Netanyahu

חודש שלישי ברציפות של הפגנות

(photo by Roni Rachmani)

בוונקובר כמו בעשרות רבות של ערים ברחבי העולם ממשיכים ישראל ויהודים מקומיים להפגין נגד המהפכה המשפטית של ממשלת נתניהו, ובעד שמרית הדמוקרטיה בישראל. ההפגנות בוונקובר נערכות זה החודש השלישי ברציפות עד כה נערכו כבר שנים עשר אירועים, בכיכר רובסון בדאון טאון בסמוך לוונקובר ארט גלרי – בימי ראשון בשתיים עשרה בצהריים. משתתפים בהן בין עשרים לחמישים איש לכל היותר. למארגני האירוע ברור שמטבע הדברים לישראלים וליהודים שגרים כאן אין רצון להשתתף באירועים קהילתיים כאלה או אחרים, או בהפגנות הקשורות בישראל. חשוב להם להראות שגם כאן יש הפגנות תמיכה בדמוקרטיה הישראלית ונגד הצעות החוק של נתניהו ואנשיו להריסתה, גם אם המשתתפים בהן הוא מועט באופן יחסי לערים אחרות בעולם

מארגני ההפגנות בארץ ובעולם כותבים באתר שלהם בפייסבוק: “עכשיו זה הזמן. הזמן השחור. עכשיו זה הרגע לקום ולזעוק: הארץ הזאת בנפשנו היא
מה שקורה בה היום יקבע מי היא תהיה ומי אנו וילדינו נהיה. (דויד גרוסמן)

ישראל נמצאת כעת תחת מתקפה על בסיס קיומה – על הדמוקרטיה שלה. מול המתקפה הזו קמה מחאה חסרת תקדים בישראל, בקרב ישראלים רבים ברחבי העולם. בשבת נצא מהבית – מוונקובר ועד סידני כדי לקחת חלק במאבק לעצירת המהפכה המשטרית, כדי להשמיע את קולנו במלחמה על

הדמוקרטיה. תביאו שלטים ודגלים, תביאו כלים מוזיקליים.
תבואו צבעוניים. אנחנו רוצים לשתף את הקהילות הפלורליסטיות וססגונית תזמינו את החברים שלכם, את המשפחות שלכם, את הילדים שלכם, את ההורים שלכם. תזמינו חברים שאוהבים את ישראל ורוצים לתמוך המאבק שלנו על הדמוקרטיה בארץ. הפיצו ושתפו”

בן הסיסמאות שמופצות בהפגנות בוונקובר ובערים אחרות בעולם כולל בישראל: “שקרן קטן”, “בא לריב”, “מלשכת ראש הממשלה מבקשים להבעיר”, “נתנהיו הסיר את הדמוקרטיה מהקבוצה”, “עשבים שולטים”, “אף אחד לא מדבר על צדק”, “יחריב לוין”, “שמחה ואסון”, “שהמדינה תישרף”, “דיקטטורה בעזרת אשם”, “מושחתים שתו אותנו בקשית”, “צדק עזב את הקבוצה”, “חירות עזב את הקבוצה”, “חירות סוף”, “אנו מחריבים בזאת”, “אתה ואני נהרוס את העולם”, “חיקקה בנוסקר”, “השר לביטחון על הפנים”, “משנכס אדר מרביצים בשמחה”, “ישראל מתפרקת”, “אני ימני דמוקרטי”, “הועדה למינוי שפוטים”, “איך אומרים איראן בעברית”, “אל תקרע לי עם”, “ביי-טק. ההפיכהמרסקת את הכלכלה”, “ביבי איבדת את זה”, “נלחמנו למען המדינה, עכשיו נילחם עליה”, “לא יהיה כלום, כי לא נשאר כלום”, “Jוקה עכשיו”, “אנחנו חרדים!”, “שלוש רשויות: מבצעת, מבצעת, מבצעת”, “אין לכם רשות (שופטת)”, “דמוקרטיה על מלא”, “אנחנו המחנה המשותף (הרוב הדמוקרטי)”, “אחדות עכשיו”, “שלא ידע דמקורטיה”, “נבצרות עכשיו”, “מר קלקלה”, “רפורמה עושים לאט לאט. הפיכה עושים מהר מהר”, “לא לדיקטטורה! נלחמים על הדמוקרטיה”, “חובה להתנגד”

מרבית המשתתפים בהפגנות בוונקובר כו העמיתים בישראל די מיואשים ממה שקורה בארץ, משלטונו המפחיד של בנימין נתניהו, שכל שחשוב לו הוא לשמור על כיסא ראש הממשלה. רבים לא מאמינים שאפשר לחזור אחורה לשלטון אחר – ללא נתניהו. לרבים ברור שכיבוש השטים כתוצאה ממלחמת ששת הימים מצד אחד ריבוי הילודה אצל החרדים ויוצא מדינות ערב, הביאו למצב הנוכחי, שבו הימין, החרדים והקיצוניים עושים כמעט כרצונם. מספר מפגינים שחזרו מישראל סיפרו על מצב הרוח שם שהוא קודר ביותר. לכולם כמעט ברור שהאשם העיקרי במצב הבלתי נסבל הזה שמביא נזק גדול ישראל הוא נתניהו. הוא נמצא בשלטון כבר למעלה מחמש עשרה שנים

תוכנית הנשיא הרצוג

יושב הראש של הפדרציה היהודית של אזור מטרו ונקובר, עזרא שנקן, קורא לממשלת ישראל וראשי האופוזיציה, לקבל את מתווה הנשיא, יצחק הרצוג, לאור המשבר החמור הפוקד את ישראל בחודשיים האחרונים. זאת, על רקע החלטת ממשלת הימין של בנימין נתניהו, להחיל רפורמה משמעותית על מערכת המשפט בישראל, שתאפשר לכנסת להיות מעל בית המשפט העליון. רבים בישראל אמינים כי כל הרפורמה תכליתה אחת – לשחרר את נתניהו מכתבי הדין העומדים נגדו בבית המשפט, כך שיוכל להמשיך ולשלוט במדינה עוד שנים רבות

