Facebook

ההגירה מישראל לקנדה צפויה לגדול

(IDF Spokesperson’s Unit / CC BY-SA 3.0: צילום)

לאור תוצאות הבחירות הכלליות האחרונות שנערכו בישראל בראשית חודש נובמבר, צפוי שההגירה אל קנדה תגדל. יש ישראלים שיתייאשו מהמצב החדש בישראל, כאשר ממשלת ימין קמה בהשתתפות המפלגה הימנית קיצונית הציונות הדתית, והם מבקשים לעזוב את ישראל. כך ישראלים מתבטאים בפייסבוק

בשנים האחרונות ההגירה מישראל לקנדה נמצאת במגמת עלייה ועתה צפוי שיותר ישראלים יעברו אליה. לפי פייסבוק תומכי בנימין נתניהו, שקראו למתנגדיו “שמאלנים בוגדים” קוראים להם עכשיו “שמאלנים למטוסים”. ואכן יש סברה ישראלים לא מעטים יעזבו לחו”ל. אחד אנשי הימין כתב בפייסבוק: “לאור תוצאות הבחירות אנשי השמאל עוזבים את הארץ ולכן משבר הדיור מגיע לקיצו”. אחר מאלה שרוצים לעזוב שואל באמצעות פייסבוק: “איך עוזבים את ישראל ומהר?” התגובות: “מבקשים מקלט מדיני, משיגים דרכון פורטוגלי, זה הרבה יותר קל ממה שחושבים”. משפחה ישראלית שעברה להליפקס לפני חמש שנים כותבת בפייסבוק לאחר קיום הבחירות: “למדנו לאהוב את החיים כאן בקנדה. את השלווה, את הנופים, את האדיבות ואת השקט. אז נכון שלא הכל מושלם. ולא הכל קל. ולא הכל מרגישים שייכים. אבל בשורה התחתונה, מרגיש שכנראה עשינו את הדבר הנכון. ישראל עומדת היום בצומת דרכים, ואים להסתמך על הבחירות האחרונות, כנראה שאנחנו כבר אחרי הפניה”. תומך נתניהו שואל בפייסבוק היכן הם אלה שטענו כי אם ביבי חוזר הם יעזבו את הארץ?”

כאשר היאוש גבר ולא רואים אופטימיות בטווח הקצר או אפילו הרחוק יותר, וכאשר ערכי הדמוקרטיה של ישראל הולכים ונמסים ולעומתם ערכים ימניים קיצוניים שתופסים מקום מרכזי במדינה, יש כאלה החושבים שהגיע הזמן לעזוב. כאמור קנדה היא אחד היעדים החמים בעולם כיום עבור ישראלים, שלא רוצים לעבור לאירופה או לארצות הברית

חברת דיווידשילד המתמחה במתן שירותי ביטוח עבור ישראלים הגרים בחו”ל, מסבירה מי זו קנדה: מדובר במדינה הצפונית ביותר בצפון אמריקה, המעוררת אצל רבים אסוציאציות של קור ושלג, אבל במציאות מדובר באחת המדינות הנחשקות בעולם להגירה ולרילוקיישן עם אוכלוסייה רב תרבותית, כלכלה יציבה, טבע מרהיב, נופים עוצרי נשימה ואיכות חיים גבוהה. קנדה נחשבת לאחת ממדינות ההגירה הפופולריות ביותר בקרב ישראלים, אם זה בזכות הכלכלה החזקה שלה, אפשרויות התעסוקה הרבות, קשרי המסחר הטובים ואיכות החיים הגבוהה. קנדה נחשבה למדינה ליברלית בעלת חוקי הגירה נוחים מאוד, שמטרתם למשוך אליה כוח עבודה משכיל ומקצועי. במהלך השנים עברה מדיניות ההגירה הקנדית שינויים רבים וכיום היא מתבססת בעיקר על קריטריונים כמו השכלה, גיל, ניסיון מקצועי ושליטה בשפות. המקצועות המבוקשים בקנדה, שעבורם הסיכוי הגדול ביותר לקבל אישור עבודה, הם בתחומים הבאים: רפואה וסיעוד, מחשבים, הנדסה, חינוך לגיל הרך, מרצים באקדמיה, תרגום, פסיכולוגיה וניהול בכיר

קנדה היא מדינה ענקית, השנייה בגודלה בעולם, עם צפיפות אוכלוסייה קטנה יחסית לשטחה הגדול – מה שמהווה אטרקטיביות רבה עבור ישראלים המעוניינים ברילוקיישן. כלכלתה של קנדה נחשבת ליציבה מאוד, שוק העבודה מגוון ושכר העבודה נחשב גבוה ביחס לשעות העבודה

אפשרויות התעסוקה בקנדה עבור מהגרים ישראלים נעות בין עבודות של צעירים, כמו: עבודה בעגלות ובמכירות, עבודת שיפוצים, טיפול בילדים והדרכות נוער בקהילות היהודיות; ועד משרות בחברות ההייטק הגדולות, בתחומים כמו הנדסת תוכנה; כמו כן, משרות בתחומי הסיעוד והרפואה בבתי החולים המתקדמים ביותר בקנדה

ישראלים המעוניינים ברילוקיישן לקנדה צריכים קודם כל למצוא מעסיק חוקי שידאג עבורם לויזת עבודה. החברה המעסיקה צריכה להיות בעלת משרדים הנמצאים בקנדה ועליה לקבל היתר ממשרד העבודה הקנדי להעסקת עובד שאינו קנדי

עם איכות חיים גבוהה, שירותי בריאות טובים, חינוך איכותי, כלכלה יציבה, חברה מקבלת, קהילה יהודית ענפה, שיעור פשיעה נמוך יחסית וטבע מרהיב – החיים בקנדה נחשבים בהחלט לנוחים ומלאי הזדמנויות

