Canada – Page 19

Rabbis call on Trudeau

Five local rabbis – Rabbi Lindsey bat Joseph, Rabbi Shmuel Birnham, Rabbi Laura Duhan Kaplan, Rabbi David Mivasair and Rabbi Dan Moskovitz – are among the 33 signatories to a public statement issued July 11 calling upon the Trudeau government to suspend Canada’s Safe Third Country Agreement with the United States. The 33 rabbis from across the country represent a diversity of Canadian Jewry.

The statement calls for the agreement to be suspended “until such time that Canadians can be confident that the United States is in fact a country to which refugee claimants can be returned safely.

“Our own Jewish people’s history instructs us of the necessity to find safe refuge in times of turmoil and lethal threat.

“Our people’s spiritual legacy teaches us that we must not stand idly by the blood of our sisters and brothers, regardless of where they are from.

“The Trump administration’s decision to separate children from their families seeking refuge along the U.S.-Mexican border and its neglect of a plan to reunite them seems to us to amply demonstrate that the U.S. is not a safe country to which refugees should be returned.”

The statement notes that the “agreement requires the Canadian government to review continually the human rights record of the U.S. There were calls to end the agreement in January 2017, when the Trump administration implemented its travel and immigration ban. At this time, it is clear beyond any reasonable doubt that Canada must review and re-evaluate the U.S. qualification as a safe third country.

“Nearly 2,000 children entering the U.S. for the purposes of claiming asylum between April and May have been separated from their families and are being held at detention centres. No one knows the effects of this trauma on these youth, but the human rights abuses are grotesque. According to ACLU, HRW, Amnesty International and media reports, minors are being held in metal cages, given foil blankets and, in many cases, without any visual stimuli in the format of books or toys. In some cases, parents are told their children will be taken for a bath but are not returned. Teenagers in cages are required to care for the younger children, including diaper changes. At one detention centre, staff are not allowed to console, lift or even touch the children, no matter how much agony or fear the child may express. Some children being held are still breastfeeding.”

The Canadian rabbis, “cognizant of our people’s own history as desperate refugees and our tradition of seeking justice … urge the Trudeau government to acknowledge that the United States is not a safe third country and to suspend the Safe Third Country Agreement until the U.S. meets its requirements.”

יש לעצור את טראמפ

עכשיו זה כבר ברור לרבים: נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, גורם נזק ממשי לכלכלת העולם. טראמפ שמתהלך ומתנהג כבריון שכונתי מאיים על כולם, מביא לפרוד רציני בין ארה”ב לאירופה וקנדה ושאר הידידות המסורתיות שלה, דבר שרק מעלה חיוכים אצל הרוסים והסינים. טראמפ שהוא בסך הכל סוחר ממולח וכוחני עד להחריד עם מונטין רע מאוד (כאשר מי שעשה עימו עסקים בעבר לא יעיז בכלל להתקרב אליו עוד), חושב שזו הדרך לנהל יחסים דיפלומטים עם המדינות החשובות בעולם. אך הוא לא מבין בתחום זה כמו בתחומים רבים אחרים (מלבד בלעשות כסף), הוא לא מכיר את ההיסטוריה ולא מכבד את מי שיש לו דעה אחרת, ובדרך כלל מדובר בליבראלים ובאנשים משכילים ממנו, שמחפשים לשתף פעולה אחד עם השני – בניגוד הגמור אליו.

בכל פעם שאחד ממנהיגי המדינות החשובות בעולם נאלץ להיפגש עם טראמפ, רואים בברור שהוא לא רווה נחת והיה מעדיף להיות רחוק מהנשיא האמריקני עד כמה שאפשר. בין היתר מדובר בראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, שהבין מהר מאוד שגם הוא לא חסין וטראמפ יתקיף גם אותו. לא נראה שטראמפ יודע לנהוג אחרת. עד עידן טראמפ ארה”ב וקנדה נחשבו לידידות קרובות ביותר ובעלות ברית בלתי ניתנת לערעור. השכנות ביניהן הפכה אותן לא פעם כמעט למדינה אחת. אך טראמפ הרס את הקשר המיוחד הזה של שתי המדינות, כמו שהוא הורס כל דבר אחר בו הוא נוגע.

לפי עיתון הפייננשל טיימס הבריטי מלחמת הסחר בה פתח טראמפ בתרחיש הגרוע שלה, יכולה להתנפח אף לטריליון דולר. היקף המכסים שארה”ב הטילה ובתגובה קנדה, מקסיקו, האיחוד האירופי וסין הטילו מכסים מצדן, יכול להשתוות בהיקף כולל לכרבע המסחר של ארה”ב עם העולם, או לחילופין ישתווה לשישה אחוזים מהיקף המסחר העולמי בסחורות (במונחים של אשתקד).

להלן שלוש הסיבות העיקריות לכך שמלחמת הסחר יכולה להגיע להיקף של כטריליון דולר:

1. ארה”ב הטילה מכסים על סחורות סיניות בהם דודי שמש ומחרטות לרובטים תעשייתים ורכבים חשמלים. בתגובה סין הטילה מכסים על סחורות אמריקניות בהם פולי סויה, מאכלי ים ונפט גולמי. טראמפ הרגזן הודיע כי יטיל מכסים על מוצרים סינים נוספים וסין מצידה איימה שוב בתגובה הולמת. לכן ניתן להעריך כי בתוך מספר חודשים רוב או כל הסחר בין ארה”ב לסין שמגיע לכ-640 מיליארד דולר – ימוסה. סין תגיב מצידה בצעדים לכיסוי הפער.