שנקן מציין כי הוא כמו רבים אחרים בקהילה מודאג ממה שמתרחש בישראל בעת הזו. בניסיון לאחד את הקרעים בעם ולהגיע להבנות בישראל, ארגון הגג של כל הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה שלח בחודש שעבר מכתב אל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וראש האופוזיציה יאיר לפיד, לנהל משא ומתן בין הצדדים להגיע לפשרה – על סמך הצעות הנשיא הרצוג. במכתב נאמר עוד: “עקבנו מקרוב אחר הדיון החריף שהולך וגובר סביב הצעות הקואליציה הממשלתית, לערוך שינויים מהותיים ביחסים בין הכנסת ובית המשפט העליון. עקבנו במיוחד אחרי ההצעה לאפשר לכנסת לבטל החלטות של בית המשפט העליון (“פסקת ההתגברות”) ברוב קולות. אנו קוראים לכם לאמץ את ההצעות שהציע הנשיא, יצחק הרצוג, לקביעת אפיק לבחינה ופתרון של הסוגיות שהזכרנו. לא משנה כיצד יפתרו סוגיות אלו, תהליך זה יבטיח שדעותיהם של כל בעלי העניין ישקלו במלואן. אנו קוראים לכם להבהיר שאין די ברוב של שישים ואחד של מצביעים בכנסת, כדי לבטל החלטת של בית המשפט העליון. מהות הדמוקרטיה היא מצד אחד הכרה בשלטון הרוב, אך פירושה גם הגנה על זכויות המיעוט. אנו מכירים בכך שכל מערכת האיזונים והבלמים תהיה שונה מאלה שבמדינות שלנו, אך לשינוי כה דרמטי במערכת הממשל הישראלית, יהיו השלכות מרחיקות לכת בצפון אמריקה, הן בתוך הקהילה היהודית והן מחוצה לה”

שנקן מבקש להדגיש שרק באמצעות הידברות בין הצדדים אפשר להגיע לפתרון הרצוי לכולם. לדבריו הפדרציה היהודית של אזור מטרו ונקובר, לא מביעה עמדת תמיכה בצד זה או אחר, והיא מאפשרת לשלל הדעות והגוונים השונים להשמיע את דעתם בנושא. “אנו לא ננקוט עמדה ספציפית בנושא ולכן גם לא נשתתף בהפגנות של חברי הקהילה היהודית בוונקובר, נגד הרפורמה של ממשלת נתניהו. לכל אחד יש זכות להביע את עמדותיו באופן חופשי. אם זאת כפי שאתה יכול לראות במכתב לראש הממשלה, בנימין נתניהו וראש האופוזיציה יאיר לפיד, אנו מודאגים מאוד מהיבטי הרפורמה החדשה”

קהילת היהודים המקומית מקיימת מדי יום ראשון בחודשים האחרונים הפגנת הזדהות עם אלה שרוצים לשמור על הדמוקרטיה בישראל, בניגוד לעמדת הקואליציה שרוצה כאמור לבצע רפורמה מרחיקת לכת במערכת המשפט, תוך הענקת עדיפות לכנסת על בית המשפט העליון. הפגנות נערכות בכיכר רובסון בדאון טאון (בצמוד לוונקובר ארט גאלרי) ומעטים מקרב הקהילה מגיעים לאירועים, בין עשרה לשלושים איש בסך הכל. זה אולי מתאים לפרופיל של אלה שגרים במערב צפון אמריקה לעומת אלה שגרים במזרחה. שם במזרח חברי הקהילה היהודית פעילים הרבה יותר. בכל מקרה ידוע שרבים מתושבי אזור ונקובר משלל הקהילות השונות, מעדיפים שלא להיות פעילים בקרב קהילותיהם אלה להתבודד

יו”ר הפדרציה היהודית של אזור ונקובר אומר כי ממש בימים אלה משלחת בכירה של חברי ארגון הפדרציות היהודית של צפון אמריקה נמצאת בישראל, בניסיון ליצור גשר של הידברות בין שני הצדדים הניצים, על בסיס תוכניתו של הרצוג. כשלושים מנהיגים הפדרציות של צפון אמריקה קיימו ביקור חפוז בישראל, לאור המהומה הקשה שפקדה את המדינה. לדברי נשיא ומנכ”ל הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, אריק פינגרהאט, הביקור הקצר ממחיש את הדאגה הכבדה בקרב הקהילה היהודית ממה שהוויכוח בישראל עורר. לדבריו זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הפדרציות בצפון אמריקה, שהן שולחות משלחת חירום לדון במדיניות הישראלית, עם מנהיגים בישראל

פינגורהט מציין כי משלחתו לא הצליחה להיפגש עם נתניהו, אך היא פגשה חברים בבכירים בקואליציה של ראש הממשלה, וכן את מנהיגי האופוזיציה והנשיא. המסר של המשלחת של ארגון הקהילות היהודית של צפון אמריקה לכל הצדדים הוא, שיש למצוא פשרה ולהרגיע את הרוחות לאור האווירה המקוטבת מאוד. ראש המשלחת ציין עוד כי יהודי צפון אמריקה נוטים להחזיק בעמדות פוליטיות ליברליות, ולהזדהות עם זרמים ליברלים ביהדות שנאבקו להכרה בישראל. חברי המשלחת מודאגים מחשש שזכויות המיעוט והפלורליזם הדתי עלולות להיחלש, בעקבות הרפורמה המשפטית המוצעת

יש לזכור שארגון הפדרציות היהודית של צפון אמריקה מכיל בתוכו למעלה מארבע מאות קהילות יהודית, בהן אחד עשר ברחבי קנדה. הקהילות מגייסות מדי שנה כשני מיליארד דולר לתמיכה בקהילות באוכלוסיות חלשות בארץ ובעולם

שנקן אומר כי תפקיד הפדרציה היהודית של אזור מטרו ונקובר הוא לאפשר לכל חברי הקהילה להתבטא באופן חופשי כרצונם. “אנו מנסים בימים קשים אלה לישראל להסביר את מה שקורה במדינה ומקיימים הדרכות בנושא. במקביל אנו מאפשרים לכל חבר הקהילה שלנו לומר את דברו בנושא. אך כפי שציינתי הפדרציה שברשותי לא תתמוך בשום צד בסכסוך הקשה זה, אלה רק תנסה לבנות גשר בין הניצים”

שנקן מסביר עוד כי: “יש דאגה רבה בקרב יהודית קנדה שנמנים על מאה ארבעים ושישה ארגונים שונים המסונפים לשתיים עשרה פדרציות. לראשונה נשמעים קולות חזקים מכאן בקנדה בנוגע למה שקורה בישראל. זהו תקדים שלא היה כמותו מאז נוסדה מדינת ישראל. זה רק מסביר לך את חומרת המצב ממה שקורה בישראל, ואת הדאגה העמוקה מכך של היהודים ברחבי קנדה”

לדברי שנקן אין זה חדש שישראל נמצאת במשבר קשה. בעצם הולדתה היה משבר גדול בה ובסביבה, במלחמת יום כיפור היה משבר נוראי, רצח ראש הממשלה יצחק רבין הביא למשבר גדול. ואכן גם הפעם הצעת הרפורמה של ממשלת נתניהו מביאה שוב משבר קשה לציבור ולחברה בישראל, וכן לקהילות היהודית ברחבי העולם. המשבר הישראלי מדגיש את הפערים בין הקבוצות השונות, אשכנזים וספרדים, חילונים ודתיים, יהודים וערבים, ימין ושמאל ועוד ועוד