מערכת הבריאות בקנדה נחשבת לאחת מהטובות בעולם ומורכבת בעיקרה ממערכת ציבורית, הממומנת על ידי הציבור (בקנדה אין כמעט בכלל רפואה פרטית, כולל בתי החולים). כל אזרח קנדי, מהגר או תושב קבע זכאי לכיסוי רפואי מלא, כלומר כל ביקור רפואי, אשפוז בבית חולים וביצוע בדיקות רפואיות ניתן בחינם ובאופן שוויוני (למעט תרופות וטיפולי שיניים). העובדה כי כל השירותים הרפואיים ניתנים בחינם, אינה גורעת מאיכותם – ההפך: תקציב הבריאות בקנדה הוא גבוה מאוד, מה שמבטיח שירותים רפואיים איכותיים ויחס אישי

הדבר הראשון שעליכם לחשוב עליו כאשר אתם מתכננים מעבר מגורים לקנדה הוא כמובן עניין המגורים. אם אתם נשלחים לרילוקיישן, סביר להניח שהחברה המעסיקה תדאג עבורכם למגורים מסובסדים על חשבונה באזור העבודה. אם אתם עצמאיים או שעליכם למצוא מקום מגורים בכוחות עצמכם, זכרו כי גובה שכר הדירה משתנה בהתאם לאזור המגורים, הביקוש וסוג הדירה. פעמים רבות משתלם יותר לבחור במקום מגורים מעט רחוק מהמרכז ולהשתמש בתחבורה הציבורית היעילה

עניין נוסף שיש לדאוג לגביו כאשר עוברים עם ילדים לקנדה הוא החינוך. קנדה נחשבת למדינה שמשקיעה רבות בחינוך ומערכת החינוך שלה נחשבת לאחת הטובות בעולם. בקנדה יש מבחר גדול של בתי ספר ציבוריים ולצדם בתי ספר פרטיים, חלקם הגדול הוא בתי ספר יהודיים. ההרשמה לבתי הספר נעשית ישירות דרך מוסד הלימודים

הבחירה בין חינוך ציבורי ופרטי תלוי בשיקולים אישיים וכלכליים, אך שתי האופציות יבטיחו לילדכם חינוך איכותי. הלימודים במערכת הציבורית הם ליברלים יותר ויחשפו את ילדיכם למפגשים עם תלמידים ממגוונים אתניים שונים. הלימודים במערכת החינוך היהודית הפרטית אינם זולים וכוללים לצד הלימודים במקצועות הכלליים גם לימודי עברית ויהדות. חשוב לדעת, כי כל תלמיד חדש הנכנס למערכת החינוך הקנדית צריך לעבור מבחן באנגלית ובמתמטיקה כדי לקבוע את רמתו. מומלץ לקבוע מועד לראיון עוד בטרם הגעתכם לקנדה

אם חשובה לכם הקהילתיות, השמירה על הצביון היהודי והקרבה לישראלים נוספים, בקנדה אתם בהחלט תרגישו בבית. יהדות קנדה היא הרביעית בגודלה בעולם (אחרי ארה”ב, צרפת וישראל) וכיום חיים בקנדה למעלה מארבע מאות אלף יהודים. הקהילות היהודיות במדינה נחשבות מפותחות מאוד, בעלות קשרי קהילה חזקים והן מעניקות תמיכה רבה וסיוע למהגרים חדשים. המוקד המרכזי של ישראלים בקנדה היא העיר טורנטו, העיר הגדולה בקנדה ובירת מחוז אונטריו, בה מתגוררת הקהילה היהודית כוללת כמאתיים אלף אלף יהודים. יעד נוסף מרכזי עבור מהגרים ישראלים היא העיר מונטריאול הנמצאת במחוז קוויבק, המחוז הגדול בקנדה. במונטריאול נמצאת הקהילה היהודית השניה בגודלה בקנדה שמונה קרוב לכמאה אלף איש. בערים נוספות שבהן תמצאו קהילות יהודיות הן: ונקובר, ויניפג, אוטווה וקלגרי

מעבר מגורים עם כל המשפחה הוא לא קל אף פעם, אבל כשמדובר במדינה כמו קנדה סביר כי לצד קשיי המעבר, תחוו קליטה נעימה בזכות החברה הקנדית המקבלת והקהילה היהודית והישראלית המחבקת. עם זאת, יש לקחת בחשבון את כל ההשלכות והאתגרים העומדים בפניכם בעת מעבר למדינה רחוקה וקרה כמו קנדה

קושי נוסף עמו אתם צפויים להתמודד הוא מזג האוויר. קנדה היא מדינה קרה מאוד, עם חורף סוער וטמפרטורות שצונחות אל מתחת לאפס, לישראלים המגיעים ממדינה חמה לוקח זמן להתרגל לקור הקנדי. היתרון כאן הוא שכל שנה תזכו לראות שלג, הילדים יוכלו לבנות בובות שלג וללמוד לגלוש

ישראלים בקנדדה

מהצצה לאתר של קבוצת ישראלים בקנדה שמופיע בפייסבוק ניתן להבין מה הם רוצים, מה חסר להם, מה הם מחפשים ובמקביל מה יש להם להציע. קרוב לששת אלפי ישראלים חברים בקבוצת ישראלים בקנדה שנוסד בנובמבר אלפיים וחמש עשרה בטורונטו.

הנה לקט של שאלות, בקשות והצעות חברי הקבוצה השונים המתפרסמות באתר הקבוצה בפייסבוק:

לני מציעה למכירה גחנון קובנה במחיר שמונה דולר ליחידה. כולל תוספות של ביצה, סחוג ורסק במחיר שלושה עשרה דולר ליחידה.

שמעון שגר בישראל טס החודש לקנדה והוא קיבל שני חיסונים. הוא שואל האם הוא צריך לבצע בדיקת קוביד לפני הטיסה?

יובל שגם הוא גר בישראל שואל האם רישיון הנהיגה הישראלי שלו תופס גם בקנדה? או צריך להוציא רשיון נהיגה בינלאומי לפני שמגיעים לכאן?