2. טראמפ מאיים בהטלת מכסים בגובה של כ-20 אחוז על כלי רכב וחלקים לכלי הרכב, בטענה המגוחחת שזה פוגע בביטחון הלאומי של ארה”ב. אשתקד ארה”ב ייבאה כלי רכב בשווי כ-192 מיליארד דולר וחלקים לכלי הרכב בשווי כ-143 מיליארד דולר. האיחוד האירופאי, יפאן וקנדה מאיימות בהטלת מיסים משלהן באותו היקף. כך שימוסו סחורות עולמיות בשווי כ-650 מיליארד דולר.

3. טראמפ ממשיך לאיים על שתי השכנות של ארה”ב קנדה מצפון ומקסיקו מדרום, כי יבטל את הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה נפט”א. דרישותיו בהן הסכם חדש כל חמש שנים נדחו על ידי קנדה ומקסיקו. ארה”ב הטילה בשלב זה מיסים על פלדה ואלומיניום מקנדה ומקסיקו, ועתה היא מאיימת במיסים על כלי הרכב וחלקים לכלי הרכב המיוצרים אצלן. אשתקד ארה”ב ייבאה כלי רכב וחלקים לכלי הרכב מקנדה ומקסיקו בשווי של כ-158 מיליארד דולר (במסגרת הסכם נפט”א).

פורום הישראלים בקנדה

פורום אתר תפוז (בבעלות חברת אורנג’ הולדינגס) עבור הישראלים בקנדה ממשיך להיות עמוס בשאלות רבות, ובמידע רב הנדרש עבורם. כיום 15,309 איש עוקבים אחר נעשה בפורום. תפוז מפעילה בנפרד פורום עוברים לקנדה שעוסק בענייני הגירה. כיום 11,369 איש עוקבים אחר הנעשה בפורום הזה.

לפי תפוז הפורום עבור ישראלים בקנדה הוא “הבית לישראלים הגרים במדינה השנייה בגודלה בעולם, למי שמעוניין לדעת על החיים כאן, ולאלו שבדרך. זה המקום ליצירת קשרים ומתן מידע לישראלים הרבים החיים ברחבי קנדה. מסעדות, עבודה, מגורים ובילויים – הבמה פתוחה לכל נושא שמעניין אתכם ויהפוך את הפורום והחיים פה ליותר מעניינים. לאלו מכם שנמצאים בדרך, בחבלי ההגירה לקנדה, אנחנו מבקשים תשעיינו במאגרי הקישורים, המאמרים ובדף השאלות הנפוצות ותבדקו שם את המידע, כיוון שאם שאלתכם כבר נענתה שם, תקלו על הפורום מחזרה על עצמו. הפורום הזה ששואף לתמוך בקהילה גדולה של חברים, מבוסס על סובלנות ועזרה הדדית, וכמה דברים אינם מקובלים בו: אין כאן מקום לניגוח בנושא השהייה בחו”ל, לא יתקבלו כאן הטפות מוסר. הודעות מעין אלה, ובמיוחד אם יכתבו בשפה בוטה – ימחקו בשלב ראשון ויחסמו בשלב השני. התקפות אישיות על גולשים או חשיפה של פרטים אישיים על גולשים ע”י גולשים אחרים, לא יתקבלו כאן. הודעות כאלה ימחקו וכותביה יחסמו. הפורום פתוח לכל הגולשים המעוניינים להשתתף בו ולכולם ניתנת זכות ביטוי שווה. הודעות המשתיקות גולשים אחרים מכל סיבה אף הן אינן רצויות כאן. יש להקפיד על התייחסות בכבוד לכל משתתף/ת בפורום, ללא התבטאויות פוגעות במזיד, קללות וכדומה. נא לשמור על שפה נקייה ונעימה בפורום. כמו בכל קהילה, גם כאן יש מקום לידיונים וחילוקי דעות. אנא שמרו על דיון ענייני ובוגר. השתדלו לנסח את דעותכם בצורה סובלנית, תרבותית, חיובית ובונה, גם כשאתם נסערים”.

בין השאלות שהועלו לדיון בפורום לאחרונה: היבטים פסיכולוגים בגידול ילד מחונן, הגירה לקנדה, מעבר לארה”ב, מחפשים ספרים ישראלים בוונקובר, כיצד ניתן לצפות בערוצים ישראלים בחו”ל, רואי חשבון בטורונטו, ספרי ילדים ונוער מחפשים בית חם, מה דעתכם על הילודה בקנדה, הבדיקות הבטחוניות לקבלת כרטיס פי.אר, שבוע בטורונטו עם הרכב – היכן מומלץ לשהות, הוצאת רישיון נהיגה, האם יש מגבלות גיל להגירה, המלצות על סוכן נדל”ן במונטריאול, ישראלים בקולונה, המנטליות בקנדה, בית ספר יהודי בטורונטו, לימודי פסיכולוגיה בקנדה, האם יש סיכוי ששער הדולר הקנדי ירד, דמי ניהול בבניינים, מס על הכנסה, אתר לחיפוש דירות להשכרה, יציאה מישראל עם דרכון זר, מערכת הבריאות הציבורית בקנדה, מיסוי כפול וביטוח לאומי, מכירת בית בישראל, אפשרות לרילוקיישן ועוד.

