Tag: Montreal

משותפות אסטרטגית חדשה

אחד הפרויקטים המשותפים ינוהל על ידי פרופ’ ארי מטמון, מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית ופרופ’ מיכאל חזן מהמחלקה אנתרופולוגיה באוניברסיטת טורונטו. המחקר יתבצע בחלקו בדרום אפריקה במטרה להבין כיצד שינויי אקלים השפיעו על התפתחותם של בני האדם הראשונים במדבר הקלהארי.

(en.earth.huji.ac.il/people/ari-matmon)

כיצד תנאים סביבתיים ושינוי אקלים השפיעו על ההתפתחות האנושית המוקדמת, והאם ניתן לרתום הנדסת חלבונים כדי לחסל את נגיף הקורונה? שאלות אלה ועוד רבות אחרות נבדקו לאחרונה על ידי חוקרים וחוקרות מאוניברסיטת טורונטו והאוניברסיטה העברית בירושלים. זאת, כחלק משותפות אסטרטגית חדשה שנועדה לאפשר לחברי סגל וסטודנטים משני המוסדות לשלב מאמצים ומשאבים לצורך ביצוע מחקרים בינלאומיים פורצי דרך וייחודיים בתחומם, ולהגדיל את החשיפה של אותם מחקרים וטכנולוגיות שיפותחו לשווקים חדשים.

אוניברסיטת טורונטו נחשבת לאחת האוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם. כיום היא ממוקמת במקום העשרים וחמישה באחד המדדים הבודקים את האוניברסיטאות המובילות בעולם, במקום העשרים וארבעה בעולם במדד אחר של האוניברסיטאות המובילות בעולם, ובמקום השמונה עשר במדד שלישי של האוניברסיטאות המובילות בעולם. בקנדה כמובן האוניברסיטה נחשבת למוסד האקדמי הטוב ביותר ביותר. במסגרת שיתוף הפעולה החדש בין שני המוסדות: מדי שנה אוניברסיטת טורונטו והאוניברסיטה העברית בירושלים יבחרו פרויקטים מחקריים שיקבלו כל אחד מימון של כמאה וחמישים אלף דולר לשנה. זאת לתקופה של עד ארבע שנים. שיתוף הפעולה החל לאחרונה וכבר נרשמו פרויקטים רבים ופוריים בין הצדדים, שצפויים לקבל חיזוק בעקבות החתימה על ההסכם החדש.

פרופ’ אורון שגריר, סגן נשיא לבינלאומיות באוניברסיטה העברית, אמר כי השותפות מאחדת בין שתי האוניברסיטאות המובילות בישראל ובקנדה, וכי הקריאה להצעות מחקר הביאה עד כה למספר פניות מרתקות. בתקופה מאתגרת זו עבור האוניברסיטאות, שותפויות בינלאומיות מעין אלה ומהוות מסגרת חשובה לקידום ותמיכה בפרויקטים מחקריים שונים, הוא הוסיף.

אחד הפרויקטים המשותפים ינוהל על ידי פרופ’ ארי מטמון, מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית ופרופ’ מיכאל חזן מהמחלקה אנתרופולוגיה באוניברסיטת טורונטו. המחקר יתבצע בחלקו בדרום אפריקה במטרה להבין כיצד שינויי אקלים השפיעו על התפתחותם של בני האדם הראשונים במדבר הקלהארי. פרויקט משותף נוסף ינוהל על ידי פרופ’ סאצ’דב סידהו מאוניברסיטת טורונטו ופרופ’ יוליה שיפמן מהמכון למדעי החיים (ע”ש אלכסנדר סילברמן) בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטה העברית. השניים יחקרו ביחד כיצד ניתן לרתום את תחום הנדסת החלבונים לפיתוח טיפולים למחלות כולל נגד נגיף הקורונה. בפרוייקט החדש שלהם: השניים יפתחו מערכי חלבונים לכל הגנים הקיימים בנגיף הקורונה. בסופו של דבר הם אמורים לסלול את הדרך לפיתוח טיפולים אפשריים כנגד המגפה הקשה הזאת.

