Skip to content
  • Home
  • Subscribe / donate
  • Events calendar
  • News
    • Local
    • National
    • Israel
    • World
    • עניין בחדשות
      A roundup of news in Canada and further afield, in Hebrew.
  • Opinion
    • From the JI
    • Op-Ed
  • Arts & Culture
    • Performing Arts
    • Music
    • Books
    • Visual Arts
    • TV & Film
  • Life
    • Celebrating the Holidays
    • Travel
    • The Daily Snooze
      Cartoons by Jacob Samuel
    • Mystery Photo
      Help the JI and JMABC fill in the gaps in our archives.
  • Community Links
    • Organizations, Etc.
    • Other News Sources & Blogs
    • Business Directory
  • FAQ
  • JI Chai Celebration
  • JI@88! video

Recent Posts

  • Supporting the Iranian people
  • The power of photography
  • A good place to start
  • When boundaries have shifted
  • Guitar virtuosos play
  • Different concepts of home
  • Broadway’s Jewish storylines
  • Sesame’s breadth and depth
  • Dylan Akira Adler part of JFL festival
  • Mortality learning series
  • A new strategy to brighten up BC
  • Sharing latkes and light
  • Johnson awarded for human rights work
  • Cherished tradition ensured … Silber Family Agam Menorah
  • Nothing as lovely as a tree
  • Camp welcomes new director
  • Popular family camp expands
  • A life-changing experience
  • Benefits of being a counselor
  • Camper to counselor
  • האלימות בישראל מורגשת בהרבה מגזרים
  • טראמפ עוזר דווקא לנושא הפלסטיני
  • New rabbi settles into post
  • A light for the nations
  • Killed for being Jewish 
  • The complexities of identity
  • Jews in time of trauma
  • What should governments do?
  • Annie will warm your heart
  • Best of the film fest online
  • Guitar Night at Massey
  • Partners in the telling of stories
  • Four Peretz pillars honoured
  • History as a foundation
  • Music can comfort us
  • New chapter for JFS

Archives

Follow @JewishIndie
image - The CJN - Visit Us Banner - 300x600 - 101625

Tag: Trump

טראמפ עוזר דווקא לנושא הפלסטיני

הנפת דגלים פלסטינים היא חלק מהלחץ להכיר במדינה פלסטינית. בעקבות המלחמה הארוכה מדי והרג חפים מפשע שלא לצורך ישראל הפכה לאחת המדינות השנואות בעולם. ולפיכך, ישראלים ויהודים בעולם משלמים את המחיר הכבד ומסתכנים בחייהם. מה שאני עושה בוונקובר לא מסכן את הישראלים בארץ אך מדוע מה שממשלת ישראל עשתה צריך לסכן אותי

נשיא ארה”ב דונלד טראמפ הגיע להבנות עם חמאס שהביאו להפסקת אש – ולא להסכם שלום כפי שהוא טוען. אותו הסכם הושג כבר לפני שנה אך ג’ו ביידן היה חלש מדי לאלץ את נתניהו לקבלו. לעומתו, טראמפ לא השאיר לנתניהו שום אופציה. אגב, אנשי טראמפ נפגשו עם נציגים של החמאס ותארו לעצמכם מה היה קורה עם נשיא דמוקרטי היה מאפשר זאת?

ראש הממשלה בנימין נתניהו המשיך במלחמה הארוכה והמיותרת הזו בעזה במשך שנתיים רק כדי שיוכל לשרוד פוליטית. לאור זאת, חיילים רבים נהרגו שלא לצורך וגם חטופים נהרגו ואו השתחררו מאוחר מדי. בצד הפלסטיני נהרגו רבים מדי שלא לצורך. זה ימשיך להזיק גם לישראל בעתיד כיוון שהיא נמצאת עם רצועת עזה בשכנות

עוד מספר מילים על טראמפ הנוכל. הוא נפגש לאחרונה עם שני דיקטטורים: ראשי המדינות של סוריה וערב הסעודית. הוא ביטל את הסנקציות על סוריה ומאפשר מכירת אף-35 לסעודיה שזה מאוד מסכן את ישראל. טראמפ בטיפשותו גם מעריץ את המנהיגים האלה, כי כהרגלו הוא מעריץ דיקטטורים. בואו נבחן את הצביעות של המצביעים הרפובליקנים והבוחרים היהודים של טראמפ: אם קמלה האריס הייתה נבחרת לנשיאה ומעיזה להיפגש עם מנהיגי סוריה וסעודיה, ומאשרת למכור לסעודיה את האף-35, הייתה כמה צעקה גדולה מקרב הרפובליקנים שהיו טוענים שזה לא מתאים לערכי ארה”ב ומסכן מאוד את ישראל. אך כרגיל לטראמפ מותר לעשות מה שהוא רוצה כאשר אין לו מושג על משמעות מעשיו וגם ממש לא אכפת לו מכך

טראמפ גם ביודעין או שלא ביודעין עוזר לקדם את נושא המדינה הפלסטינית. והיכן הרפובליקנים והיהודים שבחרו בו

ארה”ב וקנדה היו המדינות הקרובות ביותר שנים על שנים עד שהגיע טראמפ המטורף והפך אותן כמעט לאוייבות. הוא גם מעז לטעון שקנדה היא המדינה ה-51 של ארה”ב. במעשיו טראמפ בסך הכל מחליש את המערב ועוזר לרוסיה וסין. מנהיגי שתי מדינות אלה ודיקטטורים אחרים בעולם בוודאי מחייכים שהם רואים מה טראמפ עושה. כיצד הוא הורס את הדמוקרטיה בארה”ב מדי יום. האמריקאים עוד ישלמו מחיר כבד על בחירתם בטראמפ

בוחרי הימין בישראל שרואים בנתניהו נביא חדש שמחו מאוד על בחירותו של טראמפ לנשיאות ארה”ב בפעם השניה, כאשר הריס הפסידה. אני לא בטוח היום שכול תומכי טראמפ בישראל שמחים על מה שהוא עושה, כאשר הוא אונס את נתניהו פעם אחר פעם לקבל את עמדותיו. זה כולל את מכתב ההתנצלות לקטאר, הסכם הפסקת האש עם החאמס ואי לוחמה בלבנון

