Skip to content

  • Home
  • Subscribe / donate
  • Events calendar
  • News
    • Local
    • National
    • Israel
    • World
    • עניין בחדשות
      A roundup of news in Canada and further afield, in Hebrew.
  • Opinion
    • From the JI
    • Op-Ed
  • Arts & Culture
    • Performing Arts
    • Music
    • Books
    • Visual Arts
    • TV & Film
  • Life
    • Celebrating the Holidays
    • Travel
    • The Daily Snooze
      Cartoons by Jacob Samuel
    • Mystery Photo
      Help the JI and JMABC fill in the gaps in our archives.
  • Community Links
    • Organizations, Etc.
    • Other News Sources & Blogs
    • Business Directory
  • FAQ
  • JI Chai Celebration
  • JI@88! video
image - Weizmann Canada Physics Tournament 2025
image - The CJN - Visit Us Banner - 300x600 - 101625

Recent Posts

  • Vrba monument is unveiled
  • Music to build bridges
  • A better future possible
  • Anne Frank exhibit on now
  • Human rights in sport
  • Telling the story of an icon
  • Crawl bigger than ever
  • JCC Maccabi in Toronto
  • A way to meet fellow Jews
  • Time to include
  • Add Jewish joy to the mix
  • Reminder of humanity’s light
  • From the archives … editorials
  • Year-round holiday recipes
  • מדוע עזבתי את ישראל ואינני חושב לחזור ארצה
  • OJC hosts Oct. 7 memorial
  • A journey beyond self
  • Antisemitism a problem
  • Young man is missed
  • Orr action sparks complaint
  • Prison sentence for hate
  • Etgar Keret comes to Vancouver
  • New fall lecture series
  • Series explores music
  • Doc on Zapiro screens Nov. 6
  • Joy of shared existence
  • Community milestones … October 2025
  • MAID vs Jewish values
  • Cheshvan a great month, too
  • Bull, bear or bubble?
  • From the archives … a coin, etc.
  • מדוע האנטישמיות הולכת וגואה בעולם
  • New bio gives Vrba his due
  • Joy brighter than ever
  • When approaches differ
  • New leadership at the JCCV

Archives

Follow @JewishIndie

Tag: Starbucks

גידול משמעותי באנטישמיות נגד יהודים וישראלים בקנדה

 לאור אירועי המלחמה בין ישראל לחמאס בעזה נרשם גידול משמעותי באנטישמיות בקנדה, נגד יהודים וישראלים. זאת, בדומה לגידול באנטישמיות בארצות הברית הסמוכה ומדינות אירופה השונות. בקנדה יש לזכור קיים הריכוז של היהודים מהגדולים בעולם (מחוץ לישראל)

בשכונת פורסט היל בטורונטו שבה חיה הקהילה היהודית הגדולה בקנדה, רוססו כתובות נאצה על סניף של ענקית הקפה סטארבקס. מייקל לויט, מנכ”ל ידידי מרכז השואה על שם שמעון ויזנטל, פרסם תמונות של האירוע ברשתות החברתיות. זאת למקרה שמישהו מתקשה לקרוא את גרפיטי השנאה. כתוב שם ספל קפה ובעצם אתם מתכוונים לספל דם. תפסיקו להרוג תינוקות ודם על ידיכם. זו המציאות היומיומית של יהודי קנדה

השחתת הסניף על רקע הטענה כי סטארבקס תומכת בישראל היא רק דוגמה אחת לאירועים הקשים שהפכו מנת חלקם של יהודי טורונטו וערים אחרות. באירוע אחר ריססו פעילים פרו־פלסטינים צבע אדום על חנות ספרים בטורונטו, ותלו עליה כרזות עם תמונת המנכ”לית הת’ר רייזמן בצירוף הכיתוב אתם מממנים רצח עם. באירועים במונטריאול אלמונים ירו לעבר בית כנסת ושני בתי ספר. את האירועים גינה בחריפות ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו. לדבריו אירועי האנטישמיות הנוראים במונטריאול חייבים להיפסק. אף הורה לא צריך להידרש לספר לילדו כי ירו על בית ספר. אף רב לא צריך להסביר לקהילה שבית הכנסת שלה הותקף. במונטריאול מתגוררת הקהילה היהודית השנייה בגודלה במדינה

