Richmond educator Alisa Magnan is petitioning Richmond city council to create, adopt and publish a truth and reconciliation policy. (photo from Alisa Magnan)
On Sept. 30, the National Day for Truth and Reconciliation, Richmond educator and Jewish community member Alisa Magnan hoped to attend a commemoration event in her home city – but couldn’t find one. Instead, she went into Vancouver for a special naming ceremony, where Trutch Street was renamed Musqueam View Street.
“[Former] Vancouver Mayor Kennedy Stewart spoke about being a settler himself, and about wanting to do more for reconciliation,” she recalled. “On the City of Vancouver’s website, they have a whole policy and framework for reconciliation, but the City of Richmond’s website has nothing, and even their history starts with settlers in 1860. There’s almost no mention of Musqueam except that they came to Richmond to work in the cannery!”
Magnan, a teacher at Spul’u’kwuks Elementary in Richmond for the past 10 years, initiated a petition with her co-worker, Katherine Myers, that she plans to present at a Richmond city council meeting on Nov. 21. The petition requests that Richmond city council adopt a truth and reconciliation policy that includes signage around historically significant places like the midden at Spul’u’kwuks Elementary, a commemorative event in the city for the annual National Day for Truth and Reconciliation, and a policy on the city’s website that shows what Richmond is doing.
Last month, Magnan attended the all-candidates meeting in Steveston, where she asked Richmond Mayor Malcolm Brodie what he did on the National Day for Truth and Reconciliation. She said Brodie’s response was that he had worked on his campaign.
Magnan also reached out to Richmond city councilor Carol Day to ask why there was no land acknowledgment made prior to council meetings. Day responded that the city is in litigation with both the Cowichan and Musqueam First Nations and that, until it has been resolved, making the land declaration would compromise the city’s legal position. Particularly with the litigation with the Cowichan tribe, Day wrote, “it’s very, very serious, affecting private land that regular people own, land owned by the Port of Vancouver and city-owned land. The court case is groundbreaking and, if the Cowichan win, it will set a precedent for the entire country.”
The Richmond School Board has been very proactive on truth and reconciliation, said Magnan, doing land acknowledgment and scheduling professional development days where educators learn about truth and reconciliation and pass that onto their students. “Our kids are learning about this but not their parents,” she noted. “One parent commented that there was so much negative being taught about the residential schools. ‘Aren’t there any positives?’ the parent wondered.
“In order for Indigenous voices to be heard, you have to know what they’re going through. People need to be educated without having to go searching for it,” Magnan said. “Our goal for the petition is to encourage the City of Richmond to create a truth and reconciliation policy that’s public, so we can see what’s being done, or at least to show they’re working towards it. We want to be proud of what Richmond’s doing, not embarrassed that there’s no ceremony on the National Day for Truth and Reconciliation.”
Courtney Cohen with students from Richmond Jewish Day School holding donated items for care packages. (photo from Rose’s Angels)
The ninth annual Rose’s Angels took place over the months of February and March. With the generous help of family, friends and community, it was possible to donate to 10 not-for-profit agencies servicing the most vulnerable in Richmond.
Rose’s Angels has been a community event since 2012, donating more than 6,000 care packages to date in honour of Rose Lewin and Babs Cohen, Courtney Cohen’s grandmothers. The event runs under the umbrella of the Kehila Society of Richmond, where Cohen and Lynne Fader, co-executive director of the society, established the project together.
Courtney Cohen at the Richmond Food Bank, one of the agencies with which Rose’s Angels works. (photo from Rose’s Angels)
With the increasing cost of living and many families struggling to make ends meet, Cohen and Fader decided to alter this year’s individual care packages to be primarily gift cards to local grocery/drug stores, rather than comprised of many different items. A gift card allows an individual to go independently and purchase what they require when they need it most. The goal is to return to the large care-package event for 2023, if the COVID safety guidelines allow for it.
Rose’s Angels would not be possible without the support of the Kehila Society, family and friends, community volunteers and donors. Throughout the years, Cohen and Fader have created a strong connection with recipient agencies and so are able to purchase specialized items that are most needed by each agency, making the donations more personal. For example, for one not-for-profit this year, Rose’s Angels put together packages that included new hygiene items for both parent and baby, non-perishable snacks, crayons, gift cards to a local grocery store and a reusable bag.
To learn more about the community-based work done by Kehila Society of Richmond or to donate, visit kehilasociety.org or 604-241-9270.
Neighbours provided Richmond Jewish Day School with parking and more when the school’s parking lot and front entrance area flooded. (photos from RJDS)
Last month, amid the heavy rains, Richmond Jewish Day School had to close for two days because its parking lot was flooded. Despite working with city crews and independent contractors to pump out the water, the area still looked like a small lake on the third day – but the school could reopen because of the kindness of its neighbours along No. 5 Road.
