Skip to content
  • Home
  • Subscribe / donate
  • Events calendar
  • Business Directory
  • FAQ
  • News
    • Local
    • National
    • Israel
    • World
    • עניין בחדשות
      A roundup of news in Canada and further afield, in Hebrew.
  • Opinion
    • From the JI
    • Op-Ed
  • Arts & Culture
    • Performing Arts
    • Music
    • Books
    • Visual Arts
    • TV & Film
  • Life
    • Celebrating the Holidays
    • Travel
    • The Daily Snooze
      Cartoons by Jacob Samuel
    • Mystery Photo
      Help the JI and JMABC fill in the gaps in our archives.
  • Community Links
    • Organizations, Etc.
    • Other News Sources & Blogs
  • JI Chai Celebration
  • JI@88! video

Recent Posts

  • SFU honours Gloria Gutman
  • Lifting people’s spirits
  • Wedding a ray of light
  • Indigeneity and Zionism
  • Rule of law broken: councilor
  • Football and its roles
  • The burden of defence
  • Fish Café returns after fire
  • All right in what goes wrong
  • Nuns & mermaids at TUTS
  • Camp offers holiday retreat
  • Students and mentors inspire
  • Once-in-a-lifetime trip
  • 100 dancers, one heart
  • Money for the sciences
  • What “Jewish food” means
  • Have a cookie, schnitzel too
  • Federation now across BC
  • Israel fighting for its existence
  • Deal strengthens Iran
  • Patriotic belonging diminishes
  • A campaign to engage
  • Upstanders’ first live event
  • Responding to Carney
  • Having your own home
  • Music a family tradition
  • Musical to warm heart
  • Community milestones … June 2026
  • Sharing her passion for Israel
  • Or Shalom reopens its doors
  • JFS from past to future
  • Need holistic approach
  • Sharing stories, advice
  • Journalist shares fears
  • Skills to live together
  • Road to independence

Archives

Follow @JewishIndie
image - CJN box ad Rockowers 2026

Tag: Vancouver

Check out JI’s Summer Celebration calendar!

Check out JI’s Summer Celebration calendar!

Click here to check out the 2017 JI Summer Celebration calendar

Format ImagePosted on June 16, 2017June 28, 2017Author The Editorial BoardCategories LocalTags events, summer, Vancouver
Sunsets constantly changing

Sunsets constantly changing

“April 5, 2006, Reflected Embers: Cerulean, Cadmium Red, Yellow and Orange.” One of the sunsets Jack Rootman captured in oil over the space of a year.

For three decades, Jack Rootman combined two of his passions: medicine and art. Last year, after 43 years of practice as an eye surgeon, he retired and finally could dedicate himself completely to his art.

“This is the first opportunity I had in my life to paint whenever I wanted,” he said in an interview with the Jewish Independent. “I like painting in series. It allows me to explore my chosen theme from different viewpoints, but it was not easy when I could only paint a few hours a week. Now I can.”

photo - Artist Jack Rootman
Artist Jack Rootman (photo by Olga Livshin)

His latest series – of sunsets – comprises his new show at the Zack Gallery. Called Contemplating Sunset: English Bay, the show opened on Jan 19.

“I began the series just before I retired,” said Rootman. “My studio is in English Bay, and I watched sunsets there almost every day for years. Every night of the year, people come to the beach to watch the sunset. It’s become almost a ritual. Of course, more people come during the summer months than in winter but, in any weather, a sunset inspires people to enter a spiritual mood. Couples embrace. Everybody often stays silent, no small talk. Sometimes, people sing or salute the setting sun with their raised hands.”

Several years ago, Rootman started taking photographs of the sunsets he witnessed. “I also took colour notes for every photo. A camera doesn’t always reproduce the exact colours of sea and sky, so I noted the oil paint names.” Examples of his notes, which mix in with the images’ titles, are: “January 31, 2010, Serene Mist: Cobalt Violet, Ivory Black, Ultramarine Blue” or “June 12, 2015, Final Moment: Lavender and Lilac.”

“As the months go by, the position of the setting sun moves across the azimuth, from the far left in January to the far right in July,” observed Rootman, whose series covers a full year. “After the summer solstice, the sunset position starts to move back, gradually month by month. Sunsets also take longer as the days grow longer.”

Rootman started the series at the beginning of last year, after he had accumulated a great number of photographs. He wanted to depict the best sunset for each month.

“No sunset is the same,” he said. “Even on the same day, when I took photos every few minutes, the view is different. The sky, the sea, the clouds, the colours change almost every moment.”

That’s why he never tried to paint on site, because the sunset is constantly in flux. The best artistic approach, he explained, was to paint inside his studio, to capture the moments using his hundreds of photos as inspiration.

photo - “June 12, 2015, Final Moment: Lavender and Lilac,” by Jack Rootman, is one of the sunsets on display at Zack Gallery until Feb. 19
“June 12, 2015, Final Moment: Lavender and Lilac,” by Jack Rootman, is one of the sunsets on display at Zack Gallery until Feb. 19.

“I wanted to characterize the nature of light of both sky and sea, to paint a series of portraits of individual sunsets, as if they were persons,” he said. “Sunset always has an emotional impact on its human watchers, and I painted them, too.”

Indeed, some of the paintings at the Zack Gallery are populated by people who are sharing the sunset with the artist; most of them have their backs to him.

One of the most interesting features of a sunset over water is that, exactly as Rootman depicts in this series, at a certain point, the sea becomes a mirror, reflecting the sky above.

“You might notice that the sea is always a different colour than the sky,” he said. “It is because the sea reflects what is up, directly over it, but the artist looks at the sky and paints the sideway view. We don’t see what is above that distant sea on the horizon. We only see what is in front of our eyes. The entire sunset is like a sequence of visual effects in a movie.”