טראמפ גם לא מתבייש להתערב בפוליטיקה ומערכות המשפט של מדינות אחרות ובמקרה של ישראל, הוא טוען שיש להעניק חנינה לנתניהו על ידי נשיא המדינה יצחק הרצוג. נתניהו מצידו פועל בכל דרך לבטל את המשפטים נגדו, טראמפ הוא עזרה מצויינת. לא מפתיע ששני מנהיגים נוכלים אלה, דואגים אחד לשני ומעריצים אחד את השני. נתניהו מצידו טוען שטראמפ הוא הנשיא האמריקאי התומך הגדול ביותר של ישראל, ושמגיע לו פרס נובל לשלום. צפויות עוד התפתחויות נוספות לאור היחסים בין השניים

Posted on December 31, 2025December 22, 2025Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags ceasefire, Israel, Netanyahu, Palestinian state, politics, Trump, United States, ארה"ב, הפסקת אש, טראמפ, ישראל, מדינה פלסטינית, נתניהו, פוליטיקה

היהירות היא אחד האויבים הגדולים ביותר של ישראל

הישראלים יודעים הכל, מבינים בכל והם הכי טובים בכל דבר ועניין. ולמרות זאת שורת המחדלים הקשים של השבעה באוקטובר הוכיחה שבמציאות זה רחוק מהאמת

המודיעין לא תיפקד, השב”כ לא תיפקד, לקח לצה”ל 6-8 שעות להגיב על קריאת האזרחים (“הורגים אותנו”), החומה הטובה והטכנולוגית ביותר בעולם נפלה בתוך פחות מחמש דקות. צה”ל אישר לערוך מסיבת טבע ליד הגבול – שזה טמטום משווע. משאירים בסיסי צה”ל ריקים כי מדובר בחגים – וזה טמטום משווע נוסף. ממשלת המחדלים והשחיתות העבירה גדודים של חיילים לשמור על המתנחלים במקום על אזרחי העוטף. והיכן התצפיתניות שצפצפו על המידע שלהן כי הן “רק” חיילות

ומעל הכל התפיסה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ורבים אחרים שעדיף “לשמן” את החמאס שישתוק במקום לקדם את הרשות הפלסטינית

ישראל של היום היא מדינה ימנית מתחרדת ומשיחית. ולאור האמור לעיל אינני חושב שהיא יודעת כיצד באמת להתמודד עם השכנים ולדאוג לאזרחים

בישראל שכחו כי מחר צריך לחיות עם השכנים האלה אחרי שהפציצו אותם יומם ולילה. ארה”ב עשתה זאת באפגניסטן, עיראק ווייטנאם – והיא מזמן לא נמצאת במקומות האלה שהם רחוקים מאוד מארה”ב. לעומת זאת, ישראל תאלץ להתמודד עם השכנים שלה כל העת. אני לא חושב שנתניהו שעומד בראש ממשלה כושלת, הוא זה שאפשר לסמוך עליו. הוא ובעיקר תומכיו הרבים לא הולכים לשום מקום. הם רק הורסים את דמוקרטיה יום יום (ממש כמו בארה”ב של הדיקטטור דונלד טראמפ)

הסכם הפסקת האש הנוכחי נכפה על ישראל על ידי המושחת השני טראמפ שרוצה פרס נובל (כי אובמה קיבל אותו) ובעיקר כי יש לו, למשפחתו ולחבריו עסקים ענפים בקטאר ובאזור כולו. את המלחמה המיותרת בעזה אפשר היה לעצור לפי חודשים ארוכים. את אותו הסכם הפסקת האש אפשר היה להשיג אז, להציל יותר חטופים, והרבה פחות חיילים היו נהרגים. אז גם השנאה לישראל בכל העולם הייתה פחותה

טראמפ ונתניהו קוראים להסדר – הסכם שלום. באמת? האם ישראל והפלסטינים יחליפו שגרירים? עתה יותר מתמיד העולם הערבי לא יקבל את העבודה שישראל מסרבת לתת לפלסטינים מדינה והיא ממשיכה לעבות את ההתנחלויות

ולסיום עוד נקודה: מדינה שיודעת מול מי היא מתמודדת לא היתה מאפשרת לרבים רבים (החרדים) להשתמט מהצבא. ולא הייתה נותנת למחנה המשיחי לשלוט בסדר היום הציבורי

ובנימה האישית: הפעם היחידה שפחדתי ב-20 השנים האחרונות (בהן אני גר בקנדה) הייתה דווקא בביקור בישראל ליומיים אשתקד. אירעה הפסקת חשמל ארוכה וחששתי שהאיראנים מתקיפים. חבר שלי עובר מרמת השרון לתל אביב כי נמאס לו לגור ליד הצבא ולהוות מטרה להתקפות בעתיד. הוא גם ציין בפניי שבישראל הסתירו את ממדי הנזק העצום של הטילים האיראנים

הפעם הקודמת שפחדתי בחיי הייתה בעת מלחמת המפרץ בעיראק הראשונה (1991) עת 40 טילים נפלו על אזור תל אביב שאז גרתי בה. לי זה הספיק לכל החיים

אינני יודע מה יהיה בעתיד ואני מודע לסכנה של האיסלאם הקיצוני. אני באופן אישי אתאיסט ומתנגד באופן עקרוני לדתות שמביאות רק נזק ושנאה. האם הותקף כאן ע”י מוסלמים? אולי? בשלב זה מרבית המוסלמים הגרים במחוז שלי (בריטיש קולומביה שמכילה כ-4.5 מיליון תושבים) ומספרם מגיע לפחות מ-200 אלף – הם איראנים – ואין בהם שום סכנה לנו

אני לא צופה עתיד טוב לעולם אשר נהיה קיצוני דתי, ימני וכוחני והדיקטטורים הולכים ומשתלטים על כל הדמוקרטיות שנשארו

Posted on November 12, 2025November 12, 2025Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags ceasefire, corruption, democracies, failure, Israel, Netanyahu, Oct. 7, radical Islam, Trump, איסלאם קיצוני, דמוקרטיות, השבעה באוקטובר, טראמפ, ישראל, מחדלים, נתניהו, פסקת אש, שחיתות

טראמפ עוזר לנתניהו ונתניהו עוזר לטראמפ

 במדינות מתוקנות מנהיגים כמו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, היו יושבים בכלא כבר מזמן. אך כיום לצערנו ישראל וארה”ב כבר מזמן לא מדינות מתוקנות, הדמוקרטיה בהן חלשה ומחולשת מדי יום. והציבור או שאינו מבין את חומרת המצב או שלא אכפת לו. מכל מקום: הנזק שגורמים נתניהו וטראמפ למדינותיהם הוא קבוע ובר קיימה ולא יתוקן גם לאחר שהם יעלמו מהמפה הפולטית. יקח מספר דורות אם בכלל להחזיר את המצב לקדומו