RJDS staff and visitors were granted permission to park at the Gurdwara Nanak Niwas temple on the north side of the school building, RJDS principal Sabrina Bhojani told the Independent. On the south side, she said, Subramaniya Swamy Temple allowed the school to use their parking as a pickup and drop-off point, and the gate that joins the two properties was used to access the school building, which was undamaged by the flooding.
Neighbours along the “Highway to Heaven” – called that because of the number and diversity of faith organizations in that stretch of No. 5 Road – come together both at times of adversity and celebration, Bhojani said, and RJDS hosted Celebration of Light on the Highway to Heaven on Dec. 5. The outdoor event was a “communal expression of solidarity in calling out and combating antisemitism and racism,” she said in an email before the event took place.
Invitees included, among others, members of the Christian community, celebrating Christmas; the African community, celebrating Kwanzaa; the Hindi community, who celebrated Diwali in early November; and the Chinese community, who will celebrate Teng Chieh in February.
הסייף הישראלי שאול גורדון, ייצג את קנדה בתחרויות הסיף באולימפיאדת טוקיו שתתקיים בחודש הבא (יולי), ביחד עם 11 סייפים קנדים נוספים.
בניגוד לשאול, אחיו הצעירים מתי גורדון שמשחק רוגבי שביעיות ותמר גורדון שמתחרה אף היא בסיף, משתייכים דווקא לנבחרות ישראל. משפחת גורדון כולה גרה כאן בקנדה: האב אליהו גורדון עובד בממשלה הפדרלית בוונקובר, האם מוניקה גורדון מלמדת באוניברסיטת יו.בי.סי שבעיר, שאול לומד במונטריאול שקוויבק, מתי לומד בקינגסטון שבאונטריו ואילו תמר גרה עדיין עם ההורים בוונקובר.
שאול גורדון יליד תל אביב בן ה-26, גר בוונקובר מאז בגיל עשר. הוא סיים תואר ראשון
בשפה וספרות צרפתית באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה ב-2016. אחרי מכן עבר למונטריאול ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת מקגיל. השנה סיים לימודי תואר מתקדם במשפטים והוא מתמחה בחוקי חלל ותעופה.
גורדון עזב את ישראל בגיל ארבע ועבר עם משפחתו לטורינו שבאיטליה. בגיל שבע החל להתאמן בסיף בסגנון חרב. כשהיה בן 10 עברה המשפחה לקנדה. הוא משתייך לנבחרת קנדה מאז 2011. נבחרת הקנדית הגיעה עימו למקום השני במשחקי פאן אמריקה טורונטו ב-2015. גורדון הגיע למקום השני באליפות האמריקות בהוואנה ב-2018. הוא זכה באליפות ישראל וכן במקום השלישי במשחקי פאן אמריקה בלימה ב-2019. ואילו נבחרת קנדה הגיעה עמו באותם משחקים למקום השני. גורדון זכה במקום השמיני באליפות העולם בבודפשט ב-2019 וזה בעצם ההישג הגדול ביותר בקריירה שלו. כיום הוא מדורג במקום ה-22 בדירוג העולמי.
– איך ההרגשה להגיע אולימפיאדה?
“אני מרגיש טוב מאוד וזו הפעם הראשונה שלי באולימפיאדה. אך המטרה שלי למשחקים השתנתה לאחר הדחייה בשנה. אשתקד רציתי רק להגיע למשחקים. עתה היה לי זמן לחשוב על ציפיות גבוהות יותר. מה אני רוצה לעשות בטוקיו? האם רק להשתתף למשך חמש דקות במשחק אחד? או להשיג אחת מהמדליות שזו בעצם המטרה שלי עכשיו”.
– מה היו ההכנות בעידן המגפה?
“האימונים בראשית השנה התקיימו רק בקנדה בגלל המגבלות. החל ממארס אחרי כשנה ללא תחרויות, התחלתי להשתתף סוף סוף בתחרות בינלאומיות. בקנדה יש מערכת טובה לאימונים אך חסרים מתחרים. אני עושה הרבה אימונים טכניים ופיזיים. מתאמן פיזית ארבעה פעמים בשבוע ועובד על הטכניקה שש פעמים בשבוע. האימונים שלי נערכים במכון הלאומי לספורט במונטריאול”.
– איך אתה מרגיש כאשר אתה מייצג את קנדה ולא את ישראל?
“אני מרגיש ישראלי אך גם קנדי באותו זמן. אני מרגיש מחויבות לייצג את קנדה
במשחקים. המאמנים שלי קנדיים, המאמנים האחראים להכנות הפיזיות קנדיים, חברי משלחת, האדמיניסטרציה, הפסיכולוגים הספורטיביים והמומחים לתזונה – כולם מכאן. אני רוצה להמשיך ולייצג אותם ולהפוך אותם גאים בהישגים שלי. מזה תשע שנים שאני בנבחרת קנדה: בשנתיים הראשונות ייצגתי את הנוער ומאז 2013 אני בבוגרים”.
