Harper

Harpers at Lake Hula opening

Laureen and Stephen Harper, centre left, and Daniel Atar, KKL-JNF world chair, centre, were among those who cut the ribbon at the Nov. 6 official opening of the Stephen J. Harper Hula Valley Bird Sanctuary Visitor and Education Centre. (photo by Michael Huri)

Former Canadian prime minister Stephen Harper was in Israel earlier this month for a four-day visit with a delegation from the Jewish National Fund of Canada, where he took part in the dedication of the new visitors centre at JNF Lake Hula Park in northern Israel, which is named in his honour.

Budgeted at $25 million Cdn, one-fifth of which was raised by the JNF of Canada, the Stephen J. Harper Hula Valley Bird Sanctuary Visitor and Education Centre south of Qiryat Shmona is seen as “the flagship project of Keren-Kayemet L’Yisrael (KKL),” the JNF’s Israel-based sister organization. Harper contributed to the cost of the project, and the auditorium is named for his wife, Laureen, in recognition of her service to Canada, friendship to Israel and dedication to the preservation of nature and wildlife.

Stephen Harper was honoured at the JNF of Canada’s 2013 Negev Dinner in Toronto. At the time, then-JNF chief executive officer Josh Cooper said: “Given his well-documented love of animals, we felt this would be an appropriate project to present to him.”

Now completed, six years after fundraising began, the facility promises to transform the experience of ornithologists and bird watchers who come to the Hula Valley. There, they can watch the twice-a-year seasonal migration of 500 million birds from more than 500 species, from Europe and Central Asia to Africa, and back.

The Hula Valley, located in the shadow of Mount Hermon, is considered the crown jewel of Israeli conservation efforts. Known in the Bible as Merom, up until the 1950s, it was full of swampland that was notorious for breeding malaria-carrying anopheles mosquitoes. In the 1950s, the wetlands were drained, with the hope that fertile farmland would result; instead, environmental devastation and the extinction of some indigenous species followed. Farming in the area was never successful and JNF ultimately decided to reflood part of the former lake.

Known in Hebrew as Agamon Hula (Little Lake Hula), the flat valley is filled with an array of birds, including cranes, pelicans and eagles. Visitors can observe the birds and also cycle around the site.

***

At the gala dinner Nov. 5 in honour of Harper, which took place at the Waldorf Astoria Hotel in Jerusalem, Israeli Prime Minister Binyamin Netanyahu spoke about the danger Iran’s nuclear ambitions poses for Israel, the Middle East and the West.

“Iran expands its aggression everywhere. It seeks to envelop Israel. It seeks to threaten Israel. It seeks to destroy Israel. We fight back,” Netanyahu said. “I also want to say, given Iran’s efforts to expand its nuclear weapons program, expand its enrichment of uranium for making atomic bombs, I repeat here once again – we will never let Iran develop nuclear weapons. This is not only for our security and our future; it’s for the future of the Middle East and the world.”

Netanyahu was particularly concerned about Tehran’s plans to start injecting UF6 (uranium hexafluoride) gas into the centrifuges to enrich uranium to five percent at the heavily fortified underground Fordow Fuel Enrichment Plant, located inside a mountain 32 kilometres northeast of the Shi’ite holy city of Qom.

Earlier in the day, Iran’s nuclear chief Ali Akbar Salehi promised that his country would violate the element of the 2015 nuclear deal known as the Joint Comprehensive Plan of Action, which Tehran had worked out with the P5+1 (China, France, Germany, Russia, the United Kingdom and the United States). The United States left the deal last year and has imposed sanctions on Iran in an attempt to force it to renegotiate the document. Tehran, in turn, has begun violating the deal in an attempt to pressure the United States to recall the sanctions.

Under the 2015 agreement between Iran and world powers, Iran agreed to turn Fordow into a “nuclear, physics and technology centre,” where 1,044 centrifuges would be used for purposes other than enrichment, such as producing stable isotopes, which have a variety of civil uses. The deal bans nuclear material from Fordow and, by injecting UF6 into centrifuges, the facility will become an active nuclear site rather than a research plant as permitted under the pact.