בביקורו השלישי בחודשים האחרונים של נתניהו בבית הלבן, נראה המנהיג הישראלי זורח כאילו זכה בפייס. הרי בישראל נתניהו כבר אינו מקובל, ורבים מבינים עד כמה הוא הזיק ומזיק למדינה. אך בבית הלבן כשטראמפ לצידו, מרגיש נתניהו ממש כמו בבית. הרי מה אפכת לו שהוא האחראי הראשי למחדלי השבעה באוקטובר, שחטופים נהרגו כיוון שהוא סירב להגיע להסכמות עם החאמס, ושחיילים רבים כמו פלסטינים רבים נהרגים כמעט כל יום לחינם בעזה

נתניהו המושחת לא התבייש להציע שחברו האמריקני המושחת יקבל את פרס נובל לשלום. עבור מה? עבור הצלחתו להפסיק את המלחמה בין רוסיה לאוקראיינה? האם הצליח טראמפ להביא שלום בין ישראל לאיראן, או בין ישראל לפלסטינים, או בין ישראל לחמאס, או בין ישראל לסוריה, או בין ישראל לערב הסעודית, או בין ישראל ללבנון

אך כאשר שני מנהיגים מושחתחים נפגשים, כל אחד רוחץ את גבו של השני ויש הרבה מה לרחוץ שם. לכן טראמפ לא התבייש לקרוא למערכת המשפט בישראל להפסיק את משפטו של נתניהו. איזה מעמד יש לנשיא ארה”ב שהוא יכול בכלל לצאת בדרישה שכזו

ועל התערבות טראמפ במערכת המשפט בישראל כותב פרופסור אמנון סלע:
אינני קורא מתמיד של ישראל היום. לכן מזמן לא קראתי כתבה של אמנון לורד. כבר לפני שנים רבות הוא הסתמן כאיום כעיתונאי של ה-דיפ-סטייט, מתלהם, לא מדוד. בכתבה החדשה של רבעי אמיתות וחצאי שקרים, הבנתי את גודל החרפה בהתערבותו החצופה של טראמפ במערכת המשפט. נצחון הבורות השמרנית התאפשר, בין השאר בשל התערבות האוונגליסטים ושאר עובדי הדת. מיד יצא הקבינט המטורלל נגד הדמוקרטיה, ומה שנשאר, תוך עשרים וארבע שעות הוא ליבה את המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. בהבל-פה הוא סיפח את קנדה וגרנלנד. והסיר מיסים משכבת המיליונרים שהשמינה

בשניה הפכה אמריקה לגדולה כשמפרץ מכסיקו הפך למפרץ אמריקה. באצילות אופיינית לימין לורד תקף את הנשיא ביידן. באותו שאר-רוח שביבי תקף את אובמה. את תמיכת שתי המפלגות ביבי ולורד השליכו הימה לאחר הליך הרס שיטתי של מערכת המשפט האמריקנית, עם נגיחות בקונסטיטוציה. נפנה הנשיא האמריקני הידיד (לפעמים) לנפץ את מערכת המשפט בישראל. זה הנשיא שעסק בפרוסטיטוציה תחת שמי אותו אל. לפני שבע שנים בעצת ביבי ידידו הוא סייע לאיראן להעשיר אורניום. בעצת ביבי ידידו הוא יצא למלחמה נגד אותו איום, ולא הואילו אזהרות הפנטגון והסי.אי.איי, נגד סמכות הקונגרס, אותו קונגרס שתקפו תומכיו, בליווי תפילות דרעי בעל הנס הטרמפיזם מטמא את העולם. נכון, לא לדעת כולם

ועל התנהלות ממשלת ישראל הפוגעת בשלטון החוק אומר איש הצבא הבכיר לשעבר בני ברבש: מחובתנו להציב מול הבריונות השלטונית אמצעי הרתעה יעילים ולמתוח קו עצירה שממנו לא נסוגים. מחיקת עברו והוויתו של כל אדם, יהיה זה אלוף, טוראי או סתם אזרח שלא בא לשלטון טוב בעיניים, היא פרקטיקה מוכרת וידועה של המשטרים האפלים ביותר במאה העשרים, שמפני אחד מהם הזהיר יאיר גולן עצמו. מחר תחליט הממשלה לשלול את תאריו האקדמיים של מדען מזהיר ומחרתיים היא תפקיע משופט עליון את משרתו כי פסיקתו לא תישא חן בעיניהם

Posted on August 20, 2025July 15, 2025Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Amnon Sela, democracy, Israel, Netanyahu, Oct. 7, Trump, United States, אמנון סלע, ארה"ב, דמוקרטיה, טראמפ, ישראל, נתניהו, שבעה אוקטובר

ישראלים שנמאס להם מנתניהו כותבים בפייסבוק

ישראלים רבים כועסים על ממשלת נתניהו והעומד בראשה כותבים את מחאתם בפייסבוק

כבר חודשים אנחנו שומעים, מחטופים ששוחררו וממידע שמגיע ממשפחות, שדווקא פעולות צה”ל בעזה הן שמסכנות את חייהם של מי שנותרו בשבי. חלקם לא שרדו. בדיוק בגלל זה. המציאות הזו ברורה לכולנו כבר יותר מידי זמן. ובכל זאת, ממשלת ישראל ממשיכה באותה מדיניות: להילחם כאילו יש עוד מה לנצח. דובר צה”ל בעצמו מדבר על חמאס שהוכרע. אף אחד מהשרים לא יודע להסביר מה עוד נותר להשיג, אבל אף אחד מהם גם לא מוכן להניח את הנשק. אז מה כן. עוד מאותו הדבר. עוד חיילים. עוד קורבנות. עוד חטופים שלא חוזרים

אנחנו החיילים אלו שיצאו להילחם, לא מוכנים לשתוק עוד. אסור להמשיך ככה. הגיע הזמן לחדש את החוזה בין האזרחים לבין הממשלה: חוזה שבו החיים שלנו באים קודם. שבו למנהיגים יש אחריות, שבו הציבור לא שוכח ולא מסתחרר מכל ספין שהממשלה זורקת. אנחנו, בניגוד אליהם, משלמים את מחיר המלחמה הזו כל יום. יחד עם החטופים, יחד עם החפים מפשע, יחד עם משפחות שכולות שלא קיבלו שום תשובה או מזור. נקודת הרתיחה כבר כאן

