Tag: Facebook

קנדה נאבקת בענקיות התקשורת

השרה קרינה גולד. (Twitter)

ממשלת קנדה מתכוננת במלוא המרץ לבחירות הכלליות שייערכו בחודש אוקטובר הקרוב. הממשלה מעוניינת למנוע מעורבות חיצונית כפי שקרתה במערכת הבחירות האחרונות בארה”ב. הממשלה בוחנת את האפשרויות שונות בהן: חקיקה חדשה שתחזק את הפיקוח על הרשתות החברתיות המובילות.

הממשלה הקנדית צופה שקרוב לוודאי יהיה ניסיון של התערבות חיצונית בבחירות הפדרליות שייערכו באוקטובר. ולכן היא שוקלת להגביר את הרגולציה כדי לפקח משמעותית על חברות הרשתות החברתיות. זאת כדי להבטיח חסימה עד כמה שאפשר של התערבות גורמים זרים שמחוץ למדינה, בהליך הצבעה. כך מסרה לאחרונה השרה אחראית על טוהר הבחירות של קנדה, קרינה גולד.

השרה גולד אמרה את הדברים לאחר פרסום דוח מיוחד של סוכנויות ביטחון הקנדיות השונות על פעילות של מדינות אחרות, ברשתות אינטרנט, כדי להתערב בהליך הבחירות במדינה. “להערכתנו יש סיכוי גבוה שהמצביע הקנדי ייתקל במעורבות של גורמים זרים שונים ברשתות האינטרנט, בהקשר של הבחירות הפדרליות באוקטובר השנה”, כך נכתב בדוח של סוכנויות הביטחון. “עם זאת המעורבות בבחירות כאן צפויה להיות בהיקף קטן יותר, לעומת המעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות בארצות הברית לפני כשנתיים וחצי”. אגב הדוח לא ציין מי הן המדינות שעשויות לנסות ולהתערב בבחירות של קנדה.

השרה גולד ציינה במסיבת עיתונאים שקיימה באוטווה הבירה: “הבחירות בקנדה הן מטרה לאלו שמעוניינים לערער את יסודות הדמוקרטיה שלנו”. גולד יצאה בדברי ביקורת ישירים נגד ענקי התקשורת השולטים במדיה החברתית: גוגל, טוויטר ופייסבוק. וזאת על כך שהם לא מספקים מידע לממשלת קנדה, כפי שהם סיפקו לממשלות אירופה השונות בחודשים הארונים, על מאמציהם לעצור התערבות זרה בבחירות. “אין לנו שום התקדמות עם גוגל, טוויטר ופייסבוק בנושא זה. החברות מסרבות לעדכן באופן סדיר את הרגולטורים בקנדה, על הפעילות שלהן למניעת התערבות זרה בבחירות הקרובות. שיהיה ברור: החברות צריכות לקחת את הנושא ביותר רצינות”, הוסיפה עוד השרה גולד.

ראש מחלקת המדיניות הציבורית של פייסבוק בקנדה, קווין צ’אם, אמר לאמצעי תקשורת המקומית את הדברים הבאים: “פייסבוק מתכננת להציג חוקים חדשים עבור פרסומות פוליטיות בתשלום”. הוא הדגיש כי פייסבוק עושה כל מאמץ לחסום התערבות זרה בבחירות הקרובות בקנדה. ראש מחלקת המדיניות הממשלתית של גוגל בקנדה, קולין מקיי, אמר את הדברים הבאים: “נציגי גוגל מיוזמתם נפגשו כבר מספר פעמים עם מספר רשויות ממשלתיות כדי לדון בשקיפות, אבטחת מידע וכן אבטחת סייבר”.