אתר תפוז מפעיל גם פורום להשקעות נדל”ן בקנדה. מדובר בפורום חדש יחסית שנפתח ביולי אשתקד, ומספר העוקבים שלו עומד על 1,241 איש. בין השאלות שהועלו לדיון בפורום זה: חוזה שכירות אחיד בטורונטו, משקיעים זרים בנדל”ן בטורונטו, קניית בית והשכרה לדיירים, הזדמנויות להשקעה, עתיד בקנדה, השקעות בקנדה לא מובילות לאזרחות קנדית, מה העדיפות של קנדה על ארה”ב, השקעה של אזרח קנדי, מה התשואה שאפשר להשיג על נדל”ן בקנדה, האם יש הגירה חיובית כל כך שמצדיקה השקעה בנדל”ן, האם המיסוי של 15% על השקעות בנדל”ן לזרים לא מוחק את היתרון, קרן פנסיה קנדית תסכים להתחייב לאזרח ישראלי לפנסיה, מה דין הבנקאות בקנדה בייחס לתיירים, כיצד מובטחת ההשקעה על שם המשקיע ובאיזה אופן כדאי להשקיע בקנדה.

Neighbourly relations

The lineups at local border crossings to the United States over the Canada Day long weekend suggest rhetoric about Canadians avoiding visits to our neighbour have been largely overblown. We may be repulsed by the Trump administration’s treatment of would-be refugees, especially children, but cheap gas, cheese and milk – as well as the plethora of delights at Trader Joe’s – mean many of us just can’t stay away.

Ironically, it is partly because our dairy products are so expensive – because of our supply management system – that the U.S. president is raging at Canada in the first place and why we amped up our tariffs July 1 in a trade war Trump launched.

At the same time, most of us know that our immediate neighbours are much like ourselves. The places we are most likely to drive to – Bellingham, Seattle and smaller centres dotting the American Pacific coast – are inhabited by some of the most liberal voters in that country. These are not places where Trump bumper stickers or MAGA caps are widely prevalent.

Likewise, if we jump on a plane, the destinations we choose tend to be similar in attitudes: the beaches, amusement parks or golf resorts of Southern California, the wine country of Northern California, oases in Arizona that are likely to have as many Albertans as native-born Arizonans. Punishing businesses in these locations because their president has xenophobic views doesn’t seem particularly sensible.

On the other hand, we might have more reticence about stepping out of these familiar spots. We might rethink road-tripping across the country; that generations-tested means of memorable family bonding, backseat battles and boredom. Almost anyone who has traveled through rural America returns with stories of salt-of-the-earth kindness and folksy friendliness. Yet, knowing that some counties in the most picturesque parts of the United States voted for Trump – and still support him by huge margins – one might be forgiven for looking askance at the family in the next booth at the roadside diner. What is behind the smiles and extroverted affability that can turn so mean in the ballot box and when responding to public opinion polls about immigrants and minorities?

Leaving aside whether we would feel personally comfortable in some locations, there is the larger issue of whether Canadians should boycott American products. On social media this week, you can find suggested product choices that make it easier to buy Canadian instead. It’s a matter of individual choice whether this is a productive use of energy, but, if it makes people feel better and helps the Canadian economy in a time of challenge, it seems like a fine enough gesture.

It is notable, though, to compare the nascent cross-border boycott to the BDS movement against Israel. Admittedly, the U.S.-Canada clash is mere weeks old, while the Israeli-Arab conflict has been in high gear for seven decades, giving sides more time to organize. But, while a significant number of Canadians seem to think that a boycott of Israeli products, ideas and people is a legitimate tactic, it is doubtful that a similarly organized movement will coalesce around the idea of boycotting Americans.

Some BDS supporters have maintained that their boycott targets Israeli “policies,” although the founder of the movement, Omar Barghouti, has no qualms about his position that Israel should cease to exist as a Jewish state. In any event, how bad would American “policies” need to become before BDS advocates devoted their substantial energies to boycotting U.S. products? Certainly we are unlikely to see a Canadian consensus that suggests a total economic, cultural, academic and social boycott of America, as the BDS movement promotes with Israel. It would be impossible, of course, given the interconnectedness of our countries, but the question remains: Why do some take the hard line with Israel but not with other countries?

Indeed, consider the approach held by most people, even those who are likely to support BDS: with North Korea, Iran and anyone else with whom we have not insubstantial differences, the consensus approach is engage, mediate, negotiate. It’s the approach we are pursuing with the United States on one hand, while retaliating with tariffs on the other. Yet, when it comes to Israel, in economic matters, academic interactions, sporting competitions and every level of human interface, a sizeable group demands that we make Israel an international pariah, isolate it in every way, exclude it from the global community. What can that possibly be about?

הערים היקרות בעולם

הונג קונג (סין) היא העיר היקרה ביותר בעולם. (צילום: Estial)

מי אמר שקנדה יקרה: רק 5 ערים קנדיות ברשימת 209 הערים היקרות בעולם

חברת הייעוץ מרסר מפרסמת את הדוח השנתי ליוקר המחייה בעולם. המדד של מרסר המתפרסם זו השנה ה-24 ברציפות כולל 209 ערים, והוא מתבסס על בדיקת עלויות של למעלה מ-200 מוצרים שונים (כולל הוצאות לדיור, הוצאות על מזון, הוצאות על תחבורה, הוצאות על מוצרי צריכה לבית, הוצאות על ביגוד והוצאות על בידור).