העסקה היא הדרך היחידה להשיב את החטופים מבלי להקריב את מי שנשאר בחיים ומבלי לאבד את החללים בין ההריסות. זו החובה המרכזית של מדינת ישראל, זו המטרה היחידה ממטרות המלחמה שעוד בכלל נוכל להשיג בעזה לפני שגם זה יהיה מאוחר מידי

מחבלים יהודים, משיחיסטים שמאמינים בביאת המשיח, שרוב המדינה דוחה אותם על הסף, פוגעים בחיילי צהל ובאזרחי המדינה. חרדים שלא מוכנים להשתתף בהגנה על המדינה ומתעלמים מצורכי בטחון וכלכלה והקיום של מדינת ישראל, חונקים מדינה שלמה בשביל לקיים חיים פרזיטיים על חשבון ציבור הרחב, בדמו. אדלשטיין מסתמן שנכנע לנתניהו רק כדי לקבל עוד כמה חודשים בשלטון. ממשלה שמנצלת את המלחמות כדי להרגיל אותנו לדריסת זכויות יסוד שלנו. נתניהו בוחר בחרדים בזמן שאתם במילואים

ומסתבר שאפילו הבן החמוד של נתניהו אבנר, נגוע בהתנהלות ערכית מזעזעת. מחליף שם וקונה דירה בבריטניה במזומן, יאיר נתניהו שכבר עזב מזמן את הארץ וחי במיאמי, בלתי נתפס המשפחה הזאת. מזכירה לכם מה אמרה שרה נתניהו: אנחנו נעזוב את הארץ ושתשרף המדינה. ולקינוח, נתניהו ממנה שר שיכון חדש אייכלר שכינה חילונים כבהמות אדם וחיות בן גביר פונה לסמוטריץ לסכל עסקת חטופים. אין תחתית לממשלת האסון

הניסיון ליצור קשר בין שחרור החטופים לבין שחרור נתניהו ממשפטו, היא בלתי מוסרית ובלתי חוקית. רק אדם חסר עכבות ומוסר כמו ביבי יכול להפעיל אדם חסר עכבות, מוסר ושכל כמו טראמפ כדי ליצור את המשוואה הזו וגם לאיים. מיותר להזכיר מה היה אומר, או צועק, נתניהו אם היה מדובר בראש ממשלה אחר. או לחלופין, אם נשיא אמריקאי היה מתערב כדי להפסיק את ההפיכה המשטרית, למשל. אבל נתניהו מוכן למכור את הריבונות שלנו תמורת הכיסא שלו והשילטון. אולי כשלב הבא יעודד את טראמפ לקרוא לביטול הבחירות במדינת החסות ישראל. וכשמדובר בנשיא אינפנטיל חסר הבנה, מציאות הזאת קרובה מתמיד

בהתחלה הם באו לקחת את הקומוניסטים, ולא השמעתי את קולי כי לא הייתי קומוניסט. אחר כך הם באו לקחת את היהודים, ולא השמעתי את קולי כי לא הייתי יהודי. אחר כך הם באו לקחת את הסוציאליסטים ואת אנשי איגוד המקצוע, ולא השמעתי את קולי כי לא הייתי אחד מהם. בסוף הם באו לקחת אותי ולא נותר אף אחד שישמיע את קולו למעני

Posted on August 6, 2025July 4, 2025Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Facebook, Gaza, Hamas, Netanyahu, protest, Trump, חמאס, טראמפ, מחאת, נתניהו, עזה, פייסבוק

לאן ישראל הולכת

מלחמת הזדון של הממשלה נגד המדינה והחברה הישראלית נמשכת ללא הפוגה. התוצאות ניכרות בכל אתר. יו”ר ועדת החוקה ממשיך את מלחמתו נגד המערכת המשפטית. מצרים מאשימה את ישראל בהפרת הסכם השלום ומצמצת את שיתוף הפעולה הדיפלומטי. הולנד ונורווגיה מאיימות בהפסקת שיתוף הפעולה הצבאי והמדיני. ישראל מפליאה להכות בתימן, אבל מספיק טיל תימני אחד כדי לצמצם את מספר הטיסות לישראל מהלך שמבודד את ישראל

הצהרות מדיניות של שרים, בורים ביחב”ל מחבלות במעמדה הבינלאומי של ישראל. דירוג האשראי מצביע על סיכונים כלכליים. מתרחב הנתק בין ביבי נתניהו לדונלד טראמפ. עוד ועוד כתבות של אנשי ימין מוכיחות את הצורך המידי בהחלפת הממשלה שפשטה את הרגל גם מבחינה מדינית וגם מבחינה מוסרית

הסוציאל דמוקרטיה הישראלית מתה והחליפה אותה מין יהדות יהירה, שחצנית מבית שמאי. בעוד ההלכות כמעט כולן הן על-פי בית הילל

ומה נאמר על טראמפ: הוא שונא לוזרים. ברגע שהוא סימן את נתניהו כלוזר, כינה אותו מחסום דרכים להגיע להסדרים ואמר כי מתקפה עצימה חדשה בעזה כפי שנתניהו מתכנן היא מאמץ מבוזבז, הוא לקח אליו את המושכות והטיל את נתניהו לצד הדרך. בממשל האמריקאי גוברת תחושת המיאוס מנתניהו אחרי שטראמפ קרע את המסכה מעל פניו: הוא יודע שהוא נלחם למען הישרדותו הפוליטית בלבד, שהרי טראמפ מבין בזה דבר או שניים, כי גם הוא נרקיסיסט הפועל בעיקר למען עצמו. וברגע שטראמפ הפנים שנתניהו מהתל בו, שאין לו כוונה לסיים את המלחמה בעזה, שאין לו תכנית ליום שאחרי