בטורונטו דיווח גם על תלישת מזוזות, ריסוס גרפיטי של מגיני דוד טבולים בדם על בתים של יהודים ובבית ספר. בכיר במשטרת טורונטו אומר, כי הממוצע היומי של פשעי שנאה נגד יהודים קפץ בכמאה שלושים אחוז מאז פרוץ המלחמה. לפי גורמים רשמיים, אף שדווחו גם אירועים אסלאמופוביים, מספרם זעום בהשוואה לאלימות הגואה נגד יהודים. שיעור המוסלמים בקנדה הוא קרוב לחמישה אחוזים ומהגדולים במערב, לעומת כאחוז ליהודים

באוניברסיטת קונקורדיה מונטריאול מתגבשת תביעה ייצוגית נגד המוסד האקדמי ואגודת הסטודנטים בטענה כי טיפחו מרחב מוגן לאנטישמיות לאורך השנים, וגרמו בכך לפגיעה רגשית בקרב סטודנטים ומרצים. התביעה מבקשת פיצויים בסכום של חמישה עשר מיליון דולר (קנדי) עבור התובעים, שעמם נמנים סטודנטים, אנשי צוות ומרצים יהודים שהשתייכו למוסד האקדמי בשלוש השנים האחרונות. אוניברסיטת קונקורדיה כשלה בחקירה ובתגובה לאירועים אנטישמיים בתחומה, דבר שאיפשר לאנטישמיות לשגשג ברחבי הקמפוס, טענו העותרים. בבקשה תוארה תקרית אלימה בין סטודנטים פרו־ישראלים לפרו־פלסטינים שהסתיימה במעצר של סטודנט ופציעתם של סטודנט נוסף ואנשי ביטחון. התביעה נגד קונקורדיה מתגבשת ברקע מאבקן של אוניברסיטאות ברחבי קנדה להתמודד עם המציאות הנפיצה בקמפוסים, מאז פרוץ המלחמה ומצטרפת לתביעה שהגישו בשבוע שעבר סטודנטים באוניברסיטת ניו יורק שבה הושמעו טענות דומות

ההסלמה באירועים האלימים נגד יהודי קנדה מאז מתקפת חמאס איננה מאפיינת רק את הערים הגדולות ביותר. במיסיסאוגה במחוז אונטריו, העיר השביעית בגודלה בקנדה, רופא יהודי קיבל איומים על חייו. ביישוב קטן יותר באונטריו, בריונים תלו מכתב איום על בית משפחה יהודית. אין ספק שאנחנו עדים להסלמה חדה באנטישמיות בעיר שלנו, בערים ברחבי קנדה וברחבי העולם מאז מתקפת חמאס, מציין נח שאק, סגן נשיא למלחמה בפשעי שנאה ואנטישמיות, במרכז בטורונטו. בין שמדובר באירועי בריונות נגד הילדים שלנו בבתי ספר משום שהם יהודים ובין שנגד סטודנטים באוניברסיטאות, או אפילו נגד אנשים שעוצרים לקפה בדרך לעבודה ונחשפים לוונדליזם אנטישמי וכתובות שטנה. מדובר במציאות מטרידה מאוד, הוא ציין עוד

Posted on December 20, 2023December 19, 2023Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags antisemitism, Canada, Concordia University, Friends of Simon Wiesenthal Centre for Holocaust Studies, Israel-Hamas war, Mississauga, Montreal, Starbucks, Toronto, אוניברסיטת קונקורדיה, אנטישמיות, טורונטו, מונטריאול, מיסיסאוגה, מלחמה בין ישראל לחמאס, מרכז השואה על שם שמעון ויזנטל, סטארבקס, קנדה
אפקט טראמפ

אפקט טראמפ

אמריקנים מחפשים אופציות הגירה ועבודה בקנדה. (צילום: Makaristos via Wikimedia Commons)

זכייתו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות בארצות הברית ממשיכה להכות גלים במדינה. אמריקנים רבים המתוסכלים מבחירת טראמפ הנחשב במחינתם למאוד מסוכן, בודקים את האפשרות לעבור לקנדה ולמצוא כאן בית חם.

כפי שכבר פורסם אתר מחלקת ההגירה הקנדית קרס עם פרסום תוצאות בחירות של טראמפ בשמונה בנובמבר. זאת, לאור גידול משמעותי במספר הגולשים האמריקניים שהחלו לחשוב ברצינות על מציאת מקלט בקנדה מהחשש מטראמפ.