***

Since leaving Parliament after the Conservative party was defeated in the 2015 federal election by the Liberals, Harper has become president of the Awz venture capital fund advisory committee. The fund, founded by managing partner Yaron Ashkenazi, specializes in investments in Israeli security and intelligence startups, and manages $100 million in assets. The fund has invested in 12 companies to date, according to the Israeli financial website Globes.

Harper, an enthusiastic supporter of Israel, has visited many times. On Jan. 20, 2014, he addressed the Knesset plenum, saying: “It is, thus, a Canadian tradition to stand for what is principled and just, regardless of whether it is convenient or popular. But, I would argue, support today for the Jewish state of Israel is more than a moral imperative, it is also of strategic importance, also a matter of our own, long-term interests…. For too many nations, it is still easier to scapegoat Israel than to emulate your success.”

About the education centre, he said in a statement, “This park is one of the greatest restoration stories, just like this country is to the Jewish people. It is a magnificent honour to have this centre named after my name, and I am grateful for this beautiful occasion.”

Gil Zohar is a writer and tour guide in Jerusalem, Israel.

הרפר יוצא נגד טראמפ

מצעד הנשים בוונקובר ,21 בינואר השנה. (צילום: Roni Rachmani)

ראש ממשלת קנדה לשעבר, סטיבן הרפר, יוצא במתקפה נגד הנשיא החדש של ארה”ב, דונלד טראמפ. עם זאת הרפר לא מגיב כלל ליחסים ההדוקים בין טראמפ ושר החוץ שלו, לבין רוסיה ומנהיגה ולדימיר פוטין. הרפר וממשלתו החרימו את רוסיה בעיקר בגלל פעילותיה באוקריאנה, והובילו את המאבק הנחרץ ביותר בקרב מחנה מדינות המערב נגד פוטין.

מעניין כיצד ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, היה מתייחס לדברי הרפר כנגד טראמפ. כזכור הרפר ונתניהו ניהלו מערכת יחסים הדוקה ביותר וראש ממשלת קנדה לשעבר נחשב לידיד הקרוב ביותר של ישראל. עתה נתניהו מרגיש שיש לו הרבה במשותף עם טראמפ שלא מפסיק להבטיח שיתמוך באופן משמעותי בישראל, ואף יעביר את שגרירות ארה”ב מתל אביב לירושלים.

הרפר דיבר ביום חמישי שעבר בניו דלהי וזו בעצם הפעם הראשונה שהוא מדבר ישירות על נושאים פוליטיים בינלאומיים, מאז הובס בבחירות הפדרליות בנובמבר 2015 על ידי הליברלים בראשות ג’סטין טרודו. נאומו החשוב (בן החצי שעה) של הרפר התקיים בפני הפורום של קרן המחקר אובזרוור, שדן בעתיד העולם בעידן טראמפ. הרפר התייחס בנאומו לסידרה של זעזועים פוליטיים המתרחשים בעולם כיום, בהם החלטת בריטניה לעזוב את אירופה ובחירתו של טראמפ לנשיאות בארה”ב.

הרפר קורא למדיניות החוץ של טראמפ חוסר ודאות גלובלית. לדבריו שלטונו הבדלני של טראמפ הוא המקור עיקרי לאי הוודאות הבינלאומית. מדיניותו החדשה של טראמפ היא ציון דרך של שינוי מדיניות החוץ של ארה”ב, לעומת שבעים השנים האחרונות. לדברי הרפר אין לנו מושג ברור מה מתכוון הנשיא החדש של ארה”ב לעשות, אך יש לנו מספר קווי מתאר רחבים, והמשמעותי שבהם כאמור הוא לחזור אחורה ולהפוך את אבני היסוד של מדיניות החוץ האמריקנית, שמתקיימת מאז מלחמת העולם השנייה.

