Justin Trudeau

טרודו מבקר את ישראל ומפגינים תומכי פלסטינים יוצאים נגדו

ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, מתח ביקורת קשה על פעילות צה”ל ברצועת עזה וטען כי הרג נשים, ילדים ותינוקות חייב להיפסק. טרודו קרא לממשלת ישראל לנהוג באיפוק מרבי. העולם צופה, בטלוויזיה וברשתות החברתיות. אנחנו שומעים עדויות של רופאים, בני משפחה, ניצולים, ילדים שאיבדו את הוריהם, הוסיף עוד אמר טרודו במסיבת עיתונאים שקיים לפני מספר ימים במחוז קולומביה הבריטית

מאז מתקפת הטרור בשבעה בחודש אוקטובר קנדה הבהירה כי לישראל יש את הזכות להגן על עצמה מפני חמאס. במסיבת עיתונאים טרודו אף הפציר בארגון הטרור להפסיק להשתמש באזרחים חפים מפשע בעזה כמגן אנושי, כלשונו. ובמקביל על חמאס לשחרר את החטופים המוחזקים בשבי החמאס זה חודשיים ימים. עם זאת, ראש ממשלת קנדה כאמור לא חסך ביקורת על התקיפות הקשות נמשכות של ישראל ברצועת עזה

העולם עד להרג הזה של נשים, של ילדים, של תינוקות. זה חייב להיפסק לדברי טרודו. הוא קרא לאחרונה לא פעם להפסקה הומניטרית משמעותית. וזאת כדי לאפשר את שחרור החטופים ולספק סיוע הומניטרי לאזרחים ברצועת עזה, כך שניתן לתת מענה לצרכים אזרחיים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו מיהר לגנות את דבריו של טרודו, וצייץ ברשת החברתית טוויטר: לא ישראל תוקפת בכוונה אזרחים, אלא חמאס שערף ראשים, שרף וביצע טבח באזרחים, בזוועות הקשות ביותר שבוצעו נגד יהודים מאז השואה

לדברי נתניהו, בעוד ישראל עושה הכל כדי להרחיק אזרחים מאזורי התקיפות, חמאס עושה הכל כדי לשמור עליהם שם. ישראל מספקת לאזרחים בעזה מסדרונות הומניטריים ואזורים בטוחים, בעוד חמאס מונע מהם לעזוב באיומי אקדח. נתניהו סיכם את דבריו: החמאס, ולא ישראל, הוא שצריך להיות מואשם על ביצוע פשע מלחמה כפול והוא פגיעה באזרחים תוך הסתתרות מאחורי אזרחים. על כוחות הציוויליזציה לתמוך בישראל בהשמדת הברבריות של חמאס. טרודו ציין כי קרוב לארבע מאות אזרחים קנדיים ובני משפחותיהם פונו כבר מעזה

בדברי הביקורת שלו על ישראל מצטרף איפוא טרודו לנשיאה של צרפת, עמנואל מקרון, שאמר בראיון לרשת הטלוויזיה הבריטית הבי.בי.סי. כי על ישראל להפסיק להרוג נשים וילדים ברצועת עזה. ביקורתו של של מקרון עוררה סערה קשה וזכתה אף לגינויים פומביים רבים מחברי הממשלה בישראל בראשות נתניהו שהעיר, כי המדינה לא צריכה הטפות מוסר מאף אחד

חבר קבינט המלחמה של ממשלת ישראל השר בני גנץ שוחח עם טרודו לאור דבריו, עדכן אותו בהתפתחויות במלחמה והדגיש בפניו את המשך השימוש של חמאס בתושבי עזה כמגן אנושי. בשיחה ציין טרודו את תמיכתו ארוכת השנים בישראל, זכותה להגן על עצמה וכן את הצורך לפעול להשבת החטופים באופן מיידי. טרודו הוסיף כי המשך הסיוע ההומניטרי לתושבי הרצועה הוא בעל חשיבות לשמירה על אפשרות לעתיד טוב יותר לאזור כולו

בינתיים דווקא תומכי הפלסטינים יצאו נגד טרודו ומשטרת ונקובר נאלצה הגן עליו בפני המפגינים. טרודו הגיע למסעדה בוונקובר באחד הערבים האחרונים. קרוב לשלוש מאות מפגינים תומכי הפלסטינים ששמעו על כך הגיעו למקום וקיימו הפגנה מול המסעדה. משטרת ונקובר הגיעה למקום עם כמאה שוטרים. לדברי המשטרה שניים מהמוחים אף נעצרו, ואחד מהם חשוד שהיכה את אחד השוטרים שנזקק לטיפול רפואי. במשטרה מציינים עוד כי המפגינים התאספו ללא התראה מוקדמת ליד המסעדה, החזיקו דגלי פלסטין, וקראו שיש לבצע הפסקת אש מיידית ברצועת עזה. המפגינים צעקו לטרודו כי יש לו דם על הידיים

United against antisemitism

Among those on stage as Irwin Cotler received a lifetime achievement award from the Centre for Israel and Jewish Affairs last month were, left to right, Yves-François Blanchet (Bloc Quebecois leader), Prime Minister Justin Trudeau, Ariela and Irwin Cotler, David Posluns (one of the event co-chairs), Steven Kroft (one of the event co-chairs), Pierre Poilievre (Conservative Party leader) and Shimon Koffler Fogel (head of CIJA). (photo by Dave Gordon)

It was a conference months in the making, but Antisemitism: Face It, Fight It took on heightened poignancy in light of the Oct. 7 Hamas terror attacks on Israel and the subsequent spike in Jew-hatred globally.