אפקט טראמפ משפיע גם בתחום העבודה. לאחרונה נרשם גידול משמעותי ביותר בחיפוש עבודה בקנדה מצד אמריקנים שרוצים לגור כאן לאור זכייתו בבחירות. במקביל נרשם גידול גם כן מצד אמריקנים שמחפשים שידוך עם קנדים, כך שתיפתח בפניהם הדלת להשיג ניירת לעבור ולגור כאן. אפילו בתחום התעופה והתיירות מתברר שיש גידול משמעותי מצד אמריקנים שמחפשים טיסות לקנדה.

יצויין כי קנדיים רבים לא “מאושרים” מבחירתו של טראמפ ומדי כשבוע מתקיימות הפגנות נגדו בסמוך למלונות דירות טראמפ טאור, בערים טורונטו וונקובר. גם הממשלה הקנדית חוששת מטראמפ שחוזר ומצהיר כי הוא רוצה לשנות את הסכם הסחר נפט”א המשותף לארה”ב, קנדה ומקסיקו.

“גדרות מצילות חיים” יותקנו על גשר בורארד למנוע מאזרחים להתאבד

עיריית ונקובר בונה בימים אלה גדרות בצידי גשר בורארד למנוע מאזרחים לקפוץ אל מותם, תוך כדי קפיצה חופשית אל המים העמוקים. עלות הפרוייקט שיימשך מספר חודשים נאמדת בכשלושה וחצי מיליון דולר. זאת, במסגרת עבודות שיקום, שיפוץ הגשר ובניית מסלולי אופניים חדשים. מהנדסי העירייה חשבו תחילה להתקין רשתות בתחתית הגשר שיעצרו את המנסים לקפוץ, או להציב קירות זכוכית בצידי הגשר. אך לבסוף הוחלט שהגדרות ממתכת (משגיעות לגובה 3.6 מטר) הן הפתרון הטוב והיעיל ביותר.

במערכת בריאות הנפש של מחוז בריטיש קולומביה ברכו על החלטה והוסיפו: “הגדרות יצילו חיים. זה ידוע שיש לא מעט נסיונות להתאבד מגשר בורארד”. ואילו המתנגדים לפרוייקט שטוענים כי במקום לבזבז כספים על הקמת הגדרות, עדיף היה להגדיל את תקציב מערכת בריאות הנפש ולעניק שירות טוב יותר לנזקקים, כך שהם לא ינסו להתאבד.

כוכב נוסף לסטארבקס: הרשת תממן טיפול נפשי לעובדיה בקנדה

רשת בתי הקפה סטארבקס בקנדה הולכת משמעותית לקראת העובדים. הנהלת הרשת המקומית תממן לעובדים טיפולים נפשיים בהיקף של עד חמשת אלפים דולר בשנה. מדובר בצעד חסר תקדים בענף רשתות הקפה והמזון ובכלל בקנדה, בארה”ב ובקומות אחרים.

בסטארבקס קנדה מועסקים כתשעה עשר אלף איש וכשבעים וחמישה אחוז מהם שעובדים עשרים שעות לפחות מדי שבוע, זכאים עם בני משפחותיהם לקבל את טיפול הנפשי (ללא צורך שום באישור רופא משפחה), שכולל ביקורים אצל פסיכולוג מורשה. ההחלטה לממן את הטיפולים התקבלה לאור התייעצות עם העובדים. בהנהלת הרשת מודעים לעובדה כי תחום בריאות הנפש משפיע מאוד על רבים בקנדה, כאשר ברובם הם הצעירים. יצויין כי מרבית עובדי סטארבקס צעירים (הגיל הממוצע ברשת עומד על עשרים וארבע) וביקורים אצל פסיכולוג נחשבים ליקרים מאוד במדינה.

מומחה בתחום אומר שלטיפולים נפשיים יש ערך רב. הם מקטינים תביעות רפואיות מצד העובדים, מגדילים משמעותית את שביעות רצונם וכן גם את נאמנותם למקום העבודה. לדבריו מדובר בתרומה חשובה מאוד לעובדים בעיקר בענפי המזון והמסחר הכל כך תחרותיים, ויש לקוות שחברות נוספות ילכו בדרכה של סטארבקס.

גם הנהלת סטארבקס בארה”ב החליטה אחרונה ללכת לקראת העובדים שם. הרשת העלתה את שכר עובדיה (כמאה וחמישים אלף במספר) בלפחות חמישה אחוזים.

