ישראל

המלחמות של נתניהו וטראמפ

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פתחו במלחמה נגד איראן, הנחשבת למסוכנת ביותר. לשני המנהיגים הללו לא הייתה תוכנית מסודרת לגבי המלחמה באיראן, והם כנראה לא חשבו מספיק על התוצאות ההרסניות שלה. הן מבחינת כמות הנפגעים הגדולה, הנזק לרכוש והנזק לכלכלה העולמית. ולא פחות הגרימה ללחץ נפשי גדול מאוד לאזרחי ישראל שצריכים כל העת לחפש מקלטים ומקומות להגן על עצמם, מפני הטילים מאיראן ושל החיזבאללה מלבנון – שהגיעו בכמויות עצומות. הקלישאה אומרת כי ידוע איך מלחמה מתחילה אך לא ידוע כיצד היא תסתיים. זה נכון מאוד לגבי המלחמה הנוכחית

המלחמה עם איראן משרתת בין היתר את הקברניטים שפתחו בה נתניהו טראמפ. נתניהו מחפש לבסס את עצמו כמנהיג ביטחוני ממעלה ראשונה שהרחיק את הסיכון האיראני, תוך שהוא מנצל את העליה בפופולריות שלו בישראל, לקראת הבחירות שאמורות להיערך בתוך מספר חודשים. יש שחושבים שהוא מסוגל להמשיך במלחמה עד הבחירות, או ליצור מלחמה אחרת, כדי לדחות אותן. ואילו טראמפ מבקש להשכיח מהציבור האמריקני את פרשת תיקי אפשטיין שכוללת מידע חדש גם עליו. במקביל הוא מבקש להציג את עצמו בתור הנשיא האמריקאי היחידי שביטל את הסכנה האיראנית. ובכך בעצם הוא בוגד בבוחריו הרבים שקיוו שהוא יעסוק בפתרון בעייות הפנים של ארה”ב והכלכלה בראשה, ולא בפתיחת מלחמות חדשות שעולות מיליארדי דולרים

בתקופת הנשיא ברק אובמה נחתם הסכם הגרעין בין מדינות המערב לאיראן שמנע ממנה להתקדם בפרויקט. הסכם זה כלל פיקוח הדוק על מה שאיראן עשתה בנושא הגרעין, אך טראמפ בקדנציה הראשונה שלו, שמע בעצת נתניהו וביטל את ההסכם. מרבית גורמי הביטחון בישראל טענו שזו הייתה טעות קשה לבטל את הסכם הגרעין עם איראן, אך זה לא הטריד ממש את שני מנהיגים אלה, שלאור כך, מנהלים עכשיו מלחמה קשה מול איראן. הפופולריות של נתניהו וטראמפ בעולם ממשיכה לרדת פלאים. נתניהו עדיין נחשב פופולרי יחסית בישראל, בקרב למעלה משלושים אחוז מהאוכלוסיה, אך מצבו של טראמפ בסקרים בארה”ב הולך ומחמיר. טראמפ שחושש שהמפלגה הרפובליקנית תאבד את הרוב שלה בסנאט ובקונגרס, ינסה בכל דרך לפגוע בתקינות בחירות האמצע של ארה”ב, שגם הן אמורות להיערך עד סוף השנה

כך או כך לאזרחים בארץ פשוט נמאס מהמלחמה הנוכחית כאשר כל העת עפים על המדינה עשרות טילים מאיראן ומלבנון. לא זכורה תקופה כזו בישראל מעולם. כבר כשנתיים וחצי שמתנהלת מלחמה בישראל, שהחלה לאחר הטבח של השבעה באוקטובר. מתי יהיה כבר הסוף לכך ונוכל לחזור למסגרת חיים נורמלית שואלים רבים בארץ. התקופה הקשה והבלתי נתפסת הזו גרמה לישראלים לא מעטים לעזוב את המדינה. גם האנטישמיות הגואה בעולם לא מרתיעה אותם

לפי נתוני מדינת ישראל לפני כשנתיים למעלה משמונים אלף ישראלים עזבו לחו”ל, ואילו אשתקד כשבעים אלף ישראלים עזבו לחו”ל. במקביל יש פיחות משמעותי במספר הישראלים החוזרים לגור במדינה. כצפוי הסיבות העיקריות לגידול המשמעותי בירידה הן המצב הבטחוני ולאחר מכן חוסר היציבות הפוליטית ובעיקר המהפכה המשפטית. גם לחוסר יציבות בכלכלה הישראלית יש משקל בהחלטה של הישראלים לעזוב. יצויין שחלק מהעוזבים הם עולים חדשים שהגיעו לישראל בשנים האחרונות ועזבו לאחר זמן קצר. במונחים כספיים מדובר בנזק של כמיליארד שקל בשנה לישראל

לא ברור מתי ישראל תחזור לתקופה שלפני המלחמה האחרונה והשקט יחזור על כנו. יתכן ומנהיגים חדשים בישראל ובארה”ב יעזרו בקידום היציבות באזור

האנטישמיות גואה ביוון

חזרתי מחופשה בת שבוע מיוון ונוכחתי לדעת שגם במדינה ים תיכונית זו האנטישמיות גואה ומורגשת היטב. כיום ישראל ויוון נחשבות למדינות ידידותיות למדי אך מבחינת לפחות חלק מאזרחי יוון, ישראלים ויהודים נחשבים לאויבים לאור ההרג הרב של פלסטינים ברצועת עזה, כתוצאה מאירועי הטבח של השבעה באוקטובר

יחסי יוון וישראל התחממו מאוד מאז השבעה באוקטובר לאור קרע הגדול בין ישראל לטורקיה – שהמאשימה את ישראל בביצוע רצח עם ברצועת עזה. ביוון שלא שוכחים לטורקיה את כיבוש חלק מהאי קפריסין ולכן ברגע שנוצר נתק ביחסי ישראל וטורקיה, היוונים קפצו על המציאה והגבירו את יחסי החברות עם ישראל. לאחר השבעה באוקטובר ראש ממשלת יוון הגיע לביקור סולדירות בישראל, והצהיר אז שהוא מגיע לישראל לא רק כבעל ברית אלה גם כידיד אמת. שיתוף הפעולה ההדוק בין ישראל, יוון וקפריסין כולל הגנה אווירית ואימוני צבא משותפים, וכן גם פרויקטים של אנרגיה. יוון רכשה לאחרונה מערכות הגנה אווירית מהתעשיה האווירית של ישראל תמורת כשלושה מיליארד יורו