Produced by Centre for Israel and Jewish Affairs (CIJA), the conference took place in Ottawa Oct. 16 and 17. Speakers included activists, politicians, experts and analysts on antisemitism. In attendance were 250 student leaders and some 600 others, Jews and non-Jews, according to organizers.

Shimon Koffler Fogel, chief executive officer of CIJA, noted there was an outpouring of support from the major political party leaders, as well as from minority, faith and other groups – “a uniform conclusion about Hamas and their actions, and we should embrace that.”

This message was echoed throughout the two days of the conference.

“It can’t just be Jews who talk about the rise of antisemitism. It can’t just be Muslims that talk about anti-Muslim hate,” said Farah Pandith, senior advisor to the Anti-Defamation League. “It can’t be. Whether we are talking about LGBTQ or issues of heritage or gender, we’ve had to stand up for each other. As a Muslim, it’s what my religion tells me I must do for the other.”

Former premier of Alberta Jason Kenney, who was elected as an MP in 1997, said he became a supporter of the Jewish people after the “unravelling of the Oslo process,” and learning of the antisemitism coming from Palestinian mosques and leaders.

“Do not take for granted the positions being expressed here in Ottawa today,” said Kenney. “You must redouble your efforts intelligently to build coalitions across the pluralism of this country, and to be a voice of clarity and courage with our political leadership.” Citing examples of possible coalitions, he told the JI that “the Jewish community has to continue to reach out to Muslim and other communities, find allies.”

“I know we can best tackle what we are seeing when we work together, when we are not siloed,” said Minister of Justice and Attorney General of Canada Arif Virani, an Ismaili Muslim, in his speech. “Hatred and intolerance against any minority community is a risk to every minority community. That’s why groups promoting equity have to have each other’s backs.”

Emily Schrader, digital strategist and senior correspondent of Ynet News, observed, “We see now that all over the world there are Iranians organizing and participating in rallies to support Israel … despite knowing that the Iranian regime is the biggest supporter of Hamas. The Iranian people have a complete rejection of the regime.”

Canadian human rights advocate Irwin Cotler received a lifetime achievement award from CIJA “in recognition of his enduring commitment to the pursuit of justice” and “the advancement of human rights for the world’s most vulnerable and oppressed.”

In his acceptance speech, Cotler applauded the multi-partisan groups standing up against antisemitism, “who heed this call to action, where we act in concert on behalf of our common humanity.”

Cotler was a parliamentarian from 1999 to 2015 and is a former minister of justice. Over the course of his legal career, he represented clients such as Natan Sharansky and Nelson Mandela. Until recently, he was the government’s special envoy on antisemitism. He said “2023 is not 1943” and “there is a Jewish state as an antidote to Jewish powerlessness.”

“In 1943,” he said, “the Jews could not get a meeting with the president of the United States, and, in 2023, the president has been a leader in calling out this [Hamas’s] moral evil.”

Cotler told the JI that young Jews should bravely step forward to “call out antisemitism when they see it, unmask it, expose it.”

Prime Minister Justin Trudeau called out Hamas as a “terrorist organization that launched an attack of unspeakable brutality” and said “Canada supports Israel’s right to defend itself in accordance with international law.” He said the only thing Hamas stands for is “more suffering for Israeli and Palestinian civilians.”

In addressing “scary rising antisemitism,” Trudeau said “families are worried about what they face if they go to synagogue, and I’m sure you are all seeing hateful rhetoric online.” He ended by saying, in Hebrew, “gam zu l’avor” – “this too shall pass.”

Opposition leader Pierre Poilievre, head of the Conservative Party, vowed that his party would stand with Israel, and acknowledged the fears of many Jewish Canadians. About Oct. 7, he said, “the terrorists that carried out this attack did so as part of a deliberate agenda: to maximize bloodshed not only of the Jewish people, but actually to maximize the bloodshed of Palestinians and Muslims as well. These are the actions of sadistic, criminal terrorists who can only be defeated and not negotiated with.”

Poilievre added that, especially in light of Iran’s fingerprints being on the attacks, governments must “respond with crippling sanctions – the strongest legal action – and by criminalizing the Islamic Revolutionary Guard Corps.”

Jagmeet Singh, leader of the New Democratic Party, said, “These are horrific attacks and we strongly condemn them. There is no place in our world for terrorism. The international community must work together to ensure that there is an end to terrorist organizations like Hamas and Hezbollah.”

Singh acknowledged that Jews in Canada are “deeply afraid” and “worried about their safety.”

“It’s wrong and I’m deeply sorry it’s happening,” he said.

In noting pro-Hamas rallies around the world, Singh said, “We’ve seen horrible celebrations for the attacks on Israelis civilians. This is abhorrent. This is antisemitism. Violence against civilians is never justified.”

He concluded: “I know that not everyone will agree with our position on a ceasefire, but I believe the only way to peace is to talk to each other.”

Historian and author Gil Troy encouraged the audience to not forget the courage of “our citizen’s army, our plainclothes commandos, our kibbutzim Rambos and our army,” who saved innocents from much worse.