רות שואלת את מי מבין אלה שעברו את הגבול לבאפלו ארה”ב עם רכבם: האם צריך לעשות בדיקות קוביד? האם מעבר הגבול פתוח כבעבר עשרים וארבע שעות ביממה?

סמדר שגרה בטורונטו מחפשת להשכרה בית שלם בן ארבעה חדרים באזור טורנהיל בטורונטו.

אלמוג שגר בישראל מציין שהוא נמצא במדינה כבר שלוש שנים, אחרי שגר בארה”ב במשך ארבע שנים. אלמוג מעוניין עתה להגר לקנדה והוא מחפש עבודה כטכנאי לתקן דלתות מתכת לחניות פרטיות, או כמנעולן, כשיש לו ניסיון רב בשני התחומים. הוא מציין עוד כי ישמח לקבל עזרה ומידע בדבר הגירה, הקהילה היהודית בקנדה, כשרות וכל מה שיש להוסיף בנושא.

סאו שגר בישראל שואל איך ואיפה מוציאים ויזת תייר לקנדה? מה העלויות וכמה זמן זה לוקח? הוא רוצה בחודשים ספטמבר ואוקטובר לטוס לקנדה עד חודש ימים, ושואל האם שבועיים יספיקו לטייל בוונקובר ובטורונטו, או שזה לחוץ מדי מבחינת הזמן? שאו מציין שראה גם את הרכבת השקופה ומדובר כנראה ברכבת נוסעת מוונקובר לבאנף שבאלבטרה וכידוע הכרטיסים שלה יקרים ביותר.

אלינה מישראל שואלת האם מישהו יודע אם צריך לתרגם את חוזה הגירושין לאנגלית ואת האישור של האבא שמאפשר לילדים להגר לקנדה?

עדי מישראל מספרת כי משפחתה שוקלת להגר לקנדה (באזור טורונטו והסביבה). מדובר בזוג הורים ושלושה ילדים בני שש, שמונה ושתיים עשרה. עדי במקצועה היא קוסמטיקאית ומניקוריסטית והיא שואלת האם היא יכולה בתחום הזה שלה לעבוד כעצמאית בטורונטו? או שהיא צריכה ללמוד את התחום מחדש?

ויקה מישראל אומרת כי היא בעלה וילדתם שוקלים להגר לקנדה. היא שואלת מי מכיר יועץ הגירה אמין בישראל, מבין אלה שבעזרתו הם היגרו לקנדה בשנים האחרונות?

אוריאל הוא אזרח קנדי המשרת בצה”ל ביחידה קרבית ועכשיו הוא משתחרר. הוא מחפש עבודה עם שכר טוב במונטריאול.

נינה הגרה בטורונטו מחפשת יועצת הגירה לקנדה.

לירון הגרה בישראל מספרת שהיא ואחותה מגיעות לקנדה למשך חודש ימים. היא מוסיפה שהן צריכות כרטיסים לסלולר לכדי להיות בקשר אחת עם השנייה, ושואלת על המלצות היכן לרכוש אותם במחירים מוזלים?

מוטי מחפש עורך דין מעולה המתמחה בהגירה לקנדה, ויש לו באמת ניסיון רב וידע בכל ההליכים.

דודו מישראל מחפש במונטריאול קייטרינג כשר במחיר סביר עבור חינה לפני החתונה.

ארינה שואלת היכן מומלץ לקחת חופשה בן עשרה ימים בקנדה? מבקשת לתת עדיפות למקומות עם חופים, מים ועגמים. היא כבר הייתה בקולונה וקמפלוס ומעדיפה לגלות מקומות חדשים.

יבול מישראל קיבל קבל שני חיסונים שפג תוקפם והוא שאול האם הוא יכול להיכנס לקנדה?

Who stops the hate?

Taylor Owen speaks at the third annual Simces and Rabkin Family Dialogue on Human Rights, Nov. 9. (screenshot)

Canada, like most of the world, is behind in addressing the issue of hate and violence-inciting content online. In attempting to confront this challenge, as the federal government will do with a new bill in this session of Parliament, it will be faced with conundrums around where individual freedom of expression ends and the right of individuals and groups to be free from hateful and threatening content begins.

The ethical riddles presented by the topic were the subject of the third annual Simces and Rabkin Family Dialogue on Human Rights, Nov. 9, in an event titled Is Facebook a Threat to Democracy? A Conversation about Rights in the Digital Age.

The annual dialogue was created by Jewish Vancouverites Zena Simces and her husband Dr. Simon Rabkin. It was presented virtually for the second year in a row, in partnership with the Canadian Museum for Human Rights.

The featured presenter was Taylor Owen, who is the Beaverbrook Chair in Media, Ethics and Communications, the founding director of the Centre for Media, Technology and Democracy, and an associate professor in the Max Bell School of Public Policy at McGill University. He presented in conversation with Jessica Johnson, editor-in-chief of The Walrus magazine.

The advent of the internet was seen as a means to upend the control of a society’s narrative from established media, governments and other centralized powers and disperse it into the hands of anyone with access to a computer and the web. Instead, as the technology has matured, online power has been “re-concentrating” into a small number of online platforms like Facebook, Twitter and YouTube, which now have more global reach and cultural power than any preexisting entity.

“Understanding them and how they work, how they function, what their incentives are, what their benefits are, what their risks are, is really important to democratic society,” said Owen.

These are platforms that make money by selling ads, so it is in their interest to keep the largest number of people on the platform for the longest time possible, all while collecting data about users’ behaviours and interests, Owen said. These demands prioritize content that is among the most divisive and extreme and, therefore, likely to draw and keep audiences engaged.

The sheer volume of posts – in every language on earth – almost defies policing, he said. For example, in response to public and governmental demands that the company address proliferating hate content and other problematic materials, Facebook has increased resources aimed at moderating what people post. However, he said, 90% of the resources dedicated to content moderation on Facebook are focused on the United States, even though 90% of Facebook users are in countries outside of the United States.