קנדה שיש טוענים שהיא מדינה יקרה מיוצגת רק על ידי 5 ערים ברשימת 209 הערים היקרות בעולם. טורונטו במקום ה-109, ונקובר גם כן במקום ה-109, מונטריאול במקום ה-147, קלגרי במקום ה-154 ואוטווה במקום ה-160.

הונג קונג (סין) היא העיר היקרה ביותר בעולם. אחריה בעשירייה הראשונה: טוקיו (יפן), ציריך (שוויצריה), סינגפור (סינגפור), סאול (דרום קוריאה), לואנדה (אנגולה), שנחאי (סין), נג’מנה (צ’אד), בייג’ין (סין) וברן (שוויצריה).

העשירייה השנייה: ג’נבה (שוויצריה), שנז’ן (סין), ניו יורק (ארה”ב), קופנהגן (דנמרק), גונגג’ואו (סין), תל אביב (ישראל), מוסקבה (רוסיה), ליברוויל (גבון), ברזוויל (הרפובליקה של קונגו) ולונדון (בריטניה).

דיון בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת להוקרת תרומת יהודי קנדה

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת קיימה דיון מיוחד להוקרת יהודי קנדה, ביום שלישי שעבר (ה-26 בחודש).

בקנדה חיים כיום למעלה מ-400 אלף יהודים ומדובר בקהילה השלישית או הרביעית בגודלה בעולם, מחוץ לישראל. מרבית היהודים בקנדה חיים בריכוזי הערים הגדולות: טורונטו ומנטריאול.

שגרירת קנדה בישראל, דבורה ליונס, שהשתתפה בדיון המיוחד של ועדת העלייה והקליטה, אמרה בין היתר כי היהודים החלו להגיע לקנדה כבר בשנת 1760. הפרלמנט הקנדי החליט כי חודש מאי יהיה חודש מורשת יהודי קנדה, מדי שנה. ליונס הדגישה כי קנדה תמשיך להילחם עד חורמה באנטישמיות ובתנועת החרם נגד ישראל והיהודים. ובמקביל קנדה תמשיך להנציח את זכר השואה תוך אמירת השבועה “לעולם לא עוד”. היהודים בקנדה ימשיכו להיות בטוחים ומוגנים כמו שאר האזרחים בקנדה.

ליונס עושה רבות לקירוב היחסים בין ישראלים לפלסטינים. במרץ אשתקד היא אירחה במעונה הרשמי כמאה נשים מתנועת “נשים עושות שלום”, המבקשת לקדם את הפיתרון הסכסוך בין שני העמים. האירוע לרגל יום האישה הבינלאומי, כלל את השתתפותן של 11 שגרירות שמהכנות בישראל (בהן מסלובניה, פינלנד ואירלנד). וכן שלוש סגניות שגרירים. ליונס אמרה באירוע: “התכנסו הערב, נשים מכל העולם, כדי לתת הכרה לתפקיד הקריטי שנשים ישראליות ופלסטיניות ממלאות בחברה כאן על כל רבדיה. אין מטרה נעלה יותר מאשר שלום במדינה. במיוחד היום כשאנו נושאות את מבטינו מסביב, אנו רואות מספר עולה וגובר של קונפליקטים, אשר גובים מחיר אנושי במיוחד מנשים וילדים. לכן מצאנו לנכון שהיום – יום האישה הבינלאומי, נישא על נס את התפקיד החשוב שממלאות חברות בארגון נשים, שעושות שלום ובקידום השלום. הטרמינולוגיה בה משתמשות הנשים הייתה ביטחון כולל על רבדיו השונים. ביטחון הוא לא רק צבא, אלה הוא גם ביטחון כללי, חברתי ואישי. אך מעבר להרחבת המושג, מדובר בשיתוף נשים בהליכים המובילים להסכמי שלום. כאשר נשים מעורבות במשא ומתן ההסכמים שנחתמים מכילים יותר ומחזיקים מעמד לטווח ארוך יותר. למרות זאת, כיום רק 9% מהנושאים ונותנים הינן נשים. ורק 4% מהחתומים על הסכמים הן נשים. משמעות הדבר היא בפועל כאשר מדובר בהחלטות קריטיות על ביטחון, ממשל, חוקים ותקציבים, כחצי מהאוכלוסיה נשארת מחוץ למעמד החשוב של קבלת החלטות. אנו תומכות במעורבות גוברת של נשים בחברה, דבר היביא לשיפור מצבה”.

The pot talk we need

Last week, Prime Minister Justin Trudeau announced that marijuana would become legal in Canada on Oct. 17. He had intended that it should be legal this Sunday – Canada Day. But the Senate, rousing itself from obsolescence just long enough to throw a wrench in the plans, delayed passage of the pot legalization bill until this month, making implementation by Canada Day impossible.

This may not seem like a particularly relevant topic for a Jewish newspaper editorial, but substance use is just as relevant in our community as it is in any. A few years ago, a panel discussion took place at Schara Tzedeck Synagogue on the topic. Prof. Raphael Mechoulam, a chemist and expert on marijuana’s medicinal uses visiting from the Hebrew University of Jerusalem, and Dr. Kathryn Selby, a University of British Columbia clinical professor in pediatric developmental neurosciences, took opposing sides.

