We are one people, one heart

As a teenager in the United States, I was in a public high school marching band. My parents worked to make sure our family was together for an early Friday night Shabbat dinner, even when football games were on Friday night. We did a careful balancing act of observance and negotiation. I wanted to play in the jazz ensemble – and I did – but, in order to do that, I also had to commit to marching band. Sometimes, during the High Holidays, it was a precarious compromise.

One week, there was a Friday night without a football game. My parents planned to have a “normal” Shabbat dinner and attend services as a family. My band director had us all in a line formation on the field. He asked if we could substitute a practice during that time. He said, if you had a conflict, to step out of line and explain.

In front of the whole marching band, I had to step out of line. I spoke as loudly as I could (just short of shouting) so that the director and his assistants could hear me in the stands. I said my parents expected me at Friday night dinner at home, and to attend services. I needed to go. This was a religious obligation I’d been skipping for band. In true teenage bluntness, I noted that he wasn’t proposing an alternate rehearsal on Sunday morning instead, was he?

There was silence, and the band director nodded and said, “Right, no rehearsal Friday night.” While I recovered, shaking, I was set upon by other band members. A couple of non-Jewish friends supported me and mentioned how brave I’d been. To my surprise, the few other Jewish members – all slightly less observant than my family – weren’t so kind. They were angry at me for being “too Jewish” and drawing attention to them, too.

This experience came to mind when I read the news last month. The Canadian federal election is scheduled for Oct. 21 and this date conflicts with Shemini Atzeret. An Orthodox Jewish candidate in Ontario, Chani Aryeh-Bain, and another Orthodox activist, Ira Walfish, brought up this concern a year ago – in August 2018. It was ignored.

The advance polling dates are also problematic because they fall on Shabbat and Sukkot. Yes, there are ways for observant Jews to vote, despite these scheduling conflicts. However, this schedule interferes with the Orthodox candidate’s ability to campaign, as well as affecting her entire community in Toronto’s Eglinton-Lawrence riding.

Shemini Atzeret is not a big deal observance for many of us, and one news article demonstrates this by proclaiming it is the “Orthodox” Jewish community that has an issue. However, I was first struck by this candidate’s bravery in confronting this issue. That admiration was reinforced by the thousands of comments at the bottom of the article.

Some would say these comments are downright antisemitic, but I saw the majority of them as ignorant. There were many who derided religion, commented specifically on Judaism, and even one believing Christian who bemoaned how Canada had become a heathen country. (Say what?!)

In some ways, we are lucky in Canada. Our children can go to public or private schools in which they can experience Jewish community, culture and religious practices. We can relish the rich diversity of our particular community, as well as maintain our citizenship on equal footing with other Canadians. However, this opportunity to isolate ourselves comes at a cost.

When we separate ourselves, we lose the opportunity for everyday interactions with non-Jewish Canadians. The informal education that comes from attending school, sports, work and social activities with all kinds of people is invaluable. While I found it a burden to be the token Jew in my school classroom, it gave me a great chance to educate myself and explain our holidays and our traditions. Most of my classmates and bandmates knew about Judaism because they knew me.

Many get upset about ignorance or intolerance. That’s understandable, but I was taught that basic education makes a big difference. When a church or organization asked for someone to speak about Passover or Chanukah or Jewish practice, my family stepped up. I was the kid explaining the seder to the Methodists, or the sole Jewish teenager who invited all her friends to Shabbat dinner each week. My parents had an open door policy and a lot of extra dessert for whomever came over on a Friday night.

We’re lucky to live in a country that celebrates diversity. However, we should offer educational outreach whenever it’s helpful, so that we can live in peace with our neighbours. We can explain why there are obstacles to voting or campaigning in the middle of the fall holiday season, and why this is an issue. Also, instead of forcing some of us to feel uncomfortable and “too Jewish,” we can embrace each other as “Am Echad,” “One People.”

Even though the election date will not change, the situation is a learning moment for us as Jews and Canadians.

Reggae may not be everyone’s cup of tea, but I end this as I began it, with music. If we’re truly one people, with “one love, one heart,’” we should love all of our Jewish community. We stand up for what we need both to practise Judaism and our voting rights, as each of us sees fit. In Bob Marley’s religious (but not Jewish) words, “Let’s get together, and feel all right.”

Joanne Seiff has written regularly for CBC Manitoba and various Jewish publications. She is the author of three books, including From the Outside In: Jewish Post Columns 2015-2016, a collection of essays available for digital download or as a paperback from Amazon. See more about her at joanneseiff.blogspot.com.

 

החיזבאללה פועל בקנדה

(LinkedIn) עלי קוראני

ארגון הטרור השיעי החיזבאללה שקשור באיראן אסף מידע ביטחוני רגיש על שדה התעופה הבינלאומי “פירסון” שבטורונטו. כך מסרה רשות הביטחון בתחבורה האווירית של קנדה לפני מספר ימים. מתברר שסוכן רדום של החיזבאללה שגר בארצות הברית, עלי קוראני, ביקר לפחות שבע פעמים “בפירסון” – שדה התעופה הגדול שך בקנדה (מדי שנה עוברים בו לא פחות מכחמישים מיליון נוסעים).

קוראני שהוא אזרח אמריקני ונשוי לאזרחית לבנונית-קנדית, אסף מידע מודיעיני נרחב על אמצעי הבטחה בשדה התעופה הבינלאומי. המידע שהועבר למפעילו של קוראני בלבנון כלל בין היתר את הנושאים הבאים: מיקום מצלמות האבטחה, מיקום גלאי המתכות, מהם נוהלי הביטחון בשדה, מה לובשים אנשי האבטחה במשמרות שלהם ומי מהם נושא עימו נשק.

קוראני התגייס לחיזבאללה לאחר שהבית של משפחתו נהרס במלחמת לבנון השנייה, שהתקיימה בין ישראל לחיזבאללה (בקייץ של אלפיים ושש). על קוראני הוטל עליו להעביר נשק מקנדה לארה”ב ולבצע שם פעולות טרור. זאת תוך התמקדות בעיקר באנשי עסקים יהודים שגרים בניו יורק, נספחי צה”ל שעובדים בעיר ואף הקונסוליה הישראלית בניו יורק. הטרוריסט שנמצא במעצר בארה”ב מזה כשנתיים הורשע כבר בדין. הוא צפוי לקבל מאסר עולם וגזר דינו יתפרסם במהלך ספטמבר הקרוב. עורכי דינו של הנאשם הזדרזו והודיעו כבר כי יערערו על עונשו הכבד.