טראמפ הגיע להסכמות עם החות’ים שלא כללו את ישראל, הודיע על משא ומתן ישיר עם איראן בלי לתת לנתניהו הצצה לפרטיו, ועכשיו כשהוא בסעודיה, חומד את ארמונותיה וכספה, הוא הולך להגיע כנראה להסכמים שלא כוללים נורמליזציה עם ישראל כתנאי לשיתוף פעולה עם ארצות־הברית. נותרנו מאחור, כי ראש הממשלה נתניהו הדיר עצמו – לא כי הוא חשב שהמהלכים שמקדם טראמפ הם רעים, אלא כי הם לא מתחברים לנוכלות האופפת אותו ולא מתאימים למתווה שהגה במוחו כדי להישאר בשלטון ויהי מה

טראמפ נענה לתביעותיו של נתניהו לפני כעשר שנים לצאת מהסכם הגרעין, שאמנם לא היה מושלם אבל היה טוב. היו אלו הימים שבהם נתניהו התייחס לטראמפ בהתנשאות כאל אידיוט שימושי, וניצל את חוסר הבנתו במהלכים מדיניים־ביטחוניים כדי לסובב אותו על האצבע הקטנה. הגלגל התהפך: עכשיו, טראמפ הוא זה שזוקר את אצבעו ונותן לנתניהו להסתחרר עליה. הוא עושה מה שהוא רוצה ומה שנכון בעיניו: מדבר ישירות עם חמאס כדי לשחרר חטופים. גם הוא מבין ששלום עושים עם האויב, גם כשהוא מר ואכזר. מנעד הרגשות של טראמפ מצומצם, אבל נושא החטופים נגע לליבו, והוא נרתם להביא לשחרורם מהמנהרות בעזה

טראמפ דוהר עתה למזרח התיכון כשהוא נחוש לשנות אותו מהיסוד: משימתו היא להביא לסיום המלחמה בעזה, לשחרור החטופים ולשיקום הרצועה. הוא מגייס את סעודיה ושאר מדינות המפרץ כדי להוביל מהלך גדול: גם הסכם עם איראן שנתניהו לא שותף בסודותיו, גם שיתוף מדינות ערב בתכניות היום אחרי בעזה

בימין הישראלי שמחו וצהלו על בחירתו של טראמפ וסילוקו של ביידן. הם טעו לחשוב שהוא יהיה המריונטה שלהם. טראמפ הראה להם שהוא לא סופר אותם: הוא חדור מטרה להביא למהפך של שלום באזור, שישרת אותו היטב – הוא גם יקבל מקטאר ארמון מעופף, וגם סעודיה תזרים מילארדים לארצות־הברית

Posted on June 11, 2025June 11, 2025Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags economic risks, Israel, Israel’s international standing, Netanyahu, politics, Trump, טראמפ, ישראל, מעמדה הבינלאומי של ישראל, סיכונים כלכליים, פוליטיקה, תניהו

אייר קנדה חוזרת לטוס לישראל בחודש מאי הקרוב

חברת התעופה הלאומית של קנדה, אייר קנדה, תחזור לטוס לישראל במהלך חודש מאי הקרוב. זאת, בכפוף למצב הביטחוני שישרור באזור הנחשב לאחד המסוכנים העולם. ואם המלחמה תסתיים סוף סוף ולא צפויים משברים נוספים קרובים

במקור הייתה אמורה אייר קנדה לחזור לטוס לישראל במהלך חודש אפריל, אך כאמור לסוף הוחלט בחברה הקנדית לדחות את הטיסות לתל אביב בחודש ימים. כך מסבירה מנכ”ל אייר קנדה בישראל, רות בן צור. היא הוסיפה: “יש לנו ביטחון מלא בקו, ברגע שיכולנו לחזור זה הדבר הראשון שעשינו”

אייר קנדה הפסיקה לחלוטין לטוס לישראל לאור המשבר הביטחוני הקשה במזרח התיכון, המלחמה בעזה והמלחמה בלבנון, במהלך חודש אפריל שנה שעברה. אז אמרו בחברה הקנדית כי: “הפעילות של אייר קנדה לתל אביב וממנה תישאר מושעית לעתיד הנראה לעין, לאחר מעקב אחר ההתפתחויות באזור. אנו מתחייבים לחדש את הטיסות לישראל וממנה ונעשה זאת ברגע שזה יהיה בטוח עבור לקוחותינו והצוותים שלנו”

כאמור במהלך חודש מאי הקרוב, אייר קנדה צפויה לחדש את הטיסות מטורונטו ומונטריאול לתל אביב. יצויין כי כיום אין טיסות ישירות מקנדה לישראל, לאחר שחברת התעופה הלאומית של ישראל אל על, הפתיעה בהודעתה כי החל מחודש אוקטובר שנה שעברה, היא ביטלה את הטיסות הישירות לטורונטו ומונטריאול. וזאת, מחוסר כידאיות כלכלית בזמן שעדיף היה להסיט את המטוסים לקווים רווחים יותר. בקהילות של הישראלים והיהודים באזורי טורונטו ומונטריאול קיבלו את הפסקת הטיסות הישירות של אל על מישראל לקנדה ובחזרה, בתדהמה ובכעס רב

בשנת אלפיים עשרים ושלוש הטיסה אייר קנדה כמאה ותשעים אלף נוסעים בקווים בין טורונטו ומונטריאול לתל אביב. שנה קודם לכן מספר הנוסעים בקווים אלה עמד על כמאה שבעים וחמישה אלף

במקביל הודיעה לאחרונה אייר קנדה כי היא מוסיפה קו חדש בין קנדה לפורטוגל, שיכלול טיסות בין מונטריאול לפורטו. הטיסות שיחלו בארבעה בחודש יוני, במשך ארבעה ימים בשבוע, ימשכו כל הקייץ ועד סוף חודש ספטמבר. באייר קנדה מאמינים שקוו חדש זה יהיה רווחי במהלך הקיץ של שנה זו. יצויין כי לאייר קנדה יש טיסות קבועות בין טורונטו לבירת פורטוגל – ליסבון, וכן בין מונטריאול לליסבון. קווים אלה הוכיחו את עצמם בשנה שעברה ולכן התווסף גם קו לפורטו

באייר קנדה קיימת אופטימיות בנוגע לטיסות לשווקים שונים באירופה כולל פורטוגל, תוך הוספת קווים חדשים והגדלת הקיבולת בקווים קיימים של החברה הקנדית. בנוסף לקו לפורטו אייר קנדה מתכננת להוסיף קווים חדשים גם לאיטליה וצ’כיה, בהם בין טורונטו לנאפולי, ובין טורונטו לפראג. מדובר בשלוש טיסות שבועיות שיחלו במהלך חודש מאי

