Skip to content
  • Home
  • Subscribe / donate
  • Events calendar
  • News
    • Local
    • National
    • Israel
    • World
    • עניין בחדשות
      A roundup of news in Canada and further afield, in Hebrew.
  • Opinion
    • From the JI
    • Op-Ed
  • Arts & Culture
    • Performing Arts
    • Music
    • Books
    • Visual Arts
    • TV & Film
  • Life
    • Celebrating the Holidays
    • Travel
    • The Daily Snooze
      Cartoons by Jacob Samuel
    • Mystery Photo
      Help the JI and JMABC fill in the gaps in our archives.
  • Community Links
    • Organizations, Etc.
    • Other News Sources & Blogs
    • Business Directory
  • FAQ
  • JI Chai Celebration
  • JI@88! video

Recent Posts

  • Sharing her testimony
  • Fall fight takes leap forward
  • The balancing of rights
  • Multiple Tony n’ Tina roles
  • Stories of trauma, resilience
  • Celebrate our culture
  • A responsibility to help
  • What wellness means at JCC
  • Together in mourning
  • Downhill after Trump?
  • Birth control even easier now
  • Eco-Sisters mentorship
  • Unexpected discoveries
  • Study’s results hopeful
  • Bad behaviour affects us all
  • Thankful for the police
  • UBC needs a wake-up call
  • Recalling a shining star
  • Sleep well …
  • BGU fosters startup culture
  • Photography and glass
  • Is it the end of an era?
  • Taking life a step at a time
  • Nakba exhibit biased
  • Film festival starts next week
  • Musical with heart and soul
  • Rabbi marks 13 years
  • Keeper of VTT’s history
  • Gala fêtes Infeld’s 20th
  • Building JWest together
  • Challah Mom comes to Vancouver
  • What to do about media bias
  • Education offers hope
  • Remembrance – a moral act
  • What makes us human
  • המלחמות של נתניהו וטראמפ

Archives

Follow @JewishIndie
image - The CJN - Visit Us Banner - 300x600 - 101625

Tag: Vancouver

Thoughts on Oakridge exhibit

Thoughts on Oakridge exhibit

Staging a parade on Laurel Street, circa 1960. An image from the Jewish Museum and Archives of British Columbia’s online exhibit, Oakridge. (photo from Gail Dodek Wenner via jewishmuseum.ca)

The oral history exhibit recently launched by the Jewish Museum and Archives of British Columbia on the postwar Jewish community of Vancouver’s Oakridge neighbourhood struck a chord and gave me pause. This is the area where my mom grew up – she was 13 when the shopping centre opened, the mall where my high school friends and I would later hold part-time jobs – and where my grandparents’ family home remained until a few years ago. And, it gave me pause because it reminded me that a little history can shake one’s sense of complacency.

Spending my teen years in Vancouver in the late 1980s, I sometimes wondered why the Jewish community didn’t live more north or more west – in short, closer to the beach, and in reach of sea and mountain views. Surely, part of the Jewish community’s move southward had to do with the wider lots and newer homes available as the city sprawled outward. But another important – and, to me, overlooked – part of the story is the legacy of racism and antisemitism that had infected the buying and selling of property in Vancouver.

One of the interviewees in the exhibit recalls a real estate agent telling her father, in reference to a house on King Edward Avenue between Oak and Granville streets, “This is a good neighbourhood because no Jews or Chinese are allowed.” By the fifties and sixties, however, Jews felt welcome and comfortable in the south Vancouver area, bounded by Oak and Cambie.

Times were different for my generation, growing up as multiculturalism was taking hold in a serious way and antisemitism and racism were increasingly seen as unmannered, even if they never fully went away.

In the mid-1980s, I recall accompanying my grandmother to an annual general meeting at the Richmond Country Club, where she regularly played tennis. I recall a discussion that evening about whether Jewish membership should be privileged. (An interview with the club’s current general manager, Mark Strong, confirms that, while the club’s written charter states that no member will be denied admission based on race, colour or creed, in practice, during that era, the club promoted Jewish membership.) After the meeting, I was outspoken in my criticism. To my 12-year-old sensibilities, trying to stack the membership of a recreational club with any particular religion or ethnicity seemed parochial and antiquated at best, and prejudiced and discriminatory at worst.

What I didn’t sufficiently appreciate then was the legacy of Jews being barred from many country clubs and, indeed, the Richmond Country Club had been founded by a group of Jewish businessmen and professionals in 1951 for that reason. If the club’s policies seemed antiquated to my 12-year-old ears, there was more resonance to it than I then realized. While I was trying to afflict the comfortable, these club members likely still felt the sting of affliction requiring comfort.

Today, the Richmond Country Club has a Magen David in its logo, and states on its website that “the spirit of inclusion remains one of our core values.” (I will leave aside the separate though partially related question of whether any country club can be economically inclusive.)

What does it mean to have grown up in what felt like a post-antisemitism era? I admit that, until recently, I have been suspicious of those who seek to find antisemitism at every turn. Not long ago, an older relative clipped a real estate ad for a cottage near Lake Winnipeg that stated it was in a “restricted” area. My relative took this to mean no Jews allowed. I did a little research and soon learned that, in this particular cottage zone, “restricted” meant something very different – no cars allowed. When I showed my relative what I’d found, he turned angry. It’s easy to get locked into patterns of victimhood.

But now my comfortable post-antisemitism bubble seems to be bursting. The Trump era has unleashed a torrent of hateful, xenophobic and bigoted discourse. Swastikas and racist graffiti have popped up on various houses of worship – including four Jewish institutions where I live, in Ottawa. Trump has appointed as chief counsel Steve Bannon, a man accused of trafficking in antisemitism via his website, Breitbart News.

Modern liberal polities require a constant sense of balance between comfort and vigilance. Too much comfort, and one risks complacency – for oneself and others. Too much vigilance, and one veers into paranoia. At the very least, we mustn’t forget history. Narratives of the past help explain collective fears, while suggesting what is necessary to make possible the kinds of societies that are worth fighting for.

Mira Sucharov is an associate professor of political science at Carleton University. She is a columnist for Canadian Jewish News and contributes to Haaretz and the Jewish Daily Forward, among other publications.