“When I heard these stories, I shift[ed] from the victim mentality to the Zionist mentality. The Zionist is one that says ‘yes, we sometimes suffer,’ but we are not passive and we are not victims. The Zionist story says we are not alone. We can’t let them win.”

Calgary-based communications consultant Emile Scheffel, who is not-Jewish, told the JI: “History shows that those who threaten the Jewish people are enemies of freedom and dignity for the rest of us as well. I stand with Israel because the Jewish state embodies the values of freedom, democracy and pluralism that are important to me.”

He added, “the conference was an important call to action for non-Jews to stand with our Jewish friends and neighbours in opposing hatred and discrimination. A united front is essential to making sure that antisemitism doesn’t gain any more ground in Canada, and that Jewish Canadians can live in peace and security.”

Attendee Nika Jabiyeva, member of the Network of Azerbaijani Canadians, said she was proud to “stand against hate, shoulder to shoulder with our friends in the Jewish community and many multifaith allies.”

“Our voices carry more weight when we speak up for one another,” she said, “especially during trying times.”

Dave Gordon is a Toronto-based freelance writer whose work has appeared in more than 100 publications around the world. His website is davegordonwrites.com.

RJDS hosts leaders

Prime Minister Justin Trudeau and B.C. Premier David Eby interact with kids at Richmond Jewish Day School on Dec. 2. (photo from Province of BC)

On Dec. 2, Prime Minister Justin Trudeau and federal Minister of Families, Children and Social Development Karina Gould were joined by B.C. Premier David Eby, B.C. Minister of State for Child Care Katrina Chen and Musqueam Indian Band Chief Wayne Sparrow at Richmond Jewish Day School to highlight federal and provincial efforts to make childcare more affordable.

RJDS established its Early Learning Centre this past September, with Sara Solomon as director. (See jewishindependent.ca/rjdss-new-early-ed-program.) It offers two preschool programs, one for infants and toddlers (0-3 years old) and one for children ages 3-5.

Reut Dahan, a parent at RJDS, commented on the government’s reduction of childcare fees, calling it “life-changing.”

“Thanks to this amazing program being implemented, our costs are now reduced by over $1,000 a month, allowing both of us to work full time and easing some of our financial stress,” said Dahan, who has three kids – a toddler, a preschooler and a school-aged child.

Among those from the Jewish community who attended the Dec. 2 event were Ezra Shanken, Jewish Federation of Greater Vancouver chief executive officer; Geoffrey Druker, chair of the Centre for Israel and Jewish Affairs’ Local Partnership Council; Michael Lipton, RJDS board chair; Shannon Gorski, a board member of both Federation and Jewish Family Services; and Federation marketing and communications manager Sara Bandel. In his weekly email message, Shanken thanked RJDS principal Sabrina Bhojani and Lipton for making RJDS’s Early Learning Centre a reality.

– Courtesy Richmond Jewish Day School, Jewish Federation of Greater Vancouver and Province of British Columbia

רכישות צבאיות על ידי ממשלת קנדה

רכישה ראשונה: קנדה החליטה לרכוש את המטוס המפציץ החמקן אף שלושים וחמש

לאור פלישת רוסיה לאוקראינה הבינו בקנדה שיש להיערך ברצינות לאיומים שבדרך. ממשלת קנדה הליברלית בראשות ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, החליטה סוף סוף לרכוש מטוסי קרב אמריקנים חדישים. מדובר על המטוסים המפציצים החמקנים מסוג אף שלושים וחמש, מתוצרת לוקהיד מרטין. כך אישרה בהודעתה לעיתונות שרת ההגנה הקנדית, אניטה אנאנד. ממשלת קנדה העדיפה איפוא את המטוסים האמריקנים על פני מטוסי גריפן של חברת סאאב השבדית. המטוסים החדישים האמריקנים יחליפו את המטוסים הישנים של חיל האוויר הקנדי מסוג סי.אף שמונה עשרה. בעבר ממשלת קנדה השמרנית בראשות ראש הממשלה דאז, סטיבן הרפר, החליטה לרכוש את מטוסי הקרב האמריקנים המפציצים החמקנים החדישים. אך לאחריה ממשלת טרודו הורידה את הנושא מסדר היום שלה לפני למעלה משש שנים, כאמור עד ימים אלה. אין ספק שהמשבר החמור הנוכחי באוקראינה השפיע על ממשלת טרודו, שהודיעה כאמור על פתיחת המשא ומתן רציני עם היצרנית לוקהיד מרטין, לרכישת המטוסים היקרים

ממשלת טרודו תרכוש בסך הכל שמונים ושמונה מטוסים בסכום אדיר של כחמישה עשר מילארד דולר (אמריקני), עבור חיל האוויר הקנדי. בחודשים הקרובים צפויה להיחתם עסקת הענק בין הצדדים. בשלב ראשון יסופקו לקנדה שלושים וחמישה מטוסים מסוג האף שלושים וחמש, וזאת בתוך שלוש השנים הבאות

יצויין שבמקרה חירום צבאות ארצות הברית וקנדה יגנו במשותף על המרחב האוויר של שתי המדינות המקיימות יחסי שכנות ידידותיים הדוקים מאוד. ובמקרה כזה שתי המדינות יוגדרו כמדינה אחת