קוראני סיפר לחוקריו באף. בי.איי כי קבוצת הפעולה החיצונית של החיזבאללה (המכונה יחידת תשעה מאות ועשר) פעילה בקנדה, אף יותר מאשר ארה”ב. הוא מסר לחוקרים שמות של חמישה עשר איש מרשימת ההתקשרות הפרטית שלו, שחלקם הגדול גר דווקא בקנדה.

קנדה מתברר עוד משמשת מרכז חשוב להלבנת כספים של החיזבאללה שמקורם ממכירת סמים. הלבנת הכספים מתרחשת במספר ערים ובעיקר בוונקובר. ערים נוספות ברשימה הלא מכובדת הזו: טורונטו, מונטריאול, קלגרי והליפקס. הסמים מועברים לקנדה דרך מספר דינות באמריקה הלטינית ובעיקרן קולומביה ומקסיקו. זאת על ידי הפעילים של ארגון הטרור הלבנוני. הכספים ממכירת הסמים מולבנים ומשמשים למימון פעולות הטרור של הארגון, במקומות שונים בעולם.

הפעילות של איראן וארגוני הטרור המסונפים לה התרחבה בשנים האחרונות למדינות אמריקה הליטינית, בשל הסנקציות האמריקניות הקשות שהוטלו עליה. נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, הטיל רק לאחרונה עוד סנקציות כלכליות על איראן. טראמפ מאמין שבדרך הלחץ הוא ישיג משהו אך בדרך כלל התוצאות הפוכות. במדינות אירופה ומומחים בתחום הביטחוני בארה”ב, קנדה וישראל, מאמינים בניגוד לטראמפ כי הסכם הגרעין עם איראן, היה טוב לכל הצדדים. אל טראמפ הצטרף עד כה רק מנהיג אחד שתמך בביטול ההסכם עם איראן והוא: ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

בשנים האחרונות החלה המשטרה הפדרלית הקנדית (האר.סי.אם.פי) לחקור לעומק את נושא הלבנת הכספים מצד החיזבאללה. פעילים של ארגון הטרור הלבנוני מלבינים כספים בהיקפים גדולים מאוד, בעזרת מספר ארגוני פשע וקרטלי סמים מקומיים ובינלאומיים.

לפי החקירות המסובכות של האמריקנים בשיתוף בין היתר של הרשויות בקולומביה, עולה כי החיזבאללה פועל במשותף עם ארגוני פשע בינלאומיים ברחבי העולם. בין היתר במדינות כמו סין וההונג קונג, בשיתוף עם שכירי חרב, סוחרי סמים וקרטלי סמים גדולים (בהם קרטל מדיין של פאבלו אסקובר שחוסל לפני כעשרים ושש שנים). מהאזנות לשיחות טלפון רבות של פעילי החיזבאללה מתברר, שהארגון מפעיל את קשריו לפעילויותיו הפליליות השונות, ברחבי העולם. ובעיקר במדינות הבאות: ארה”ב, קנדה, אוסטרליה, פנמה, ירדן, דובאי וכמובן גם לבנון.

ללכת עם ישראל

קהילת היהודים בטורונטו מפגינה עמדת כוח של תמיכה בישראל

למעלה משלושים אלף איש צעדו בדאון טאון טורונטו לאחרונה בפרוייקט השנתי: “ללכת עם ישראל”. זאת הפגנת עמדת כוח לתמיכה במדינת ישראל. מדובר באחד מאירועי התמיכה בישראל מהבולטים ביותר עולם, כמובן אחרי קהילת היהודים של ניו יורק.

לפי הערכה למעלה מארבע מאות אלף יהודים חיים כיום בקנדה. מדובר בעצם באחת מקהילות היהודים הגדולות בעולם מחוץ לישראל. במקום השני ארה”ב, אחרי כן עדיין צרפת ואולי גם רוסיה ולאחר מכן במקום המכובד קנדה.

קהילת היהודים בקנדה נחשבת לתומכת בישראל לפי מחקרים של אוניברסיטאות טורונטו ויורק, ואפילו אולי יותר מיהדות ארה”ב? לא בטוח שהנתונים נכונים, אך בוודאי בכל קהילה של יהודים בעולם רוצים לחשוב ולקוות שהם התומכים הגדולים ביותר של ישראל.

הקהילה היהודית בקנדה היא קהילה חזקה ומבוססת ובעלת השפעה בקנדה, בתחומים הפוליטיים, הכלכליים ועוד. זאת בעיקר ערים הגדולות של קנדה בהם מרוכזים מרבית היהודים: טורונטו ומונטריאול. בערים מרכזיות אחרות בקנדה מספר היהודים נחשב לקטן ויש להם פחות משמעות. מדובר בערים כמו: ונקובר, אוטווה, קלגרי, אדמונטון וויניפג.

שגריר ישראל בקנדה, נמרוד ברקן, מסר לעיתון ידיעות אחרונות כי אם גורמים בישראל ימשיכו לדחוק את היהודים הקונסרבטיבים והרפורמים, ישראל תשלם מחיר על כך בקנדה. ליהודי קנדה הפלורליזם היהודי מאוד חשוב יש לזכור.

לפי נתוני שגרירות ישראל בקנדה: כארבעים אחוז מהיהודים במדינה הם אורתודוכסים, כארבעים אחוז מהיהודים הם קונסרבטיבים וכעשרים אחוז מיהודים הם רפורמים. למעלה ממחצית היהודים בקנדה (כחמישים וחמישה אחוז) שולחים את ילדיהם למערכת החינוך היהודית. על סדר יומה של הקהילה היהודית בקנדה, בדומה לקהילות יהודיות אחרות בעולם: אנטישמיות הגואה, ביטחון, הדור המזדקן, הגברת המעורבות של דור העתיד, הקמת הנהגה חדשה והקשר עם ישראל.

בממשלה הפדרלית הקנדית של המפלגה הליברלית בראשות ג’סטין טרודו, מכהנים כיום שני שרים יהודים: השר לגיוון סחר חוץ, ג’ים קאר והשרה למוסדות הדמוקרטים, קרינה גולד. בבית הפרלמט הקנדי יש שישה חברי פרלמנט יהודים (בהם יו”ר ועדת החוץ ויו”ר האגודה הפרלמנטרית קנדה-ישראל, מייקל לוויט). בבית המשפט העליון שמכיל תשעה שופטים מכהנים שני שופטים יהודים.

ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, נחשב לידיד הקהילה אם כי הוא רחוק מאוד מראש הממשלה הקודם, סטיבן הרפר, שנחשב בשעתו למנהיג התומך ביותר בישראל מקרב כל מנהיגי העולם. הרפר בנסיעתו לישראל העמיס על מטוס הממשלה משלחת גדולה של כמאתיים איש ומרביתם יהודים. טרודו השתתף לאחרונה באירוע ההצדעה לישראל שנערך בטורונטו, במלאת שבעים שנה לקשרי קנדה וישראל. באירוע טרודו נאם ויצא בחריפות נגד האנטישמיות וכן גינה את תופעת הבי.די.אס הגואה בקנדה בשנים האחרונות. במהלך ביקורו בקנדה של נשיא המדינה, ראובן ריבלין, נפגש עמו טרודו לא פחות מארבע פעמים. לפי הערכות טרודו מחפש את הקול היהודי לקראת הבחירות הפדרליות שיערכו בעשרים ואחד באוקטובר.

 לפי הערכת שגרירות ישראל בקנדה מספר הישראלים בקנדה עומד כיום על יותר משבעים אלף. מטבע הדברים מרביתם חיים בטורונטו. בנוסף אליהם בשנים האחרונות הגיעו לקנדה קרוב לכארבעים אלף יהודים מארצות חבר העמים. מרביתם כנראה גרו קודם לכן בישראל.

הקונסוליה הישראלית בטורונטו אגב נחשבת לאחת מהעמוסות בעולם וזאת לאור הגידול המתמיד במספר הישראלים המהגרים לקנדה, בין אם בגלל עבודה או רצון לשפר את איכות החיים.

יצויין כי המגבית היהודית של טורונטו מגייסת מדי שנה כשישים מיליון דולר, ומהם כעשרים מיליון מועברים לסיוע בפרוייקטים שונים בישראל, בעיקר בפריפרייה.

Israeli crisis line volunteers

Ety Siton, left, director of the Kfar Saba branch of ERAN, also oversees the Toronto volunteers. She is pictured with Sigal Almog, co-founder of Toronto’s ERAN project. (photo from ERAN)

Finding enough volunteers in Israel for the night shift of the country’s emotional crisis hotline, ERAN, proved difficult. So, its chief executive director, David Koren, came up with the idea of looking for Israeli volunteers living in North America to help cover this time period.

ERAN is a confidential service, offered over the phone or the internet, which provides free, anonymous emotional support to people in Israel of all ages, in Hebrew, Russian, Arabic and English.

Sigal Almog and Galya Sarner, both former Israelis living in Toronto, were at a conference in Washington, D.C., in 2017 when they heard of Koren’s mission. They sent out a call for volunteers through their network, and further recruited two social workers, Anat Gonen and Sabina Mezhibovsky, to co-found and open a chapter of ERAN in Toronto last year.

“Right now, in Toronto, we have 16 volunteers,” Gonen told the Independent, adding, “We have around 85 volunteers in the four North American branches. I think they are answering, each month, around 800 calls. So, that is 800 calls that, before we had those volunteers in North America, were unanswered, because nobody was there at night.”

“Just think about the message behind it,” said Sarner. “It’s unbelievable, probably saving the lives of so many in need who couldn’t get help, because not enough volunteers were there to give them the minimum support they were asking for.”

All four Toronto co-founders knew of the ERAN helpline prior to becoming involved with it in Canada, though none had used it themselves.

photo - David Koren, chief executive director of ERAN
David Koren, chief executive director of ERAN. (photo from ERAN)

“ERAN is part of daily life in Israel,” said Sarner. “It’s a very distinguished project and, when we heard from Koren that he was looking to expand his global networking and to work with the North American community, we didn’t think twice. We knew we’d do whatever it took to launch the branch of ERAN in Toronto.”

Almog, who was also at the 2017 conference, recognized that this was a great opportunity to connect with and help people in Israel from Toronto. Nearly 80 former Israelis came to the initial information session in the city and, after screening them all, the branch accepted around 20 volunteers, who went on to get special training from ERAN and then started taking calls from Israel.

Volunteers do not need to have any particular degree, but they do need to possess specific skills.

“You need to be able to have some kind of empathy and self-awareness to know how to listen, [and to] understand and have a conversation in Hebrew, Russian, Arabic or English,” said Gonen. “One of the things we also found to be a struggle is that some of the people, especially those who’ve been here many, many years, can’t write in Hebrew. This is also a requirement, as they need to write a report in Hebrew. But, mostly what we need are people who are able to listen, to try not to give advice, and to be able to commit to the process,” to take a number of shifts per month.

“Whenever a volunteer answers the phone, they are told to say, ‘Eran, Shalom’ … keeping it very neutral, as, for some people on the line, it’s not a great evening…. It actually can be a pretty bad one,” said Sarner.

When a person in an emotional crisis dials 1201 from anywhere in Israel, they will be connected to a trained volunteer, who will try to direct them to those who can best help them; for example, a soldier with another soldier, or a Holocaust survivor with someone knowledgeable about the issues survivors face.

North American volunteers are taking shifts between 5 and 9 p.m., and 9 p.m. and 1 a.m., EST. Each volunteer signs into the ERAN system from their own computer and takes calls in their home.

“They have to be at home, because they have to be in a quiet room, a closed room, so nobody can hear the conversation they’re having and nobody interferes with what they say,” said Gonen.

Though the volunteers are in Toronto, they are trained to keep that fact out of the conversation. This way, explained Gonen, the caller is more likely to feel comfortable with them, thinking they are in Israel and able to identify with their struggle.

Running the Toronto chapter has been challenging, as the branch does not receive financial support from ERAN Israel or from the Toronto Jewish community. But, they have received some support from private donors and the Schwartz/Reisman Centre (in Vaughan, Ont.) provides space for ERAN volunteer training.

“We don’t have any kind of money that comes from ERAN Israel and everything we do here we pay for from our own pockets,” said Gonen. “The training … Sabina and I are volunteering to do every month. And, when we meet, all four of us will bring snacks for the meeting or things like that, because we want to make sure people feel appreciated for doing this. So, we’re looking for donations to help us run the branch.”