A serious problem is that limitations on speech are governed by every country differently, while social media, for the most part, knows no borders.

Canada has a long precedent of speech laws, and Parliament is set to consider a controversial new bill intended to address some of the dangers discussed in the dialogue. But, just as the issues confounded easy answers in the discussion between Owen and Johnson, attempts to codify solutions into law will undoubtedly result in fundamental disagreements over the balancing of various rights.

“Unlike in some countries, hate speech is illegal here,” said Owen. “We have a process for adjudicating and deciding what is hate speech and holding people who spread it liable.”

The United States, on the other hand, has a far more libertarian approach to free expression.

An example of a country attempting to find a middle path is the approach taken by Germany, he said, but that is likely to have unintended consequences. Germany has decreed, and Owen thinks Canada is likely to emulate, a scenario where social media companies are liable for statements that represent already illegal speech – terrorist content, content that incites violence, child exploitative content, nonconsensual sharing of images and incitement to violence.

Beyond these overtly illegal categories is a spectrum of subjectively inappropriate content. A single media platform trying to accommodate different national criteria for acceptability faces a juggling act.

“The United States, for example, prioritizes free speech,” he said. “Germany, clearly, and for understandable historical reasons, prioritizes the right to not be harmed by speech, therefore, this takedown regime. Canada kind of sits in the middle. Our Charter [of Rights and Freedoms] protects both. The concern is that by leaning into this takedown regime model, like Germany, you lead platforms down a path of over-censoring.”

If Facebook or YouTube is threatened with fines as high as, say, five percent of their global revenue if they don’t remove illegal speech within 24 hours, their incentive is to massively over-censor, he said.

Owen said this will have an effect on the bottom line of these companies, just as mandatory seatbelts in cars, legislation to prevent petrochemical companies from polluting waterways and approval regimes governing the pharmaceutical industry added costs to those sectors. Unfortunately, the nuances of free speech and the complexities of legislating it across international boundaries make this an added burden that will probably require vast resources to oversee.

“It’s not like banning smoking … where you either ban it or you allow it and you solve the problem,” said Owen. There are potentially billions of morally ambiguous statements posted online. Who is to adjudicate, even if it is feasible to referee that kind of volume?

Rabkin opened the dialogue, explaining what he and Simces envisioned with the series.

“Our aim is to enhance the understanding and create an opportunity for dialogue on critical human rights issues, with the hope of generating positive actions,” he said.

This year’s presentation, he said, lies at a crucial intersection of competing rights.

“Do we, as a society, through our government, curtail freedom of expression, recognizing that some of today’s unsubstantiated ideas may be tomorrow’s accepted concepts?” he asked. “Unregulated freedom of speech, however, may lead to the promulgation of hate towards vulnerable elements and components of our society, especially our children. Do we constrain surveillance capitalism or do we constrain the capture of our personal data for commercial purposes? Do we allow big tech platforms such as Facebook to regulate themselves and, in so doing, does this threaten our democratic societies? If or when we regulate big tech platforms, who is to do it? And what will be the criteria? And what should be the penalties for violation of the legislation?”

Speaking at the conclusion of the event, Simces acknowledged the difficulty of balancing online harms and safeguarding freedom of expression.

“The issue is, how do we mitigate harm and maximize benefits?” she asked. “While there is no silver bullet, we do need to focus on how technology platforms themselves are structured. Facebook and other platforms often put profits ahead of the safety of people and the public good.… There is a growing recognition that big tech cannot be left to monitor itself.”

The full program can be viewed at humanrights.ca/is-facebook-a-threat-to-democracy.

JQT’s 2021 Hanukkah Hotties

(image from JQT)

JQT Vancouver has a sizzling lineup of Hanukkah Hotties this year. Tune in to daily livestreams on Facebook with each Hanukkah Hottie, as they light their chanukiyah or share another tradition, and chitchat with JQT about their life, craft, activism and intersecting Jewish queer trans identities for the duration of the candles’ burning.

Hosted by Carmel Tanaka, founder and executive director of JQT Vancouver, who identifies as a queer, neurodivergent, Jewpanese woman of colour, the scheduled guests are:

Candle 1 (Nov. 28, 7 p.m.): Karen Newmoon, an Indigenous Jew-ish land dyke and subsistence farmer in Johnsons Landing, B.C.

Candle 2 (Nov. 29, 7 p.m.): Jersey Noah, a Jewish (Sephardi/Ashkenazi) transgender, autistic stoner in Oakland, Calif.

Candle 3 (Nov. 30, 7 p.m.): Adam W. McKinney / LaShawnah Tovah, a gay, Black, Native Jewish artist, and co-director of DNAWORKS in Fort Worth, Tex.

Candle 4 (Dec. 1, 1 p.m.****): Aviva Chernick, a queer, Jewish artist, and voice and meditation teacher in Toronto, Ont.

Candle 5 (Dec. 2, 7 p.m.): The Empress Mizrahi, a nonbinary/queer Persian Jewish Instagram content creator and activist in Los Angeles, Calif.

Candle 6 (Dec. 3, 7 p.m.): The Klezbians, a band of unruly, chutzpah-licious musicians from the Isle of Klezbos in Victoria.

Candle 7 (Dec. 4, 7 p.m.): Saul Freedman-Lawson and S. Bear Bergman. Freedman-Lawson is a student and illustrator in Toronto and Bergman is trans writer and educator from Toronto.

Shamash candle (Dec. 5, 9 a.m.): Tikva Wolf, a cartoonist in Asheville, N.C. (Cherokee territory).

Candle 8 (Dec. 5, 7 p.m.): Ari Fremder, a nonbinary, autistic, Latinx artist/animator and JQT Dream Team member in Vancouver.

During the livestream, closed captioning will be provided by Facebook’s AI bots, and JQT volunteers aim to post edited closed captioning videos on both Facebook and YouTube two to three days after each interview.

