עניין בחדשות

חמש שנים לעבודה מהבית

לפני חמש שנים קיבלתי אישור מהמנהלים הבכירים במקום העבודה שלי לעבור לעבוד מהבית. ארזתי את מעט החפצים שלי שהיו במשרד בדאון טאון ונקובר והעברתי אותם לביתי. חברת הובלה העבירה את הכל השאר, כולל: מחשב, שולחן למחשב עם שני מוניטורים, כיסא משרדי, מגירות על גלגלים ועוד.

לראשונה בחיי עבדתי מהבית בקביעות וזה מאוד מאוד מתאים לי. כמבקר החברה אני צריך שקט בסביבה, בזמן שאני עובד ובודק האם הכל נעשה בחברה כשורה. מכל מקום בגלל אופיי אני מעדיף תדיר לעבוד לבד, לא בקבוצות, לא בצוותים ולא עם אחרים. סוף סוף הגשמתי את רצוני ואני עובד מהבית וזאת עוד הרבה לפני מגפת הקוביד.

המשרד של החברה נמצא במרחק של פחות מחמש עשרה דקות הליכה מביתי, כך שאם אני צריך להגיע לפגישה או לדיון כלשהו, זה נמצא ממש קרוב אלי. ובעצם אני יכול ליהנות משני העולמות: לבצע את העבודה יומיומית שלי מהבית ולהגיע למשרד כשצריך.

אחרי הצבא עת גרתי בישראל: התחלתי לעבוד בדרך כלל במקומות עבודה שיותר קרובים לביתי בזמן שגרתי אז בירושלים. הדבר נמשך עת עברתי לתל אביב. גרתי במרכז העיר ומקום עבודתי תמיד היה במרחק הליכה קצר.

כשעברתי לוונקובר לפני שבעה עשרה וחצי שנים, במרבית הזמן אותו נוהג שלי נשמר. אני גר במרכז ומקום העבודה קרוב. במשך עשר השנים הראשונות כאן שכרתי דירה קטנה ברחוב בארקלי בווסט אנד בסמוך לסנטלי פארק. אחרי שבעה חודשים של חיפושים אחרי עבודה התחלתי לעבוד במחסן של חברה לאספקת תכשיטים. כל יום צעדתי למחסן במשך כ-45 דקות. את אותה דרך עשיתי בהליכה בחזרה לבית. לאחר מספר חודשים עברתי לחברה העוסקת בגבייה ותפקידי היה לחפש מידע ובעיקר מספרי טלפון של חייבים. (זאת, עקב התמחותי בחיפוש מידע ולאור העובדה ששימשתי עיתונאי בישראל במשך שנים רבות). כמובן שמיקומה של החברה היה בדאון טאון של ונקובר, ובמרחק של כעשרים דקות מביתי לכל היותר. עבדתי בחברת הגבייה למעלה משבע שנים ורק בשנה האחרונה שלי שם קרה שינוי מהותי. בגלל שינוי בבעלות בקרב בעלי המניות והעליה המהותית בשכר הדירה, החברה עזבה את הדאון טאון ועברה לעיר ברנבי הסמוכה לונקובר. המשרדים החדשים מוקמו בצפון ברנבי בסמוך לברנדווד מול. כיוון שאני לא מחזיק ברכב מאז שעברתי לוונקובר, נאלצתי כל יום לבזבז קרוב לשעה כדי להגיע לעבודה. הייתי נוהג ללכת ברגל עד תחנת הרכבת הקלה של סקייטריין, ברחוב בווררד. ומשם הייתי מגיע לתחנת הרכבת של ברנדווד מול בברנבי, והולך ברגל עוד מספר דקות עד למשרד.

זו הייתה השנה האחרונה שלי בחברת הגבייה. משם עברתי לעבוד בחברה המספקת הלוואות בסב-פריים למי שאינו יכול לקבל הלוואות מהבנק, בשל קרדיט גרוע. בחברה זאת אני עובד במשך למעלה משמונה השנים האחרונות ממש עד היום.

בחצי השנה הראשונה שלי: משרדי החברה היו ממוקמים במערב העיר (במקריות בקרוב למחסן התכשיטים בו עבדתי בעבר). לאחר מכן עברנו לשמחתי לדאון טאון, כך שהייתי צועד כיום יום כחמש עשרה דקות למשרד. לפני כשבע שנים עברתי לדירה משלי בצד השני של רחוב בארקלי, בסמוך לרחוב בווררד. שוב מדובר היה במרחק הליכה קצר של כחמש עשרה דקות מהבית למשרד. ולפיכך העיקרון שלי לעבוד קרוב לבית נמשך כמעט כל חיי בישראל וכן בקנדה.

כאמור לפני חמש שנים ממש שברתי את העיקרון של עצמי והתחלתי לעבוד מהבית. אני מקווה שזה ימשך לעד.

הקוביד תפס גם אותי

הקוביד תפס גם אותי וזה לא היה כך כל נורא

אני כמו רבים אחרים נדבקתי בוירוס הקוביד ואחרי פחות מיומיים חזרתי אל עצמי. אינני יודע איך נדבקתי וממי אך בעצם זה לא משנה. באוקטובר אשתקד קיבלתי את החיסון השלישי של פייזר וידעתי שהוא לא מונע לחלוטין את האופציה להידבק בקוביד. אבל הוא יכול לעזור במניעת אשפוז או במניעת סיבוכים קשים

מכל מקום בשבת בערב עת חזרנו מאירועי פסיבטל הג’אז הבינלאומי של ונקובר הרגשתי עייף. לא הבנתי עדיין מה הבעייה. בראשון הייתה לי אפס אנרגיה ובילית את רוב הזמן במיטה, בניגוד לאופי האנרגטי שלי. הרגשתי גם שיש לי קצת חום. החלטתי לבצע בדיקת קוביד עצמית והיא יצאה שלילית. ביום שני הרגשתי כבר יותר טוב אף הפעם הבדיקה הייתה חיובית – כך שגם אני נדבקתי בוירוס הקוביד

ההרגשה הכללית היא שהקוביד משבש את כל מערכות הגוף. מתקיף בעיקר את כל המקומות הרגישים כמו הגרון ומערכת העיכול, ואת המקומות החלשים אצל כל חולה ובמקרה שלי הגב והרגליים

ביום שלישי הרגשתי כבר מצויין ורק התאבון שלי לא חזר למצבו הטבעי, כך שאני אכלתי פחות בימים האחרונים

אני שומע כמעט כל יום על חברים, מכרים או בני משפחה שנדבקים בקוביד וזה הפך כמעט להרגל בימים אלה

ישראל מתרחקת מקנדה: אל על תפסיק לטוס מתל אביב לטורונטו

חברת התעופה הישראלית אל על החליטה על ביטול שלושה קווים לערים מרכזיות בעולם החל מסוף חודש אוקטובר הקרוב: טורונטו, ורשה ולבריסל. זאת, במסגרת רה-ארגון בחברה והתאמת לוח הטיסות לביקושים שאחרי מגיפת הקוביד. בחברה הגיעו למסקנה שלטורונטו, וורשה ובריסל יש ביקושים נמוכים כך שאין כדאיות כלכלית בהפעלתם. ייתכן שבעתיד הקרוב תבטל חברת אל על קווים נוספים, או שתכריז על שינויים בתדירות של חלק מהקווים הפעילים כיום

ישראלים ויהודים רבים גרים בטורונטו והטיסה הישירה במטוסי בואינג שבע שמונה שבע, הייתה מאוד נוח העבורם. עתה עליהם להסתפק רק בטיסות של חברת התעופה הקנדית אייר קנדה

לפי נתוני רשות שדות התעופה של ישראל (רש”ת) בחודש מאי האחרון, טסו בקו בין תל אביב לטורונטו בטיסות הלוך ושוב עשרים ושלושה אלף נוסעים

