The most vulnerable members of the Jewish community are struggling. The lack of affordable housing and a persistent high inflation rate are causing individuals and families to exhaust their income, which can lead to homelessness. The reality poses a major crisis that affects more than 350 people in the Jewish community who need a safe, secure and affordable home.
Anat Gogo, executive director at Tikva Housing. (photo from Tikva Housing)
The Jewish community witnessed Tikva Housing’s significant growth in 2023, as the organization’s portfolio grew from 98 to 168 units. Also, in keeping with its mission, it increased the monthly maximum rent subsidies available for families, couples and individuals in an effort to reduce the effects of market rental increases. But such hopeful news is overshadowed by growing demand. Vancouver’s vacancy rate is below 0.9%, and, as an example, two-bedroom rents grew by 8.6% on average. Substantial increases in rents of units at turnover drove this growth, and the outlook is not encouraging. The Canada Mortgage and Housing Corporation reported: “Affordability worsened for low-income households: vacancy rates for the most affordable units were lower than average, and these households already spend a greater share of their income on rent.”
“In the last three years, we saw an increase of 458% in people registered with the Jewish Housing Registry,” said Anat Gogo, executive director at Tikva Housing.
The Jewish Housing Registry (JHR) was launched in 2020 to provide affordable-housing seekers with a convenient point of application. It also serves housing providers with demographic information, therefore, a studied approach to future housing developments and partnerships.
“Today, we know that, among those over 350 individuals and families waitlisted, 84 are families with children, 72 are applicants with disabilities, and 129 are seniors over 65 years old,” said Gogo.
Housing is a human right, and we all have a role in ensuring that more people have the dignity and safety of an affordable home. From Feb. 26 to March 11, support Tikva Housing’s annual fundraising campaign. Visit tikvahousing.org.
Hundreds attended the lighting of the Silber Family Agam Menorah on the first night of Hanukkah Dec. 7, where politicians from all levels of government offered holiday greetings and support. (photo by Pat Johnson)
Hundreds gathered outside the Vancouver Art Gallery on the first night of Hanukkah, Dec. 7, to kindle light in the darkness. The decades-old annual event led by Chabad Lubavitch BC had even more than the usual sense of familiarity, as the Jewish community has been gathering weekly on the same site since the Oct. 7 pogrom, and Hanukkah’s messages of hope amid tragedy reinforced the words that have been shared from the podium over recent weeks.
The art gallery event, as well as a community menorah lighting Sunday in Richmond, was attended by many elected officials – including the premier of British Columbia and the provincial opposition leader at both ceremonies. Ezra Shanken, chief executive officer of the Jewish Federation of Greater Vancouver, reiterated his gratitude for the support shown to the community in times of trouble.
The first night event was co-hosted by Karen James and Howard Blank and was produced by Richard Lowy, who sang and played guitar. Children from Jewish schools and public schools sang Hanukkah songs. Spoken word artist Vanessa Hadari performed.
The first candle on the Silber Family Agam Menorah was lit by Etsik Mizrachi and Dan Mizrachi, father and brother, respectively, of Ben Mizrachi, the Vancouver man who was killed Oct. 7 while attempting to save others under attack at the music festival in Israel, where more than 360 people were murdered by Hamas terrorists.
The first candle on the Silber Family Agam Menorah was lit by Etsik Mizrachi and Dan Mizrachi, father and brother, respectively, of Ben Mizrachi, z”l. (photo by Cynthia Ramsay)
“This is a time of darkness in the world,” said B.C. Premier David Eby. “British Columbia is a place of tolerance and we need to be like the light on the menorah – we need to be a light against hatred.”
Speaking on behalf of the provincial government, Eby promised to do “all we can to push back against the tide of rising hate around the world.”
He spoke of meeting Dikla Mizrachi, mother of Ben, before addressing the assembly.
“It’s moving to meet the mother of a hero, a man from Vancouver who didn’t run away from danger. He ran back to help a friend,” said the premier, “and it cost him his life.”
In a message he repeated in Richmond a few days later, Eby said he prays for the release of the hostages and for peace.
Kevin Falcon, British Columbia’s leader of the opposition, also spoke both in Vancouver and in Richmond.
“I cannot think of a time in my lifetime that the message of Hanukkah, the triumph of good over evil, light over darkness, has resonated and been so meaningful to all of us,” he said on the first night of Hanukkah. “In the wake of that horrific tragedy, we’ve seen unfortunately some really vile antisemitism in the weeks that followed. Sadly, we’ve seen some of that even here in British Columbia and in Canada.”
Falcon received a resounding ovation on both occasions when he acknowledged Israel’s right to defend itself.
“Something must be made really crystal clear, and that is that Israel has a right to exist, Israel has a right to defend itself and the Jewish community here in British Columbia has the right to feel safe and secure,” said Falcon.
Vancouver Mayor Ken Sim, flanked by many Vancouver city councilors, said, “It’s a really tough time.”
“While we can’t unwind what’s going on, I can tell you that … we love you and we will always be here for you,” said the mayor. “You are our family, you are our friends, you are our neighbours. We have your back. We are not going to stand for any acts of hatred.”
Messages of support from Prime Minister Justin Trudeau and federal opposition leader Pierre Poilievre were read aloud.
“In a country built by immigrants, the contribution that Jewish Canadians have made and continue to make every day to our shared nation are indeed invaluable,” Trudeau wrote.
“For generations,” Poilievre wrote, “the menorah has been a symbol of strength and comfort to the Jewish people. In times of darkness, it has carried a message of hope. In times of oppression, it has been an emblem of freedom. Today, it continues to bring encouragement to Jewish people in Israel, here in Canada and around the globe. Unfortunately, this message of hope is needed now more than ever.”