– תמר אחותך לעומתך מייצגת את נבחרת ישראל בסיף
שאול גורדון
“זו הייתה החלטה חכמה ומתאימה לה. היא למדה בצרפת במשך שנה ב-2019 והיה לה קשה לייצג את קנדה משם. לעומת זאת בתור סייפת ישראלית היא יכלה להשתתף ביותר תחרויות באירופה. וכן לקבל תמיכה כספית שזה מאוד חשוב בסיף. תמר מתחרה בסגנון חרב כמוני והיא פשוט יותר מוכשרת ממני ואף נמצאת בדרגה גבוהה ממני. אנו מתאמנים יחד כאשר אני מגיע לוונקובר. תמר כיום בת 17 והיא נחשבת לספורטאית מאוד חזקה. היא מתחרה עם בנים כי אין בנות ברמתה”.
תמר גורדון, כשהייתה בת 15, כמו אחיה הגדול שאול, זכתה גם כן באותה אליפות ישראל (2019) בתחרות לבוגרות למרות גילה הצעיר. היא אמורה לסיים את לימודי התיכון בעוד כשנה וחצי ולאחר מכן תלמד כנראה באחת האוניברסיטאות בארה”ב. בין ההישגים הבולטים ביותר שלה: מקום ראשון באליפות צרפת לקדטים (על גיל 17) ב-2019 וכן מקום השלישי באליפות אירופה לקדטים בקרואטיה אשתקד.
תמר על התתשפותה בנבחרת ישראל: “עם נבחרת ישראל יש לי יותר אפשרויות להשתתף בתחרויות סיף אירופאיות. מאוד חשוב לי להתחרות ברמה הגבוהה ביותר כאשר חלק מהסייפות הטובות בעולם נמצאות באירופה. אני מרגישה גם גאה לייצג מדינה כמו ישראל בקנה מדינה בינלאומי”.
– יש לך אח נוסף שגם הוא ספורטאי
“מתי בן ה-23 משחק רוגבי שביעיות. הוא היה הקפטן של נבחרת אוניברסיטת טורונטו כאשר למד בחוג ללימודים אירופיים. כיום הוא בנבחרת אוניברסיטת קווינס קינגסטון, ששם הוא לומד שנה שנייה במשפטים. השנה אין להם עונה בגלל המגפה. והכי חשוב הוא שמתי נמנה על נבחרת ישראל ברוגבי שביעיות”.
מתי על השתתפות בנבירת ישראל: “זה נותן לי היכולת להשתתף ביותר משחקים בינלאומיים וברמה הגבוהה ביותר האפשרית. וכן להכיר כמה שיותר ישראלים ולמצוא חברים. כך אני יכול לנסוע בכל העולם ולייצג את הנבחרת של המדינה בה נולדתי”.
– חברתך יאנה בוטביניק משתייכת לנבחרת ישראל בסיף. איך בכלל הכרתם?
“הכרנו באליפות העולם שנערכה בוושי סין ב-2018. מאמן נבחרת הדקר של קנדה, ויקטור גנצביץ, אותו אני מכיר מצוין, הציג אותי בפניה. גנצביץ הוא הבעלים והמאמן הראשי של מועדון הסיף בוונקובר ‘דינמו פנסינג’, בו התאמנתי במשך 15 שנים. יאנה רצתה ללמוד בארה”ב וביקשה לקבל אינפורמציה ממני. מאז אנו ביחד.
– אתם מתחרים בסגנונות שונים
“כן. אני מתחרה בחרב והיא מתחרה בדקר. החוקים שונים והשימוש בנשק שונה. בחרב מותר לפגוע רק מאזור החגורה למעלה כשאפשר להשתמש בכל חלקי הלהב לדקור ולהצליף. ואילו בדקר אפשר לפגוע בכל הגוף אך רק באמצעות דקירה אחת. אני בחרתי בחרב כי זה סגנון מהיר ואגרסיבי יותר. דקר לעומת זאת יותר מחושב, המתחרים יותר זהירים. משחק יכול להגיע עד ל-20-25 דקות בזמן שבחרב משחק נמשך בממוצע כחמש דקות. בסגנון השלישי,רומח, אפשר לפגוע בחזה, בבטן ובכל החלק האחורי של הגוף, כאשר כמו בדקר צריך לדקור את המתחרה. המשחק יותר ארוך מחרב ויותר קצר מדקר”.
בוטביניק (22) לומדת בימים בחוג למתמטיקה ומחשבים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. היא עלתה מרוסיה לישראל ב-2010 ובגיל 17 זכתה לראשונה בתואר אלופת ישראל לנוער. מאז 2019 היא נחשבת לבוגרת וסיימה במקום העשירי באליפות אירופה. כיום מדורגת בוטביניק במקום ה-68 בדירוג העולמי.
– איך זה יהיה להתחרות בטוקיו ללא קהל לאור המגפה?
“אכן הפעם לא יהיה קהל כך שתהיה זו אולימפיאדה שונה בתכלית. קהל חשוב מאוד בתחרות בסדר גודל כזה כמו אולימפיאדה. יחסר לי במיוחד שחברי משפחתי לא יכלו להגיע אך זה לא בשליטתי.