Format ImagePosted on January 13, 2017January 11, 2017Author Mira SucharovCategories Op-EdTags antisemitism, Jewish Museum and Archives of BC, JMABC, Oakridge, real estate, Vancouver
הרפר יוצא נגד החלטת מועצת הביטחון של האו”ם

הרפר יוצא נגד החלטת מועצת הביטחון של האו”ם

מועצת הביטחון של האומות המאוחדות שהכריזה בשבוע שעבר כי ההתנחלויות של ישראל בשטחים אינן חוקיות. (צילום: UN/Manuel Elias)

ראש ממשלת קנדה לשעבר, סטיבן הרפר, יוצא נגד החלטת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות שהכריזה ביום שישי בשבוע שעבר כי ההתנחלויות של ישראל בשטחים אינן חוקיות ויש לפנותן. כידוע ארה”ב נמנעה בהצבעה ולא הטילה וטו כך שנסללה הדרך לקבל את ההחלטה נגד ישראל וההתנחלויות. לעומת זאת ממשלת קנדה ברשות ג’סטין טרודו, בחרה עד כה שלא להגיב כלל להחלטת מועצת הביטחון. אם זאת סביר להניח שטרודו התומך בפתרון שתי המדינות בוודאי היה מישר קו עם מועצת הביטחון.

הרפר בעצם הגיב בחשבון הטוויטר שלו לתגובה של הנשיא הנבחר של ארה”ב, דונאלד טראמפ, שאמר בטוויטר כי לאור החלטת מועצת הביטחון את הדברים הבאים: “בנוגע לאו”ם – הדברים יראו אחרת אחרי ה-20 בינואר”. כידוע טראמפ יכנס לתפקידו בבית הלבן ב-20 בינואר 2017 (כ-90 אלף גולשים אהבו את דברי טראמפ). הרפר תמך בתגובת טראמפ להצבעה והודה על על התנגדותו הפומבית להחלטת מועצת הביטחון (כ-2,500 גולשים תמכו בדברי הרפר)”.

בתגובה לדברי הרפר הגולשים באינטרנט מיהרו להביע את עמדתם בעד ונגד. להלן שלוש תגובות “מעניינות ונאורות” התומכות בדברי הרפר, שמוכיחות שוב באיזה תקופה אנו נמצאים, כאשר אנשים מרשים לעצמם להגיד הכל. אחד הגולשים כתב: “קנדה צריכה מספר התקפות טרור מאסיביות. אולי זה יעורר את האידיוטים שיבינו עם מה ישראל צריכה להתמודד מדי יום מול האיסלאם”. גולש אחר: “אובמה מראה את צבעיו האמיתיים בנוגע לאו”ם המושחת והפוך. אני שמח שהוא עוזב”. ועוד גולש: “זו הנקמה של אובמה כיוון שמורשתו לא אומרת כלום אחרי ה-20 בינואר. טוב להרפר. עתה היכן טרודו עומד?”

משחקים בלגו: העירייה מצאה דרך להתקרב לתושבים

בוונקובר כמו בערים אחרות אין קשר חם בין העירייה לתושבים המקומיים, שממעטים להגיע למפגשים משותפים. בהנהלת העירייה של ונקובר הגיעו למסקנה שצריך למצוא דרך להתקרב אל תושבי העיר. לאחר בדיקות מקיפות שונות שכללו בין היתר משאל לתושבים באינטרנט, נמצא הפתרון המיוחל: קוביות לגו. מתברר שמשחק הלגו יוצר קשר בלתי אמצעי ומתמשך בין הצדדים שמשתתפים בו. מועדון הלוגו של ונקובר הובא בסוד העניין והפך לשותף מרכזי בפרוייקט החדש בין העירייה לתושבים. המועדון אחראי מעתה על אספקת חמישים סטים של קוביות למפגשים בין שני הצדדים. חברי המועדון בונים דגם ראשוני של נשוא הפגישה למשל מרכז קניות חדש, והמשתתפים שיושבים סביב שולחן גדול, ממשיכים בבניית הפרוייקט וכל מה שסביבו, תוך כדי שיחה. בהנהלת העייריה מציינים שהלוגו מאפשר לתושבים להיפתח יותר בקלות לנושאים שונים, ומספר התושבים שמגיע למפגשים הולך וגדל. בהם צעירים ובני נוער שהעייריה חפצה לשמוע גם את דעתם בנושאים שונים ובעיקר אלה הקרובים להם.

צים מרחיבה את השירותים באוקיאנוס האטלנטי כולל קנדה וארה”ב

חברת הספנות הישראלית צים החליטה להרחיב את שירותיה באזור האוקיאנוס האטלנטי, שכוללים גם את קנדה וארה”ב. כל זאת לשפר את שירותי הפריום בין החופים המזרחיים של קנדה וארה”ב עם ארצות הים התיכון – איטליה וצרפת.

השינויים שכוללים הוספת הקווים עם הפעלת חמש אוניות יבואו לידי ביטוי החל מחודש אפריל 2017. הנמלים בארה”ב אותם יפקדו האוניות הם: ניו יורק, נורפולק וסוואנה. ואילו בקנדה מדובר בנמל של הליפקס. הנמל בהפליקס נחשב לאחד החשובים ביותר בקנדה והוא משמש לנקודה המוצא המרכזית של קנדה לספינות שמפליגות לאירופה. אגב רבים מהמהגרים לקנדה נחתנו לראשונה בנמל הליפקס.

Format ImagePosted on December 28, 2016December 28, 2016Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Harper, Israel, Lego, Obama, settlements, shipping, Trudeau, Trump, UN, United Nations, Vancouver, Zim, אובמה, האו"ם, הרפר, התנחלויות, וונקובר, טראמפ, טרודו, ישראל, לגו, ספנות, צים
Join real-time app pilot

Join real-time app pilot

The Go Downtown app helps users find out what is happening in town right now.

Go Downtown has launched a public pilot of its real-time urban mapping mobile application in the Metro Vancouver area. The app is now free to download at the Canadian App Store and Google Play.

The new app helps users in large cities find out what is happening around town right now, and where to go to participate. The app indicates the location of live events and highlights crowd hot spots using a live foot-traffic heatmap.