למרות קשרי הידידות בין ישראל ליוון האנטישמיות ביוון נגד ישראל מורגשת מאוד וישראלים לא מרגישים בטוח במדינה הים תיכונית. התקריות האנטישמיות הרבות ביוון גרמו לחלק מהישראלים שעברו לגור בה לקום ולעזוב למדינות אחרות. ישראלים הותקפו כאשר הגיעו באוניות ליוון, או ברחובות או באזורי הבילוי השונים. במקביל הפגנות מחאה רבות מצד פלסטינים ותומכיהם התרחשו בחלקי המדינה השונים. המפגינים מתנגדים למדיניות ממשלת יוון של שיתוף פעולה עם ישראל בתחומים שונים

אני ביקרתי ביוון במהלך חודש פברואר שנחשב לעונה שקטה יחסית, כדי להימנע מהחום הכבד והעומס הכבד של תיירים. הסתובבתי באופן חופשי בשתי הערים אתונה והרקליון (שנמצאת באי כרתים). במסגרת סיורי וביחד עם קבוצות מודרכות ראיתי לא מעט כתובות גרפיטי בגנות ישראל, הישראלים והצבא הישראלי – לאור אירועי השבעה באוקטובר. בהרקליון ראיתי באחד הרחובות כתובת בעברית מסביב גדר המקיפה עץ כדלקמן: “אתם הרוצחים לא רצויים כאן”. המדריכה היוונית ביקשה ממני לתרגם זאת עבורה ופניה הראו שהיא הרגישה מאוד לא בנוח כשהבינה במה מדובר

לאור האנטישמיות הקשה ביוון שרת התיירות של המדינה אולגה קפלויאני, אמרה כי יוון היא יעד בטוח, שיוויוני ומכיל עבור כל המבקרים – כולל תיירים מישראל. לדברי השרה יוון לא סובלת אפלייה ולא תקבל התנהגות שפוגעת או מבזה כל אדם. היא הדגישה כי המדינה שלנו הייתה ותישאר יעד בטוח, פתוח ומסביר עבור אזרחי ישראל. לדברי קופלויאני התיירות מהווה גשר של ידידות, שלום והבנה הדתית. הוא ציינה עוד כי משרד התיירות שבראשו היא עומדת פועל כל העת בשיתוף עם משרדים ממשלתיים נוספים במטרה להבטיח שכל מבקר ביוון – ללא קשר למגדר, מוצא או אמונה דתית – ייהנה מביטחון וכבוד. שרת התיירות של יוון אמרה עוד כי האנטישמיות בכל צורה שהיא, נחשבת לדבר דוחה, היא מקוממת ואין לה מקום ביוון, לא בתיירות, ולא בדמוקרטיה של המדינה שלנו. כבוד ואירוח הם ערכים שאינם נתונים למשא ומתן

וכיצד מגיבים ברשת הישראלים על האנטישמיות ביוון: וויתרתי על יוון עד שלא ישתלטו על הזבלים האלה, תחרימו את יוון, אל תסעו לשם ואל תקנו נכסים במדינה ותבזבזו כסף במקום עויין, היוונים לא אוהבים אותנו ורק רוצים את הכסף שלנו, לא להתקרב ליוון בגלל האנטישמיות, תשכחו ממני עד כאשר תשתלטו על המטורפים האלימים אלה, המציאות מגלה כי האנטישמיות ביוון עולה

נתניהו לא מתבייש להאשים את ביידן באחריות להרג חיילים ברצועת עזה

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, לא בוחל בשום דרך להאשים אחרים במה שקרה ברצועת עזה. הוא לעולם לא יקח אחריות על מחדליו הרבים. הפעם נתניהו שובר שיאים חדשים כאשר הוא מאשים ישירות את נשיא ארה”ב הקודם ג’ו ביידן, באחריות להרג של חיילים בעזה. זאת, כיוון שביידן סירב להעביר לישראל את כל התחמושת שהיא הייתה זקוקה לו. מדובר בעוד שקר מבית נתניהו וחבל שהוא לא משלם מחיר על כך

נתניהו אמר במסיבת עיתונאים כי “בשלב מסוים לא הייתה לנו מספיק תחמושת וגיבורים נפלו. חלק מאובדן התחמושת היה כתוצאה מאמברגו. ואני גמרתי אומר שלא נגיע למצב הזה יותר”. נתניהו הדגיש כי “המצב הזה השתנה מבלי היכר עם כניסת הנשיא הנוכחי דונלד טראמפ”. נתניהו הטיל אפוא את האחריות למותם של חיילים על אמברגו הנשק על ביידן. הדברים הכעיסו ובצדק את בכירי הממשל הקודם, שלא האמינו למשמע אוזניהם והאשימו את נתניהו בכך ששיקר והתגלה ככפוי טובה. תומכיו הרבים של נתניהו בישראל ובארה”ב מאמינים לשקריו ולא לאמת. זאת, בדיוק כמו תומכי טראמפ בארה”ב וישראל. גם הם מאמינים לשקריו ולא לאמת. לא פלא הוא שטראמפ ונתניהו מסתדרים מצויין כי הרי מצא מין את מינו. מדובר שני נוכלים שבמדינות מתוקנות כבר מזמן היו יושבים בכלא

לגבי ממשל ביידן לאור השבעה באוקטובר: התמיכתה שלו ביידן בישראל הייתה איתנה כסלע, וזה נעשה במחיר פוליטי עצום בארה”ב. עמוס הוכשטיין הישראלי, לשעבר שליחו של ביידן, אמר: “הרשו לי להבהיר, לאחר תמיכה צבאית של יותר מ-20 מיליארד דולר, הגדולה ביותר בהיסטוריה של ישראל, שתי נושאות מטוסים מיהרו לאזור, מנעו מלחמה אזורית נרחבת, הביסו את מתקפת הטילים והרחפנים האיראנית פעמיים, הגנו על ישראל ברגעים הפגיעים ביותר, לאחר שהצילו אינספור חיים של ישראלים – התגובה המקובלת היחידה לנשיא ביידן ולעם האמריקני – היא תודה”