השרה גולד מסרה עוד כי ממשלת קנדה בוחנת כיום את שלל החוקים שלה כדי לראות כיצד ניתן להשתמש בהם, כדי לנקוט בכל האמצעים נגד חברות הרשתות החברתיות, כדי למנוע התערבות זרה בבחירות כאן. הממשלה שוקלת אף להתקין חקיקה חדשה בנושא. בנוסף קנדה בוחנת את הצעדים שנוקטות מדינות אחרות בעולם כלפי הרשתות החברתיות. למשל בריטניה שהכריזה על הקמת גוף רגולטורי טשר מפקח על הרשתות החברתיות. ואילו אוסטרליה עומת זאת שינתה את החוקים במדינה כך שבין היתר, מנהלים של רשתות חברתיות עשויים להישלח לכלא, אם הם לא יסירו תוכן אלים מהרשתות החברתיות עליהם הם אחראים.

לסיכום הנושא אמרה השרה הקנדית גולד: “הרשתות החברתיות הצליחו עד כה להימנע מלשאת באחריות לגבי מה שמתרחש בפלטפורמות שלהם. זאת כידוע כבר זמן רב מדי. הממשלה הליברלית הקנדית החליטה כעת לשנות את הגישה כלפי חברות הרשתות החברתיות. בעבר חזרנו אחריהן ומשכנו אותן לכאן כדי לפתוח מרכזי הנדסה ומסחר, ובייחוד בתחום הבינה המלאכותית”.

Monitoring online hate

On Monday, Facebook eliminated many extremist pages from its platform, including several Canadian pages, such as those of extremist groups Soldiers of Odin, the Canadian Nationalist Front and Aryan Strikeforce, as well as individuals like white supremacists Faith Goldy and Kevin Goudreau.

Some anti-racist activists say it’s a good start, but only the tip of the iceberg. They also assert that occasional purges of hate content will not address the larger issue in the absence of clear, enforceable standards by social media giants like Twitter and Facebook, which also owns Instagram.

Relatedly, the Centre for Israel and Jewish Affairs has launched a campaign, #notonmyfeed, which is intended, according to the accompanying website, “to stop online hate from becoming real-world violence.” (See jewishindependent.ca/cija-fights-online-hate.) CIJA cited social media posts by the murderers in the Pittsburgh synagogue and the Christchurch mosque killings as cause for governments to move on the issue.

“In both cases, the perpetrator used social media to spread their heinous, hateful agenda,” according to the website notonmyfeed.ca. “From white supremacists to ISIS, it is increasingly clear that online hate and radicalization can fuel and foreshadow offline violence.”

The House of Commons justice committee – as if they are not busy enough with the SNC-Lavalin affair – is launching a study on the issue. The intent, according to CIJA, is to develop a national strategy around online hate.

A national strategy confronting hatred, whether online or offline, seems like a positive development if it helps track problematic people and ideas in order to prevent future violence.

The benefits of a crackdown on online hatred are obvious: by making it more difficult for hateful ideas to reach large, mainstream audiences, moves like those by Facebook are a positive step. Groups that use social media to recruit individuals into hate movements may be hobbled by such policies. Although there are plenty of forums online where they can continue their efforts, hate groups may not have as easy and accessible a reach if policies are put in place to monitor and censor such groups and their messages.

Of course, some of the extremists are crowing about being banned.

“Our enemies are weak and terrified,” Goldy tweeted (because she is not banned from that platform). “They forget most revolutions were waged before social media!”

True enough. But if we make Goldy’s job harder, it’s a good thing.

However, while there are potential positive outcomes, we should not be blind to the potential unintended consequences of such a move.

If the murderers of Pittsburgh and Christchurch had given hints on social media of their intent, isn’t the larger issue here that those threats went unchecked and, therefore, the perpetrators were allowed to complete their mission of mass murder without intervention? Do we really want to eliminate forums in which we can track and identify potential terrorists? If we ban them from these platforms, are we forcing them underground into places where we cannot police them?

Presumably, police and intelligence agencies know where to find the online warrens of hatemongers and can monitor those venues almost as easily as they could Facebook or Twitter, while ensuring that members of the public who are innocently surfing the web do not stumble upon violent hate messaging in seemingly innocuous places. Even so, given that, as CIJA points out, the Pittsburgh and Christchurch killers left a trail on social media and still managed to execute their terrible plans, it suggests we’re not doing a stellar job on this front even when the warning signs are on the world’s largest sharing platforms. So, how much better are we to expect things to be when we force them into the darker crevasses of the online world?