The main mapping platforms like Google, Apple or Bing present mostly static data, while the information about live urban events – such as bands, parties, shows, etc. – is fragmented across the net and hard to find. Go Downtown changes the way we plan our hangouts and find out where the action is, by visualizing the live city. The social app aggregates information about events – such as festivals, shows, live music, food truck locations, happy hours and more – from user reports and other sources and displays them on the map. Users can share the details of an event they like and the app produces a walking route to take them there.

image - Go Downtown appGo Downtown also features a live foot-traffic heatmap. The app aggregates the location and speed of its users to generate a real-time foot-traffic “synoptic map.” The heatmap highlights pedestrian hot spots and helps users find where the action is and where people are going. Users can even filter the map to find hot spots of specific groups of people based on their demographic and common interests.

In addition, the app offers themed walking routes – like “tourist attractions,” “shopping spree,” “pub crawl” and other things near the user – that enable the user to explore the city by walking.

“The concept of real-time urban mapping is powerful,” said Yaron Bazaz, co-founder and chief executive officer of Go Downtown. “Waze revolutionized mapping by using real-time user reports to map current traffic congestions and help drivers. Go Downtown takes real-time mapping further by utilizing user inputs to depict urban life. Where are people hanging out right now, what cultural events are taking place today? The ability to digest all this information, visualize it and analyze patterns will have enormous impact on users, businesses and local authorities.”

In addition, the real-time foot-traffic data and live urban events information generated serves a wide range of markets: from leading retail chains and car-sharing ventures that would like to understand foot-traffic patterns, to universities and cities that can use it for better planning. Go Downtown predicts that live foot-traffic data pattern analysis and forecast will play a key role in many Smart City initiatives and will be widely used by urban planners to plan more pedestrian-friendly cities.

Earlier this year, the startup ran a successful pilot at the University of British Columbia with the support of the faculty and the student organization. During the pilot, the app aggregated the foot traffic of hundreds of participants and mapped the main walking routes students were using throughout the campus.

Following the public pilot in Vancouver, the company plans to expand the service to more cities in Canada and the United States. To participate in the Vancouver pilot, visit godowntown.mobi to download the iOS version from the App Store or the Android version from Google Play.

Format ImagePosted on December 16, 2016December 16, 2016Author Go DowntownCategories LocalTags app, technology, Vancouver
בועות הנדל”ן

בועות הנדל”ן

האם הנדל”ן בוונקובר הוא בועה שעומדת להתפוצץ? (צילום: Cynthia Ramsay)

יש הטוענים ששוק הנדל”ן של אזור ונקובר הוא בועה שעומדת להתפוצץ כל רגע, והם אף דואגים להזהיר את הציבור הרחב מפני כיביכול סכנה גדולה זו. הבנק השוויצי יו.בי.אס טוען שוונקובר היא העיר שנמצאת בסכנה הגדולה בכל העולם להפוך לבועת נדל”ן, לאור עליות המחירים הבלתי פוסקות של השוק. ונקובר נמצאת במקום הראשון בדירוג של הבנק שבחן שמונה עשר מרכזים פיננסיים ברחבי העולם, לפי עליית מחירי הנדל”ן בשנה האחרונה. אחרי ונקובר ברשימת תשע הערים המסוכנות כיוון שהנדל”ן בהם מוגדר כבועה (על ידי הבנק) באות: לונדון, שטוקהולם, סידני, מינכן, הונג קונג, סן פרנסיסקו, אמסטרדם, ציריך ופריז. לפחות אנו נמצאים ברשימה טובה ומכובדת של ערים מובילות וידועות בעולם, כל אחת בתחומה.

בבנק מודים כי אי אפשר להוכיח את קיומן של בועות עד שהן מתפוצצות “אך יש לבועות בשוקי הנדל”ן סימנים טיפוסים מוכרים מההיסטוריה”. למשל: התרחבות הפער שבין המחירים להכנסות המקומיות של התושבים ולדמי השכירות, ועיוותים בכלכלה הריאלית כמו הלוואות מוגזמות ופעילות בנייה. את עליית המחירים ברוב הערים שנבדקו מייחסים ביו.בי.אס למספר גורמים משותפים: ריביות נמוכות שמעודדות את התושבים להוציא יותר כסף, זרימה של רוכשים זרים (שרבים מהם באים מאסיה) שמחפשים מקום בטוח להשקיע בו, וכן אופטימיות מבחינת המשקיעים לגבי התשואות של הנדל”ן המקומי.

לטענת הבנק שוק הנדל”ן של ונקובר מונשם בצורה מלאכותית, כאשר בעשר השנים האחרונות מחירי הנדל”ן הוכפלו, וגם החלשות הדולר הקנדי מעודדת משקיעים זרים להשקיע כאן.

הפתעה מלוכלכת: בעל בית גילה שדייריו הפכו את ביתו לגן חיות

בעל בית בעיר קינגסטון שבמחוז אונטריו גילה לתדהמתו יום אחד שהדיירים שהשכירו את ביתו, הפכו את המקום לגן חיות. לאחר מאבק משפטי ממושך הוא הצליח לפנותם מביתו ולהחזיר את המקום למה שהיה – בית.

סיימון אנדרו השכיר את ביתו המרווח (שכולל שלושה חדרי שינה) לפני כשנה לזוג עם ילד, שנראו לו נחמדים ואמינים בתחילה. הוא סמך על חושיו ולא חשד בכלום. לאחר מספר חודשים אנדרו הגיע לביקור בבית ונדהם ממה שראו עיניו. הדיירים הביאו לביתו מספר לא מבוטל של בעלי חיים, והבית נראה והריח ממש כמו גן חיות. רשימת בעלי חיים בבית של אנדרו כללה בין היתר: עיזים, ארנבים, תרנגולות, ציפורים, כלבים וחתולים. הבית היה מטונף וערמות זבל וגללי צואה הצטברו בכל פינה. אנדרו דרש מייד מהדיירים להתפנות מהנכס ולאכזבתו הם סרבו בתוקף.