לעומת זאת באייר קנדה נערכים לקיצוץ בטיסות שבין קנדה לארה”ב לאור מלחמת הסחר נגד קנדה עליה הכריז נשיא ארה”ב דונלד טראמפ. לא מעט קנדים התבטאו לאחרונה על רצונם להחרים את ארה”ב ובמסגרת זו, לא לרכוש עוד מוצרים אמריקאיים ולא לטוס לארה”ב

לאור הירידה המסתמנת בביקוש לטיסות בין קנדה לארה”ב, באייר קנדה נערכים לקצץ במספר הטיסות בין שתי המדינות השכנות. בין הקווים שעשויים להיפגע – באם הביקוש לטיסות לארה”ב יקטן – הם לאזורים “חמים” המיועדים לבילויים כמו פלורידה, לאס וגאס ואריזונה

בסקר אחרון שנערך הודיעו כחמישים ושישה אחוז מהקנדים כי הם מוכנים לבטל את הטיסות שלהם לארה”ב, או להימנע מלטוס לארה”ב. באם טראמפ יחריף בסנקציות נגד קנדה, אחוז הקנדים שיסרבו לטוס לארה”ב צפוי לגדול משמעותית

Posted on March 19, 2025March 4, 2025Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Air Canada, boycott, Europe, flights, Israel, Ruth Ben Tzur, security situation, travel, Trump, United States, war, אייר קנדה, אירופה, ארה"ב, החרים, טוס, טראמפ, ישראל, מלחמה, מצב הביטחוני, רות בן צור

Watching with concern

There has been a great deal of handwringing about antisemitism on campuses in North America in recent years. Since Oct. 7, 2023, with protests against Israel, some of which have turned violent and many of which have been condemned for making Jewish and Israeli students targets, the problem has intensified.

It is often said that politicians do not see the light until they feel the heat. University administrators are politicians in a broad sense, and the withdrawal of funds from donors may be among the reasons (ethics and decency being among other conceivable explanations) why some university administrators have tried to find a balance between the rights of free expression and the safety and security of Jews on campuses across North America. Criticism from government has also been a factor in pushing college leadership to address, to varying degrees, the problems faced by Jewish students, faculty and staff. 

A notorious US government hearing – and the perceived weakness of college presidents to respond adequately to the problem – led to the resignations of the presidents of Harvard and the University of Pennsylvania.

Now, the US government, under the leadership of the reelected President Donald Trump, has summarily cut off a chunk of funding to Columbia University, with threats of more such punishments to come unless institutions of higher learning get their perceived issues with antisemitism under control.

“Since Oct. 7, Jewish students have faced relentless violence, intimidation and antisemitic harassment on their campuses – only to be ignored by those who are supposed to protect them,” US Secretary of Education Linda McMahon said in announcing the funding freeze. “Universities must comply with all federal anti-discrimination laws if they are going to receive federal funding. For too long, Columbia has abandoned that obligation to Jewish students studying on its campus. Today, we demonstrate to Columbia and other universities that we will not tolerate their appalling inaction any longer.”

Columbia’s interim president, Katrina Armstrong, called this a “time of great risk to our university” and said that the loss of funds would be felt in “nearly every corner” of the institution.

“There is no question that the cancellation of these funds will immediately impact research and other critical functions of the university, impacting students, faculty, staff, research and patient care,” Armstrong wrote in a statement.

A sum of $400 million is an almost inconceivable number to most ordinary people, so to put it in some context, Columbia has an annual operating budget of $6.6 billion, of which more than one-quarter comes from federal sources. Unlike most Canadian universities and the American state college systems, Columbia is a private institution – and an elite, Ivy League one at that. In other words, that is a massive amount of public money flowing into a private institution, though that is a topic perhaps for another day.

Columbia was an epicentre of last year’s campus protests and the genesis of a network of encampments against Israel and its war against Hamas, encampments that spread to campuses here in British Columbia, to consternation from Jewish students, their parents and communal organizations. 

With the withholding of $400 million from Columbia, which is promised as a first major salvo in what could become a larger battle between the US government and higher education, the preponderance of handwringing may have shifted from Jews and their allies to the figures responsible for higher education. 

Among Jews – in the United States, Canada, Israel and elsewhere – there are massively polarized opinions about Trump. But, whatever your position, it is true that something needs to be done to force universities to address the undeniable crisis facing Jewish students and faculty.

That said, this recent move against higher education is part of a larger effort to discredit liberal institutions, attack expertise and dismantle government programs designed to buttress democracy, liberty and the global order. Legitimate criticism of campus antisemitism is being weaponized by an increasingly cynical US government to stifle and punish speech and threaten the academy and its sources of knowledge production, including scientific discovery and advancement. We should be wary of aligning with these forces and their attempts to cover up their real agenda. 

This move – and possible additional ones that seemed implied threats in McMahon’s announcement – will force a showdown. Jews likely will become a bargaining chip in this coming confrontation and that is deeply concerning for Jews of all political and ideological persuasions.

Elected officials and university administrators in Canada – where the vast majority of students attend public institutions – will no doubt be watching very closely to see what changes the financial penalty has on American institutions’ approaches to the problem. So will Jewish students and faculty, their families and others who care about them. 

Posted on March 14, 2025March 13, 2025Author The Editorial BoardCategories From the JITags antisemitism, budget cuts, campuses, Columbia University, Katrina Armstrong, Linda McMahon, Trump, United States

Interesting time to live

It is said that a week is a lifetime in politics and – well, would you look at that? – it is almost exactly a week before the Liberal Party of Canada selects its new leader to replace Prime Minister Justin Trudeau.

Conventional wisdom says that leader will be Mark Carney. Of course, if conventional wisdom were dependable, prime ministers John Turner and Kim Campbell would have gone down in history as figures in the biggest landslides in electoral history. Of course, those “fresh faces” were indeed involved in two of Canada’s most decisive electoral sweeps – just not in the ways they had hoped. Both had taken what appeared to be their respective parties’ hopeless chances and revived their fortunes temporarily before being devastated in their parties’ worst showings to date when the votes came in.

Both Campbell and Turner were, to an extent, known quantities, though Turner had been out of the political scene for close to a decade and Campbell was a single-term cabinet minister without the deepest roots in federal politics when she became the country’s first (and, to date, only) female prime minister.