באתר של אל על מופיע עדיין מידע בדבר הטיסות לטורונטו, למרות שכאמור החברה הישראלית לא תטוס לשם מנובמבר, במסגרת קמפיין השיווק, “ברוכים הבאים לטורונטו. למרות שאתם בקנדה, בטורונטו תרגישו לגמרי ‘אמריקה’, עם אפשרויות בילוי אינסופיות ואינספור אטרקציות מרתקות לגדולים ולקטנים שלא ישאירו לכם סיכוי לשעמום: פארקי שעשועים, גני חיות, מתחמי מדע ושלל מוזיאונים, קניונים ענקיים, מרכזי מסחר אינסופיים, שווקים ובוטיקים, בתי מלון ברמה הגבוהה ביותר, היצע קולינרי מגוון, המגדל הגבוה בעולם שאם תעלו לפסגתו תוכלו להעיף את החלומות שלכם הכי גבוה שרק אפשר וזוהי רק רשימה חלקית ביותר”

בקהילה היהודית הגדולה בטורונטו מוחים על צעדה זה של אל על. רבים חתמו כבר על פטיציה הקוראת לאל על לחזור בה מהחלטתה, ולא להפסיק את הטיסות הישירות בין תל אביב לטורונטו. שתי הסיבות העיקריות שעולות מן הפטיציה: הרגשה של ביטחון כאשר טסים עם אל על, זה נוח יותר שיש עוד חברה תעופה פעילה בקו תל אביב לטורונטו. גם במשרד התיירות בישראל מוחים על החלטת אל על, ומציינים כי דווקא מדי שנה יש גידול במספר הקנדים שמגיעים לביקור בישראל. לפני פרוץ מגפת הקוביד כמאה אלף קנדים ביקרו בישראל (בשנת אלפיים ותשעה עשרה)

נסיעה שנייה לישראל

חזרתי מנסיעה שנייה לישראל בסוף חודש מאי. בראשית חודש פברואר טסתי בדחיפות לישראל כיוון שאמי היתה מאושפזת במצב קריטי בבית החולים איכילוב שליד ביתה, לאחר שנחנקה מחתיכת תפוח שהיתה בסלט שאכלה. היא נפטרה לאחר מספר ימים ונקברה בדיוק באותו יום בו אבי נקבר, שנה קודם לכן. הנסיעה השנייה לישראל במאי בוצעה על ידי כדי לעזור לאחי להמשיך ולפנות דברים מדירת הורי, במקביל לחתימה על מסמכים שונים בפני עורך הדין של המשפחה. זו בעצם הפעם הראשונה מאז שעזבתי את ישראל לפני למעלה משבע עשרה שנים (בראשית שנת אלפיים וחמש), שאני מגיע לשני ביקורים בשנה. מודה אני שזה יותר מדי בשבילי. הטיסות הארוכות, השינויים בזמנים וכן באופי של שתי המדינות (ישראל וקנדה) מעייפים מאוד

הביקור הנוכחי בישראל היה קצר ונועד כאמור לטיפול בעניינים משפחתיים ולא מפגשים חברתיים. לכן לראשונה מאז עזבתי את ישראל, לא הודעתי מראש לאף אחד מחברי שאני מגיע. למעט אחי ואשתו, באותה סיבה לא פגשתי את שאר חברי המשפחה. כיוון שהספקתי לעמוד בכל המחויבויות ניצלתי את מספר הימים המועט שנשאר לי לפגוש מספר קטן של חברים קרובים. למרות ההיכרות הארוכה, אותה שפה (עברית) בה אנו מדברים, הרגשתי הפעם יותר מתמיד כמה אנו רחוקים זה מזה. אין ספק שהמגורים מחוץ לישראל, הפכו אותי לרחוק וזר מול מה שקורה במדינה, ובעיקר אצל אלה שגרים בה. אינני בטוח שהייתי היום יכול לגור בישראל. זו מדינה שהולכת ומשתנה תדיר ולצערי לכיוון הלא נכון

לפני שטסתי בחזרה לוונקובר הצלחתי להסתובב קצת ברחובותיה העמוסים לעייפה של תל אביב. ומה מצאתי: רעש קשה שחלקו נובע מבניית רכבת תחתית, פקקים אינסופיים ובעיקר ישראלים שלא אכפת להם מכלום. הם מדברים בטלפונים בכל מקום, מעשנים בכל פינה, צופרים נון-סטופ בעת הנהיגה הפרועה שלהם ועוד ועוד. בכל ביקור אני שם לב שגם בתל אביב כמות חובשי הכיפות הולך וגדל. הזכרתי זאת לבעלת בית קפה בכיכר מסריק והיא הגיבה במשפט אחד: “כמות הדתיים והבורים הולך וגדל”. כנראה שהיא צודקת

לאחרונה שמענו שהממשלה החילופית בראשות בנט ולפיד לראש הממשלה הנצחי – נתניהו, לא הצליחה במשימתה להחזיק קדנציה שלמה, ובחירות חדשות יערכו במהלך חודש אוקטובר. לפיכך יש סיכוי גדול שנתניהו שעומד למשפט על מעלליו הלא חוקיים, יחזור שוב לכס השלטון, לאחר שישב כבר על כיסא ראש הממשלה במשך כחמש עשרה שנים. זה הדבר האחרון שישראל צריכה כיום, וזה הדבר העיקרי שימשיך להזיק למדינה ולאזרחיה. נתניהו הוא מלך מלכי הפילוגים. בתקופת שלטונו ההסתה נגד גורמי אכיפת החוק ובית המשפט גדלה באופן משמעותי, כמו גם השסע בין האזרחים: דתיים מול חילוניים, ימנים מול שמאליים, ספרדים מול אשכנזים ויהודים מול ערבים

כשאני מסתובב כיום בישראל אני מרגיש זר לחלוטין. אינני מתחבר למה קורה במדינה, אינני אוהב את התנהגות הישראלים וסדר העדיפות שלהם. גם מבחינה תרבותית אני מרגיש כיום רחוק וזר. זה לא מתאים לי יותר. הישראלים הופכים יותר ויותר ללאומניים, ימנים ודתיים. במקום דו שיח יש יותר שנאה ואלימות מילולית (ולפעמים גם פיזית), במקום סדר יום חדש ובריא יותר למדינה ולאזרחיה: ישראל חוזרת לאחור והדת תופסת מקום מרכזי בחיים

כשעזבתי את תל אביב בטיסה בחזרה לוונקובר, נשמתי עמוקות וניסיתי לארגן את מחשבותי. למסקנה אחת ברורה הגעתי: בשנים הקרובות אינני מתכוון לחזור ולבקר בישראל

מסחר עולמי

הישג ישראלי: ‘איי.טו.זד’ מדורגת בין עשר חברות הטכנולוגיות של בורסת טורונטו

החברה הישראלית לעגלות סופרמרקט חכמות ‘איי.טו זד’ התברגה בין עשרת החברות הטכנולוגיות המובילות בבורסה הקנדית. החברה נכנסה לרשימת המדדים המובילים בבורסה בזכות ביצועיה האיכותיים מאוד

קבוצת הטכנולוגיה הישראלית – חברת הטכנולוגיות החכמות ‘איי.טו.זד’ יכולה לרשום לעצמה הישג משמעותי נוסף, בענף העגלות החכמות, עם כניסתה לממד החמישים של חברות בינלאומיות מובילות, של הבורסה לניירות ערך בטורונטו שבקנדה. על חמישים החברות נמנות אלה שיש להן ביצועים איכותיים יוצאי דופן בחמישיה מגזרים עיקריים: טכנולוגיה, אנרגיה, תעשייה, כרייה ומדעי החיים. וזאת על פי על פי מספר קריטריונים שעליהם נמנים: צמיחת החברה ביחס לענף שלו היא שייכת, וכן ביצועי המניה של החברה בשנה האחרונה

בנוסף למסחר בבורסה לניירות ערך של טורונטו חברת הטכנולוגיות החכמות ‘איי.טו.זד’ נסחרת במקביל גם בבורסת ‘נסד”ק’ האמריקנית, שמיועדת לחברות היי טק טוכנולוגיה. ‘איי.טו.זד’ זוכה אפוא להמלצות קנייה חמות וטובות לאור איכות המוצרה שלה – העגלות החכמות