בצר לו נאלץ בלת הבית לפתוח בהליך משפטי לפנותם (לאחר שגם הפסיקו לשלם לו שכר דירה) שנמשך ונמשך חודשים רבים, והסתיים כעבור חצי שנה. עם הפינוי אנדרו השכיר משאית גדולה שפינתה במספר סבבים לא פחות מתשעה טון של זבל מהבית. אחרי כן הגיעה התור של חברת ניקוי לנקות את הבית בצורה יסודית ולהיפטר מריחות השתן והצואה. אחריה הגיעה חברת שיפוצים לתקן את הנזקים הרבים שנגרמו לבית. עלויות הניקוי והשיפוץ הגיעו ליותר משלושים אלף דולר. בנוסף נאלץ אנדרו לשלם את החשבונות גדולים שהדיירים לא כוסו. מדובר על חשמל בגובה של אלף ארבע מאות דולר, חשבון גז בגובה של אלף שבע מאות דולר וחשבון טלפון, אינטרנט וכבלים בגובה אלפיים דולר. אנדרו למד את הלקח היקר והוא חליט שיהיה מה שיהיה אך הוא לא ישכיר את ביתו לאיש לעולם. עתה הוא מחפש מקורות לממן את עלויות הניקוי והשיפוץ לבית שהפך לגן חיות במשך כשנה.

Format ImagePosted on December 14, 2016Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Kingston, real estate, Vancouver, zoo, גן חיות, וונקובר, נדל"ן, קינגסטון
מגדל טראמפ בטורונטו

מגדל טראמפ בטורונטו

מגדל טראמפ בניו יורק. (צילום: Roni Rachmani)

מלון הדירות טראמפ אינטרנשיונל בטורונטו כן יוצע בסופו של דבר למכירה בשל חוב המגיע ל-301 מיליון דולר. למלון הדירות בניהול חברתו של דונלד טראמפ, הנשיא הנבחר של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית, יצא מונטין רע מאוד, זאת בשל שירות וניהול גרועים מאוד מרגע פתיחתו. החוב שייך לבעלי הבניין – חברת טאלון אינטרנשיונל בשליטת המיליארדר היהודי-רוסי, אלכס שניידר. המיליאדר החזיק בעבר בשליטה (80 אחוז) על קבוצת הכדורגל של מכבי ת”א. כיום הוא ומחזיק בכרבע (21.4 אחוז) בחברת הנדל”ן הישראלית מישורים. כדי לשמור על תקינות של הליך מכירת הנכס הוא יבוצע בפיקוח וניהול בית המשפט.

טאלון אינטרנשיונל וחברת הניהול של טראמפ נמצאים בהליכים משפטיים ארוכים, עקב תביעות הדדיות על הפרת הסכמים מצד שני הצדדים. במקביל עשרים ושלוש תביעות הוגשו לבית המשפט על ידי בעלי יחידות בבניין, נגד החברות של שניידר ושל טראמפ בטענות לניהול כושל ואי עמידה בהבטחות (בהתאם לחוזים שנחתמו עימם), להשכרת נכסיהם והחזרים על השקעותיהם. המלון דירות בגובה שישים וחמש קומות (עם 216 חדרי מלון ו-118 דירות) נפתח בשנת 2012 בדאון טאון טורונטו. עד היום מרבית הסוויטות לא נמכרו ותפוסת המלון עומדת על שיעור נמוך של בין 55 אחוז עד 75 אחוז בלבד.

מלון הדירות טראמפ אינטרנשיונל הוטל ומגדל בוונקובר (בבעלות מיליארדר ממלזיה) היה אמור להיפתח במהלך הקיץ, אך זה לא קרה. הפתיחה נדחתה לסתיו ולבסוף שוב הפעם לראשית שנת 2017. לפי הערכה הבעלים היה מעוניין להתרחק עד כמה שאפשר ממערכת הבחירות הסוערת בארה”ב, והתבטאויותיו החמורות של טראמפ בנושאים שונים.

יצויין כי רבים מתושבי טורונטו וונקובר ישמחו עם השם טראמפ יוסר מחזית משני הפרוייקטים.

לראשונה בתולדות קנדה: מס יוטל על דירות ובתים ריקים

לאור משבר הנדל”ן המתמשך בוונקובר יוטל מס על דירות ובתים ריקים בעיר. כך החליטה מועצת עיריית ונקובר ביום רביעי שעבר. יצויין זו הפעם הראשונה שמוטל מס כזה בקנדה. ונקובר תשמש כנראה מודל חיכוי לערים אחרות ברחבי המדינה בהם מחירי הנדל”ן לא מפסיקים לעלות ובעיקר טורונטו.

המס בשיעור אחוז אחד מערך הנכס יוטל על דירות ובתים שעומדים ריקים לפחות חצי שנה בשנה. תקנות המס החדש ייכנסו לתוקף בחודש ינואר 2017. על בעלי נכסים יהיה מוטל לדווח לעייריה אם נכסיהם ריקים או מאויישים. מי שילח דוחות כוזבים לעירייה יקנס בלא פחות מעשרת אלפים דולר.

לפי הערכה בונקובר יש כיום לפחות שניים עשר אלף נכסים ריקים וברובם מדובר בדירות. בעלי הנכסים שיכולים להרשות זאת לעצמם זאת הם אמידים ובעיקרם סינים. לאור מצוקת הדיור כאשר מחירי הנדל”ן ודמי השכירות עולים כל הזמן, רבים מהתושבים של ונקובר לא יכולים להתמודד עם מציאות קשה זו ונאלצים לנדוד לערים אחרות רחוקות.

מחירי הנדל”ן בוונקובר עלו בשנה האחרונה בשיעור הגבוה ביותר עולם שעומד על למעלה משלושים ושישה אחוז (בין החודשים יוני 2015 ליוני 2016). כדי להילחם בתופעה של האמרת מחירי הנדל”ן, החליטה ממשלת בריטיש קולומביה בחודש אוגוסט האחרון להטיל מס בשיעור חמישה עשר אחוז על זרים שרוכשים נדל”ן במחוז. בשלב זה השפעת המס עדיין לא ידועה אם כי מתפרסמים דיווחים שונים בתקשורת, כי יש האטה מסויימת ברכישת נכסים למגורים. ממשלת מחוז אונטריו עוקבת מקרוב אחר השפעות המס על הזרים בבריטיש קולומביה, וגם היא שוקלת לנקוט במהלך דומה.