This issue is confounding in part because the internet is, by definition, anarchic and largely beyond the control of all but the most authoritarian governments. As a result, governments and even social media behemoths like Facebook can do only so much to control what is shared through the web writ large.

Leaving aside issues of free expression (which differ across jurisdictions in ways that social media do not), there are practical considerations that we hope elected officials, law enforcement and social media corporations themselves consider when addressing online hate.

As governments do begin to take the issue seriously and consider interventions in the interest of public safety (including, especially, the safety of the most commonly targeted identifiable groups), we trust that a balance will be struck between eradicating violently hateful messaging, on the one hand, and, on the other, not harming law enforcement’s ability to do their job by pushing these ideas into clandestine sectors where they can neither be monitored nor challenged. Finding that balance should be the key to formulating public policy on this urgent issue.

מבקריה הרבים של פייסבוק

חבר מפלגת הדמוקרטית החדשה צ‘רלי אנגוס: “פייסבוק איבדו את האמונה מצד הקהילה הבינלאומית.” (צילום: Marc DeMouy)

הוועדה הבינלאומית למאבק במידע מוטעה התכנסה לאחרונה בלונדון לדון בהתנהלות העסקית של פייסבוק, לאור מחדליה הרבים בתחום אבטחת מידע ופרסום מידע מוטעה בבחירות בארה”ב ובמקרים רבים נוספים. בוועדה חברות תשע המדינות הבאות: קנדה, בריטניה, צרפת, בלגיה, אירלנד, ברזיל, ארגנטינה, לטביה וסינגפור. יצויין כי לוועדה אין שום סמכות להטיל קנסות, סנקציות או עונשים, אך פעילותה מראה שיתוף פעולה בינלאומי נדיר, מול ההתנהלות הכושלת של פייסבוק. רבים רואים בכך תמרור עצור נוסף לחברה האמריקנית שמעשיה נבחנים היטב היטב כיום.

חברי הוועדה כעסו מאוד שמייסד פייסבוק והמנכ”ל מארק צוקברג, בחר שלא להופיע בפניהם לדיון המיוחד – מה שמראה עד כמה הוא מעדיף שלא לענות ישירות על שאלות קשות, הקשורות במישרין ובעקיפין בהתנהלות של פייסבוק, המעוררת ביקורת הולכת וגוברת ברחבי העולם. לאור כך שלא הגיע לדיון, אמר חבר בוועדה, נציג המפלגה הליברלית הקנדית נתניאל ארסקין-סמית: “זה מאוד מצער שצוקרברג לא נמצא כאן היום איתנו. אני חושב זה מלמד יותר מכל על אי קבלת האחריות מצידה של חברת פייסבוק ומנהליה. פייסבוק מאבדת את האמון של רבים”.

מבקריה הרבים של פייסבוק מציעים לחברה – מפעילת האתר החברתי הפופולרי בעולם שלא לסמוך יותר מדי על העובדה, שכשני מיליארד איש מחוברים אליו. אם פייסבוק תמשיך לתנהל כמו שהיא מתנהלת עד כה, רבים יתנתקו מהאתר שלה. כך הם חוזים.

במקומו של צוקרברג הופיע בפני הוועדה סגן הנשיא של פייסבוק לתחום המדיניות ריצ’רד אלן. במשך למעלה משלוש שעות הוא נחקר וענה על שאלות קשות וספיציפיות של חברי הוועדה. הם אמרו לו במפורש כי לפייסבוק יש כיום השפעה מאוד שלילית על ההליכים במדינות דמוקרטיות. החברים ציינו כי פייסבוק לוקחת כיום חלק פעיל בהפצת מידע חדשותי מוטעה (ראה את פרשת הבחירות האחרונות בארה”ב בהן ניצח דונאלד טראמפ את הילרי קלינטון. לדעת רבים פייסבוק עזר רבות לקמפיין של טראמפ בהפצת מידע כוזב נגד קלינטון, שהגיע מכיוון הרוסים). בנוסף החברה עושה שימוש רב במידע רגיש מאוד של המשתמשים הרבים של פייסבוק. החברים בוועדה הדגישו כי הגיע הזמן שפייסבוק תתן דין וחשבון על מעשיה ומחדליה הרבים. כך אי אפשר להמשיך. חלק מהם שאלו האם אי פעם הגבילה פייסבוק את הגישה של מפתחי האפליקציות השונות להשגת מידע על המשתמשים הרבים אם הם רכשו אצלה פרסום בפלטפורמת המובייל. אלן אמר מצידו כי פייסבוק לא נוהגת ולא נהגה לבצע עסקות חליפין שכאלה. הוא הוסיף עוד שפייסבוק מבינה היטב את הצורך בהנהגת רגולציה חדשה. אלן: “אכן פגענו באמון הציבור שלנו לאור מספר פעולות שעשינו. החמצנו מספר דברים והגבנו באיחור לבעיות שנוצרו”.

