China

Focus on Uyghur genocide

Since the High Holidays last year, a group of demonstrators has met every Thursday afternoon opposite the Chinese embassy in Ottawa to protest in support of the Uyghurs in Xinjiang. The protest was initiated by members of Kehillat Beth Israel, a synagogue in Ottawa, but has grown to include other faith communities and cities, including Vancouver. (photo from Phil Kretzmar)

The Chinese government is perpetrating a genocide against Uyghur people in the northwestern part of that country – with possibly millions incarcerated and untold numbers coerced into slave labour and forced sterilization. Reports also suggest organ harvesting. Children are being separated from their families.

Canada, the United States and the Netherlands have accused the Chinese government of committing genocide. There are about 12 million Uyghurs, mostly Muslim, living in the region of Xinjiang, which some Uyghurs prefer to call East Turkestan, reflecting their connection to central Asian cultures. A United Nations Human Rights Committee report in 2018 asserted that as many as one million Uyghurs were being held in at least 85 concentration camps, though other estimates say possibly three to five million are now incarcerated. The Chinese government acknowledges the existence of the camps, but claims they are education and skills training facilities.

Uyghurs who are not imprisoned have been subjected to intensive surveillance, repression of religious expression, slave labour and forced sterilizations.

A concerted campaign has been waged to suppress Uyghur culture and the Muslim religion to which most of them adhere. It began with a ban on men growing long beards or women wearing veils and expanded into the destruction of dozens of mosques.

The region is an economic powerhouse, producing 20 to 30% of the world’s entire cotton supply. It is also rich in oil and minerals, and produces China’s largest supply of natural gas.

A webinar was presented March 22 by the Canadian Multifaith Initiative for Uyghur Rights. In addition to three Uyghur expatriates who spoke from a personal perspective, three clergy members of different traditions spoke of the moral obligation to defend the imperiled people.

Vancouver anthropologist and author Alan Morinis was one of the organizers and moderators, and Rabbi Susie Tendler of Richmond’s Beth Tikvah Congregation introduced one of the speakers. Rev. Christopher Pappas, an Anglican priest, and Mufti Aasim Rashid, a Muslim scholar, also spoke.

Mihrigul Tursun, who spoke on the webinar, was incarcerated several times and said she was electrocuted and subjected to other forms of torture. She saw detainees beaten, starved and strip-searched. Scores of prisoners were kept in tiny spaces, forcing some to stand up while others slept sideways.

The Chinese government has contested Tursun’s testimony, claiming she was taken into custody on suspicion of inciting ethnic hatred and discrimination. The government also insisted she was not imprisoned, but spent time in a skills training facility.

Akeda Pulati described the personal anguish from a family’s perspective. Pulati’s mother, Rahile Dawut, disappeared on Dec. 12, 2017, and her family has had no contact and seen no trace of her since. She assumes her mother is in a “re-education camp.”

“The Chinese government has been claiming that those kinds of centres, those kinds of places, are educational centres for people to receive education and job training,” she said. “How could my mom, in her retirement age, need job training?”

Pulati stayed silent for some time for fear of reprisals by the Chinese government against other members of her family and community.

“I stayed silent for too long,” she said. “One day, I realized I cannot stay silent anymore. Our people is experiencing a genocide. I don’t want my mother to die in this horrific place. I lost hope for the Chinese government to have mercy on my mother, have mercy on the Uyghur people.… I am not the only one experiencing this tragedy. There are many, many Uyghur children like me searching for their parents. We found each other on social media and we decided to do something together.”

Mehmet Tohti is a Uyghur-Canadian activist and executive director of the Uyghur Rights Advocacy Project, based in Ottawa. He is a cofounder of the World Uyghur Congress and has twice served as vice-president. By extrapolating the Chinese government’s own limited information on the subject, Tohti estimates there may be 7.8 million Uyghurs incarcerated.

“Hundreds of thousands of Uyghurs living abroad are not communicating with their family members,” he said. “They don’t know whether their families are alive or dead. I don’t know whether my mother is alive or dead.”

The world must make China realize they will pay a price for their actions, Tohti said. “Unless there is a cost, the Chinese government won’t stop,” he said.

Canadian companies are the fifth largest investors in the region, Tohti said. “The Chinese ambassador [to Canada] said that Canada’s exports to China soared more than 95% in the last year,” he added. “We are still continuing business as usual.”

Canadians, Tohti said, should be calling on our elected officials to introduce legislation to ban imports of products that may have been created with forced labour. “We have to force our companies to disclose their supply chain,” he said.

Other Canadians are also stepping up on the matter. An ad hoc group coordinated by Ottawa Jewish community member Phil Kretzmar helped schedule a demonstration outside the Chinese consulate in Vancouver during Passover, on April 1. The local team intends to demonstrate outside the Chinese consulate in Vancouver, 3380 Granville St., every Thursday at 3 p.m. until further notice. For more information, email [email protected].

Silence can’t be an option

The entire federal cabinet – save the foreign affairs minister – was absent Monday when the House of Commons unanimously voted to characterize the Chinese government’s treatment of its Muslim Uyghurs and other ethnic minorities in the northwest part of China as “genocide.”

In the absence of the prime minister and all his cabinet colleagues, Marc Garneau, the foreign minister, stood and declared, “I abstain on behalf of the Government of Canada.”

The vote was on a nonbinding resolution brought forward by the Conservative party and, ultimately, was supported by all parties, receiving a unanimous vote by those members in the house and participating remotely. An amendment, brought by the Bloc Quebecois, also passed, calling on the International Olympic Committee to move the games scheduled for Beijing in 2022 unless the genocide stops.

According to international law, genocide is the “intent to destroy, in whole or in part, a national, ethnical, racial or religious group.” The United States, at the tail end of the Trump regime, became the first country to name China’s behaviour genocide.

The Chinese government is perpetrating mass incarceration of millions of Uyghur Muslims and ethnic Kazakhs in northwestern China, operating concentration camps, separating families, committing forced sterilization, using slave labour and employing indoctrination apparently aimed at breaking the victims’ adherence to Islam and promoting obeisance to the communist regime.