So, while conventional wisdom tells us that Carney will be the next Liberal leader – and, by convention, as leader of the governing party, prime minister – conventional wisdom can be bubkes, as Turner and Campbell learned.

Carney, former head of both the Bank of Canada and the Bank of England, has never held elective office. Many Canadians wouldn’t recognize him in the lineup at Tim Horton’s. In a time of economic anxiety, Carney’s undeniable credibility on that topic is the selling point that has brought members of the Liberal caucus to his campaign by an almost four-to-one margin over presumed second-place candidate Chrystia Freeland, whose shock resignation led to Trudeau’s retirement in the first place.

In any event, surveys suggest that, under Carney, the Conservatives under Pierre Poilievre would go from shoo-ins to a neck-and-neck race. One poll suggests that, given Anyone-But-Trudeau, centre-left voters would rally around Carney to keep the Conservatives out, with New Democratic Party support crashing to half of what it gained in the last election.

Whoever wins the probably-almost-immediate general election after the leadership vote will inherit one of the most unenviable scenarios. With the once and once again US President Donald Trump reprising his role as global disruptor, threatening the Canadian (and global) economy with tariffs, aggression and assorted chaos, the new Canadian leader will walk a tightrope of defending Canadian interests while not unnecessarily rattling the cage of the Most Powerful Man in the World ™. Trump injects variables into politics that can never be accurately predicted – and Canadian leaders will be forced to react.

It is almost inevitable that everything will be seen through a prism of Trumpism, including the flashpoint issue of the Middle East conflict. With the US president repeatedly promising variations on the theme of “all hell” if developments do not go in Israel’s favour, fragile diplomacy, such as it ever has been between Israel and its neighbours, seems to be a thing of the past – particularly with Israel’s Prime Minister Binyamin Netanyahu largely echoing Trump’s  sociopathic scheme for some sort of Las Vegas in the Gaza Strip. 

Canadian voters tend to make electoral decisions on domestic issues, not foreign policy. Nevertheless, there is another variable that could play a sleeper in the coming election. It’s something few people seem to have on the radar but that may emerge as things unfold.

Anti-Israel activists (call them “pro-Palestinian” if you will, though it is hard to see how stopping traffic, chanting slogans, burning flags, etc., are aiding Palestinians) are no doubt planning to continue disrupting any public event where they can make their case against Israel. While justifying the atrocities of Oct. 7 as “brilliant” and justifiable, for example, is probably a bridge too far even for those most sympathetic to the Palestinian people and those who desire peace, depend on these extremists to nonetheless disrupt political events across the country – and do not expect them to do so in stereotypically polite Canadian style. 

There are a lot of external variables facing Canadian politicians in the coming weeks. Responding to harangues from Washington by an unprecedented leader will force our own leaders to respond. Closer to home, expect disruptions and pandemonium from so-called “pro-Palestinian” activists. How politicians react to these unpredictable interventions could change the trajectory of the race. How Canadians, in turn, respond to the politicians’ reactions could prove one of the most volatile variables in the unsettled political firmament.

A profoundly false (we think) assumption says that Canadian politics and history are boring. In this era, a more ancient dictum – the curse “May you live in interesting times” – seems more apt. 

Posted on February 28, 2025February 26, 2025Author The Editorial BoardCategories From the JITags Canada, elections, leadership, Liberal party, Mark Carney, politics, Trump

Choose your next PM

By the time Justin Trudeau emerged from the front door of Rideau Cottage last week to announce his intention to end almost a decade as Canada’s prime minister, any element of surprise had evaporated. His future was sealed – and not by his choice.

As is so typical in our polarized times, Trudeau’s reign has been neither as masterful as his PR flaks suggest nor as disastrous as the monster truck crowds with their “[Expletive] Trudeau” stickers would have us believe. The truth lies somewhere in between. Despite the apocalyptic rhetoric of some opposition figures depicting Canada as a failed state in line with Somalia or Haiti, we remain arguably the most fortunate people on the planet and any commentary to the contrary is either self-serving propaganda or the worst example of First World ingratitude. 

Among those who are glad to see Trudeau go there is a prevailing crankiness that he waited too long. True, abandoning ship days before our greatest trading partner and rather obtrusive (at the best of times) neighbour is set to (re)inaugurate an unpredictable kook as their head of state does raise some concerns. But let’s get some perspective. 

Canadians are sleeping with an elephant, as the current prime minister’s late father, Pierre Trudeau, famously quipped. “No matter how friendly and even-tempered is the beast, if I can call it that, one is affected by every twitch and grunt.” Under the incoming US president, that country seems destined to become twitchier and gruntier.

Trump is proposing an Anschluss in which Canada becomes the 51st state. Why 51st, we have to wonder? Why not the 51st to, at a minimum, the 61st? How do Lilliputian Vermont and Rhode Island and the practically unpeopled Wyoming justify statehood, two senators each and the assorted benefits of statehood but our 3.8 million square miles is mooted to get a single state and a measly two senators? Canada’s 40 million people exceed the combined populations of the 21 smallest US states so excuse us for being a little miffed at the idea that our landmass and people deserve an American presence equivalent to Arkansas or New Mexico. But perhaps we’re getting ahead of negotiations here.

We josh, of course. But this much is deadly serious: were an American president to genuinely promote annexation – either militarily or through the economic bullying Trump suggested last week – Canadians would have little defence but throwing Timbits and snowballs at the invading forces. There is plenty of comedic fodder around this subject but laughing has a tendency to stop abruptly when an underestimated madman gets his hands on the levers of power.

The idea that who occupies 24 Sussex Drive makes a whit of difference in the circumstance is an exercise in national self-delusion. In the event of an American invasion of Canada, Greenland or Panama, who ya gonna call for backup? Perhaps China or Russia might be willing to come to our aid. There’s a cheery idea – although not entirely out of the realm, given evidence that both these countries have already had their fingers in our democratic processes, and geopolitical and economic interests in the Arctic landmass.

The Liberal party is now charged with finding a new leader to pull it back from an apparent electoral abyss. In most instances, we would argue that this is an internal party matter for partisans to decide. The added wrinkle of our constitutional conventions, in which the leader of the party in power effectively automatically becomes PM, adds gravitas to the current situation.

Whether or not one is a Liberal partisan, it may be worth participating in the process. In the last bun toss, in which Trudeau was selected, it was an effective free-for-all in which, without even coughing up a membership fee, anyone was pretty much welcome to cast a vote – sort of like a “no purchase necessary” cereal box contest for a balsa-wood airplane. 

