בחודש פברואר הקרוב ימלאו שבעה שנים לחיים שלי בוונקובר. קשה להאמין שבפברואר אלפיים וחמש עזבתי את תל אביב לצמיתות בדרכי לוונקובר. מאז אני חי כאן ואפילו באותה שכונה יפה – הווסט אנד
הערב סיפרתי לבת הזוג שלי (שגרה כאן למעלה משבע שנים) כי אני בעצם רציתי לעזוב את ישראל כבר בראשית שנות השמונים. אחרי שסיימתי את שירותי הצבאי והתחלתי ללמוד באיניברסיטה העברית (בחוג ליחסים בינלאומיים), החלו המחשבות לעזוב את ישראל לעלות במוחי והן לא עזבו אותי עד שאני עזבתי את המדינה
בתחילה רציתי להגר ללונדון כי זו העיר הראשונה שביקרתי בה. בפעם הראשונה זה קרה עוד לפני הגיוס לצבא, ולאחר השירות הגעתי אליה פעם נוספת. מאז ביקרתי בלונדון מספר פעמים אך לא עברתי אליה. מעניין לציין כי דווקא אחד מחברי הטובים שמע בעצתי ועזב את ירושלים ללונדון באלף תשע מאות שמונים ושש. .ומאז הוא חי שם
במשך שנים על גבי שנים – הוא זה שהציע לי לעשות כמוהו אך זה לא קרה. תמיד היו לי תרוצים מתרוצים שונים
לאחר מספר ביקורים בניו יורק חשבתי (לפחות בדימיוני) לעבור אליה וגם זה לא קרה. את ניו יורק החלפתי באמסטרדם שהיא בעצם העיר האהובה עלי עד עצם היום הזה. ביקרתי בה פעמים רבות והתחלתי לברר מה האופציות העומדות בפני כדי לאוכל להגר אליה. אך לא הייתי מספיק נחוש ורציני לבצע את הפעולות הנחוצות להגר. הפחדים והחששות ניצחו גם הפעם לצערי
בראשית שנת האלפים התחלתי בתהליך ההגירה לקנדה, כיוון שחבר טוב שלי עבר אז מתל אביב לוונקובר. התהליך כלל הרבה שלבים בהם: בדיקות רפואיות, בדיקת עבר פלילי ומבחן באנגלית. עברתי את כולם בהצלחה מרובה. ובחודש נובמבר אלפיים ובארבע קיבלתי את הניירת המיוחלת להגר לקנדה
כעבור שלושה חודשים הגעתי לוונקובר ואני כאן עד עצם היום הזה. הפעם לא נתתי לעצמי שום אפשרות לחשוב, לדון, או להרהר בנושא. פשוט סגרתי את פרק חיי בתל אביב ובעצם בישראל בשלושה חודשים קצרים, עליתי על הטיסה לוונקובר והתחלתי פרק חדש בחיי
הדבר הקשה מכל עבורי שהשארתי מאחור (בישראל) היה העבודה שכה אהבתי, בתחום המדיה. במשך שנים הייתי כתב (ובעצם גם סגן עורך) לתחום המדיה בעיתון ובאתר הראשון בישראל בנושא זה. זו העבודה שאהבתי יותר מכל בכל חיי בישראל ובקנדה כאחד. הרגשתי בה כמו דג השוחה להנאתו בים. זה היה המחיר. הכבד ביותר ששילמתי עבור עצם ההגירה מישראל לקנדה
בשנים הראשונות כאן עוד התגעגתי למדיה בישראל ולעבודתי שם. לשמחתי כיום זה מאוד רחוק ממני, ממש כמו ישראל כולה
כשאני חושב מה עבר אלי בשבע עשרה שנות חיי כאן, ממהגר חדש ועד היום, אני מתקשה להאמין. היו ימים קשים, בדידות נוראית וכל מיני צרות שונות. אני שמח שהצלחתי בכוחות עצמי להגבר על כל הקשיים ולהצליח להשתקע כאן ולצמיתות. יש לי כיום בת זוג קבועה מזה כארבע וחצי שנים, עבודה מסודרת על תקן כמנהל מזה כשבע וחצי שנים, וכן לא מעט חברים
אני שמח בחלקי ושמח על כך ששיניתי את חיי מקצה לקצה. זה לא היה קל אך זה היה משתלם וזה ממשיך להשתלם כל יום בחיי. אולי יום אחד עוד אשב ואכתוב מדריך למהגר בו אציע למי שמעוניין לשמוע, מה מומלץ לעשות כדי להתחיל בחיים חדשים במדינה חדשה