עובדתית, ממשל ביידן עצר רק משלוח אחד של פצצות במשקל טון אחד. וכן האמריקנים עיכבו גם טרקטורים כבדים שהיו נחוצים להריסת מבנים ממולכדים. נתניהו טוען כי בגלל מחסור בהם נשלחו חיילים לטהר מבנים וחלקם נהרגו. מצד שני יש לא מעט מומחים צבאיים שטוענים כי צה”ל לא התארגן נכונה למלחמת הגרילה מול החמאס ושילם מחיר כבד שכלל חללים רבים

נתניהו שלא כמפתיע שכח גם את הסיוע החיוני שהגיע מצד ביידן, שהזהיר את איראן וחיזבאללה מניצול המצב וקרא להם בתחילת המלחמה אל תעשו

אם כן מדוע נתניהו בחר להתקיף את ביידן בעת הזו? יש לכך שתי תשובות. הראשונה לרצות את טראמפ שכרגיל מעריך מעריצים שתומכים בו כל הזמן. וכן ניסיון להסיט את תשומת הלב הציבורית מדברים בעייתיים במיוחד שנתניהו אמר בראיון לעיתון זר לפני מספר שבועות. נתניהו הסביר בריאיון כי ישראל בחרה של לבצע הפצצות שטיח נרחבות בעזה וכי ההחלטה הזו, שהייתה שלו באופן אישי, הובילה לאובדן חיי חיילים רבים יותר בקרבות קרקעיים. “איבדנו חיילים רבים בגלל זה”, אמר נתניהו במפורש. ואת זה חוגי הימין הקיצוני בישראל לא רצו לשמוע, שכביכול ישראל פעלה באיפוק יחסי מול ביקורת בינלאומית גוברת. משפט הזה נשמע כמו הודאה בכישלון: החלטותיו האישיות של נתניהו סיכנו חיי חיילים ישראלים

ביידן, שמיד אחרי השבעה באוקטובר שלח נושאות מטוסים, להרתיע את איראן והעניק תמיכה דחופה לישראל ברגעיה הקשים ביותר, הפך פתאום למטרה קלה. ההתקפה עבדה: בתוך יממה הכותרות בישראל עברו להתמקד בבגידתו במקום בראיון שהביך את נתניהו

ישראלים רבים ממשיכים לתמוך בטראמפ ועדיין אינם מבינים במי מדובר

נשיא ארה”ב דונלד טראמפ, מכהן בתפקידו כבר שנה מלאה וקשה לאמוד את מידת הנזק שהוא גורם כל יום. למרות זאת ישראלים רבים ממשיכים לתמוך בו ללא עוררין וכנראה שהם עדיין לא מבינים במי מדובר. תופעה זו מזכירה את התמיכה בראש הממשלה של ישראל בנימין נתניהו. כבר מזמן הוכח שהתמיכה במנהיגים פוליטיים מושחתים כמו טראמפ ונתניהו, נובעת ממניעים פסיכולוגיים ולא הגיוניים. זה מזכיר כמו אמונה בדת, או חברות בקאלט

טראמפ הוא נוכל סדרתי במשך למעלה מחמישים שנות חייו כאיש עסקים בניו יורק. וכן בבית הלבן. בקדנציה הראשונה שלו הוא נמצא משקר למעלה משלושים אלף פעם. במדינה מתוקנת נוכל מדופלם שכמוהו לא היה נבחר לקדנציה שנייה. לצערנו ארה”ב כיום היא כבר מדינה לא מתוקנת כפי שבמערב מרגישים זאת. בישראל לא רואים זאת באותו אופן וכאמור התמיכה בטראמפ היא גדולה

בדומה לנתניהו שהשתלט על ישראל והוא עושה בה כרצונו טראמפ השתלט על ארה”ב וגורם נזק לה נזק אדיר מדי יום. ההשלכות החמורות של מעשיו משפיעות לרעה על כל המערב ובעיקר על קנדה השכנה מצפון

טראמפ הוא נרקסיסט מטורף שחושב רק על עצמו וחבריו העשירים. רבים מבוחריו בטיפשותם חשבו שהוא ידאג לכלכלת ארה”ב ומצבם הכספי ישתפר. במציאות זה בדיוק הפוך: הכלכלה בארה”ב לא טובה, האבטלה גדלה והמחירים ממשיכים לעלות. טראמפ כמו טראמפ מאשים את נשיא ארה”ב לפניו ג’ו ביידן, במצב הכלכלה. לדעתי הוא צריך להאשים גם את הנשיאים הדמוקרטיים הקודמים ביל קלינטון וברק אובמה. טראמפ לעולם לא יקח אחריות על מעשיו החמורים ומחדליו. מבחינתו הוא גאון והוא עושה עבודה מעולה לטובת ארה”ב ותושביה. וזה ידוע שטראמפ מנותק מהמציאות והוא אינו מנסה אפילו להבינה

מומלץ לשמוע את האחיינית שלו מארי טראמפ (פסיכולוגית במקצועה) כיצד היא מנתחת את הדוד החולה שלה. טראמפ משחרר עבריינים מהכלא, והוא מינה לא מוכשרים בעליל לתפקידים הבכירים בממשל, כי אלה רק נאמנים לו. ממש בדיוק כמו נתניהו. טראמפ מתלהב בעולם רק ממנהיגים דיקטטורים כמו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, נשיא צפון קוריאה קים ג’ונג-און, יורש העצר של ערב הסעודית מוחמד בן סלמאן אאל סעוד, נשיא טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן וכו’. מי שלא מבין זאת לא מבין מה זו דמוקרטיה או שלא אכפת לו מדמוקרטיה. אוי למדינות המאפשרות למנהיגים אסוניים כו טראמפ ונתניהו לשלוט. זו בושה וחרפה לתושבי מדינות אלה