We are in a challenging political environment right now, where single-interest groups are flexing their disruptive muscles – anti-Israel activists, for example, are trying to cancel Christmas, they are disrupting public events, have shut down theatre performances and generally are making their small numbers have outsized impacts. While there is not on the horizon, at this point, a standard-bearer for the hate-Israel demographic, count on the myopic activists to inject this issue into the contest, likely to the detriment of the Jewish community’s safety and interests and, we would argue, to Israelis and Palestinians. 

Those who believe in a multiculturalism where Jews are welcome, a world where both Israelis and Palestinians are safe, and a body politic where dialogue trumps flag-burning should really pay attention to the process the Liberal party is about to adopt to select their next leader – who will be our next prime minister – and ensure that our views and interests are at least as well represented as the regressive mobs, be they on one side or the other of the issues we care most deeply about. 

Posted on January 17, 2025January 14, 2025Author The Editorial BoardCategories From the JITags Canada, elections, Liberal party, multiculturalism, politics, Trudeau, Trump, United States

לא רואים סוף למשבר

ישראלים רבים לאור אירועי השבעה באוקטובר הפכו להיות פסימים ובצדק. הם לא רואים שום תמונה אופטימית באופק ופתרונות לסיום המשבר הבלתי נגמר

האחראי הישיר למשבר בישראל הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעושה הכל כדי להמשיך בתפקידו ולא מעניין אותו המחיר הכבד לכך. נתניהו כיום הוא אחד המנהיגים השנואים בעולם, כולל במרבית מדינות המערב וכן בישראל. היום רבים מבינים מיהו האיש, כיצד הוא פועל ומה האינטרסים שלו. מצער שהשבעה באוקטובר האירו בצורה רבה עד כמה ישראל לא היתה מוכנה, ועד כמה נתניהו מסוכן ולא יקח אחריות על מעשיו ומחדליו הרבים

בישראל העדיפו להגן על ההתנחלויות בשטחים הכבושים ואף לעבות אותן במקום להגן על גבולות המדינה. העדיפות ניתנה למתנחלים על חשבון תושבי ישראל. זו הקונספציה שנתניהו הוביל וזה מחדל אדיר שהוא לא יוכל להימלט ממנו

יש לא מעט שנוטים להעריץ מנהיגים שזה מנהג לא בריא שיכול להפוך למסוכן, כאשר מדובר באישים כמו נתניהו ודונלד טראמפ. הערצה לנתניהו לאורך השנים הרבות שבה הוא מעורב בפוליטיקה הישראלית, הפכה את תומכיו לעיוורים ואת נתניהו לנוכל. אהוד אולמרט נכנס לכלא על עבירות פחותות בהרבה מאלה של נתניהו, שמתכחש להן כמובן. נתניהו המכהן בתפקידוכשבעה עשרה שנים צבר עבירות רבות בתחומים שונים. הוא הפך לאיש עשיר, הוא מחזיק במספר נכסים וחשבונות בנק מנופחים. נתניהו ומשפחתו חיים ברמת חיים גבוהה והחשבונות מוטלים על משלם המיסים הישראלי

לאור שנותיו בפוליטיקה הבויל נתניהו מהלכים מסוכנים ביותר. הוא הוביל את ההסתה הרבתי שהביאה לרצח של יצחק רבין, הוא הוביל תוכניות רבות להרחבת והוספת  ההתנחלויות בשטחים שפוגעות קשות בעתיד של ישראל והפלסטינים. הוא לחץ על טראמפ לבטל את הסכם הגרעין עם איראן – כאשר המומחים לנושאי ביטחון בישראל טוענים שמדובר במהלך שגוי ומסוכן לישראל. נתניהו גם איפשר העברת כסף רב מקטאר לחמאס, ששימש לחימושו בממדים אדירים. עדיין לא ברור האם לנתניהו היה גם רווח אישי מהעברות כספים אלה

נתניהו בימי שלטונו – דאג במדיניות ההפרד ומשול שלו כמו דיקטטורים – ליצור וללבות שנאת אחים בתוך ישראל. המצב היום בחברה הישראלית הוא כה חמור שכבר אי אפשר לגשר על הפערים בין תומכי נתניהו למתנגדיו. התעמולה השיקרית המופצת על ידיי נתניהו, בנו יאיר ומקורבים אחרים ומכונה “מכונת הרעל” רק מוסיפה שמן רותח לסכסוך הפנימי בישראל. הגיעו הדברים לידי אבסורד כאשר תומכי נתניהו מאשימים את משפחות החטופים כאילו הן שייכים לשמאל. לא מעט משפחות החטופים הוכו ואויימו על ידי תומכי נתניהו. ומה תומכיו אומרים לישראלים יוצאי אירופה: תחזרו לאירופה כדי שהיטלר יחסל אתכם. דוגמאות אלה מוכיחות שמאז שנתניהו השתלט על ישראל, המדינה החלה להתפרק והתהליך המדאיג הזה רק מתעצם

תומכי נתניהו מעריצים דמות בעייתית לא פחות והיא טראמפ. הם מאמינים כי רק טראמפ ידאג לישראל. לעומתו המועמדת השנייה לנשיאות בארה”ב, קמלה האריס, לא תדאג לישראל. הישראלים התומכים בטראמפ עיוורים למעשיו המסוכנים ורצונו להפוך לדיקטטור. כידוע הישראלים ונתניהו בראשם לא מסתכלים על התמונה הכוללת, אלה רק על היום ומחר. מבחינתם טראמפ יפתור את הבעיות של ישראל היום ומחר. הם לא קולטים עד כמה טראמפ מסוכן לארה”ב ולמערב, ולכן גם לישראל. אם טראמפ יחזור לשלטון יחליש הדבר את ארה”ב וזה בדיוק מה שרוצים ברוסיה ובסין. בישראל כיוון שלא חושבים על העתיד לא מבינים עד כמה ארה”ב חלשה תחליש גם את ישראל

Posted on October 30, 2024October 22, 2024Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Hamas, hostages, Israel, Netanyahu, Oct. 7, politics, settlements, Trump, השבעה באוקטובר, התנחלויות, חטופים, חמאס, טראמפ, ישראל, נתניהו, פוליטיקה

Posts pagination

Page 1 Page 2 … Page 9 Next page
Proudly powered by WordPress