This series is supported by Creating Accessible Neighbourhoods (canbc.org), an organization that advocates for and educates about people with disabilities and/or chronic health conditions who have multiple intersecting identities.

For more on the participating artists and JQT, visit facebook.com/jqtvan.

**** NEW TIME!

– Courtesy JQT Vancouver

Rights in the digital age

Taylor Owen, one of Canada’s leading experts on digital media ethics, is the featured speaker at this year’s Simces & Rabkin Family Dialogue on Human Rights event Nov. 9. (photo from cigionline.org)

On Nov. 9, the Simces & Rabkin Family Dialogue on Human Rights, in partnership with the Canadian Museum for Human Rights, hosts the online program Is Facebook a Threat to Democracy? A Conversation About Rights in the Digital Age.

Platforms like Facebook, which collect and share huge amounts of information, are being accused of putting profit above democracy and the public good. Can government regulation protect us and our children from online harm and misinformation – or is “Big Tech” ungovernable? How can Canadians balance freedom of expression and protection from harm on social media?

These questions and many others will be discussed by Taylor Owen in conversation with Jessica Johnson.

Owen is the Beaverbrook Chair in Media, Ethics and Communications, the founding director of the Centre for Media, Technology and Democracy, and an associate professor in the Max Bell School of Public Policy at McGill University. He is the host of the Centre for International Governance Innovation’s Big Tech podcast, and is also a senior fellow of CIGI. His work focuses on the intersection of media, technology and public policy.

Johnson is editor-in-chief at The Walrus magazine. A former editor at the Globe & Mail and National Post newspapers, she is an award-winning journalist who has contributed essays, features and criticism to a wide range of North American publications. She was the co-creator, with Maclean’s journalist Anne Kingston, of #MeToo and the Media, an inaugural course in the University of Toronto’s Book and Media Studies program.

The Simces & Rabkin Family Dialogue on Human Rights will be on Zoom on Nov. 9 from noon to 1:30 p.m. PST. It will include an audience Q&A session opportunity. Register to attend the event via humanrights.ca/is-facebook-a-threat-to-democracy. Once registered, you will receive a confirmation email and, later, a reminder for the event.

– Courtesy Simces & Rabkin Family Dialogue on Human Rights

Combat online hate

Since the beginning of the pandemic, we have been confronted by two viruses: COVID-19 and, in its wake, the rampant spread of online hate.

As much of the world has been forced indoors, our time on the internet using social media has increased, which has advantages. We have found new ways to engage, stay in touch with our loved ones, and maintain and transform our connections to our workplaces and the world.

But the same technologies that have allowed us to keep connected have also served as springboards for the spread of online hate and conspiracy theories, which form the perfect Venn diagram of antisemitism. Since the pandemic broke, we have witnessed the emergence of ludicrous conspiracy theories accusing Jews of being responsible for the spread of COVID-19 or of profiting from the havoc. As a community that has consistently encouraged compliance with public health measures, we may be tempted to dismiss these outlandish conspiracy theories as nonsense. It is a type of nonsense, however, that spreads quickly and remains a cause for great concern.

Recent history has taught us that what begins online as the absurd mutterings of a few haters can, and too often does, turn into real-world violence. What we witnessed in Pittsburgh, Christchurch and Halle can certainly happen again. The threat is even greater today because people are spending more time online while also under considerable financial and emotional stress, a combination that makes people even more susceptible to messages hate-mongers are peddling.

Curbing online hate has been a priority for the Jewish community – and, therefore, for the Centre for Israel and Jewish Affairs – for nearly a decade. Since the beginning of the pandemic, we have remained on high alert, monitoring the emergence of antisemitic and hateful activity and bringing it to the attention of law enforcement and social media platforms.

Recently, we launched Stop the Transmission! (cija.ca/stop-the-transmission), a campaign powered by CIJA and funded by Canadian Heritage through the Anti-Racism Action Program. The campaign has provided practical tools and tips to hundreds of thousands of Canadians to identify and slow the spread of conspiracy theories, misinformation and deliberate disinformation.

We have also engaged directly with social media giants and are proud to have collaborated with our colleagues at the World Jewish Congress to urge Facebook to ban Holocaust denial, one of the most pernicious forms of Jew-hatred, from their platform, an action they took earlier this year.

We continue to call on social media companies to adopt the International Holocaust Remembrance Alliance definition of antisemitism, the most widely accepted definition in use today, including by the Government of Canada, who adopted it as formal policy in its 2019 Anti-Racism Strategy. In response to the global collective effort of our community, Facebook’s chief operating officer, Sheryl Sandberg, said “the IHRA’s working definition of antisemitism has been invaluable – both in informing our own approach,” and that Facebook would “continue to refine” its “policy lines as speech and society evolve.”

A continuing aspect of our work is advocating for governments to advance policies to address online hate directly. Federally, we continue our call for a national strategy on online hate that includes clear, harmonized and uniform regulations that apply to platforms and providers operating in Canada, as well as an independent regulator to enforce them. You can help by visiting notonmyfeed.ca and taking action.

CIJA is also working with Canadian Heritage to host the Action Summit to Combat Online Hate, scheduled for April 14-15. You can pre-register at cija.ca/action-summit. The summit will feature discussions with experts, law enforcement, industry leaders and community groups like ours. The goals are to create greater understanding of the issue and develop concrete actions to address it.

Even once the pandemic is over, our migration to the digital world will endure. We, therefore, must stay committed and united in our efforts to combat antisemitism and other forms of hatred online.

Judy Zelikovitz is vice-president, university and local partner services, at the Centre for Israel and Jewish Affairs.

פורסמו בפייסבוק על ידי ישראלים

(pixy.org/58340)

ביידן שוחח לראשונה עם טרודו

מנהיגי מדינות עמם שוחח הנשיא ביידן עד כה, שבוע אחרי ההשבעה, לפי סדר השיחות: טרודו קנדה, לופז אוברדור מקסיקו, ג׳ונסון בריטניה, מקרון צרפת, מרקל גרמניה, סטולטנברג נאטו, פוטין רוסיה ויושיהידה סוגה יפן.