“מה שקורה כיום בישראל קורה גם במקומות אחרים בעולם ואני מודאג מכך שאנשים לא מוכנים לדבר אחד עם השני, אלה רק צועקים אחד על השני. מוטל עלינו לדבר עם רעהו, ולהגיע להסכמות פשרות לאור חילוקי הדעות הקיימים בקרב אוכלוסיות השונות. לצערי כיום אי אפשר לדבר עוד ביננו אלה רק לצעוק ולריב וזו טרגדיה קשה מאוד לכולנו. הרפורמה בישראל מוסיפה שמן רותח למדורה בישראל, בזמן שמוטל על כולנו להתפשר ולקבל את תוכנית הנשיא הרצוג. אנו צריכים לעשות הכל כדי למצוא מכנה משותף בין הצדדים כי אין דרך אחרת”

יו”ר הפדרציה היהודית של אזור מטרו ונקובר מבטיח כי ארגוני יעשה הכל להסביר לקהילת היהודים כאן, מה בדיוק קורה בישראל ומה צריך לעשות כדי למצוא פתרון הולם למשבר החמור שנוצר לאור הצעת הרפורמה של ממשלת בנימין נתניהו

המשבר החמור בישראל

למרות המשבר החמור מאוד בישראל והפגנות גדולות במדינה נגד הרפורמה המשפטית של הממשלה, שנמשכות כבר למעלה מחודשיים, בקהילה היהודית בוונקובר עומדים מהצד ולא נוקטים בצעדים מעשיים. מדי שבוע בימי ראשון נערכת הפגנת הזדהות של יהודים בוונקובר עם המאבק של מתנגדי הרפורמה בישראל,ובודדים בלבד מגיעים לאירוע שמתקיים בכיכר רובסון, בסמוך לארט גלרי של ונקובר. אני השתתפתי באירוע שנערך ביום ראשון האחרון של חודש פברואר, ובסך הכל הגיעו תשעה מפגינים לכיכר רובסון. זה היה פשוט מחזה מביש לראשות בודדים ביותר בקרב קהילת היהודים המקומית שבכלל אכפת להם ממה שקורה בישראל. האדישות היא לא במקום כאשר הבית בישראל בוער, אמר לי אחד המפגינים נגד הרפורמה המשפטית

המפגינים נשאו שלטים בעברית ובאנגלית בגנות ראש הממשלה בנימין נתניהו, ותוכנית הרפורמה המשפטית שלו, שנועדה בעצם להפסיק את כל ההליכים המשפטיים נגדו ולשחרר אותו מהאפשרות שישלם מחיר כבד על החשדות הפליליות נגדו. נישאו נאומים קצרים והמפגינים התפזרו לכל עבר תוך תקווה שבהפגנות הבאות יגיעו רבים יותר. הישועה לישראל השפויה כנראה לא תגיע מוונקובר

גם ראשי הקהילה היהודית כאן נוהגים באיפוק מוגזם ולא עומדים לצד המפגינים הרבים בישראל נגד הרפורמה של ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלתו הקיצונית, כפי שעושות הקהילות היהודיות בארצות הברית. הפדרציה היהודית של אזור ונקובר הוציאה הודעה לאור האירועים החמורים בישראל, שהיא בעצם ההודעה של של הפדרציה היהודית של קהילות צפון אמריקה. בהודעה נאמר כי הפדרציה היהודית של קהילות צפון אמריקה שלחה מכתבים לראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה יאיר לפיד, ובהם היא מציינת את דאגתה מהיבטי הרפורמה של מערכת המשפטי החדשה, תוך שהיא קוראת לשני הצדדים מייד לנהל משא ומתן לפשרה. כל זאת על סמך ההצעות של נשיא המדינה יצחק הרצוג. בפדרציה היהודית של צפון אמריקה מדגישים עוד כי יש לבצע שינויים מהותיים בהצעת החוק לרפורמה במערכת המשפטת של ממשלת בנימין נתניהו. השוניים כוללים בין היתר את ההחלטה ברפורמה כי כנסת ישראל יכולה ברוב קולות להפוך ולשנות החלטות של בית המשפט העליון של ישראל. עוד מודגש בדברי הפדרציה היהודית של קהילות צפון אמריקה כי, אסור שהכנסת של ישראל ברוב של שישים ואחד קולות בלבד – תבטל את החלטות של בית המשפט העליון של המדינה ויש במפורש להכיר גם זכויות של המיעוט

לדברי הפדרציה היהודית הקהילות של צפון אמריקה המכתבים שלה זכו לדיווחים נרחבים בתקשורת הישראלית ולאור כך זמן קצר לאחר הפרסומים קרא ראש הממשלה בנימין נתניהו באופן גלוי להידברות עם האופוזיציה, כאשר ראש האופוזיציה יאיר לפיד, הסכים אף הוא עם עקרונות ההצעה של הפדרציה היהודית של קהילות צפון אמריקה. בפדרציה היהודית של קהילות צפון אמריקה מוסיפים עוד כי הם מעודדים מהצהרתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ואכן מאמינים ששני הצדדים צריכים לפעול במשותף כדי להתגבר על ההבדלים הקטנים מאוד שנותרו, כדי להתחיל במשא ומתן בין הצדדים באופן מידי ביותר

יו”ר הפדרציה היהודית של אזור ונקובר עזרא שנקן, מציין בהודעתו השבועית לקהילה המקומית בין היתר, כי לבו נשבר לאור הפוגרום הקשה של המתנחלים בישוב הפלסטיני חווארה, שהוא מנוגד לחלוטין לאופן שבו הוא מאמין שמוטל אל אנשים להתנהג. כזכור המתנחלים שרפו בתים, מכוניות ורכוש של פלסטינים לאחר שמחבל הרג שני מתנחלים. מאש שנתניהו חזר לשלטון גדלו אירועי הטרור בישראל באופן משמעותי

Not your parents’ Netanyahu

Lihi Shmuely of Israel Hofsheet and Ben Murane of the New Israel Fund of Canada. (photos from the organizations)

Binyamin Netanyahu is the longest-serving Israeli prime minister and should be a known quantity. The government he leads now, however, is unlike anything the country has seen in the past, according to a leading Israeli activist who participated in a cross-Canada speaking tour.

“This is different,” said Lihi Shmuely, deputy director of Israel Hofsheet. “This is completely new to us. This is a very extreme, radical government that we’ve never seen before.”

