Facebook

Combat online hate

Since the beginning of the pandemic, we have been confronted by two viruses: COVID-19 and, in its wake, the rampant spread of online hate.

As much of the world has been forced indoors, our time on the internet using social media has increased, which has advantages. We have found new ways to engage, stay in touch with our loved ones, and maintain and transform our connections to our workplaces and the world.

But the same technologies that have allowed us to keep connected have also served as springboards for the spread of online hate and conspiracy theories, which form the perfect Venn diagram of antisemitism. Since the pandemic broke, we have witnessed the emergence of ludicrous conspiracy theories accusing Jews of being responsible for the spread of COVID-19 or of profiting from the havoc. As a community that has consistently encouraged compliance with public health measures, we may be tempted to dismiss these outlandish conspiracy theories as nonsense. It is a type of nonsense, however, that spreads quickly and remains a cause for great concern.

Recent history has taught us that what begins online as the absurd mutterings of a few haters can, and too often does, turn into real-world violence. What we witnessed in Pittsburgh, Christchurch and Halle can certainly happen again. The threat is even greater today because people are spending more time online while also under considerable financial and emotional stress, a combination that makes people even more susceptible to messages hate-mongers are peddling.

Curbing online hate has been a priority for the Jewish community – and, therefore, for the Centre for Israel and Jewish Affairs – for nearly a decade. Since the beginning of the pandemic, we have remained on high alert, monitoring the emergence of antisemitic and hateful activity and bringing it to the attention of law enforcement and social media platforms.

Recently, we launched Stop the Transmission! (cija.ca/stop-the-transmission), a campaign powered by CIJA and funded by Canadian Heritage through the Anti-Racism Action Program. The campaign has provided practical tools and tips to hundreds of thousands of Canadians to identify and slow the spread of conspiracy theories, misinformation and deliberate disinformation.

We have also engaged directly with social media giants and are proud to have collaborated with our colleagues at the World Jewish Congress to urge Facebook to ban Holocaust denial, one of the most pernicious forms of Jew-hatred, from their platform, an action they took earlier this year.

We continue to call on social media companies to adopt the International Holocaust Remembrance Alliance definition of antisemitism, the most widely accepted definition in use today, including by the Government of Canada, who adopted it as formal policy in its 2019 Anti-Racism Strategy. In response to the global collective effort of our community, Facebook’s chief operating officer, Sheryl Sandberg, said “the IHRA’s working definition of antisemitism has been invaluable – both in informing our own approach,” and that Facebook would “continue to refine” its “policy lines as speech and society evolve.”

A continuing aspect of our work is advocating for governments to advance policies to address online hate directly. Federally, we continue our call for a national strategy on online hate that includes clear, harmonized and uniform regulations that apply to platforms and providers operating in Canada, as well as an independent regulator to enforce them. You can help by visiting notonmyfeed.ca and taking action.

CIJA is also working with Canadian Heritage to host the Action Summit to Combat Online Hate, scheduled for April 14-15. You can pre-register at cija.ca/action-summit. The summit will feature discussions with experts, law enforcement, industry leaders and community groups like ours. The goals are to create greater understanding of the issue and develop concrete actions to address it.

Even once the pandemic is over, our migration to the digital world will endure. We, therefore, must stay committed and united in our efforts to combat antisemitism and other forms of hatred online.

Judy Zelikovitz is vice-president, university and local partner services, at the Centre for Israel and Jewish Affairs.

פורסמו בפייסבוק על ידי ישראלים

(pixy.org/58340)

ביידן שוחח לראשונה עם טרודו

מנהיגי מדינות עמם שוחח הנשיא ביידן עד כה, שבוע אחרי ההשבעה, לפי סדר השיחות: טרודו קנדה, לופז אוברדור מקסיקו, ג׳ונסון בריטניה, מקרון צרפת, מרקל גרמניה, סטולטנברג נאטו, פוטין רוסיה ויושיהידה סוגה יפן.

גידול במספר העולים לישראל מקנדה

גידול משמעותי במספר העולים מאארצות הברית, קנדה ובריטניה וכעת הם באים גם מלב המיינסטרים.

על תנועת העליה מקנדה – נפש בנפש

נפש בנפש היא תנועת העליה מאצורת הברית, קנדה ובריטניה. לפני שנה פורסם על קפיצה במספר המתענינים בעליה לארץ. בגלל הקורונה רבים דחו את הגעתם. משרד הפנים בישראל דורש מהם יותר ויותר מסמכים שלא ניתן להנפיק בימי הסגרים. ומה מה שחדש פרופיל העולים לעתיד: עד כה היו כמעט כל העולים מהארצות האנגלו סקסיות ארה”ב, בריטניה וקנדה. בהם מהפריפריה שלהן: דתיים, חרדים, מהגרים (בני יורדים), רוסים, פרסים, וגם גרי צדק. פה ושם עוד כמה בוגרי תגלית.

לא רק בבני ברק

משטרת מונטריאול פיזרה מתפללים יהודים חרדים שהפרו את הנחיות הקורונה. חלק מהמתפללים תקפו את השוטרים באלימות וקראו להם נאצים. שארבעה שוטרים נפצעו קל באירועים חמורים אלה.