חברת הטכנולוגיות החכמות ‘איי.טו.זד’ שממציאה ומפתחת פתרונות חדישים לאתגרים מורכבים שונים, היא זו שעומדת מאחורי העגלה החכמה. בשלב זה העגלה החכמה היא מוצר הדגל שלה והוא זוכה לחשיפה גדולה. מדובר במוצר המתקדם מסוגו בעולם בשלב זה. העגלה החכמה מתפקדת גם כקופה עצמאית לכל דבר, וכן יש לה אף מסך מגע ומערכת ראייה ממוחשבת. העגלה החכמה שנקראת ‘קסטומייט’ מייעלת את חוות הקנייה על ידי שימוש באלגוריתם חכם והיא נחשבת מאוד ידידותית למשתמש. בעזרת העגלה שיש, לה מסך מגע ומערכת ראייה ממוחשבת, אפשר לסרוק את המוצרים שנרכשו וכן יש אף אפשרות לשלם באמצעותה. וחאיר כן יכולים הקונים לעקוף פשוט את התור הארוך בקופה ולצאת עם העגלה החוצה. או רק עם המוצרים שנרכשו. ובכך נחסך זמן רב מצדם של הקונים שכידוע בדרך כלל מתלוננים על התורים הארוכים בקופות. כן נחסך כוח אדם רב, בזמן שלמנהלי החנויות יש שליטה ובקרה מלאים על כל התהליך של הרכישה והמכירה

העגלה החכמה ‘קסטומייט’ מאפשרת למנהלי החנויות להפעיל גם פרסום ממוקד למי שמשתמש בה, כולל שיווק ישיר וכן מבצעים מיוחדים. כך שהכנסות חנויות יכולות לעלות בזמן ששהוצאות שלהן יקטנו שמעותית

לדברי מנכ”ל פרוייקט ‘קסטומייט’ של חברת הטכנולוגיות החכמות ‘איי.טו.זד’, רפי ים, העגלה החכמה נמצאית בתהליכי שיפור מתמיד, מבחינת החומרה והתוכנה. זאת כדי להשיג פתרונות משלימים, אפלקציות ויכולות שונות שיתנו ערך מוסף ללקוחות, לחנויות ולמשקיעים בחברה הנסחרת בבורסאות כאמור של טורונטו ‘ונסד”ק’ האמריקנית. ים מוסיף כי פלטפורמת העגלה החכמה ‘קסטומייט’ תופץ ותשווק בחנויות שונות בכל רחבי העולם. ים מציין עוד שהחברה גאה להיות בימים אלה חלק ממדד החברות האיכותיות של בורסת טורונטו שבקנדה

הישג קנדי: ביקושי ענק לדגנים ותבואות מכל העולם

המלחמה הבלתי נתפסת של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, באוקראינה המיסכנה, שינתה משמעותית את מפת אספקת הסחורות העולמית. רבים במערב לא האמינו שפוטין הדיקטטור יחרחר מלחמה ברמה כזו ויחליט שיום אחד הוא רוצה לחסל את אוקראינה על תושביה. מקביל מדינות המערב בהן קנדה יעשו מעט עבור אוקראינה וזה מצער

ולפיכך משבר חמור זה יצר מחסור עולמי גדול בדגנים ותבואות, בין היתר כיוון שרוסיה מקשה על אוקראינה ליצא חיטה באמצעות חסימת המעבר בים השחור. רוסיה עצמה אף נתקלת במחסומים קשים ביותר לייצא את החיטה שלה, לאור הסנקציות הכלכליות הקשות שהוטלו עליה מצד מדינות המערב השונות. המרוויחה הגדולה מכך היא קנדה שהפכה לספקית חילופית טובה למדינות רבות בעולם

העולם מגיע לקנדה לאור המשבר הארוך הזה, וקנדה מצידה שולחת דגנים ותבואות של החקלאים המקומיים לכמאה ועשרים מדינות שונות. על רשימת המדינות שפנו לאחרונה לקנדה לקבל את התוצרת החקלאית שלה נמנות: טורקיה, אלגי’ריה, תוניסיה וברזיל. במקביל מדינות אחרות שלא סובלות בשלב זה ממחסור ביבולים השונים, פונות כל הזמן לקנדה ומבקשות להגדיל את היבוא החקלאי. זאת, כדי לבסס את מאגרים שלהן לשעת חירום כי כידוע משברים לא חסרים בעולם: מגיפת הקוביד, פגעי אקלים שונים, סיכסוך ומתיחות בין מדינות שונות ועוד ועוד

ההתחממות הגלובלית העולמית לא פוסחת על קנדה וגם היא יוצאת נפסדת מכך משמעותית ביותר. הבצורת הקשה בקנדה בשנה שעברה, פגעה קשה ביצוא של חיטה וקנולה למדינות העולם השונות. בשלב זה קשה לקנדה לסגור את החוזים בהיקפים שהיא רגילה להם. זה יקרה רק אם אספקה של היבולים השונים תחזור לרמות הרגילות בשנה הנוכחית

בנוסף למשבר הגלובלי הנוכחי שנולד ממלחמתה הקשה של רוסיה באוקראינה, גם מגפת הקוביד הנמשכת כבר כשנתיים ויותר “עזרה” ליצור שיבושים קשים באפסקת סחורות בכל רחבי העולם. עתה מכולות ריקות במספר גדול מאוד נשלחות לסין כדי לסייע בסגירת העיכובים באספקה, שנוצרו במהלת המגיפה. לכן מובילי דגנים קנדיים מתקשים להשיג מכולות להעביר את סחורותיהם למדינות שונות ברחבי העולם

חרף האתגרים הקשים הללו, קנדה ויצרני הסחורות והחקלאים שלה עדיין נמצאים בעמדת יתרון. מחירי הנפט והאשלג הגואים כל הזמן הגדילו את הרווחים וסייעו באיזון התקציב הציבורי של קנדה. מחוז אלברטה שבמערב המדינה, שרוב הכנסותיו מגיעות מתעשיית הנפט והגז, צופה עודף תקציבי בשנה הפיסקאלית הנוכחית, לראשונה זה שמונה שנים. זאת לאחר שנים של מיתון קשה באלברטה, שגרם לרבים להפוך למובטלים ובמקביל חברות רבות בתחום האנרגיה הפסיקו את פעילותן במחוז

לאחר המחסור הגדול בנפט בעיקר בגלל הסנקציות הכלכליות שהופנו כנגד רוסיה, הסכימה קנדה כמו ארה”ב, להגדיל משמעותית את יצור משלוחי הגז הטבעי והנפט שלה. מדובר על גידול ביצור של כמאתיים אלף חביות נפט ביום, וכן גידול ביצור של כמאה אלף חביות גז טבעי ביום

במדינות המערב סוף סוף הגיעו למסקנה שיש “להיגמל” מרכישת אנרגיה מרוסיה, שנחשבת ליצואנית הנפט והגז הגדולה ביותר למדינות ביבשת אירופה. המשבר הנוכחי עם הרוסים מויח שוב ושוב, שכדאי ואף מומלץ למערב לנתק כל תלות ברוסים. השאלה המשמעותית עתה כי כמה זמן זה יקח למדינות אירופה השונות ובעיקרן גרמניה, למצוא תחליפים לנפט ולגז של הרוסים

קנדה נחשבת לאחת מיצרניות האשלגן הגדולות בעולם. חברת נוטריין הקנדית שהיא יצרנית האשלגן הגדולה בעולם, הגדילה רק לאחרונה את הייוצר שלה בעשרה אחוזים לרגל פניות רבות מברזיל