Format ImagePosted on November 23, 2016Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags real estate crisis, Shnaider, tax regulations, Toronto, Trump, Vancouver, וונקובר, טורונטו, טראמפ, משבר הנדל"ן, שניידר, תקנות המס
הפסידה בתביעה

הפסידה בתביעה

אישה שזכתה בעבר בלוטו הפסידה במשפט נגד חברתה שלא החזירה לה הלוואה, ונהנתה מעליית מחירי הנדל”ן בוונקובר. (צילום: lotto.bclc.com)

תושבת ונקובר שהרוויחה בהגרלת הלוטו 6/49 שהתקיימה בחודש ינואר 2007 למעלה מארבעה מיליון דולר, הפסידה בתביעה שנדונה בית המשפט נגד חברתה הטובה, שסירבה להחזיר לה הלוואה בגובה ששת מאות אלף דולר.

אנון רוסאס ילידת הפילפינים, הסכימה לעזור לחברתה הטובה איסבל טוקה, שגם היא מהפילפינים, לאחר שזכתה בהגרלה הגדולה. שתי הנשים הכירו בבית ספר בקנדה בשנת 2004. רוסאס העניקה לטוקה הלוואה בגובה ששת מאות אלף דולר, ובנוסף נתנה לה שלושים אלף דולר כמתנה. כל זאת כדי לעזור לה ברכישת בית במזרח ונקובר. טוקה הבטיחה להחזיר את שש מאות אלף דולר לרוסאס כעבור שנה, אם כי היא לא קבעה בתאריך המדוייק. לאור ההיכרות העמוקה והאמון ההדדי בין הצדדים שום מסמך לא נחתם בין שתי החברות מהפיליפינים.

בתום השנה הראשונה טוקה לא החזירה את הכסף לרוסאס אך היא הבטיחה לעשות זאת כעבור שנה. וכך מדי שנה טוקה עמדה בסירובה להחזיר את הכסף ושוב חזרה והבטיחה להחזירו בשנה שלאחר מכן. לרוסאס נמאס לבסוף מהסחבת הארוכה של טוקה, שדחתה את בקשתה להחזיר את השש מאות אלף דולר מדי שנה בשנה. בחודש יולי 2014 הגישה רוסאס תביעה נגד טוקה לבית המשפט העליון של מחוז בריטיש קולומביה. בכתב ההגנה טענה טוקה כי רוסאס העניקה לה את השש מאות אלף דולר במתנה, ולכן יש מקום לדחות את התביעה. בית המשפט דחה לבסוף את התביעה של רוסאס בטענה שלא נחתם הסכם בין הצדדים עם תנאים מפורטים, והיא לא יכלה להוכיח כי נתנה את הכסף לטוקה כהלוואה. בית המשפט ציין עוד כי ממילא רוסאס יכלה להגיש את התביעה נגד טוקה (במסגרת הדין האזרחי) לא יאוחר בתום שבע שנים, מיום ביצוע העברת הכסף בין השתיים, דהיינו עד ינואר 2014. אך התובעת הגישה את תביעה באיחור של חצי שנה (כאמור בחודש יולי) ולכן נסגר בפניה חלון ההזדמנויות להגיש את התביעה. רוסאס הפסידה כידוע במשפט וכן גם את חברתה הטובה טוקה. ואילו טוקה אמנם הפסידה את חברתה הטובה רוסאס, אך היא הרוויחה מעליית מחירי הנדל”ן בוונקובר והבית שהיא רכשה בששת מאות ושלושים אלף דולר, שווה כיום כמליון וחצי דולר.

תאי שינה בספרייה: ואיזה מסכנים הסטודנטים שלומדים עכשיו בחוץ

סטודנטים כידוע לומדים שעות ארוכות ביום ובלילה וקורה לא מעט, שהם תופסים תנומה קלה בשיעורים ובעיקר נרדמים בספריות. לאור זאת החליטה הנהלת המכון לטכנולוגיה של בריטיש קולומביה (בי.סי.אי.טי) להציב שני תאי שינה בספרייה שאחד’ מהקמפוסים שלה (שנמצא בברנבי). אם הניסוי יצליח יוצבו תאי שינה נוספים בחלקים אחרים של הקמפוס.

תאי השינה עשויים מפלסתיק מעוגל ומזכירים קפסולות גדולות שלקוחות מסרטים בדיוניים. בתאים הפשוטים כיביכול מותקנים: דלת שננעלת מבפנים, מזרון נוח ותאורה. הסטודנטים יכולים לנוח בתא עד עשרים דקות כדי שיוכלו להתאושש ולחזור ללמוד במלוא המרץ. עלות רכישת תא שינה מוערכת בכאלף ומאה דולר, והמימון מגיע ממכירת משקאות ודברי מאכל במכונות האוטומטיות שבקמפוס.

תגובת הסטודנטים חיובית. אחד מהסטודנטים אף הרחיק לכת וציין בדף הפייסבוק שלו, כי אפשר אפילו לעשות סקס בתאים בעשרים הדקות. תגובת הנהלת המכון לא איחרה לבוא: “תאי השינה נמצאים בפיקוח מצלמות כל הזמן והם ממוקמים קרוב לדלפק הצוות בספרייה. בכל מקרה התאים צרים מדי מלהכיל שני אנשים”.

Format ImagePosted on October 10, 2016October 10, 2016Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags BCIT, lawsuit, libraries, lottery, Philippines, Rosas, sleeping pods, Vancouver, בי.סי.אי.טי, בספריות, בתביעה, ונקובר, לוטו, פילפינים, רוסאס, תאי השינה
משטרת הגבולות ומריחואנה

משטרת הגבולות ומריחואנה

(צילום: gsa.gov)

תופעה שהולכת להחמיר: משטרת הגבולות האמריקנית מונעת כניסת קנדים לארה”ב אם עישנו מריחואנה

אין גבול לחוצפה כנראה אצל משטרת הגבולות האמריקנית (יו.אס קסטמס אנד בורדר פרוטקשן). מתברר שלאחרונה במספר מקרים שוטרי גבול אמריקניים שאלו אזרחים קנדיים שמבקשים לעבור את הגבול לארצות הברית, אם הם עישנו אי פעם בחייהם מריחואנה. אלה שעונים בתמימות וביושר כי אכן עישנו בעברם את הסם הקל – לא יוכלו להיכנס יותר לארה”ב. הדחייה היא לתמיד ומדובר בגזירה קשה ביותר. במקרים מסויימים (תוך כדי עזרה של עורך דין) יכולים הנדחים לבקש אישור זמני להיכנס לארה”ב. ורק לאחר שיעברו בדיקה רפואית, בדיקה משטרתית וכן ימסרו טביעות אצבעות, יתכן ויונפק האישור הזמני לתקופה של בין שנה, שנתיים ועד לחמש שנים. ולאחר מכן הם יאלצו לבקש לחדש את האישור שוב ושוב לכל החיים. הנפקת האישור הזמני אינה זולה והיא עולה אלף ומאתיים דולר, וכן יש לשלם בנפרד שכר טירחה לעורך הדין שטיפל בתיק. כל חידוש אישור כזה כרוך כמובן בתשלום נוסף.