The Chinese state barely disguises their intent, acknowledging that they are operating “re-education camps” or “counter-extremism centres.” An Australian study last year posited that there are 380 such facilities in the northwestern province of Xinjiang, where most of the 12 million Uyghurs live. The area produces a large proportion of the world’s cotton and the BBC has reported that an estimated 500,000 people are being employed in forced labour picking cotton. Some who have escaped the camps report physical and mental torture, including mass rape and sexual abuse.

An argument could – indeed should – be made that the use of the term “genocide” must be applied carefully in order to avoid diminishing the significance of the language. We have seen the misuse of the term applied to Israel. But there is a great difference between using caution out of respect for the magnitude of the allegation and avoiding the term out of some political expediency or fear of diplomatic retaliation.

Whether what is happening in China right now fits the definition of genocide as we understand it in contexts like the Holocaust, Darfur, Rwanda or Bosnia is not immaterial. But there can be no question that what is happening are crimes against humanity on a massive, blood-chilling scale. Censure of the most extraordinary sort is absolutely justified.

Of course, discretion plays a role. In every decision and position the government takes relating to foreign parties, there are multiple domestic, diplomatic and practical considerations. No country’s foreign policy is pristine or unsullied by what we might consider pure self-interest or unprincipled motives. Fears of repercussions are legitimate.

China is a bully. In response to Canada’s rightful arrest of Huawei executive Meng Wanzhou on a U.S. extradition request, the regime effectively kidnapped two Canadian citizens, Michael Kovrig and Michael Spavor, who have now been incarcerated for more than 800 days.

As we have said in the context of Canada’s support for Israel, elected officials should exercise immense caution in employing foreign policy as a wedge issue. Certainly there are legitimate differences of opinion among parties and individuals on various international topics.

Objectively, O’Toole and his party did the right thing. They were accompanied by MPs from all parties, including Liberal backbenchers. We would hope that the motion and the unanimous support is a symptom of a genuine Canadian commitment to fighting evil in the world. However, it is difficult not to see some partisan calculation at play. O’Toole and his party have been effective and vocal in raising the Uyghur issue (as well as other Chinese government atrocities and human rights abuses) for some time. By contrast, the Trudeau government has appeared to waffle, hemming and hawing over the definition of genocide and appearing reticent to offend the Chinese regime; their approach to China in general has been scattershot and incoherent.

It is within the realm of reason that the Conservatives saw a chance to embarrass and divide the Liberal government and took it. But the bigger issue is, even if the Conservatives were motivated by some hope of political gain, the Liberal government could have muted any such benefit by simply doing the right thing – as Liberal MPs and those of other parties did.

O’Toole, after the vote, decried an absence of leadership. Fair enough.

If the Canadian government has a reason to not characterize Chinese actions as genocide, we’d like to hear them. By simply refusing to show up, the Trudeau government did not take a stand on one of the crucial global issues of the day.

When a people is facing genocide, the very least the victims and Canadian citizens should expect is for Canada’s government to speak up. Too many times in history we have seen the consequences of silence.

קנדה חסמה רכישה סינית של מכרה זהב בארקטיקה

(photo: TMAC Resources via nunavutnews.com)

ממשלת קנדה חסמה את החברה המולאמת הסינית שאנדונג מרכישת מכרה זהב במדבר הארקטי בקנדה. זאת במסגרת החלטתו של ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, לעמוד איתן אל מול ההשפעה הגוברת של סין על המדינה ובייחוד על האזורים הצפוניים שלה.

מדובר בהחלטה השנייה של טרודו שהטיל וטו על עסקה ביוזמת סין מאז שנכנס לתפקידו לפני כשלוש שנים. בכך הוא נסוג באופן חלקי ממטרת מדיניות שהציב בתחילת דרכו לטפח קשרים כלכליים אדוקים יותר עם סין.

הווטו עשוי לפגוע ביחסים בין המדינות, שהם בלאו הכי מתוחים לאחר שקנדה עצרה את סמנכ”ל הכספים של וואווי, מנג וואנגז’ו, שהיא גם בתו של המייסד. וואנגז’ו נעצרה בוונקובר לפני שנתיים בחשד לפיהם חברת וואווי, הפרה את הסנקציות הבינלאומיות האמריקניות נגד איראן. לאחר מכן סין עצרה שני קנדים בהאשמות שהפרו את חוקי ביטחון המדינה, וטרודו תיאר את המעצרים כנקמה על מעצרה של המנכ”לית מווואווי.

שאנדונג (מהחברות גדולות בעולם לכריית זהב) רצתה לרכוש את חברת טמאק, אשר בבעלותה מכרה שנמצא כמעט מאתיים ק”מ ק”מ צפונית למעגל הארקטי, תמורת כמאה וחמישים מיליון דולר.

בכירים לשעבר בקהילייה הצבאית והביטחונית הקנדית יצאו נגד העסקה. הם טענו שהיא תעניק לסין גישה גדולה מדי לאזור הארקטי, אזור בעל רגישות בגלל חשיבותו הגדולה כנתיב מסחר ומקור למינרלים בעלי ערך.

על פי החוק בקנדה, הממשלה צריכה לבדוק כל רכישה בידי ישות חיצונית השייכת למדינה כשלהי, ויש ל הזכות לבלום עסקאות כאלה על בסיס שיקולי ביטחון לאומי.

בשגרירות סין באוטווה הגיבו כי על קנדה לספק סביבת שוק הוגנת וללא אפליה ליוזמות מכל המדינות, כולל סין. כל פוליטיזציה או התערבות בתירוץ של ביטחון לאומי היא שגויה, אמרה עוד בשגרירות.

בפעם הראשונה שממשלתו של טרודו הטילה וטו על עסקה עם סין הייתה לפני כשנתיים. אז קנדה בלמה את הרכישה של קבוצת אקון ע”י חברת סי.סי.סי.סי מתוך שיקולים של ביטחון לאומי.

ההחלטה לגבי שאנדונג משקפת החשיבה מחדש של ממשל טרודו בנוגע למדיניות מול בייג’ינג. דיפלומטים בדימוס וחוקרי מדיניות חוץ מתלוננים, שקנדה התמקדה זמן רב מדי בהגנה על אינטרסים מסחריים כמו יצוא מזון, כורים ושירותים פיננסיים, ולא הצליחה לראות שהתוקפנות של סין כמעצמה בעולם תחת שלטונו של הנשיא, שי ג’ינפינג, המגיעה הרבה מעבר לזה.