עם תחילת העבודה של יצור מטוסי המפציצים החמקנים אף שלושים וחמש, שהושקעו בו למעלה מארבע מאות מילארד דולר (אמריקני), גייסו האמריקנים שבע מדינות נוספות, שיתתפו בפרוייקט היוקרתי והיקר. מדובר במדינות הבאות: קנדה, בריטניה, איטליה, הולנד נורווגיה, דנמרק ואוסטרליה. תשע מדינות נוספות הבטיחו לאמריקנים לרכוש אף הן את המטוסים אף שלושים וחמש היקרים. מדובר במדינות הבאות: ישראל, בלגיה, פינלנד, גרמניה, יפן, פולין, סינגפור, דרום קוריאה ושווייץ

רכישה שנייה: אלביט מערכות תספק מערכת אווירית לצבא קנדה בסכום של כתשעה מיליון דולר אמריקני

חברת אלביט מערכות הישראלית אמורה לספק מערכת שליטה ובקרה לצבאי הקנדי, בסכום של כתשעה מיליון דולר (אמריקני). המערכת אמורה להציג תמונה אווירית מלאה ולאפשר תיאום יעיל ובקרה של כלי הטיס במרחב הקנדי. וכן תקשור ליישומים ולמערכות שליטה ובקרה קיימות של צבא קנדה. המערכת החדישה של אלביט מערכות שתסופק לצבאי של קנדה, תתמוך במשימות אוויריות ובפעולות צבאיות משותפות של פיקוד היבשה, פקיוד האוויר והפיקוד המשותף. המערכת האווירית מבוססת על מערכת צבא “יבשה” דיגיטלית שאלביט מערכות פיתחה לפני מספר שנים, ונמצאת בשימוש פעיל על ידי צה”ל

ממשלת קנדה בראשות ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, החליטה לרכוש את המערכת של אלביט מערכות הישראלית, במסגרת פרויקט שדרוג מערך התיאום האווירי של הכוחות הטקטיים. הצבא הקנדי יש לציין, רוצה כבר זמן רב מערכת דיגיטלית שתאפשר התמצאות מצבית במרחב האווירי, תוך תיאום אווירי משופר וניהול המערך שלו על ידי מטה הפיקוד הצבאי

יצוין כי אלביט מערכות זכתה לאחרונה במכרז ענקי של חיל האוויר של איחוד האמירויות, לאספקת מערכות הגנה מבוססות לייזר אינפרה אדום, ומערכות לוחמה אלקטרוניות – בסכום של חמישים ושלושה מיליון דולר (אמריקני)

במקביל אלביט מערכות זכתה לאחרונה במכרז נוסף גדול של חיל האוויר של בריטניה, לאספקת מערכות אלקטרוניות להגברת יכולות הלוחמה – בסכום של כמאה מיליון דולר (אמריקני)

Scientific breakthroughs

Scanning Israeli news this week has a feel of a sci-fi fantasy. Most eye-catching of all is the assertion by a Tel Aviv University researcher, in a peer-reviewed article, that hyperbaric oxygen therapy can “reverse aging” by lengthening telomeres, the structures found at the ends of chromosomes, by more than 20% on average.

“This means we can start to look at aging as a reversible disease,” Prof. Shai Efrati said, as reported in the Times of Israel. Some gerontologists are skeptical of the claims and some suggest it could open a Pandora’s box of related health issues, but, from ancient times through the 16th-century conquistador Juan Ponce de León to, apparently, contemporary Israel, humankind has dreamed of and sought out a figurative or literal fountain of youth. Whether Efrati’s research will fulfil that dream will be watched closely.

And there are other scientific headlines this week.

Also coming out of Tel Aviv University is news that scientists have destroyed cancerous cells in mice by pinpointing affected cells with “tiny scissors,” while leaving everything around them intact and with no side effects. With trials possibly to begin in humans within two years, they are hopeful that this could be a revolution that could effectively cure cancer.

A third scientific bombshell comes from Israelis in Canada. Eliav Shaked and Roy Kirshon, expatriate biomedical engineers working in Toronto, are developing a speedy, non-invasive diagnostic for patients who are likely decades away from showing symptoms of dementia. While there is no cure yet for dementias like Alzheimer’s disease, the pair believe that an early diagnosis will not only permit individuals to prepare for eventual care but allow doctors to study the progression of the disease and thereby gain valuable insights.

In these pages, we frequently highlight Israeli technological and medical advancements but the news this week really seemed like a dream sequence from a futuristic utopia. Of course, none of these initiatives is a sure bet but they read like a hat trick against some of the most damning health challenges facing our generations.

Is it a coincidence that these are all emerging from Israel? It is no secret that the tiny state is a locus of a massively disproportionate amount of the world’s achievements in a range of fields.

Some books, like Start-up Nation: The Story of Israel’s Economic Miracle, by Dan Senor and Saul Singer, and many other observers have posited that Israel’s successes are achieved not in spite of the adversities the country and its people have faced, but as a direct result of them. So many of the scientific, social and economic advances that have come out of Israel in recent decades are civilian benefits redounding from military research and development, though Israel is by no means the only country for which this is case.

No less significant are the social impacts of compulsory service in a national defence force that some have called the least hierarchical in the world. Individuals who made life-and-death choices for themselves and their colleagues at age 19 or 20 may be less timid in taking major entrepreneurial or other life risks at 25 or 30 than an average North American or European at that age. Not to discount the value of peace and all the benefits it would bring, the circumstances in which Israel exists have created a thoroughly unique social and economic environment.