הנזק שטראמפ ונתניהו גורמים למדינותיהם הוא כה גדול ועמוק כך שיקח שנים רבות לתקנו אם בכלל, לאחר שהם יעלמו מהמפה. שני מנהיגים אלה מושחתים ברמות גבוהות מאוד, ובתגובה חולנית דומה, הם מאשימים את חוקריהם וראשי אכיפת החוק בשחיתות. מעניין עד כמה ימשך “המשחק” הזה כאשר המושחתים טראמפ ונתניהו טוענים כל העת כי הם חפים מפשע ומתנגדיהם מחפשים להפילם

הגיע הזמן שהמפלגה הדמוקרטית תצא מההלם בה היא שרויה מאז ההפסד בבחירות לטראמפ, ותתחיל לתפקד ולעורר את מיליוני האמריקנים לצאת לרחובות ולהפגין נגד המנהיג המושחת ביותר בתולדות ארה”ב. לא יתכן שבארה”ב יקבלו את מעשיו החמורים של טראמפ “כנורמה” שאפשר לחיות עימה. במדינה מערבית זה לא הגיוני

במקביל הגיע הזמן שבישראל מפלגות האופוזיציה יתאחדו ביחד עם המפלגות הערביות כדי לנסות לנצח את נתניהו בבחירות שיערכו בעוד כתשעה חודשים. זה לא הגיוני שגם בישראל יקבלו את המנהיג הנוכל ביותר בתולדות המדינה כדבר שאפשר לחיות עמו

עשרים ואחת שנים בוונקובר

בחודש פברואר ימלאו עשרים ואחת שנים לחיי בוונקובר. במקביל, המרחק שלי מישראל רק הולך וגדל

הזמן אץ לו רץ לו והשנים בהן אני נמצא כאן בוונקובר עברו כל כך מהר. אני זוכר את ההתחלה הקשה כאשר לא הייתה לי עבודה במשך שבעת החודשים הראשונים. באותה עת התחלתי ללכת ברחבי העיר ולהכיר מקרוב את הבית החדש שלי. בוונקובר ויתרתי על נהיגה כיוון שאני גר באזור הדאון טאון ואפשר להסתדר טוב ללא רכב

בהתחלה עבדתי בעבודה מזדמנת אצל חבר ולאחר מכן עבדתי בחברת גביה גדולה בתפקיד מחפש מידע לאור הרקע שלי בעיתונות. אחרי כשבע שנים ויותר עברתי לחברה פיננסית המספקת הלוואות ללקוחות שלא יכולים לקבל הלוואות מהבנק. עד היום אני עובד באותה חברה – למעלה מאחת עשרה שנים וחצי, ומשמש מבקר החברה בדרגת מנהל

בתחילת חיי כאן בוודאי שהרגשתי זר בוונקובר אך לשמחתי מהר מאוד מצאתי את מקומי, בתחום המקצועי והחברתי ובכלל. השתלבתי לא רע בחיי העיר, הכרתי מקומיים ולא רק ישראלים ולא חיפשתי להתחבר אל חיי הקהילה היהודית כאן. אני לא דתי ואינני שומר מסורת ואינני אף מרגיש את הצורך להדגיש את יהדותי או היותי ישראלי לשעבר. כל אלה עזרו לי בהשתלבות בחיים המקומיים. מרבית שנותי בוונקובר לא הרגשתי זר והחיים בקנדה בכלל הרבה יותר מתאימים לי מאשר בישראל

למען האמת התחלתי להרגיש כשגרתי בארץ כיוון שראיתי שהמדינה צועדת לכיוונים שאינם מתאימים לי ולהשקפת חיי. זה מאוד עצוב להרגיש כך במדינה בה נולדת כאשר את מרבית חייך עשיתה בה. ישראל הייתה מקום נפלא הצעירותי והחל משנות השמונים המאוחרות התחלתי להרגיש בשינוי לרעה. בסוף אלף תשע מאות שמונים ושמונה עברתי לתל אביב ובשנים הראשונות הרגשתי טוב ומחובר יותר. אך לאחר מספר שנים הרגשתי שוב שאני הופך יותר ויותר לזר ולא מסוגל להתחבר לתפיסת העולם הישראלית הבסיסית, להתנהגות של הישראלי הממוצע, לתזוזה ימינה ואל הדת ועוד. הנסיעות הרבות שלי לחוץ לארץ ובעיקר לאירופה רק החריפו את הפער ביני לבין ישראל

למרות שהייתה לי עבודה מעולה בתחום המדיה הבנתי שעלי לעזוב ולחפש עתיד טוב יותר מחוץ לישראל. לצערי רק בראשית אלפיים וחמש עזבתי את ישראל למרות שכבר שנים רבות קודם לכן רציתי לעשות זאת. המעבר רק היטיב עם חיי והפכתי להיות יותר מאושר ושלו. כואב לי מאוד על מה שקורה בישראל והמציאות הרבה יותר גרועה ממה שחזיתי. הקשר היחידי שלי עם ישראל נובע מהעובדה שיש לי משפחה וחברים שם. חלקם מיואשים והחלק האחר מתעלם מהמציאות הקשה ומנהל את חייו כאילו הכל בסדר. אני מבין את כולם ומאחל למציאות טובה יותר בישראל, אם כי אינני חושב שזה מה שהולך לקרות

באופן אישי היום אני מודאג מאוד ממה שקורה מעבר לגבול מדרום לאור השליט המטורף שמנהל את ארצות הברית, דונלד טראמפ. הוא גורם נזק גדול למדינתו, לקנדה ולמערב כולו. טראמפ מעולם לא חשב על תוצאות מעשיו והתנהגותו החמורה, גם בעת היה איש עסקים וכמובן מאז נכנס לבית לבן. קנדה התרגלה להיות תלויה בארה”ב ולסמוך עליה, עת שתי המדינות האלה היו קרובות מאוד בכל. כיום המציאות שונה לחלוטין בעידן טראמפ, והקנדים מתחילים להבין שקנדה צריכה להיות עצמאית ולהעמיק את הקשרים עם אירופה. במקביל יש להזיז את החסמים בין הפרובינציות ולאפשר חופש מסחר מקסימלי ביניהן