Format ImagePosted on November 30, 2016November 30, 2016Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Burrard Bridge, elections, immigration, life-saving fences, mental health, Starbucks, suicide, Trump, בחירות, בריאות הנפש, גדרות מצילות חיים, גשר בורארד, הגירה, התאבד, טראמפ, סטארבקס
ישראל איבדה ידיד קרוב

ישראל איבדה ידיד קרוב

נשיא מדינת ישראל בעת פגישת עבודה מדינית עם שר החוץ של קנדה, ג’ון ביירד – 18 בינואר. (צילום: דוברות בית הנשיא)

ישראל איבדה ידיד קרוב: שר החוץ הקנדי פרש מתפקידו במפתיע
שר החוץ של ממשלת קנדה ג’ון בירד, הודיע ביום שלישי האחרון על פרישתו מהתפקיד. בירד עזב את ממשלת השמרנים ברשות סטיבן הרפר, כבר בשבוע שעבר, והוא אמור כנראה לעבור למגזר הפרטי ולעשות לביתו.
הכרזתו של בירד התקבלה בהפתעה גמורה, ואף אחד מהפרשנים הפולטים לא חזה אותה. זאת בעיקר כיוון שעזיבתו בעת הזו גורמת נזק גדול להרפר, שמבקש שוב להיבחר לרשות הממשלה, בבחירות הכלליות שיתקיימו בחודש אוקטובר.
בירד נחשב היה עד היום לשר הבכיר והמקורב ביותר להרפר.
ההתפטרות עוררה גל שמועות על הסיבות שהביאו את בירד לעזוב את ממשלת הרפר. ובהן: מחלוקות קשות על מדיניות החוץ עם הרפר, רצונו להתמודד על תפקיד לרשות הממשלה מטעם השמרנים בעתיד, דווקא כשהוא לא מעורב במערכת הפוליטית היום יומית, מחיר שהוא נאלץ לשלם על כך שלפני מספר שנים בילה במשך שבוע עם חברים על חשבון משלם המסים, במעון של קנדה בלונדון, ועוד.
בירד והרפר נחשבים לידידים קרובים מאוד לישראל, והם תומכים חד-משמעית במדיניות ראש הממשלה, בנימין נתניהו. כיום אין לנתניהו בעולם עוד תומכים בשיעור של בירד והרפר, ולכן פרישתו של שר החוץ פוגעת בישראל.
בירד בן ה-45 עבד בשירות הציבורי במשך כעשרים שנים, והוא משמש שר החוץ מאז 2011. קודם לכן החזיק בתפקידים בכירים שונים (בהם שר התחבורה ושר האנרגיה) בממשלות הרפר, שמכהן בתפקיד ראש ממשלת קנדה מאז 2006. בירד נחשב כאמור לפוליטיקאי המקורב ביותר להפר כיום, והוא מוזכר כמועמד להחליפו ביחד עם השר ההגנה החדש, ג’ייסון קני (שגם הוא תומך גדול בישראל ובמדיניותה), מטעם השמרנים, עת יפרוש הרפר מתפקידו.
בירד ביקר בישראל מספר פעמים, ותמיד הביע תמיכה גדולה וחד-משמעית במדינה ובמדיניות ממשלת נתניהו. בביקור האחרון במהלך ינואר, בעת שביקר במשרד החוץ הפלסטיני ברמאללה, פעילים מקומיים זרקו על בירד ביצים ונעליים, לאור תמיכתו החד-צדדית בישראל. ביקור אחר של בירד בישראל באפריל 2013, זכה אף הוא לכותרות, כיוון שהוא פגש את שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני, במשרדה במזרח ירושלים. הפלסטינים ביקרו את בירד קשות על מהלכו זה, שלטענתם פוגע בריבונות שלהם על מזרח העיר. עד כה מדינאים ודיפולמטים זרים שהגיעו לישראל, נמנעו מלפגוש את עמיתיהם הישראלים במזרח ירושלים.
באופן מפתיע הרפר מינה בסוף את שר ההגנה, רוב ניקולסון, לשר החוץ החדש.