השר למשאבי הטבע בממשלה הפדרלית הליברלית, ג’ונתן ווילקינסון, מציין כי כי גורמים רשמיים מטעם מדינות שונות פנו אליו במהלך כנס סוכנות האנרגיה הבינלאומית ,שנערך לאחרונה בפריז, כדי לבחון היתכנות להחלפת האשלג, אורניום וסחורות חקלאיות רוסיות, בקנדיות. במהלך הפסגה הבינלאומית אמר ווילקינסון, כי קנדה, שהיא הרביעית בגודלה בעולם מבחינת עתודות נפט, תוכל להגדיל בהדרגה את המשלוחים בשלוש מאות אלף חביות ביום. בנוסף גם יצרנית האורניום הגדולה במדינה ‘קמקו’ (בסיסה במחוז סיסקצ’ואן) צפויה להגדיל את ייצור האורניום במכרות שלה, בקנדה ובארה”ב. ‘קמקו’ הנחשבת ליצרנית האורניום השנייה בגודל בעולם, מפיקה כשמונה עשר אחוז מכמות האורניום שבעולם

במסגרת הסנקציות נגד רוסיה, הודיעה קנדה לאחרונה כי היא מטילה סנקציות נגד האוליגרך רוסי-ישראלי, ויקטור וקלסברג, הנחשב למקורב לפוטין

שבע עשרה שנים בוונקובר בצל מותה של אמי

בדרך כלל אני זוכר היטב את היום בו נחתי בקנדה לאחר שעזבתי את ישראל, אך השנה לאור מות אמי, התאריך הזה לא בדיוק עבר בראשי. אני נחתתי בוונקובר בחמישה עשר בפברואר אלפיים וחמש ומאז אני כאן. מדובר כבר בלמעלה משבע עשרה שנים

כאמור לא “חגגתי” השנה בשבעה עשר בפברואר את יום השנה של בואי לונקובר, כיוון שאמי נפטרה בשישה בפברואר. הגעתי בטיסת חירום לישראל כדי להיות עימה בבית החולים, ולמחרת הגעתי היא נפטרה. כאילו חיכתה רק לבואי

לאחר השבעה בה הגיעו עשרות חברים, מכרים של אחי אמיר ושלי, וכמובן בני משפחה וכן חברות רבות של אמא ושכנות שלה, נזקקתי ליום מנוחה לעקל את כל מה שעבר עלי. ואז בשבוע השני והאחרון שלי בתל אביב, התחלתי לארגן את דירת אמי לקראת הפינוי. עברתי על אין סוף מסמכים, ספרים, חפצי אמנות ובגדים, כדי לבדוק מה חשוב ומה לא. מה להמשיך ולשמור ומה לתרום. לפיכך לא היה לי זמן ומקום לחשוב על השבעה עשר בפברואר – שכאמור הוא “יום השנה” שלי כאן בוונקובר

השנתיים וחצי האחרונות בוונקובר ובכלל היום קשות מנשוא ומאוד מאוד מסובכות. הקוביד שיבש לנו את החיים והפכנו כמעט לאסירים בבתים ובאזור. בראשית שנה שעברה איבדתי את אבי שמת בגיל תעשים וארבעה חודשים, מסובכים של קוביד. אבא היה חולה מאוד וידענו שהסוף מגיע. לא יכולתי להגיע להלוויתו בגלל מגבלות הקוביד, ולפיכך ראיתי אותה באמצעות זום

אחי ואני חשבנו אמא תוכל לחיות עמנו עוד שנים רבות לאור כך שמצב בריאותה היה מצויין, לאשה בגיל תעשים ושתיים. היא הצליחה להתאושש ממותו של אבא וזה דבר לא פשוט לאחר שבעים ואחת שנות נישואים. אמא חזרה לשגרת החיים שלה שכללה מפגשים עם הרבה מחברותיה, עם בני המשפחה, ספורט כמעט כל יום וקריאת ספרים

באחד הימים (בשני לפברואר) היא ירדה מדירתה לאכול סלט, נחנקה בפתאומיות מתפוח שהיה בו והסיפור שלה נגמר מהר מאוד. היא הועברה לבית החולים איכילוב ולאחר ארבעה ימים נקבע מותה

ועתה כשאני משחזר את מה שעבר עלי בשנים האחרונות ובעיקר בשנה האחרונה, בה נפרדתי תחילה מאבא ולאחר מכן מאמא, קשה לי לחזור לשגרת החיים הרגילה, ולחשוב על שבעה עשרה השנים שלי כאן – בונקובר

כל צורת החיים שלי השתנה עת עברתי מתל אביב לוונקובר. קודם כל בישראל עבדתי במשרה מלאה כעיתונאי בתחום התקשורת, וכיום כאן זה תחביב בלבד. בשמונה השנים האחרונות אני עובד בחברה שמספקת הלוואות למי שלא יכול לקבל אותן מהבנק, ותפקידי הוא המבקר

בארץ הייתי מוקף בני משפחה חברים וכמובן היו לי בנות זוג לתקופות ארוכות בחיי. השהגעתי לוונקובר היכרתי כאן רק חבר אחד שעזב את תל אביב מספר שנים לפני. לאט לאט הצלחתי להכיר אנשים וכיום יש לי גם כן (כמו בתל אביב) מספר חברים טובים, בהם ישראלים, יהודים קנדים ומקומיים

ומהיבט האישי: מזה ארבע שנים ושמונה חודשים, יש לי בת זוג קבועה שהגיעה לוונקובר מסין. וואנווי גרה כאן כשמונה שנים ובשנתיים האחרונות היא עובדת בממשלה הפדרלית. יש לנו חיי אהבה ושותפות טובה, קירבה גדולה והרבה עניין משותף – בעיקר בתחומי האמנות והתרבות. החיים שלנו ביחד טובים מאוד ואנו רק מצפים להמשך של עוד ועוד

לסיכום: אין לי על מה להתלונן בשבע עשרה השנים שאני גר בבית בוונקובר

רכישות צבאיות על ידי ממשלת קנדה

רכישה ראשונה: קנדה החליטה לרכוש את המטוס המפציץ החמקן אף שלושים וחמש

לאור פלישת רוסיה לאוקראינה הבינו בקנדה שיש להיערך ברצינות לאיומים שבדרך. ממשלת קנדה הליברלית בראשות ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, החליטה סוף סוף לרכוש מטוסי קרב אמריקנים חדישים. מדובר על המטוסים המפציצים החמקנים מסוג אף שלושים וחמש, מתוצרת לוקהיד מרטין. כך אישרה בהודעתה לעיתונות שרת ההגנה הקנדית, אניטה אנאנד. ממשלת קנדה העדיפה איפוא את המטוסים האמריקנים על פני מטוסי גריפן של חברת סאאב השבדית. המטוסים החדישים האמריקנים יחליפו את המטוסים הישנים של חיל האוויר הקנדי מסוג סי.אף שמונה עשרה. בעבר ממשלת קנדה השמרנית בראשות ראש הממשלה דאז, סטיבן הרפר, החליטה לרכוש את מטוסי הקרב האמריקנים המפציצים החמקנים החדישים. אך לאחריה ממשלת טרודו הורידה את הנושא מסדר היום שלה לפני למעלה משש שנים, כאמור עד ימים אלה. אין ספק שהמשבר החמור הנוכחי באוקראינה השפיע על ממשלת טרודו, שהודיעה כאמור על פתיחת המשא ומתן רציני עם היצרנית לוקהיד מרטין, לרכישת המטוסים היקרים

ממשלת טרודו תרכוש בסך הכל שמונים ושמונה מטוסים בסכום אדיר של כחמישה עשר מילארד דולר (אמריקני), עבור חיל האוויר הקנדי. בחודשים הקרובים צפויה להיחתם עסקת הענק בין הצדדים. בשלב ראשון יסופקו לקנדה שלושים וחמישה מטוסים מסוג האף שלושים וחמש, וזאת בתוך שלוש השנים הבאות

יצויין שבמקרה חירום צבאות ארצות הברית וקנדה יגנו במשותף על המרחב האוויר של שתי המדינות המקיימות יחסי שכנות ידידותיים הדוקים מאוד. ובמקרה כזה שתי המדינות יוגדרו כמדינה אחת