Rootman considers sunsets an intimidating subject, “a colossal challenge,” perhaps because of their fluid, “visual-effect” nature. Many artists over the ages have tried painting sunsets, but not many have succeeded. One of his friends, an Israeli artist Yasha Cyrinski, wrote in an email exchange with Rootman: “The subject matter you chose is quite challenging to say the least. A subject devoid of irony.”

But Rootman is never afraid to tackle a challenge.

“I have done landscapes and portraits on commission, and portraits are much harder,” he said. “When I paint a portrait, I want to capture the essence of a person, his emotional subtext. When I painted sunsets, I wanted to catch the ephemeral moment of what a sunset is.”

The exhibit Contemplating Sunset: English Bay continues until Feb. 19.

Olga Livshin is a Vancouver freelance writer. She can be reached at [email protected].

 

Format ImagePosted on January 27, 2017January 26, 2017Author Olga LivshinCategories Visual ArtsTags painting, Vancouver, Zack Gallery
Thoughts on Oakridge exhibit

Thoughts on Oakridge exhibit

Staging a parade on Laurel Street, circa 1960. An image from the Jewish Museum and Archives of British Columbia’s online exhibit, Oakridge. (photo from Gail Dodek Wenner via jewishmuseum.ca)

The oral history exhibit recently launched by the Jewish Museum and Archives of British Columbia on the postwar Jewish community of Vancouver’s Oakridge neighbourhood struck a chord and gave me pause. This is the area where my mom grew up – she was 13 when the shopping centre opened, the mall where my high school friends and I would later hold part-time jobs – and where my grandparents’ family home remained until a few years ago. And, it gave me pause because it reminded me that a little history can shake one’s sense of complacency.

Spending my teen years in Vancouver in the late 1980s, I sometimes wondered why the Jewish community didn’t live more north or more west – in short, closer to the beach, and in reach of sea and mountain views. Surely, part of the Jewish community’s move southward had to do with the wider lots and newer homes available as the city sprawled outward. But another important – and, to me, overlooked – part of the story is the legacy of racism and antisemitism that had infected the buying and selling of property in Vancouver.

One of the interviewees in the exhibit recalls a real estate agent telling her father, in reference to a house on King Edward Avenue between Oak and Granville streets, “This is a good neighbourhood because no Jews or Chinese are allowed.” By the fifties and sixties, however, Jews felt welcome and comfortable in the south Vancouver area, bounded by Oak and Cambie.

Times were different for my generation, growing up as multiculturalism was taking hold in a serious way and antisemitism and racism were increasingly seen as unmannered, even if they never fully went away.

In the mid-1980s, I recall accompanying my grandmother to an annual general meeting at the Richmond Country Club, where she regularly played tennis. I recall a discussion that evening about whether Jewish membership should be privileged. (An interview with the club’s current general manager, Mark Strong, confirms that, while the club’s written charter states that no member will be denied admission based on race, colour or creed, in practice, during that era, the club promoted Jewish membership.) After the meeting, I was outspoken in my criticism. To my 12-year-old sensibilities, trying to stack the membership of a recreational club with any particular religion or ethnicity seemed parochial and antiquated at best, and prejudiced and discriminatory at worst.

What I didn’t sufficiently appreciate then was the legacy of Jews being barred from many country clubs and, indeed, the Richmond Country Club had been founded by a group of Jewish businessmen and professionals in 1951 for that reason. If the club’s policies seemed antiquated to my 12-year-old ears, there was more resonance to it than I then realized. While I was trying to afflict the comfortable, these club members likely still felt the sting of affliction requiring comfort.

Today, the Richmond Country Club has a Magen David in its logo, and states on its website that “the spirit of inclusion remains one of our core values.” (I will leave aside the separate though partially related question of whether any country club can be economically inclusive.)

What does it mean to have grown up in what felt like a post-antisemitism era? I admit that, until recently, I have been suspicious of those who seek to find antisemitism at every turn. Not long ago, an older relative clipped a real estate ad for a cottage near Lake Winnipeg that stated it was in a “restricted” area. My relative took this to mean no Jews allowed. I did a little research and soon learned that, in this particular cottage zone, “restricted” meant something very different – no cars allowed. When I showed my relative what I’d found, he turned angry. It’s easy to get locked into patterns of victimhood.

But now my comfortable post-antisemitism bubble seems to be bursting. The Trump era has unleashed a torrent of hateful, xenophobic and bigoted discourse. Swastikas and racist graffiti have popped up on various houses of worship – including four Jewish institutions where I live, in Ottawa. Trump has appointed as chief counsel Steve Bannon, a man accused of trafficking in antisemitism via his website, Breitbart News.

Modern liberal polities require a constant sense of balance between comfort and vigilance. Too much comfort, and one risks complacency – for oneself and others. Too much vigilance, and one veers into paranoia. At the very least, we mustn’t forget history. Narratives of the past help explain collective fears, while suggesting what is necessary to make possible the kinds of societies that are worth fighting for.

Mira Sucharov is an associate professor of political science at Carleton University. She is a columnist for Canadian Jewish News and contributes to Haaretz and the Jewish Daily Forward, among other publications.

Format ImagePosted on January 13, 2017January 11, 2017Author Mira SucharovCategories Op-EdTags antisemitism, Jewish Museum and Archives of BC, JMABC, Oakridge, real estate, Vancouver
הרפר יוצא נגד החלטת מועצת הביטחון של האו”ם

הרפר יוצא נגד החלטת מועצת הביטחון של האו”ם

מועצת הביטחון של האומות המאוחדות שהכריזה בשבוע שעבר כי ההתנחלויות של ישראל בשטחים אינן חוקיות. (צילום: UN/Manuel Elias)

ראש ממשלת קנדה לשעבר, סטיבן הרפר, יוצא נגד החלטת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות שהכריזה ביום שישי בשבוע שעבר כי ההתנחלויות של ישראל בשטחים אינן חוקיות ויש לפנותן. כידוע ארה”ב נמנעה בהצבעה ולא הטילה וטו כך שנסללה הדרך לקבל את ההחלטה נגד ישראל וההתנחלויות. לעומת זאת ממשלת קנדה ברשות ג’סטין טרודו, בחרה עד כה שלא להגיב כלל להחלטת מועצת הביטחון. אם זאת סביר להניח שטרודו התומך בפתרון שתי המדינות בוודאי היה מישר קו עם מועצת הביטחון.