Coincidentally or not, also in the news this week was a vote at the United Nations in which 163 countries, including Canada, voted for a condemnatory resolution against Israel; five voted against. It is one of 17 resolutions expected in this General Assembly session targeting Israel, while just seven country-specific resolutions are expected to be aimed at condemning every other injustice on the planet. Canadian Jewish organizations and pro-Israel commentators are furious at Canada’s vote, which directly contradicts pledges made by Prime Minister Justin Trudeau, including during the last election campaign.

While many are appalled at the hypocritical obsession with Israel, and certainly Israeli diplomats are in the fray denouncing the vote, average Israelis, it is safe to say, remain sanguine. They have seen far worse attacks than that by the world community in the comparatively impotent global parliament that the UN General Assembly has become.

While it would be nice if the world judged Israel with moral measuring sticks commensurate with those we use for every other country, in the end it doesn’t seem to make much difference, thankfully. Even through the pandemic, Israelis have continued to try and turn science fiction into scientific reality. This week’s news alone included the possibility of cures for cancer, dementia and aging itself. And the benefits of such research do not accrue solely to Israelis, but to all of us – whether the nations of the world at the General Assembly recognize and appreciate that fact or not.

Troubles in leadership

A world leader decries investigations into his possible criminal corruption as an “attempted coup” based on “fabrications and a tainted and biased investigative process.”

No, not that world leader. This time it is Binyamin Netanyahu, Israel’s prime-minister-by-a-thread. Finally indicted on graft charges after months of anticipation, he became the first Israeli prime minister ever to face charges while in office. He insists the indictment will not impact his leadership, just as the country seems on an irreversible path to a third election in a year.

In a region with a scarcity of free and fair elections, Israel can’t seem to stop having them. From that perspective, things could be worse. Whether Netanyahu’s Likud party stands with him in his time of trouble remains to be seen. The possibility of his departure from the political scene, which he has dominated for nearly a generation, would provide the most significant shakeup of the field and possibly prevent a third inconclusive outcome.

On this side of the ocean, the U.S. House of Representatives continues investigating President Donald Trump. Few people, including Republicans, are making much of an effort to refute the basic facts. Evidence piles upon itself that the U.S. president indeed asked the president of Ukraine for a dirty political favour – a bribe – in exchange for military financial aid that had already been approved by the U.S. Congress. GOP responses to this evidence range from “So?” to the only slightly more nuanced argument that the president of the United States didn’t get what he wanted and the president of Ukraine did, so no harm done.

With Trump seemingly in thrall or somehow beholden to Vladimir Putin, and his party steadfast behind him, we are treated to the spectacle of a party that 60 years ago was trampling over individual liberties based on a largely false suspicion that “the Russians” were infiltrating the country’s government and threatening its entire way of life now responding to a disturbingly similar situation, this one far more provably real, with a shrug.

While Canada, thankfully, has no such level of political intrigue or corruption at the moment, a shocking diplomatic move last week has set the official voices of the Jewish community on edge.

The day before swearing in a new cabinet, the government of just-reelected Prime Minister Justin Trudeau opted to vote at the United Nations General Assembly to condemn all Israeli settlements in the West Bank, jumping on a dogpile led by North Korea, Egypt, Nicaragua and Zimbabwe, none of whom should be arbiters of justice or human rights. To be clear, the vote means almost nothing in practical terms. But symbolism does count. And the vote was a slap in the face by Canada to Israel and those in this country who recognize it as our closest ally in the region for historical, moral and pragmatic reasons.

Some speculate that the shift in tone reflects the new minority government currying favour with the New Democratic Party, which has included some notorious Israel-bashers. That is probably a less likely reason than the campaign by Trudeau to win Canada one of the rotating seats on the United Nations Security Council. Where former prime minister Stephen Harper’s refusal to “go along to get along” in the anti-Israel hatefest that occurs annually at the UN was seen as a key reason we lost out on a seat, Trudeau seems determined to hedge his bets.

A prestigious seat on the Security Council would presumably elevate Trudeau in the eyes of the world after he frittered away the “Canada is back” optimism of four years ago by failing to meet climate targets while bhangra dancing across the world stage.

Regardless of the motive, it is a reprehensible act that could have serious implications for the political orientation of Jewish Canadians in the next few years. Coming as it does while the ink is barely dry on the results of an election in which Liberals mostly made the right noises to Jewish and pro-Israel Canadians, it seems a particularly brutish little dagger to unsheathe now.