image - U.S. Customs and Border Protection logoקנדי מאזור ונקובר מתיו הרווי (בן ה-39) שביקש לעבור את הגבול האמריקני כדי להגיע לקונצרט בסייאטל, נדחה על ידי משטרת הגבולות האמריקנית, לאחר שהודה כי כשהיה בן 18 עישן מריחואנה (ואז הוא נחקר במשך כשש שעות). הרווי מציע למי שנשאל פשוט לשקר ולא להודות כי עישנו את הסם בעבר, ואז הם יוכלו לעבור את הגבול בשקט.

משטרת הגבולות האמריקנית פועלת בהתאם לחוק הפדרלי ולא מעניין הסוכנות הפדרלית שכבר בשלוש מדינות בארה”ב, כולל וושינגטון הסמונה לפרובינציית בריטיש קולומביה, עישון מריחואנה הוא הליך חוקי. בוודאי ובוודאי שמשטרת הגבולות לא תתייחס כלל לעובדה, שבקרוב עישון מריחואנה יהפוך להליך חוקי גם בקנדה. אז גם צפוי שהתופעה של קנדיים שלא יוכלו להיכנס לארה”ב תלך ותגדל.

בממשלה הפדרלית של קנדה כועסים מאוד על משטרת הגבולות האמריקנית ומבטיחים לנסות ולפעול לשנות את הגזירה, נגד אזרחים מקומיים תמימים שמבקשים לעבור את הגבול לשכנה מדרום. השר לביטחון פנים, רלף גודל, מציין שמדיניות משטרת הגבולות היא מגוחחת ויש לטפל בנושא בדחיפות.

ולעניין החוק בקנדה: הארגון הרפואי של קנדה מבקש מהממשלה לקבוע בחוק החדש, שעישון מריחואנה יתאפשר רק לאלה שמלאו להם 21, ולהטיל מגבלות על כמות השימוש בסם לאלה שטרם מלאו להם 25.

מטריה לכל צרה שלא תבוא: קורס ללמוד להשתמש במטריה להגנה עצמית

מטריות נפוצות בוונקובר הנחשבת לאחת הערים הגשומות ביותר בעולם ולכן זכתה לכינוי “ריינקובר”. ולכן תמיד מומלץ להסתובב בכאן עם מטריה כי גשם שעלול לרדת בכל רגע. אך מתברר שלמטריות יש עוד שימושים ובאקדמיה לסייף שבעיר מעבירים סדנאות על מה אפשר לעשות עימן, חוץ מלהתגונן מהגשם או לרקוד בו.

לאור ריבוי האלימות ברחובות המשתתפים בסדנא בת השעתיים לומדים בחלקה הראשון, טכניקות שונות כיצד אפשר להיעזר מטריה פתוחה ככלי להגנה עצמית לחסום מכה או להסטית אותה. לחילופין ניתן להפוך את המטריה לכלי נשק מאולתר של ממש ולהשתמש בשתי הקצוות שלה (בידית או בחנית) בעת סכנה שאורבת.

החלק השני הוא קורס לנימוסים והליכות עם מטריות. למשל: להציע גם לאחרים להתחלק במטריה שלך, כשלא משתמשים במטריה יש לדאוג שההחנית שלה תכוון כלפי מטה, יש להנמיך את המטריה כשהולכים מול אנשים אחרים, יש לנער את המטריה לפני שנכנסים למקום סגור (מסעדה, משרד או בית). וכמובן שאין שלוח הודעות טקסט כשהולכים עם מטריה פתוחה – זו מתכונות לתאונות.

Format ImagePosted on September 14, 2016Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags border patrol, Canada, marijuana, rain, umbrella, United States, Vancouver, ארה"ב, גשם, וונקובר, מטריה, מריחואנה, משטרת הגבולות, קנדה
אמזון מגייסת עובדים

אמזון מגייסת עובדים

אמזון מתכוונת בשלב זה לגייס כשלוש מאות עובדים לסניף המפואר בבניין ‘טאלס גארדן.’ (צילום: telusgarden.com)

תופסים קנדה: אמזון מגייסת עובדים מישראל לסניף החדש בוונקובר

ענקית המסחר האלקטרוני האמריקנית – אמזון, מגייסת בימים אלה עובדים בין היתר מישראל, לסניף החברה החדש בוונקובר. נציגי החברה האמריקנית הגיעו לאחרונה לישראל במטרה לגייס עובדים לתפקידים שונים ובעיקר מהנדסים. זאת כדי לבנות מוצרים חדשים ולהעניק תמיכה לשירות הענן ‘אמזון ווב סרוויס’.

אמזון מתכוונת בשלב זה לגייס כשלוש מאות עובדים לסניף המפואר בבניין ‘טאלס גארדן’ ברחוב ג’ורג’יה בדאון טאון, שמשתרע על פני כ-91 אלף סקוור פיט. בהמשך מצוות כוח האדם תגדל לכאלף עובדים, והחברה תממש כנראה את האפוציה להכפיל את שטחו של הסניף. באמזון מקווים שיופיה של ונקובר וכידוע איכות החיים גבוהה שלה, תעזור לגייס עובדים לכאן. עם זאת רק לפני מספר שבועות התפרסם דוח בינ”ל על עליית מחירי הנדל”ן בשנה האחרונה בערים מובילות בעולם, ממנו עולה כי ונקובר נמצאת במקום הראשון עם עלייה גבוהה מאוד של 36.4%.

לאמזון שני סניפים נוספים בקנדה באוטווה וטורונטו והיא מתכוונת עד סוף השנה לפתוח סניף רביעי במונטריאול.

בשנים האחרונות ונקובר הופכת להיות מרכז טכנולוגי משמעותי, שמשמש בית לחברות בינלאומיות כמו מיקרוסופט, פייסבוק, טוויטר, סיילספורס ועוד.