הרפר בעצם הגיב בחשבון הטוויטר שלו לתגובה של הנשיא הנבחר של ארה”ב, דונאלד טראמפ, שאמר בטוויטר כי לאור החלטת מועצת הביטחון את הדברים הבאים: “בנוגע לאו”ם – הדברים יראו אחרת אחרי ה-20 בינואר”. כידוע טראמפ יכנס לתפקידו בבית הלבן ב-20 בינואר 2017 (כ-90 אלף גולשים אהבו את דברי טראמפ). הרפר תמך בתגובת טראמפ להצבעה והודה על על התנגדותו הפומבית להחלטת מועצת הביטחון (כ-2,500 גולשים תמכו בדברי הרפר)”.

בתגובה לדברי הרפר הגולשים באינטרנט מיהרו להביע את עמדתם בעד ונגד. להלן שלוש תגובות “מעניינות ונאורות” התומכות בדברי הרפר, שמוכיחות שוב באיזה תקופה אנו נמצאים, כאשר אנשים מרשים לעצמם להגיד הכל. אחד הגולשים כתב: “קנדה צריכה מספר התקפות טרור מאסיביות. אולי זה יעורר את האידיוטים שיבינו עם מה ישראל צריכה להתמודד מדי יום מול האיסלאם”. גולש אחר: “אובמה מראה את צבעיו האמיתיים בנוגע לאו”ם המושחת והפוך. אני שמח שהוא עוזב”. ועוד גולש: “זו הנקמה של אובמה כיוון שמורשתו לא אומרת כלום אחרי ה-20 בינואר. טוב להרפר. עתה היכן טרודו עומד?”

משחקים בלגו: העירייה מצאה דרך להתקרב לתושבים

בוונקובר כמו בערים אחרות אין קשר חם בין העירייה לתושבים המקומיים, שממעטים להגיע למפגשים משותפים. בהנהלת העירייה של ונקובר הגיעו למסקנה שצריך למצוא דרך להתקרב אל תושבי העיר. לאחר בדיקות מקיפות שונות שכללו בין היתר משאל לתושבים באינטרנט, נמצא הפתרון המיוחל: קוביות לגו. מתברר שמשחק הלגו יוצר קשר בלתי אמצעי ומתמשך בין הצדדים שמשתתפים בו. מועדון הלוגו של ונקובר הובא בסוד העניין והפך לשותף מרכזי בפרוייקט החדש בין העירייה לתושבים. המועדון אחראי מעתה על אספקת חמישים סטים של קוביות למפגשים בין שני הצדדים. חברי המועדון בונים דגם ראשוני של נשוא הפגישה למשל מרכז קניות חדש, והמשתתפים שיושבים סביב שולחן גדול, ממשיכים בבניית הפרוייקט וכל מה שסביבו, תוך כדי שיחה. בהנהלת העייריה מציינים שהלוגו מאפשר לתושבים להיפתח יותר בקלות לנושאים שונים, ומספר התושבים שמגיע למפגשים הולך וגדל. בהם צעירים ובני נוער שהעייריה חפצה לשמוע גם את דעתם בנושאים שונים ובעיקר אלה הקרובים להם.

צים מרחיבה את השירותים באוקיאנוס האטלנטי כולל קנדה וארה”ב

חברת הספנות הישראלית צים החליטה להרחיב את שירותיה באזור האוקיאנוס האטלנטי, שכוללים גם את קנדה וארה”ב. כל זאת לשפר את שירותי הפריום בין החופים המזרחיים של קנדה וארה”ב עם ארצות הים התיכון – איטליה וצרפת.

השינויים שכוללים הוספת הקווים עם הפעלת חמש אוניות יבואו לידי ביטוי החל מחודש אפריל 2017. הנמלים בארה”ב אותם יפקדו האוניות הם: ניו יורק, נורפולק וסוואנה. ואילו בקנדה מדובר בנמל של הליפקס. הנמל בהפליקס נחשב לאחד החשובים ביותר בקנדה והוא משמש לנקודה המוצא המרכזית של קנדה לספינות שמפליגות לאירופה. אגב רבים מהמהגרים לקנדה נחתנו לראשונה בנמל הליפקס.

Format ImagePosted on December 28, 2016December 28, 2016Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Harper, Israel, Lego, Obama, settlements, shipping, Trudeau, Trump, UN, United Nations, Vancouver, Zim, אובמה, האו"ם, הרפר, התנחלויות, וונקובר, טראמפ, טרודו, ישראל, לגו, ספנות, צים
Join real-time app pilot

Join real-time app pilot

The Go Downtown app helps users find out what is happening in town right now.

Go Downtown has launched a public pilot of its real-time urban mapping mobile application in the Metro Vancouver area. The app is now free to download at the Canadian App Store and Google Play.

The new app helps users in large cities find out what is happening around town right now, and where to go to participate. The app indicates the location of live events and highlights crowd hot spots using a live foot-traffic heatmap.