עם סיום הדיונים בלונדון אמר הנציג נוסף של קנדה בוועדה הבינלאומית, חבר המפלגה הדמוקרטית החדשה צ’רלי אנגוס: “פייסבוק איבדו את האמונה מצד הקהילה הבנלאומית”. חבר אחר בוועדה אמר כי הגיע הזמן להפעיל סנקציות קשות נגד פייסבוק ואף לפרק את החברה, המחזיקה בין היתר גם בוואטסאפ ואינסטגרם.

מי שכינס את הדיון המיוחד, חבר הפרלמנט הבריטי דמיאן קולינס, ציין כי לידיו גיעו מסמכים פנימיים של פייסבוק כולל אימיילים (משנת 2014), מהם עולה כי כבר אז נשאלו השאלות כיצד החברה העניקה לרוסים את הפלטפורמה שלה. כאמור הנושא הרוסי רגיש מאוד לעניין החקירות נגד הקמפיין של טראמפ, לאור מעורבותו כביכול בהשפעה על תוצאות הבחירות בארה”ב.

קבוצות באתר פייסבוק – חלק שני

ישראלים קונים, מוכרים ומוסרים בוונקובר והסביבה: מדובר בקבוצה סגורה בנושאי מכירה, קנייה ומסירה.

הישראלים שגרים בקנדה הקימו קבוצות באתר פייסבוק בערים שונות, בנוסף על קבוצות הישראלים בטורונטו ובוונקובר. בעיר השנייה בגדולה בקנדה – מונטריאול, פועלות מספר קבוצות של ישראלים. בהן: ישראלים במונטריאול – מדובר בקבוצה סגורה שמתמקדת בעסקים, שירותים, מודעות דרושים ואירועים המיועדים לקהילה בעיר. הקבוצה כוללת כשבע מאות חברים והיא נוסדה לפני כשנתיים. קרובים רחוקים במונטריאול – מדובר בקבוצה סגורה שמתמקדת במפגשים חברתיים לקדם את התרבות הישראלית והשפה העברית בקרב הישראלים, וכן לאפשר חיבור בין הישראלים שכבר חיים במונטריאול לישראלים שעוברים לגור בה. הקבוצה כוללת כחמש מאות וארבעים חברים והיא נוסדה לפני כארבע שנים. מועדון קוראות מונטריאול – מדובר בקבוצה סגורה שכוללת מפגשים פעם בחודש בנושא ספרים בכלל ומה שקורה בחיים בפרט. הקבוצה כוללת כשבעים חברים והיא נוסדה לפני כארבע שנים. אירועים בעברית במונטריאול – מדובר בקבוצה פתוחה שפועלת לרכז את כל האירועים בשפה העברית. הקבוצה כוללת כשישים חברים והיא נוסדה לפני כשלוש שנים. קבוצות קטנות נוספות במונטריאול: מונטריאול, לשאול, לטייל ולשתף ואין טראנזיט-קבוצת פרוייקט מונטריאול.

גם לישראלים באוטווה יש קבוצה: מדובר בקבוצה סגורה שכוללת כחמש מאות ושמונים חברים והיא נוסדה לפני כשש וחצי שנים. יש אף קבוצה קטנה לישראלים בוויניפג: מועדון אוהבי הספרים-ויניפג מניטובה. מדובר בקבוצה סגורה שכולל כשלושים חברים בלבד והיא נוסדה לפני כשלוש שנים.