פשעי שינאה בבית כנסת במונטריאול: פורעים השחיתו ספרי תורה

אלמונים גרמו נזק כבד לבית הכנסת קול יהודה השוכן בשכונת קוט סנט לוק שבמונטריאול. הגבאים של בית הכנסת שהיה סגור לאחרונה בגלל מגיפת הקורונה שפגעה קשה במונטריאול, מצאו שספרי וחפצי קודש הושלכו על הריצפה וכתובות נאצה נראו במקום. בין הנזקים שאחראים להם האלמונים ושמוגדרים פשעי שינאה: תשמישי קדושה (כולל תפילין), גווילי ספר תורה וחפצי קודש שונים הושלכו על הריצפה בצורה המבזה את בית הכנסת. זאת ועוד כתובות נאצה אנטישמיות בגנות הקהילה היהודית נראו בכל מקום.

בית הכנסת כאמור סגור בגלל המגיפה ולא נערכו בון תפילות לאחרונה. לכן לא ברור מתי התרחשו פשעי השינאה במקום, שעוררו את כעסם של חברי הקהילה היהודית במונטריאול שסוערים עקב המקרה החמור.

שכונת קוט סנט לוק בפרבריה של מונטריאול נחשבת לאזור בו גרים יהודים מזה שנים רבות. לאחרונה הצטרפה לשכונה קבוצה גדולה של חסידי בעלזא, שאף פתחה במקום בית מדרש ללימוד תורה ותפילה. לקהילת היהודים בשכונת קוט סנט לוק יש מספר רב של מוסדות קהילתיים עמוסים.

A history of Jewish Montreal

Mordecai Richler’s typewriter is among the many items on display in the exhibit Shalom Montreal, which is at Montreal’s McCord Museum until Nov. 11. (photo by Arthur Wolak)

Shalom Montreal: Stories and Contributions of the Jewish Community is at Montreal’s McCord Museum, across from McGill University, until Nov. 11.

The exhibition showcases how Montreal’s diverse Jewish communities have participated in the city’s growth and development, including the remarkable Jewish achievements in various sectors, from arts and culture, health and science, legal and community groups, and business and real estate. It does an excellent job telling the story – through videos, photos, audio recordings, as well as numerous visual displays – of how the Jewish community grew and benefited not only Jews but also continues benefiting all Montrealers.

Montreal now boasts a Jewish population of 90,000. Jewish immigrants began settling there as far back as the 18th century. Between 1904 and 1914, Montreal saw the largest wave of Jewish immigration, with many Jews arriving to the city from Eastern Europe fleeing from antisemitism and violent pogroms. Yiddish culture flourished. More Jews settled in Montreal after the First World War, but far fewer due to Canada’s restrictive policy against Jewish immigrants. Then, after the Second World War, and with new policies in place, several thousand Holocaust survivors immigrated to Montreal, making Yiddish the third most commonly spoken language in the city after French and English.

At the same time, Sephardi Jews from Arab-Muslim countries, also fleeing persecution, arrived in Montreal, including some 10,000 Moroccan Jews who spoke French. This helped them find their place in Quebec, as they set up new institutions featuring their own cultural practices, which differed from those of the Ashkenazim, who had dominated for decades.

Jews of Montreal faced antisemitic policies in the predominantly Catholic and Protestant population, which prohibited Jews from attending Catholic schools, placed barriers for Jews in Protestant schools and even saw a Jewish quota placed in various faculties of McGill University between the 1930s and 1950s. Nonetheless, Jewish contributions to the larger community are recognized today for their positive impact on society in general.

These contributions are highlighted in the exhibition. Jewish architects – Max Kalman, Max Wolfe Roth, David Fred Lebensold and Moshe Safdie, among others – and artists became prominent through their design of important city buildings. Jewish philanthropists, such as the Azrielis, Bronfmans, Cummingses, Hornsteins, Pollacks, Segals and Steinbergs, paid for well-known Montreal educational, cultural, medical and other buildings benefiting all Montrealers. Jewish lawyers, such as Alan B. Gold, Anne-France Goldwater and Irwin Cotler, have promoted social equity, evident in many controversial cases. In 1919, the Canadian Jewish Congress was founded in Montreal – in 2009, the Quebec wing branched off as the Quebec Jewish Congress – providing support to human rights groups.

Jewish contributions to healthcare are particularly noteworthy, with research that has gone beyond the confines of Montreal to benefit the international community. Within the city, Jewish doctors, wanting to counter systemic Catholic and Protestant antisemitic policies, established the Jewish General Hospital in the 1930s. Considered one of the great hospitals in Quebec, it had Canada’s first non-discrimination policy, accepting patients and employees from all communities, and it still thrives today.