Israel Hofsheet (Israel Be Free) works to increase freedom and equality in the areas of religion and state, as well as Jewish pluralism in Israel, particularly focusing on civil options for marriage, gender equality, pluralistic Shabbat in the public realm and LGBTQ+ rights.

Even some voters who supported parties that are now in the governing coalition are expressing regret, she said. Many supported right-wing parties based on national security issues or a range of other policies.

“Now they understand that it comes as a whole package, that these people who promised national security … [are] not just racists but also chauvinists and homophobes and misogynistic people who are promoting legislation that will hurt the very core, the liberal and democratic core, of Israel,” said Shmuely.

She warned that people should take members of the new government seriously when they advance what appear to be extreme policy positions. To contextualize what is happening, she compared the reaction in the United States when the U.S. Supreme Court overturned Roe versus Wade, the precedent-setting reproductive rights case.

“We thought this was already set in stone, the Supreme Court has decided and that’s it,” Shmuely said. Returning to the Israeli situation, she warned that some people do not believe that the more extreme statements or policies – even the formally agreed-upon coalition agreements – will actually be codified in legislation or policy. “They will do what they say they’ll do. So, we need to take it very, very seriously.”

Evidence suggests many Israelis are taking it seriously. Rallies throughout the country against the range of legislation and proposals – most notably the subjugation of the Supreme Court to the elected Knesset, as well as women’s equality and LGBTQ+ rights, the status and rights of Palestinians in the West Bank, and encroachments of religion into the public sphere. People who have never been political in the past are getting involved and even attending the mass rallies that take place every weekend.

“We don’t have this privilege anymore, to say, I will not get involved,” Shmuely said, adding that Israelis are facing existential questions. “I feel like we are asking ourselves, what are we? Are we a Jewish state? Are we a democratic state? Are we a liberal democracy? Is there a contradiction between all of them? It feels like these days we are writing the rest of our history.”

Shmuely’s grandmother is a Holocaust survivor and, in recent months, has been saying, “This is not the country that I ran away from Europe for.”

While emphasizing urgency, Shmuely counters that it is not too late to alter course.

“I do think we are under terrible threat and I do think that it’s not too late,” said Shmuely. “It’s almost – but it’s not yet. We still have a lot to do.”

A major focus for opposition groups is this October’s municipal elections across Israel.

“These are sort of like the midterms in the States,” she said. Aside from this, municipal governments also have power to push back against national trends. For example, some municipalities have expanded transportation services to Shabbat.

Shmuely was supposed to be in Vancouver March 1 for a program at Or Shalom synagogue. However, she was stuck in Toronto after contracting COVID and appeared virtually. In person was Ben Murane, executive director of the New Israel Fund of Canada. His group supports civil society organizations in Israel that advance socioeconomic equality, religious freedom, civil and human rights, shared society and anti-racism efforts. Their Vancouver event was co-sponsored by Or Shalom, and the advocacy groups Peace Now and Ameinu.

Murane highlighted what he sees as recent positive developments.

“We couldn’t have anticipated that every Saturday there would be 100,000 protesters coming out – 300,000 last weekend,” he said. Security officials, business leaders, the heads of universities, lawyers, the press council and others who might previously have remained silent on contentious issues are speaking out, said Murane, and high-tech businesses are giving employees time off to attend protests.

“We couldn’t have anticipated that, in the past few weeks, major Diaspora voices who, between you and me, are usually the ones arguing against criticism of Israel, would be coming out saying, please criticize the government of Israel,” he said. “The Jewish Federations of North America issued a very surprising and precedent-breaking statement against the court override. You see individuals like [former Canadian justice minister] Irwin Cotler coming out, you see [former head of the Anti-Defamation League] Abraham Foxman and, for whatever it’s worth, Alan Dershowitz also saying something.”

He cited the resignation of Avi Maoz from cabinet last week as a positive outcome, partly due to public opposition. Maoz is head of the far-right Noam party, which advocates against equality for women and LGBTQ+ people. He resigned from cabinet, though not from the governing coalition, when he realized that Netanyahu was unlikely to implement numerous of his priorities.

“Avi Maoz came in with very bold intentions and then met all of this intense resistance and found that his agenda is not going to be as easily advanced,” he said. The rest of the coalition realized, according to Murane, that it would cost a great deal of political capital for the government to allow Maoz to get his way. “We are seeing them say, Avi, you’re not going to get everything you want, and he quits in a huff.… This is evidence that some of this is actually working, that it may appear a pyrrhic victory, but these are the dribs and drabs of what impact looks like in these moments.”

The role of groups like his and its partners on the ground in Israel is eternal vigilance, Murane said.

“Part of the role of civil society is to let nothing go unchallenged. Nothing,” he said. “Even if our odds of actually completely forestalling it are slim, part of the victory is to make an atrocious thing merely bad and to make the political powers that are advancing these initiatives expend a great deal of political capital in order to get what they want, by making them waste time and energy.”

Murane addressed the extraordinary violence that took place in the Palestinian village of Huwara Feb. 26, where rampaging Jewish settlers engaged in what has been called by some a “pogrom” that left one person dead, almost 400 wounded, and homes and businesses set afire. The attack was revenge for a terror attack the same day, in which Israeli brothers Hallel Yaniv, 21, and Yagel Yaniv, 19, were murdered.

“We’ve seen settler violence,” said Murane. “It’s been on the increase. It’s a real thing. It’s a fact of life for Palestinians from the territories. But to have dozens of settlers go into a village with impunity and commit the violence they committed, that is a new thing.”

He said civil society organizations must draw as much attention as possible to such incidents, including promoting the use of body cameras for police and wider availability of video cameras for civilians.

Incidents like these cloud the reality of evolving Israeli views on Arab-Jewish political cooperation, he said. Over the last several election cycles, opinion polls have indicated a steep increase in the proportion of Israelis who support Arab-Jewish political cooperation, from about 30% a couple of years ago to a majority today. The inclusion of an Arab political party in the last coalition government was groundbreaking.

“That’s a huge change in Israeli society that, a year ago, we didn’t even imagine it was possible,” Murane said. In the 2022 election, he said, “unless you are voting for the right-wing, you are implicitly voting for more Jewish-Arab political partnership.”

Or Shalom’s Rabbi Hannah Dresner introduced the event.

“I think it’s an important time for me to acknowledge that the democracy that I imagine as part of that beautiful place that I called Israel through my whole growing up and adulthood is really a selective democracy, a democracy for some and not for all,” she said. “That is a very important aspect of my concern at the moment – not just what happens with the loss of democracy but what is that democracy and how can it be a democracy that serves all who live in the land of Israel?”