במחוז אלבטרה יש שתי בקבוצות. ישראלים באדמונטון: מדובר בקבוצה פתוחה שמתמקדת בעסקים, שירותים, מודעות דרושים ואירועים המיועדים לקהילה בעיר. הקבוצה כוללת מאה ארבעים ושמונה חברים והיא נוסדה לפני קרוב לארבע שנים. ישראלים בקלגרי והסביבה: מדובר בקבוצה סגורה שנוסדה כדי להכיר אחד את השני, לעזור אחד לשני ולקרב לבבות. הקבוצה כוללת כארבע מאות וארבעים חברים והיא נוסדה לפני כחמש שנים.

להלן עוד מספר קבוצות קטנות בוונקובר: ישראלים קונים, מוכרים ומוסרים בוונקובר והסביבה: מדובר בקבוצה סגורה בנושאי מכירה, קנייה ומסירה. הקבוצה כוללת כשלוש מאות ושמונים חברים והיא נוסדה לפני כשנה. ישראלים שטוב להם בוונקובר: מדובר בקבוצה סגורה לניהול דיונים בנושאים שונים. הקבוצה כוללת כארבע מאות ועשרים חברים והיא נוסדה לפני כשלוש שנים. ישראלים מבשלים בוונקובר: מדובר בקבוצה סגורה שחברים בה כמאתיים ושישים חברים והיא נוסדה לפני כשנתיים וחצי.

להלן מספר קבוצות נוספות של ישראלים בקנדה. סטודנטים ישראלים בקנדה: מדובר בקבוצה סגורה שמיועדת לסטודנטים הלומדים בקנדה, או כאלה שרוצים ללמוד בה, וכל כל מי שמעוניין לקבל כל סוג של מידע על לימודים בקנדה. הקבוצה כוללת כשש מאות וארבעים חברים והיא נוסדה לפני כשנתיים. קנדה למטיילים: מדובר בקבוצה סגורה כדי לחלוק ולשתף מידע על ההכנות הדרושות לטייל בקנדה, טיפים והמלצות ממי שכבר טייל כאן וייעוץ למטייל. הקבוצה כוללת כאלף שמונה מאות וחמישים חברים והיא נוסדה לפני כשלוש שנים. ישראלים צעירים בקנדה: מדובר בקבוצה סגורה שמיועדת לצעירים שחיים או מבקרים בקנדה ומעוניינים להיות חלק מהקהילה כאן. הקבוצה כוללת כאלפיים חברים והיא נוסדה לפני קרוב לשנתיים. ישראלים בקנדה-ארה”ב: קבוצה סגורה למי שמחפשים עבודה, עובדים, עסקים נדל”ן, מידע על אירועים חברתיים, אטרקציות, בתי ספר וגנים, מלונות, מתכוני אוכל, בייביסטרים, בתי כנסת ועוד. הקבוצה כוללת כשלושת אלפים חברים והיא נוסדה בראשית השנה הנוכחית. קבוצות קטנות של ישראלים בקנדה: ישראלים גולשים בקנדה, חילופי בתים בין ישראלים בקנדה וארה”ב, ישראלים בקנדה מעבירים הלאה וישראלים בקנדה זה הכי טוב שיש.

קבוצות רבות בפייסבוק

מספר גדול של קבוצות של ישראלים בקנדה פעילות בפייסבוק. הקבוצה העיקרית היא של “ישראלים בקנדה”.

הישראלים בקנדה שמספרם הולך וגדל בשנים האחרונות מפעילים קבוצות רבות באתר של פייסבוק. הקבוצה העיקרית היא של “ישראלים בקנדה” ובנוסף יש קבוצות לישראלים בתחומים שונים וכן בערים השונות.