על כולנו להיות מעט יותר חכמים בהבנת הכלים שהממשלה הסינית מוכנה להשתמש בהם, שאינם לפי הנורמות אליהן אנו רגילים מול בעלות ברית החושבות כמונו, אמר טרודו.

שר החוץ של קנדה, פרנסואה־פיליפ שמפאן, הבטיח מדיניות חדשה לגבי סין אבל הזהיר מפני אימוץ גישה לוחמנית, כפי שהציעו כמה מיריביו הפוליטיים הניציים של טרודו. בואו לא ניגרר לפיתוי של רטוריקה קשוחה וחסרת אחריות אשר לא תייצר תוצאות של ממש, אמר.

אם תשים קנדה קץ לפרשת הסגרת וואנגז’ו זה עשוי לתת לה את כוח ההינף לדרוש מסין יותר. עורכי הדין שלה דיברו עם בכירים במשרד המשפטים האמריקאי בשבועות האחרונים, לגבי הסכם על פיו היא תודה בחלק מן ההאשמות נגדה. בתמורה התובעים יסכימו לדחות ואולי אחר כך לבטל את כתב האישום, אם היא תשתף פעולה.

עסקה בנושא וואנגז’ו עשויה לגרום לסין להחזיר לקנדה את שני העצורים הקנדיים, מזה כשנתיים. מייקל קובריג, דיפלומט קנדי שהיה בחופשה ומייקל ספאבור, איש עסקים קנדי. מעצר שניהם נחשב כאחד הגורמים להאצת השיחות בנושא של וואנגז’ו מול ארה”ב.

Song’s enduring popularity

How does a 1940 Yiddish theatre song – probably based on a passage from the Talmud’s Tractate Bava Metzia – end up becoming a popular piece sung around the world?

Over a 75-year period, Aaron Zeitlin’s “Dona Dona” (in Yiddish, “Dos Kelbl,” “The Calf”) has been sung by some of the 20th century’s biggest English-speaking performers, including Joan Baez, Donovan, the Chad Mitchell Trio, Chad & Jeremy, and countless others. It has been sung in Japanese, German, French (in this version, the calf is replaced by a boy trying to figure out his future) Swedish, Hebrew, Russian, Italian, Catalan and Vietnamese. Zeiltin’s original “Dos Kelbl” was put to music by Sholom Secunda; in 1956, Arthur Kevess and Teddi Schwartz translated it into English.

“Dona Dona” was part of Zeiltin’s Yiddish play Esterke, based on the legendary relationship of a Jewish woman named Esther and King Casimir of Poland. Zeitlin first published it in 1932 in Globus, the Yiddish literary journal he edited. The play about Esterke and Kazimierz the Great was a Polish-Jewish mystery in four acts. Male and female actors sang “Dona Dona” as a solo, as a duet and as a chorus with orchestration.

Zeitlin was invited to New York for the performance of Esterke, which is an indication of how influential Yiddish theatre was in the pre-Second World War Jewish cultural world. With the outbreak of the war, however, he was unable to sail back to his family. His wife, two children, father and brother were killed in the Holocaust.

This terrible loss haunted Zeitlin for the rest of his life. Indeed, some maintain that “Dona Dona” represents the tremendous suffering and loss of life Jews experienced in the Holocaust. While Zeitlin – who was living in Poland in the 1930s – was certainly aware of the growing threat of Nazism, he composed the song before the Holocaust began.

Over time, the song has been interpreted in many different ways. In a 2010 article in The Jewish Magazine, Mendel Weinberger understands “Dona Dona” as a reference to the struggle between the physical and the spiritual. The calf represents the body, the seat of desire. The body seeks pleasure, wealth and honour, and is a slave to these desires. The calf on the way to the slaughterer is a metaphor for the body’s journey towards death. The calf (i.e. the body) is mournful because it has become attached to life and fears the unknown of the next world. The swallow, on the other hand, represents the soul, in Weinberger’s interpretation. The Divine Soul is a part of G-d’s Being and is not bound by the material limitations of the physical world; it is free to soar in the spiritual realms high above the earthly one.

Baez, who, probably more than anyone else in North America, was responsible for popularizing the English version of the song, has said she was attracted to the “beauty of the melody.” At the beginning of her long career, she started singing “Dona Dona” as a civil rights protest song. It appeared on her first album and became a “staple” in her performances.

In 1975, Seoul, South Korea, banned the playing of “Dona Dona.” The government considered the song to be leftist and violence-inducing. Two hundred and sixty other songs appeared on this blacklist.

Pointing to how times change or perhaps stay the same, in 2018, Liao Yiwu, a Chinese writer in exile, used “Dona Dona” to boost the morale of someone under long-term house arrest. He had been trying to get permission for poet Liu Xia (widow of Nobel Prize winner, dissident Liu Xiaobo) to immigrate to Germany. In a phone call that year, the severely depressed widow cried continuously, saying, “It is easier to die than to live.” Liao Yiwu played “Dona Dona” for his desperate friend, who has since been released and allowed to leave for Germany.

Given that Zeitlin had religious training, the Gemara of Talmud Bava Metzia 85a is a likely inspiration of “Dona Dona” and, therefore, probably best explains the song’s true meaning. The Gemara tells the story of how Rabbi Yehuda HaNasi, the redactor of the Mishnah, came to endure terrible pains. A young calf, destined for the slaughterhouse, met up with the rabbi. The calf placed its head under the rabbi’s coattails and cried. Yehuda HaNasi said to it, “Go! It was for this that you were created.” Because he should have shown greater mercy to the calf, the rabbi was punished for 13 years with great suffering. Only when he expressed pity for some baby weasels did his pains leave him.

Deborah Rubin Fields is an Israel-based features writer. She is also the author of Take a Peek Inside: A Child’s Guide to Radiology Exams, published in English, Hebrew and Arabic.