עם תחילת העבודה של יצור מטוסי המפציצים החמקנים אף שלושים וחמש, שהושקעו בו למעלה מארבע מאות מילארד דולר (אמריקני), גייסו האמריקנים שבע מדינות נוספות, שיתתפו בפרוייקט היוקרתי והיקר. מדובר במדינות הבאות: קנדה, בריטניה, איטליה, הולנד נורווגיה, דנמרק ואוסטרליה. תשע מדינות נוספות הבטיחו לאמריקנים לרכוש אף הן את המטוסים אף שלושים וחמש היקרים. מדובר במדינות הבאות: ישראל, בלגיה, פינלנד, גרמניה, יפן, פולין, סינגפור, דרום קוריאה ושווייץ

רכישה שנייה: אלביט מערכות תספק מערכת אווירית לצבא קנדה בסכום של כתשעה מיליון דולר אמריקני

חברת אלביט מערכות הישראלית אמורה לספק מערכת שליטה ובקרה לצבאי הקנדי, בסכום של כתשעה מיליון דולר (אמריקני). המערכת אמורה להציג תמונה אווירית מלאה ולאפשר תיאום יעיל ובקרה של כלי הטיס במרחב הקנדי. וכן תקשור ליישומים ולמערכות שליטה ובקרה קיימות של צבא קנדה. המערכת החדישה של אלביט מערכות שתסופק לצבאי של קנדה, תתמוך במשימות אוויריות ובפעולות צבאיות משותפות של פיקוד היבשה, פקיוד האוויר והפיקוד המשותף. המערכת האווירית מבוססת על מערכת צבא “יבשה” דיגיטלית שאלביט מערכות פיתחה לפני מספר שנים, ונמצאת בשימוש פעיל על ידי צה”ל

ממשלת קנדה בראשות ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, החליטה לרכוש את המערכת של אלביט מערכות הישראלית, במסגרת פרויקט שדרוג מערך התיאום האווירי של הכוחות הטקטיים. הצבא הקנדי יש לציין, רוצה כבר זמן רב מערכת דיגיטלית שתאפשר התמצאות מצבית במרחב האווירי, תוך תיאום אווירי משופר וניהול המערך שלו על ידי מטה הפיקוד הצבאי

יצוין כי אלביט מערכות זכתה לאחרונה במכרז ענקי של חיל האוויר של איחוד האמירויות, לאספקת מערכות הגנה מבוססות לייזר אינפרה אדום, ומערכות לוחמה אלקטרוניות – בסכום של חמישים ושלושה מיליון דולר (אמריקני)

במקביל אלביט מערכות זכתה לאחרונה במכרז נוסף גדול של חיל האוויר של בריטניה, לאספקת מערכות אלקטרוניות להגברת יכולות הלוחמה – בסכום של כמאה מיליון דולר (אמריקני)

נבחרת קנדה בכדורגל הגיעה לגביע העולמי

קשה להאמין אבל זו עובדה מוגמרת: נבחרת קנדה בכדורגל הצליחה להעפיל למשחקי הגביע העולמי הלא הוא המונדיאל. זאת, לא מעט בזכותו של מאמן הנבחרת הבריטי, ג’ון הרמן. יש לזכור שקנדה לא השתתפה בשום מונדיאל מאז אלף תשע מאות שמונים ושש – עת נערכו המשחקים במקסיקו.

משחקי המונדיאל אלפיים עשרים ושתיים יערכו השנה בקטר. זאת, לקראת סוף השנה: החל מהעשרים ואחד בנובמבר ועד השמונה עשר בדצמבר. מדובר בטורניר הראשון מעולם שנערך במדינה ערבית, והשני בעולם שנערך ביבשת אסיה. יש לזכור שזו גם הפעם הראשונה שהמדינה המארחת – קטר – לא השתתפה מעולם בשום אליפות עולם בכדורגל. גם הפעם ישתתפו בטורניר שלושים ושתיים נבחרות. ולעומת זאת בשמחקי גביע העולם הבא שיערך בשלוש מדינות יחדיו – ארצות הברית, מקסיקו וקנדה – מספר המשתתפות יגדל לראשונה לארבעים ושמונה נבחרות. בגלל החום הכבד השורר בקטר משחקי המונדיאל יערכו לראשונה לקראת סוף השנה (כאמור בחודשים נובמבר-דצמבר), ולאו בחודשי באמצע השנה (בחודשים מאי-יוני-יולי). מאותה סיבה אורכו של הטורניר קוצר הפעם לעשרים ושמונה יום בלבד. המשחקים יערכו בשמונה אצטדיונים ששפוצו באופן רציני בחמש ערים שונות בקטר. היום לא מעט שמועות שבחירתה של קטר לארח את גביע העולם בכדורגל, לוותה במעשים לא כשרים וקנוניות. ואחרת: קטר לא היתה זוכה בכבוד הגדול הזה שליות מארחת של המונדיאל.

עשרים ותשע מדינות הבטיחו כבר את השתתפותן באליפות העולם בקטר, ומעמדן של שלוש הנבחרות האחרונות יקבע רק במהלך חודש יוני. להלן רשימת הנבחרות של המדינות המדינות שישתתפו במונדיאל הקרוב: דרג מספר אחד: המארחת קטר, בלגיה, צרפת, ארגנטינה, אנגליה, ספרד ופורטוגל. דרג מספר שתיים: דנמרק, הולנד, ארצות הברית, מקסיקו, גרמניה, שווייץ, קרואטיה ואורוגוואי. דרג מספר שלוש: איראן, יפן, סרביה, דרום קוריאה, קנדה, סנגל, פולין ומרוקו. ואילו דרג מספר ארבע: סעודיה, אקוודור, גאנה, טוניסיה וקמרון. שלוש נבחרות ממדינות אלה יצטרפו לדרג מספר ארבע כאמור במהלך המשחקים שיערכו ביוני הקרוב. המשחקים הראשונים יערכו בין נבחרות אוסטרליה ואיחוד האמירויות, כאשר המנצחת מבין שתיהן תאלץ להתמודד מול נבחרת פרו. המשחקים השניים יערכו בין נבחרות ניו זילנד וקוסטה ריקה. המשחקים השלישיים יערכו בין נבחרות אוקראינה וסקוטלנד, כאשר המנצחת מבין שתיהן תאצץ להתמודד מול נבחרת וויילס.

הסנסציה הגדולה ביותר במשחקים המוקדמים שקבעו את זהות הנבחרות שיגיעו למונדיאל של קטר, קרתה כאשר איטליה הגדולה הפסידה למקדוניה הקטנה (ממש כמו דוד מול גוליית). אלופת אירופה האיטלקית זו הפעם השנייה ברציפות תיעדר מאליפות העולם בכדורגל. פשוט מביש.

יש שטוענים שטורניר הגביע העולמי במקסיקו היה טוב ביותר אי פעם. זו גם הייתה הפעם היחידה שנבחרת ישראל השתתפה במונדיאל. כשהקנדים הגיעו למקסיקו הם שיחקו מאוד הגנתי ומפוחד ולא כבשו אפילו שער אחד. מאז עברו עשורים של דכדוך בתחתית הכדורגל העולמי, גם של קנדה וגם של ישראל. נראה כאילו נגזר על שתי נבחרות אלה להיעדר מטורניר הגביע העולמי בכדורגל לתמיד, אך בקנדה כנראה חשבו אחרת. ועובדה היא שהקנדים ישתתפו במונדיאל הקרוב. ולעומת זאת שחקני נבחרת ישראל ימשיכו להמציא תירוצים על כשלונותיהם הרבים מאוד, לאורך כל אותן עשרות שנים. אגב נבחרת ישראל מודרגת כיום על ידי פיפ”א במקום השבעים ושש בעולם, ובמרחק רב מנבחרת קדנה של היום.

באותן שנים קנדה לא רק שלא ניצחה מעולם את ארה”ב ומקסיקו, אלא בקושי השיגה נקודות גם מול קוסטה ריקה, פנמה, ג’מייקה והונדורס. הנבחרת הקנדית הגיעה לשפל בשנת אלפיים ושתיים עשרה עת הפסידה להונדורס בנשחק שקבע מי יקבל כרטיס למונדיאל שמונה: אחת.