הקלות של רישום ברשות המיסים הקנדית

בניגוד למדינות אחרות, כמו קנדה למשל, שבה אדם צריך רק להירשם ברשות המיסים ולקבל מיד, בלחיצת כפתור, כאלפיים דולר לחשבונו. את מרבית הכסף לא צריך כלל להחזיר. בישראל זה אחרת: ולמה כוונה? בלחיצת כפתור אני מקבל כסף יפה מן הממשלה מתוך ידיעה ברורה שאני כורה בור לעצמי. כי אחרי כן יהיה עלי להשיבו לקופת האוצר בריבית דריבית.

סדאמן של קנאטק יבוא מאורורה קנדה

תמונות שמטופל שלח לי, אומר שנראה מדהים.עוד לא עישן את הקנאביס, אם מישהו לקח אשמח לחוות דעת?

הדרכון הפורטגלי עבר את הקנדי

ארה״ב, אנגליה, נורווגיה, אוסטרליה, קנדה ועוד קרוב למעלה ממאה ושמונים מדינות אחרות כולן נשארו מאחורי הדרכון הפורטוגלי – שדורג בתור אחד מששת הדרכונים המובילים בעולם.

אינוקאן הישראלית נסחרת בבורסת טורונטו

כבוד לאינוקאן הישראלית שנסחרת בבורסת טורונטו בקנדה על הדרך שהיא עושה. אני עוקבת אחר החברה שהשקעתי בה, עוד בהיותה סטארט אפ לפני כשנתיים. הסיבה שבחרתי להשקיע דווקא בה מכל הסטארטאפים האחרים היתה לאחר כנס משקיעים בו פגשתי את הנהלת החברה.

חברות ישראליות בקנדה

משהו יודע היכן ניתן למצוא חברות ישראליות שיש להם סניפים בקנדה?

מחפשת בתי גידול לכלבים בבריטיש קולומביה

מישהו מכיר בתי גידול בקנדה? רצוי באיזור ונקובר בבריטיש קולומביה?

מחפשים יועץ מס בקנדה

מחפשים יועץ מס שמבין בסוגיות מיסוי בין ישראל לקנדה רצוי ישראלי, אבל מניחה שלא חובה.

עזרה למובטלים נפגעי הקורונה

ביום שלאחר הקורונה נשאר עם אלפי מובטלים, אחוז ניכר מהם בעלי משפחות שחיו מעל קו העוני לפני המשבר. איך מחזירים אותם לעמוד על הרגליים?

למען היום שלאחר המשבר, צריך להקים כבר עכשיו תכניות שיקום כלכליות ותעסוקתיות שיחלצו את המשפחות מהעוני ויחזירו אותן למסלול העבודה במהירות.

בינתיים, הרמנו את הכפפה והתחלנו עם תכנית משלנו. קידום, תכנית חירום מבית ידידות טורונטו למשפחות שנפגעו כלכלית כתוצאה ממשבר הקורונה, מציעה להן ליווי כלכלי, תעסוקתי ומשפחתי מותאם אישית, באמצעות מלווה משפחות בעל הכשרה בתחום. התכנית מסובסדת באופן מלא, עם עלות דמי רישום בלבד.

אנו קוראים לממשלה להקים תכנית דומות שיחלצו את המשפחות מהעוני שנכפה עליהן, ויחזירו אותן ליציבות כלכלית.

Time to face ourselves

Actor and comedian Sacha Baron Cohen delivered the keynote address last month at an Anti-Defamation League conference. His words quickly went viral because he pinpointed fears and challenges shared by millions about the power of social media. He hit many nails on the head.

“Democracy, which depends on shared truths, is in retreat, and autocracy, which depends on shared lies, is on the march,” he said. “Hate crimes are surging, as are murderous attacks on religious and ethnic minorities. All this hate and violence is being facilitated by a handful of internet companies that amount to the greatest propaganda machine in history.”

He was referring to social media like Facebook and Twitter and platforms like YouTube and Google, whose algorithms, he said, “deliberately amplify the type of content that keeps users engaged – stories that appeal to our baser instincts and that trigger outrage and fear.”

Had Facebook existed in the 1930s, he went on, it would have run 30-second ads for Hitler’s “solution” to the “Jewish problem.”

Baron Cohen acknowledged that social media companies have taken some steps to reduce hate and conspiracies on their platforms, “but these steps have been mostly superficial.”

“These are the richest companies in the world, and they have the best engineers in the world,” he said. “They could fix these problems if they wanted to.” The companies could do more to police the messages being circulated on their sites, he suggested.

He’s correct about the problems. But the first problem with his solution is that he is asking a couple of corporations to judge billions of interactions, making them not only powerful media conglomerates, which they already are, but also the world’s most prolific censors and arbiters of expression. Of course, by abdication, they are already erring on the side of hate speech, but is the alternative preferable? If we think Facebook chief executive officer Mark Zuckerberg has too much power now, do we really want to make him the planet’s censor-in-chief?