“We’re looking to expand support from our sponsors, because we did receive very touching sponsorships, mainly in the beginning, during the time of the initial training,” said Sarner. “But, in terms of the monthly meeting, it takes place at Schwartz/Reisman JCC. We’re very lucky to have the support of the JCC, but we definitely need to expand and find more sponsors and donors.”

The feeling shared by the co-founders and volunteers is that of gratitude to be able to have a direct impact on the lives of Israelis in Israel.

“We give a lot to ERAN,” said Almog. “We work many volunteer hours, but I feel like each one of the volunteers gets so much out of it. It’s brought a lot of meaning to our lives here, as Israelis who live outside of Israel.

“The volunteers just told us last week, someone who went to Florida and didn’t participate in the last training, that she really missed ERAN. It has become very meaningful in the lives of each one of us.”

“Anything you do in life,” Sarner added, “you have to do with love – with love and respect – and the respect we have among the four of us, it means so much to me. In Toronto, from the volunteers to the sponsors and the support of the community at large, it makes it even more meaningful to me. It has touched my heart and soul to be part of such an important initiative.”

ERAN is always looking for more North American volunteers and would like to open a chapter in Vancouver. For more information, visit app.etapestry.com/onlineforms/SchwartzReismanCentre/ERAN.html.

Rebeca Kuropatwa is a Winnipeg freelance writer.

 

בית עולות איבד את מעמדו כגוף צדקה

(Michel Rathwell) .משרדי הרשות המיסוי הקנדית באוטווה

רשות המיסוי הקנדית (הסי.אר.איי) הודיעה במהלך החודש שעבר לארגון היהודי-חרדי “בית עולות” מטורונטו, כי הוא יאבד את מעמדו כגוף צדקה לצורכי מס. זאת כיוון שהארגון העביר תרומות למכינות קדם-צבאיות בישראל ולגופים הנמצאים מעבר לקו הירוק. לפי תקנות המיסוי בקנדה “בית עולות” עבר על כללי החוק הקנדי למתן תרומות מצד קרנות צדקה. “בית עולות” כך התברר תרם כספים לפרוייקטים הקשורים לצה”ל בניגוד לכללי המס בקנדה. במקרה כזה הארגון לא זכאי לפטור במס. כן גם התורמים שלו עצמם לא זכאים לפטורים במס. על פי רשות המיסוי הקנדית תרומות הכספים למכינות הצבאיות על ידי הארגון שיפרו את היעילות של הצבא הישראלי. המידע בעניין “בית עולות” פורסם לאחרונה ברשת החדשות המקומית גלובל ניוז.

הארגון “בית עולות” הוא גוף צדקה יהודי-קנדי שמגייס מדי שנה עשרות מיליוני דולרים למטרות יהודיות, שחלקם הגדול מיועדים לישראל. הארגון פועל מאז אלף תשע מאות ושמונים והוא ממקום במקום השישים ושניים, בקרב רשימת העמותות לצדקה הפועלות בקנדה. בשנת אלפיים ושבעה עשרה “בית עולות” גייס תרומות בהיקף שישים ואחד מיליון דולר קנדי. שנה קודם לכן הוא גייס תרומות בהיקף ארבעים וחמישה מיליון דולר. ואילו באלפיים וחמש עשרה גוייסו ארבעים ושניים מיליון דולר. מרבית הכספים מועברים כתרומות לפרוייקטים מחוץ לקנדה. ולכן “בית עולות” נמצא במקום החמישה עשר בקרב רשימת העומותות הקנדיות לצדקה שמעבירות כספים לחו”ל.

רשות המס הקנדית שביצעה בדיקה בנושא “בית עולות” הודיעה לראשיו כי תרומותיו של הארגון למכינות קדם-צבאיות מהוות בפועל תמיכה בצה”ל. בנוסף נטען כי מדובר בהפרה של התנאים המחייבים גופי צדקה שפועלים שלא למטרות רווח, לא לתרום לפרוייקטים צבאים זרים. אז כספים שנתרמו על ידי תורמים שונים לא יוכרו כהוצאה מוכרת לצורכי מס. לא ברור בשלב זה כמה בדיוק כסף העביר “בית עולות” למכינות הצבאיות בישראל, ולאן בדיוק הכסף יועד.

“בית עולות” דחה את הפרשנות של ממשלת קנדה. בארגון אומרים כי התרומות נועדו לתמוך בפעילות חינוכית ודתית במכינות הצבאיות ולא לסיוע ישיר לצבא הישראל.

במקביל לתלונה בנוגע להעברת תרומות למכינות הצבאיות טוענת רשות המיסוי הקנדית, כי “בית עולות” תרם מיליון ומאתיים אלף דולר קנדי לגופים בשטחים הכבושים. בממשלת קנדה אומרים: סיוע להתנחלויות הישראליות בשטחים הכבושים עומד בניגוד למדיניות הציבורית של קנדה, וכן בניגוד לחוק הבינלאומי. ב”בית עולות” אמרו בתגובה לכך כי התרומות היו מיועדות לתמיכה במשפחות חלשות, בעיקר מהמגזר החרדי הגרות בשטחים. ברשות המיסוי הקנדית לא מקבלים את הסברי הארגון היהודי.

כפי שפרסמנו לאחרונה רשות המיסוי הקנדית בודקת מזה מספר שנים את פעילותה של קרן קיימת קנדה, לאור מידע שהתקבל לידיה כי הארגון עבר על כללי החוק הקנדי למתן תרומות מצד קרנות צדקה, ותרמה כספים לפרוייקטים הקשורים לצה”ל.

בקרן קיימת קנדה הגיבו לדבר החקירה בעניינם: “קרן קיימת קנדה תמשיך לעבוד במשותף עם רשות המיסוי לבדיקת הפעילויות שלנו. בעבר היינו מעורבים בפעילויות צדקה הקשורות בעקיפין בצה”ל. רבים מהפרוייקטים היו לטובת בין היתר איכות החיים של החילים ובני משפחותיהם. כל הפרוייקטים האלה נמצאים על שטחים השייכים לצה”ל והכסף לא הועבר לצבא. אנו לא ידענו שהפרוייקטים שלנו יהיו מטרה לחקירה של רשות המיסוי הקנדית, כיוון שהם נמצאים על אדמה בבעלות צה”ל. מייד שקיבלנו מידע על כך הפסקנו את התמיכה בפרוייקטים אלה. מזה מספר שנים אנו לא תורמים כספים לפרוייקטים על אדמת בצה”ל”.