Jim DeHart, consul general of the United States to British Columbia and Yukon, also spoke, promising that the United States will not stand by in the aftermath of such attacks.
“We won’t be silent in the face of antisemitism and we will continue to work to defeat hate and prejudice in all of its forms,” he said.
Rabbi Dovid Rosenfeld compared current events with the Hanukkah story.
“In the glow of these menorah lights, we find inspiration and the triumph of light over darkness, hope over despair and freedom over oppression,” he said. “Even in the face of challenges that may seem insurmountable, the human spirit can prevail and miracles can unfold.… In the face of darkness, we choose to be the light.”
Herb Silber, son of the late Fred Silber, who donated the menorah that is lit annually at the Vancouver Art Gallery, spoke of the vision of his father and his father’s contemporaries, who built British Columbia’s Jewish community.
“It would be with a heavy heart if those pioneers like my father were here today to witness a rise in antisemitism that, while bubbling on the surface these last few years, has now burst into the open and become mainstream,” he said. “So, I come back to the holiday of Hanukkah because it reminds us that the story of antisemitism is not a new phenomenon. It is 3,500 years old, and the attempt to separate the Jewish people from their indigenous land of Israel is also not a new phenomenon. But what history has shown us is that Jews like my father and his contemporaries and those that came before him, and indeed the story of the Jewish people, is that we are a resilient people.
“One disappointment that marks these historic outbreaks of antisemitism,” he continued, “has been the silence of the non-Jewish community and, regrettably, we have seen evidence of that in events of the past two months. But, gathering here tonight reminds us that we have friends on the stage and elsewhere. And we know that the silent majority of our Canadian neighbours and our friends cherishes each one of us as Canadians, as we do them.”
Lana Marks Pulver, chair of the board of the Jewish Federation of Greater Vancouver, thanked the Vancouver police for ensuring the safety of the community, and noted that antisemitic hate incidents reported in October were up 350% over the same month a year earlier.
Members of the Rabbinical Association of Vancouver stood on stage, days before most of them left Sunday for a three-day mission to Israel.
Rabbi Dan Moskovitz, flanked by seven other rabbis who are on the mission, said he will carry the light of the Vancouver community to the people of Israel.
“We are going because of your light, which shines so brightly in this dark time,” said Moskovitz, senior rabbi at Temple Sholom. “We are going to bring that light, the message of Hanukkah, of resilience, of dedication, of rededication, of religious freedom, of the few fighting to preserve freedom against the many who seek to destroy it, and us in its process. We are going to assure Israelis that they are not alone, that the people of Vancouver stand with them.”
The rabbis, according to Moskovitz, will meet with Israeli thought leaders, Oct. 7 survivors, the wounded, Jewish and Arab Israelis, and others, “to hear with our own ears what people experienced on Oct. 7 and what it has been like in the months since.”
They will also bring cold weather gear to soldiers, especially in the north, who have not been able to leave their posts to replenish supplies.
On Sunday, Dec. 10, almost every one of Richmond’s elected officials at the federal, provincial and municipal level was present to hear rabbis speak and to see the premier and Richmond Mayor Malcolm Brodie light the shamash and the first candle. Community leaders Jody and Harvey Dales lit the successive candles.
The Richmond event began 35 years ago and joining Eby on Sunday was Bill Vander Zalm, who was premier at the time and lit the menorah on the first year a public lighting was held.
The Dec. 10 candlelighting was a chance to celebrate the 35th year that there has been a community menorah lighting in Richmond. Among those in attendance were, left to right, Rabbi Avraham Feigelstock, lighting organizer Joe Dasilva, former BC premier Bill Vander Zalm, BC Premier David Eby and Rabbi Yechiel Baitelman. (photo by Pat Johnson)
Rabbi Levi Varnai of the Bayit emceed the Richmond event and said it was the Lubavitcher Rebbe who revived the ancient tradition of public menorah lightings, which, over the centuries, had fallen out of favour for fear of persecution. Richmond was among the first communities to institute the celebration, he said, thanks to Rabbi Avraham Feigelstock, who also spoke Sunday.
In addition to the rabbi and the former premier, numerous people who were at the first menorah lighting 35 years ago were also in attendance Dec. 10, including Joe Dasilva, who has organized every annual menorah lighting. He retired from the Ebco Group of Companies, whose founders, Helmut and Hugo Eppich, donated the Arthur Erickson-designed menorah. Richard Eppich, now president of the family business, attended Sunday.
Light amid darkness is a common theme in the winter festivals of many wisdom traditions. As befitting a Jewish holiday, the meanings of Hanukkah are many and varied, among these the resilience of the Jewish people and the imminence of miracles. These are welcome themes this year.
At vigil after rally after menorah lighting after social media post after dinner table conversations during Hanukkah, the theme has been reprised endlessly over the past days: in a world of darkness, we are called upon to generate light, even to be the light.
Finding the light – let alone being the light – is not easy. It is understandable to respond to events in the world today with hopelessness. A dramatic spike in antisemitic incidents locally and internationally is only an iceberg’s tip. It does not require a physical assault or desecrated property to be victimized by the tsunami of hatred sweeping over the world.
In the face of this conflict and the ensuing uptick in hatred, what have Canadian Jews done? In British Columbia and across the country, we have joined with Jews around the world to volunteer, donate and do whatever is necessary to repair, as much as it can be, the brokenness that happened on Oct. 7 and since.
This is the light we are called upon to be. This is the resilience that is not just a word, but an actualized embodiment of Jewish values.
It is worth remembering that the greatest period of growth and expansion of our own local community occurred in the late 1940s and early 1950s. Even as the magnitude of the unprecedented historic trauma was just beginning to be understood, new synagogues were constructed, new day schools opened, social service agencies launched, refugee aid groups mobilized. Hillel welcomed students for the first time at the University of British Columbia mere months after the end of the Second World War.