האלימות בישראל מורגשת בהרבה מגזרים

בעברי כאשר גרתי בישראל לא חשבתי שהמדינה נחשבת לאלימה במיוחד אך בשנים האחרונות שיניתי את דעתי. כיום להערכתי האלימות בישראל מורגשת בהרבה מגזרים וכמעט בכל פינה. חדשות לבקרים אנו קוראים על אלימות מצד אזרחים נגד אזרחים אחרים ועקומת האלימות הולכת וגדלה. נראה שהישראלים פורקים כל עול, מצפצפים אחד על השני ומנסים לפתור את בעיותיהם באמצעות אלימות, שחלקה קשה ביותר. האם המצב יכול להשתפר בעתיד ועקומת האלימות תשנה כיוון ותקטן? לא ברור. אך ברור שהאלימות המקומית במדינה היא התנהגות מדבקת וזו תמונה שבאמת לא הולמת ומחמיאה למדינה שנלחמת על קיומה. חלק יטענו שלאור המצב הבטחוני המסובך בו נמצאת ישראל גדלה האלימות בין האזרחים. אני לא יודע אם זו הסיבה העיקרית לאלימות המשתוללת בישראל. בכל מקרה לדעתי אין שום הצדקה לנקוט באלימות בין האזרחים

הנה מספר דוגמאות לאלימות במגזרים השונים: גננות ועוזרותיהן מכות ופוגעות פיזית בילדים בגנים, שכנים רבים על מקומות חנייה והולכים מכות, בעלים מכים את נשותיהם ואף פוגעים בהן מינית, משתתפים בחתונות הולכים מכות באולמות האירועים, אורחים בבתי מלון רבים והולכים מכות בחדרי האוכל, חיילים בצבא רבים והולכים מכות בחדרי האוכל הצבאיים, יריבים פוליטיים הולכים מכות בהתכנסויות פוליטיות, וכמובן גורמים פליליים יורים על יריביהם ולא מעט מוצאים את מותם בדרך זו. התנהלות פלילית זו מאפיינת את המגזר היהודי ואת המגזר הערבי כאחד. כמובן יש גם אלימות במגרשים הכדורגל שזה לא דבר חדש, וכן בין תומכי ממשלת נתניהו למתנגדים לה. אחד מארגוני הפשע שהשתלטו על קבוצת הכדורגל של בית”ר ירושלים – לה פמיליה – הוא תומך נלהב בממשלת נתניהו ולכן הוא אחראי גם באלימות קשה בתחום הפוליטי. צריך להוסיף גם את האלימות מצד דתיים וחרדים שלא בוחלים בשום דרך לקדם את מדיניותם הקיצונית. חרדים פוגעים בגורמים המזוהים עם הרעיון שהגיע הזמן שגם הם יתגייסו לצבא. ואילו מתנחלים פוגעים קשות בפלסטינים בשטחים הכבושים, וכן בערבים ישראלים בשטחי ישראל

ישראל שהייתה בעברה מדינה סובלנית, מתקדמת וליברלית הופכת להיות יותר ויותר שמרנית, ימנית, דתית ואלימה. בעבר היה הבדל גדול ותהומי בין תושבי שראל לתושבי השכנות במדינות ערב. לצערי בשנים האחרונות הפער הולך וקטן והתנהלות הישראלים והאלימות שמורגשת בכל פינה, מזכירה יותר ויותר את השכנות שמעבר לגבול

גיבוי לדברי בנוגע לאלימות הקשה בישראל מצאתי שימוש בבינה מלאכותית של גוגל. שם נאמר כי: “אלימות בישראל בשנה שעברה אופיינה בעלייה חדה ומדאיגה במגוון מדדים, החל מפשיעה חמורה בחברה הערבית ועד לזינוק במספר מקרי הרצח של נשים”. לגבי אלימות נגד נשים מוזכר כי “שנה שעברה הוגדרה כאחת השנים המסוכנות ביותר לנשים בישראל”. ולפחות ארבעים וארבע נשים נרצחו אשתקד. ואילו “הפשיעה במגזר הערבי ממשיכה להחמיר” ואשתקד נרצחו כמאתיים וארבעים ערבים ישראלים. ובכלל: “כחמישה עשר אחוז מתושבי ישראל חוו אשתקד סוג של פגיעה (הטרדה מינית, פשעי רשת או אלימות)”

לפי הבינה המלאכותית של גוגל שלושת הגורמים העיקריים לעלייה באלימות הם: 1) המלחמה בעזה לאור השבעה באוקטובר שהיו לה השלכות פסיכולוגיות קשות שהביאו לעלייה באלימות במשפחה והחמירה את המתח החברתי. 2) עליה בתפוצת הנשק החם במיוחד במגזר הערבי ובמשפחה. 3) חוסר אכיפה ותקציבים תוך דגש על מחסור בתוכניות אסטרטגיות בין משרדי הממשלה, ומשאבים לרשויות המקומיות לטיפול בשורש האלימות. בתקופת ממשלת נתניהו נרשם זינוק חד במספר הנרצחים בישראל. מדובר בגידול של כשמונים וחמישה אחוזים

טראמפ עוזר דווקא לנושא הפלסטיני

הנפת דגלים פלסטינים היא חלק מהלחץ להכיר במדינה פלסטינית. בעקבות המלחמה הארוכה מדי והרג חפים מפשע שלא לצורך ישראל הפכה לאחת המדינות השנואות בעולם. ולפיכך, ישראלים ויהודים בעולם משלמים את המחיר הכבד ומסתכנים בחייהם. מה שאני עושה בוונקובר לא מסכן את הישראלים בארץ אך מדוע מה שממשלת ישראל עשתה צריך לסכן אותי

נשיא ארה”ב דונלד טראמפ הגיע להבנות עם חמאס שהביאו להפסקת אש – ולא להסכם שלום כפי שהוא טוען. אותו הסכם הושג כבר לפני שנה אך ג’ו ביידן היה חלש מדי לאלץ את נתניהו לקבלו. לעומתו, טראמפ לא השאיר לנתניהו שום אופציה. אגב, אנשי טראמפ נפגשו עם נציגים של החמאס ותארו לעצמכם מה היה קורה עם נשיא דמוקרטי היה מאפשר זאת?