תופעה חדשה בקנדה

(צילום: חברת אאורה דולס)

בטורונטו – העיר הגדולה והעכשווית ביותר בקנדה מתחיל טרנד חדש בתחום המין: בית בושת שהזונות “שיעבדו” בו הן בובות עשויות סיליקון מתקדם, שנראות די אנושיות.

חברת אאורה דולס התכוונה לפתוח בראשית החודש את בית בושת עם הבובות הראשון בטורונטו, בשכונת נורת’ יורק. אך בשלב זה לאור התנגדות תושבי המקום, הצליח חבר מועצת העירייה, ג’ון פיליון, לעצור את הפרוייקט ורשיון ההפעלה בוטל בשלב זה. אאורה דולס תאלץ מעתה לחפש מקום אחר לבית הבושת שלה. בכל מקרה בטוח שבמוקדם או במאוחר מקום שמספק שרותי מין עם בובות יופעל טורונטו, כי קשה כידוע למנוע טרנדים חדשים שכאלה ובעיקר כאשר מדובר בתחום הסקס.

לאאורה דולס יש בשלב זה שש בובות: אנה (ממוצא יפאני) – שמתוארת באתר האינטרנט של החברה “כסקסית, רומנטית וספונטנית”, אריקה (קנדית-צרפתית) – המתוארת באתר “כצעירה, היפה והמתוקה”, הרפר (קנדית-אירית) – המתוארת באתר “כנערה המושלמת של השכן”, יסמין (קולמביאנית) – המתוארת באתר “כארוטית עם פני המלאך”, סקאלט (אמריקנית) – המתוארת באתר “כחלום האמריקני המוחלט” ויוקי (קוריאנית) – המתוארת באתר “כחפה מפשע, הכנועה והשובבה”. בהמשך החברה תפעיל בובות נוספות של נשים וכן גם בובות של גברים. המחירים של שירותי הבובות: חצי שעה 90 דולר, שעה 120 דולר, שעתיים 240 דולר, שלוש שעות 360 דולר וארבע שעות 480 דולר.

באתר החברה מוסבר מדוע שירותי מין עם בובות כל כך חשובים לנו: “מדובר בדרך חדשה ומרגשת להגשים את צרכי הלקוחות ללא מגבלות והגבלות אשר שותף אמיתי יכלול להעמיד. הלקוחות יוכלו לממש את כל הפנטזיות שלהם ולהגיע לחוויה מינית אולטימטיבית, ללא בושה או שיפוט על ידי אחרים”. עוד מציינים בחברה כי הבובות יעברו תהליך חיטוי קבוע על ידי העובדים כדי לשמור על בריאות הלקוחות”.

מטבע הדברים לא כולם מקבלים בשימחה את פתיחת בית הבושת החדש שבשלב זה כאמור פעילותו הוקפאה. אחת מתושבות נורת’ יורק אמרה לאחד העיתונים המקומיים בטורונטו: “בהתחלה חשבתי שמדובר בבדיחה. עבורי זה סוג של עסק שלא מתאים לסביבה שלנו”. חבר המועצה פיליון מציין כי קיבל פניות מהורים רבים ששאלו אותו בפשטות: “כיצד נסביר זאת לילדים שלנו?” הוא מוסיף: “לא הייתי רוצה לראות שירות כזה בשום מקום וזה סוג של דברים שאנשים צריכים לעשות בבתיהם. אבל אם מסתכלים מנקודת מבט של המיקום, זה צריך להיות הרחק מבית ספר ומאזור בו מסתובבות משפחות רבות עם ילדיהן”.

באאורה דולס מגיבים על התנגדויות לפתיחת בית הבושת שלהם: “אנו מאמינים שהשירות שלנו יכול להועיל דווקא לאלה שסובלים מבעיות של חרדה חברתית, וכן אף לרסן את הסחר במין. כיוון שמדובר בקונספט חדש ובלתי מוכר מובן כי הדבר יעורר חששות והתנגדות. אולם ככל שנמשיך אל תוך העידן המודרני של הטכנולוגיה, עלינו להיות פתוחים לרעיונות וקונספטים חדשים – כל עוד הם בטוחים לכולם. אנו מקווים שהקהילה שלנו תהיה מוכנה להסתגל לשינויים אלה בראש פתוח, כיוון שאף אחד לא יפגע או יהיה מושפע לרעה משירות זה. כמובן, שתמיד זה יהיה נושא שנוי במחלוקת אבל אנחנו מאמינים כי התכונות החיוביות של השירות עולות בהרבה על אלה השליליות”.

בישראל ניתן להשיג בובות סקס בעיקר באמצעות רכישה מאתרי האינטרנט שונים. בין האתרים שמציעים למכירה בובות סקס מסוגים שונים: שופ שישים ותשע, רדול קנדה, אלי אקספרס ועליבאבא.

אירועים אנטישמיים בטורונטו

תלונות הועברו למשטרת טורונטו בנוגע לסיטקרים האנטישמיים והפוסטרים להחרמת ‘ארומה’ והמוצרים מישראל. (צילום: booledozer)

ארגון בני ברית בטורונטו מדווח על התגברות האנטישמיות בעיר, ובפעילות להחרים מוסדות ישראלים ומוצרים ישראלים. לדברי הארגון סיטקרים אנטישמיים עם צלבי קרס והסלוגן: “צעירים נאצים נמצאים כאן” הודבקו לאחרונה, ברחבי טורונטו על עמודים ברחובות ובמקומות נוספים, בהם במסעדה. במקביל הודבקו פוסטרים להחרים את רשת בתי הקפה הישראלית ‘ארומה” ומוצרים מתוצרת ישראל.

תלונות הועברו למשטרת טורונטו בנוגע לסיטקרים האנטישמיים והפוסטרים להחרמת ‘ארומה’ והמוצרים מישראל.

לדברי בני ברית בשנת 2017 אירעו 1,752 אירועים אנטישמיים בקנדה, לעומת 1,728 ב-2016. בחלוקה לאזורים להלן ארבעת המחוזות המובילים: במקום הראשון אונטריו עם 808 מקרים, במקום השני קוויבק עם 474 מקרים, במקום השלישי אלבטרה עם 206 מקרים ובמקום הרביעי בריטיש קולומביה עם 165 מקרים.