The main mapping platforms like Google, Apple or Bing present mostly static data, while the information about live urban events – such as bands, parties, shows, etc. – is fragmented across the net and hard to find. Go Downtown changes the way we plan our hangouts and find out where the action is, by visualizing the live city. The social app aggregates information about events – such as festivals, shows, live music, food truck locations, happy hours and more – from user reports and other sources and displays them on the map. Users can share the details of an event they like and the app produces a walking route to take them there.

image - Go Downtown appGo Downtown also features a live foot-traffic heatmap. The app aggregates the location and speed of its users to generate a real-time foot-traffic “synoptic map.” The heatmap highlights pedestrian hot spots and helps users find where the action is and where people are going. Users can even filter the map to find hot spots of specific groups of people based on their demographic and common interests.

In addition, the app offers themed walking routes – like “tourist attractions,” “shopping spree,” “pub crawl” and other things near the user – that enable the user to explore the city by walking.

“The concept of real-time urban mapping is powerful,” said Yaron Bazaz, co-founder and chief executive officer of Go Downtown. “Waze revolutionized mapping by using real-time user reports to map current traffic congestions and help drivers. Go Downtown takes real-time mapping further by utilizing user inputs to depict urban life. Where are people hanging out right now, what cultural events are taking place today? The ability to digest all this information, visualize it and analyze patterns will have enormous impact on users, businesses and local authorities.”

In addition, the real-time foot-traffic data and live urban events information generated serves a wide range of markets: from leading retail chains and car-sharing ventures that would like to understand foot-traffic patterns, to universities and cities that can use it for better planning. Go Downtown predicts that live foot-traffic data pattern analysis and forecast will play a key role in many Smart City initiatives and will be widely used by urban planners to plan more pedestrian-friendly cities.

Earlier this year, the startup ran a successful pilot at the University of British Columbia with the support of the faculty and the student organization. During the pilot, the app aggregated the foot traffic of hundreds of participants and mapped the main walking routes students were using throughout the campus.

Following the public pilot in Vancouver, the company plans to expand the service to more cities in Canada and the United States. To participate in the Vancouver pilot, visit godowntown.mobi to download the iOS version from the App Store or the Android version from Google Play.

Format ImagePosted on December 16, 2016December 16, 2016Author Go DowntownCategories LocalTags app, technology, Vancouver
בועות הנדל”ן

בועות הנדל”ן

האם הנדל”ן בוונקובר הוא בועה שעומדת להתפוצץ? (צילום: Cynthia Ramsay)

יש הטוענים ששוק הנדל”ן של אזור ונקובר הוא בועה שעומדת להתפוצץ כל רגע, והם אף דואגים להזהיר את הציבור הרחב מפני כיביכול סכנה גדולה זו. הבנק השוויצי יו.בי.אס טוען שוונקובר היא העיר שנמצאת בסכנה הגדולה בכל העולם להפוך לבועת נדל”ן, לאור עליות המחירים הבלתי פוסקות של השוק. ונקובר נמצאת במקום הראשון בדירוג של הבנק שבחן שמונה עשר מרכזים פיננסיים ברחבי העולם, לפי עליית מחירי הנדל”ן בשנה האחרונה. אחרי ונקובר ברשימת תשע הערים המסוכנות כיוון שהנדל”ן בהם מוגדר כבועה (על ידי הבנק) באות: לונדון, שטוקהולם, סידני, מינכן, הונג קונג, סן פרנסיסקו, אמסטרדם, ציריך ופריז. לפחות אנו נמצאים ברשימה טובה ומכובדת של ערים מובילות וידועות בעולם, כל אחת בתחומה.

בבנק מודים כי אי אפשר להוכיח את קיומן של בועות עד שהן מתפוצצות “אך יש לבועות בשוקי הנדל”ן סימנים טיפוסים מוכרים מההיסטוריה”. למשל: התרחבות הפער שבין המחירים להכנסות המקומיות של התושבים ולדמי השכירות, ועיוותים בכלכלה הריאלית כמו הלוואות מוגזמות ופעילות בנייה. את עליית המחירים ברוב הערים שנבדקו מייחסים ביו.בי.אס למספר גורמים משותפים: ריביות נמוכות שמעודדות את התושבים להוציא יותר כסף, זרימה של רוכשים זרים (שרבים מהם באים מאסיה) שמחפשים מקום בטוח להשקיע בו, וכן אופטימיות מבחינת המשקיעים לגבי התשואות של הנדל”ן המקומי.

לטענת הבנק שוק הנדל”ן של ונקובר מונשם בצורה מלאכותית, כאשר בעשר השנים האחרונות מחירי הנדל”ן הוכפלו, וגם החלשות הדולר הקנדי מעודדת משקיעים זרים להשקיע כאן.

הפתעה מלוכלכת: בעל בית גילה שדייריו הפכו את ביתו לגן חיות

בעל בית בעיר קינגסטון שבמחוז אונטריו גילה לתדהמתו יום אחד שהדיירים שהשכירו את ביתו, הפכו את המקום לגן חיות. לאחר מאבק משפטי ממושך הוא הצליח לפנותם מביתו ולהחזיר את המקום למה שהיה – בית.

סיימון אנדרו השכיר את ביתו המרווח (שכולל שלושה חדרי שינה) לפני כשנה לזוג עם ילד, שנראו לו נחמדים ואמינים בתחילה. הוא סמך על חושיו ולא חשד בכלום. לאחר מספר חודשים אנדרו הגיע לביקור בבית ונדהם ממה שראו עיניו. הדיירים הביאו לביתו מספר לא מבוטל של בעלי חיים, והבית נראה והריח ממש כמו גן חיות. רשימת בעלי חיים בבית של אנדרו כללה בין היתר: עיזים, ארנבים, תרנגולות, ציפורים, כלבים וחתולים. הבית היה מטונף וערמות זבל וגללי צואה הצטברו בכל פינה. אנדרו דרש מייד מהדיירים להתפנות מהנכס ולאכזבתו הם סרבו בתוקף.