– מה קורה עם הלימודים שלך במונטריאול?
“השגתי כבר תואר במשפטים ואני יכול כבר לעבוד בתחום אך אסור לי לייצג לקוחות, לפני שאני אעבור את בחינת לשכת עורכי הדין. אחרי האולימפיאדה אנסה להשיג עבודה בניו יורק כך שאוכל להיות עם יאנה. זה גם טוב לסיף. ניו יורק כמובן יותר מעניינת מוונקובר והיא גם מצוינת לעבודה. התחלתי לבדוק הצעות עבודה עם מספר גדול של משרדי עורכי דין בניו יורק. המטרה שלי לעבור בסתיו לניו יורק וגם יאנה אמורה לחזור לשם באותה עת”.
הסייף הישראלי שאול גורדון ייצג את קנדה בתחרויות הסיף באולימפיאדת טוקיו שתתקיים בחודש יולי הקרוב. אחד עשר סייפים נוספים ייצגו את קנדה באולימפיאדה ביפן.
גורדון יליד תל אביב בן ה-26, גר בעיר ריצ’מונד שליד ונקובר בריטיש קולומביה מאז היותו בגיל עשר. הוא סיים תואר ראשון בשפה וספרות צרפתית באוניברסיטת פנסילבניה, שבפילדלפיה ארה”ב בשנת 2016. לאחר מכן עבר גורדון למונטריאול כדי ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת מגיל. השנה הוא סיים לימודי תואר מתקדם שני במשפטים (על חוקי אבטחת החלל).
גורדון עזב את ישראל בגיל ארבע ועבר עם משפחתו לגור בעיר טורינו שבאיטליה. כבר בגיל שבע התחיל להתאמן בסייף בסגנון חרב. בגיל עשר (שש שנים לאחר מכן) עברה המשפחה לריצ’מונד. ומאז זה ביתו הקבוע למעט תקופות הלימודים הארוכות בארה”ב וקנדה.
בשנת 2019 זכה גורדון במקום השמיני באליפות העולם בבודפשט הונגריה שזה ההישג הגדול ביותר בקריירה שלו. באותה שנה הוא זכה גם במקום השלישי במשחקי פאן אמריקה שנערכו בלימה פרו. ואילו נבחרת קנדה שבה הוא משתתף הגיעה באותם משחקים למקום השני. הנבחרת הקנדית הגיעה עימו עוד פעם למקום השני במשחקי פאן אמריקה שנערכו בטורונטו בשנת 2015. גורדון זכה עם הנבחרת הקנדית גם במקום הראשון במשחקי גביע צפון אמריקה שהתקיימו בשנת 2011 בדאלאס טקסס. גורדון (המחזיק גם בדרכון ישראלי) זכה באוקטובר 2019 באליפות ישראל לבוגרים. כיום הוא מדורג במקום ה-22 בדירוג העולמי לסיף.
אחותו הצעירה של שאול, תמר גורדון, כשהייתה בת 15 זכתה גם כן באותה אליפות ישראל בסיף בתחרות לבוגרות (למרות גילה הצעיר). תמר גורדון (כיום היא בת 17) גם כן מתחרה בסגנון חרב, נמנית על נבחרת ישראל. היא אמורה לסיים את לימודי התיכון בריצ’מונד בעוד כשנה וחצי. לאחר מכן תלמד קרוב לוודאי באחת האוניברסיטאות בארה”ב. בשנה שעברה זכתה תמר גורדון מקום שלישי באליפות אירופה לקדטים (עד גיל 17) שהתקיימה בקרואטיה. היא זכתה במקום ראשון באליפות צרפת בשנת 2019. וכן הגיעה מקום שלישי בתחרות לקאדטים שנערכה בצרפת אשתקד.
אולימפיאדת טוקיו הייתה אמורה להתקיים במקור בקיץ אשתקד אך המשחקים הבינלאומיים נדחו לקיץ זה בגלל מגפת הקורונה. האולימפיאדה תיפתח ב-23 יולי ותימשך עד השמונה באוגוסט. לטוקיו אמורים להגיע למעלה מאחד עשר אלף ספורטאים (מ-207 מדינות), בהם לא פחות מ-85 ספורטאים מישראל. אם כן תהיה זו המשלחת הישראלית הגדולה ביותר אי פעם השתתפה במשחקים האולימפיים כלשהם. האולימפיאדה אמורה אגב להתקיים ללא קהל לאור המגפה חשש להידבקות עולמית.