סטארבקס הופכת לבר: תמכור אלכוהול משעות אחר הצהריים
רשת בתי הקפה הגדולה בעולם סטארבקס תתחיל למכור אלכוהול בסניפיה בקנדה, לקראת סוף השנה. החברה נכנסת אפוא לתחום פעילות חדש, לאחר שמצאה שאין מקום לפתוח סניפים נוספים, מעבר לכ-1,500 שהיא מפעילה בקנדה. אלכוהול מוגש כבר במספר סניפים של סטארבקס בארצות הברית, ולאור ההצלחה, הוחלט לעשות את אותו הדבר בקנדה.
האלכוהול יוכנס בעיקר לסניפים עירוניים, ובשלב ראשון ימכר במסגרת פרוייקט ניסיוני, בכ-12 חנויות בערים הגדולות, בהן: טורונטו, מונטריאול, ונקובר וקלגרי.
בירה ויין יוגשו החל מארבע אחר הצהריים בשילוב תפריט מיוחד של חטיפים (עם לחם, גבינות, זיתים ופיצוחים). בשעות אלה הסניפים מתרוקנים משמעותית כיוון שקנדים רבים בניגוד לישראלים, מפסיקים לשתות קפה החל מהשעות המוקדמות של אחר הצהריים.
כשישים אחוז מהלקוחות של מלקוחות סטארבקס כך מתברר הן נשים, והן ירגישו יותר בנוח לשתות אלכוהול באחד הסניפים, באשר להיכנס לברים או פאבים חשוכים ומנוכרים.
סטארבקס נאלצה לסגור בינואר את כל סניפיה ב-133 החנויות של רשת ‘טרגט’ האמריקנית, שהודיעה על הפסקת פעילות בקנדה לאחר שנתיים, לאור הפסדים של 1.5 מילארד דולר.

Format ImagePosted on February 11, 2015February 22, 2015Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags John Baird, Rob Nicholson, Starbucks, ג'ון בירד, סטארבקס, רוב ניקולסון

Bringing Judaism into the public sphere

A 28-year-old struggling writer walks up to a checkout counter at Whole Foods. “Where is the Torah study?” he asks. “Oh, the class with the rabbi? That’s in the back, near the nuts.”

The clerk wasn’t being pejorative – the Torah study really is in the back, near the bulk bins of nuts and trail mix. I should know: I’m the nut teaching Torah in the store every Wednesday.

In my 20-plus years as a Jewish educator, I never dreamt I’d be teaching Torah in a supermarket. But, then again, I’m pretty sure the two dozen or so students who regularly participate in the class never thought they’d be studying Jewish text each week, let alone doing so surrounded by organic Swiss chard.

There is nothing new in all this. When the Israelites returned from Babylonian exile in 537 BCE and rebuilt the Temple, Ezra the Scribe noticed that the people were too busy with the pressures of the day to make time for Judaism. On Mondays and Thursdays – the two busiest market days – Ezra stood in the street and read Torah out loud to a people who had all but forgotten their own story. From this seminal moment sprang the practice of reading the Torah on Mondays and Thursdays that continues in synagogues to this day.

Millennia later, public space Judaism is again an emerging trend. I began my own work in this field as a congregational rabbi at Temple Judea in Tarzana, Calif., inspired by Rabbi Kerry Olitzky’s teaching: “In a place where you can be Jewish anywhere, we should grasp the opportunity to be Jewish everywhere.”

Torah study at Whole Foods expanded to a host of Jewish events. On Sukkot, our youth group built a sukkah on Whole Foods’ outdoor patio, a banner explained the structure. We nurtured a mutually beneficial relationship with the store manager and staff, and the store sponsored food and activities at temple events. A year later, the relationship had solidified to the point that the store manager invited our congregation to lead a menorah lighting at Chanukah time. At that moment, I knew that we’d not only engaged Jews beyond our shul’s walls; we had changed the public face of Judaism in our community.

For Jewish communities like Vancouver that lack great Jewish population density, public space Judaism is a bit like online dating: if you want to meet someone, you need to let people know you’re looking.

Afterwards, the room was electric with everyone talking about how wonderful it was to connect with a larger Jewish community while on vacation and brainstorming how we might do this again.

How do we accomplish this? My colleague at Temple Sholom, Rabbi Carey Brown, teaches a Talmud class for millennials in a coffee shop once a month; I teach a text-based Jewish current events discussion at lunchtime in an office boardroom. Ringing in the 2014 year, we led a Shabbat service and Havdalah at Whistler Blackcomb. More than 60 people came to the dinner and service, about 45 to Havdalah. Afterwards, the room was electric with everyone talking about how wonderful it was to connect with a larger Jewish community while on vacation and brainstorming how we might do this again. A few local Jewish families asked if we could help educate their remote community. We now have plans to bring Hebrew school and family education to them.