***

“Dona Dona”

On a wagon bound for market
There’s a calf with a mournful eye
High above him there’s a swallow
Winging swiftly through the sky
How the winds are laughing
They laugh with all the their might
Laugh and laugh the whole day through
And half the summer’s night
Dona Dona Dona Dona Dona Dona Dona Don Dona Dona Dona Dona Dona Dona Dona Don

Stop complaining, said the farmer
Who told you a calf to be
Why don’t you have wings to fly with
Like the swallow so proud and free
How the winds are laughing
They laugh with all the their might
Laugh and laugh the whole day through
And half the summer’s night
Dona Dona Dona Dona … Don

Calves are easily bound and slaughtered
Never knowing the reason why
But whoever treasures freedom
Like the swallow has learned to fly
How the winds are laughing
They laugh with all the their might
Laugh and laugh the whole day through
And half the summer’s night
Dona Dona Dona Dona … Don

טרודו לא יתערב

נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ ,וראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודועניין בחדשות
(Shealah Craighead, 2018)

ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, לא יתערב הליך המשפטי שמתנהל בבית המשפט העליון של מחוז בריטיש קולומביה בוונקובר, להסגרת סמנכ”ל הכספים של ענקית התקשורת הסינית וואווי וסגן יו”ר מועצת המנהלים, מנג וואנג’או, לארה”ב. הליך ההסגרה צפוי להימשך עוד חודשים ארוכים ואולי שנים. נקבעו כבר דיונים בביהמ”ש לראשית שנה הבאה שיכללו את טענות ההגנה שנשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, התערב בהליך ההסגרה משיקולים פוליטיים. פרסום הספר החדש שמסעיר את ארה”ב “החדר שבו זה קרה” של היועץ לביטחון לאומי לשעבר של טראמפ, ג’ון בולטון, מחזק את טענות ההגנה בנושא.
טרודו הגיב למכתב של חברי פרלמנט ודיפלומטים קנדים לשעבר שנשלח אליו בשבוע שעבר, ובו הם מציעים ששר המשפטים הקנדי, דיוויד למטי, יתערב בתהליך ההסגרה וישחרר את וואנג’או. כך שמקביל סין תשחרר את שני הקנדים שהיא מחזיקה בהם כבר יותר משנה, היזם מייקל ספאוור והדיפולמט לשעבר מייקל קובריג, שמואשמים בריגול. מעצר הקנדים נועד להפעיל לחץ על קנדה לשחרר את וואנג’או. ממשלת סין לא חוסכת שום הזדמנות להתקיף את קנדה ובעיקר את טרודו לאור מעצרה של וואנג’או.
טרודו אמר בתגובה למכתב כי קנדה לא תיכנע ללחץ של הסינים באמצעות מעצרם של הקנדים אותו הוא מכנה “סיטואציה נוראית”, וכי אסור לקנדה: “לתת למדינות לחטוף קנדים כדי להשיג את מבוקשן מאוטווה”. טרודו הוסיף כי שיחרור וואנג’או כדי לתפתור בעייה קצרת טווח תסכן אלפי קנדים שנוסעים לסין וברחבי העולם, בעקבות כך שממשלת קנדה תודיע למדינות העולם, שאפשר להשפיע על מדיניותה על ידי מעצר של אזרחיה באופן אקראי.
טרודו ממשיך לתמוך בעצמאות מערכת המשפט והתביעה הקנדית, בזמן שמתנהל הליך הסגרת וואנג’או לארה”ב, לאחר שנעצרה בוונקובר בסוף אלפיים ושמונה עשרה לבקשת האמריקנים. לאור מעצרם של שני הקנדים טרודו ציין כי קנדה “פתוחה לכל פעולה נגד סין כל עוד שלא תסכן קנדים אחרים בעתיד”.
וואנג’או (בתו של מייסד וואווי הביליונר רן זנפיי) שוהה בוונקובר בביתה המפואר, בתנאים מגבילים שנקבעו ע”י ביהמ”ש, לאחר שהפקידה ערבות של עשרה מליון דולר. במהלך היום היא יכולה להסתובב בתחומי העיר בלבד כאשר צמיד אלקטרוני מוצמד לרגלה, ביחד עם אנשי ביטחון (במימונה).
לטענת משרד המשפטים האמריקני וואנג’או העקפה את הסקנציות האמריקניות על איראן, ועשתה עימה עסקים באמצעות חברת מדף מהונג קונג בשם סקאי.קום. זאת תוך שהיא מציגה מצג שווא לבנקים האמריקנים שסקאי.קום כביכול היא חברה נפרדת מוואווי. כתב תביעה האמריקני כנגד וואווי, וואנג’או ובכירים נוספים בחברה, כולל עשרים ושלוש עבירות פליליות. בהן: הונאת ארבעה בנקים להסוות קשרים עם מסחריים עם איראן, גניבת סודות מסחריים וטכנולוגיות מחברת טי. מובייל, זיופים, הלבנת הון, ניסיונות לשיבוש חקירה והשמדת ראיות. לדברי האמריקנים הפעילויות הבלתי חוקיות של וואווי ומנהליה נמשכו למעלה מעשור.
ביהמ”ש בוונקובר קבע לפני כחודש שהעברות שמיוחסות לוואנג’או בארה”ב תקפות גם בקנדה, ולכן הליכי הסגרתה לארה”ב גם כן תקפים. ביולי ואוגוסט תציג התביעה מסמכים נגד הנתבעת ובספטמבר ההגנה תגיב עליהם. בראשית פברואר שנה הבאה ידון ביהמ”ש בטענות ההגנה שיש לבטל את הליך הסגרת וואנג’או, כיוון שהופרו זכויותיה, עת עצרה בשדה התעופה של ונקובר. ההגנה טוענת עוד שהתביעה האמריקנית הטעתה את ביהמ”ש בנוגע לעובדות הקשורת למעצרה. עוד טוענת ההגנה כאמור שטראמפ, משתמש במעצרה של וואנג’או כקלף מיקוח במלחמת הסחר שלו עם סין, והוא ציין כי יתערב לשיחרורה אם זה יביא להסכם טוב יותר עם הסינים. ההגנה תיעזר בספרו החדש של בולטון שבאחד מפרקיו מצויין כי בארוחת חג המולד לאחר שוואנג’או נעצרה, ציין טראמפ לכאורה על הלחץ שזה יצר על הסינים, תוך שהוא מכנה את וואנג’או “איוונקה טראמפ של סין”. בסוף אפריל ביהמ”ש בוונקובר צפוי להכריע אם תוסגר וואנג’או לארה”ב.