In the shadow of unfathomable darkness, Jews in Vancouver redoubled their commitment to nationhood. Similar epochs of regeneration took place worldwide, not least being the fulfilment of the ancient dream of Jewish self-determination as a free people in our own land.
This extraordinary burst of collective local regeneration was, of course, due in part to the influx of refugees, as well as the greatest period of sustained economic growth in human history. But, it was, first and foremost, an expression of the determination of the surviving remnant to plant for the future generations even while mourning those who had planted for them.
The chalutzim, the pioneers, who built the foundations of the community we live in today remain with us – some only in spirit, some very much still with us at advanced ages. Likewise, the founders who built the state of Israel are present, some in body but all in spirit, as we rededicate ourselves to girding the defence, strength and future of that country. Together, the examples of these forces of resilience are models for us to emulate as we struggle in these dark times.
We do not need to search hard for inspiration to get us through and embolden our commitment to carry on, to be the light. It is in the example of our families, our community and millennia of being a people that the poet Yehuda Amichai called “infected with hope.” May we merit to grow in hope, compassion, resilience and light in the coming days and weeks.
The Jewish Federation of Greater Vancouver has made its third transfer of funds – just under $1.6 million – to Israel since the Oct. 7 Hamas attack.
The latest transfer brings the total transferred from Federation’s Israel Emergency Campaign to just under $6.5 million. To date, Jewish Federation has raised more than $17.3 million through the campaign.
Israel and its citizens are transitioning from emergency mode to emergency routine. To meet the current circumstances and provide impactful assistance, the Israel Emergency Campaign allocations committee has developed a framework for allocations and includes support in the following areas:
• Addressing the basic needs of survivors, evacuees and all Israelis during the war, including emergency assistance to those directly impacted by the Oct. 7 attack.
• Addressing the immediate needs of people from evacuated communities who have been displaced for an unknown duration of time, so they can regain a semblance of normalcy and build resilience, through educational programs, respite and related supports.
• Providing emergency care to survivors and evacuees who have experienced traumatic events and require immediate support. Supporting medical centres on the frontline to increase their ability to address emergency situations along the country’s borders.
• Supporting strategic approaches to minimizing the drastic negative effect of societal challenges such as divisions between groups of the population, destruction of community life, loss of livelihood and a significantly decreased sense of resilience and security, all of which are sources of concern and anxiety for many Israelis.
• Supporting vulnerable groups with unique, disadvantaged circumstances.
The recent $1.6 million has been allocated as follows:
Sha’ar HaNegev: young adult retreat for a second group of attack survivors.
Pitachon Lev: emergency humanitarian aid.
Shahaf Foundation with Kiryat Shmona Community Centre: capacity-building for evacuated municipalities.
Summer Camps Israel, Morris and Rosalind Goodman Family Foundation: winter camps for evacuated children.
Yozmot Atid: mentorship for women small business owners.
Elem: safe spaces for at-risk youth.
Kishorit: support community of adults with disabilities on the northern frontline.
Beit Halochem: therapeutic services for veterans and newly wounded.
Leket Israel: supporting food distribution from farms in the south to vulnerable populations.
Israeli Hostages Advocacy Fund: supporting frontline work and international advocacy to release the hostages.
ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, מתח ביקורת קשה על פעילות צה”ל ברצועת עזה וטען כי הרג נשים, ילדים ותינוקות חייב להיפסק. טרודו קרא לממשלת ישראל לנהוג באיפוק מרבי. העולם צופה, בטלוויזיה וברשתות החברתיות. אנחנו שומעים עדויות של רופאים, בני משפחה, ניצולים, ילדים שאיבדו את הוריהם, הוסיף עוד אמר טרודו במסיבת עיתונאים שקיים לפני מספר ימים במחוז קולומביה הבריטית
מאז מתקפת הטרור בשבעה בחודש אוקטובר קנדה הבהירה כי לישראל יש את הזכות להגן על עצמה מפני חמאס. במסיבת עיתונאים טרודו אף הפציר בארגון הטרור להפסיק להשתמש באזרחים חפים מפשע בעזה כמגן אנושי, כלשונו. ובמקביל על חמאס לשחרר את החטופים המוחזקים בשבי החמאס זה חודשיים ימים. עם זאת, ראש ממשלת קנדה כאמור לא חסך ביקורת על התקיפות הקשות נמשכות של ישראל ברצועת עזה