גידול במספר העולים לישראל מקנדה

גידול משמעותי במספר העולים מאארצות הברית, קנדה ובריטניה וכעת הם באים גם מלב המיינסטרים.

על תנועת העליה מקנדה – נפש בנפש

נפש בנפש היא תנועת העליה מאצורת הברית, קנדה ובריטניה. לפני שנה פורסם על קפיצה במספר המתענינים בעליה לארץ. בגלל הקורונה רבים דחו את הגעתם. משרד הפנים בישראל דורש מהם יותר ויותר מסמכים שלא ניתן להנפיק בימי הסגרים. ומה מה שחדש פרופיל העולים לעתיד: עד כה היו כמעט כל העולים מהארצות האנגלו סקסיות ארה”ב, בריטניה וקנדה. בהם מהפריפריה שלהן: דתיים, חרדים, מהגרים (בני יורדים), רוסים, פרסים, וגם גרי צדק. פה ושם עוד כמה בוגרי תגלית.

לא רק בבני ברק

משטרת מונטריאול פיזרה מתפללים יהודים חרדים שהפרו את הנחיות הקורונה. חלק מהמתפללים תקפו את השוטרים באלימות וקראו להם נאצים. שארבעה שוטרים נפצעו קל באירועים חמורים אלה.

הקלות של רישום ברשות המיסים הקנדית

בניגוד למדינות אחרות, כמו קנדה למשל, שבה אדם צריך רק להירשם ברשות המיסים ולקבל מיד, בלחיצת כפתור, כאלפיים דולר לחשבונו. את מרבית הכסף לא צריך כלל להחזיר. בישראל זה אחרת: ולמה כוונה? בלחיצת כפתור אני מקבל כסף יפה מן הממשלה מתוך ידיעה ברורה שאני כורה בור לעצמי. כי אחרי כן יהיה עלי להשיבו לקופת האוצר בריבית דריבית.

סדאמן של קנאטק יבוא מאורורה קנדה

תמונות שמטופל שלח לי, אומר שנראה מדהים.עוד לא עישן את הקנאביס, אם מישהו לקח אשמח לחוות דעת?

הדרכון הפורטגלי עבר את הקנדי

ארה״ב, אנגליה, נורווגיה, אוסטרליה, קנדה ועוד קרוב למעלה ממאה ושמונים מדינות אחרות כולן נשארו מאחורי הדרכון הפורטוגלי – שדורג בתור אחד מששת הדרכונים המובילים בעולם.

אינוקאן הישראלית נסחרת בבורסת טורונטו

כבוד לאינוקאן הישראלית שנסחרת בבורסת טורונטו בקנדה על הדרך שהיא עושה. אני עוקבת אחר החברה שהשקעתי בה, עוד בהיותה סטארט אפ לפני כשנתיים. הסיבה שבחרתי להשקיע דווקא בה מכל הסטארטאפים האחרים היתה לאחר כנס משקיעים בו פגשתי את הנהלת החברה.

חברות ישראליות בקנדה

משהו יודע היכן ניתן למצוא חברות ישראליות שיש להם סניפים בקנדה?

מחפשת בתי גידול לכלבים בבריטיש קולומביה

מישהו מכיר בתי גידול בקנדה? רצוי באיזור ונקובר בבריטיש קולומביה?

מחפשים יועץ מס בקנדה

מחפשים יועץ מס שמבין בסוגיות מיסוי בין ישראל לקנדה רצוי ישראלי, אבל מניחה שלא חובה.

עזרה למובטלים נפגעי הקורונה

ביום שלאחר הקורונה נשאר עם אלפי מובטלים, אחוז ניכר מהם בעלי משפחות שחיו מעל קו העוני לפני המשבר. איך מחזירים אותם לעמוד על הרגליים?

למען היום שלאחר המשבר, צריך להקים כבר עכשיו תכניות שיקום כלכליות ותעסוקתיות שיחלצו את המשפחות מהעוני ויחזירו אותן למסלול העבודה במהירות.

בינתיים, הרמנו את הכפפה והתחלנו עם תכנית משלנו. קידום, תכנית חירום מבית ידידות טורונטו למשפחות שנפגעו כלכלית כתוצאה ממשבר הקורונה, מציעה להן ליווי כלכלי, תעסוקתי ומשפחתי מותאם אישית, באמצעות מלווה משפחות בעל הכשרה בתחום. התכנית מסובסדת באופן מלא, עם עלות דמי רישום בלבד.

אנו קוראים לממשלה להקים תכנית דומות שיחלצו את המשפחות מהעוני שנכפה עליהן, ויחזירו אותן ליציבות כלכלית.

Time to face ourselves

Actor and comedian Sacha Baron Cohen delivered the keynote address last month at an Anti-Defamation League conference. His words quickly went viral because he pinpointed fears and challenges shared by millions about the power of social media. He hit many nails on the head.

“Democracy, which depends on shared truths, is in retreat, and autocracy, which depends on shared lies, is on the march,” he said. “Hate crimes are surging, as are murderous attacks on religious and ethnic minorities. All this hate and violence is being facilitated by a handful of internet companies that amount to the greatest propaganda machine in history.”

He was referring to social media like Facebook and Twitter and platforms like YouTube and Google, whose algorithms, he said, “deliberately amplify the type of content that keeps users engaged – stories that appeal to our baser instincts and that trigger outrage and fear.”

Had Facebook existed in the 1930s, he went on, it would have run 30-second ads for Hitler’s “solution” to the “Jewish problem.”

Baron Cohen acknowledged that social media companies have taken some steps to reduce hate and conspiracies on their platforms, “but these steps have been mostly superficial.”

“These are the richest companies in the world, and they have the best engineers in the world,” he said. “They could fix these problems if they wanted to.” The companies could do more to police the messages being circulated on their sites, he suggested.