מאז ראשי התאחדות הכדורגל הקנדית שינוי לחלוטין את מצבה של הנבחרת הלאומית לגברים. הושקעו משאבים כספיים רבים, טופחו משמעותית אצטדיונים ומתקני אימון ברחבי קנדה הגדולה והגיעו צוותי אימון מחוץ למדינה. בנוסף קנדה אירחה טורנירים בינלאומיים ואף הוקמה הליגה המקצוענית כאן לפני כשנתיים. הליגה המקומית לכדורגל לא קשורה לליגות האמריקאיות. סקאוטרים מגיעים לביקורים תכופים ולאט לאט ההשקעה החלה להשתלם. קנדה של היום היא שונה לגמרי מזו שהשתתפה במשחקי גביע העולם במקסיקו (באלף תשע מאות שמונים ושש). מדובר בנבחרת שהגיעה למונדיאל בזכות ולא בחסד. היא סיימה לפני ארה”ב ומקסיקו ובעוד ארבע שנים כאמור תארח ביחד איתן את המונדיאל הבא – של שנת אלפים עשרים ושש.

נבחרת הנשים הקנדית בכדורגל הזכתה במדליית זהב בטוקיו, ואילו רק עתה סוף סוף גם נבחרת הגברים הלאומית המקומית מצליחה לזכות בהישגים של ממש.

למאמן הרדמן (בן הארבעים ושש) יש הצלחה לא מבוטלת בעברו. הוא יליד קובנטרי שבאנגליה, מעולם לא היה כדורגלן מקצוען, אלה היה שחקן ששיחק קצת בליגות החצי מקצועניות. הוא קיבל תפקיד זוטר של אנליסט, שהפך למשרת עוזר מאמן בסנדרלנד, אבל ההתקדמות הגדולה שלו התחילה דווקא כשעבר לניו זילנד הרחוקה. שם הוא התחיל לעבוד בהתאחדות הכדורגל המקומית, עד שהגיע למשרת מאמן נבחרת הנשים. דווקא בתפקיד זה הרדמן בלט. תחתיו ניו זילנד הצנועה הגיעה לשלושה טורנירים גדולים (שתי מונדיאלים ואולימפיאדה), כשהיא הופכת לאחת מנבחרות הנשים הטובות בעולם. לאור הצלחתו ראשי ההתאחדות לכדורגל הקנדית, הביאו אותו לכאן. תחילה מינו אותו (בשנת אלפיים ואחד עשרה) לתפקיד מאמן נבחרת הנשים הקנדית. נבחרת הנשים המקומית מעולם לא הגיעה להישגים מיוחדים עד הגעתו של הרדמן. אך עימו הנבחרת הלאומית לנשים בכדורגל, זכתה בשתי מדליות ארד (אחת בלונדון והשנייה בריו דה ז’ניירו).

נבחרת הגברים של קנדה דשדשה וחיפשה את עצמה באותה תקופה ארוכה. הכישרונות הצעירים החלו לדפוק על הדלתות. ואילו ההצלחה של הרדמן שכנעה את קברניטי ההתאחדות לתת הזדמנות למישהו מתוך המערכת, שיודע איך להצליח בכדורגל נבחרות. מאמני נשים לא ממש מקבלים הזדמנויות בקבוצות גברים ולכן הסיפור של הרדמן הוא כל כך יוצא דופן.

כמי שהתחיל בעצם מלמטה (ללא קריירת משחק מקצוענית ברמה גבוהה), הרדמן קיבל בינואר אלפיים ושמונה עשרה את משרת מאמן נבחרת הגברים בכדורגל. הוא הביא לנבחרת הגברים הקנדית את האמונה, הנחישות, העבודה הקשה והגיבוש החשוב. כשהגיע, נבחרת הגברים של קנדה דורגה על ידי פיפ”א במקום התעשים ושמונה בעולם. ואילו כיום הנבחרת ממוקמת במקום השלושים ושלושה בעולם – שיא של כל הזמנים מבחינתה.

הרדמן אומר: “כשהגעתי הצבנו לעצמנו מטרות ברורות. רצינו להיות חלוצים. להפוך את קנדה למדינת כדורגל. ידענו שהעפלה לגביע העולמי היא נדבך חשוב בדרך”. הוא הסביר לשחקנים שלא יוכלו להצליח בלי לעבוד ביחד. בלי שלכל אחד מהשחקנים יהיה הגב של החבר שלו. לדבריו השחקנים הבינו את המסר, והכוונה היא בעיקר לאלה שמהווים את השלד המנהיגותי בנבחרת. משם זה התחיל לחלחל. הרדמן אומר על הצלחת הנבחרת שלו: “אני פשוט לא מאמין. יש לנו שחקנים שזכו בליגת האלופות. יש לנו שחקנים בכל אירופה ועכשיו יש לנו גם שחקנים שהולכים לחוות את הגביע עולמי. אנחנו מדינת כדורגל. זה כל מה שרצינו. אנחנו מגיעים ואנחנו רק בתחילת הדרך”.

קוביד, ההורים נפטרו, מזג אוויר משוגע ומלחמה באוקראינה

בשנתיים האחרונות חוויתי אירועים קשים שכמעטו ולא היו כדוגמתם לאורך כשנות חיי, בישראלועתה בקנדה. כשאני חושב על מה שעבר עלי מאז חודש מרץ לפני שנתיים בדיוק, זה נראה לי הזוי- ממש מדע בדיוני

קודם כל החלה אז במרץ אלפיים ועשרים מגפת הקורונה לצבור תאוצה בכל העולם. תחילה שמענועל כך בסין ולא חשבנו כי המגפה יכולה להתפשט גם למערב ובעצם לכל העולם. אני זוכר היטב אתהנסיעה שלי לישראל לבקר את הורי בתל אביב, בסוף מרץ לפני שנתיים. מצד אחד הם רצו לראותאותי מצד שני חששו שמה אדביק אותם בקוביד, כיוון שטסתי מונקובר, עצרתי למספר ימים בברליןוהמשכתי משם לתל אביב

מאוד שמחתי שהצלחתי לראות את ההורים וכרגיל לשון אצלם בבית. לא שיערתי אז שזו שתהיהבעצם, הפעם האחרונה שאראה אותם פיזית. אבי כבר דעך מכל הבחינות, התקשה ללכת ואףהזיכרון שלו כבר לא היה טוב. לאחר זמן מה הבנו שהוא לקה בדמנציה

באותו שבוע קצר בתל אביב נפגשתי עם מספר חברים טובים עמם אני שומר על קשר שנים רבות, למרות שאני גר בוונקובר כבר שנים רבות. כן הספקתי באותם ימים בתל אביב אף להצביע בבחירותהכלליות בישראל, תוך תקווה להחליף את ראש הממשלה הנצחי של ישראל, בנימין נתניהו. זה לאקרה אז אלא רק לאחר כשנה

הביקור בישראל ישאר בזכרוני לזמן ארוך כי כאמור זו הפעם האחרונה שבה ראיתי את הורי

אני חזרתי לוונקובר בדיוק שבוע לפני שהשמיים נסגרו והופסקו הטיסות למספר חודשים. המגפההחריפה והחיים שלנו השתנו מקצה אל קצה. מי היה מאמין שתופעה מוזרה ולא מוכרת זו תימשךשנתיים תמימות. כל שגרת החיים השתנתה, הפסקנו לצאת למקומות ולצרוך תרבות, נצמדנולטלוויזיה, רכשנו מסכות, חומרי חיטוי לידיים ועוד מוצרים התקפים לעיתות של מגפות

עסקים רבים נפגעו קשות מהמגפה בהם מקום העבודה שלי – חברה המספקת הלוואות למי שלאיכול להשיג אותן באחד הבנקים המסחריים, בשל קרדיט גרוע. בזמן החופשי שנותר בידי והוא היהבשפע התחלתי לצעוד מדי יום שעות ארוכות ברחבי העיר ונקובר והסביבה. מכוני הכושר היוסגורים ולכן החלטתי שאני חייב להיות פעיל כדי לשמור על כושר סביר, וההליכות עשו את שלהן