העולם עד להרג הזה של נשים, של ילדים, של תינוקות. זה חייב להיפסק לדברי טרודו. הוא קרא לאחרונה לא פעם להפסקה הומניטרית משמעותית. וזאת כדי לאפשר את שחרור החטופים ולספק סיוע הומניטרי לאזרחים ברצועת עזה, כך שניתן לתת מענה לצרכים אזרחיים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו מיהר לגנות את דבריו של טרודו, וצייץ ברשת החברתית טוויטר: לא ישראל תוקפת בכוונה אזרחים, אלא חמאס שערף ראשים, שרף וביצע טבח באזרחים, בזוועות הקשות ביותר שבוצעו נגד יהודים מאז השואה
לדברי נתניהו, בעוד ישראל עושה הכל כדי להרחיק אזרחים מאזורי התקיפות, חמאס עושה הכל כדי לשמור עליהם שם. ישראל מספקת לאזרחים בעזה מסדרונות הומניטריים ואזורים בטוחים, בעוד חמאס מונע מהם לעזוב באיומי אקדח. נתניהו סיכם את דבריו: החמאס, ולא ישראל, הוא שצריך להיות מואשם על ביצוע פשע מלחמה כפול והוא פגיעה באזרחים תוך הסתתרות מאחורי אזרחים. על כוחות הציוויליזציה לתמוך בישראל בהשמדת הברבריות של חמאס. טרודו ציין כי קרוב לארבע מאות אזרחים קנדיים ובני משפחותיהם פונו כבר מעזה
בדברי הביקורת שלו על ישראל מצטרף איפוא טרודו לנשיאה של צרפת, עמנואל מקרון, שאמר בראיון לרשת הטלוויזיה הבריטית הבי.בי.סי. כי על ישראל להפסיק להרוג נשים וילדים ברצועת עזה. ביקורתו של של מקרון עוררה סערה קשה וזכתה אף לגינויים פומביים רבים מחברי הממשלה בישראל בראשות נתניהו שהעיר, כי המדינה לא צריכה הטפות מוסר מאף אחד
חבר קבינט המלחמה של ממשלת ישראל השר בני גנץ שוחח עם טרודו לאור דבריו, עדכן אותו בהתפתחויות במלחמה והדגיש בפניו את המשך השימוש של חמאס בתושבי עזה כמגן אנושי. בשיחה ציין טרודו את תמיכתו ארוכת השנים בישראל, זכותה להגן על עצמה וכן את הצורך לפעול להשבת החטופים באופן מיידי. טרודו הוסיף כי המשך הסיוע ההומניטרי לתושבי הרצועה הוא בעל חשיבות לשמירה על אפשרות לעתיד טוב יותר לאזור כולו
בינתיים דווקא תומכי הפלסטינים יצאו נגד טרודו ומשטרת ונקובר נאלצה הגן עליו בפני המפגינים. טרודו הגיע למסעדה בוונקובר באחד הערבים האחרונים. קרוב לשלוש מאות מפגינים תומכי הפלסטינים ששמעו על כך הגיעו למקום וקיימו הפגנה מול המסעדה. משטרת ונקובר הגיעה למקום עם כמאה שוטרים. לדברי המשטרה שניים מהמוחים אף נעצרו, ואחד מהם חשוד שהיכה את אחד השוטרים שנזקק לטיפול רפואי. במשטרה מציינים עוד כי המפגינים התאספו ללא התראה מוקדמת ליד המסעדה, החזיקו דגלי פלסטין, וקראו שיש לבצע הפסקת אש מיידית ברצועת עזה. המפגינים צעקו לטרודו כי יש לו דם על הידיים
למעלה ממאה אלף איש צפו בשתי הופעות של הלהקה הבריטית המצליחה קולדפליי, שנערכו בסוף חודש ספטמבר
(צילומ של רוני רחמני)
למעלה ממאה אלף איש צפו בשתי הופעות של הלהקה הבריטית המצליחה קולדפליי, שנערכו בסוף חודש ספטמבר. ההופעות התקיימו באצטדיון בי.סי פלייס בדאון טאון ונקובר שהיה מלא לחלוטין
קולדפליי הוקמה על ידי הסולן כריס מרטין בלונדון לפני כעשרים ושש שנים. הלהקה זכתה לחשיפה גדולה עת הוציאה את הסינגל שלה צהוב. בשנות פעילותה הלהקה זכתה בעשרות פרסים, מכרה לא פחות ממאה מיליון תקליטים ומיליוני צופים הגיעו להופעות שלה בכל רחבי העולם. לפי סקר של מגזין המוזיקה האמריקאי הידוע הרולינג סטון קולדפליי נכנסה למקום הרביעי והמכובד של רשימת האמנים הטובים ביותר בעולם בתקופה של שנות האלפיים
כמו אמנים רבים אחרים בתחום הבידור גם קולדפליי נקלעה לסכסוך משפטי חריף. זאת לאחרונה עם מנהל הלהקה מאז הוקמה דייב הולמס. חוזה הניהול שלו הסתיים בסוף שנה שעברה והלהקה החליטה שלא לחדשו מסיבות לא ידועות בשלב זה. לאור כך הולמס תבע את הלהקה בבית המשפט העליון באנגליה. עתה תביעתו נמצא בטיפול משפטי בין הצדדים הניצים. הולמס טוען שהוא ניהל את קולדפליי בהצלחה מרובה כידוע במשך למעלה מעשרים ושתיים שנים. בכתב תביעתו נגדה הוא טוען שקולדפליי הפכה לאחת הלהקות הטובות ביותר בעולם. ההל לשעבר תובע את קולדפליי בסכום גבוה מאוד הנאמד בשניים עשר מיליון דולר. בכתב התביעה שלו נאמר עוד מדובר באחוזים שמגיעים לו כמנהל הלהקה לשעבר על אלבומים עתידיים שעדיין לא יצאו לאור. הכוונה לאלבומים העשירי והאחד עשר שטרם יצאו לאור על ידי קולדפליי. הולמס טוען שקולדפליי קיבלה כבר מקדמות בגובה שמונים ושניים מיליון דולר מחברת התקליטים ולו מגיעים כשניים עשר אחוזים מהסכום הגבוה זה
אנו חזינו בהופעה הראשונה של קולדפליי בבי.סי פלייס של ונקובר ומאוד מאוד נהנינו. ממש חוויה מוזיקלית מהמדרגה הראשונה. כרטיס מרטין שר את מרבית להיטי הלהקה בלויי שלושת חבריה הגיטריסט ג’ון באקלנד, הבסיסט גאי ברימן והמתופף ויל צ’מפיון
הסאונד היה מדהים, התאורה מעניינת ובלונים גדולים עפו להם בכל רחבי האצטדיון הענק. אלפי הצופים שרו בהנאה ובקול רב את השירים הידועים שהביאו את קולדפליי לפסגה העולמית של המוזיקה
הלהקה יצאה אשתקד לסיבוב עולמי שימשך כשנתיים וחצי ויכלול מדינות רבות. זאת כולל ארה”ב קנדה, ומדינות באירופה ואסיה. מחירי הכרטיסים הגבוהים לא מונעים את רכישתם המהירה ובדרך כלל כולם נמכרים להופעות של הלהקה הבריטית מראש. מדובר בסיבוב ההופעות השמיני של הלהקה והוא מכניס כסף רב לקופתה השמנה גם כך