טרודו ניצח שוב את השמרנים בבחירות

כיוון שהמפלגה של ג’סטין טרודו זכתה במרבית המושבים ברפלמנט, הוא זה שיקבל ראשון את המנדט להרכיב שוב את הממשלה החדשה. (רוני רחמני)

האם הוא עשוי בטפלון? שאלו הפרשנים באולפני החדשות לאור ניצחונו של ג’סטין טרודו – ראש הממשלה היוצא מטעם המפלגה הלברלית, בבחירות הכלליות בקנדה, שנערכו ביום שני בשבוע שעבר. זאת לאור מספר פרשות בהן נקשר שמו בשנה האחרונה. בהן: טרודו הואשם בכך שניסה להסדיר תביעה נגד חברת תשתיות הגדולה ממחוז קוויבק אס.אן.סי לוולין. להגנתו אמר ראש הממשלה כי ניסה בסך הכל למנוע פיטורי אלפי עובדים של החברה באם היא תעקור לחו”ל. כן פורסמה תמונה בה נראה טרודו מחופש לשחור עת היה מורה בבית ספר. טרודו התנצל על כך מספר פעמים. לכן העלו מספר פרשנים את הסברה שהוא יובס בבחירות הארבעים ושלושה במספר. אך לא כך אצל טרודו. אמנם המפלגה הליברלית הפסידה את הרוב בפרלמנט בבחירות, והיא ירדה ממאה שבעים ושבעה מושבים למאה חמישים ושבעה, מתוך שלוש מאות שלושים ושמונה מושבים. אך כיוון שהמפלגה של טרודו זכתה במרבית המושבים ברפלמנט, הוא זה שיקבל ראשון את המנדט להרכיב שוב את הממשלה החדשה. מדובר הפעם בממשלת מיעוט כי דרושים מאה ושבעים מושבים לממשלה הנשענת על רוב. אם יצליח טרודו לצרף לממשלתו את המפלגה הדמוקרטית החדשה מהשמאל, שנפגעה קשות בבחירות וירדה משלושים ותשעה מושבים לעשרים וארבעה, הוא יבטיח לעצמו ממשלה יציבה הנשענת על רוב ברור בן מאה ושמונים ואחד מושבים.

מפלגת השמרנים בראשות אנדרו שיר, ניהלה קמפיין מלוכלך ואישי נגד טרודו בארבעים ימי מערכת הבחירות. שיר לא התבייש להמציא סיפורים על טרודו ולטעון דברים כנגדו שלא היו ולא נבראו. ומה לא יעשו השמרנים כדי לנצח. שיר אף הגדיל לעשות וטען באחת מעצרות הבחירות האחרונות כי אם הוא ינצח בבחירות, יפעל לקיים חקירה נגד טרודו בפרשת אס.אן. סי לוולין. ציבור מאזיניו הנאמן צעק לעבר שיר:”נעל אותו”, “נעל אותו”, “נעל אותו”. זאת בדיוק כפי שצעקו תומכי המועמד לנשיאות בארה”ב דונלד טראמפ, כאשר הציע לבצע חקירה נגד הילרי קלינטון בפרשת האימיילים שנעלמו. הדימיון לא מפתיע אפוא כאשר מדובר בשמרנים. המפלגה של שיר הגדילה אמנם את כוחה משמעותית בפרלמנט לעומת הבחירות הקודמות, מתשעים וחמישה מושבים למאה עשרים ואחד מושבים, אך נכשלה נמרצות בכוונתה להרכיב את הממשלה הבאה.

המנצחת הגדולה בבחירות האחרונות היא המפלגת הבדלנים ממחוז קוויבק שהגדילה את כוחה משמעותית לעומת הבחירות הקודמות. מעשרה מושבים לשלושים ושניים מושבים. המפלגה הבדלנית הודיעה כי הורידה מסדר היום שלה את הרצון להגשים את החלום ההיסטורי ולהיפרד מקנדה. כל שהמפלגה מבקשת עתה זה הוא לדאוג לאינטרסים של המקומיים בקוויבק. ובין היתר למנוע את בניית צינור נפט במחוז להעברת נפט ממחוז אלבטרה.

לאור תוצאות הבחירות להערכת מספר פרשנים: קנדה כיום מפוצלת הרבה יותר מבעבר. לדעת חלק מהם זה מה שקורה בהרבה מדינות במערב כיום, אך בקנדה הפיצול נחשב עדיין למתון יותר. במחוז קוויבק שולטת המפלגה הבדלנית, במרכז המדינה שולטת המפלגה הליברלית ובמערב קנדה (במחוזות סיסקצ’ואן ואלבטרה) מפלגת השמרנים. הפרשנים חושבים שטרודו יהיה חייב לגלות מנהיגות אמיתית כדי לאחד את כל הכוחות תחתיו. יש המאמינים שהוא המנהיג הנכון במקום הנכון והוא יצליח לעשות זאת. מכל מקום בנאום הניצחון שלו אמר טרודו כי הוא ראש הממשלה של כל קנדה, והוא יפעל לטובת כל האזרחים בין אם בחרו בו או לא. וטוב שכך.

Vibrant democracies

On Monday, Canada and Israel each embarked on a new adventure in governance. Here at home, Justin Trudeau’s Liberal party had a surprisingly robust showing in the federal election, winning the irrefutable right to form a minority government, or to form a coalition of some description.

The Liberals’ relatively strong showing – 157 seats to Andrew Scheer’s 121; just 13 short of a majority – opens the door for a government with Jagmeet Singh’s New Democrats holding a balance of power. Just a few days before the election, polls suggested a race so tight, and with the Bloc Quebecois and NDP taking so many seats, that any configuration to reach the magic 170 number would have required not two parties, but three. That complicated scenario was averted, leaving the Liberals free to face the House with either a formal agreement with the NDP or a tacit knowledge that the now-fourth party is in no financial position to return hastily to the election battlefield.