כשבעת אלפים ושבע מאות חברים בקבוצה הסגורה “ישראלים בקנדה”, שנוסדה לפני כחמש שנים על ידי ליעד בן דוד. את הקבוצה מנהל דן והוא מציין כי היא נוסדה כדי לעזור לחברים במידע הקשור בקנדה, הגירה, מציאת עבודה, איתור חברים ועוד. דן מבקש מחברי הקבוצה “ללא יוצא דופן, לגלות סובלנות בשיחות. אף אחד לא מוכרח לענות על פוסט שנראה לו מטופש, אך לאף אחד אין זכות לדבר בצורה לא מכבדת לחבר קהילה אחר. מי שיגיב בפוסט כל שהוא בצורה לא מנומסת יסולק מהקהילה באופן מיידי. מי שיתקל בתגובות לא הולמות בכל שרשור שהוא, מתבקש לדווח לאחד המנהלים ואנו נטפל בזה וכמובן לא נזכיר את שמכם”.

בנוסף פועלת קבוצה פתוחה של “ישראלים בקנדה” שמתמקדת בעיקר בנושאי הגירה, והיא מיועדת גם לכאלה שעדיין גרים בישראל. בקבוצה זו שנוסדה לפני כשלוש שנים חברים כאלפיים ושבע מאות איש.

יש קבוצה פתוחה נוספת של “ישראלים בקנדה” שנוסדה לפני כאחת עשרה שנים על יד כרמל מנדל, וחברים בה רק כתשעים איש.

כאמור יש גם קבוצות בפייסבוק שמיועדות לישראלים בערים השונות. ובהן: “ישראלים בוונקובר והסביבה”. מדובר בקבוצה חברתית סגורה שכוללת כאלף שבע מאות וחברים, והיא נוסדה לפני כחמש שנים על ידי שי רוקח-פן.

בנוסף יש את הקבוצה “ישראלים בוונקובר”. מדובר גם כן בקבוצה סגורה שכוללת כאלפיים חברים והיא נוסדה לפני כשבע שנים. הקבוצה מתמקדת בעיקר בחלוקת מידע, שאלות, טיפים, המלצות וכל מה שרלוונטי לישראלים בוונקבר ובמחוז בריטיש קולומביה.

קיימת קבוצה שלישית של “ישראלים בוונקובר” הפתוחה לכולם. לדברי הנהלת הקבוצה היא פתוחה לכל, מותר לפרסם בה כל דבר ולא מוחקים את הפוסטים שבה. בקבוצה חברים כאלף איש והיא נוסדה לפני כשנתיים.

בטורונטו יש מספר לא מבוטל של קבוצות עבור הישראלים בפייסבוק. הקבוצה הראשונה ומהגדולות ביותר “ישראלים בטורונטו” נוסדה לפני שמונה שנים על ידי אמיר שובל, וחברים בה כחמישה עשר אלף איש. מדובר בקבוצה סגורה שמתמקדת בפרסום של עסקים שונים, שרותים ומודעות דרושים, וכן גם אירועים מיוחדים לקהילה הישראלית בטורונטו והסביבה.

קבוצה נוספת נקראת “ישראלים בטורונטו והסביבה”. מדובר בקבוצה סגורה שנוסדה לפני כשנה על ידי אייל מלמד וחברים בה כאלף איש. הקבוצה מיועדת לעזור לישראלים הגרים בטורונטו, או בכלל לישראלים ויהודים שמתכוננים לעבור לקנדה או או לטייל בה.

קבוצה שלישית נקראת גם כן “ישראלים בטורנטו” והיא פתוחה לכל. הקבוצה מתמקדת בתחומים העיסקיים עבור ישראלים באזור טורונטו, חברים בה כשלושת אלפים ומאתיים איש והיא נוסדה לפני כשנתיים על ידי אנט גייצ’ן. קבוצה רביעית נקראת “הישראלים בדאונטאון טורונטו – החיבור הישראלי”. הקבוצה משמשת מקור מידע לפעילות של הישראלים הגרים במרכז העיר טורונטו ולקשר ביניהם. הקבוצה נוסדה לפני כארבע שנים על ידי לירז רוט-רולניצקי וחברים בה כשמונה מאות איש.