When the rain and snow subside and the sun shines on Vancouver’s beaches, our congregation leads relaxing, open Shabbat services on the beach. We unfurl a banner and post signs welcoming all who wish to join us. And, like at Whole Foods, they come – Jews and “Jew curious.”

Howard Schultz, the man who developed Starbucks Coffee’s identity, famously explained his business model as trying to create a “third place” between work and home where people could gather and feel they belonged. For generations, the synagogue was that third place for Jews.

Like most rabbis, I have tried everything short of standing on my head to get people into my shul for prayer or study. While many come, some regularly, many others don’t or won’t. We can bring synagogue to them. We can meet in a third place of our own creation, filling it with meaning and a measure of Yiddishkeit.

One group in particular was easy to find but hard to reach: Jewish men. They were everywhere in our larger community, but not at synagogue. I asked a socially connected man in my Los Angeles congregation to host a Guys’ Night with the Rabbi in his home. I suggested he invite anyone he wanted and encourage guys to bring a friend.

To my surprise, 23 guys showed up. When we asked them why, they answered, “Because you asked.” Note that the “you” was not me, but the guy they respected and liked who had invited them to his home. Again, it was all about relationships.

We began that “Guys Night” with a simple but powerful exercise – introduce yourself without saying what you do for a living. Men so often define themselves by what they do, how they provide for their families. Our group would only work, we realized, if we could retrain ourselves to change this damaging, isolating pattern that is related to male competitiveness. We would have to see other men as brothers, each one with good things to give and to receive.

We established ground rules about confidentiality and cross talk. In the first months, we discussed Why Do We Work So Hard?; What Kind of Fathers We Had, What Kind of Fathers We Are; Being a Husband: How Has Your Partner Influenced the Way You Think?; Power and the Male Identity.

I always prepared a contemporary text and a Jewish text to help guide our talks, but soon we needed no more than a trigger to get started. The group of about 60 regulars has now met for eight years. Our annual retreat attracts more than 100 and there’s also an annual Community Men’s Seder, based on a Men of Reform Judaism model, that a core group of guys lead for friends and colleagues, which is growing every year. And many of the men who were once absent from synagogue life are now present.

Public space Judaism has taught me that, even in the congregational context, I need to reach out to members. If I wait for them to come to me, they might never come.

Public space Judaism has taught me that, even in the congregational context, I need to reach out to members. If I wait for them to come to me, they might never come. On my first day at Temple Sholom, for example, I was handed the Kaddish list for the coming Shabbat. I didn’t know any of the names, so I started calling members who were observing yahrzeits. Introducing myself, I explained that it would be my first time reading the name of their loved one. Could they tell me a little bit about the deceased, so I had a context for their memory as I read the name on Shabbat?

One by one, congregants told me their stories. They remembered things about their parents, spouses and siblings they hadn’t thought of in years. Tears flowed on both ends of the conversation. When the mourners came to synagogue that week to recite Kaddish, it was easier for them to walk into the place that had been made unfamiliar because of the change of rabbis, and easier for me to stand before them. We were no longer strangers.

Many of those talks also led to my visiting members’ homes or meeting them for coffee to hear their stories. Whenever possible, I set those meetings away from my office. Like Ezra the Scribe, I feel I need to engage the people in their space, not mine.

Yes, public space Judaism is a blind date, and that takes a bit of chutzpah. It begins with the sukkah, the phone call, the get-together at Whole Foods near the nut department. More often than we think, it leads to a relationship – a relationship with other Jews and with our Jewish selves that endures.

Rabbi Dan Moskovitz is senior rabbi at Temple Sholom and co-author of The MRJ Men’s Seder Haggadah (MRJ Press 2007). You can follow him on twitter @rabbidanmosk. A longer version of this article was originally published in Reform Judaism Magazine.

Posted on June 20, 2014June 18, 2014Author Rabbi Dan MoskovitzCategories Op-EdTags Howard Schultz, Men of Reform Judaism, public space Judaism, Rabbi Carey Brown, Rabbi Kerry Olitzky, Starbucks, Temple Judea, Temple Sholom, Whole Foods
Proudly powered by WordPress