Yes, the platforms benefit from and, therefore, promote, the most extreme viewpoints. But, even if we could, would forcing those voices off the platforms make the world a safer place? There are already countless alternative spaces for people whose extremism has been pushed off the mainstream sites. Just because we can’t hear them doesn’t mean they’ve gone away.

Marshall McLuhan, the Canadian philosopher who declared “the medium is the message” died four years before Zuckerberg was born. He could have predicted that social media would change the way we interact and communicate. But has it fundamentally changed who we are? Or has it merely allowed our true selves fuller voice? Perhaps a little of both. Facebook, Twitter and the others are not agnostic forces; they influence us as we engage with them. But, in the end, they are mere computer platforms, human-created applications that have taken on outsized force in our lives. And all the input is human-created. Since the dawn of the industrial age, we have imagined our own inventions taking over and controling us, from Mary Shelley’s Frankenstein to 2001: A Space Odyssey’s Hal to Zuckerberg’s Facebook.

In all these cases, fictional or not, the truth is that the power remains in human hands. This is no less true today. We could, if the political will existed, shut down these platforms or apply restraints along the lines Baron Cohen suggests. But this would be to miss the larger point.

We live in a world filled with too much bigotry, chauvinism, hatred and violence. This is the problem. Dr. Martin Luther King said: “Darkness cannot drive out darkness; only light can do that. Hate cannot drive out hate; only love can do that.” And there are plenty of sites on social media that advance mutual understanding and love over hate. Are their messages as likely to go viral? Probably not. But that, ultimately, is determined by billions of individual human choices. A small but illuminating counterrevolution seems to be happening right now with a renaissance of the ideas of Mister (Fred) Rogers and his message of simple kindness. While much of the world seems alight in hatred and intolerance, a countermovement has always existed to advance love and inclusiveness. This needs to be nurtured in any and every way possible.

If Facebook were a country, its “population” would be larger than China’s. Bad example when we are discussing issues of free speech and the accountability of the powerful, perhaps, but illuminating – because an entity of that size and impact should be accountable. As a corporate body, it has few fetters other than governmental controls, which are problematic themselves. Concerned citizens (and platform users) should demand of these companies the safeguards we expect. We are the consumers, after all, and we should not ignore that power.

But neither should we abstain from taking responsibility ourselves. Social media influences us, yes. But, to an exponentially greater degree, it is merely a reflection of who we are. It is less distorted than the funhouse mirror we like to imagine it being. If what we see when we look at social media is a depiction of the world we find repugnant, it is not so much social media that needs to change, it is us.

קנדה נאבקת בענקיות התקשורת

השרה קרינה גולד. (Twitter)

ממשלת קנדה מתכוננת במלוא המרץ לבחירות הכלליות שייערכו בחודש אוקטובר הקרוב. הממשלה מעוניינת למנוע מעורבות חיצונית כפי שקרתה במערכת הבחירות האחרונות בארה”ב. הממשלה בוחנת את האפשרויות שונות בהן: חקיקה חדשה שתחזק את הפיקוח על הרשתות החברתיות המובילות.

הממשלה הקנדית צופה שקרוב לוודאי יהיה ניסיון של התערבות חיצונית בבחירות הפדרליות שייערכו באוקטובר. ולכן היא שוקלת להגביר את הרגולציה כדי לפקח משמעותית על חברות הרשתות החברתיות. זאת כדי להבטיח חסימה עד כמה שאפשר של התערבות גורמים זרים שמחוץ למדינה, בהליך הצבעה. כך מסרה לאחרונה השרה אחראית על טוהר הבחירות של קנדה, קרינה גולד.

השרה גולד אמרה את הדברים לאחר פרסום דוח מיוחד של סוכנויות ביטחון הקנדיות השונות על פעילות של מדינות אחרות, ברשתות אינטרנט, כדי להתערב בהליך הבחירות במדינה. “להערכתנו יש סיכוי גבוה שהמצביע הקנדי ייתקל במעורבות של גורמים זרים שונים ברשתות האינטרנט, בהקשר של הבחירות הפדרליות באוקטובר השנה”, כך נכתב בדוח של סוכנויות הביטחון. “עם זאת המעורבות בבחירות כאן צפויה להיות בהיקף קטן יותר, לעומת המעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות בארצות הברית לפני כשנתיים וחצי”. אגב הדוח לא ציין מי הן המדינות שעשויות לנסות ולהתערב בבחירות של קנדה.

השרה גולד ציינה במסיבת עיתונאים שקיימה באוטווה הבירה: “הבחירות בקנדה הן מטרה לאלו שמעוניינים לערער את יסודות הדמוקרטיה שלנו”. גולד יצאה בדברי ביקורת ישירים נגד ענקי התקשורת השולטים במדיה החברתית: גוגל, טוויטר ופייסבוק. וזאת על כך שהם לא מספקים מידע לממשלת קנדה, כפי שהם סיפקו לממשלות אירופה השונות בחודשים הארונים, על מאמציהם לעצור התערבות זרה בבחירות. “אין לנו שום התקדמות עם גוגל, טוויטר ופייסבוק בנושא זה. החברות מסרבות לעדכן באופן סדיר את הרגולטורים בקנדה, על הפעילות שלהן למניעת התערבות זרה בבחירות הקרובות. שיהיה ברור: החברות צריכות לקחת את הנושא ביותר רצינות”, הוסיפה עוד השרה גולד.