הערים הטובות למגורים: ונקובר, טורונטו וקלגרי בעשירייה הראשונה

שבועון החדשות הבריטי האקונומיסט מדרג כמדי שנה את הערים הטובות בעולם למגורים. מאה ארבעים ערים דורגו לשנת 2017 על פי הפרמטרים הבאים: היציבות הכלכלית, רמת שירותי הבריאות, התרבות והסביבה, החינוך והתשתיות. כרגיל בשנים האחרונות ערים מקנדה ואוסטרליה שולטות בעשירייה הראשונה של הערים הטובות בעולם לחיות בהן. זאת על פי מחלקת המחקר של האקונומיסט.

הנה הן עשר הערים הטובות בעולם למגורים:

ראשונה-מלבורן (מאוסטרליה): בולטת בתחומי החינוך (ציון 100), התשתיות (ציון 100), רמת שירותי הבריאות (ציון 100), התרבות והסביבה (ציון 95.1), היציבות הכלכלית (ציון 95). הציון הכולל של מלבורן הוא: 97.5.

שנייה-וינה (מאוסטריה): בולטת בתחומי החינוך (ציון 100), התשתיות (ציון 100), רמת שירותי הבריאות (ציון 100), היציבות הכלכלית (ציון 95), התרבות והסביבה (ציון 94.4). הציון הכולל של וינה הוא: 94.4.

שלישית-ונקובר (מקנדה): בולטת בתחומי החינוך (ציון 100), רמת שירותי הבריאות (ציון 100), התרבות והסביבה (ציון 100), היציבות הכלכלית (ציון 95), התשתיות (ציון 92.9). הציון הכולל של ונקובר הוא: 97.3.

רביעית- טורונטו (מקנדה): בולטת בתחומי החינוך (ציון 100), רמת שירותי הבריאות (ציון 100), היציבות הכלכלית (ציון 100), התרבות והסביבה (ציון 98.1), התשתיות (ציון 96.4). הציון הכולל של טורונטו הוא: 97.2.

חמישית- קלגרי (מקנדה): בולטת בתחומי החינוך (ציון 100), רמת שירותי הבריאות (ציון 100), היציבות הכלכלית (ציון 100), התשתיות (ציון 96.4), התרבות והסביבה (ציון 89.1). הציון הכולל של קלגרי הוא: 96.6.

שישית-אדלייד (מאוסטרליה): בולטת בתחומי החינוך (ציון 100), רמת שירותי הבריאות (ציון 100), התשתיות (ציון 96.4), היציבות הכלכלית (ציון 95), התרבות והסביבה (ציון 94.2). הציון הכולל של אדלייד הוא: 96.6.

שביעית- פרת’ (מאוסטרליה): בולטת בתחומי החינוך (ציון 100), רמת שירותי הבריאות (ציון 100), התשתיות (ציון 100), היציבות הכלכלית (ציון 95), התרבות והסביבה (ציון 88.7). הציון הכולל של פרת’ הוא: 95.9.

שמינית-אוקלנד (מניו זינלנד): בולטת בתחומי החינוך (ציון 100), התרבות והסביבה (ציון 97), רמת שירותי הבריאות (95.8), היציבות הכלכלית (ציון 95), התשתיות (ציון 92.9). הציון הכולל של אוקלנד הוא: 95.7.

תשיעית-הלסינקי (מפינלנד): בולטת בתחומי רמת שירות הבריאות (ציון 100), היציבות הכלכלית (ציון 100), התשתיות (ציון 96.4), החינוך (ציון 91.7), התרבות והסביבה (ציון 88.7). הציון הכולל של הלסינקי הוא: 95.6.

עשירית-המבורג (מגרמניה): בולטת בתחומי רמת שירותי הבריאות (ציון 100), התשתיות (ציון 100), התרבות והסביבה (ציון 93.5), החינוך (ציון 91.7), היציבות הכלכלית (ציון 90). הציון הכולל של המבורג הוא: 95.

זוועה בטורונטו

עשרה הרוגים וארבעה עשר פצועים בטורונטו – מרביתם קשה מרכב שפגע בהם בכוונה תחילה. (צילום: Linda Ward/CBC)

אחד האירועים הקשים ביותר בתולדות טורונטו העיר הגדולה בקנדה, שהתרחש ביום שני בצהריים לפני כעשרה ימים, גבה מחיר כבד מאוד. עשרה הרוגים וחמישה עשר פצועים, מהם תשעה במצב קריטי. זאת כתוצאה מרכב מסחרי שכור מסוג ואן לבן בו נהג אלק מינסיאן (סטודנט בן 25 מהעיר ריצ’מונד היל), שפגע בהם בכוונה תחילה. דווקא שסוף סוף בא האביב על העיר וחום השמש הורגש אחרי חורף קשה, התרחשה בטורונטו זוועה נוראית.

מינסיאן נסע ברחוב יאנג הסואן ובצומת עם שדרות פינ’ץ שבצפון טורונטו, הוא עלה עם רכבו על המדרכה והחל לנהוג במהירות רבה, תוך שהוא פוגע בהולכי רגל ללא הבחנה. ובעיקר מחפש נשים כך התברר. הנהיגה הרצחנית של מינסיאן נמשכה לאורך שני ק”מ (מספר בלוקים), ולאחר כעשרים ושש דקות הוא נעצר ע” המשטרה, לאחר שניסה להימלט. לשוטר שהתקרב אליו עם אקדח שלוף הוא צעק: “הרוג אותי, יש לי אקדח בכיס, הרוג אותי”, וממש התחנן למות. במשטרת טורונטו ציינו לשבח את השוטר שעצר את הרוצח בקור רוח ומבלי שירה אפילו פעם אחת.

מניעיו של מינסיאן שלא היה מוכר למשטרה לא ברורים עדיין והשר לביטחון פנים בממשלה הפדרלית, רלף גודייל, שלל את האפשרות שמדובר בפיגוע טרור. הוא ציין בצורה חד משמעית כי קנדה לא נמצאת בשום סכנה ביטחונית.