Standing by our family

If a member of your family were in crisis, would you abandon them? Even if the crisis were partly self-inflicted, of course you would stand by them.

In a metaphorical way, this is the issue facing Diaspora Jews in considering Israel right now. Whether you agree or disagree with the direction of the new government, it is undeniable that Israel is in a crisis. Each weekend, for several weeks, between 100,000 and 300,000 people have marched in the streets in opposition to a range of government policies, particularly proposed judicial “reforms” that many critics view as a threat to the fundamental democratic character of the country.

Watching from afar, these events are discouraging and worrying – and these emotions mingle with what might already be a degree of ambivalence, disappointment and many other sentiments. It is not always easy to be a supporter of Israel overseas. We have struggled in the face of decades of condemnation, some legitimate, some outlandish exaggerations. It would be easier, for some of us, to walk away.

Israelis do not have the luxury of walking away. And if one looks at Israel today and says, “That does not reflect my Judaism, my politics, my values,” remember: it does not reflect the Judaism, politics or values of most Israelis either.

The Israeli government we see today is the result of a tail wagging the dog, a reality facilitated by coalition politics and the desperation of Binyamin Netanyahu to regain power at almost any cost.

In many instances, people who voted based on concerns about national security find themselves appalled at policies around women’s equality, LGBTQ+ rights, the place of minorities in the country, the treatment of Palestinians in the West Bank and, of course, the overriding threats perceived in the attempts to meddle with the infrastructure of the Israeli judiciary – the wellspring from which much of Israel’s liberal character has come.

Most Israelis did not knowingly vote for leaders who would see the settler violence against Palestinians in the village of Huwara and endorse it, vindicate the perpetrators and incite further, even more destructive and possibly murderous violence. This latter example – of politicians (or anyone else, for that matter) openly celebrating and inciting racist violence – should disgust everyone, no matter their political stripe.

Overseas organizations that are connected with Israel – not least the Jewish Federations of North America – have spoken out officially in ways that are unprecedented in the history of Israel-Diaspora relations. Some of these statements have been comparatively mild in the minds of many observers, who view this as genuinely a time for full-throated disapproval. The fact that they are speaking out at all, however, is significant.

One of the side effects of all this is the debunking of the popular accusations that the tendency to keep negative comments within the family reflects “uncritical support for Israel.” This idea, that Zionism is a form of congenital disorder unrooted in reason, has never been true but it is now discredited. For what that’s worth.

Relatedly, individuals and groups who for years have been slandering Israel with hyperbole are now learning that they have exhausted the arsenal of vocabulary when actual events call for some strong language.

There is some reason for optimism. Isaac Herzog, Israel’s president, who has been cast by events into a role unlike the relatively ceremonial function that the office usually carries, said this week that a compromise may be in the offing on the contentious judicial reforms. Moreover, the resignation from cabinet last week of Avi Maoz, a far-right extremist, appears to be evidence that the government is wearying of fighting a multiple-front war. It is believed that Maoz realized the government wasn’t going to impose his racist, misogynistic and homophobic policies and so took his marbles home. There are reports of more turmoil in the ranks, which could drag the government and the country back toward a little sanity.

On the one hand, this should not invite a slackening of the pressure. There is a movement afoot among Diaspora Jews (and others) to discourage world leaders from meeting with extremist members of the Israeli government. Whether or not that will have much effect on anything, it is a valuable expression of revulsion for people who, like Bezalel Smotrich, incited (and then walked back) his call to “wipe out” the Palestinian village where Jewish settlers recently attacked innocent civilians.

On the other hand, anyone who is considering walking away from Israel, of abandoning the emotional energies of this fight, should consider who it is they would be abandoning in the process. A government is fleeting – although the lasting damage a single government can do is significant. But, Israel is the embodiment of the Jewish people’s national self-determination. To walk away from that is to walk away from more than bad government policy. It is to walk away from history. To walk away from everything that one’s ancestors hoped for, prayed for and built.

More importantly, it is to abandon to their own devices the very people in Israel with whom we probably most closely agree, who are struggling nobly to preserve the vision of Israel that many or most of us believe to be an ideal.

When a family member is in crisis, we do not abandon them. We engage. We help. We confront and intervene, if necessary. We do not walk away. In fact, this is precisely the moment when we dig deepest into our resources and do everything we can to make right what is wrong.

Join rally to support Israeli democracy

The Vancouver action group UnXeptable has been rallying on Sundays, at noon, at Robson Square, as part of an international grassroots movement to save Israeli democracy. (photo from Daphna Kedem)

We are a group of Israelis and Canadian Jews watching the grim news from Israel closely and feel that Israel’s democracy is on a very slippery slope, without brakes. The judicial crisis is leading to a dramatic loss of checks and balances in a state that has been democratic since its inception. It is shaking Israel and tearing apart its very fabric. We are terrified that the road to dictatorship will be quick and abrupt.

Israelis have been going to the streets in masses for the last many weeks. The biggest demonstrations drew more than 300,000 people to the street, yet we don’t see reference to these events in our local community. It seems that Jewish organizations and leaders are choosing to be on the sidelines, by toning down the crisis. Some are choosing to be silent altogether.

We are utterly frustrated by this silence. We know very well the horrific consequences that silence can bring about. But we realize that unprecedented events have been unfolding. Israel has been our source of pride throughout changing times and because events are happening fast, leaders might feel lost, without a compass in an uncharted territory.

We would highlight the facts as we see them: the Israel that we have known has changed.

Recent elections brought to power a group of people with personal interests counter to the public interest. One is a convicted criminal (bribery) who wants to clear his way to be a minister. The religious parties seek to release religious young people from army service, which is compulsory in Israel. A messianic, racist party wants to spread its agenda. And the prime minister is a defendant in three indictments and, in our opinion, to get away from his trial, he is promoting a change of regime in Israel, a radical move that will eliminate the separation of powers and the independence of the Supreme Court. The legal system will become part of the ruling party.

Until now, the selection of judges to the Supreme Court required agreement between the representatives of the judges and the representatives of the government. But the coalition has voted on a series of laws that approve a change in the judicial system. According to the new proposal, only the representatives of the coalition will be able to choose judges for the court. It seems clear that a preliminary committee will appoint judges that will dismiss the defendant, Binyamin Netanyahu, from all his charges.

The core issue is that the Netanyahu we knew from his 15 years in power previously is not the same Netanyahu. In his previous terms, he defended the Supreme Court as an anchor for freedom and justice. The new Netanyahu’s trial is going into its third year.