ראש מחלקת המדיניות הציבורית של פייסבוק בקנדה, קווין צ’אם, אמר לאמצעי תקשורת המקומית את הדברים הבאים: “פייסבוק מתכננת להציג חוקים חדשים עבור פרסומות פוליטיות בתשלום”. הוא הדגיש כי פייסבוק עושה כל מאמץ לחסום התערבות זרה בבחירות הקרובות בקנדה. ראש מחלקת המדיניות הממשלתית של גוגל בקנדה, קולין מקיי, אמר את הדברים הבאים: “נציגי גוגל מיוזמתם נפגשו כבר מספר פעמים עם מספר רשויות ממשלתיות כדי לדון בשקיפות, אבטחת מידע וכן אבטחת סייבר”.

השרה גולד מסרה עוד כי ממשלת קנדה בוחנת כיום את שלל החוקים שלה כדי לראות כיצד ניתן להשתמש בהם, כדי לנקוט בכל האמצעים נגד חברות הרשתות החברתיות, כדי למנוע התערבות זרה בבחירות כאן. הממשלה שוקלת אף להתקין חקיקה חדשה בנושא. בנוסף קנדה בוחנת את הצעדים שנוקטות מדינות אחרות בעולם כלפי הרשתות החברתיות. למשל בריטניה שהכריזה על הקמת גוף רגולטורי טשר מפקח על הרשתות החברתיות. ואילו אוסטרליה עומת זאת שינתה את החוקים במדינה כך שבין היתר, מנהלים של רשתות חברתיות עשויים להישלח לכלא, אם הם לא יסירו תוכן אלים מהרשתות החברתיות עליהם הם אחראים.

לסיכום הנושא אמרה השרה הקנדית גולד: “הרשתות החברתיות הצליחו עד כה להימנע מלשאת באחריות לגבי מה שמתרחש בפלטפורמות שלהם. זאת כידוע כבר זמן רב מדי. הממשלה הליברלית הקנדית החליטה כעת לשנות את הגישה כלפי חברות הרשתות החברתיות. בעבר חזרנו אחריהן ומשכנו אותן לכאן כדי לפתוח מרכזי הנדסה ומסחר, ובייחוד בתחום הבינה המלאכותית”.

Monitoring online hate

On Monday, Facebook eliminated many extremist pages from its platform, including several Canadian pages, such as those of extremist groups Soldiers of Odin, the Canadian Nationalist Front and Aryan Strikeforce, as well as individuals like white supremacists Faith Goldy and Kevin Goudreau.

Some anti-racist activists say it’s a good start, but only the tip of the iceberg. They also assert that occasional purges of hate content will not address the larger issue in the absence of clear, enforceable standards by social media giants like Twitter and Facebook, which also owns Instagram.

Relatedly, the Centre for Israel and Jewish Affairs has launched a campaign, #notonmyfeed, which is intended, according to the accompanying website, “to stop online hate from becoming real-world violence.” (See jewishindependent.ca/cija-fights-online-hate.) CIJA cited social media posts by the murderers in the Pittsburgh synagogue and the Christchurch mosque killings as cause for governments to move on the issue.

“In both cases, the perpetrator used social media to spread their heinous, hateful agenda,” according to the website notonmyfeed.ca. “From white supremacists to ISIS, it is increasingly clear that online hate and radicalization can fuel and foreshadow offline violence.”

The House of Commons justice committee – as if they are not busy enough with the SNC-Lavalin affair – is launching a study on the issue. The intent, according to CIJA, is to develop a national strategy around online hate.

A national strategy confronting hatred, whether online or offline, seems like a positive development if it helps track problematic people and ideas in order to prevent future violence.

The benefits of a crackdown on online hatred are obvious: by making it more difficult for hateful ideas to reach large, mainstream audiences, moves like those by Facebook are a positive step. Groups that use social media to recruit individuals into hate movements may be hobbled by such policies. Although there are plenty of forums online where they can continue their efforts, hate groups may not have as easy and accessible a reach if policies are put in place to monitor and censor such groups and their messages.

Of course, some of the extremists are crowing about being banned.

“Our enemies are weak and terrified,” Goldy tweeted (because she is not banned from that platform). “They forget most revolutions were waged before social media!”

True enough. But if we make Goldy’s job harder, it’s a good thing.

However, while there are potential positive outcomes, we should not be blind to the potential unintended consequences of such a move.

If the murderers of Pittsburgh and Christchurch had given hints on social media of their intent, isn’t the larger issue here that those threats went unchecked and, therefore, the perpetrators were allowed to complete their mission of mass murder without intervention? Do we really want to eliminate forums in which we can track and identify potential terrorists? If we ban them from these platforms, are we forcing them underground into places where we cannot police them?

Presumably, police and intelligence agencies know where to find the online warrens of hatemongers and can monitor those venues almost as easily as they could Facebook or Twitter, while ensuring that members of the public who are innocently surfing the web do not stumble upon violent hate messaging in seemingly innocuous places. Even so, given that, as CIJA points out, the Pittsburgh and Christchurch killers left a trail on social media and still managed to execute their terrible plans, it suggests we’re not doing a stellar job on this front even when the warning signs are on the world’s largest sharing platforms. So, how much better are we to expect things to be when we force them into the darker crevasses of the online world?