הנהג הרוצח סבל מבעיות נפשיות לאורך שנים. הוא לא הצליח להשתלב בחיים החברתיים ונחשב לבודד מאוד. זאת לטענת סטודנטים שלמדו עימו בבית הספר וכן שכניו. לפי העיתונות המקומית מניסיאן לפני שיצא למסע ההרג הנוראי, בירך בפוסט בפייסבוק את אליוט רוג’ר מקליפורניה, שבשנת 2014 רצח שישה איש, פצע ארבע עשר ולכן מכן והתאבד. זאת לטענתו כיוון שנידחה ע”י נשים. רוג’ר נחשב לגיבור לאומי אצל קבוצת גברים שמקושרים באון- ליין ויוצאת נגד נשים וגברים מצליחים. כפי הנראה גם מניסיאן נדחה קרוב לוודאי על ידי נשים וזה היה המניע העיקרי למעשיו המסוכנים.

תחילה חשבו בטורנטו עם קבלת מידע אל האירוע החמור כי לאור אופיו מדובר באירוע טרור, כפי שקרה באירופה בשנים האחרונות, לא מעט פעמים. רכבים שימשו כלי לפיגועי טרור ורבים נהרגו. יש לזכור שמפגש של מדינות הג’י-7 התקיים ממש באותה שעה בטורונטו, דבר שהוסיף לחששות כי מדובר בפיגוע טרור. מהר מאוד התברר כי אין קשר בין הנהג הדורס לארגוני טרור, שהוא לא גוייס על ידי אף אחד, הוא לא התאסלם ומניעיו אינם פוליטיים.

בתי החולים שקלטו את הפצועים הפעילו את מערך החירום “קוד כתום” (דבר הנדיר בקנדה), לאור כמות הגדולה של הנפגעים שהגיעו לחדרי המיון, ומשם הובלו במהירות לחדרי הניתוח.

המשטרה ממשיכה בחקירה מואצת להבין מה המניע את מינסיאן להרוג כל אך הרבה אזרחים חפים מפשע. השוטרים פשטו על ביתו לפחות פעמיים והחרימו מכל הבא ליד, כולל מסמכים, תמונות ומכשירים אלקטרונים. במקביל מינסיאן הופיע לראשונה בבית משפט (מיוצג על ידי הסנוגוריה הציבורית), כדי לשמוע מהשופט כי כתב האישום נגדו כולל עשרה סעיפים של רצח מדרגה ראשונה וארבעה עשר סעיפים של כוונה לרצח. כך או כך ברור שהוא ימשיך את חייו עד יומו האחרון בין כתלי הכלא. זה מה שמגיע לצעיר שהשתגע, הרגיש מקופח והחליט לנקום בחפים מפשע. יש שטוענים כי פעילותו של מינסיאן לא שונה מפעולת טרור גם עם המניעים אחרים.

למשפט מקארתור

ברוס מקארתור חשוד ברצח שישה גברים והמשטרה מעריכה שיש קורבנות נוספים. (צילום: Bruce McArthur/Facebook via cbc.ca)

קנדה חווה בימים אלה את אחת פרשיות מקרי הרצח הסדרתיים המזעזעות והקשות ביותר בתולדותיה. ברוס מקארתור (בן השישים ושש) נעצר על ידי משטרת טורונטו ב-18 בינואר בחשד לרצח שישה מתושבי העיר, שנמנים על קהילת הג’ייז המקומית. בשבוע שעבר השתתף הנאשם בדיון ראשון בית המשפט בטורונטו, באמצעות שידור ווידאו מבית הכלא בו הוא שוהה. הוא נדרש לאשר את פרטיו בפני השופט בשלב זה. השופט הוציא צו האוסר לפרסם פרטים רבים מפרשיות הרצח באמצעי התקשורת השונים. את מקארתור מייצג עורך הדין קלווין רוזמונד, המומחה ביייצוג נאשמים במקרי רצח מדרגה ראשונה. רוזמונד מאמין שכל אחד זכאי למשפט צודק.

דיון שני בעניינו יתקיים ביום האחרון של החודש (יום רביעי ה-28 בפברואר), כאשר הנאשם ישתתף בו שוב באמצעות שידור ווידאו מבית כלאו.

לדברי חוקרי המשטרת טורונטו זהו רק קצה הקרחון והם מצפים למצוא חלקי גופות של גברים נוספים שנרצחו לאחר שעונו, על ידי הרוצח הסדרתי האימתני. לאור גילו המתקדם צפוי שמקארתור ביצע את זממו בקורבנות נוספים, ואולי גם ברחבי העולם.

בימים אלה רבים מאוד מחוקרי המשטרה פושטים מדי יום על עשרות אתרים (למעלה משלושים), גנים, מטעים, אדניות וחצרות באזור טורונטו, בעזרת כלבים מגששים ופתולוגים, בהם עבד מקארתור כגנן. זאת בצפייה למצוא חלקי גופות של קורבנות נוספים שקבר, בנוסף לשישה שכבר זוהו. המשטרה קוראת לכל מי שהעסיק את מקארתור כגנן להתקשר אליהם בדחיפות. יתכן וגם בגינות שלהם קבר חלקי גופות שונים.

במקביל צוותים אחרים של משטרת טורונטו בעזרת כוחות משטרה מרחבי קנדה, עוברים על מאות מקרי רצח לא מפוענחים במדינה, בניסיון למצוא רמזים שיכולים לקשור חלק מהם לרוצח הסידרתי החדש. משטרת טורונטו יוצרת קשר עם משטרות ברחבי העולם, במקומות בהם מקארתור אולי ביקר, או עבד בהם בעבר (כאיש מכירות נייד). יתכן והוא השאיר את חותמו המזעזע גם שם עת חיסל קורבנות נוספים.

לפי ההגדרה היבשה מי שרצח שלושה בני אדם מוגדר כרוצח סדרתי. כתב האישום נגד מקארתור כולל כאמור כבר שישה סעיפי אישום של רצח מדרגה ראשונה. החוקרים של משטרת טורונטו לא יכולים להעריך בשלב זה כאמור עד כמה רחוק הלך מקארתור, וכמה אנשים הוא הספיק לרצוח בשנות חייו הארוכות.

לפי הערכה הוא החל במעשיו המזעזים כבר בסוף שנות התשעים, לאחר שעזב את אשתו ושני ילדיו, כיוון שהחליט “לצאת מן הארון”. לאחר מכן הוא עבר לעיר הגדולה – טורונטו ששם יש חיים פעילים יותר לג’ייז. באותה תקופה מקארתור פשט את הרגל פעמים. ואילו בשנת 2001 הוא הואשם בתקיפת גבר בצינור ברזל.