פרשת וואווי

מאנג וואנז’ו

סין יוצאת בחריפות נגד ארה”ב וקנדה לאור החלטת משרד המשפטים הקנדי, לפתוח בהליכי הסגרתה של סמנכ”ל הכספים וסגן יו”ר מועצת המנהלים של ענקית התקשורת הסינית וואווי, מאנג וואנז’ו, לארה”ב. הסינים טוענים כי ארה”ב פועלת נגד וואנז’ו וואווי משיקולים פוליטיים כיוון שהנשיא, דונלד טראמפ, ציין במספר הזדמנויות כי אם יראה שיש התקדמות במשא ומתן בין ארה”ב לסין להשגת הסכם סחר חדש, הוא יפעל לשחרורה של וואנז’ו. במקביל יביא לביטול האשמות נגדה ונגד החברה. בנוסף הסינים כועסים על ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, שלדבריהם יש לו כנראה סטנדרטים כפולים. זאת כיוון שלטענתם בסוגיית וואנז’ו הוא טוען כי אין מקום להתערבות הדרג הפוליטי, ורק לבית המשפט יש סמכות לפעול בנושא. בעוד שבפרשת העמדה לדין של “מנהליה המושחתים” של ענקית הקנדית אס.אן.סי לאוולין, הוא ניסה להתערב משיקולים פוליטיים, ולמנוע את המשך הליך המשפטי נגד החברה. לפיכך כפי שפורסם לאחרונה ראש האופוזיציה, אנדרו שייר, דורש מיידית את פיטורי טרודו. כצפוי רבים מתנגדים לדעתו בנושא.

בסוף חודש ינואר ארה”ב הגישה בקשה רשמית לקנדה להסגרתה של וואנז’ו. ובית המשפט העליון של מחוז בריטיש קולומביה יקיים במאי דיון ראשון בנושא, אחד מתוך רבים שצפויים עוד לפנינו. כידוע הליך ההסגרה בין שתי המדינות יכול להימשך שנים רבות. וואנז’ו שוקלת לנצל את הזמן הרחב שיעמוד לרשותה כאן בוונקובר, ואף ללמוד באוניברסיטה של בריטיש קולומביה במסלול לתואר שני.

וואנז’ו נעצרה בשדה התעופה הבינלאומי של ונקובר בסוף חודש דצמבר. זאת בזמן שעצרה לחניית ביניים בטיסה שבין קונג קונג למקסיקו. שלטונות האכיפה של ארה”ב שקיבלו מידע על דבר הנחיתה של וואנז’ו בוונקובר, ביקשו ממשטרת הגבולות הקנדית לעצרה לאלתר. לאחר כשבועיים במעצר היא שוחררה בתנאים מגבילים על ידי בית המשפט העליון של המחוז. כתב האישום הפלילי של משרד המשפטים האמריקני כנגד וואווי, וואנז’ו ובכירים נוספים בחברה כולל עשרים ושלוש עבירות. ובהן: הונאת בנקים להסוות קשרים עם מסחריים עם איראן תוך כדי הפרת האמברגו עליה, גניבת סודות מסחריים וטכנולוגיות, זיופים, הלבנת הון, ניסיונות לשיבוש חקירה והשמדת ראיות.

בינתיים וואנז’ו היזדרזה להגיש תביעה נגד את קנדה על המעצר שלה לבקשת ארה”ב. וואנז’ו (בתו של מייסד וואווי) הגישה לפני מספר ימים תביעה אזרחית בבית המשפט העליון של מחוז קולומביה הבריטית נגד ממשלת קנדה, רשות

משטרת הגבולות הקנדית והמשטרה הפדרלית (האר.סי.אם.פי) – בשל טענתה “להפרות חמורות” של זכויות האזרח שלה. היא תובעת פיצויים כיוון “שהמעצר שלה שאינו חוקי הוא שרירותי, והחוקרים שלה לא עידכנו אותה בכוונה על הסיבה האמיתית של מעצרה, על זכותה לשמור על השתיקה ועל זכותה לקבל ייעוץ משפטי בהקדם”. עוד נכתב בתביעה של סמנכ”ל הכספים של וואווי, כי במקום לעצור אותה באופן מיידי, היא נחקרה שעות על ידי רשות הגבולות, תחת מסווה של בדיקת מכס שגרתית בשדה התעופה. וואנז’ו מציינת עוד כי שוטרי משטרת הגבולות החרימו את המחשב האישי שלה ואת הטלפון הסלולרי שלה, השיגו את הססיסמאות שלהם ובניגוד לחוק בדקו את התכנים שלהם.

יצויין כי וואווי הגישה בשבוע שעבר תביעה נגד השלטונות האמריקניים, בעקבות האיסור של הממשל על פקידיו ועל חברות אמריקניות להשתמש במכשירי החברה. התביעה תטען כי הממשל הפדרלי חרג מסמכותו ועליו לחשוף לבית המשפט, מדוע בישנתיים האחרונות הוא אסר על הפקידים והחברות האמריקניות להשתמש בציוד של וואווי.

מחריף המשבר

סמנכ”ל הכספים וסגן יו”ר מועצת המנהלים של ענקית התקשורת הסינית וואווי, מאנג וואנז’ו (2014).

ארה”ב הגישה סוף סוף את הבקשה הרשמית לקנדה להסגיר לידה את סמנכ”ל הכספים וסגן יו”ר מועצת המנהלים של ענקית התקשורת הסינית וואווי, מאנג וואנז’ו. זאת, לאור אישומים פליליים חמורים כנגדה וכנגד החברה. וואנז’ו נעצרה בשדה התעופה הבינלאומי של ונקובר בסוף חודש דצמבר, כאשר ביקשה להחליף מטוס בטיסה מהונג קונג למקסיקו דרך ונקובר. האמריקנים הם אלו שביקשו מהשלטונות הקנדיים לעצור אותה. בית המשפט העליון של מחוז בריטיש קולומביה הסכים לשחרר א וואנז’ו בתנאים מגבילים עד לדיון בבקשת ההסגרה, הליך שיכול להימשך שנים. הדיון הראשון בבית המשפט יתקיים בראשית חודש מרץ.