This issue is confounding in part because the internet is, by definition, anarchic and largely beyond the control of all but the most authoritarian governments. As a result, governments and even social media behemoths like Facebook can do only so much to control what is shared through the web writ large.

Leaving aside issues of free expression (which differ across jurisdictions in ways that social media do not), there are practical considerations that we hope elected officials, law enforcement and social media corporations themselves consider when addressing online hate.

As governments do begin to take the issue seriously and consider interventions in the interest of public safety (including, especially, the safety of the most commonly targeted identifiable groups), we trust that a balance will be struck between eradicating violently hateful messaging, on the one hand, and, on the other, not harming law enforcement’s ability to do their job by pushing these ideas into clandestine sectors where they can neither be monitored nor challenged. Finding that balance should be the key to formulating public policy on this urgent issue.

מבקריה הרבים של פייסבוק

חבר מפלגת הדמוקרטית החדשה צ‘רלי אנגוס: “פייסבוק איבדו את האמונה מצד הקהילה הבינלאומית.” (צילום: Marc DeMouy)

הוועדה הבינלאומית למאבק במידע מוטעה התכנסה לאחרונה בלונדון לדון בהתנהלות העסקית של פייסבוק, לאור מחדליה הרבים בתחום אבטחת מידע ופרסום מידע מוטעה בבחירות בארה”ב ובמקרים רבים נוספים. בוועדה חברות תשע המדינות הבאות: קנדה, בריטניה, צרפת, בלגיה, אירלנד, ברזיל, ארגנטינה, לטביה וסינגפור. יצויין כי לוועדה אין שום סמכות להטיל קנסות, סנקציות או עונשים, אך פעילותה מראה שיתוף פעולה בינלאומי נדיר, מול ההתנהלות הכושלת של פייסבוק. רבים רואים בכך תמרור עצור נוסף לחברה האמריקנית שמעשיה נבחנים היטב היטב כיום.

חברי הוועדה כעסו מאוד שמייסד פייסבוק והמנכ”ל מארק צוקברג, בחר שלא להופיע בפניהם לדיון המיוחד – מה שמראה עד כמה הוא מעדיף שלא לענות ישירות על שאלות קשות, הקשורות במישרין ובעקיפין בהתנהלות של פייסבוק, המעוררת ביקורת הולכת וגוברת ברחבי העולם. לאור כך שלא הגיע לדיון, אמר חבר בוועדה, נציג המפלגה הליברלית הקנדית נתניאל ארסקין-סמית: “זה מאוד מצער שצוקרברג לא נמצא כאן היום איתנו. אני חושב זה מלמד יותר מכל על אי קבלת האחריות מצידה של חברת פייסבוק ומנהליה. פייסבוק מאבדת את האמון של רבים”.

מבקריה הרבים של פייסבוק מציעים לחברה – מפעילת האתר החברתי הפופולרי בעולם שלא לסמוך יותר מדי על העובדה, שכשני מיליארד איש מחוברים אליו. אם פייסבוק תמשיך לתנהל כמו שהיא מתנהלת עד כה, רבים יתנתקו מהאתר שלה. כך הם חוזים.

במקומו של צוקרברג הופיע בפני הוועדה סגן הנשיא של פייסבוק לתחום המדיניות ריצ’רד אלן. במשך למעלה משלוש שעות הוא נחקר וענה על שאלות קשות וספיציפיות של חברי הוועדה. הם אמרו לו במפורש כי לפייסבוק יש כיום השפעה מאוד שלילית על ההליכים במדינות דמוקרטיות. החברים ציינו כי פייסבוק לוקחת כיום חלק פעיל בהפצת מידע חדשותי מוטעה (ראה את פרשת הבחירות האחרונות בארה”ב בהן ניצח דונאלד טראמפ את הילרי קלינטון. לדעת רבים פייסבוק עזר רבות לקמפיין של טראמפ בהפצת מידע כוזב נגד קלינטון, שהגיע מכיוון הרוסים). בנוסף החברה עושה שימוש רב במידע רגיש מאוד של המשתמשים הרבים של פייסבוק. החברים בוועדה הדגישו כי הגיע הזמן שפייסבוק תתן דין וחשבון על מעשיה ומחדליה הרבים. כך אי אפשר להמשיך. חלק מהם שאלו האם אי פעם הגבילה פייסבוק את הגישה של מפתחי האפליקציות השונות להשגת מידע על המשתמשים הרבים אם הם רכשו אצלה פרסום בפלטפורמת המובייל. אלן אמר מצידו כי פייסבוק לא נוהגת ולא נהגה לבצע עסקות חליפין שכאלה. הוא הוסיף עוד שפייסבוק מבינה היטב את הצורך בהנהגת רגולציה חדשה. אלן: “אכן פגענו באמון הציבור שלנו לאור מספר פעולות שעשינו. החמצנו מספר דברים והגבנו באיחור לבעיות שנוצרו”.