בצר לו נאלץ בלת הבית לפתוח בהליך משפטי לפנותם (לאחר שגם הפסיקו לשלם לו שכר דירה) שנמשך ונמשך חודשים רבים, והסתיים כעבור חצי שנה. עם הפינוי אנדרו השכיר משאית גדולה שפינתה במספר סבבים לא פחות מתשעה טון של זבל מהבית. אחרי כן הגיעה התור של חברת ניקוי לנקות את הבית בצורה יסודית ולהיפטר מריחות השתן והצואה. אחריה הגיעה חברת שיפוצים לתקן את הנזקים הרבים שנגרמו לבית. עלויות הניקוי והשיפוץ הגיעו ליותר משלושים אלף דולר. בנוסף נאלץ אנדרו לשלם את החשבונות גדולים שהדיירים לא כוסו. מדובר על חשמל בגובה של אלף ארבע מאות דולר, חשבון גז בגובה של אלף שבע מאות דולר וחשבון טלפון, אינטרנט וכבלים בגובה אלפיים דולר. אנדרו למד את הלקח היקר והוא חליט שיהיה מה שיהיה אך הוא לא ישכיר את ביתו לאיש לעולם. עתה הוא מחפש מקורות לממן את עלויות הניקוי והשיפוץ לבית שהפך לגן חיות במשך כשנה.

Format ImagePosted on December 14, 2016Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Kingston, real estate, Vancouver, zoo, גן חיות, וונקובר, נדל"ן, קינגסטון
מגדל טראמפ בטורונטו

מגדל טראמפ בטורונטו

מגדל טראמפ בניו יורק. (צילום: Roni Rachmani)

מלון הדירות טראמפ אינטרנשיונל בטורונטו כן יוצע בסופו של דבר למכירה בשל חוב המגיע ל-301 מיליון דולר. למלון הדירות בניהול חברתו של דונלד טראמפ, הנשיא הנבחר של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית, יצא מונטין רע מאוד, זאת בשל שירות וניהול גרועים מאוד מרגע פתיחתו. החוב שייך לבעלי הבניין – חברת טאלון אינטרנשיונל בשליטת המיליארדר היהודי-רוסי, אלכס שניידר. המיליאדר החזיק בעבר בשליטה (80 אחוז) על קבוצת הכדורגל של מכבי ת”א. כיום הוא ומחזיק בכרבע (21.4 אחוז) בחברת הנדל”ן הישראלית מישורים. כדי לשמור על תקינות של הליך מכירת הנכס הוא יבוצע בפיקוח וניהול בית המשפט.

טאלון אינטרנשיונל וחברת הניהול של טראמפ נמצאים בהליכים משפטיים ארוכים, עקב תביעות הדדיות על הפרת הסכמים מצד שני הצדדים. במקביל עשרים ושלוש תביעות הוגשו לבית המשפט על ידי בעלי יחידות בבניין, נגד החברות של שניידר ושל טראמפ בטענות לניהול כושל ואי עמידה בהבטחות (בהתאם לחוזים שנחתמו עימם), להשכרת נכסיהם והחזרים על השקעותיהם. המלון דירות בגובה שישים וחמש קומות (עם 216 חדרי מלון ו-118 דירות) נפתח בשנת 2012 בדאון טאון טורונטו. עד היום מרבית הסוויטות לא נמכרו ותפוסת המלון עומדת על שיעור נמוך של בין 55 אחוז עד 75 אחוז בלבד.

מלון הדירות טראמפ אינטרנשיונל הוטל ומגדל בוונקובר (בבעלות מיליארדר ממלזיה) היה אמור להיפתח במהלך הקיץ, אך זה לא קרה. הפתיחה נדחתה לסתיו ולבסוף שוב הפעם לראשית שנת 2017. לפי הערכה הבעלים היה מעוניין להתרחק עד כמה שאפשר ממערכת הבחירות הסוערת בארה”ב, והתבטאויותיו החמורות של טראמפ בנושאים שונים.

יצויין כי רבים מתושבי טורונטו וונקובר ישמחו עם השם טראמפ יוסר מחזית משני הפרוייקטים.

לראשונה בתולדות קנדה: מס יוטל על דירות ובתים ריקים

לאור משבר הנדל”ן המתמשך בוונקובר יוטל מס על דירות ובתים ריקים בעיר. כך החליטה מועצת עיריית ונקובר ביום רביעי שעבר. יצויין זו הפעם הראשונה שמוטל מס כזה בקנדה. ונקובר תשמש כנראה מודל חיכוי לערים אחרות ברחבי המדינה בהם מחירי הנדל”ן לא מפסיקים לעלות ובעיקר טורונטו.

המס בשיעור אחוז אחד מערך הנכס יוטל על דירות ובתים שעומדים ריקים לפחות חצי שנה בשנה. תקנות המס החדש ייכנסו לתוקף בחודש ינואר 2017. על בעלי נכסים יהיה מוטל לדווח לעייריה אם נכסיהם ריקים או מאויישים. מי שילח דוחות כוזבים לעירייה יקנס בלא פחות מעשרת אלפים דולר.

לפי הערכה בונקובר יש כיום לפחות שניים עשר אלף נכסים ריקים וברובם מדובר בדירות. בעלי הנכסים שיכולים להרשות זאת לעצמם זאת הם אמידים ובעיקרם סינים. לאור מצוקת הדיור כאשר מחירי הנדל”ן ודמי השכירות עולים כל הזמן, רבים מהתושבים של ונקובר לא יכולים להתמודד עם מציאות קשה זו ונאלצים לנדוד לערים אחרות רחוקות.