קולדפליי שרה בסגנון רוק אלטרנטיבי ופוסט-בריטפופ. שנה לאחר הקמתה (באלף תשע מאות תשעים ושמונה) הלהקה החלה לקרוא לעצמה קולדפליי, ומאז היא לא מפסיקה להצליח. למרות ההצלחה ולזכותה, הלהקה מעורבת במספר גדול של פרויקטים חברתיים של אמנסטי ועוד. כרטיס מרטין עצמו תומך בגן בוסתן אברהם בעיר תל אביב שהוא גן ילדים יהודי-ערבי ומדוברות בו השפות עברית וערבית. לאור פרוייקט זה מרטין הגיע לביקורים פרטיים בישראל
קולדפליי עדיין לא הופיעה בישראל ולפיכך לפי הערכות כחמישים אלף ישראלים נוסעים מדי חודש לראות הופעות של הלהקה הבריטית בערים שונות באירופה. קולדפליי הופיעה בירדן הסמוכה לישראל. כריס מרטין מוכן שהלהקה תופיע גם בישראל בתנאי שההופעה תהיה משותפת לישראלים ופלסטינים
הסולן של הלהקה הודיע בעבר כי קולדפליי תפסיק להוציא תקליטים בעוד שנתיים ובסך הכל יצאו לאור עוד שלושה אלבומים בלבד. לדבריו הלהקה לא תתפרק אלה תמשיך לבצע הופעות חיות בלבד ברחבי העולם
קבוצת הישראלים הגרים בטורונטו באתר פייסבוק פעילה נושאים שונים. הקבוצה כוללת קרוב לשלושת אלפים חברים שגרים בטורונטו והסביבה והיא נוסדה לפני כארבע שנים. לקבוצה יש שישה מנהלים ועורכים והם: אמיר אשל עמית לוי, ליאור פפו, טל מנע, ליאור ברק ודוד מק. להלן מקבץ של נושאים ובקשות שהתפרסמו לאחרונה בקרב קבוצת הישראלים בטורונטו: ברכות לחג ראש השנה הקרוב מטעם הנהלת האתר, לורה מציעה שירותים של משלוח פרחים עד הבית, בנימין מציע למכירה דירה בת שלושה חדרים דווקא בתל אביב, אלבינה מציעה שירותי מניקור, פדיקור ועוד, בוריס מציע להשכרה דירה בפלורידה בתקופה החורף הקר הכוללת שני חדרי שינה ומתאימה לארבעה אורחים, אליס מציעה שירותי ניקוי יסודי לבתים ודירות, אלירן מציע למכירה בריצ’מונד היל קוטג’ בן שלושה חדרים במחיר של כמיליון ושש מאות אלף דולר, ג’ו מציע ערבי קריוקי למי שמעוניינים, אור מחפש משפחה שתארח אותו לארוחת חג ראש השנה, אנתוני מחפש מנעולן לעבודה שישה ימים בשבוע תמורת כאלפיים וחמש מאות דולר לשבוע, יונתן מחפש בדחיפות חדר להשכרה, שושנה מברכת את הכל בחג שמח ומאושר, אלדר מציע שירותי ניקוי לבתים ודירות, יערה מציעה לאפות חלות ועוגות לקראת החג, שיילה מציעה למכירה ענתיקות, ריהוט, צעצועים ועוד, חביבי מציע לנקות גינות של גני ילדים, תמר שהגיע בימים אלה לטורונטו מחפשת מניקוריסטית, ולדיסלב מחפש מידע על משלוחי חבילות מקנדה לישראל, יגאל מציע למכירה מגרשים ובתים בסביון ובנימין מציע למכירה והשכרה של דירות בתל אביב
***
קבוצת ישראלים בוונקובר לעסקים בפייסבוק כוללת כשלוש מאות חברים. היא נוסדה גם כן לפני ארבע שנים. את הקבוצה מנהלים ועורכים שניים: דן גולב ויואב די
להלן מקבץ של נושאים שפורסמו לאחרונה בדף של הקבוצה מוונקובר: סרגי מציע שירותי תיקון לגלגלים של מכוניות, נתנאל מפרסם שיעורים בחסידות והכנות לראש השנה, עופר מציע שירותים וייעוץ למי שעשו רילוקיישן מישראל לקנדה או כאלה שחזרו לישראל מרילוקיישן בקנדה, איריס מציעה השכרה של דירות סאבלט, יוני מציע שירותים לבניית דקים לבתים, אמנון ויובל מציעים שירותי שיווק וקידום לפרסומות בגוגל, אלון מחפש וטכנאים ושיפוצניקים לעבודה באזור ונקובר ומייק מציע שירותי תיווך לדירות ובתים באזור
***
קבוצת הישראלים בקנדה בפייסבוק פועלת מזה שש שנים וכוללת לא פחות משמונת אלפים חברים. את הקבוצה מנהלים ועורכים שניים: אריאל פרץ ואביבה יהודה
להלן מקבץ של נושאים ושירותים שמפורסמים בקבוצה של הישראלים בקנדה: נופר שואלת איך מתחילים בהליך הגירה לקנדה ואיך משיגים במהירות ויזת עבודה, קובי שוקל לעבור עם אשתו לקנדה לתקופת ניסיון והוא שואל האם האזרחות האמריקנית שלו והאזרחות הבריטית של אשתו יכולים לעזור, אור מציע לבנות אתרים לעסקים כולל התאמה לסלולר, לי מחפשת מקלדת עם אותיות בעברית למחשב הנייד שלה, אביגיל שמעוניינת להגר לקנדה שואלת האם הניסיון הגדול שלה כאחות בחדר ניתוח יעזור לה להשיג עבודה, מאירנה שואלת האם מישהו מצא את המחשב הנייד שלה שנשכח בקלגרי, ישראלי אנונימי המעוניין להגר לקנדה שואל האם להנדסאי בישראל יכול לעבוד הנדסאי בקנדה, ערן מציע שירותי ניקיון לעסקים ודירות, תמר מציעה למכירה ספה יוקרתית בשמונה מאות דולר, טל מציעה שירותי ניקוי אחרי ראש השנה, לירן הוא חזן בסגנון ספרדי/עדות המזרח מחפש עבודה לראש השנה ויום כיפור, רחל מציעה מתכונים מיוחדים ובריאים לראש השנה ולחג הסוכות, זוג עם שלושה ילדים מבקשים עצות להגירה לקנדה
Juan Villegas rehearsing Edictum, choreographed by Vanessa Goodman, which is about Villegas’s Sephardi ancestry. The work is part of Dancing on the Edge’s EDGE One July 6 and 8 at the Firehall Arts Centre. (video still from Vanessa Goodman)
“I am very happy to be able to share my work and talk about Sephardic Jews, as I am doing a lot of research and I am discovering a lot about my own culture and where it comes from,” Juan Villegas told the Independent about Edictum, a new work with Vanessa Goodman about his family heritage, an excerpt of which he will perform at this year’s Dancing on the Edge July 6 and 8. “Throughout history, the Jewish community has suffered a lot and I am very happy to be able to pay respect, honour, shed some light and help tell the story of my ancestors,” he said.
Villegas and Goodman had already started their collaboration when Villegas found out that his ancestors were Spanish Jews who, following the Alhambra Edict of Expulsion in 1492 and the persecution of Jews by the Spanish Inquisition, sought refuge in Colombia.