זחל לפרסום: נחש נמצא בבור ביוב מתחת לכביש

שבוע שלם לקח לעובדי מחלקת עיריית ויקטוריה לתפוס את הנחש הכי מפורסם בתולדות עיר הבירה של בריטיש קולומביה. הנחש שאורכו חמישה פיט (שהם כ-1.5 מטרים) מסוג כרכן תירס, נמצא בבור ביוב מתחת לאחד הכבישים הראשיים בעיר. עובדי העירייה שפתחו את מיכסה הבור במסגרת עבודות תחזוקה רגילות (בפינת הרחובות קוואדרה ובלמורל), נדהמו לראות שנחש מסתובב לו חופשי בתוך הבור העמוק. הם הורירו מצלמה לבור שתיעדה את תנועת הנחש שתחילה חשבו שהוא ארסי. לאחר שהוזעק למקום לוכד נחשים התברר שמדובר בנחש לא מסוכן ולא ארסי – מסוג כרכן תירס.

הנחש כרכן תירס זכה לכינוי זה כיוון שעל גחונו יש משבצות שמזכירות קלח תירס, והוא נמצא בדרך כלל בשדות ואסמי תירס. הנחש טורף לילי שניזון ממכרסמים, ציפורים, צפרדעים ולטאות. כרכן התירס נפוץ באמריקה התיכונה והדרום מזרחית ובעיקר בפלורידה. לכן לא ברור כיצד בכלל הגיע לבור של מערכת הביוב בויקטוריה. לפי הערכה הנחש שכאמור לעיל אינו מסוכן לבני האדם וניתן לגדלו כחיית מחמד (בשל אופיו הנוח), נזרק על ידי בעליו ובצורה כלשהי הגיע למערכת הביוב העירונית. יצויין כי כל הנחשים ובעיקר כרכן התירס ינצלו כל הזדמנות לברוח מהשבי.

אם כן עובדי העיריית ויקטוריה נזקקו לשבוע ימים לתפוס את הנחש שמצא בית חדש בביוב. הם ניסו לפתות אותו בעזרת מלכודות עם עכברים ואביזרי חימום – אך ללא הצלחה. לבסוף הצליח אחד העובדים שירד אל בור הביוב לתפוס את הנחש העקשן. הוא הועלה על פני הכביש ונקשר. ולאחר מכן הועבר למתקן בעלי חיים ושם אגב השיל את עורו. עם תפיסתו מיהרה מחלקת הדוברות של העייריה לפרסם הודעה על כך, כדי הרגיע את הציבור המבוהל.

במהלך הימים בהם פורסמו באמצעות התקשורת תמונות של הנחש בביוב, התקשרו מספר אזרחים למוקד העירייה ודיווחו, כיבכול שהנחש שלהם. הגדילה לעשות ניקול פנרייס שטענה כי הנחש הוא שלה, שמו ‘מיקו’ והוא נעלם מביתה בדרך לא ברורה לפני כשלוש שנים.

אגב בוושינגטון הסמוכה לבריטיש קולומביה התברר בימים האחרונים, שבור ביוב שימש מגורים לא לנחש אלה לשני ילדים. הם הצליחו לברוח ולמשטרה אין מוסג מדוע הפכו דווקא את המקום הזה לביתם.

Format ImagePosted on August 31, 2016August 30, 2016Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags albino corn snake, Amazon, sewer, technology, Telus Garden, Vancouver, Victoria, אמזון, ביוב, וונקובר, ויקטוריה, טאלס גארדן, טכנולוגי, נחש כרכן תירס
גלית ברעם נכנסה לתפקידה

גלית ברעם נכנסה לתפקידה

גלית ברעם אמדור נכנסה בראשית החודש לתפקידה החדש כקונסול הכללי של ישראל בטורונטו ומערב קנדה. (צילום: twitter.com/galibaram)

גלית ברעם אמדור נכנסה לתפקידה כקונסול הכללי של ישראל בטורונטו ומערב קנדה

גלית ברעם אמדור נכנסה בראשית החודש לתפקידה החדש כקונסול הכללי של ישראל בטורונטו ומערב קנדה. ממשלת ישראל אישרה בחודש ינואר השנה את מינויה של ברעם אמדור לתפקיד, עם שורה של מינויים בכירים נוספים בשירות החוץ. ברעם אמדור החליפה את די. ג’יי שניוויס, ששימש בתפקיד הקונסול של טורונטו ומערב קנדה מאז 2012.

ברעם אמדור תדבר על האירועים האחרונים בישראל והתוכניות שלה לגבי טורונטו ומערב קנדה, בשיחת ועידה טלפונית לחברי הקהילה היהודית ובעיקר לישראלים, ביום שישי הקרוב (26 בחודש), בשעה 9 בבוקר לפי שעון מחוז בריטיש קולומביה.

לברעם אמדור (שדוברת גם אנגלית ורוסית) ניסיון רב ועשיר במשרד החוץ והיא החזיקה בשורה של תפקידים בכירים בישראל ומחוצה לה. בין היתר: שימשה כמנהלת המחלקה של התחום הפלסטיני ושיתוף הפעולה האזורי במשרד החוץ (במשך כשנתיים וחצי). לפני כן שימשה בתפקיד הקונסול של ישראל ברוסיה, אוקראינה ובלארוס (משך כשנה וחצי), הקונסול של ישראל בשגרירות ישראל בוושינגטון (במשך כשלוש שנים), הקונסול של ישראל בשגרירות ישראל בקהיר (במשך כשלוש שנים), סגן מנהל תחום מרכז אסיה במשרד החוץ (במשך כשלוש שנים), ומזכיר ראשון בשגרירות ישראל במוסקבה (במשך כחמש שנים).

חתונה הפכה לסיוט: צעירה שנערכה להתחתן עם אהובה גילתה שהוא נשוי ויש לו שני ילדים

זוג צעיר בגילאי השלושים מאזור ונקובר נערך למסד את מערכת היחסים ביניהם, ולהתחתן החודש בריצ’מונד. הצעירה הוציאה למעלה מעשרים אלף דולר על מתנות, תכשיטים וכל מה שצריך לחתונה, והזמנות לאירוע נשלחו לאורחים. אך 11 יום לפני החתונה הכלה המיועדת גילתה שבעלה לעתיד הוא בעצם גבר נשוי ויש לו אף שני ילדים.