הרפר אומר כי טראמפ מתכוון להפחית משמעותית את מעורבות ארה”ב בעניינים בינלאומיים עולמיים, והוא יהיה מונחה על ידי אינטרסים כלכליים צרים. והראשונה שעל הפרק היא סין, שנחשבת על ידיו בוחריו ליריב גיאופוליטי ולכן יש לנקוט במדיניות קשה נגדה. ראש ממשלת קנדה לשעבר חושב שהנשיא החדש של ארה”ב יעבוד עם דידים ובני ברית של ארה”ב, אך עתה הם יאלצו להביא נכסים אמיתיים לשולחן הדיונים עם השלטון האמריקני. הוא לא הזכיר את קנדה במפורש אך התכוון גם אליה. הרפר ציין עוד כי השינוי במדיניות עם מדיניות ידידותיות יבוא לביטוי בראש ובראשונה עם מדינות אירופה.

הרפר טען עוד כי טראמפ הוא נשיא חסר תקדים בהיסטוריה של ארה”ב, והוא דוחה את הרעיון שאמריקה לבד צריכה לקבל את האחריות על נושאים עולמיים. רבים ממנהיגים העולם לא יאהבו את השינוי במדיניות החוץ של ארה”ב, שתתבסס מעתה על אינטרסים לאומיים חיוניים של ארה”ב, המוגדרים באופן צר ובעיקר מתייחסים לאינטרסים הכלכליים. המדיניות הבינלאומית החדשה הזו של ארה”ב תיצור סיכונים משמעותיים לעולם.

הרפר מאמין שהשינוי המשמעותי הנוסף במדיניות הבינלאומית של ארה”ב תחת שלטונו של טראמפ, מתייחס כאמור לגבי סין. בעידנו ארה”ב תפסיק להתייחס לגידול של סין כדבר שפיר וחיובי, אלא שיש להפסיק ולממן את היריב הגיאופוליטי. זה הולך להדאיג מאוד בעיקר נוכח המאזן השלילי המאסיבי ביחסי הסחר בין שתי מדינות אלה. היחס של טראמפ לסין מתאים להשקפה בדעת הקהל האמריקנית שתמיד הייתה סקפטית בנוגע לגבי מדיניות החוץ של ארה”ב כלפי סין, והאם היא באמת יותר הזדמנות מאשר איום.

הרפר יוצא נגד החלטת מועצת הביטחון של האו”ם

מועצת הביטחון של האומות המאוחדות שהכריזה בשבוע שעבר כי ההתנחלויות של ישראל בשטחים אינן חוקיות. (צילום: UN/Manuel Elias)

ראש ממשלת קנדה לשעבר, סטיבן הרפר, יוצא נגד החלטת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות שהכריזה ביום שישי בשבוע שעבר כי ההתנחלויות של ישראל בשטחים אינן חוקיות ויש לפנותן. כידוע ארה”ב נמנעה בהצבעה ולא הטילה וטו כך שנסללה הדרך לקבל את ההחלטה נגד ישראל וההתנחלויות. לעומת זאת ממשלת קנדה ברשות ג’סטין טרודו, בחרה עד כה שלא להגיב כלל להחלטת מועצת הביטחון. אם זאת סביר להניח שטרודו התומך בפתרון שתי המדינות בוודאי היה מישר קו עם מועצת הביטחון.

הרפר בעצם הגיב בחשבון הטוויטר שלו לתגובה של הנשיא הנבחר של ארה”ב, דונאלד טראמפ, שאמר בטוויטר כי לאור החלטת מועצת הביטחון את הדברים הבאים: “בנוגע לאו”ם – הדברים יראו אחרת אחרי ה-20 בינואר”. כידוע טראמפ יכנס לתפקידו בבית הלבן ב-20 בינואר 2017 (כ-90 אלף גולשים אהבו את דברי טראמפ). הרפר תמך בתגובת טראמפ להצבעה והודה על על התנגדותו הפומבית להחלטת מועצת הביטחון (כ-2,500 גולשים תמכו בדברי הרפר)”.