שאול גורדון פגש את יאנה בוטביניק (בת ה-22) – שהיא סייפת הדקר הבכירה בישראל – בשנת 2018 באליפות העולם בוושי סין, ומאז הם ביחד. בוטביניק נמנית על נבחרת ישראל לומדת בימים אלה בחוג למתמטיקה ומחשבים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק בארה”ב. היא עלתה מרוסיה לישראל בשנת 2010, ומגיל 14 החלה להתאמן בסייף. בגיל 17 היא זכתה לראשונה בתואר אלופת ישראל (לגילאים אלו). משנת 2019 בוטביניק נחשבת לבוגרת והיא סיימה במקום עשר באליפות אירופה, וזכתה במדליית ארד בברטיסלבה סלובקיה. כיום היא מדורגת במקום ה-68 בדירוג העולמי לסיף.
האח האמצעי של שאול, מתי גורדון (23), משחק דווקא רוגבי והוא נמנה על נבחרת ישראל ברוגבי שבע. מתי גורדון למד במשך ארבע שנים בחוג ללימודים אירופיים באוניברסיטת טורונטו. עתה הוא נמצא בשנה השנייה של לימודי לתואר במשפטים אוניברסיטת קווינס קינגסטון אונטריו.
At 109, Richmond resident Reuben (Rube) Sinclair might be Canada’s oldest Second World War veteran. (photo from Reuben Sinclair)
A Richmond resident is almost certainly Canada’s oldest Second World War veteran. Reuben (Rube) Sinclair received a special recognition on Remembrance Day, though, because of confidentiality issues, Veterans Affairs Canada can’t confirm he’s the oldest service member. But, at the age of 109, basic statistics suggests that, if Sinclair isn’t the oldest, he’s got to be close.
The centenarian spoke with the Independent virtually via Zoom about his life and what advice he might have for aspiring super-seniors like himself.
Sinclair was born in 1911 on the family farm near Lipton, Sask. Lipton was one of many “colonies” created by Baron Maurice de Hirsch in Canada, Argentina and Palestine to resettle oppressed Jews from Europe. Sinclair’s father, Yitzok Sinclair (born Sandler), traveled from Ukraine, via Liverpool and arrived at Ellis Island Jan. 4, 1905, on the SS Ivernia. He made his way to Saskatchewan, where he was given land by de Hirsch’s Jewish Colonization Association. However, the land was poor and so the newcomer worked for the Canadian National Railway long enough to save up and buy a better plot and build a house. When he was settled, he sent for his wife, Fraida (born Dubrovinsky), and their two young sons.
Reunited in Lipton, the family grew to include not only Samuel and Sol, who were born in the old country, but the only sister, Clara, then Rube and the youngest, Joe.
The last survivor of his birth family, Sinclair has fond memories of the farm life. He and the other two youngest did chores while the older two headed to university. Samuel became a medical doctor and Sol was a professor of agriculture at the University of Manitoba.
“There was a whole colony of Jewish families,” Sinclair said. “My parents had one of the largest farms – 16 quarter-sections [more than 2,500 acres]. I remember we had 42 horses. We had milk cows. I had my jobs. My job was to go collect the eggs from the chicken house and, when I was 12, I was already driving our car.… Always things to do on a farm.”
Yitzok donated a few acres to the community and helped construct a school, which doubled as a synagogue. On Shabbats and Jewish holidays in winter, the boys would sleep in the hayloft so the local men could stay in the house and not walk home in the freezing Saskatchewan weather.
“My father was a leader in the community,” he said.
Reuben Sinclair holds a birthday message from Veterans Affairs Canada. (photo from Reuben Sinclair)
Sinclair joined the Royal Canadian Air Force during the Second World War and was stationed in North Battleford, Sask. In the days before radar was commonplace, he taught Allied pilots how to take off and land in the dark using a “standard beam approach,” which involved a navigation receiver that allowed the pilot to line the aircraft up with the runway when preparing to land.
“In the air force barracks, I was on the top bunk,” he said. “I always got the top bunk because the younger generation would come home drunk and I wouldn’t sleep in the bottom bunk.”
One day, he encountered a barrack-mate in tears. Sinclair recalls the conversation: “They’re sending me to Vancouver, he said, and my family is all here around Brandon, Manitoba. So I said, that’s no problem. When they want a person to go to Vancouver, they don’t care who the person is. Vancouver wants one person. So, I said, don’t cry. We’ll go see the commanding officer. I told him that my wife has got family in Vancouver and I’d be glad to go instead. He said they don’t care, all they want is one person. So, I was the person who went to Vancouver at that time and I’m still here,” he recalled with a laugh.
Joe, the youngest of the five siblings, had served in the army and after the war joined Rube in British Columbia. They started Sinclair Bros. Garage and Auto Wrecking, in Richmond, just across the two old Fraser Street bridges from Vancouver.
“My job was to go out and find old cars and we had a tow truck,” Sinclair said. “I’d bring them in and my younger brother would wreck them. We opened a wrecking company.” They also bought surplus army vehicles to fix up and sell.
The business soon became a sort of family compound. A small house adjacent went up for sale and the Sinclairs bought it, bringing parents Yitzok and Fraida to the coast. Then sister Clara and her husband Morris Slobasky bought a general store that was next door.
