בחודש פברואר ימלאו עשרים ואחת שנים לחיי בוונקובר. במקביל, המרחק שלי מישראל רק הולך וגדל
הזמן אץ לו רץ לו והשנים בהן אני נמצא כאן בוונקובר עברו כל כך מהר. אני זוכר את ההתחלה הקשה כאשר לא הייתה לי עבודה במשך שבעת החודשים הראשונים. באותה עת התחלתי ללכת ברחבי העיר ולהכיר מקרוב את הבית החדש שלי. בוונקובר ויתרתי על נהיגה כיוון שאני גר באזור הדאון טאון ואפשר להסתדר טוב ללא רכב
בהתחלה עבדתי בעבודה מזדמנת אצל חבר ולאחר מכן עבדתי בחברת גביה גדולה בתפקיד מחפש מידע לאור הרקע שלי בעיתונות. אחרי כשבע שנים ויותר עברתי לחברה פיננסית המספקת הלוואות ללקוחות שלא יכולים לקבל הלוואות מהבנק. עד היום אני עובד באותה חברה – למעלה מאחת עשרה שנים וחצי, ומשמש מבקר החברה בדרגת מנהל
בתחילת חיי כאן בוודאי שהרגשתי זר בוונקובר אך לשמחתי מהר מאוד מצאתי את מקומי, בתחום המקצועי והחברתי ובכלל. השתלבתי לא רע בחיי העיר, הכרתי מקומיים ולא רק ישראלים ולא חיפשתי להתחבר אל חיי הקהילה היהודית כאן. אני לא דתי ואינני שומר מסורת ואינני אף מרגיש את הצורך להדגיש את יהדותי או היותי ישראלי לשעבר. כל אלה עזרו לי בהשתלבות בחיים המקומיים. מרבית שנותי בוונקובר לא הרגשתי זר והחיים בקנדה בכלל הרבה יותר מתאימים לי מאשר בישראל
למען האמת התחלתי להרגיש כשגרתי בארץ כיוון שראיתי שהמדינה צועדת לכיוונים שאינם מתאימים לי ולהשקפת חיי. זה מאוד עצוב להרגיש כך במדינה בה נולדת כאשר את מרבית חייך עשיתה בה. ישראל הייתה מקום נפלא הצעירותי והחל משנות השמונים המאוחרות התחלתי להרגיש בשינוי לרעה. בסוף אלף תשע מאות שמונים ושמונה עברתי לתל אביב ובשנים הראשונות הרגשתי טוב ומחובר יותר. אך לאחר מספר שנים הרגשתי שוב שאני הופך יותר ויותר לזר ולא מסוגל להתחבר לתפיסת העולם הישראלית הבסיסית, להתנהגות של הישראלי הממוצע, לתזוזה ימינה ואל הדת ועוד. הנסיעות הרבות שלי לחוץ לארץ ובעיקר לאירופה רק החריפו את הפער ביני לבין ישראל
למרות שהייתה לי עבודה מעולה בתחום המדיה הבנתי שעלי לעזוב ולחפש עתיד טוב יותר מחוץ לישראל. לצערי רק בראשית אלפיים וחמש עזבתי את ישראל למרות שכבר שנים רבות קודם לכן רציתי לעשות זאת. המעבר רק היטיב עם חיי והפכתי להיות יותר מאושר ושלו. כואב לי מאוד על מה שקורה בישראל והמציאות הרבה יותר גרועה ממה שחזיתי. הקשר היחידי שלי עם ישראל נובע מהעובדה שיש לי משפחה וחברים שם. חלקם מיואשים והחלק האחר מתעלם מהמציאות הקשה ומנהל את חייו כאילו הכל בסדר. אני מבין את כולם ומאחל למציאות טובה יותר בישראל, אם כי אינני חושב שזה מה שהולך לקרות
באופן אישי היום אני מודאג מאוד ממה שקורה מעבר לגבול מדרום לאור השליט המטורף שמנהל את ארצות הברית, דונלד טראמפ. הוא גורם נזק גדול למדינתו, לקנדה ולמערב כולו. טראמפ מעולם לא חשב על תוצאות מעשיו והתנהגותו החמורה, גם בעת היה איש עסקים וכמובן מאז נכנס לבית לבן. קנדה התרגלה להיות תלויה בארה”ב ולסמוך עליה, עת שתי המדינות האלה היו קרובות מאוד בכל. כיום המציאות שונה לחלוטין בעידן טראמפ, והקנדים מתחילים להבין שקנדה צריכה להיות עצמאית ולהעמיק את הקשרים עם אירופה. במקביל יש להזיז את החסמים בין הפרובינציות ולאפשר חופש מסחר מקסימלי ביניהן