בתגובה לדברי הרפר הגולשים באינטרנט מיהרו להביע את עמדתם בעד ונגד. להלן שלוש תגובות “מעניינות ונאורות” התומכות בדברי הרפר, שמוכיחות שוב באיזה תקופה אנו נמצאים, כאשר אנשים מרשים לעצמם להגיד הכל. אחד הגולשים כתב: “קנדה צריכה מספר התקפות טרור מאסיביות. אולי זה יעורר את האידיוטים שיבינו עם מה ישראל צריכה להתמודד מדי יום מול האיסלאם”. גולש אחר: “אובמה מראה את צבעיו האמיתיים בנוגע לאו”ם המושחת והפוך. אני שמח שהוא עוזב”. ועוד גולש: “זו הנקמה של אובמה כיוון שמורשתו לא אומרת כלום אחרי ה-20 בינואר. טוב להרפר. עתה היכן טרודו עומד?”

משחקים בלגו: העירייה מצאה דרך להתקרב לתושבים

בוונקובר כמו בערים אחרות אין קשר חם בין העירייה לתושבים המקומיים, שממעטים להגיע למפגשים משותפים. בהנהלת העירייה של ונקובר הגיעו למסקנה שצריך למצוא דרך להתקרב אל תושבי העיר. לאחר בדיקות מקיפות שונות שכללו בין היתר משאל לתושבים באינטרנט, נמצא הפתרון המיוחל: קוביות לגו. מתברר שמשחק הלגו יוצר קשר בלתי אמצעי ומתמשך בין הצדדים שמשתתפים בו. מועדון הלוגו של ונקובר הובא בסוד העניין והפך לשותף מרכזי בפרוייקט החדש בין העירייה לתושבים. המועדון אחראי מעתה על אספקת חמישים סטים של קוביות למפגשים בין שני הצדדים. חברי המועדון בונים דגם ראשוני של נשוא הפגישה למשל מרכז קניות חדש, והמשתתפים שיושבים סביב שולחן גדול, ממשיכים בבניית הפרוייקט וכל מה שסביבו, תוך כדי שיחה. בהנהלת העייריה מציינים שהלוגו מאפשר לתושבים להיפתח יותר בקלות לנושאים שונים, ומספר התושבים שמגיע למפגשים הולך וגדל. בהם צעירים ובני נוער שהעייריה חפצה לשמוע גם את דעתם בנושאים שונים ובעיקר אלה הקרובים להם.

צים מרחיבה את השירותים באוקיאנוס האטלנטי כולל קנדה וארה”ב

חברת הספנות הישראלית צים החליטה להרחיב את שירותיה באזור האוקיאנוס האטלנטי, שכוללים גם את קנדה וארה”ב. כל זאת לשפר את שירותי הפריום בין החופים המזרחיים של קנדה וארה”ב עם ארצות הים התיכון – איטליה וצרפת.

השינויים שכוללים הוספת הקווים עם הפעלת חמש אוניות יבואו לידי ביטוי החל מחודש אפריל 2017. הנמלים בארה”ב אותם יפקדו האוניות הם: ניו יורק, נורפולק וסוואנה. ואילו בקנדה מדובר בנמל של הליפקס. הנמל בהפליקס נחשב לאחד החשובים ביותר בקנדה והוא משמש לנקודה המוצא המרכזית של קנדה לספינות שמפליגות לאירופה. אגב רבים מהמהגרים לקנדה נחתנו לראשונה בנמל הליפקס.

Proud of Canada votes

The last time there was a Liberal government in Canada, this country took a “go along to get along” approach to the annual Israel-bashing at the United Nations each autumn. Government officials offered excuses, but still our representatives at the General Assembly voted in favor of most of the one-sided attacks on the Jewish state.

Things changed when the Harper Conservatives came to office. They set Canada apart as a moral, often-isolated voice of reason in the bastion of anti-Zionists.

During the federal election this year, the Liberals promised that they would continue Canada’s support of Israel if they won the election. In their first significant test, they came through. This year’s General Assembly saw the usual raft of resolutions condemning Israel, while completely or largely ignoring the worst offenders of human rights in the world.

Proudly, Canada voted against them.

This is a very positive development, indicating that we will not slip into the ways of the past. As we had hoped, support for Israel – the only democratic regime in its region, a light to the nations in so many ways and, not insignificantly, the world’s only Jewish state – is not a partisan position, but a Canadian value.