מחירי הנדל”ן בוונקובר עלו בשנה האחרונה בשיעור הגבוה ביותר עולם שעומד על למעלה משלושים ושישה אחוז (בין החודשים יוני 2015 ליוני 2016). כדי להילחם בתופעה של האמרת מחירי הנדל”ן, החליטה ממשלת בריטיש קולומביה בחודש אוגוסט האחרון להטיל מס בשיעור חמישה עשר אחוז על זרים שרוכשים נדל”ן במחוז. בשלב זה השפעת המס עדיין לא ידועה אם כי מתפרסמים דיווחים שונים בתקשורת, כי יש האטה מסויימת ברכישת נכסים למגורים. ממשלת מחוז אונטריו עוקבת מקרוב אחר השפעות המס על הזרים בבריטיש קולומביה, וגם היא שוקלת לנקוט במהלך דומה.

Format ImagePosted on November 23, 2016Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags real estate crisis, Shnaider, tax regulations, Toronto, Trump, Vancouver, וונקובר, טורונטו, טראמפ, משבר הנדל"ן, שניידר, תקנות המס
הפסידה בתביעה

הפסידה בתביעה

אישה שזכתה בעבר בלוטו הפסידה במשפט נגד חברתה שלא החזירה לה הלוואה, ונהנתה מעליית מחירי הנדל”ן בוונקובר. (צילום: lotto.bclc.com)

תושבת ונקובר שהרוויחה בהגרלת הלוטו 6/49 שהתקיימה בחודש ינואר 2007 למעלה מארבעה מיליון דולר, הפסידה בתביעה שנדונה בית המשפט נגד חברתה הטובה, שסירבה להחזיר לה הלוואה בגובה ששת מאות אלף דולר.

אנון רוסאס ילידת הפילפינים, הסכימה לעזור לחברתה הטובה איסבל טוקה, שגם היא מהפילפינים, לאחר שזכתה בהגרלה הגדולה. שתי הנשים הכירו בבית ספר בקנדה בשנת 2004. רוסאס העניקה לטוקה הלוואה בגובה ששת מאות אלף דולר, ובנוסף נתנה לה שלושים אלף דולר כמתנה. כל זאת כדי לעזור לה ברכישת בית במזרח ונקובר. טוקה הבטיחה להחזיר את שש מאות אלף דולר לרוסאס כעבור שנה, אם כי היא לא קבעה בתאריך המדוייק. לאור ההיכרות העמוקה והאמון ההדדי בין הצדדים שום מסמך לא נחתם בין שתי החברות מהפיליפינים.

בתום השנה הראשונה טוקה לא החזירה את הכסף לרוסאס אך היא הבטיחה לעשות זאת כעבור שנה. וכך מדי שנה טוקה עמדה בסירובה להחזיר את הכסף ושוב חזרה והבטיחה להחזירו בשנה שלאחר מכן. לרוסאס נמאס לבסוף מהסחבת הארוכה של טוקה, שדחתה את בקשתה להחזיר את השש מאות אלף דולר מדי שנה בשנה. בחודש יולי 2014 הגישה רוסאס תביעה נגד טוקה לבית המשפט העליון של מחוז בריטיש קולומביה. בכתב ההגנה טענה טוקה כי רוסאס העניקה לה את השש מאות אלף דולר במתנה, ולכן יש מקום לדחות את התביעה. בית המשפט דחה לבסוף את התביעה של רוסאס בטענה שלא נחתם הסכם בין הצדדים עם תנאים מפורטים, והיא לא יכלה להוכיח כי נתנה את הכסף לטוקה כהלוואה. בית המשפט ציין עוד כי ממילא רוסאס יכלה להגיש את התביעה נגד טוקה (במסגרת הדין האזרחי) לא יאוחר בתום שבע שנים, מיום ביצוע העברת הכסף בין השתיים, דהיינו עד ינואר 2014. אך התובעת הגישה את תביעה באיחור של חצי שנה (כאמור בחודש יולי) ולכן נסגר בפניה חלון ההזדמנויות להגיש את התביעה. רוסאס הפסידה כידוע במשפט וכן גם את חברתה הטובה טוקה. ואילו טוקה אמנם הפסידה את חברתה הטובה רוסאס, אך היא הרוויחה מעליית מחירי הנדל”ן בוונקובר והבית שהיא רכשה בששת מאות ושלושים אלף דולר, שווה כיום כמליון וחצי דולר.

תאי שינה בספרייה: ואיזה מסכנים הסטודנטים שלומדים עכשיו בחוץ

סטודנטים כידוע לומדים שעות ארוכות ביום ובלילה וקורה לא מעט, שהם תופסים תנומה קלה בשיעורים ובעיקר נרדמים בספריות. לאור זאת החליטה הנהלת המכון לטכנולוגיה של בריטיש קולומביה (בי.סי.אי.טי) להציב שני תאי שינה בספרייה שאחד’ מהקמפוסים שלה (שנמצא בברנבי). אם הניסוי יצליח יוצבו תאי שינה נוספים בחלקים אחרים של הקמפוס.

תאי השינה עשויים מפלסתיק מעוגל ומזכירים קפסולות גדולות שלקוחות מסרטים בדיוניים. בתאים הפשוטים כיביכול מותקנים: דלת שננעלת מבפנים, מזרון נוח ותאורה. הסטודנטים יכולים לנוח בתא עד עשרים דקות כדי שיוכלו להתאושש ולחזור ללמוד במלוא המרץ. עלות רכישת תא שינה מוערכת בכאלף ומאה דולר, והמימון מגיע ממכירת משקאות ודברי מאכל במכונות האוטומטיות שבקמפוס.

תגובת הסטודנטים חיובית. אחד מהסטודנטים אף הרחיק לכת וציין בדף הפייסבוק שלו, כי אפשר אפילו לעשות סקס בתאים בעשרים הדקות. תגובת הנהלת המכון לא איחרה לבוא: “תאי השינה נמצאים בפיקוח מצלמות כל הזמן והם ממוקמים קרוב לדלפק הצוות בספרייה. בכל מקרה התאים צרים מדי מלהכיל שני אנשים”.