קבוצות נוספות לישראלים בטורונטו: “קצת אחרת-טורונטו”, “אירועים בעברית-טורונטו”, “משפחה מאמצת-טורונטו קנדה”, “מעגל נשים טורונטו”, “משפחות מתחברות-טורונטו והסביבה”, “מוסרות בכיף טורונטו והסביבה”, דוברי עברית בטורונטו”, “ישראלים צעירים בטורונטו”, “טורונטו”, “ישראלים פוגשים ישראלים בטורונטו”, “מסיבות ישראלים בטורונטו”, “אמהות מבשלות טורונטו והסביבה”, “טורונטו למטיילים”, “נוער חובב תנ”ך טורונטו”, נדל”ן טורונטו”, “טיפים למטיילים בטורונטו” והכולבוניקים טורונטו”.

Out-of-bounds tactic stinks

Anti-Israel groups have used dubious tactics over the years, but they stooped to unprecedented depravity recently when someone Photoshopped a photo of emaciated Holocaust survivors.

A Facebook page with 91,000 followers (at press time) posted a picture of survivors, presumably taken at the time of a camp liberation, manipulated to appear to be holding signs with terms like “Stop the Holocaust in Gaza,” “Israel Assassins” and “Stop US aid to Israel.” At the bottom, a caption reads, “Whatever happened to ‘Never again?’” The image received hundreds of likes and many shares, including from organizations that have until now posed as legitimate voices for Palestinians.

The picture is instantly offensive for obvious reasons. But it is additionally repugnant on a number of grounds, beyond the explicit desecration of historical memory.

Anyone who can equate the Israeli-Arab conflict with the Holocaust – and, further, depict the Jews of Israel as the instigators and perpetrators – holds a view of contemporary and historical events so removed from fact that their opinions should be discarded from the discourse. The problem is, they’re not.

In fact, the meme of Israel perpetrating a holocaust against Palestinians is rampant. On social media, in the comments sections of mainstream media, in conversations with moderately informed neighbors and friends, the concept is almost inevitable.

You may have heard of Godwin’s Law, the theory that, the longer a political discussion (on any topic) continues, the greater the likelihood someone will compare someone or something to Hitler or Nazis. A parallel – call it Godwin’s Corollary – could almost be written in stone: Whenever two or more people engage in discussion of Israel’s actions, someone will inevitably accuse the Jewish state of having learned from the masters, or of doing unto others what was done unto them in Europe.

The concept is appalling and, yet, it seems to be irresistible. It has been said that Jews are like everyone else only more so. Throughout the history of Jews as scapegoats, others (as well as some Jews in the past and today) project onto the Jewish people the sins of humanity and then proceed toward the inevitable end that scapegoating demands. How perfect for our cynical time that we should have a modern fable that so succinctly and conveniently proves our assumption that even the victims of the most venal atrocities can – and would – in a generation or two turn around and perpetrate the same on others.

This ahistoric fable implies that, because Jews are Nazis, they deserved the Holocaust and whatever other retribution is seen fit to dispense. And, if Israel is the “reward” for the Holocaust, then it can be taken away as appropriate punishment, as well. That the “facts” do not in any way approach reality is irrelevant. It is a fable intended to teach a moral lesson, and truthiness is beside the point.

There is another fault almost as grievous. Anti-Israel groups often employ the Jewish historical experience against the Jewish state – routinely employing Holocaust and Nazi imagery, along with other culturally appropriated concepts like apartheid. To a fair observer, these thefts of the experiences of others would be an admission that the bare facts of the Palestinian experience are not enough to convince and so they must be dressed up in masquerades of the historical traumas of others. But fair observers are not driving this discussion. The more ghastly the accusations that can be thrown at Israel, the more voraciously they are adopted by the haters.

At the very same time, these voices do everything in their power to negate the Jewish historical experience as a justification for Jewish self-determination and Zionism. Any reference to the Holocaust that might aid Israel’s case is hollered down as exploitative, as bringing a knife to a fist fight, as too weighty an historical weapon to introduce to the contemporary context. The Holocaust, in today’s environment, can be used against the Jewish people, but to raise it in a way that could justify Jewish strength or self-defence is ruled out of bounds.