In 2015, Spain passed legislation to offer citizenship to members of the Sephardi diaspora, but the window of opportunity to apply was only a handful of years and Villegas’s family missed it. However, they did apply to Portugal, which passed a similar law, also in 2015. Given the number of applicants, it could be several years before the family finds out. For the application, certified records were needed, so Villegas’s siblings hired a genealogist.
“They did both of my parents’ family trees and both ended up having the same ancestor – Luis Zapata de Cardenas, who came to Antioquia, Colombia, from Spain in 1578 and whose family had converted to Catholicism in Spain,” he said. “What is unclear to me is whether Luis Zapata de Cardenas was a practising Jew and was hiding it or if his family back in Spain became Catholic and raised him Catholic. I find it very hard to believe that people fully converted to Catholicism, as religion is so embedded in one’s culture and must be very difficult to switch by obligation. So, this is probably when they started disguising some Jewish rituals as Catholic, which happened a lot in Colombia.”
Villegas left Colombia in 2003, at the age of 18, concealing from his family his real reasons for leaving.
“I told them that I was going to only be in Canada for eight months to study English and then come back to Colombia,” he shared, “but deep inside I knew that I wanted to find a way to stay in Canada. I am gay and had a hard time growing up in Colombia – without realizing it, I was also escaping from a traumatic childhood, as I had been sexually abused and bullied at school. I was lucky enough that my parents helped pay for ESL studies in Canada and then I was able to do my university studies in Vancouver at Emily Carr University.”
After getting a bachelor’s degree in design from Emily Carr, Villegas worked at a design studio but was let go when the economy collapsed in 2008. He took about a year to figure out what he wanted to do next.
“I had a lot of unresolved trauma and I think it was a combination of having the time and (unconsciously) wanting to be healed from trauma that I started taking yoga and dance classes,” he said. “I met a dance artist named Desireé Dunbar, who had a community dance company called START Dance and she invited me to join her company. Vanessa [Goodman] had just graduated from the dance program at SFU and she was in the company also, this was back in 2009. Then, in 2010, I joined the dance program at SFU and Vanessa came to choreograph for us a couple of times. I always loved working with her and I felt like I connected with her.”
Graduating from SFU with a diploma in dance, Villegas moved to Toronto, where he danced for a few years. When he returned to Vancouver in 2017, he started following Goodman’s work. Intrigued, he asked if she would choreograph something for him and she agreed.
“And that piece that we created was about family,” he said, “but we left it at that, because I did not get the grants I needed to continue the work. So, when I discovered about my Sephardic Jewish ancestry, I pitched the idea to her and she agreed (without me knowing that she also has a Jewish background).”
Juan Villegas rehearsing Edictum. (video still from Vanessa Goodman)
Everything fell into place, he said, including some funding, so they took up work again this year on Edictum, which is Latin for order or command. The project was always intended to be a solo for Villegas, and they had started by “diving into his family history and the names of his ancestors to build movement language,” said Goodman.
“Since his family found that they have Jewish ancestry and were a part of the diaspora from Spain and Portugal in the 1400s, we found it very relevant to revisit the starting material and expand on this history inside the work,” she said. “I was raised Jewish culturally and we found, through conversations about our family rituals in relation to culture, food and celebration, there were some very interesting links between his family’s expressions of their identity and mine. We have woven these small rituals into the piece and have found a very touching cross-section of how this can be shared through our dance practice in his new solo.”
Goodman is also part of plastic orchid factory’s Ghost, an installation version of Digital Folk, which will be free to visit at Left of Main July 13-15. It is described on plastic orchid factory’s website as “a video game + costume party + music and dance performance + installation built around the desire to revisit how communities gather to play music, dance and tell stories.”