Because of his wartime experience, Sinclair developed migraine headaches and was told to go to a drier climate. He thought Arizona sounded good, but his wife, Ida, had siblings in the Los Angeles area and a brother-in-law offered him a job in a furniture store in Anaheim.
In 1964, Rube and Ida packed up the three kids – Nadine (now Lipetz), Karen and Len – and moved to Southern California.
“He put me in charge of the furniture store,” Sinclair said of his brother-in-law. “I knew nothing about furniture, but I learned pretty quick.”
Soon he was in business for himself again.
“Then my boss that I worked for in Anaheim, his wife wasn’t very well and she spent a lot of time in Palm Springs,” Sinclair recalled. “So, he said, instead of me going back and forth, I’ll move to Palm Springs and you can have the store, just pay me for the inventory.”
In 1994, Ida had a stroke and the couple moved back to British Columbia. She passed in 1996. Rube still lives in their Richmond condo.
Rube and Ida were active in their communities. In Los Angeles, they raised more than a million dollars for City of Hope, a cancer hospital and research facility. Both were active members of Schara Tzedeck Synagogue here, he especially in the Men’s Club, and he is proud of his lifetime honorary membership in the shul. In addition to their three adult children – Nadine is in Vancouver; Karen and Len in California – he has six grandchildren, 16 great-grandchildren and one great-great-grandchild.
Asked if he has any advice for others, Sinclair didn’t hesitate.
“That’s easy. I always say, if you have a problem, don’t worry; you’ll lose your hair. Fix it. If you have a problem, fix it. Don’t sit back and worry. Worry is not going to help.”
Any bad habits?
“I don’t think so,” he said after a thought. “I spent most of my life working and, in my spare time, working for people less fortunate. That was my enjoyment in my spare time.”
Two years ago, the City of Richmond named Sinclair an “honoured veteran.”
Recalled daughter Nadine: “He was part of the Remembrance Day service in Richmond and they made a big deal about it. They sent a limo and he sat with the mayor and the Silver Cross Mother. They gave him a wreath and then they walked him around. He was up on the dais with the mayor and the head of the RCMP as the soldiers all walked by. It was a very big deal for him.” Last Remembrance Day, he received a certificate from Veterans Affairs.
If, by some chance, Sinclair is not
Canada’s oldest veteran of the Second World War, he seems determined to attain that title.
“I’m not going anywhere,” he said. “I still have some unfinished business.”
Garden City Bakery owner Steve Uy, right, with store manager Monica Flores and fellow baker Richard Caranto. (photo from Garden City Bakery)
If you’ve not set foot into Garden City Bakery for some time, you’re in for a surprise. The longtime Richmond kosher bakery at Blundell and Garden City roads came under new ownership in December 2019 and Steve Uy has infused the shop with his personal style and charisma. The interior has been updated and the bakery hums with an energy inspired by Uy’s friendliness and business acumen.
A Manila native, Uy moved to Vancouver in 1989 at the age of 20 and studied economics at Simon Fraser University. By 26, he’d returned to the Philippines, first importing Canadian food products and later immersing himself in the kitchen, where he baked steam buns for grocery stores. In 2017, when he returned to Vancouver with his wife and children, he was determined to continue baking for a living. An ingredient supplier introduced Uy to former Garden City Bakery owner Ivan Gerlach and, within two months, the transaction was complete and Uy was at the helm of the business.
“When I took over the shop, the only thing I wanted was an oven to bake things,” he admitted. “I didn’t even know what kosher was!”
Immediately afterwards, though, his kosher education began in earnest, first under Gerlach’s tutelage and then under the instruction of rabbis from BC Kosher. It was a steep learning curve but Uy was fiercely committed to two things: to respect the Jewish traditions of the bakery and to increase the availability of its signature challahs, challah buns, bagels and pita bread.
“Our goal is to be more visible and more available,” he told the Independent.
Expanding the availability of his baked breads wasn’t easy initially and, when Uy first approached Safeway at King Edward Avenue and Oak Street, he wasn’t met with open arms. “I wondered why a Safeway right beside a Jewish school wouldn’t want to carry kosher bread,” he said. It took four months of repeated meetings and encouragement before the grocery store agreed to carry Garden City Bakery challah and buns. But, as soon as they did, the items disappeared fast and the store increased their order. By January 2020, Safeway had invited Uy to set up his own bread rack in the store, where he could sell even more kosher breads, including pita, bagels and rye bread.
Today, Uy’s baked goods are available at Meinhardt Fine Foods, Stong’s Market, two Save-On Foods (Dunbar and Terra Nova), Omnitsky Kosher, Louis Brier Home and Hospital, two Superstore locations (Marine Drive and Richmond) and a FreshCo. And Uy is just getting started on his wholesale journey.
“We intend to expand into more Safeway stores, Superstores and Save-On Foods in the next year or two,” he said. “There’s a gap in the market we can fill here. Grain bread and artisan bread are popular, but I think there’s a market for kosher bread beyond the Jewish community, for anyone who appreciates a good bread. And, personally, I think challah is one of the best, most beautiful breads in the world. The dough itself is just fabulous.”