משרד המשפטים האמריקני פרסם בסוף חודש ינואר את כתב אישום הפלילי כנגד חברת וואווי, הסמנכ”ל וואנז’ו ומספר דיקרטורים בכירים נוספים, הכולל לא פחות מעשרים ושלוש עבירות. בהן: הונאת ארבעה בנקים (בהם אי’ץ.אי.בי.סי) להסוות קשרים עם מסחריים עם איראן תוך כדי הפרת האמברגו על איראן, גניבת סודות מסחריים וטכנולוגיות מחברת טי. מובייל האמריקנית, זיופים, הלבנת הון, ניסיונות לשיבוש חקירה והשמדת ראיות. במשרד המשפטים מציינים כי הפעילויות הבלתי חוקיות של וואווי ומנהליה נמשכו למעלה מעשור.

וואנז’ו (בת הארבעים ושש) היא בתו של מייסד וואווי הביליונר רן זנפיי. וואווי נחשבת ליהלום הגדול שבכתר הסיני. החברה, מנהליה ובעליה זוכים ליחס מיוחד במדינה. סין רואה בחומרה רבה את הפרשה דבר שגרם לקרע גדול ביחסים שבינה לבין ארה”ב וקנדה. בעקבות כך סין עצרה שני אזרחים קנדים כביכול מסיבות ביטחוניות, והטילה עונש מות על קנדי נוסף החשוד בהברחת סמים. קנדה לכן נמצאת במצב מאוד לא נוח כשהיא כלואה במאבק בין שתי המעצמות הגדולות והחזקות בעולם: ארה”ב מצד אחד וסין מהצד השני.

בקרב קהילת הסינים בקנדה הדעות חלוקות לגבי המקרה של וואנז’ו, וואווי והיחסים המתוחים בין סין לקנדה. סינים רבים מעדיפים בכלל להתרחק מנושאים פוליטיים. “התרבות הסינית היא מאוד טובה בללמד אותך להיות צייתן, לשמור חוק, לא לעשות גלים ולא לעורר רעש”, אומרים סינים שגרים בקנדה. לדבריהם הם חוששים שהמשבר ביחסי סין וקנדה יכול להשפיע לרעה אף על הסינים שגרים כאן בקנדה. יכולה להיווצר מתיחות ופער בין הסינים מסין לאלה שגרים כאן, במיוחד לאור העובדה שצנוזרה מופעלת בסין ומידע מוטעה מפורסם שם. בנוסף יש חשש שהממשלה הסינית יכולה לגרום נזק לסינים קנדים שעדיין עושים עסקים בסין, או שיש להם עדיין משפחה שם. לאור כך סינים רבים שגרים מקנדה מעדיפים שלא להתבטא כלל בנושא זה, ואף נמנעים מלהגיב בפלטפורמות החברתיות השונות.

להלן לקט תגובות של גולשים מקומיים בתגובה לפרסום פרשת מעצרה של וואנז’ו והאישומים החמורים נגדה ונגד חברת וואווי. מייק מציין עד כמה וואנז’ו חיה בתנאים מצויינים למרות שבית המשפט קבע תנאים מגבילים לשחרור שלה על תנאי. הוא מציין את הבית המפואר בו היא גרה, היא חופשיה לאכול בחוץ, לפגוש חברים ולעשות קניות. אדם אומר כי בוודאי יש סינים קנדים שחוששים שהם יחטפו על ידי סין בגלל דעותיהם. אדי אומר כי סינים מקומיים חוששים לבני משפחותיהם בסין אם הם אנטי וואווי. יש גם סינים כאן שחוששים מגזענות אם הם תומכים בסין. קייל טוען כי סינים קנדים שהתערו בחברה המקומית ברובם הם נגד מדיניות סין וואווי. כמובן שיש לקית בחשבון אם יש להם משפחה בסין.

מעצרה של מנג וואנג’או

סיפור מעצרה של סמנכ”לוואווי מנג וואנג’או שמואשמת בקנוניה להונות מוסדות בינ”ל גורם למשבר ביחסי סיןעם ארה”ב וקנדה. (צילום: Roni Rachmani)

סיפור מעצרה של סמנכ”ל הכספים של וואויי, מנג וואנג’או, בשדה התעופה הבינלאומי של ונקובר בראשון לחודש, זכה לכותרות נרחבות בכל רחבי העולם. מעבר לכך הוא גרם למשבר ביחסים של סין עם ארה”ב וקנדה.

לאחר שלושה ימים של דיונים משפטיים ארוכים בבית המשפט העליון של מחוז בריטיש קולומביה, הצליחה וואנג’או (בת הארבעים ושש) לקבל שחרור על תנאי. עתה היא ממתינה לדיון המשפטי בבקשת ארצות הברית להסגירה לידיה. לאמריקנים יש חודשיים ימים להגיש את הבקשה. צפוי שהדיון המשפטי בסוגיה זו ימשך חודשים ארוכים ואולי אף שנים. וואנג’או שהופכת עתה שלא ביוזמתה להיות תושבת של ונקובר כנראה לתקופה ארוכה מאוד, מתעדת לעשות בזמן החופשי הרב שצפוי לה דוקטורט באוניברסיטה של בריטיש קולומביה ואולי אף לכתוב ספר.

תנאי השחרור על תנאי של סמנכ”ל הכספים של ענקית התקשורת הסינית וואווי וסגן יו”ר מועצת המנהלים, לא פשוטים כלל ועיקר. היא חוייבה להפקיד בבית המשפט ערבות גבוהה בגובה עשרה מיליון דולר. כן היה עליה להפקיד את כל הדרכונים שבידיה. וואנג’או תוכל לנוע רק באזור מטרו ונקובר אך נאסר עליה להתקרב לשדה התעופה הבינ”ל. מוצמדת לה אבטחה מרגע שהיא עוזבת את ביתה היוקרתי בצד המערבי של ונקובר. וזאת במימון שלה כשלפי הערכה מינימלית מדובר בלמעלה מאלף דולר ליום בודד. כן הוצמד לרגלה צמיד אלקטרוני. על וואנג’או להישאר במעצר בית בכל שעות לילה, החל מאחת עשרה ועד שש בבוקר שלמחרת. בנוסף יש חמישה אנשים שהתחייבו אישית שהיא לא תברח לסין, בהם בעלה, הבעלים של חברת האבטחה שתלווה אותה וסוכן הנדל”ן שלה בוונקובר.