Israel has no constitution and no other checks and balances. The Supreme Court is the sole judicial body that secures the rights and freedoms of individuals and minorities. We would like to encourage our local leaders and the community at large to address these issues that will no doubt influence the close and delicate relationship we have with Israel. We would like to encourage people to stand up in defence of Israel’s democracy – our family members in Israel, our friends and colleagues, and the democratic forces in Israel need our help.

We urge you to join the Vancouver action group UnXeptable – Vancouver, which is part of an international grassroots movement in more than 30 cities to save Israeli democracy. Rabbis and community leaders have come out to such rallies around the world to speak out and support the movement. We hope that you, too, will join us. Our next rallies will be held on March 12 and 19, at noon, at Robson Square in downtown Vancouver.

Rallying in Rishon Le-Tzion

Protesters in Rishon Le-Tzion Demonstrating against judicial reform February 25, 2023. (photo by Hayden)

It was a valuable experience to attend a protest rally in Rishon Le-Tzion. Several hundred people gathered in a city square to express concerns about the dramatic changes being initiated by the new Israeli government. The rally was more poignant, given that it was held in a square that commemorates people from this city who have died in combat.

As a Canadian, I had mixed feelings about attending. Who am I to be here protesting, as I don’t pay taxes and haven’t served in the army? On the other hand, the changes proposed by the government are going to affect Jews around the world and not just in Israel. Also, having three grandchildren in Israel increases my interest in what happens.

Rishon Le-Tzion, established in 1882, is well known as one of the first cities to be established in modern Israel. Its name, translating as “first in Zion,” says it all. The first Israeli Hebrew school was established here. Baron Edmond de Rothschild established what evolved to be a thriving wine industry here. The city predates the establishment of Tel Aviv by 27 years.

The square itself commemorates the large number of Israelis from Rishon Le-Tzion who have died in combat. Engraved in a monument is a listing, year by year, of names of the deceased. Israel today is one of the most successful countries in the world. When you visualize the large number of names engraved on these walls, it is clear that Israel’s achievements did not come without major losses of life.

The rally itself consisted of many people waving large Israeli flags. There were people of all ages, including many children present.

One of the speakers, Meir Sheetrit, served as minister of several different portfolios in previous Likud governments. Sheetrit was so respected that his name was brought forth as a candidate for the presidency of Israel in 2014. As a Likudnik, he decried the changes taking place and asserted that the current government is deviating radically from the direction of previous Likud governments.

Another speaker was Yair Golan, who was a member of the Knesset and has served on government committees. He was a former general in the Israel army and, at one point, was considered for the position of army chief of staff. He said he values a democracy that is based on law and not on tyranny, a press that is free and not based on peoples’ whims and a government that will protect the rights of minorities.

Merav Michaeli, the leader of the Labour party, was in attendance. She circulated through the audience, but, according to the protocols of the demonstration, being a sitting member of the Knesset, she was not permitted to speak.

The audience was mainly attentive, though occasional side conversations took place. People frequently erupted with Boosha! (Shame) in reference to various proposed government changes. The slogan De-mo-cra-tia frequently reverberated through the audience.

Periodic references were made to the diminishing status of women, LGBTQ+ people and minorities, especially Arab minorities, with the thought that these groups will bear the brunt of the changes.

Jews of non-Orthodox denominations feel that their rights will be diminished under the new government. The Women of the Wall fear they will always be relegated to second-class citizens when they pray at the Kotel. Several of the new government ministers want to cancel the annual Gay Pride parades. Many Israelis and leaders of other countries think the new government will end the possibility of ever having a two-state solution.

Most of all, people are concerned about the future of Israel’s fiercely independent judiciary. In a bill recently introduced into the Knesset, the government will have the ultimate say in who is appointed to the courts. Also, the Knesset will have the ability with a simple majority to overrule decisions of the Supreme Court. Many people, including a large number of Canadian judges and lawyers, have spoken out against these changes.

I came to Israel with major concerns about the new government’s policies and directions. It was instructive to see that a large percentage of the Israeli population shares similar feelings.

The demonstration I attended was only one of many that took place that night. According to reports in the press, there were 40,000 demonstrators in Tel Aviv, 20,000 in Haifa, 2,000 in Beersheva and smaller rallies all over the country. Clearly, a large percentage of the Israeli population strongly objects to the proposed changes. Large demonstrations occur every Saturday night, but also at other times during the week. If public engagement is a sign of a functioning democracy, then Israel is a healthy society.

Will these protests make a difference? So far, the new government has been firm in its conviction that major new directions are needed and is not backing down.

Rallies such as the one in Rishon Le-Tzion raise many questions. Are rallies an effective way to advocate for change in a society? Do democratic governments need to respond to what people participating in rallies are advocating? Are the proposed changes going to lead to a better or worse Israel? Is it important for Diaspora Jews to express their opinions about what is happening in another country far away?

As a Canadian, I came back with a firm opinion about the latter question. Diaspora Jews, who can be greatly affected by what is happening in Israel, need to express their opinions about the changes that may affect them. People who support democratic systems should weigh in anywhere in the world when they perceive that democracy is threatened.

But it is up to Israelis themselves to answer the basic questions as to what type of electoral and judicial systems they prefer. For the sake of the Jewish Diaspora and the rest of the free world, we hope that they will make the right decisions.

Larry Barzelai is a semi-retired physician living in Vancouver. He’s always had strong ties with Israel through the Canadian Zionist Federation, CJPAC and the annual Public Speaking Contest. His main connection now is his three grandchildren who call Israel their home.

Opposition to policies

In Tel Aviv on Jan. 28, Israelis demonstrate against their government’s judicial reform proposals. A majority of Canadian Jews also oppose the proposals. (photo by Oren Rozen)

A new poll shows that most Canadian Jews oppose policies favoured by the current Israeli government. Fully three-quarters of Canadian Jews say they are emotionally attached to Israel. However, 56% claim that Israel’s government is moving in the wrong direction, compared to just 13% who say it is moving in the right direction.

Opposition is especially strong to laws proposed by members of the governing coalition that would allow gender segregation in some public places, ban Pride parades and legalize conversion therapy for LGBTQ+ people on religious grounds, with between 83% and 88% of Canadian Jews expressing opposition to such moves.

Some 73% of Canadian Jews oppose judicial reform that would make it easier for the Israeli government to reverse Supreme Court decisions, thus adding their voices to that of well-known Canadian jurist and former minister of justice Irwin Cotler, among others.

Two-thirds of Canada’s Jews oppose the idea of disallowing Palestinians from serving in the Israeli parliament, compared to just 15% who support the idea. About twice as many Canadian Jews oppose building new Jewish settlements in the West Bank and incorporating parts of the West Bank into the state of Israel as favour such initiatives.