Mechoulam said that cannabidiol (CBD), a component in marijuana, may have medical uses “in almost all diseases affecting humans.” However, little scientific research has been done.

Cannabinoid receptors are abundant in several regions of the brain, including those where movement control, learning and memory, stress, cognitive function and links between cerebral hemispheres occur. CBD can also impact appetite, blood pressure, cerebral blood flow, the immune system and inflammation. It can, in some cases, reduce or eliminate seizures and cancerous tumours.

But Selby raised an issue that has gone almost entirely ignored throughout Canada’s national discussion about marijuana legalization.

Marijuana can have deeply deleterious effects on the brains of adolescents and young adults, altering the brain’s structure and function in lifelong ways. The development of the human brain continues into the 20s, Selby said, and the prefrontal cortex, where judgment and executive functions occur, is the last to develop – thus the most likely to be affected by intensive marijuana use.

Longer-term impacts of marijuana use by adolescents have been shown to correlate with schizophrenia later in life and a 50% to 200% increase in psychoses among heavy users. Daily marijuana use during high school has been correlated with a 600% increase in depression and anxiety in later life.

Selby recommended that marijuana use, if undertaken at all, should be “as late and as little as possible.”

During the national discussion around this issue, much concern was expressed about the ability of law enforcement officials to identify and measure marijuana impairment among drivers. Almost no discussion was devoted to the effects of marijuana on developing brains.

Part of the reason for delaying legalization until October was to allow provincial and municipal governments to prepare for the related distribution, legal and other public policy issues legalization raises. While criminal law is a federal issue – marijuana legalization is on Ottawa’s plate – it is the provinces that determine where, how and to what consumers the “product” may be marketed. In Alberta and Quebec, the age will be 18; in the other provinces, 19. (Most provinces have made the decision to create equal ages of majority for alcohol and marijuana purchase.)

Alcohol has its own harmful impacts on the bodies of young (and older) people, but marijuana may have particular harms on the development of adolescent and young adult brains.

Once the brain is fully developed, by the mid-20s, the dangers of permanent damage by marijuana use are significantly reduced. This scientific evidence – not the fairly random legal decision to permit consumption at age 18 or 19 – should perhaps have received more attention than it has. Given that it did not, it now falls to parents, grandparents, trusted adults and educators to share with young people the potential harm heavy marijuana use has for adolescents and young adults.

It is time Canada moved away from prohibition and towards a compassionate model that reduces and minimizes the harm that stems from fear and a lack of evidence-based policies. Fear-mongering is a waste of time – and marijuana’s positive impacts can’t be denied.

However, for those of us with young people in our lives, a good approach is to model the moderate use of all substances, to leave open lines of nonjudgmental communication (however hard that is) and to demonstrate for one another how to make wise and healthy choices. Sharing information in a rational way and asking young people to avoid heavy use or to delay if possible is the least we can do. It is our hope, too, that pot companies will temper their impulses to capitalize on every opportunity and avoid marketing edibles made to appeal to children and teens so that we’re not fighting an uphill battle. Healthy communities with resilient kids are a group effort.

קנדה מעוניית לרכוש מל”טים

איתן, מטוס ללא טייס על בסיס הרון טיפי, חיל האוויר הישראל, יום העצמאות 2017. (צילום: MathKnight and Zachi Evenor)

התעשייה האווירית (תע”א) של ישראל משתתפת במכרז חדש של הצבא הקנדי שיפורסם במהלך החודשים הקרובים, לאספקת מטוסים ללא טייס (מל”טים) שהיקפו נאמד בלמעלה ממיליארד דולר. בתע”א החליטו לחבור לצורך ההשתתפות במרכז עם חברה הקנדית אל.3 מאס (שמושבה בקוויבק) לאספקת טכנולוגיות, תקשורת, אינטגרציה של מערכות והשבחת מטוסים. החברה הקנדית היא זו שתוביל את הההצעה המשותפת למכרז.

המכרז של הצבא הקנדי נועד לאפשר רכישת מל”טים גדולים כולל המערכות הנלוות, במהלך ארבע השנים הקרובות. המל”טים הגדולים מתאימים לקנדה בשל שטחה הגדול ומזג האוויר הקר השורר בה במרבית עונות השנה. הצבא הקנדי מעוניין ברכישת כלי טיס מסוג זה בעיקר לטיפול בהברחות מעבר לקנדה (בדרך כלל מדובר בסמים ובכלי נשק), וכן להגן על נתיב אזור השיט הצפוני (המחבר בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס הפאסיפי). המל”טים יוכלו לשמש את הצבא הקנדי גם במשימות אזוריות ורחוקות בהשתתפות צבאות נוספים.

מול ההצעה של קבוצת תע”א ואל.3 מאס צפוייה להתמודד הצעה אמריקנית של ג’נרל אטומיקס, הנחשבת למתחרה קשה של התעשייה האווירית הישראלית. עם זאת, יתכן ולאור התקררות ביחסים בין קנדה לארה”ב, בשל התנהלותו של הנשיא דונלד טראמפ, לא מן הנמנה שהצבא הקנדי יעדיף הצעה משותפת קנדית-ישראלית על זו האמריקנית.