Montreal’s clothing industry flourished due to the influence of Jewish immigrants. In the 1930s, the industry employed 35% of Montreal Jewish workers, who were known for their garment skills. Later on, clothing companies founded in Montreal by Jewish families include Reitmans, Le Château, Canadelle, Peerless, Aldo, and clothing brands like Joseph Ribkoff and Parachute.

Shalom Montreal is well worth a visit. It uses entertaining and informative multimedia, along with many visual artifacts, to prove there is far more to Jewish Montreal than its legendary bagels and smoked meat.

Arthur Wolak, PhD, is a business consultant, writer and member of the board of governors of Gratz College. His most recent books are The Development of Managerial Culture (Palgrave Macmillan) and Religion and Contemporary Management (Anthem Press), available in hardcover and ebook formats from all online retailers. He lives with his wife and three children in Vancouver.

A law career with many firsts

Morton Minc is Concordia University’s first jurist-in-residence. (photo from Morton Minc)

During his long career in the field of law in Quebec, Morton Minc has made several firsts. His latest – becoming Concordia’s first jurist-in-residence.

Born in Lublin, Poland, Minc came from a very religious, but also academic, family. His father was studying medicine in Paris when the Second World War broke out. The family made their way to Montreal and started over again, with only $17, provided by the Jewish community.

After graduating from Sir George Williams University with an arts degree, Minc went onto law school at the Université de Montréal, where he won several awards. He then joined a large law firm and eventually opened his own practice, specializing in general commercial banking law. He married his wife, Linda, and they had one daughter, Samantha (who is a vascular surgeon in the United States).

“I then was the first Jewish judge in the history of the municipal court of Montreal,” said Minc of his 1993 appointment. “Then, I was nominated as chief justice of the municipal court of Montreal [in 2009], and I was the first Jewish anglophone judge appointed to the municipal court in their history.

“When I became chief judge, I used the court in a different manner,” he said. “One part of the court was streamlining toward social justice programs, social justice courts and problem-solving courts, and the other was traditional justice. The aim of the social justice court is not only to identify an individual’s problem, but also to assist, rehabilitate and help him/her to find his/her way back into society … once they’ve completed the program set by the court successfully, and even decriminalizes their record when possible. In other words, they were charged with a criminal matter or with statutes where they had to pay all these fines … [and] we had made arrangements with an execution department of the city for them to get amnesty.”

Minc was responsible for initiating the program, including working with judges who specialized in mental health.

“We had Crown prosecutors who specialized in the mental health program and a defence lawyer full-time to assist the offender who had the mental health issue when he/she committed a crime,” said Minc. “These people worked not in a combative way, but it’s what we call, ‘participating justice.’”

Most judicial systems are considered adversarial, where the parties are in opposition to one another. But, in these social justice and problem-solving courts, he explained, everyone is working together on the same “side” toward the good of the person on trial.

“I was responsible for establishing the court for the homeless,” said Minc. “We had judges dedicated to the issue of homelessness, so we’d find the person a place to live if s/he had a mental issue, alcohol issue and/or drug issue…. We’d work toward resolving these problems. It wasn’t necessarily a problem of homelessness.

“We dedicated a court only for these social issues, so that they wouldn’t be in the mainstream of the criminal system … so that they would not be embarrassed; the homeless, they wouldn’t feel ill-at-ease. And, the same thing for mental health and domestic violence court…. I can tell you, the success rate was over 85%. It was a win-win situation…. We had a minister of justice coming to our court every year to see what we were doing in our social programs.”

Minc attributed his own compassion for others to his Jewish heritage and its tradition of involvement with and assistance for those who are less fortunate.

When it came time for him to leave his position, Minc – who said he is not a believer in retirement – was asked to meet with Concordia University president Alan Shepard, provost Graham Carr and the dean of the faculty of arts and science, André Roy. The trio invited Minc to join the history department’s Law and Society Program, and he accepted, becoming the first jurist-in-residence.

“My role, or the goal, is to help students, mentor students, on what they could do in the future, about law school…. You don’t have to necessarily become a lawyer, but to get a law degree, or become a lawyer,” said Minc. “There are all kinds of different other institutions you could work at and use your law background for.”

In addition to introducing students to different aspects of law, Minc is helping students find ways to get involved in the legal system, using his vast knowledge and contacts.

“Perhaps Concordia will have its own law faculty one day,” said Minc. “My goal is to stimulate and excite students about the law – and it seems well-received.