עם סיום הדיונים בלונדון אמר הנציג נוסף של קנדה בוועדה הבינלאומית, חבר המפלגה הדמוקרטית החדשה צ’רלי אנגוס: “פייסבוק איבדו את האמונה מצד הקהילה הבנלאומית”. חבר אחר בוועדה אמר כי הגיע הזמן להפעיל סנקציות קשות נגד פייסבוק ואף לפרק את החברה, המחזיקה בין היתר גם בוואטסאפ ואינסטגרם.

מי שכינס את הדיון המיוחד, חבר הפרלמנט הבריטי דמיאן קולינס, ציין כי לידיו גיעו מסמכים פנימיים של פייסבוק כולל אימיילים (משנת 2014), מהם עולה כי כבר אז נשאלו השאלות כיצד החברה העניקה לרוסים את הפלטפורמה שלה. כאמור הנושא הרוסי רגיש מאוד לעניין החקירות נגד הקמפיין של טראמפ, לאור מעורבותו כביכול בהשפעה על תוצאות הבחירות בארה”ב.

קבוצות באתר פייסבוק – חלק שני

ישראלים קונים, מוכרים ומוסרים בוונקובר והסביבה: מדובר בקבוצה סגורה בנושאי מכירה, קנייה ומסירה.

הישראלים שגרים בקנדה הקימו קבוצות באתר פייסבוק בערים שונות, בנוסף על קבוצות הישראלים בטורונטו ובוונקובר. בעיר השנייה בגדולה בקנדה – מונטריאול, פועלות מספר קבוצות של ישראלים. בהן: ישראלים במונטריאול – מדובר בקבוצה סגורה שמתמקדת בעסקים, שירותים, מודעות דרושים ואירועים המיועדים לקהילה בעיר. הקבוצה כוללת כשבע מאות חברים והיא נוסדה לפני כשנתיים. קרובים רחוקים במונטריאול – מדובר בקבוצה סגורה שמתמקדת במפגשים חברתיים לקדם את התרבות הישראלית והשפה העברית בקרב הישראלים, וכן לאפשר חיבור בין הישראלים שכבר חיים במונטריאול לישראלים שעוברים לגור בה. הקבוצה כוללת כחמש מאות וארבעים חברים והיא נוסדה לפני כארבע שנים. מועדון קוראות מונטריאול – מדובר בקבוצה סגורה שכוללת מפגשים פעם בחודש בנושא ספרים בכלל ומה שקורה בחיים בפרט. הקבוצה כוללת כשבעים חברים והיא נוסדה לפני כארבע שנים. אירועים בעברית במונטריאול – מדובר בקבוצה פתוחה שפועלת לרכז את כל האירועים בשפה העברית. הקבוצה כוללת כשישים חברים והיא נוסדה לפני כשלוש שנים. קבוצות קטנות נוספות במונטריאול: מונטריאול, לשאול, לטייל ולשתף ואין טראנזיט-קבוצת פרוייקט מונטריאול.

גם לישראלים באוטווה יש קבוצה: מדובר בקבוצה סגורה שכוללת כחמש מאות ושמונים חברים והיא נוסדה לפני כשש וחצי שנים. יש אף קבוצה קטנה לישראלים בוויניפג: מועדון אוהבי הספרים-ויניפג מניטובה. מדובר בקבוצה סגורה שכולל כשלושים חברים בלבד והיא נוסדה לפני כשלוש שנים.

במחוז אלבטרה יש שתי בקבוצות. ישראלים באדמונטון: מדובר בקבוצה פתוחה שמתמקדת בעסקים, שירותים, מודעות דרושים ואירועים המיועדים לקהילה בעיר. הקבוצה כוללת מאה ארבעים ושמונה חברים והיא נוסדה לפני קרוב לארבע שנים. ישראלים בקלגרי והסביבה: מדובר בקבוצה סגורה שנוסדה כדי להכיר אחד את השני, לעזור אחד לשני ולקרב לבבות. הקבוצה כוללת כארבע מאות וארבעים חברים והיא נוסדה לפני כחמש שנים.

להלן עוד מספר קבוצות קטנות בוונקובר: ישראלים קונים, מוכרים ומוסרים בוונקובר והסביבה: מדובר בקבוצה סגורה בנושאי מכירה, קנייה ומסירה. הקבוצה כוללת כשלוש מאות ושמונים חברים והיא נוסדה לפני כשנה. ישראלים שטוב להם בוונקובר: מדובר בקבוצה סגורה לניהול דיונים בנושאים שונים. הקבוצה כוללת כארבע מאות ועשרים חברים והיא נוסדה לפני כשלוש שנים. ישראלים מבשלים בוונקובר: מדובר בקבוצה סגורה שחברים בה כמאתיים ושישים חברים והיא נוסדה לפני כשנתיים וחצי.