“I began working with plastic orchid factory on Digital Folk in the very early days of its inception,” said Goodman. “James [Gnam] and Natalie [Purschwitz] began researching the work in 2014 at Progress Lab, and I was a part of that initial research for the piece. Since then, the work has been developed over a long period of time with residency creation periods at the Cultch, at Boca del Lupo, at the Shadbolt, at SFU Woodward’s, and it has toured Calgary and northern B.C. This work lives in several iterations, but the Ghost project is a beautiful way for the work to live in a new way one more time. The cast got together at Left of Main in December of 2022 and filmed the piece for this upcoming iteration…. It is exciting to see a work have such a rich life with so many incredible artists who have been a part of this project.”
Dancing on the Edge runs July 6-15. It includes paid ticket performances at the Firehall Arts Centre, where Edictum will be part of EDGE One, and offsite free presentations, such as Ghost. For the full lineup, visit dancingontheedge.org.
בוונקובר כמו בעשרות רבות של ערים ברחבי העולם ממשיכים ישראל ויהודים מקומיים להפגין נגד המהפכה המשפטית של ממשלת נתניהו, ובעד שמרית הדמוקרטיה בישראל. ההפגנות בוונקובר נערכות זה החודש השלישי ברציפות עד כה נערכו כבר שנים עשר אירועים, בכיכר רובסון בדאון טאון בסמוך לוונקובר ארט גלרי – בימי ראשון בשתיים עשרה בצהריים. משתתפים בהן בין עשרים לחמישים איש לכל היותר. למארגני האירוע ברור שמטבע הדברים לישראלים וליהודים שגרים כאן אין רצון להשתתף באירועים קהילתיים כאלה או אחרים, או בהפגנות הקשורות בישראל. חשוב להם להראות שגם כאן יש הפגנות תמיכה בדמוקרטיה הישראלית ונגד הצעות החוק של נתניהו ואנשיו להריסתה, גם אם המשתתפים בהן הוא מועט באופן יחסי לערים אחרות בעולם
מארגני ההפגנות בארץ ובעולם כותבים באתר שלהם בפייסבוק: “עכשיו זה הזמן. הזמן השחור. עכשיו זה הרגע לקום ולזעוק: הארץ הזאת בנפשנו היא
מה שקורה בה היום יקבע מי היא תהיה ומי אנו וילדינו נהיה. (דויד גרוסמן)
ישראל נמצאת כעת תחת מתקפה על בסיס קיומה – על הדמוקרטיה שלה. מול המתקפה הזו קמה מחאה חסרת תקדים בישראל, בקרב ישראלים רבים ברחבי העולם. בשבת נצא מהבית – מוונקובר ועד סידני כדי לקחת חלק במאבק לעצירת המהפכה המשטרית, כדי להשמיע את קולנו במלחמה על
הדמוקרטיה. תביאו שלטים ודגלים, תביאו כלים מוזיקליים.
תבואו צבעוניים. אנחנו רוצים לשתף את הקהילות הפלורליסטיות וססגונית תזמינו את החברים שלכם, את המשפחות שלכם, את הילדים שלכם, את ההורים שלכם. תזמינו חברים שאוהבים את ישראל ורוצים לתמוך המאבק שלנו על הדמוקרטיה בארץ. הפיצו ושתפו”
בן הסיסמאות שמופצות בהפגנות בוונקובר ובערים אחרות בעולם כולל בישראל: “שקרן קטן”, “בא לריב”, “מלשכת ראש הממשלה מבקשים להבעיר”, “נתנהיו הסיר את הדמוקרטיה מהקבוצה”, “עשבים שולטים”, “אף אחד לא מדבר על צדק”, “יחריב לוין”, “שמחה ואסון”, “שהמדינה תישרף”, “דיקטטורה בעזרת אשם”, “מושחתים שתו אותנו בקשית”, “צדק עזב את הקבוצה”, “חירות עזב את הקבוצה”, “חירות סוף”, “אנו מחריבים בזאת”, “אתה ואני נהרוס את העולם”, “חיקקה בנוסקר”, “השר לביטחון על הפנים”, “משנכס אדר מרביצים בשמחה”, “ישראל מתפרקת”, “אני ימני דמוקרטי”, “הועדה למינוי שפוטים”, “איך אומרים איראן בעברית”, “אל תקרע לי עם”, “ביי-טק. ההפיכהמרסקת את הכלכלה”, “ביבי איבדת את זה”, “נלחמנו למען המדינה, עכשיו נילחם עליה”, “לא יהיה כלום, כי לא נשאר כלום”, “Jוקה עכשיו”, “אנחנו חרדים!”, “שלוש רשויות: מבצעת, מבצעת, מבצעת”, “אין לכם רשות (שופטת)”, “דמוקרטיה על מלא”, “אנחנו המחנה המשותף (הרוב הדמוקרטי)”, “אחדות עכשיו”, “שלא ידע דמקורטיה”, “נבצרות עכשיו”, “מר קלקלה”, “רפורמה עושים לאט לאט. הפיכה עושים מהר מהר”, “לא לדיקטטורה! נלחמים על הדמוקרטיה”, “חובה להתנגד”
מרבית המשתתפים בהפגנות בוונקובר כו העמיתים בישראל די מיואשים ממה שקורה בארץ, משלטונו המפחיד של בנימין נתניהו, שכל שחשוב לו הוא לשמור על כיסא ראש הממשלה. רבים לא מאמינים שאפשר לחזור אחורה לשלטון אחר – ללא נתניהו. לרבים ברור שכיבוש השטים כתוצאה ממלחמת ששת הימים מצד אחד ריבוי הילודה אצל החרדים ויוצא מדינות ערב, הביאו למצב הנוכחי, שבו הימין, החרדים והקיצוניים עושים כמעט כרצונם. מספר מפגינים שחזרו מישראל סיפרו על מצב הרוח שם שהוא קודר ביותר. לכולם כמעט ברור שהאשם העיקרי במצב הבלתי נסבל הזה שמביא נזק גדול ישראל הוא נתניהו. הוא נמצא בשלטון כבר למעלה מחמש עשרה שנים
I’ve always thought of the Nordic region as peaceful. Admittedly, my knowledge of the area is largely limited to Risk, the board game, where Greenland, Iceland and the Scandinavian countries are considered a haven, free of imminent attack from the throw of a dice.