ראש הממשלה בנימין נתניהו המשיך במלחמה הארוכה והמיותרת הזו בעזה במשך שנתיים רק כדי שיוכל לשרוד פוליטית. לאור זאת, חיילים רבים נהרגו שלא לצורך וגם חטופים נהרגו ואו השתחררו מאוחר מדי. בצד הפלסטיני נהרגו רבים מדי שלא לצורך. זה ימשיך להזיק גם לישראל בעתיד כיוון שהיא נמצאת עם רצועת עזה בשכנות

עוד מספר מילים על טראמפ הנוכל. הוא נפגש לאחרונה עם שני דיקטטורים: ראשי המדינות של סוריה וערב הסעודית. הוא ביטל את הסנקציות על סוריה ומאפשר מכירת אף-35 לסעודיה שזה מאוד מסכן את ישראל. טראמפ בטיפשותו גם מעריץ את המנהיגים האלה, כי כהרגלו הוא מעריץ דיקטטורים. בואו נבחן את הצביעות של המצביעים הרפובליקנים והבוחרים היהודים של טראמפ: אם קמלה האריס הייתה נבחרת לנשיאה ומעיזה להיפגש עם מנהיגי סוריה וסעודיה, ומאשרת למכור לסעודיה את האף-35, הייתה כמה צעקה גדולה מקרב הרפובליקנים שהיו טוענים שזה לא מתאים לערכי ארה”ב ומסכן מאוד את ישראל. אך כרגיל לטראמפ מותר לעשות מה שהוא רוצה כאשר אין לו מושג על משמעות מעשיו וגם ממש לא אכפת לו מכך

טראמפ גם ביודעין או שלא ביודעין עוזר לקדם את נושא המדינה הפלסטינית. והיכן הרפובליקנים והיהודים שבחרו בו

ארה”ב וקנדה היו המדינות הקרובות ביותר שנים על שנים עד שהגיע טראמפ המטורף והפך אותן כמעט לאוייבות. הוא גם מעז לטעון שקנדה היא המדינה ה-51 של ארה”ב. במעשיו טראמפ בסך הכל מחליש את המערב ועוזר לרוסיה וסין. מנהיגי שתי מדינות אלה ודיקטטורים אחרים בעולם בוודאי מחייכים שהם רואים מה טראמפ עושה. כיצד הוא הורס את הדמוקרטיה בארה”ב מדי יום. האמריקאים עוד ישלמו מחיר כבד על בחירתם בטראמפ

בוחרי הימין בישראל שרואים בנתניהו נביא חדש שמחו מאוד על בחירותו של טראמפ לנשיאות ארה”ב בפעם השניה, כאשר הריס הפסידה. אני לא בטוח היום שכול תומכי טראמפ בישראל שמחים על מה שהוא עושה, כאשר הוא אונס את נתניהו פעם אחר פעם לקבל את עמדותיו. זה כולל את מכתב ההתנצלות לקטאר, הסכם הפסקת האש עם החאמס ואי לוחמה בלבנון

טראמפ גם לא מתבייש להתערב בפוליטיקה ומערכות המשפט של מדינות אחרות ובמקרה של ישראל, הוא טוען שיש להעניק חנינה לנתניהו על ידי נשיא המדינה יצחק הרצוג. נתניהו מצידו פועל בכל דרך לבטל את המשפטים נגדו, טראמפ הוא עזרה מצויינת. לא מפתיע ששני מנהיגים נוכלים אלה, דואגים אחד לשני ומעריצים אחד את השני. נתניהו מצידו טוען שטראמפ הוא הנשיא האמריקאי התומך הגדול ביותר של ישראל, ושמגיע לו פרס נובל לשלום. צפויות עוד התפתחויות נוספות לאור היחסים בין השניים

עשרים ואחת שנים להגעתי לונקובר

בראשית השנה החדשה ימלאו עשרים ואחת שנים להגעתי לונקובר ואין ספק שהזמן רץ כל כך מהר. לו יכולתי להחזיר את שעון הזמן אחורה הייתי עוזב את ישראל שנים קודם לכן. כבר בראשית שנות השמונים (לאחר השחרור מהשירות הצבאי) היה לי חלום שלא הרפה ממני והוא לעבור לגור בחו”ל. לאורך המשך שנות חיי הצטרפו סיבות נוספות (לחלום) מדוע רציתי לעזוב את ישראל ולבסוף עשיתי זאת רק בראשית שנת אלפיים וחמש.השנים הראשונות היו קשות במיוחד על רקע העבודה שנאלצתי להתמודד עם המציאות הלא פשוטה שבונקובר לא אוכל לעבוד עוד בתחום המדיה, כפי שעשיתי שנים בישראל. אמנם כתבתי כפרילאנס במשך שנים מכאן לישראל עבור ידיעות אחרונות ווינט, אך אין מקום להשוואה לעבודה הקבועה בארץ. במקביל התחלתי להבין שהמנטליות הקנדית שונה לחלוטין מזו שבישראל וזה לוקח זמן די רב להתאים את עצמך לכך

מכל מקום אחרי שעבדתי במשך כשבע שנים כמחפש מידע עבור חברה פיננסית מקומית, לאור הרקע העיתונאי שלי, הצטרפתי לחברת פרוגרסה שבה אני עובד עד היום – במשך אחת עשרה וחצי שנים. מדובר בחברה פיננסית שמספקת הלוואות ללקוחות שלא יכולים לקבל הלוואה מהבנק (בשל קרדיט גרוע). בשנתיים הראשונות שימשתי מנהל קשרי לקוחות ומזה קרוב לתשע וחצי שנים אני הוא מבקר החברה. זו עבודה אחראית ומאתגרת ואני אוהב לעשותה. אני לא חושב בשלב זה כלל על נושא הפרישה למרות שבקנדה הגיל הרשמי לצאת לפנסיה הוא 65. מבחינתי הכל פתוח לגבי השאלה עד מתי אמשיך לעבוד בחברה