בתחילה ראיתי איך ונקובר הפכה לעיר מתה, ולאט לאט לקראת הקיץ היא החלה קצת להתעורר, אם כי לא באופן שאני רגילים לו. למזלנו מחוץ בריטיש קולומביה נפגע פחות מהמגפה לעומתאזורים אחרים בקנדה, כך שהצלחנו לשמור על חיים שפויים פחות או יותר

בגלל המצב הקשה של החברה באני אני עובד נאלצנו לפנות לבית המשפט לקראת סוף שנתאלפיים, ולבקש הגנה מפני נושים. אני נרתמתי לעזור להנהלת החברה ושוחחתי ארוכות עם בעליאגרות החוב שלנו, כדי לעודד אותם לחתום על הסכם חדש, שיאפשר את המשך קיום החברה. אכןזה קרה ויצאנו לדרך חדשה, באישור בית המשפט, חברה רזה יותר, עם הרחבה פחות חובותועובדים, ועתיד שנראה טוב יותר

במקביל לקראת סוף אלפיים ועשרים מצבו הבריאותי של אבי הידרדר מיום ליום וחששנו ממהשעתיד לקרות. הוא נפל כל הזמן, הפסיק לקחת כדורים, זכרונו בגד בו, ומצבו החמיר. במהלךחודש בפרואר אלפיים עשרים ואחד הוא נאלץ להתאשפז בבית החולים איכילוב הסמך לביתו. שדםלצערנו נדבק גם בקוביד וידענו שהסיום מתקרב. הוא החזיק מעמד כשבועיים עד שנכנע למגפההקשה הזו. בגיל תשעים וארבעה חודשים הוא נפטר

אני לא הצלחתי להגיע להלוויה בגלל מגבלות הקוביד וראיתי את האירוע הקשה הזה באמצעות זום. לא היה זה פשוט לראות איך קוברים את אבא שלי כל כך מרחוק, באמצעות מסך המחשב

הורי היו נשואים שבעים ואחת שנים והיה מאוד קשה לאמא להתרגל לכך שאבא כבר לא איתנו. למרות החשש הכבד של אחי ושלי, אמא לאט לאט חזרה לעצמה ופיתחה לעצמה שגרת חייםחדשה ללא אבא. כנראה שהרצון האדיר שלה לחיות הוא שהוביל אותה. אמא למרות שמלאו להתשעים ושתיים המשיכה להיות מאוד פעילה מבחינה ספורטיבית, חברתית ותרבותית. האופיהאופטימי שלה עזר לה רבות, להמשיך ולחיות לבד. היא הצליחה לקבל עובדת זרה פיליפיניתשתעזור לה בעבודות הבית, וכדי שלא תרגיש בודדת בלילות. ניהלתי לא מעט שיחות טלפון עםאמא ושמחתי שהיא חוזרת לעצמה, צוחקת, נפגשת עם החברות שלה ועם בני המשפחה השונים. היא בחרה בחיים והחיים והכל נראה מתנהל כשורה

כאן בוונקובר עברנו אשתקד את הקיץ החם ביותר בתולדות בריטיש קולומביה ובעצם בקנדה. החוםהיה בלתי נסבל ולצערנו מאות קשישים וחולים נפטרו. אני לשמחתי יש לי מזגן בבית כך שיכולתילהמשיך בשגרת החיים הרגילה ולעבוד כרגיל. רק בערבים הייתי מוציא את האף החוצה

במהלך חודש נובמבר אשתקד חטפנו כאן מכה נוספת ממזג האוויר: כמות אדירה של שטפונותשגרמו נזק אדיר למחוז, הנאמד בכארבעה מיליארד דולר. כבישים, גשרים, בתים ותשתיות רבותנעקרו ממקום כמו אבנים של דומינו שנופלות אחת אחרי השנייה

אני נערכתי לנסיעה לישראל לבקר את אמי בסוף חודש נובמבר. בגלל תקנות הקוביד הקשות בכלמדינה, הכנתי מסמכים רבים, הצלחתי לקבל את החיסון השלישי של פייזר לפני הזמן ונרשמתילבצע בדיקות קוביד בוונקובר ובתל אביב. שבוע לפני הנסיעה נדהמתי לדעת שווריאנט חדש שלהקוביד – אומיקרון משתלט על העולם. אמי התקשרה אלי בבהלה והציעה לי לבטל את הנסיעה. ואכן זה מה עשיתי כי ידעתי שאחרת אאלץ לשהות בבידוד בחלק גדול של הנסיעה. זה היה מאודמעציב שאינני יכול לטוס ולבקר את אמא שהתאלמנה כתשעה חודשים קודם לכן

בינתיים החורף הגיע גם הגיע לוונקובר ולשם שינוי גם הוא היה קשה ביותר. לא זכור לי כבר הרבהשנים קור נוראי כזה ושלג ללא הפסקה

ואז נחתה עלי מכה נוראית נוספת: בראשית חודש פברואר אחי התקשר אלי בדחיפות והודיע לי כיאמא אושפזה בבית החולים ומצבה חמור ביותר. היא נחנקה מחתיחת תפוח בסלט שאותו היאאכלה. במשך עשרים דקות שהתהה ללא חמצן, כך שהבנו שנגרם למוחה נזק אדיר שאין לא תקנה

יצאתי בטיסת חירום לישראל והספקתי לראות את אמא מחוברת לכל הצינורות שבעולם באיכילוב. למחרת הגעתי לבית החולים מוקדם בבוקר ונתבשר לי שהיא נפטרה. אני זה שנאלצי לבשר לאחילשאר בני המשפחה על מותה של אמא. היה קשה להשתתף בהלוויה ולאחר מכן לשבת שבעהולקבל ניחומים, מבני משפחה, חברים וידידים רבים

אמא ואבא נקברו באותו יום בדיוק הפרש של שנה. בקיצור: איבדתי את הורי בתוך שנה תמימהאחד

לא הספקתי להתאושש ממותה של אמא ואז נחתה על כולנו מכה קשה חדשה: ולדימיר פוטיןהחליט שהוא רוצה לעצמו את אוקראינה ופתח במלחמה נוראית ומיותרת

אני מקווה שאחרי שנתיים הזויות אלה אוכל קצת לזכות בשקט ובשלווה וללא שום אירועים חריגים. זה כבר הספיק לי

נסיעה מקנדה לישראל בתקופת הקוביד

בימים אלה חזרתי לקנדה מנסיעה לישראל עייף ומותש. הוראות הקוביד במדינות השונות הפכו את הנסיעה לדבר מסובך, מורכב ובעיקר מעייף. כמובן שזה גם הרבה יותר יקר לטוס בימים אלה. יש לקוות שתקנות הקוביד יבוטלו ונחזור לשגרת חיים רגילה. לדעתי הגיע הזמן להתייחס לקוביד כמו אל כל זן חדש של שפעת. אי אפשר להמשיך במגבלות השונות שנה שלישית ברציפות.

הצטרכתי לטוס מוונקובר לתל אביב בשל אשפוזה של אמי בבית החולים. לאחר מספר ימים שם היא נפטרה ואז נשארתי למסע הלוויה ופרק הניחומים.

רכשתי כרטיס טיסה בקיי.אל.אם מהרגע להרגע והתענוג עלה לי לא פחות מאלפיים ארבע מאות דולר. יצאתי מיד לבצע בדיקת קוביד לפי דרישות מדינת ישראל והתשלום הוא גבוה במיוחד: מאתיים דולר. נדמה לי שקנדה היא המדינה היקרה ביותר במערב בכל הנוגע לבדיקות קוביד עבור אלה שטסים. כיוון שהתוצאות של הבדיקה הובטחו לי בתוך עשרים וארבע שעות לא יכולתי לצאת לכיוון ישראל בעשות הבוקר ולכן נשארה לי רק האופציה של החברה התעופה ההולנדית.