Well, Finland just purchased Israel’s David’s Sling defensive system. For $345 million US. It was one of Finland’s first moves after recently being accepted into the North Atlantic Treaty Organization. And it was the first sale abroad for David’s Sling, an integrated part of Israel’s multi-tier missile defence system. Israel now carries the title of major supplier to NATO.
I guess the world’s a bit more complicated than Risk.
***
So long, Noa Tishby, the Israeli performer appointed by our previous prime minister, Yari Lapid, to advocate for Israel through her strong social media presence. With the formal and former title of special envoy for combating antisemitism and delegitimization of Israel – fit that onto a business card! – she was known for sparring with BDS advocate Bella Hadid and others. Tishby was also a vocal supporter of Israel’s anti-judicial reform movement. Giving voice to the many thousands protesting the current government and its extreme shift rightward and into sometimes theocratic territory, Tishby says this was the reason for her dismissal. Well, ya. As the hawkish Jerusalem Post editorialist Ruthi Blum noted, “Tisbhy is free to share [her opinion]. But she shouldn’t have expected the government she’s been bashing to keep her as a representative.” Well, no. But keep on truckin’ Noa Tishby.
BTW, Tishby will be a guest at the JNF Negev event in Vancouver on June 29.
***
Israel’s Tel Aviv Museum of Art is again among the world’s 100 most visited museums. This according to international art magazine The Art Newspaper. TAMA was ranked 49th in 2022, a jump from its 56th place the year prior. I am fortunate to be one of those visitors, on multiple occasions, over the past many years, often dragging my two children there when they were younger – how fun was that!
Paris’s Louvre and the Vatican Museum took first and second place, respectively. Canada was represented with a 60th place win by Toronto’s Royal Ontario Museum.
***
Congratulations Milk & Honey, Israel’s preeminent whisky distiller, awarded the 2023 world’s best single malt whisky by the World Drink’s Awards for its Elements, Sherry Cask drink. Described as “[f]ruity aromas of citrus zest and white peach with a dash of wood varnish. Sweet to the taste … with flavours of golden syrup, vanilla, tropical fruit and iced tea.…” Sounds like a palate pleaser to me. But, if I had to choose, my favourite would be Seagram’s Five Star rye whisky. Not so much for its taste but for fond memories of fighting with my siblings for the silver sheriff’s star glued to the bottles.
***
Jerusalem was selected by Time magazine as one of the world’s 2023 top 50 destinations, holding the 48th spot. It’s one of my favourite places to visit on a bustling Friday, starting with a walk through the overcrowded neighbourhood of Mea She’arim and enjoying a freshly baked challah. Then, bargaining my way through the Old City’s Arab Market, its tastes, smells and sights, and eventually making my way to the Western Wall, with the golden Dome of the Rock overhead. Ending with lunch at Machane Yehuda, the popular central Jerusalem food market, which has the freshest of meats and vegetables, and many colourful stalls.
Not to be outdone, Canada held two spots. Churchill was third – can’t beat those Northern Light spectaculars. Vancouver was 38th, for its eclectic cuisine and the beautiful Stanley Park.
***
For sure, difficult days in Israel. Sociopolitical cultures are clashing internally. External enemies are looking on with glee, and testing us. But we’re not sinking into despair. Israel has experienced difficult times before and emerged stronger and wiser. So it will be this time.
Arguably, we are being governed by the worst government in our short history – for many reasons, including recent security challenges. I mean, come on, with someone as inexperienced and reactionary as Itamar Ben-Gvir as national internal security minister. Or Finance Minister Bezalel Smotrich spouting off on things about which he should know better and doesn’t. But let’s not blame the victims for the terror and rockets. Hezbollah, Hamas, Iran, an inept Palestinian leadership with a hateful street – they are to blame, not the government.
Usually, it’s the right-wing governments that muster support for the very difficult realpolitik choices, from Menachem Begin’s 1982 Sinai exit to Ariel Sharon’s 2005 Gaza disengagement. Even Binyamin Netanyahu’s 2021 peace deals with several Arab countries under the Abraham Accords. Unfortunately, Netanyahu’s current government may be too inexperienced and messianic to enable reasonable, democratic, liberal change – read judicial reform – at such a scale. But who knows.
We cannot despair. At a very esoteric level, Israelis have hope. In fact, hope is the theme of our national anthem, Hatikvah, The Hope.
***
According to the World Happiness Report, published by the Sustainable Development Solutions Network, Israel remains one of the happiest countries in the world. (See jewishindependent.ca/measuring-happiness.) Rising to fourth place in 2023, just behind Finland, Denmark and Iceland, Israel’s showing likely reflected its reputation as a “villa in the jungle,” as dubbed by former prime minister Ehud Barak – despite being in the Middle East, one of the most contentious spots … on the Risk board.
Bruce Brownis a Canadian and an Israeli. He made aliyah … a long time ago. He works in Israel’s high-tech sector by day and, in spurts, is a somewhat inspired writer by night. Brown is the winner of the 2019 AJPA Rockower Award for excellence in writing, and wrote the 1998 satire An Israeli is…. Brown reflects on life in Israel – political, social, economic and personal.