The so-called “grandparent clause” in Israel’s Law of Return allows anyone with one Jewish grandparent to claim citizenship, but religiously Orthodox members want the clause removed. Some 58% of Canadian Jews oppose such a move, while 17% favour it – hardly surprising since fewer than one-fifth of Canadian Jews are Orthodox.

Israel’s minister of national security was once convicted of incitement to racism and supporting a terrorist organization. Israel’s minister of finance recently described himself on radio as a “proud homophobe.” JSpaceCanada and the New Israel Fund of Canada have proposed that the Canadian government refuse to meet or build relationships with these ministers. Nearly six in 10 Canadian Jews agree with that proposal, while just two in 10 disagree.

Commenting on the results, Joe Roberts, board chair of JSpaceCanada, said, “These results couldn’t be clearer, Jewish Canadians are overwhelmingly concerned with the direction and policy decisions proposed by Israel’s radical governing coalition. These are not the shared values that the Canada-Israel relationship was built upon. Jewish Canadians, like the hundreds of thousands of Israelis taking to the streets to protest the undermining of democracy and assault on the human rights of Palestinians, expect bold and decisive leadership on this issue from the government that represents us in Ottawa.”

Ben Murane, executive director of the New Israel Fund of Canada, said, “Canadian Jews are worried that a country that removes basic democratic checks and balances and eviscerates the independence of the judiciary can no longer be referred to seriously as a full democracy. They overwhelmingly oppose the Israeli government’s legislation stripping power from the country’s judiciary, one of the few remaining institutions willing to protect the rights of Palestinians, LGBTQ people, women and other vulnerable populations.”

The poll was funded by JSpaceCanada and the New Israel Fund of Canada, organizations that promote democracy and equality in Israel, as well as a two-state solution to end the Israel-Palestine conflict. It was designed and analyzed by Prof. Robert Brym of the department of sociology and Centre for Jewish Studies at the University of Toronto. Brym commented, “To corroborate these findings we need more polls with larger samples asking similar questions. However, this poll provides a fair baseline representation of Jewish community perspectives on issues of vital importance to the approximately 404,000 Canadians who identify as Jewish by religion or ethnicity.”

The poll, fielded between Feb. 16 and 28, 2023, by EKOS Research Associates, is based on a nationally representative sample of 288 Canadian adults who identify as Jewish by religion or ethnicity. Nineteen of 20 polls like this one would likely yield results with less than a 5.8% margin of error.

– Courtesy JSpaceCanada

מספר הישראלים המעוניינים לעזוב למדינה אחרת אלה הולך וגדל

כצפוי מספר הישראלים המעוניינים לעזוב למדינה אחרת לאור המשבר הקשה הפוקד את המדינה בימים אלה הולך וגדל. זאת בעיקר לאור הרפורמה במערכת המשפטית אותה מציעה ממשלת הימין בראשות ראש הממשלה, בנימין נתניהו. קנדה משמשת באופן קבוע אחד היעדים הבולטים בעולם להגירה כולל לאלה שרוצים להגיע מישראל. בקנדה יש כיום את הריכוז השלישי-רביעי בעולם של יהודים הגרים מחוץ לישראל וגם נקודה זו חשובה לישראלים

הנה מספר תגובות בנושא שמתפרסמות בימים אלה בפורומים השונים של ישראלים בקנדה של פייסבוק – בנושא המעבר מישראל אל קנדה

אלינור כהן כותבת: יש עלייה של מאה אחוז במספר הבקשות שאני מנהלת ואני מוצפת בשאלות ממשפחות שחושבות לעבור לגור בקנדה מהסיבות הכי עצובות שיש

לגבי נושא המחאה נגד תוכנית הרפורמה במערכת המשפט כותבת דפנה קדם: בטורונטו וונקובר אנו מוחים זה שבוע שלישי למען שמירת הדמוקרטיה בישראל. היא מציעה למעוניינים להצטרף לקבוצות המחאה בטורונטו, ונקובר או גם בערים אחרות בקנדה

אסנת קמחי חושבת לעבור עם המשפחה לקנדה. היא שואלת: אנו חושבים לעבור לקנדה. נשמח לקבל עצות, טיפים והמלצות

דניאלה בואנו גם היא מעוניינת לעבור לקנדה. היא כותבת בפורום: מחפשת לעשות רילוקיישן לקנדה עם בעלי והילד בן השנה. יש לי ניסיון של שלוש שנים בצילומי רנטגן של שיניים. אשמח באם תוכלו לעזור לי בנושא

ליאת מרסו מחפשת עזרה דחופה בנוגע להגירה לקנדה ושואלת איך מתחילים ובמי היא יכולה להיעזר

עידן סטולרוב מחפשת עורך דין מומחה להגירה לקנדה

נטלי קיינן מחפשת להכיר ישראלים שגרים באדמונטון שבמחוז אלברטה כיוון שהיא מעוניינת להגר לשם

ג’ניפר סיל כותבת כי אחיה בן העשרים ושתיים הוא שחקן כדורגל (חופשי) שמעוניין לעבור לקנדה. היא שואלת האם מישהו מכיר סוכן מקומי או מישהו אחר שיכול לעזור לו

אלמוני המציין כי משפחתו מתכננת להגר לקנדה בקיץ הקרוב. הוא שואל האם ניתן לפתוח חשבון בנק בקנדה און-ליין מישראל, כדי להעביר כספים לקראת ההגעה

אלדד בלייש שמעוניין לעבור לקנדה הוא טכנאי רנטגן. הוא שואל האם בקנדה מקבלים תעודות רשמיות מישראל ומה התהליך לאישורן

מאיה טאוב מעוניינת לעבור לקנדה והיא שואלת מה האתגר המרכזי של זוגיות ברילוקיישן

אלמונית כותבת כי היא גרה כיום בישראל. היא מעוניינת לחדש את האזרחות הקנדית שלה ולהשיג אזרחות קנדית לבעלה ולילדים. היא שואלת כיצד עושים זאת בצורה היעילה ביותר ומה התנאים לכך

מעיין עופרי שהיא פרמדיקית בישראל שואלת בפורום על פרמדיקים שעובדים כיום בקנדה. היא רוצה מידע מפורט בתחום התעסוקה הזה

מספר הפורומים של ישראלים בקנדה בפייסבוק הולך וגדל עם השנים. הרשימה כוללת כיום בין היתר: חמישה פורומים שונים בעלי אותו שם של ישראלים בקנדה (הכוללים 18 אלף חברים, שמונת אלפים חברים, שבעת אלפים חברים, שש מאות חברים, כחמש מאות חברים, כשלוש מאות חברים), שני פורומים בעלי אותו שם של ישראלים בטורונטו (הכוללים כעשרים ואחד אלף חברים ועשרת אלפים חברים), ישראלים החיים בקנדה (הכולל כארבעת אלפים ושש מאות חברים), ישראלים בהייטק באמריקה – מיועד לאלה שגרים בארה”ב ובקנדה (כולל כארבעת אלים חברים), סטודנטים ישראלים בקנדה (כולל אלף שלוש מאות חברים), שני פורומים בעלי או שם של ישראלים באמריקה – מיועד לאלה שגרים בארה”ב ובקנדה (כוללים עשרים אלף חברים ואלף ארבע מאות חברים) וכן קנדה למטיילים (הכולל כתשעת אלפים חברים)

Summit covers tough issues

Author and former politician Michael Oren addresses the Jewish Media Summit, which took place in Jerusalem Dec. 19-22. (photo by Dave Gordon)

The Iranian threat, the new Israeli government, BDS, terrorism, and the challenges of aliyah, were just some of the discussion topics last December, at the fifth annual Jewish Media Summit, which took place in Jerusalem Dec. 19-22.