הזוג הכיר לפני שנתיים באמצעות אתר אינטרנט להכרויות. הם בילו הרבה ביחד ובספטמבר לפני שנה בעת טיול ליפאן, הצעיר הפתיע את אהובתו והציע לה להתחתן והעניק לה טבעת. מאותו רגע החלו השניים לתכנן החתונה במרץ. לאט לאט החלו לצוץ בעיות שונות מצדו של הגבר, אך אשתו לעתיד לא חשבה שיש לכך משמעות. פעם אחת הוא סיפר לה שהוריו שגרים בהודו לא מאושרים כל כך מהחתונה, כיוון שמשפחתה לא מספיק עשירה. לאחר מכן הוא סיפר כי אמו חלתה במחלה חשוכה והמשפחה במצב נפשי קשה. למרות כל הבעל לעתיד ביקש מאשתו לעתיד שלא להפסיק בהכנות לחתונה אלה להמשיכן כמתוכנן.

האמת על מצבו התגלתה לאחר שפגישה מתוכננת בין משפחות שני הצדדים שבועות ספורים לפני החתונה לא יצאה אל הפועל. משפחת הכלה הבינה שמשהו מוזר קורה והחליטה לנקוט מעשה. הוריה, אחיה והיא עצמה נסעו לאבוטספורד לראות את קרוביו של חתנה. את דלת בית המשפחה פתחה אישה שהציגה עצמה כשאשתו של החתן, מזה 13 שנה. הכלה המיועדת שהייתה בשוק ביקשה מאשתו להציג לה תמונות מהחתונה שלהם. פתאם הופיעו בסלון שני ילדיו הקטנים של הבעל (בגילאי 4 ו-10) שכל כך דומים לו, כך שלא היה צריך בהוכחות נוספות להוכחת המירמה. לאחר מספר דקות הגיע הגבר הנשוי שהוא גם החתן המיועד ונאלץ להתמודד עם התקפות הזעם מצד שתי הנשים בחייו. הוא לא הפסיק להתנצל וכמעט כרע על ברכיו, וטען להגנתו שהמניע להתנהגותו נובע מהעובדה שהוא לקה במחלת נפש.

הכלה נערכת בימים אלה להגשת תביעה כספית נגד אהובה הרמאי, בהיקף כ-53 אלף דולר, לכסות את כל ההוצאות הגבוהות שנגרמו לה עקב החתונה שלא יצאה אל הפועל.

Format ImagePosted on August 24, 2016August 24, 2016Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Baram, consul general, Israel, marriage, Vancouver, wedding, ברעם, החתונה, ונקובר, חתונה, ישראל, כקונסול הכללי
Transit is a Jewish issue

Transit is a Jewish issue

For most Jewish-related services – cultural events, organizational meetings, day schools, high school, camps, Jewish social services – travel is required. (photo by Arnold C via commons.wikimedia.org)

Although there are multiple levels of government in Canada, it is often said, there is only one taxpayer. So it is frustrating to see necessary public policy delayed by intergovernmental squabbling.

This is what’s happening right now with plans for the future of transportation in Metro Vancouver. A year ago, area voters rejected a referendum proposal that would have seen increased taxes to fund better transit. Stagnation has been the status of transit policy since then.

In the budget tabled in March, the federal government ponied up $370 million for transit in the region.

Last week, the provincial government announced $246 million over a three-year period to improve bus and SeaBus service, purchase more SkyTrain cars and launch “initial work towards new major rapid transit in Vancouver and Surrey.”

The provincial minister in charge of TransLink, Peter Fassbender, said he expects Metro Vancouver municipalities to raise $124 million more, for a total of $740 million over three years.

Mayors of Metro municipalities have a grander scheme – to the tune of $7.5 billion over 10 years, which they would see funded through transit fare and property tax hikes, the sale of some TransLink property and more tolls on bridges and roads.

In this space, we are more accustomed to taking on manageable issues like Middle East peace rather than the seemingly intractable difficulties of moving residents of Metro Vancouver from one part of the region to another. But the issue of transportation is having serious ramification for Metro Vancouverites and things will only get worse if something nearly revolutionary doesn’t happen soon.

This has already had and will continue to have specific implications for ethnocultural communities, including the Jewish community. Real estate realities have driven successive generations of Jewish community members out of the erstwhile “Jewish neighborhood” of Oakridge, the heydays of which will be recalled in an upcoming exhibit of the Jewish Museum and Archives of British Columbia.

Reflecting trends that transcend cultural boundaries, home buyers have moved in concentric circles in recent decades, outward from the city proper, first across the bridges to Richmond and the North Shore, then further east and south. Nearly half – 46% – of Metro Vancouver’s Jews now live outside the city limits, with recent years having seen notable increases in the Jewish populations of Surrey/White Rock, the Tri-Cities and the areas of Maple Ridge, Pitt Meadows and Langley. While there are nodes of Jewish life in each of these locations, there is no doubt that, for most Jewish-related services – cultural events, organizational meetings, day schools, high school, camps, Jewish social services – travel is required.

The Jewish Federation of Greater Vancouver has long recognized the particular challenges of providing services to and maintaining cohesion among a community spread across a large geographic space. A recent effort, Connect Me In, is surveying Jewish British Columbians who live outside Vancouver and asking how the communal umbrella agency can serve their needs.

Federation is trying to provide services to people where they live so that it is less necessary to come “into the city.” Yet even the best laid plans well executed cannot erase the barriers of time and space between, say, Squamish and 41st and Oak. Moreover, the delivery of services where Jewish people live will still require some movement … from the core outward.

Maintaining cohesion within our community in such a situation depends both on the ability of our community agencies to respond to the needs, as well as the desire of suburbanites to maintain connection to the Jewish community. It also depends, in ways we should not underestimate, on the simple ability to move from Point A to Point B in the Lower Mainland. Transit is a Jewish issue.

Format ImagePosted on June 3, 2016June 1, 2016Author The Editorial BoardCategories From the JITags community, Federation, Lower Mainland, transit, TransLink, Vancouver

Posts pagination

Previous page Page 1 … Page 11 Page 12 Page 13 Next page
Proudly powered by WordPress