יצויין כי הצבא הקנדי שכר בעבר מל”טים קטנים (במשקל 1.2 טון) מתע”א. מל”טים אלה פעלו בשטחי אפגניסטן ולאחר מכן הוחזרו לתע”א.

קמפיין להחרמת מוצרים מארה“ב לאור התבטאויותיו של טראמפ נגד קנדה

אזרחים קנדים התחילו להתעורר סוף סוף ולהשיב מלחמה כנגד ההתבטאויות החמורות של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, כנגד בקנדה, שהתגברו מאוד בשבועות האחרונים.

הקנדים החליטו לראשונה לנהל קמפיין להחרמת מוצרים מארה”ב הנמכרים בחנויות השונות בהן ברשתות השיווק, בחנויות למכירת אלכוהול. כן מדובר על החרמת רשתות אמריקניות הפועלות בקנדה כמו מקדונלד’ס, וולמרט וסטארבקס. במקביל יציאה לחופשות בארה”ב תוחלף בחופשות מקומיות בקנדה, או במקומות אחרים בעולם. הקמפיין זוכה לגיבוי נרחב ברשתות החברתיות. אזרח מקומי בשם סקוט צ’מברלין, רכש מוצרים בסופרמרקט כאשר אף אחד מהם לא מיוצר בארה”ב. הוא העלה לרשת תמונה של סל המוצרים וכינה את את מה שקנה “סל ללא טראמפ”.

ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, הגיב במהלך הדיונים בפרלמנט על הקמפיין החדש נגד ארה”ב. טרודו אמר בין היתר: “בימים האחרונים יש אווירה פטריוטית בקנדה”. כל שנותר הוא לקוות שקנדים רבים יצטרפו אל הקמפיין החשוב ויחרימו מוצרים אמריקנים בעידן טראמפ.

הבנק הקנדי סקוטיה בנק פרסם תחזית כלכלית קודרת לאור מלחמת הסחר – עליה הכריז טראמפ. לפי התחזית טראמפ במעשיו יגרום להשפעה שלילית על הכלכלות של ארה”ב, קנדה ומקסיקו. בינתיים נרשמות ירידות בבורסות של צפון אמריקה שאינן אוהבות בלשון של המעטה את מה שטרמפ עושה, ומה שהוא עושה זה בעצם לערער את הציבות הכלכלית בכל העולם.

בממשלה הקנדית לא מבינים כיצד יוטלו המכסים החדשים של טראמפ על יצור מכוניות בקנדה. הרי בהליך יצור והרכבת המכוניות הן עוברות בין ארה”ב לקנדה, בן שש לשבע פעמים. גורם בממשלה הקנדית שאל האם המכס יוטל על המכוניות בפעם הראשונה, השנייה, השלישית, הרביעית, החמישית או השישית?

טראמפ מתברר מתחיל לגרום נזק גם לחברות טכנולוגיות אמריקניות, לאור החלטתו לאכוף מכסים חדשים בין היתר על סין. המניה של אינטל למשל נפגעה קשות מהתנהלותו של טראמפ, כיוון שהכנסותיה בסין הסתכמו אשתקד בלא פחות מ-14.8 מיליארד דולר.

טראמפ ממשיך להשתולל

פסגת הג’-7 שהתקיימה בשרלבוקס קוויבק שבקנדה. (צילום: Shealah Craighead)

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, ממשיך להתנהג כבריון שכונתי, מאיים ומלכלך על המדינות הקרובות ובעיקר על השכנה ומי שנחשבה עד היום לידידה הקרובה ביותר – קנדה. כל בוקר מתעורר העולם וצופה בתדהמה כיצד נשיא ארה”ב מנהל את ענייניו ומגיב על כל עניין ועניין, באמצעות חשבון הטוויטר הרועש שלו. אין תקדים בעולם להתנהלות כה שערורייתית וחסרת אחריות, על מי שאמור לעמוד בראש העולם המערבי הדמוקרטי והנאור. בהתנהגותו הביזרית מצליח טראמפ לפצל את העולם המערבי ובעצם לבודד את ארה”ב, מול המחנה השני השפוי שכולל את קנדה ומדינות אירופה. מנהיגי רוסי וסין בוודאי נהנים לראות מה עושה טראמפ למערב. בחלומותיהם הוורודים ביותר הם לא היו מאמינים שנשיא אמריקני, יהיה זה שיצור אנרכיה ובלגן כה גדול בארה”ב ומחוצה לה, שתוך שהוא מבטל הסכמים מהסכמים שונים, ומראה שאין עוד תוקף לחתימתו.

פסגת הג’-7 שהתקיימה בשרלבוקס קוויבק שבקנדה, לא רק שלא הביאה להפגת המתח בין טראמפ לראשי מדינות אירופה, קנדה ויפאן, אלא אף הגבירה אותו לאור התנהלותו של נשיא ארה”ב. טראמפ הגיע באיחור לפסגת המדינות המתועשות וכיאה לו עזב לפני שהדיונים הסתיימו. תחילה הוא חתם על המסמך המסכם את הפסגה לפיו המדינות יילחמו בפרוטקציוניזם (מדיניות של הטלת מכסים על מוצרי יבוא לשם העצמת ייצור עצמי), אך לאחר מכן בדרכו לסינגפור (לפגישה עם שליט צפון קוריאה, קים ג’ונג און), הוא חזר בו ממה שהוסכם ובעצם פוצץ את פסגת הג’-7. במקביל טראמפ לא חדל להתקיף את ראש ממשלה קנדה, ג’סטין טרודו. הוא ציין שטרודו חלש, לא נאמן ובעצם תקע לו סכין בגב. על מה ולמה? אף אחד לא מבין.