Format ImagePosted on October 10, 2016October 10, 2016Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags BCIT, lawsuit, libraries, lottery, Philippines, Rosas, sleeping pods, Vancouver, בי.סי.אי.טי, בספריות, בתביעה, ונקובר, לוטו, פילפינים, רוסאס, תאי השינה
משטרת הגבולות ומריחואנה

משטרת הגבולות ומריחואנה

(צילום: gsa.gov)

תופעה שהולכת להחמיר: משטרת הגבולות האמריקנית מונעת כניסת קנדים לארה”ב אם עישנו מריחואנה

אין גבול לחוצפה כנראה אצל משטרת הגבולות האמריקנית (יו.אס קסטמס אנד בורדר פרוטקשן). מתברר שלאחרונה במספר מקרים שוטרי גבול אמריקניים שאלו אזרחים קנדיים שמבקשים לעבור את הגבול לארצות הברית, אם הם עישנו אי פעם בחייהם מריחואנה. אלה שעונים בתמימות וביושר כי אכן עישנו בעברם את הסם הקל – לא יוכלו להיכנס יותר לארה”ב. הדחייה היא לתמיד ומדובר בגזירה קשה ביותר. במקרים מסויימים (תוך כדי עזרה של עורך דין) יכולים הנדחים לבקש אישור זמני להיכנס לארה”ב. ורק לאחר שיעברו בדיקה רפואית, בדיקה משטרתית וכן ימסרו טביעות אצבעות, יתכן ויונפק האישור הזמני לתקופה של בין שנה, שנתיים ועד לחמש שנים. ולאחר מכן הם יאלצו לבקש לחדש את האישור שוב ושוב לכל החיים. הנפקת האישור הזמני אינה זולה והיא עולה אלף ומאתיים דולר, וכן יש לשלם בנפרד שכר טירחה לעורך הדין שטיפל בתיק. כל חידוש אישור כזה כרוך כמובן בתשלום נוסף.

image - U.S. Customs and Border Protection logoקנדי מאזור ונקובר מתיו הרווי (בן ה-39) שביקש לעבור את הגבול האמריקני כדי להגיע לקונצרט בסייאטל, נדחה על ידי משטרת הגבולות האמריקנית, לאחר שהודה כי כשהיה בן 18 עישן מריחואנה (ואז הוא נחקר במשך כשש שעות). הרווי מציע למי שנשאל פשוט לשקר ולא להודות כי עישנו את הסם בעבר, ואז הם יוכלו לעבור את הגבול בשקט.

משטרת הגבולות האמריקנית פועלת בהתאם לחוק הפדרלי ולא מעניין הסוכנות הפדרלית שכבר בשלוש מדינות בארה”ב, כולל וושינגטון הסמונה לפרובינציית בריטיש קולומביה, עישון מריחואנה הוא הליך חוקי. בוודאי ובוודאי שמשטרת הגבולות לא תתייחס כלל לעובדה, שבקרוב עישון מריחואנה יהפוך להליך חוקי גם בקנדה. אז גם צפוי שהתופעה של קנדיים שלא יוכלו להיכנס לארה”ב תלך ותגדל.

בממשלה הפדרלית של קנדה כועסים מאוד על משטרת הגבולות האמריקנית ומבטיחים לנסות ולפעול לשנות את הגזירה, נגד אזרחים מקומיים תמימים שמבקשים לעבור את הגבול לשכנה מדרום. השר לביטחון פנים, רלף גודל, מציין שמדיניות משטרת הגבולות היא מגוחחת ויש לטפל בנושא בדחיפות.

ולעניין החוק בקנדה: הארגון הרפואי של קנדה מבקש מהממשלה לקבוע בחוק החדש, שעישון מריחואנה יתאפשר רק לאלה שמלאו להם 21, ולהטיל מגבלות על כמות השימוש בסם לאלה שטרם מלאו להם 25.

מטריה לכל צרה שלא תבוא: קורס ללמוד להשתמש במטריה להגנה עצמית

מטריות נפוצות בוונקובר הנחשבת לאחת הערים הגשומות ביותר בעולם ולכן זכתה לכינוי “ריינקובר”. ולכן תמיד מומלץ להסתובב בכאן עם מטריה כי גשם שעלול לרדת בכל רגע. אך מתברר שלמטריות יש עוד שימושים ובאקדמיה לסייף שבעיר מעבירים סדנאות על מה אפשר לעשות עימן, חוץ מלהתגונן מהגשם או לרקוד בו.

לאור ריבוי האלימות ברחובות המשתתפים בסדנא בת השעתיים לומדים בחלקה הראשון, טכניקות שונות כיצד אפשר להיעזר מטריה פתוחה ככלי להגנה עצמית לחסום מכה או להסטית אותה. לחילופין ניתן להפוך את המטריה לכלי נשק מאולתר של ממש ולהשתמש בשתי הקצוות שלה (בידית או בחנית) בעת סכנה שאורבת.

החלק השני הוא קורס לנימוסים והליכות עם מטריות. למשל: להציע גם לאחרים להתחלק במטריה שלך, כשלא משתמשים במטריה יש לדאוג שההחנית שלה תכוון כלפי מטה, יש להנמיך את המטריה כשהולכים מול אנשים אחרים, יש לנער את המטריה לפני שנכנסים למקום סגור (מסעדה, משרד או בית). וכמובן שאין שלוח הודעות טקסט כשהולכים עם מטריה פתוחה – זו מתכונות לתאונות.