בהיבט האישי יש לי זוגיות קרובה במשך למעלה משמונה שנים וזה מעניק יציבות לחיי שנינו. בת הזוג שלי הגיעה מסין והפכה את ונקובר כמוני, לבית הקבוע שלה. למרות הרקע השונה יש לנו עניין משותף בלא מעט תחומים בהם אמנות, מוסיקה ועיצוב. שנינו מאוד אוהבים את אירופה והקלאסיות שבה. מאוד נהנינו לבקר בשנים האחרונות בציריך, ברצלונה, מדריד, לונדון, דבלין ואמסטרדם – שהיא עדיין העיר האהובה עלי. אנו מתכננים בשנים הקרובות להמשיך ולטייל בערים המרכזיות של אירופה

אני אוהב לחלק את בני האדם לשתי קבוצות מרכזיות: עכברי עיר ועכבר שדה. אנו עכברי עיר שאוהבים את מה שהערים יכולות להציע, ובעיקר בתחום התרבות. בנוסף הנוף העירוני מושך אותנו בעיקר כשמדובר במבנים עם היסטוריה ארוכה

בשעות הפנאי ביוזמתי אנו לוקחים חלק באירועי מוזיקה המתרחשים בונקובר בהם: קונצרטים של התזמורת הסימפונית המקומית ואופרות של בית האופרה המקומי. בנוסף אנו הולכים בקביעות למועדון הג’אז המקומי שמארח אמנים מארה”ב ומקומיים כאחד. בתחום מוסיקת הפופ הלכנו למספר הופעות באצטדיון הגדול (שנמצא סמוך לביתנו) ובהן של: פול מקרטני, אלטון ג’ון, פיטר גבריאל, להקת קולדפליי וטיילור סוויפט.

יש לי כאן גם מספר חברים ורובם לא ישראלים וזה טוב כי חיפשתי להשתלב בחברה המקומית ולא להישאר זר לנצח . גיוון החברים שלא שייכים לקבוצה אחת ואף לא מכירים אחד את השני, הופכים את המפגשים עימם למעניינים ופוריים. מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהב מפגשים חברתיים בקבוצות גדולות, אלה מפגשים של אחד עם אחד או זוג עם זוג נוסף

ונקובר נחשבת לאחת הערים היפות בעולם עם טבע מדהים גם ממש בעיר עצמה. לא צריך להרחיק לכת כדי להגיע לפינות טבע שקטות, כיוון שהעיר מוקפת במים ובתוכה נמצאים מספר פרקים בהם סטנלי פארק שהוא גדול מהסנטרל פארק של ניו יורק. בהחלט עיר שמומלץ לבקר בה

היהירות היא אחד האויבים הגדולים ביותר של ישראל

הישראלים יודעים הכל, מבינים בכל והם הכי טובים בכל דבר ועניין. ולמרות זאת שורת המחדלים הקשים של השבעה באוקטובר הוכיחה שבמציאות זה רחוק מהאמת

המודיעין לא תיפקד, השב”כ לא תיפקד, לקח לצה”ל 6-8 שעות להגיב על קריאת האזרחים (“הורגים אותנו”), החומה הטובה והטכנולוגית ביותר בעולם נפלה בתוך פחות מחמש דקות. צה”ל אישר לערוך מסיבת טבע ליד הגבול – שזה טמטום משווע. משאירים בסיסי צה”ל ריקים כי מדובר בחגים – וזה טמטום משווע נוסף. ממשלת המחדלים והשחיתות העבירה גדודים של חיילים לשמור על המתנחלים במקום על אזרחי העוטף. והיכן התצפיתניות שצפצפו על המידע שלהן כי הן “רק” חיילות

ומעל הכל התפיסה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ורבים אחרים שעדיף “לשמן” את החמאס שישתוק במקום לקדם את הרשות הפלסטינית

ישראל של היום היא מדינה ימנית מתחרדת ומשיחית. ולאור האמור לעיל אינני חושב שהיא יודעת כיצד באמת להתמודד עם השכנים ולדאוג לאזרחים

בישראל שכחו כי מחר צריך לחיות עם השכנים האלה אחרי שהפציצו אותם יומם ולילה. ארה”ב עשתה זאת באפגניסטן, עיראק ווייטנאם – והיא מזמן לא נמצאת במקומות האלה שהם רחוקים מאוד מארה”ב. לעומת זאת, ישראל תאלץ להתמודד עם השכנים שלה כל העת. אני לא חושב שנתניהו שעומד בראש ממשלה כושלת, הוא זה שאפשר לסמוך עליו. הוא ובעיקר תומכיו הרבים לא הולכים לשום מקום. הם רק הורסים את דמוקרטיה יום יום (ממש כמו בארה”ב של הדיקטטור דונלד טראמפ)

הסכם הפסקת האש הנוכחי נכפה על ישראל על ידי המושחת השני טראמפ שרוצה פרס נובל (כי אובמה קיבל אותו) ובעיקר כי יש לו, למשפחתו ולחבריו עסקים ענפים בקטאר ובאזור כולו. את המלחמה המיותרת בעזה אפשר היה לעצור לפי חודשים ארוכים. את אותו הסכם הפסקת האש אפשר היה להשיג אז, להציל יותר חטופים, והרבה פחות חיילים היו נהרגים. אז גם השנאה לישראל בכל העולם הייתה פחותה

טראמפ ונתניהו קוראים להסדר – הסכם שלום. באמת? האם ישראל והפלסטינים יחליפו שגרירים? עתה יותר מתמיד העולם הערבי לא יקבל את העבודה שישראל מסרבת לתת לפלסטינים מדינה והיא ממשיכה לעבות את ההתנחלויות

ולסיום עוד נקודה: מדינה שיודעת מול מי היא מתמודדת לא היתה מאפשרת לרבים רבים (החרדים) להשתמט מהצבא. ולא הייתה נותנת למחנה המשיחי לשלוט בסדר היום הציבורי

ובנימה האישית: הפעם היחידה שפחדתי ב-20 השנים האחרונות (בהן אני גר בקנדה) הייתה דווקא בביקור בישראל ליומיים אשתקד. אירעה הפסקת חשמל ארוכה וחששתי שהאיראנים מתקיפים. חבר שלי עובר מרמת השרון לתל אביב כי נמאס לו לגור ליד הצבא ולהוות מטרה להתקפות בעתיד. הוא גם ציין בפניי שבישראל הסתירו את ממדי הנזק העצום של הטילים האיראנים