כבר ידוע שבחלק מהמקרים הגנן קיים יחסים אינטימיים ואחרים עם חלק מקורבנותיו. לכן החוקרים בודקים בקפדנות את כל אמצעי התקשורת האלקטרונים בהם השתמש. זאת כולל מחשבים, מכשירי סלולר, אתרי היכרויות ואתרים אחרים בהם פייסבוק – בהם גלש.

עד היום הרוצח הסידרתי הקטלני ביותר של קנדה הוא רוברט פיקטון, מאזור ונקובר. פקטון כזכור הואשם ברצח לא פחות מעשרים ושש נשים שעסקו בזנות. חלקי גופותיהן נמצאו בחווה שהחזיק. פיקטון אף התרברב שרצח עשרים ושלוש נשים נוספות. (הוא התכוון לרצוח חמישים נשים במספר). במשטרת טורונטו שמודים כי הם מתמודדים עם המקרה הקשה ביותר שפקד את העיר, מתפללים עתה שמקארתור לא יגיע אפילו קרוב לפיקטון.

הזוג שרמן נרצח

בארי והאני שרמן. (צילום: jewishtoronto.com)

סוף לשמועות: הזוג היהודיקנדי שרמן נרצח בכוונה תחילה. במקביל: מנכלאפוטקסשל שרמן התפטר בחשד לקבלת סודות מסחריים של טבע.

המיליארדר הקנדי היהודי-קנדי בארי שרמן (77) ואשתו האני (75) נרצחו בכוונה תחילה, ב-15 בדצמבר. כך נמסר ע”י משטרת טורונטו ביום שישי לפני כעשרה ימים והדבר הביא לקיצן את השמועות שהזוג אולי התאבד.

במסיבת עיתונאים מתוקשרת מאוד של משטרת טורונטו התקיימה עם עיתונאים רבים נוכחים, ודוברה הייתה סוזאן גומז (ממחלקת הרצח במטשרת טורונטו) שאחרית לחקירה. נמסר על ידה כי לאחר חקירה ממושכת שנמשכה שישה שבועות, הגיעו החוקרים למסקנה שהזוג שרמן נרצח. גופותיהם נמצאו ישובות בסמוך לבריכה במרתף ביתם והם נחנקו באמצעות חגורות.

המשטרה מנסה לפתור עתה את הסוגיה הכפולה החשובה ביותר: מה המניע לרצח של השניים ומי אחראי/אחראים למעשה החמור. במשטרה ציינו כי החקירה מתמקדת ביומיים האחרונים (13-15 בדצמבר) שקדמו למותם של השרמנים. במסגרת זו החוקרים מנסים ליצור רשימה של כל מי שהגיע לביתם של הזוג באותם יומיים. ואז לדבר עם כל אחד מהם (אם טרם נחקרו עד כה).

בחקירה המשטרתית הושקעו עד כה למעלה מאלף שעות, נחקרו והתקיימו ראיונות לקרוב לכ-130 עדים. וכן נבדקו עשרות ממצאים בהם מספר סרטי וידאו ומכשירים סלולרים (במקרים אלו המשטרה נאלצה לבקש את אישור בית המשפט לשים את ידה על החומר). משניסתיימה החקירה הארוכה בביתם היוקרתי של הזוג בארי והאני שרמן (שהוצע למכירה לאחרונה תמורת כשבעה מיליון דולר) הוא הועבר לידי בני המשפחה.

בני משפחת השרמן לא היו מרוצים מחקירת המשטרה כיוון שלא הביאה לתוצאות עד כה, ולאור השמועות שהוריהם התאבדו. לכן הם שכרו חוקרים פרטיים שהגיעו לאותה מסקנה כי הזוג נרצח. לדעת החוקרים הפרטיים יותר מאדם אחד היו מעורבים ברצח.

אחד מחבריו הוותיקים של בארי שרמן אמר בראיון לתקשורת, כי המשטרה לא מצאה סימני פריצה בביתו, כיוון שכל מי שהכירו אותו היטב ידע, כי הוא היה פותח את דלת ביתו מייד וללא חשש לכל מי שהיה נוקש עליה. שרמן לא ראה שום סכנה שמאיימת עליו ועל אשתו.

שרמן הקים את חברת התרופות הגנרית אפוטקס שפועלת מאז שנת 1974. החברה מעסיקה כאחד עשר אלף עובדים ברחבי העולם, וההכנסות השנתיות שלה נאמדות בכמיליארד דולר. שרמן נחשב לאחד האנשים העשירים בקנדה והוא ממוקם במקום השתיים עשרה והמכובד ברשימה. הונו של שרמן נאמד בלמעלה מ-3.7 מיליארד דולר (אמריקני). הזוג עסק בפעילות פילנטרופית רחבה ותרם כספים רבים לגופים יהודים, לבתי חולים ועוד.

אחד מהעיתונאים החוקרים את פרשה מטעם הרשת הטלוויזיה הציבורית הסי.בי.סי. ציין, כי לשרמן היו אויבים רבים בתחום יצרניות התרופות, כיוון שחברתו חתכה מחירים ופגעה קשה בהכנסותיהן. במקביל היו לו סכסוכים רבים עם בני משפחה שונים, ובעבר הוא נתבע על ידי אחייניו בטענה שגרם להם נזק של כמילארד דולר בהתייחס לאפוטקס. הם הפסידו במשפט ואולצו לשלם לו כשלוש מאות אלף דולר.

ללא קשר לפרשת הרצח, גם כן באותו יום שישי (של ה-26 בינואר) הודיע נשיא ומנכ”ל אפוקטס ג’רמי דסאי, על התפטרותו. זאת לאור התביעה שהוגשה נגדו ונגד החברה, בגין קבלת סודיות מסחריים של חברת טבע גנריקה (בעלות חברת טבע הישראלית). בתביעה נאמר כי סמנכ”ל רגולציה לשעבר של טבע גנריקה ברינדר סנדהו, ניהלה קשר רומנטי ולאחר מכן הפכה לבית זוגתו של דאסי. במסגרת היחסים ביניהם היא העבירה לו את המידע המסחרי החסוי של טבע גנריקה.