He’s correct about the problems. But the first problem with his solution is that he is asking a couple of corporations to judge billions of interactions, making them not only powerful media conglomerates, which they already are, but also the world’s most prolific censors and arbiters of expression. Of course, by abdication, they are already erring on the side of hate speech, but is the alternative preferable? If we think Facebook chief executive officer Mark Zuckerberg has too much power now, do we really want to make him the planet’s censor-in-chief?

Yes, the platforms benefit from and, therefore, promote, the most extreme viewpoints. But, even if we could, would forcing those voices off the platforms make the world a safer place? There are already countless alternative spaces for people whose extremism has been pushed off the mainstream sites. Just because we can’t hear them doesn’t mean they’ve gone away.

Marshall McLuhan, the Canadian philosopher who declared “the medium is the message” died four years before Zuckerberg was born. He could have predicted that social media would change the way we interact and communicate. But has it fundamentally changed who we are? Or has it merely allowed our true selves fuller voice? Perhaps a little of both. Facebook, Twitter and the others are not agnostic forces; they influence us as we engage with them. But, in the end, they are mere computer platforms, human-created applications that have taken on outsized force in our lives. And all the input is human-created. Since the dawn of the industrial age, we have imagined our own inventions taking over and controling us, from Mary Shelley’s Frankenstein to 2001: A Space Odyssey’s Hal to Zuckerberg’s Facebook.

In all these cases, fictional or not, the truth is that the power remains in human hands. This is no less true today. We could, if the political will existed, shut down these platforms or apply restraints along the lines Baron Cohen suggests. But this would be to miss the larger point.

We live in a world filled with too much bigotry, chauvinism, hatred and violence. This is the problem. Dr. Martin Luther King said: “Darkness cannot drive out darkness; only light can do that. Hate cannot drive out hate; only love can do that.” And there are plenty of sites on social media that advance mutual understanding and love over hate. Are their messages as likely to go viral? Probably not. But that, ultimately, is determined by billions of individual human choices. A small but illuminating counterrevolution seems to be happening right now with a renaissance of the ideas of Mister (Fred) Rogers and his message of simple kindness. While much of the world seems alight in hatred and intolerance, a countermovement has always existed to advance love and inclusiveness. This needs to be nurtured in any and every way possible.

If Facebook were a country, its “population” would be larger than China’s. Bad example when we are discussing issues of free speech and the accountability of the powerful, perhaps, but illuminating – because an entity of that size and impact should be accountable. As a corporate body, it has few fetters other than governmental controls, which are problematic themselves. Concerned citizens (and platform users) should demand of these companies the safeguards we expect. We are the consumers, after all, and we should not ignore that power.

But neither should we abstain from taking responsibility ourselves. Social media influences us, yes. But, to an exponentially greater degree, it is merely a reflection of who we are. It is less distorted than the funhouse mirror we like to imagine it being. If what we see when we look at social media is a depiction of the world we find repugnant, it is not so much social media that needs to change, it is us.

קנדה נאבקת בענקיות התקשורת

השרה קרינה גולד. (Twitter)

ממשלת קנדה מתכוננת במלוא המרץ לבחירות הכלליות שייערכו בחודש אוקטובר הקרוב. הממשלה מעוניינת למנוע מעורבות חיצונית כפי שקרתה במערכת הבחירות האחרונות בארה”ב. הממשלה בוחנת את האפשרויות שונות בהן: חקיקה חדשה שתחזק את הפיקוח על הרשתות החברתיות המובילות.

הממשלה הקנדית צופה שקרוב לוודאי יהיה ניסיון של התערבות חיצונית בבחירות הפדרליות שייערכו באוקטובר. ולכן היא שוקלת להגביר את הרגולציה כדי לפקח משמעותית על חברות הרשתות החברתיות. זאת כדי להבטיח חסימה עד כמה שאפשר של התערבות גורמים זרים שמחוץ למדינה, בהליך הצבעה. כך מסרה לאחרונה השרה אחראית על טוהר הבחירות של קנדה, קרינה גולד.

השרה גולד אמרה את הדברים לאחר פרסום דוח מיוחד של סוכנויות ביטחון הקנדיות השונות על פעילות של מדינות אחרות, ברשתות אינטרנט, כדי להתערב בהליך הבחירות במדינה. “להערכתנו יש סיכוי גבוה שהמצביע הקנדי ייתקל במעורבות של גורמים זרים שונים ברשתות האינטרנט, בהקשר של הבחירות הפדרליות באוקטובר השנה”, כך נכתב בדוח של סוכנויות הביטחון. “עם זאת המעורבות בבחירות כאן צפויה להיות בהיקף קטן יותר, לעומת המעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות בארצות הברית לפני כשנתיים וחצי”. אגב הדוח לא ציין מי הן המדינות שעשויות לנסות ולהתערב בבחירות של קנדה.

השרה גולד ציינה במסיבת עיתונאים שקיימה באוטווה הבירה: “הבחירות בקנדה הן מטרה לאלו שמעוניינים לערער את יסודות הדמוקרטיה שלנו”. גולד יצאה בדברי ביקורת ישירים נגד ענקי התקשורת השולטים במדיה החברתית: גוגל, טוויטר ופייסבוק. וזאת על כך שהם לא מספקים מידע לממשלת קנדה, כפי שהם סיפקו לממשלות אירופה השונות בחודשים הארונים, על מאמציהם לעצור התערבות זרה בבחירות. “אין לנו שום התקדמות עם גוגל, טוויטר ופייסבוק בנושא זה. החברות מסרבות לעדכן באופן סדיר את הרגולטורים בקנדה, על הפעילות שלהן למניעת התערבות זרה בבחירות הקרובות. שיהיה ברור: החברות צריכות לקחת את הנושא ביותר רצינות”, הוסיפה עוד השרה גולד.