In Israel Monday, President Reuven Rivlin called on Blue and White leader Benny Gantz to attempt to form a government after incumbent Binyamin Netanyahu failed to do so after the second inconclusive election this year. Gantz has said he hopes to form a “liberal unity government,” but that is as challenging as Netanyahu’s failed effort to coalesce a majority. He may be hoping that, if Netanyahu is indicted in the coming days, Likud under a new leader might be a viable partner – or perhaps some MKs unfettered from Netanyahu’s long years of leadership will break away and form a faction to join Gantz. Another plan has Gantz propping up Netanyahu unless and until Netanyahu is charged, at which point Gantz would stand up as prime minister, which seems a strange compromise with a tarnished leader. As usual in Israeli politics, there are a vast number of moving parts.

Multiple moving parts is less typical of Canadian politics, where our tendency toward majority governments typically sequesters any moving parts in the all-powerful Prime Minister’s Office. Not so during a minority Parliament, when individual MPs on all sides are able to wield power in ways they can only dream of in a majority scenario.

In what must be a jagged pill for the once and future prime minister, Jody Wilson-Raybould, whose testimony about Trudeau’s treatment of her was the single most detrimental arrow in Trudeau’s reelection armour, was herself reelected as an independent in Vancouver Granville. A large number of Jewish British Columbians, now, are represented in Parliament by an individual who belongs to no party. This will be fascinating to watch in many respects, not least how she pursues politics from the opposition benches as the SNC-Lavalin affair continues to percolate.

Other sidebars in the result include the scuttled effort by a leading anti-Israel figure to re-enter Parliament. Svend Robinson, who, during 25 years in Parliament, was one of Canada’s most vociferous voices against Israel, threw his hat back in the ring but came up short in Burnaby North-Seymour – being narrowly defeated by the incumbent Liberal despite this being ground zero in the battle over the Liberals’ Trans Mountain pipeline expansion.

More notably, Maxime Bernier, leader of the nascent People’s Party, lost his own seat in Quebec. His party made effectively no impact anywhere, sending the hopeful sign that messages of populist xenophobia that seem to be resonating elsewhere in the world still fall largely on deaf ears, at least electorally, here.

Canada will almost certainly have an easier time forming a government than Israel will but, in both cases, the drama plays out against the backdrop of healthy, vibrant, disputatious democratic systems. No matter what the outcomes, we should be thankful for that.

Religion and politicians

In an interview with the CBC last week, federal Green party leader Elizabeth May was asked who her personal hero is. She responded, “Jesus Christ.” Almost immediately, she apologized, saying that she had responded while failing to “self-edit.”

Canadians, by and large, are not so open to publicly discussing matters like religion, politics or other things that could be perceived as controversial. But political leaders should be prepared to discuss things in their lives that have shaped them. In fact, religion seems likely to be more central in this election than it has been in decades.

New Democratic Party leader Jagmeet Singh felt compelled to address his religion in an ad (notably aimed at Quebec voters) about how his identity as a Sikh influences his worldview.

While Quebec’s Bill 21, which bans the display of religious symbolism in the public service, means Singh would not be permitted to teach in the province or hold certain roles in the civil service, he managed to finesse the issue quite neatly. He found a sort of common ground by acknowledging that Bill 21 is an effort by Quebecers to protect and preserve their identity, the importance of which he acknowledged paralleled his own pride in his identity and the importance it holds in his life.

Over the weekend, he also managed to continue discussing the topic while having a few laughs, which rarely hurts. Singh, who has struggled to connect with voters in the pre-election period, may come out of this round a winner by making Quebec voters and other Canadians take a good look at him for the first time.

Meanwhile, Liberals are trying to portray Conservative party leader Andrew Scheer as having a hidden agenda, based on his Catholic religious beliefs, on issues like reproductive freedom and equal marriage.

Scheer and Prime Minister Justin Trudeau, both Catholics, have taken similar approaches, asserting that their religious views will not dictate party or government policies. However, there is probably a different calculation being made on each side. Trudeau’s policies are probably more liberal than the teachings of his church, so segmenting the two prevents an undesirable schism with his church. Scheer is probably calculating that his beliefs in the teachings of his church are not shared by the majority of voters; therefore, segregating his political and religious positions may have a hint of political expediency. In both cases, Trudeau and Scheer have been vague and both have attempted to move past the topic. (This is tougher for Scheer, whose grassroots supporters, in many cases, are more religiously conservative than the average voter. Working on not alienating them while courting middle-of-the-road voters places him in a bit of a bind.)

The reticence by Trudeau and Scheer to enthusiastically discuss their religious views, and May’s odd flip-flop on Jesus, may be a consequence of a root misunderstanding around the separation of church and state: the concept is that religious institutions should not unduly influence, or be influenced by, governments. It does not mean that individual elected officials should neuter their religious views as they cross the threshold into the legislature. If one’s deeply held religious beliefs and values are what make up a person’s identity, worldview and morality, these are things that should very much be on the table for people seeking the public’s trust. By example, there is plenty in biblical literature that May could have cited as motivators for her environmental priorities. That kind of openness would be refreshing. Singh tried it. We’ll see what happens.

If religious adherence is an important part of who a candidate is, it would be nice to think that they would not be embarrassed or shy to share these perspectives with us. Canadians would perhaps understand our leaders better – including when they say that they personally believe one thing but would not legislate it on the country, which is an entirely legitimate position.

What likely makes voters suspicious or skeptical is when a politician seems to be hiding something, is ambiguous about how their beliefs might guide policy positions, or is ashamed of who they are.