להלן מספר קבוצות נוספות של ישראלים בקנדה. סטודנטים ישראלים בקנדה: מדובר בקבוצה סגורה שמיועדת לסטודנטים הלומדים בקנדה, או כאלה שרוצים ללמוד בה, וכל כל מי שמעוניין לקבל כל סוג של מידע על לימודים בקנדה. הקבוצה כוללת כשש מאות וארבעים חברים והיא נוסדה לפני כשנתיים. קנדה למטיילים: מדובר בקבוצה סגורה כדי לחלוק ולשתף מידע על ההכנות הדרושות לטייל בקנדה, טיפים והמלצות ממי שכבר טייל כאן וייעוץ למטייל. הקבוצה כוללת כאלף שמונה מאות וחמישים חברים והיא נוסדה לפני כשלוש שנים. ישראלים צעירים בקנדה: מדובר בקבוצה סגורה שמיועדת לצעירים שחיים או מבקרים בקנדה ומעוניינים להיות חלק מהקהילה כאן. הקבוצה כוללת כאלפיים חברים והיא נוסדה לפני קרוב לשנתיים. ישראלים בקנדה-ארה”ב: קבוצה סגורה למי שמחפשים עבודה, עובדים, עסקים נדל”ן, מידע על אירועים חברתיים, אטרקציות, בתי ספר וגנים, מלונות, מתכוני אוכל, בייביסטרים, בתי כנסת ועוד. הקבוצה כוללת כשלושת אלפים חברים והיא נוסדה בראשית השנה הנוכחית. קבוצות קטנות של ישראלים בקנדה: ישראלים גולשים בקנדה, חילופי בתים בין ישראלים בקנדה וארה”ב, ישראלים בקנדה מעבירים הלאה וישראלים בקנדה זה הכי טוב שיש.

קבוצות רבות בפייסבוק

מספר גדול של קבוצות של ישראלים בקנדה פעילות בפייסבוק. הקבוצה העיקרית היא של “ישראלים בקנדה”.

הישראלים בקנדה שמספרם הולך וגדל בשנים האחרונות מפעילים קבוצות רבות באתר של פייסבוק. הקבוצה העיקרית היא של “ישראלים בקנדה” ובנוסף יש קבוצות לישראלים בתחומים שונים וכן בערים השונות.

כשבעת אלפים ושבע מאות חברים בקבוצה הסגורה “ישראלים בקנדה”, שנוסדה לפני כחמש שנים על ידי ליעד בן דוד. את הקבוצה מנהל דן והוא מציין כי היא נוסדה כדי לעזור לחברים במידע הקשור בקנדה, הגירה, מציאת עבודה, איתור חברים ועוד. דן מבקש מחברי הקבוצה “ללא יוצא דופן, לגלות סובלנות בשיחות. אף אחד לא מוכרח לענות על פוסט שנראה לו מטופש, אך לאף אחד אין זכות לדבר בצורה לא מכבדת לחבר קהילה אחר. מי שיגיב בפוסט כל שהוא בצורה לא מנומסת יסולק מהקהילה באופן מיידי. מי שיתקל בתגובות לא הולמות בכל שרשור שהוא, מתבקש לדווח לאחד המנהלים ואנו נטפל בזה וכמובן לא נזכיר את שמכם”.

בנוסף פועלת קבוצה פתוחה של “ישראלים בקנדה” שמתמקדת בעיקר בנושאי הגירה, והיא מיועדת גם לכאלה שעדיין גרים בישראל. בקבוצה זו שנוסדה לפני כשלוש שנים חברים כאלפיים ושבע מאות איש.

יש קבוצה פתוחה נוספת של “ישראלים בקנדה” שנוסדה לפני כאחת עשרה שנים על יד כרמל מנדל, וחברים בה רק כתשעים איש.

כאמור יש גם קבוצות בפייסבוק שמיועדות לישראלים בערים השונות. ובהן: “ישראלים בוונקובר והסביבה”. מדובר בקבוצה חברתית סגורה שכוללת כאלף שבע מאות וחברים, והיא נוסדה לפני כחמש שנים על ידי שי רוקח-פן.

בנוסף יש את הקבוצה “ישראלים בוונקובר”. מדובר גם כן בקבוצה סגורה שכוללת כאלפיים חברים והיא נוסדה לפני כשבע שנים. הקבוצה מתמקדת בעיקר בחלוקת מידע, שאלות, טיפים, המלצות וכל מה שרלוונטי לישראלים בוונקבר ובמחוז בריטיש קולומביה.

קיימת קבוצה שלישית של “ישראלים בוונקובר” הפתוחה לכולם. לדברי הנהלת הקבוצה היא פתוחה לכל, מותר לפרסם בה כל דבר ולא מוחקים את הפוסטים שבה. בקבוצה חברים כאלף איש והיא נוסדה לפני כשנתיים.

בטורונטו יש מספר לא מבוטל של קבוצות עבור הישראלים בפייסבוק. הקבוצה הראשונה ומהגדולות ביותר “ישראלים בטורונטו” נוסדה לפני שמונה שנים על ידי אמיר שובל, וחברים בה כחמישה עשר אלף איש. מדובר בקבוצה סגורה שמתמקדת בפרסום של עסקים שונים, שרותים ומודעות דרושים, וכן גם אירועים מיוחדים לקהילה הישראלית בטורונטו והסביבה.