Format ImagePosted on September 14, 2016Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags border patrol, Canada, marijuana, rain, umbrella, United States, Vancouver, ארה"ב, גשם, וונקובר, מטריה, מריחואנה, משטרת הגבולות, קנדה
אמזון מגייסת עובדים

אמזון מגייסת עובדים

אמזון מתכוונת בשלב זה לגייס כשלוש מאות עובדים לסניף המפואר בבניין ‘טאלס גארדן.’ (צילום: telusgarden.com)

תופסים קנדה: אמזון מגייסת עובדים מישראל לסניף החדש בוונקובר

ענקית המסחר האלקטרוני האמריקנית – אמזון, מגייסת בימים אלה עובדים בין היתר מישראל, לסניף החברה החדש בוונקובר. נציגי החברה האמריקנית הגיעו לאחרונה לישראל במטרה לגייס עובדים לתפקידים שונים ובעיקר מהנדסים. זאת כדי לבנות מוצרים חדשים ולהעניק תמיכה לשירות הענן ‘אמזון ווב סרוויס’.

אמזון מתכוונת בשלב זה לגייס כשלוש מאות עובדים לסניף המפואר בבניין ‘טאלס גארדן’ ברחוב ג’ורג’יה בדאון טאון, שמשתרע על פני כ-91 אלף סקוור פיט. בהמשך מצוות כוח האדם תגדל לכאלף עובדים, והחברה תממש כנראה את האפוציה להכפיל את שטחו של הסניף. באמזון מקווים שיופיה של ונקובר וכידוע איכות החיים גבוהה שלה, תעזור לגייס עובדים לכאן. עם זאת רק לפני מספר שבועות התפרסם דוח בינ”ל על עליית מחירי הנדל”ן בשנה האחרונה בערים מובילות בעולם, ממנו עולה כי ונקובר נמצאת במקום הראשון עם עלייה גבוהה מאוד של 36.4%.

לאמזון שני סניפים נוספים בקנדה באוטווה וטורונטו והיא מתכוונת עד סוף השנה לפתוח סניף רביעי במונטריאול.

בשנים האחרונות ונקובר הופכת להיות מרכז טכנולוגי משמעותי, שמשמש בית לחברות בינלאומיות כמו מיקרוסופט, פייסבוק, טוויטר, סיילספורס ועוד.

זחל לפרסום: נחש נמצא בבור ביוב מתחת לכביש

שבוע שלם לקח לעובדי מחלקת עיריית ויקטוריה לתפוס את הנחש הכי מפורסם בתולדות עיר הבירה של בריטיש קולומביה. הנחש שאורכו חמישה פיט (שהם כ-1.5 מטרים) מסוג כרכן תירס, נמצא בבור ביוב מתחת לאחד הכבישים הראשיים בעיר. עובדי העירייה שפתחו את מיכסה הבור במסגרת עבודות תחזוקה רגילות (בפינת הרחובות קוואדרה ובלמורל), נדהמו לראות שנחש מסתובב לו חופשי בתוך הבור העמוק. הם הורירו מצלמה לבור שתיעדה את תנועת הנחש שתחילה חשבו שהוא ארסי. לאחר שהוזעק למקום לוכד נחשים התברר שמדובר בנחש לא מסוכן ולא ארסי – מסוג כרכן תירס.

הנחש כרכן תירס זכה לכינוי זה כיוון שעל גחונו יש משבצות שמזכירות קלח תירס, והוא נמצא בדרך כלל בשדות ואסמי תירס. הנחש טורף לילי שניזון ממכרסמים, ציפורים, צפרדעים ולטאות. כרכן התירס נפוץ באמריקה התיכונה והדרום מזרחית ובעיקר בפלורידה. לכן לא ברור כיצד בכלל הגיע לבור של מערכת הביוב בויקטוריה. לפי הערכה הנחש שכאמור לעיל אינו מסוכן לבני האדם וניתן לגדלו כחיית מחמד (בשל אופיו הנוח), נזרק על ידי בעליו ובצורה כלשהי הגיע למערכת הביוב העירונית. יצויין כי כל הנחשים ובעיקר כרכן התירס ינצלו כל הזדמנות לברוח מהשבי.

אם כן עובדי העיריית ויקטוריה נזקקו לשבוע ימים לתפוס את הנחש שמצא בית חדש בביוב. הם ניסו לפתות אותו בעזרת מלכודות עם עכברים ואביזרי חימום – אך ללא הצלחה. לבסוף הצליח אחד העובדים שירד אל בור הביוב לתפוס את הנחש העקשן. הוא הועלה על פני הכביש ונקשר. ולאחר מכן הועבר למתקן בעלי חיים ושם אגב השיל את עורו. עם תפיסתו מיהרה מחלקת הדוברות של העייריה לפרסם הודעה על כך, כדי הרגיע את הציבור המבוהל.

במהלך הימים בהם פורסמו באמצעות התקשורת תמונות של הנחש בביוב, התקשרו מספר אזרחים למוקד העירייה ודיווחו, כיבכול שהנחש שלהם. הגדילה לעשות ניקול פנרייס שטענה כי הנחש הוא שלה, שמו ‘מיקו’ והוא נעלם מביתה בדרך לא ברורה לפני כשלוש שנים.

אגב בוושינגטון הסמוכה לבריטיש קולומביה התברר בימים האחרונים, שבור ביוב שימש מגורים לא לנחש אלה לשני ילדים. הם הצליחו לברוח ולמשטרה אין מוסג מדוע הפכו דווקא את המקום הזה לביתם.

Format ImagePosted on August 31, 2016August 30, 2016Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags albino corn snake, Amazon, sewer, technology, Telus Garden, Vancouver, Victoria, אמזון, ביוב, וונקובר, ויקטוריה, טאלס גארדן, טכנולוגי, נחש כרכן תירס

Posts pagination

Previous page Page 1 … Page 11 Page 12 Page 13 Next page
Proudly powered by WordPress