גם שני יועציו הקרובים של טראמפ נקראו לעמוד לצידו והתקיפו את טרודו באופן חמור ביותר. היועץ הכלכלי של הנשיא, לארי קודלו, טען כי טרודו תקע

לנשיא סכין בגב. ואילו היועץ לענייני מסחר של הנשיא, פיטר נבארו, אמר מצידו כי יש מקום מיוחד בגיהנום לכל מנהיג שעוסק בחוסר תום לב בדיפולמטיה, כפי שטרודו עשה. לאחר מכן נבארו שכנראה נבהל מהביקורת הקשה שהוטחה בו לאור דבריו החמורים, חזר בו והתנצל על מה שאמר.

המונדיאל של 2026 יערך בקנדה-מקסיקו וארה”ב

הפעם נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ לא הצליח להפריע ולמנוע את אחדות המדינות צפון אמריקה. שלוש המדינות של היבשת הצפונית, קנדה, מקסיקו וארה”ב נבחרו על ידי קוגנרס פיפ”א לקיים את אליפות העולם בכדורגל – המונדיאל, בעוד שמונה שנים (2026). מול הצעה משותפת של שלוש המדינות שקיבלה 134 קולות, התחרתה מרוקו שקיבלה רק 65 קולות ולא היה לה סיכוי.

המונדיאל של צפון אמריקה יהיה גדול מקודמותיו וישתתפו בו ארבעים ושמונה נבחרות. שמונים המשחקיה של האליפות יתפרשו על פני שלושים וארבעה ימים. מרבית המשחקים שישים במספר יערכו מטבע הדברים בארה”ב, עשרה מהם יערכו במקסיקו ועשרה נוספים יערכו בקנדה (ומדובר רק בשלבים המוקדמים). המשחקים כאן יתקיימו באיצטדיוני הכדורגל של הערים טורונטו (אצטדיון בי.אם.או שמכיל 30,000 מקומות והוא כנראה יורחב ל-45,000), מונטריאול (האצטדיון האולימפי שמכיל 72,000 אלף מקומות) ואדמונטון (אצטדיון הקומונוולס שמכיל 56,418 מוקומות). שלושת האצטדיונים ידרשו לעבור מקצה שיפורים כדי לעמוד בסטנדרטים הגבוהים של פיפ”א.

המונדיאל התקיים במקסיקו ב-1970 (עם השתתפות ראשונה ואחרונה של נבחרת ישראל) וב-1986, וכן במארה”ב ב-1994. קנדה לעומת זאת אירחה את אליפות העולם בכדורגל לנשים ב-2015.

מכירת הבונדס תסתיים מחר

מפעל הבונדס ישראל יצא לדרך בסוף שנת 1950, כדי לסייע לישראל לאור הקשיים בהם נתקלה לאחר מלחמת העצמאות.

מחר (יום חמישי ה-31 בחודש) תסתיים מכירת הסדרה החדשה של אגרות החוב – בונדס ישראל של מדינת ישראל, המונפקים בקנדה לשנה זו. בוונקובר יתקיים מחר אירוע ביוזמת אגודת הידידים בקנדה של אוניברסיטת תל אביב ובונדס ישראל בקנדה, לקידום מכירת הבונדס של ישראל. אירוע דומה של ידי אגודת הידידים של האוניברסיטה מתקייים היום (יום רביעי) בקלגרי. ואילו אתמול הקיים אירוע בטורונטו. האירוע בוונקובר יתקיים במשרדים של חברת פשקן ברחוב בורארד בדאון טאון, בין השעות שמונה בבוקר לאחת אחר הצהריים. הוא יכלול ארוחת בוקר וארוחת צהריים. שלושת המרצים שישתתפו בו: ד”ר אוהד ברזילי מאוניברסיטת תל אביב, המשמש חוקר בתחום ניהול טכנולוגיה ומערכות מידע, שידבר על הפלטפרומה הדיגיטלית – ההגיון בעשייה של הכלכלה הדיגיטלית. פרופסור אוריה שביט מאוניברסיטת תל אביב, המשמש חוקר בתחום תאולוגיה ופוליטיקה באסלאם המודרני, שידבר על האסלאם הרדיקלי במדינות המערב. וכן פרופסור יניב אסף מאוניברסיטת תל אביב, המשמש חוקר במחלקה לנוירוביולוגיה, שידבר על הדור הבא של טכנולוגיית סריקת המוח.

ארגון בונדס ישראל בקנדה יקיים אירוע מיוחד להוקרת חיילים בודדים המשרתים בצה”ל בחודש הבא. האירוע יתקיים בטורונטו בבית הכנסת שערי שמיים ב-26 ביוני, בין 7.30 ל-9.30 בערב.