Nonsense is Trudeau’s

The Islamist group ISIS is the most technologically and media-savvy terror group ever. Their propaganda employs the highest calibre of videography and documentation. The images they capture – and successfully disseminate to the world – are among the most gruesome imaginable.

Just last week, well-produced films showed the group drowning five men in a cage and included footage of the men’s deaths captured by underwater cameras. The same video showed men being bound together at the neck by a fuse connected to explosives, like a chain of firecrackers.

On the very day that these horrendous images were leading every newscast, federal Liberal leader Justin Trudeau appeared on the CBC in an interview with veteran reporter Terry Milewski. Trudeau, who voted a few weeks ago against extending the Canadian military’s contributions to fighting ISIS, insisted that, were he to win the election this October, the Canadian military’s efforts against ISIS would end.

“If you don’t want to bomb a group as ghastly as ISIS, when would you ever support real military action?” asked Milewski.

The would-be prime minister’s reply to this legitimate and, indeed, crucial question: “Terry, that’s a nonsensical question.”

The nonsense is Trudeau’s.

It is true that Western powers cannot cure the world of every despot and dictatorship. The United States military has worn itself out and tested the dedication of military families trying. Yet there are times when action cannot be avoided.

Milewski gave Trudeau the opportunity to clarify what he was saying, to ensure that this was not another of the Liberal leader’s rookie mistakes. But, no, this was what Trudeau had come on television to say.

Whether one adheres to ethical pacifism or not, it is a coherent ideology. But this is not what Trudeau is proposing. He is not suggesting that Canada abandon its military or become a neutral state. He is saying that Canadian forces should not be deployed against ISIS. OK, then. If our admittedly limited military force is not mobilized against ISIS, what cause would we mobilize against? In what circumstances does “Never again” come into play, if not against the actions of a group such as ISIS?

It must be noted, of course, that Trudeau’s position mirrors that of New Democratic party leader Thomas Mulcair. The New Democrats also voted against extending the mission against ISIS and this position is equally flawed. But it is at least consistent with the worldview of a party that has never been burdened with the mantle of government. NDP governments at the provincial level have often risen to the occasion and discovered pragmatism when power has been thrust upon them. Should some current polls bear out and Mulcair were to become prime minister, the confluence of common sense, the magnitude of power and the need to reach out to experienced hands would almost certainly adjust their foreign policy. Perhaps we are being too generous, but Mulcair has taken a party whose foreign policy (especially vis-a-vis Israel) had become a fringe circus and brought it more in line with European parties of the left (for whatever that is worth).

Unfortunately, the Liberal case is quite different. Say what one will about the value of the Senate these days, those who served as Liberals in the upper chamber represented a cache of experience at governing that Trudeau desperately lacks. Last year, Trudeau threw them out of his caucus in a showy spectacle meant to demonstrate leadership. He is left with a caucus of 36 MPs, most of whom, in the immortal words of a former prime minister who happens to have been the current Liberal leader’s father, are “nobodies 50 feet off Parliament Hill.” It is not clear that he is seeking out or receiving rational foreign policy advice from anyone.

What makes Trudeau’s position most atrocious is that it seems to have been taken for the worst reasons. The Liberals, as is a perennial problem for opposition parties, must oppose. But foreign policy is a tricky area in which to plant a political flag. Foreign affairs should not be off limits, by any means, to criticism and differences of opinion. Yet neither should the serious issues of foreign policy be subject to knee-jerk political considerations. But this seems to be part of the explanation for Trudeau’s position.

Another likely motivating factor is that the NDP has been peeling anti-Harper votes away from the Liberals. There is a very real possibility that, if polling trajectories continue, the majority of Canadians who seek to end the Conservative government’s tenure will move en masse to the party that polls suggest is most fit to achieve that end. To stanch the flow to the NDP, Trudeau seems ready to abandon the victims of ISIS.

The irony of this entire balagan is that Trudeau’s actions will probably have precisely the opposite effect on potential Liberal voters.