בגלל הביקור החפוז החלטתי שלא לעשות צ’ק אין למזוודה ולקחתי עמי תיק מסמכים ומזוודה קטנה למטוס. למרות זאת נאלצתי לעבור בדלפק של קיי.אל.אם בשדה התעופה שלוונקובר, כדי שיאשרו את כל מסמכי הקוביד: תוצאה שלילית של הבדיקה, הטפסים עבור הכניסה לישראל ואישור שחוסנתי בקנדה כבר שלוש פעמים.

לאחר הטיסה הארוכה שנמשכה למעלה מתשע שעות נחתנו באמסטרדם לעצירת ביניים. בדרך כלל אני יוצא מהשדה אל העיר לאור כך שיש לי כעשר שעות של המתנה עד לטיסה שיוצאת לתל אביב, אך הפעם החלטתי שלא לנהוג כך, כדי שלא אאלץ שוב לאשר את מסמכי הקוביד.

הסתובבתי שעות בשדה, אכלתי לא מעט, שתיתי יין, התקלחתי ואף שכרתי חדר במלון שבטרמינל למספר שעות. למרות זאת נשארתי מאוד עייף, נמנמתי קלות בטיסה לתל אביב שיצאה בסביבות תשע בלילה.

נחתנו בתל אביב בסביבות שתיים לפנות בוקר ולשמחתי שדה התעופה היה כמעט ריק בלילה שבין שישי לשבת. רצתי מייד לבצע בדיקת קוביד שנייה עבור ישראל, שעברה מהר יחסית והייתה הרבה יותר זולה מזו שעשיתי בוונקובר.

יומיים לפני הטיסה בחזרה לוונקובר ביצעתי בתל אביב בדיקת קוביד נוספת, הפעם עבור הממשלה הקנדית. גם היא הייתה הרבה יותר זולה מאשר זו שעשיתי כאן. מילאתי את כל הטפסים הדרושים בעידן הקוביד: טופס יציאה מישראל וטופס כניסה לקנדה. עדכנתי גם את האתר של קיי.אל.אם בכל המסמכים הדרושים ובכן בתוצאת הבדיקה.

עם זאת כשהגעתי לשדה התעופה בתל אביב נדרשתי שוב לאשרר את כל המסמכים. קיוויתי שזה הסוף לטירטורים בעידן הקוביד אך טעיתי בגדול.

עם הנחיתה באמסטרדם נאלצתי שוב לאשרר את כל מסמכי הקוביד עבור קנדה. המתנתי בתור ארוך והפקיד רשם משהו על כרטיס עליה למטוס שלי. כשהגעתי לשער העלייה למטוס התברר שהפקיד לא הוסיף מדבקה המאשרת את המסמכים וצוות הקרקע סירב לאפשר לי להיכנס למטוס. נאלצתי שוב לחפש את אותו פקיד כאשר תור גדול של אנשים עמד לפניו. למזלי אשת צוות קרקע עזרה לי והעבירה לו מיד את כרטיס עלייה למטוס והוא הוסיף את המדבקה המיוחלת. רציתי במהירות לשער העלייה למטוס כי פחדתי שהטיסה תצא אל הדרך.

עם הנחיתה בוונקובר נחתה עלי מכה נוספת: נתבקשתי באופן אקראי לעשות בדיקת קוביד נוספת, רביעית במספר בטיול זה. חוקי הקוביד עייפו אותי עד מאוד בנסיעת חירום זו.

פרידה מאמא

לפני שנה נפרדתי מאבא (בן התשעים ואחת) שהיה חולה מאוד ונדבק בבית החולים בקורונה ונפטר לאחר מספר ימים. לא האמנתי זה יכול לקרות שוב בתוך שנה אאבד הפעם את אמא. היא הייתה בת תשעים ושתיים ובחודש הבא היינו אמורים לחגוג את יום ההולדת התשעים ושלושה שלה.

בראשית החודש (רביעי) אחי הודיע לי כי אמא נחנקה מאוכל והובהלה לבית החולים איכילוב שליד ביתה בתל אביב. התקשיתי להאמין לדבריו כיוון שאמא בת התשעים ושתיים הייתה בריאה וללא שום מחלות רקע. מספר ימים לפני שטילפן אלי דיברתי עמה והיא הייתה במצב רוח טוב. אני זוכר היטב כי בערב ראש השנה האזרחית היא הזמינה את השכנים לשתות שמפנייה כיאה לה.

רכשתי מייד כרטיס טיסה לישראל והודעתי לסמנכ”ל הכספים בחברה, שהוא המנהל האישי שלי, כי אני יוצא בטיסה דחופה לישראל, לאור מצבה הקשה של אמא. ביצעתי בדחיפות באותו יום את בדיקת הקוביד שעולה כאן מאתיים דולר, ולמחרת (חמישי) יצאתי בטיסה לישראל. לאחר עצירת ביניים ארוכה באמסטרדם, נחתי בתל אביב ביום שבת לפנות בוקר. אחריה מצאת מונית שהביאה אותי לבית אמי. אני מחזיק במפתחות ביתה מזה שנים רבות אך הפעם לא הצלחתי לפתוח את הדלת. הסתבר לי לאחר מכן שהיא החליפה את המנעול בדלת ושכחה לעדכן אותי. לא נותרה לי ברירה ובשעה ארבע לפנות בוקר חיפשתי מלון סמוך לביתה. במלון ויטל היה חדר ויצאתי בכיוונו מהר לאור השעה המאוחרת. המלון נמצא בצמוד לבית החולים איכילוב כך שאני אמצא קרוב לאמא, אמרתי לעצמי.

אחרי שינה חטופה של מספר שעות יצאתי לביקור ראשון בבית החולים בשבת אחר הצהריים. מצאתי את אמא מורדמת, מונשמת ומחוברת להרבה צינורות. מראה לא קל. הרופא התורן (בשם ניר) סיפר לי על מצבה הקשה ועל כך שחמצן לא הגיע לראשה במשך כעשרים דקות, ולכן הנזק שנגרם לה הוא אדיר ובעצם בלתי הפיך. הרופא העריך שמערכות גופה יתמוטטו והיא לא תחזור לחיים. לדבריו כל אפשרות אחרת תהיה גרועה הרבה יותר. וכך אכן קרה למחרת. ביום ראשון בשעה שבע וחצי בבוקר התייצבתי שוב בבית החולים. נכנסתי לחדר של אמא וכשאמרתי לאחות כי אני הבן שלה, פניה החווירו והסגירו הכול. אמא נפטרה כחצי שעה לפני שהגעתי לבקרה. נכנסתי כמעט להלם והתקשיתי להאמין לדברי האחות. אך כשראיתי שכל הווילונות סביבה סגורים הבנתי שזו המציאות. ביקשתי מהאחות לראות את פניה של אמא בפעם האחרונה. היא ביקשה מכל הנוכחים לעזוב את החדר למספר דקות. לאחר מכן הזיזה את הווילונות, ופתחה את השק בו אמא נמצאה. היה זה מחזה קשה ביותר שילווה אותי לאורך כל שארית חיי. ראיתי את פניה של אמא שלווים ורגועים ממש כמו מלאכית קטנה. אחרי מספר דקות עזבתי את מיטתה ויצאתי החוצה להתקשר לאחי ולבשר לו את בשורת האיוב: אמא שלנו נפטרה. הספקתי עוד לעדכן את בני המשפחה האחרים וביקשתי לעצמי מספר דקות של מנוחה.

ביום שני בצהרים נערכה הלוויה בבית הקברות האזרחי בקיבוץ מעלה החמישה. בני משפחה וחברים קרובים הגיעו וכיבדו את אמא שנקברה בסמוך לאבא. טקס הלוויה בניהולו של אחי לא היה קל ולכולנו עלו הזיכרונות מהאישה היפה ואלגנטית הזו, שרצתה כל אך להמשיך ולחיות, להנות מכל רגע, להמשיך לפגוש בני משפחה וחברים, לעשות ספורט, לצאת לארוחות, לקרוא ספר טוב. אמא הלכה עזבה אותנו בפתאומיות ולפחות כמעט ולא סבלה.