אגרות החוב של ישראל בונדס בקנדה מונפקים פעמיים בחודש: בראשון ובחמישה עשר. להלן התעריפים של אגרות הבונדס הבולטים בקנדה, שמחר כאמור הוא הדד-ליין לרכישתם. למי שמשקיע לפחות 25,000 דולר: שנתיים 2.58%, שלוש שנים 2.88%, חמש שנים 3.47%, עשר שנים 4.25% וחמש עשרה שנים 4.45%. למי שמשקיע לפחות 5,000 דולר: שנתיים 2.43%, שלוש שנים 2.73%, חמש שנים 3.32%, עשר שנים 4.10% וחמש עשרה שנים 4.30%.

הבונדס או בשמו הרשמי מפעל מלווה העצמאות והפיתוח הוא ארגון העוסק במכירת אגרות חוב של ישראל ליהודים בתפוצות. מפעל הבונדס יצא לדרך בסוף שנת 1950, כדי לסייע לישראל לאור הקשיים בהם נתקלה לאחר מלחמת העצמאות. את המפעל יזמו ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון, ביחד עם שר האוצר אליעזר קפלן ושרת העבודה גולדה מאיר. וכן עם שלושה מראשי קהילת היהודים בארה”ב: הפוליטיקאי הנרי מורגנטאו, איש העסקים, הפילנתרופ ומראשי המגבית היהודית המאוחדת שמואל (סם) רוטברג, ומנכ”ל המגבית היהודית המאוחדת והרב הרפורמי הנרי מונטור. בן גוריון זימן לישראל חמישים מנהיגים בולטים קרב קהילות היהודים בארה”ב ובארצות אחרות, והציע להם להקים את הפרוייקט שיאפשר מימון כספי לצרכים הדוחקים של המדינה. אגרות הבונדס החלו להימכר בארה”ב ב-1951, במדינות אמריקה הלטינית ב-1951, בקנדה ב-1953 ובמערב אירופה ב-1954.

בשנות השישים של ישראל הבונדס היה אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של תקציב הפיתוח של הממשלה. הכספים שהגיעו מהיהודים בחו”ל עזרו להקמת מספר פרוייקטים לאומיים חשובים מאוד בישראל. בהם: המוביל הארצי, מפעלי ים המלח, תחנת הכוח אורות רבין בחדרה ופיתוח הנמל הימי בחיפה, הנמל הימי באשדוד והנמל הימי באילת. בשנות השמונים ולאחריהם שימשו הכספים של הבונדס כעזרה חיונית לפרוייקטים לאומיים נוספים. בהם: עליית היהודים מברית המועצת לשעבר, עליית היהודים מאתיופיה, הרחבת נמל התעופה בן-גוריון (ובניית טרמינל 3), שיפורים במערך של רכבת ישראל ותשתיות נוספות. עד סוף שנות השבעים מפעל הבונדס הצליח לגייס למעלה ממיליארד דולר. ומאז המפעל מגייס מדי שנה למעלה ממיליארד דולר. מדובר בסכום שהוא כמחצית ממה שישראל מגייסת ברחבי העולם כולו מדי שנה. עד היום מפעל הבונד גייס למעלה משלושים ושלושה מיליארד דולר.

An apology is the start

Prime Minister Justin Trudeau has said that he will make an apology in the House of Commons for the government of Canada’s 1939 decision to turn away the refugee ship MS St. Louis. The ship, carrying 907 German Jews, was denied entry at most North American and Caribbean ports before returning to Europe. Around half of the passengers were then accepted by the United Kingdom, the Netherlands, France and Belgium. About 500 were returned to Germany, where 254 were murdered by the Nazis.

Apologizing for the past has become common in Canada. Trudeau himself has apologized for Canada’s refusal in 1914 to allow the docking of the Komagata Maru, a ship carrying 376 migrants, mostly Sikh; apologized to gays and lesbians who were discriminated against by government in the past; exonerated six Tsilhqot’in chiefs who were hanged in 1864; and apologized to survivors of the Indian residential school system in Newfoundland and Labrador. The latter apology was necessary because this particular group was excluded from the 2008 residential schools apology made by Stephen Harper, when he was prime minister, because the schools there were not operated by the government of Canada. Harper also apologized, in 2006, for a head tax that penalized Chinese immigrants. Brian Mulroney, when he was prime minister, apologized, in 1988, for the internment of Japanese Canadians.

Such apologies are deeply important to the victimized communities, as evidenced by comments from Jewish community organizations last week.

“Canada is extraordinary not only because we strive to uphold the highest ideals,” said Shimon Koffler Fogel, chief executive officer of the Centre for Israel and Jewish Affairs, in a statement, “but also because we have the courage to address moments in our history when we failed to do so.… A formal apology will be a powerful statement to Holocaust survivors and their families, including St. Louis passengers who live in Canada today.”

Friends of Simon Wiesenthal Centre president Avi Benlolo said, “While an apology can never change the past, it can awaken the national conscience to ensure such grave mistakes are never repeated in the future.”

On the other hand, critics come from two sides: one arguing that we cannot change the past by apologizing in the present; the other contending that apologies are mere words.

The government’s recognition of past injustices is important, however. While political motivations are probably a factor in any government decision, this should not detract from the positive impacts an apology has on affected communities.

That said, if the objective is, as the prime minister and others have stated, to learn from the past and create a more just present and future, apologies should be accompanied by other undertakings, such as ongoing education, including curricula that teachers could download to contextualize issues, monuments at relevant locations marking the incidents (some of which already exist), a commitment to further commemoration or a host of other initiatives created in conjunction with affected communities.

Apologies, in other words, should not be the end of a conversation, but the start of a process.