התביעה בניו יורק הוציאה צו מעצר לוואנג’או (בתו של מייסד וואווי הביליונר רן זנפיי) באוגוסט, בטענה שהיא עקפה את הסקנציות האמריקניות על איראן, ועשתה עימה עסקים באמצעות חברת מדף מהונג קונג בשם סקאי.קום, בשנים אלפיים ותשע-אלפיים וארבע עשרה. זאת תוך שהיא מציגה מצג שווא לבנקים האמריקנים שסקאי.קום כביכול היא חברה נפרדת מוואווי, למרות שלטענת האמריקנים מדובר באותה חברה. התביעה הקנדית ציינה שוואנג’או נמנעה מלטוס לארה”ב לאחר שהבינה שיש חקירה פלילית בעניינה. היא נעצרה בוונקובר לבקשת האמריקנים, עת החליפה מטוס בטיסה מהונג קונג למקסיקו. באם תורשע וואנג’או בארה”ב היא צפויה לעונש מאסר של עד שלושים שנים.

פרשת וואנג’או יצרה משבר גדול ביחסי ארה”ב וסין על רקע בעיות המסחר בין שתי המדינות שרק הולך מתעצם. הסינים מצידם החליטו בשלב זה לפגוע בקנדה והם עצרו את הדיפלומט הקנדי לשעבר, מייקל קובריג, שעבד בעבר בשירות הציבורי הקנדי כעשר שנים (שכלל את הקונסוליה בהונג קונג, בייג’ינג וכן שימש כחבר במשלחת קנדה לאו”ם בניו יורק). הוא שימש יועץ לראש הממשלה ג’סטין טרודו, עת ביקר בהונג קונג לפני כשנתיים. כיום משמש קובריג אנליסט ואסטרטג של פוליטיקה בינלאומית, בצומת של תקשורת, פוליטיקה כלכלה וביטחון גלובלי.

נשיא ארה”ב דונלד טראמפ, שפועל כהרגלו בניגוד לכל מה שמנהיג במעמדו צריך לעשות, הזדרז להכריז כי יתערב בפרשת וואנג’או וידאג שתשוחרר לחלוטין, אם הדבר יעזור לארה”ב להשיג הסכם סחר חדש עם סין. זאת בניגוד גמור לעמדת ממשלת קנדה כפי שנמסרה לממשלת סין, שפרשת וואנג’או קשורה למערכת המשפט בלבד, והמערכת הפוליטית לא מעורבת בה כלל כיאה לכל מדינת חוק. אך טראמפ כמו טראמפ מצפצף על כולם וגם על החוק.

China’s increasing Israeli ties

Israel’s IVC Research Centre concludes that, with each passing year, some 16% more companies have at least one Chinese investor. (photo by Dave Gordon)

With headlines proclaiming the largest trade war in history, the United States and China began dueling tariffs July 6, and the ongoing row threatens hundreds of billions of dollars of product distribution. But, while China has locked horns with our neighbours to the south, it is partnering more and more with Israel.

According to Thomson Reuters data, Chinese investment in Israeli corporations tripled in the past few years to $16 billion, with about $600 million directed specifically to startups. Israel’s IVC Research Centre concludes that, with each passing year, some 16% more companies have at least one Chinese investor. The Jerusalem Post has stated that it will be no time before China surpasses the United States as Israel’s main foreign investor.

The Chinese “are leveraging Israeli tech to fuel their economy. Israel is held in high esteem as a hub of innovation,” said Hagai Tal, chief executive officer at Tel Aviv-based Taptica, an Israeli mobile advertisement company. “Many Israeli companies also see important opportunities in the East, and the meeting point of these two approaches is what produces such successful business partnerships.”

Israeli Shimi Azar, who runs mobile advertising Spotad’s Asia-Pacific operations, said he has seen “China becoming an innovation power in only a few years.”

China has 232 of the world’s 2,000 largest companies, up from 43 in 2003, according to Forbes magazine. Of the top 20 technology giants, China has nine, including Alibaba, Tencent, Ant Financial, Baidu and Didi. (The United States has 11.) C-Trip International is larger than Expedia, and China produces more online sales than anywhere else, says Market Watch.

“Big cities like Shanghai or Shenzhen already feel quite Western in almost every respect so, culturally, we are becoming closer every year,” said Azar. “The younger generation is eager to learn English and travel the world, so I’m convinced that any significant cultural differences to speak of will soon be a thing of the past.”

Ronen Mense is vice-president of Asia for AppFlyer, a mobile marketing analytics and attribution platform, which went to market with an Asia-first model. “In today’s digital and mobile-first world,” he said, “the Chinese mobile market is like no other. The numbers are staggering: about 800 million mobile users, nearly 500 million users making payments with their phones, nearly $2 billion quarterly revenue in the Chinese iOS App Store – more than any other country in the world.”

Lee Branstetter, professor of economics and public policy at Carnegie Mellon University’s Heinz College, said Israel is “doing truly world-class research” in microchips, security and machinery. Adding to the reasons why China and Israel are collaborating more is the political clampdown sweeping through the United States; notably, concerns over security, trade, foreign debt and foreign corporate control.

The bilateral cooperation was echoed at the political level when Chinese President Xi Jinping and Israeli Prime Minister Binyamin Netanyahu signed a memorandum in 2015, agreeing to partner in the technology sector.

For the past four years, the China-Israel Innovation Summit has taken place with the support of their respective countries’ governments. In the past two years, two Israeli companies entered the Chinese stock exchange for the first time: Alma Lasers (bought out by XIO Group in 2013) and Sisram Medical, in part owned by China’s Fosun Pharmaceutical. Major acquisitions are now legion.

In 2016, a Chinese consortium, led by Giant Network Group, paid $4.4 billion to acquire Playtika, an Israeli video game company. A year prior, China’s XIO Group ponied up $510 million for medical device firm Lumenis.

Last year, Kuang-Chi Group – whose stated aim is to “invest in and collaborate with innovative technology projects worldwide” – announced it was looking to base its headquarters in Tel Aviv. Its chairman, Dr. Ruopeng Liu, told Forbes that it all had to do with Israel’s “global reputation for innovation,” coupled with China’s strength in the global market.

Forbes also has reported that Ogawa, a healthcare leader in China, is earmarking $10 million for wellness technology investments in Israel.