“While Concordia doesn’t have a law school,” he added, “it offers students the option to minor in law and society, and to study issues like governance, crime, conflict and social justice from sociological, historical, anthropological and philosophical perspectives.”

Minc’s appointment as jurist-in-residence is for a two-year term and, while he hopes that his successor continues what he is starting, he is focused on doing what he can do now. So far, all of the events he has organized have sold out.

As example of the types of events he has put on, Minc hosted a fireside chat with now-Chief Justice Richard Wagner of the Supreme Court of Canada, on Nov 23. 2017. The talk covered Wagner’s journey to becoming a judge and what it’s really like to be part of the Supreme Court.

On Oct. 19 last year, Minc hosted an event on the legal and psychological implications of the maltreatment of children. A number of distinguished panelists took part, including Judge Patrick Healy (Quebec Court of Appeal) and Judge Martine Nolin (Court of Quebec, Youth Court Division).

Minc also mentored the Concordia Moot Law Society for a legal debate competition against other Canadian universities. He helped student delegates prepare legal arguments and taught them about legal jargon.

Rebeca Kuropatwa is a Winnipeg freelance writer.

הקרב על השבת

(צילום: Dickelbers)

בית המשפט לזכויות האדם במחוז קוויבק קבע בפסק דין תקדימי, כי מעצב שיער יהודי ממונטריאול ששמו ריצ’רד זילברג, יכול לעבוד גם בשבתות כבקשתו. בית המשפט אף קבע לזילברג (בן החמישים וארבע) פיצויים בהיקף של 12,500 דולר.

זילברג שימש ספר שכיר במספרה סלון אורזן של איריס גריסי, שאף היא יהודייה, החל מחודש מאוקטובר 2011. זילברג עבד במספרה שישה ימים בשבוע כולל בשבת, שמתברר שהוא היום העמוס ביותר בשבוע.

במהלך חודש יולי 2012 גריסי הורתה לזילברג להפסיק לעבוד בשבתות, במסגרת מדיניות חדשה שלה שלא לאפשר לעובדיה היהודיים לעבוד ביום זה. גריסי אמרה לזילברג שלא לספר ללקוחות מדוע הוא הפסיק לעבוד בשבתות. זילברג חשב אחרת והוא כן סיפר ללקוחות שלו מדוע הוא אינו עובד עוד בשבתות, וזאת בשל היותו יהודי. גריסי שמעה על כך כחודש לאחר מכן מלקוח קבוע שהתלונן בפניה על כך מעצב השיער שלו לא עובד יותר בשבתות. הלקוח אף כעס עליה והתחיל לריב עימה. בשל כך גיריסי פיטרה מייד את זילברג והיא טענה אז כי הוא הפר את הסכם הסודיות שהיה לו עימה.

בצר לו פנה מעצב השיער היהודי תחילה לנציבות לזכויות האדם במונטריאול, שלאחר מכן פנתה בשמו לבית המשפט. זילברג אמר אז: “אני בן לעם היהודי ואני אוהב את האמונה שלי. אבל אני יכול לבחור איך אני רוצה לחיות את חיי”. גיריסי טענה מצידה בתגובה לטענותיו: “אני פשוט אינני יכולה להיות גזענית נגד זילברג כיוון שגם אני יהודייה. הסיבה לפיטורין שלו לא קשורה לטענתו כי אסרתי עליו לעבוד בשבתות, כי זה אינו נכון. אני פיטרתי אותו כי הוא לא היה אחראי והוא אף רב עם עובד אחר, בזמן שהם עבדו ביחד בשבתות. יש לזכור גם אני לפעמים עובדת בשבתות. אני לא מתכוונת לשלם לזילברג פיצויים, כיוון שאני מואשמת במשהו בטעות. אני לא אוותר ואלחם על כך גם בבית המשפט”. על טענותיה של הבוסית שלו לשעבר אמר זילברג בהחלטיות: “אולי איחרתי פעמיים לעבודה במשך עשרה חודשים, אך הרקע לפיטורים שלי ממש לא נעוץ בכך”. כיוון שגיריסי לא נענתה לדרישותיו של זילברג עד חודש אוקטובר 2015, התיק המשפטי הועבר לדיון בפני בית המשפט לזכויות האדם.