While expansion plans have been put on hold by the COVID-19 pandemic, Uy’s ambition has not tapered. A hands-on owner, he does much of the mixing and baking himself, “to keep our secret recipes and to ensure consistency of the product.” Uy also handles delivery of the products to the stores.
His baking repertoire remains much the same as it was previous to his leadership, but a couple of new items include a Filipino soft bun called Pandesal, and a sandwich loaf made from the same dough as challah but more suitable as an everyday bread. “The challah and challah buns are our mainstay and we worry that adding too much variety will bog down the bakery in terms of manpower,” he explained.
A great ambassador for the bakery, he emanates positivity and a can-do attitude. “When I bought the business, I could tell that the sales volume was not great, but I’ve always been a risk-taker and I’m confident in my own abilities,” he said. “I’m really enjoying the business, and owning a kosher bakery has exposed me to a new group of people, a different culture and unique traditions I didn’t previously understand.”
He added, “It’s my sales pitch when I go to new stores. I tell them we’re different because we’re kosher. We’re taking one step at a time, but we’re determined to open up more avenues for kosher bread in British Columbia. We know when people start believing in the product, they’ll buy it.”
Lauren Kramer, an award-winning writer and editor, lives in Richmond. To read her work online, visit laurenkramer.net.
Last year, Richmond RCMP Superintendent Will Ng came up with the idea of creating a challenge coin unique to each of seven communities in Richmond. (photo by Lauren Kramer)
In 2019, Superintendent Will Ng at the Richmond RCMP came up with the idea of creating a “challenge coin” unique to each of seven of Richmond’s larger communities: Jewish, Christian, Buddhist, Hindu, Muslim, Sikh and Chinese. A coin was designed for each with the guidance of the community’s spiritual leaders.
For the Jewish community, the coin was collaboratively designed by Sgt. Kevin Krieger and Congregation Beth Tikvah’s Rabbi Adam Rubin.
“I was genuinely moved and touched when the RCMP approached me to help design the coin,” Rubin told the Independent. “The fact that the RCMP was willing to produce a challenge coin for the Jewish community speaks volumes about its commitment to diversity and inclusion, as well as its commitment to the safety, well-being and flourishing of Jews in the Lower Mainland.”
The Jewish challenge coin was designed by Sgt. Kevin Krieger and Rabbi Adam Rubin. (photos by Cynthia Ramsay)
The Jewish coin features a quote from the Talmud (in English) and an image of the Star of David and a Torah scroll. Rubin and Krieger both felt that these are widely recognized symbols of Judaism and Jewish life.
“The Torah is at the very heart of our religious life, the core of who we are as a people, while the Star of David connects us to our past and to the state of Israel,” Rubin said. “The excerpt from the Talmud, ‘The entire Torah was given for the ways of peace,’ is a heartfelt expression of an essential teaching of our tradition – that peaceful relations between people is one of the goals of religious life. Given recent events in North America, Europe and elsewhere, that claim is more important than ever.”
Some 400 coins were produced in time for Rosh Hashanah last year and have been handed out by members of the police force at special community events, both in Richmond and beyond.
“The coin represents the fact that we stand in solidarity with our Jewish community against hate and antisemitism,” said Ng. “We will do our best to protect our Jewish community to ensure they feel safe to both live and practise their religion free from hate or prejudice.”
Rubin said he is deeply grateful to the RCMP for producing a coin with such an important message. “I hope and pray that, though this challenge coin may be fairly modest in the grand scheme of things, it plays a part both in ensuring the continued flourishing of Jews in Canada, and in helping to reinforce the crucial value of peace.”
Cpl. Adriana Peralta, who works in Richmond RCMP’s media relations, said the coins are commonly used in the RCMP as a token of appreciation for community service, or as a small gift to individuals who have served their community. “We have a large faith-based community in Richmond and our detachment came up with this particular series of coins as a way to connect with our interfaith partners and celebrate the rich diversity of our cultural groups,” she explained.
The RCMP has created a display of the seven coins at the Richmond detachment, where they are positioned below an image of the Richmond skyline.
Lauren Kramer, an award-winning writer and editor, lives in Richmond. To read her work online, visit laurenkramer.net.
Courtney Cohen holds a photo of her grandmothers, Rose Lewin, left, and Babs Cohen. (photo by Lianne Cohen Photography)
The seventh annual Rose’s Angels took place at Richmond Jewish Day School on Feb. 16. Held under the umbrella of the Kehila Society of Richmond, the event was founded by Courtney Cohen and Lynne Fader in 2013, in memory of Cohen’s grandmothers, Rose Lewin, who was a Holocaust survivor, and Babs Cohen. This year’s gathering saw the largest turnout for volunteers, with approximately 80 family, friends and community members coming together to assemble more than 1,000 care packages and several hundred warmth bundles, which were delivered to partner agencies.