נשיאה של ישראל ביקור בקנדה

נשיא המדינה, ראובן ריבלין, קיים לאחרונה ביקור רשמי בקנדה, שכלל פגישת עבודה עם ראש הממשלה, ג‘סטין טרודו. (Mark Neiman GPO)

נשיא המדינה, ראובן ריבלין, קיים לאחרונה ביקור רשמי בקנדה, שכלל פגישת עבודה עם ראש הממשלה, ג’סטין טרודו. טרודו אמר לריבלין בפגישה ביניהם: “אנו מציינים שבעים שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. יש לנו הרבה על מה לדבר כמו חידוש הסכם הסחר שלנו, ולדבר על פלורליזם ועל סובלנות ומאבק נגד שנאה וחוסר סובלנות. אני יודע שאתה מחזיק בדעות חזקות בנושא הזה. תענוג גדול לשבת איתך בזמן שבו ישראל וקנדה חברות נהדרות”. ריבלין הישיב לטרודו: “תענוג להיות איתך ולהכיר חבר כל כך טוב. אנחנו חולקים ערכים ואידיאלים. יהודים באו לקנדה כבר לפני מאה וחמישים שנה. אני גאה מאד להיות כאן ולהחליף ידע ורעיונות איתך. אנחנו חווים ימים קשים במרחב, ואתם עושים המון עבורנו במטרה לשמור על המרחב העדין ועל הקיום שלנו. אתם עושים זאת בסוריה, בלבנון ובסיני”. הנשיא הודה לטרודו על תמיכתה של קנדה בישראל בזירה הבינלאומית ועל התמיכה נגד הפעילות האנטישמית של תנועת הבי.די.אס. ריבלין מקווה שקנדה תביע עמדה נגד מהלכים חד-צדדיים של הפלסטינים נגד ישראל. וכנגד היחס המפלה כלפי המדינה במוסדות הבינלאומיים.

השניים דנו בסוגיה האיראנית והנשיא ציין לטובה את החלטת הפרלמנט הקנדי על הקפאת היחסים עם איראן, ואת ההכרזה כי משמרות המהפכה האיראניים הם ארגון טרור. בנושא זה אמר ריבלין: “איראן מובילה את התבססות הציר השיעי בעיראק, סוריה, לבנון ותימן. ובפעולותיה היא מחריפה את המתח הסוני-שיעי, העלול להביא להסלמה אזורית ולאיים על העולם כולו”. הנשיא הדגיש כי: “אסור לעולם לאפשר התבססות איראנית. בלימת ההתבססות האיראנית תושג רק באמצעות לחץ בינלאומי מתואם ופעולות צבאיות נקודתיות בכל עת שנדרשת”.

לפני הפגישה עם טרודו, נפגש הנשיא עם המושלת הכללית של קנדה, ז’ולי פאייט. השניים קיימו פגישת עבודה מדינית. הנשיא העניק למושלת (שהייתה בעבר אסטרונאוטית והיו לה שתי משימות בחלל), דגם מוקטן של החללית “בראשית”. החללית הישראלית הראשונה עתידה הייתה לנחות על הירח וכידוע התרסקה וגרמה לעוגמת נפש גדולה בישראל. פאייט אמרה דברים מרגשים לזכרו של האסטרונאוט הישראלי, אילן רמון ז”ל, שעימו הייתה ביחסי ידידות. ריבלין מצידו הזכיר את מותה של אשתו, רונה רמון, ופאייט אמרה שהדבר מאוד העציב אותה.

טרודו וראש עיריית טורונטו, ג’ון טורי, השתתפו באירוע מיוחד: שבעים שנה לידידות בין קנדה וישראל. האירוע נערך בטורונטו בהשתתפות כאלפיים איש. הוא אורגן על ידי מגבית היהודית קנדה והבונדס, בשיתוף פעולה עם ארגון הגג של הפדרציות היהודיות בקנדה.

טרודו נשא באירוע נאום פרו-ישראלי יהודי יוצא דופן, גינה את האנטישמיות ואמר כי בניגוד אליה, הערכים היהודיים של נתינה וקהילה הם ערכים קנדיים. טרודו: “האנטישמיות בעולם מרימה ראש. התקפות אנטישמיות מתרחשות נגד ילדים שהלכו עם כיפות בקנדה, ההתקפה נגד בית הכנסת בפיטסבורג, ההתקפות בפריז, בירושלים ובכל העולם. אנטישמיות נמצאת במגמת בעלייה והיא מפיצה שנאה”. טרודו הוסיף עוד כי האנטישמיות החדשה כוללת גם את הדמוניזציה של ישראל. לדבריו אין מקום לתנועת האפרטהייד נגד ישראל בקנדה. ראש ממשלת קנדה הדגיש: “אני יכול להבטיח לכם שקנדה תמיד תגנה כל שנאה נגד כל קהילה, ותזכיר את המסר שוב ושוב כי אנטישמיות היא התקפה על קנדה. ישראל היא לא רק בת ברית, אלא שותפה אמינה שאפשר לסמוך עליה והיא יכולה לסמוך עלינו”.

טרודו אפוא מנסה להתקרב לישראל ואל היהודים בקנדה לקראת הבחירות הכלליות שיערכו כאן בחודש אוקטובר.