Peggy Mizrahi, a Chinese citizen who now lives in Israel, sees two nations who have a similar view of the world. Mizrahi is vice-president of Indigo Global, an Israeli boutique investment advisory firm, with activities and operations in Africa, Asia and the Middle East. She said the “Chinese are [known for] long-term planning, conservative and hierarchical, unlike the commonly recognized Israeli mindset as fast, innovative, impatient, flexible and [with a] lack of respect for authority. However, paradoxically, both countries share something deeper than that: the refugee mindset – a people suffered for decades in wars, exiles, and Holocaust, massacres; struggled for independence and peace; respect of culture, history and the power of knowledge; and, most importantly, both Israelis and Chinese believe that economic progress and technological advancement will ultimately bring peace and prosperity to the world.”

David Maman, chief executive officer and co-founder of Binah.ai, recently sold one of his companies, HexaTier, to Chinese conglomerate Huawei. According to Maman, it’s not unusual for scores of delegations each month to visit Israel from the biggest corporations in China – including Fosun, Huawei, Alibaba, Tencent and Baidu – to explore investments and other ventures with Israeli startups.

Just as sure as tech can be used for the good, one expert had concerns about increasing collaboration.

Branstetter, who served as the senior economist for international trade and investment for the U.S. President’s Council of Economic Advisers, added there must be care ensuring technology isn’t misused.

“If an American pilot were ever shot down by a Chinese missile powered by Israeli technology, it would be a real problem for the Israeli government.”

Dave Gordon is a Toronto-based freelance writer whose work has appeared in more than 100 publications around the world.

יש לעצור את טראמפ

עכשיו זה כבר ברור לרבים: נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, גורם נזק ממשי לכלכלת העולם. טראמפ שמתהלך ומתנהג כבריון שכונתי מאיים על כולם, מביא לפרוד רציני בין ארה”ב לאירופה וקנדה ושאר הידידות המסורתיות שלה, דבר שרק מעלה חיוכים אצל הרוסים והסינים. טראמפ שהוא בסך הכל סוחר ממולח וכוחני עד להחריד עם מונטין רע מאוד (כאשר מי שעשה עימו עסקים בעבר לא יעיז בכלל להתקרב אליו עוד), חושב שזו הדרך לנהל יחסים דיפלומטים עם המדינות החשובות בעולם. אך הוא לא מבין בתחום זה כמו בתחומים רבים אחרים (מלבד בלעשות כסף), הוא לא מכיר את ההיסטוריה ולא מכבד את מי שיש לו דעה אחרת, ובדרך כלל מדובר בליבראלים ובאנשים משכילים ממנו, שמחפשים לשתף פעולה אחד עם השני – בניגוד הגמור אליו.

בכל פעם שאחד ממנהיגי המדינות החשובות בעולם נאלץ להיפגש עם טראמפ, רואים בברור שהוא לא רווה נחת והיה מעדיף להיות רחוק מהנשיא האמריקני עד כמה שאפשר. בין היתר מדובר בראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, שהבין מהר מאוד שגם הוא לא חסין וטראמפ יתקיף גם אותו. לא נראה שטראמפ יודע לנהוג אחרת. עד עידן טראמפ ארה”ב וקנדה נחשבו לידידות קרובות ביותר ובעלות ברית בלתי ניתנת לערעור. השכנות ביניהן הפכה אותן לא פעם כמעט למדינה אחת. אך טראמפ הרס את הקשר המיוחד הזה של שתי המדינות, כמו שהוא הורס כל דבר אחר בו הוא נוגע.

לפי עיתון הפייננשל טיימס הבריטי מלחמת הסחר בה פתח טראמפ בתרחיש הגרוע שלה, יכולה להתנפח אף לטריליון דולר. היקף המכסים שארה”ב הטילה ובתגובה קנדה, מקסיקו, האיחוד האירופי וסין הטילו מכסים מצדן, יכול להשתוות בהיקף כולל לכרבע המסחר של ארה”ב עם העולם, או לחילופין ישתווה לשישה אחוזים מהיקף המסחר העולמי בסחורות (במונחים של אשתקד).

להלן שלוש הסיבות העיקריות לכך שמלחמת הסחר יכולה להגיע להיקף של כטריליון דולר:

1. ארה”ב הטילה מכסים על סחורות סיניות בהם דודי שמש ומחרטות לרובטים תעשייתים ורכבים חשמלים. בתגובה סין הטילה מכסים על סחורות אמריקניות בהם פולי סויה, מאכלי ים ונפט גולמי. טראמפ הרגזן הודיע כי יטיל מכסים על מוצרים סינים נוספים וסין מצידה איימה שוב בתגובה הולמת. לכן ניתן להעריך כי בתוך מספר חודשים רוב או כל הסחר בין ארה”ב לסין שמגיע לכ-640 מיליארד דולר – ימוסה. סין תגיב מצידה בצעדים לכיסוי הפער.

2. טראמפ מאיים בהטלת מכסים בגובה של כ-20 אחוז על כלי רכב וחלקים לכלי הרכב, בטענה המגוחחת שזה פוגע בביטחון הלאומי של ארה”ב. אשתקד ארה”ב ייבאה כלי רכב בשווי כ-192 מיליארד דולר וחלקים לכלי הרכב בשווי כ-143 מיליארד דולר. האיחוד האירופאי, יפאן וקנדה מאיימות בהטלת מיסים משלהן באותו היקף. כך שימוסו סחורות עולמיות בשווי כ-650 מיליארד דולר.

3. טראמפ ממשיך לאיים על שתי השכנות של ארה”ב קנדה מצפון ומקסיקו מדרום, כי יבטל את הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה נפט”א. דרישותיו בהן הסכם חדש כל חמש שנים נדחו על ידי קנדה ומקסיקו. ארה”ב הטילה בשלב זה מיסים על פלדה ואלומיניום מקנדה ומקסיקו, ועתה היא מאיימת במיסים על כלי הרכב וחלקים לכלי הרכב המיוצרים אצלן. אשתקד ארה”ב ייבאה כלי רכב וחלקים לכלי הרכב מקנדה ומקסיקו בשווי של כ-158 מיליארד דולר (במסגרת הסכם נפט”א).