A total of 24 not-for-profit agencies receive the care packages for their clients. Participating agencies included, but were not limited to, Richmond Family Place, Chimo Community Services, Jewish Family Services, Richmond Food Bank, Richmond Centre for Disability, Heart of Richmond AIDS Society, RainCity Housing, Richmond Multicultural Community Services and Gilmore Park United Church.
More than 1,000 care packages were packaged on Feb. 16. (photo by Lianne Cohen Photography)
The packages consisted of toiletries, such as shampoo, soap and toothbrush; feminine hygiene products, including tampons, hair accessories, nail file and makeup; books, note pads, and arts and craft supplies; non-perishable food items, such as juice, oatmeal, granola bars, soup, coffee packets, trail mix and chocolate; and socks, gloves and scarves.
The items included in the packages were tailored to meet the needs of the recipients, as Fader and Cohen asked the agencies involved to survey their clients as to what items they would like to receive. The feminine hygiene and makeup products are donated via the Beauty for Babs component of Rose’s Angels, said Cohen.
“This event would not be possible,” she said, “if it wasn’t for our incredible donors and volunteers, who allow this event to be successful year after year. Individuals and businesses donate to Rose’s Angels through the Kehila Society of Richmond.”
Volunteers at this year’s Rose’s Angels, which took place on Feb. 16 at Richmond Jewish Day School. (photo by Lianne Cohen Photography)
She added, “People want to volunteer in their community and, sometimes, they don’t have the resources or connections that allow them to carry out their desire to give back. Rose’s Angels has grown into a strong pillar event in our community and it’s wonderful to see volunteers of all ages coming together to assemble care packages for those who they will never meet. It’s inspirational.”
Rose’s Angels takes place in February because, said Cohen, February is a special month – it’s Heart Month, Valentine’s Day and the month of her grandmother Rose Lewin’s birthday. Since its inception in 2013, the annual event has created and donated more than 5,000 care packages Richmond-wide, she said.
For more information about Rose’s Angels or to make a donation, contact Cohen or Fader at the Kehila Society of Richmond, 604-241-9270, or [email protected]. For more information about the Kehila Society, visit kehilasociety.org.
Ben Silverman is the managing director and co-founder of Integral Artists, a talent agency based in Vancouver. He’s also the president of media investment firm Various Things Entertainment and co-founder of James Charles Properties, a real estate development company focused on B.C. holdings. It takes a lot of energy, but Silverman, who was named on Business in Vancouver’s 2019 Forty Under Forty list, has a mind that’s always working.
“Even if I am trying to relax on vacation, my brain doesn’t seem to want to shut off the part which is observing the world around us and processing it in search of new opportunities and/or improvements,” he said. “As a lifelong student of the art of calculated risks and plan execution, I am naturally compelled to the life of an entrepreneur.”
The 39-year-old grew up in a creative environment, enjoying writing and performing.
“Growing up in Richmond, I used to perform in the Prozdor musical theatre productions put on by Joan Cohen at Beth Tikvah,” he recalled. “My entire family would partake – my brothers on stage with me, my dad playing in the live orchestra and my mom helping organize the program. Prozdor was a real contributor to my enjoyment and pursuit of the performing arts.”
While he continued that pursuit, which included obtaining an undergraduate degree in creative writing, his taste for the entrepreneurial was taking shape as well. In 2003, he launched his first formal start-up, Astone Fitness, off the back of an infomercial he produced for a product he trademarked – Ripcords Resistance Bands.
Now, the film and television industry is where he brings his passions together. “Film and TV are commercial art forms which I have always been drawn to as forms of great entertainment and storytelling,” he told the Independent. “There is an inherent overlap and compromise required between the creative and the business side in film and TV.”
This overlap is where he does his best work, he said, harnessing his communication skills and his ability to relate to the needs of his creative clients, as well as his business acumen.
Outside of his work endeavours, Silverman remains active in the Jewish community, and is connected to the Bayit.
“I have tremendous respect for Rabbi Levi Varnai, who is inspiring and doing incredible work galvanizing the community around him and helping people from all walks of life feel like they belong,” Silverman said. “The shul’s [past] president, Mike Sachs, is also one of the hardest working and dedicated individuals I know. Together, their approach is inspiring and makes me feel like my contributions matter, which motivates me to participate however possible, whether financially or with my time.”
Silverman continues to dream big. Last year, Various Things Entertainment acquired feature film distribution company levelFILM, which had seven movies at the 2019 Toronto International Film Festival, including Hope Gap, starring Annette Bening and Bill Nighy, and Ordinary Love, starring Liam Neeson.
As for Integral Artists, which also has offices in Toronto, Silverman said the agency is in “active discussions regarding a further expansion within North America. Our goal is to be the largest talent agency headquartered in Canada.”
Shelley Stein-Wottenis a freelance journalist and comedy writer. She has won awards for her creative non-fiction and screenwriting and enjoys writing about the arts and environmental issues. She is based on Vancouver Island.