ראש מחלקת המדיניות הציבורית של פייסבוק בקנדה, קווין צ’אם, אמר לאמצעי תקשורת המקומית את הדברים הבאים: “פייסבוק מתכננת להציג חוקים חדשים עבור פרסומות פוליטיות בתשלום”. הוא הדגיש כי פייסבוק עושה כל מאמץ לחסום התערבות זרה בבחירות הקרובות בקנדה. ראש מחלקת המדיניות הממשלתית של גוגל בקנדה, קולין מקיי, אמר את הדברים הבאים: “נציגי גוגל מיוזמתם נפגשו כבר מספר פעמים עם מספר רשויות ממשלתיות כדי לדון בשקיפות, אבטחת מידע וכן אבטחת סייבר”.

השרה גולד מסרה עוד כי ממשלת קנדה בוחנת כיום את שלל החוקים שלה כדי לראות כיצד ניתן להשתמש בהם, כדי לנקוט בכל האמצעים נגד חברות הרשתות החברתיות, כדי למנוע התערבות זרה בבחירות כאן. הממשלה שוקלת אף להתקין חקיקה חדשה בנושא. בנוסף קנדה בוחנת את הצעדים שנוקטות מדינות אחרות בעולם כלפי הרשתות החברתיות. למשל בריטניה שהכריזה על הקמת גוף רגולטורי טשר מפקח על הרשתות החברתיות. ואילו אוסטרליה עומת זאת שינתה את החוקים במדינה כך שבין היתר, מנהלים של רשתות חברתיות עשויים להישלח לכלא, אם הם לא יסירו תוכן אלים מהרשתות החברתיות עליהם הם אחראים.

לסיכום הנושא אמרה השרה הקנדית גולד: “הרשתות החברתיות הצליחו עד כה להימנע מלשאת באחריות לגבי מה שמתרחש בפלטפורמות שלהם. זאת כידוע כבר זמן רב מדי. הממשלה הליברלית הקנדית החליטה כעת לשנות את הגישה כלפי חברות הרשתות החברתיות. בעבר חזרנו אחריהן ומשכנו אותן לכאן כדי לפתוח מרכזי הנדסה ומסחר, ובייחוד בתחום הבינה המלאכותית”.

Monitoring online hate

On Monday, Facebook eliminated many extremist pages from its platform, including several Canadian pages, such as those of extremist groups Soldiers of Odin, the Canadian Nationalist Front and Aryan Strikeforce, as well as individuals like white supremacists Faith Goldy and Kevin Goudreau.

Some anti-racist activists say it’s a good start, but only the tip of the iceberg. They also assert that occasional purges of hate content will not address the larger issue in the absence of clear, enforceable standards by social media giants like Twitter and Facebook, which also owns Instagram.

Relatedly, the Centre for Israel and Jewish Affairs has launched a campaign, #notonmyfeed, which is intended, according to the accompanying website, “to stop online hate from becoming real-world violence.” (See jewishindependent.ca/cija-fights-online-hate.) CIJA cited social media posts by the murderers in the Pittsburgh synagogue and the Christchurch mosque killings as cause for governments to move on the issue.

“In both cases, the perpetrator used social media to spread their heinous, hateful agenda,” according to the website notonmyfeed.ca. “From white supremacists to ISIS, it is increasingly clear that online hate and radicalization can fuel and foreshadow offline violence.”

The House of Commons justice committee – as if they are not busy enough with the SNC-Lavalin affair – is launching a study on the issue. The intent, according to CIJA, is to develop a national strategy around online hate.

A national strategy confronting hatred, whether online or offline, seems like a positive development if it helps track problematic people and ideas in order to prevent future violence.

The benefits of a crackdown on online hatred are obvious: by making it more difficult for hateful ideas to reach large, mainstream audiences, moves like those by Facebook are a positive step. Groups that use social media to recruit individuals into hate movements may be hobbled by such policies. Although there are plenty of forums online where they can continue their efforts, hate groups may not have as easy and accessible a reach if policies are put in place to monitor and censor such groups and their messages.

Of course, some of the extremists are crowing about being banned.

“Our enemies are weak and terrified,” Goldy tweeted (because she is not banned from that platform). “They forget most revolutions were waged before social media!”

True enough. But if we make Goldy’s job harder, it’s a good thing.

However, while there are potential positive outcomes, we should not be blind to the potential unintended consequences of such a move.

If the murderers of Pittsburgh and Christchurch had given hints on social media of their intent, isn’t the larger issue here that those threats went unchecked and, therefore, the perpetrators were allowed to complete their mission of mass murder without intervention? Do we really want to eliminate forums in which we can track and identify potential terrorists? If we ban them from these platforms, are we forcing them underground into places where we cannot police them?

Presumably, police and intelligence agencies know where to find the online warrens of hatemongers and can monitor those venues almost as easily as they could Facebook or Twitter, while ensuring that members of the public who are innocently surfing the web do not stumble upon violent hate messaging in seemingly innocuous places. Even so, given that, as CIJA points out, the Pittsburgh and Christchurch killers left a trail on social media and still managed to execute their terrible plans, it suggests we’re not doing a stellar job on this front even when the warning signs are on the world’s largest sharing platforms. So, how much better are we to expect things to be when we force them into the darker crevasses of the online world?

This issue is confounding in part because the internet is, by definition, anarchic and largely beyond the control of all but the most authoritarian governments. As a result, governments and even social media behemoths like Facebook can do only so much to control what is shared through the web writ large.

Leaving aside issues of free expression (which differ across jurisdictions in ways that social media do not), there are practical considerations that we hope elected officials, law enforcement and social media corporations themselves consider when addressing online hate.

As governments do begin to take the issue seriously and consider interventions in the interest of public safety (including, especially, the safety of the most commonly targeted identifiable groups), we trust that a balance will be struck between eradicating violently hateful messaging, on the one hand, and, on the other, not harming law enforcement’s ability to do their job by pushing these ideas into clandestine sectors where they can neither be monitored nor challenged. Finding that balance should be the key to formulating public policy on this urgent issue.