קבוצה נוספת נקראת “ישראלים בטורונטו והסביבה”. מדובר בקבוצה סגורה שנוסדה לפני כשנה על ידי אייל מלמד וחברים בה כאלף איש. הקבוצה מיועדת לעזור לישראלים הגרים בטורונטו, או בכלל לישראלים ויהודים שמתכוננים לעבור לקנדה או או לטייל בה.

קבוצה שלישית נקראת גם כן “ישראלים בטורנטו” והיא פתוחה לכל. הקבוצה מתמקדת בתחומים העיסקיים עבור ישראלים באזור טורונטו, חברים בה כשלושת אלפים ומאתיים איש והיא נוסדה לפני כשנתיים על ידי אנט גייצ’ן. קבוצה רביעית נקראת “הישראלים בדאונטאון טורונטו – החיבור הישראלי”. הקבוצה משמשת מקור מידע לפעילות של הישראלים הגרים במרכז העיר טורונטו ולקשר ביניהם. הקבוצה נוסדה לפני כארבע שנים על ידי לירז רוט-רולניצקי וחברים בה כשמונה מאות איש.

קבוצות נוספות לישראלים בטורונטו: “קצת אחרת-טורונטו”, “אירועים בעברית-טורונטו”, “משפחה מאמצת-טורונטו קנדה”, “מעגל נשים טורונטו”, “משפחות מתחברות-טורונטו והסביבה”, “מוסרות בכיף טורונטו והסביבה”, דוברי עברית בטורונטו”, “ישראלים צעירים בטורונטו”, “טורונטו”, “ישראלים פוגשים ישראלים בטורונטו”, “מסיבות ישראלים בטורונטו”, “אמהות מבשלות טורונטו והסביבה”, “טורונטו למטיילים”, “נוער חובב תנ”ך טורונטו”, נדל”ן טורונטו”, “טיפים למטיילים בטורונטו” והכולבוניקים טורונטו”.

Out-of-bounds tactic stinks

Anti-Israel groups have used dubious tactics over the years, but they stooped to unprecedented depravity recently when someone Photoshopped a photo of emaciated Holocaust survivors.

A Facebook page with 91,000 followers (at press time) posted a picture of survivors, presumably taken at the time of a camp liberation, manipulated to appear to be holding signs with terms like “Stop the Holocaust in Gaza,” “Israel Assassins” and “Stop US aid to Israel.” At the bottom, a caption reads, “Whatever happened to ‘Never again?’” The image received hundreds of likes and many shares, including from organizations that have until now posed as legitimate voices for Palestinians.

The picture is instantly offensive for obvious reasons. But it is additionally repugnant on a number of grounds, beyond the explicit desecration of historical memory.

Anyone who can equate the Israeli-Arab conflict with the Holocaust – and, further, depict the Jews of Israel as the instigators and perpetrators – holds a view of contemporary and historical events so removed from fact that their opinions should be discarded from the discourse. The problem is, they’re not.

In fact, the meme of Israel perpetrating a holocaust against Palestinians is rampant. On social media, in the comments sections of mainstream media, in conversations with moderately informed neighbors and friends, the concept is almost inevitable.

You may have heard of Godwin’s Law, the theory that, the longer a political discussion (on any topic) continues, the greater the likelihood someone will compare someone or something to Hitler or Nazis. A parallel – call it Godwin’s Corollary – could almost be written in stone: Whenever two or more people engage in discussion of Israel’s actions, someone will inevitably accuse the Jewish state of having learned from the masters, or of doing unto others what was done unto them in Europe.

The concept is appalling and, yet, it seems to be irresistible. It has been said that Jews are like everyone else only more so. Throughout the history of Jews as scapegoats, others (as well as some Jews in the past and today) project onto the Jewish people the sins of humanity and then proceed toward the inevitable end that scapegoating demands. How perfect for our cynical time that we should have a modern fable that so succinctly and conveniently proves our assumption that even the victims of the most venal atrocities can – and would – in a generation or two turn around and perpetrate the same on others.

This ahistoric fable implies that, because Jews are Nazis, they deserved the Holocaust and whatever other retribution is seen fit to dispense. And, if Israel is the “reward” for the Holocaust, then it can be taken away as appropriate punishment, as well. That the “facts” do not in any way approach reality is irrelevant. It is a fable intended to teach a moral lesson, and truthiness is beside the point.

There is another fault almost as grievous. Anti-Israel groups often employ the Jewish historical experience against the Jewish state – routinely employing Holocaust and Nazi imagery, along with other culturally appropriated concepts like apartheid. To a fair observer, these thefts of the experiences of others would be an admission that the bare facts of the Palestinian experience are not enough to convince and so they must be dressed up in masquerades of the historical traumas of others. But fair observers are not driving this discussion. The more ghastly the accusations that can be thrown at Israel, the more voraciously they are adopted by the haters.

At the very same time, these voices do everything in their power to negate the Jewish historical experience as a justification for Jewish self-determination and Zionism. Any reference to the Holocaust that might aid Israel’s case is hollered down as exploitative, as bringing a knife to a fist fight, as too weighty an historical weapon to introduce to the contemporary context. The Holocaust, in today’s environment, can be used against the Jewish people, but to raise it in a way that could justify Jewish strength or self-defence is ruled out of bounds.