הפעם הקודמת שפחדתי בחיי הייתה בעת מלחמת המפרץ בעיראק הראשונה (1991) עת 40 טילים נפלו על אזור תל אביב שאז גרתי בה. לי זה הספיק לכל החיים

אינני יודע מה יהיה בעתיד ואני מודע לסכנה של האיסלאם הקיצוני. אני באופן אישי אתאיסט ומתנגד באופן עקרוני לדתות שמביאות רק נזק ושנאה. האם הותקף כאן ע”י מוסלמים? אולי? בשלב זה מרבית המוסלמים הגרים במחוז שלי (בריטיש קולומביה שמכילה כ-4.5 מיליון תושבים) ומספרם מגיע לפחות מ-200 אלף – הם איראנים – ואין בהם שום סכנה לנו

אני לא צופה עתיד טוב לעולם אשר נהיה קיצוני דתי, ימני וכוחני והדיקטטורים הולכים ומשתלטים על כל הדמוקרטיות שנשארו

מדוע עזבתי את ישראל ואינני חושב לחזור ארצה

היום השאלה האם להמשיך ולגור בישראל, לעזוב או לחזור ולגור בה או לעשות עלייה -היא רלוונטית יותר מאי פעם. מצד אחד ישראל נמצאת במצב בטחוני, כלכלי וחברתי לא פשוטים, ומצד שני האנטישמיות ופגיעה בישראלים וביהודים היא ממשית ביותר

אני עזבתי את תל אביב ועברתי לגור בוונקובר שבמערב קנדה לפני למעלה מעשרים שנה. אני יכול רק להצטער שלא עזבתי שנים קודם לכן בעת היותי צעיר יותר כי זה היה חלום חיי. חברו לחלום ההרגשה שהפכתי להיות זר בישראל ולכן העדפתי להיות זר בחו”ל. בנוסף, המצב הבטחוני של ישראל גם הוא הטריד אותי. אילו הן שלוש הסיבות המרכזיות שהביאו אותי לעזוב את ישראל. כבר בראשית שנות השמונים (אחרי השירות הצבאי) התחלתי לחלום על מעבר לחו”ל ולצערי רק כעבור עשרים שנה הגשמתי זאת

לקום ולעזוב לחו”ל זה דבר לא פשוט שכרוך בהרבה מאוד סיכונים. וצריך גם אומץ רב והאמת שזה היה חסר במקרה שלי. רק בסוף שנת 2004 כאשר קיבלתי את הניירת ההגירה לקנדה החלטתי שהפעם אני לא נותן לעצמי שום הנחות ותירוצים – מדוע שלא לעזוב. כעבור שלושה חודשים סיימתי את כל ענייני בתל אביב ועליתי למטוס שהביא אותי לוונקובר, בה אני חי עד היום

בשנות השמונים והתשעים רציתי לעבור לאירופה (תחילה ללונדון ולאחר מכן לאמסטרדם). בראשית אלפיים זכיתי בגרין קארד ואז החלטתי לעבור לניו יורק. אך היעדר האומץ כפי שציינתי והעבודה שכל כך אהבתי בתחום המדיה: “החזיקו” אותי בישראל. עבדתי בעיתונות במשך שבעה עשרה שנים והיה לי מאוד קשה להיפרד ממנה. בשנים האחרונות למגורי בישראל קיבלתי הצעות מפתות מהעורכים המובילים בעיתונות אך דחיתי את כולן, כי אחרת הייתי מתקשה עוד יותר קשה לעזוב. משה ורדי הציע לי לעבוד בידיעות אחרונות, אמנון דנקנר – מעריב, גיא רולניק ואיתן אבריאל – דה מרקר (שהיה מופרד אז מהארץ) וחגי גולן – גלובס

לבסוף הצלחתי להתגבר על כל המכשולים הנפשיים ועזבתי את ישראל לטובת קנדה. מרבית בני משפחתי וחברי הבינו אותי, ותמכו בצעדי. כמובן שהיו בודדים שלא ראו בעין טובה את “ירידתי” מישראל ולאורך הזמן היחסים ביננו הפכו לקרירים ואף נותקו. הגעתי לוונקובר, ובשנותי הראשונות עבדתי כמחפש מידע בחברה כלכלית. לשמחתי במשך מרבית שנותי כאן כתבתי (כפרילנס) עבור ידיעות אחרונות ווינט על מה שקורה בקנדה. לפני למעלה מאחת עשרה שנים הצטרפתי לחברה הפיננסית המספקת הלוואות סאב-פריים, ואני משמש מבקר החברה ואף עובד מהבית בשמונה השנים האחרונות

עוד שגרתי בישראל ראיתי עתיד שחור למדינה שהופכת להיות יותר דתית-חרדית-ימנית-לאומנית. אז התחלתי לקלוט שאין לי יותר מקום במדינה בה נולדתי וגדלתי ושהייתה בית מצויין במשך שנים. לצערי המציאות השתנתה לרעה וכאמור התחלתי להרגיש זר בישראל. מצאתי את עצמי שייך למיעוט שהוא וקטן וכיום ההבדלים בין שני המחנות עצומים ולא ניתנים לגישור. מלחמת ששת הימים עם הניצחון הגדול הביאה את תחילתה של תנועת ההתיישבות בשטחים הכבושים. וכך גם החל לגדול המחנה המשיחי. ומטבע הדברים לדתיים וחרדים יש הרבה ילדים והמספרים מנצחים. מציאות זו לא מתיישבת עם עקרונותי ודרכי ועל כן מצאתי לי בית חדש בקנדה

כיום אני מנותק כמעט לחלוטין מהוויה והתרבות הישראלית ורק השפה העברית מקשרת אותי לישראל. הקשר עם בני משפחה וחברים בישראל עדיין חשוב לי אך במקביל המרחק ביני ובין המדינה הולך וגדל. ישראל לא תשוב עוד להיות ביתי