The nearly 100 attendees hailed from Israel and across Europe, as well as from South Africa, South America and North America, and included the Jewish Independent. Most panels and keynote addresses consisted of official spokespeople, politicians (incoming and outgoing) and organizational heads. The conference was organized by the Ministry of Diaspora Affairs, Ministry of Foreign Affairs, and the Government Press Office.

Former U.S. ambassador to Israel Michael Oren spoke about one of his pet projects. Oren is a former member of the Knesset and the author of several books, including Ally: My Journey Across the Israel-American Divide.

Several years ago, when Oren was a deputy minister in the Prime Minister’s Office, he proposed to Prime Minister Binyamin Netanyahu that Israel have a blueprint leading into the state’s 100th birthday – Oren’s book Israel 2048 will be published in April.

To write the publication, Oren investigated different areas of Israel’s future: social, education, health and foreign policies; Israel-Diaspora relations; Palestinians, Arabs. “We found experts in every field. It was a tremendous undertaking,” he said. “I would not shy away from any issue, controversial, even explosive.”

About Israel, he noted “we don’t have sovereignty over large areas of our territory,” referring to the 60% of the country that is the Negev Desert. As an example of what this means in terms of governance, he said there’s no application of Israeli law regarding housing there and so there are some 400,000 illegal Bedouin structures in the Negev.

“But if I built a two-millimetre addition to my balcony in Tel Aviv, I have a police car there, within seconds, giving me a big ticket,” he said. Additionally, he said there’s “an inability to enforce [other] Israeli laws” there, so there’s no control over guns, drug or human trafficking, and polygamy is rampant, despite it being illegal.

Of concern, he said, is that more Bedouin are being influenced by Islamic extremism and the Palestinian narrative.

“It’s critical that the 2048 initiative is not the initiative of religious people, of secular people, of right-wing, left-wing, Ashkenazim, Mizrahim. It’s everybody together,” he said. “If you want Israel to have a second great century … we have to work on it. And we have to work at it by talking to one another, about real solutions.”

Oren spoke with the Jewish Independent about how he thinks Israel will ease challenges to aliyah.

“What shocked me is that large segments of the population are no longer interested in large-scale aliyah,” he said. “I couldn’t get people in Israel and [in the] Israeli government to be very interested in encouraging aliyah from France.”

The predominant reason for this lack of interest in welcoming new immigrants from France or any other country in the Diaspora, he said, is that Israelis are becoming increasingly angry at how the many costs of new olim (immigrants) are offset by the state.

“This is going to play out now with Russia and Ukraine as well,” he noted. “So, while everyone’s focused on the grandfather clause [of the Right of Return], I asked a deeper question: to what degree is aliyah still a central tenet of our raison d’être of the Jewish people? Because, from my perspective, if we are not encouraging large-scale aliyah, we’ve lost a big sense of why we are here. And I see this as a danger.”

The largest section of Oren’s new book, however, deals with the Palestinians. Oren said he was involved in one way or another with “every peace initiative since 1993.”

On another topic, Oren noted that Benny Gantz, then-minister of defence, proposed a solution to the Iranian threat: “force our international partners” into offering “military intelligence and diplomatic cooperation.”

“Our actions must be preventative, before it is too late,” said Oren.

On a tour of the Tz’elim IDF base, a 10-minute drive from Gaza, Gen. Bentzi Gruber spoke about the ethics of combat, stressing that the army makes enormous effort to minimize innocent casualties. In contrast, he said, only two Hamas rockets hit the base, while thousands hit civilian areas.

Gruber added that he fights a psychological battle, too.

“I fight all my previous wars every night in my sleep. My wife wakes me up when I’m yelling,” said the deputy commander of the IDF armoured division. “Every soldier that fought in a war carries the scars with them. If you killed a terrorist or a civilian, that never leaves you.”

The tour included a mini-Gaza mockup city, a training area for the Israel Defence Forces.

Kibbutz Nirim, a few hundred metres from Gaza, has been hit by rocket fire from Gaza in recent years. The kibbutz’s spokesperson, Adele Raemer, who addressed the United Nations Security Council in 2018, said the village had to build safe rooms, as residents have just a few seconds to get out of harm’s way. One terror tunnel discovered nearby was 75 feet deep, 1.1 miles long, and made of 500 tons of cement.

Still, she said, she “has nothing against ordinary Gazans,” and locals participate in Project Road to Recovery, where Jews shuttle Arab patients to local hospitals “because we care about our neighbours.”

President Isaac Herzog encouraged Jews around the world to fight the BDS (boycott, divestment and sanction) movement, whether espoused by foreign governments or the media, on college campuses or elsewhere. He commented on those who disagree with Israel’s new government.

“Israeli democracy is vibrant and strong,” he said. “The many voices that compose us do not point to the weakness of our democracy, but our strength. The rule of law, freedom of speech, human and civil rights, these have been and always will be the wall of our democratic state.”

In a non-political talk, Neta Riskin, who plays Giti Weiss in Shtisel, spoke about the surprise hit, which has run three seasons. At first, the show’s publicist told them “there’s nothing to work with” and it wouldn’t last, but word of mouth and good reviews bolstered the show, she said.

For her, Shtisel “has nothing to do with religion. It has to do with people – longing, hope and people’s desires. The cultural restraints of the show made it more interesting. No dead bodies. No sex.” She said she was pleased that women’s stories were also being told in the show.

Shtisel is popular in the Haredi community, with people watching it on their phones, according to Riskin. “The show managed to bridge an un-crossable bridge,” she added, noting how popular it was among all stripes of Jews and non-Jews alike.

Dave Gordon is a Toronto-based freelance writer whose work has appeared in more than 100 publications around the world. His website is davegordonwrites.com.