שופט בית המשפט, איוון נולן, קיבל את טענותיו של זילברג שבאיסור עליו לעבוד בשבתות גריסי פוגעת בזכויות החופש, המצפון והדת, כמו גם שמירה על כבודו וכן גם על הזיקה לכבד את חייו הפרטיים. מדובר גם על אפלייה על רקע דתי לעומת העובדים האחרים שאינם יהודים. כאמור השופט אף פסק פיצויים למעצב השיער בגובה של 12,500 דולר. חלוקת הפיצויים היא כדלקמן: 6,000 דולר עבור הנזק החומרני, 4,000 דולר עבור נזקים מוסריים ו-2,500 דולר עבור נזקי עונשים שנגרמו לו. יצויין שנציבות זכויות האדם שהגישה את התביעה מטעמו של זילברג, דרשה במקור פיצויים בהיקף של 20 אלף דולר. זילברג היה מאוכזב שסכום התביעה במלואו לא התקבל על ידי בית המשפט. אך מצד שני הוא ציין כי ההמתנה הארוכה בת החמש השנים להחלטתו של בית המשפט הייתה שווה. לדבריו בית המשפט קיבל את טענתו שאין לפגוע במה שהוא מאמין בו. הוא הוסיף: “בפילוסופיה היהודית אין מקום לאפלייה אפילו לעצמנו, אפילו בין יהודי ליהודי”. גריסי לא הגיבה עד כה לפסק הדין נגדה.

Expanding food savvy

Kat Romanow is director of food programming at the Museum of Jewish Montreal. (photo from Kat Romanow)

Kat Romanow has taken upon herself the challenge of teaching people more about Jewish food in one of Canada’s most Jewish cities.

“I started studying Judaism in my undergrad and, at the end of it, food was something that sparked my interest,” said Romanow. “I ended up going to Boston for a summer to do an internship and it was there that all of this coalesced.

“Jewish food is what I want to study academically. I also felt a connection to Judaism – Shabbat dinners, shul … I get the non-academic Jewish things, and it was there I realized I felt a deep connection to it. That’s when I knew I wanted to convert. It’s a connection I didn’t necessarily feel in Catholicism, but I found in Judaism – the community, rituals … things that really speak to me and bring meaning to my life.”

Romanow was born and raised in Montreal and is currently the director of food programming at the Museum of Jewish Montreal, where she runs and manages Fletchers, the museum’s restaurant.

Founded in 2010, the museum offers walking tours of historic Jewish neighbourhoods, numerous online exhibits and a large oral history collection. And, now that they have a physical space – which they acquired about a year ago – they also offer lectures, workshops and pop-up exhibitions.

Romanow majored in Jewish food history at Concordia University and, in conjunction with the museum and a friend, developed a walking tour called The Wandering Chew.

“We aimed to teach people about lesser-known Jewish food traditions through pop-up dinners, cooking workshops and other food events,” said Romanow. “That’s where I got the cooking experience, holding pop-up dinners for 30 to 40 people. We’d find the community we wanted to explore, interview people from the community, including getting their recipes, put together a menu and do a dinner.”

The goal was to expand people’s knowledge about Jewish food. “Here, in Montreal, you automatically think of bagels and smoked meat,” said Romanow. “But, our aim was to go beyond that and show people that Jewish food is very diverse and is made up of a lot of different cuisine and dishes.”

At Fletchers, they serve foods during the day that draw from the flavours of the diverse communities highlighted on the walking tours. And, in the evening, one can find a variety of workshops, meals and cookbook launches.

Romanow has been selected to represent Montreal at the ROI (Return on Investment) Summit in Jerusalem July 2-6. The summit brings together 150 of the brightest Jewish minds from around the world to brainstorm ideas for the future.

“I’m really excited,” said Romanow. “It’s also my first time going to Israel. For the summit, I’m most excited about getting to meet all these other young Jews doing really cool projects … making connections and sharing ideas. We’ll learn from each other and build off of what we’re all doing. So, I think, coming out of this, I’ll be full of new ideas and inspiration. I’ve already received emails and I can see potential future collaboration.”

Romanow is planning to stay in Israel after the summit, to visit the country, experience the Israeli food scene and get some new ideas for Fletchers.

Something she has found lately is that people in their 20s and 30s are becoming more open to exploring different ways of making the food they grew up with different, putting their own mark on it.

“There’s now a community of younger Jews who are reintroducing people to what Jewish food is,” said Romanow. “I want to keep adding to the menu and keep holding more and more events, so that people can really engage with their Jewish identity through food on a regular basis.

“But, I also aim to write a cookbook about exploring Jewish food in the Diaspora. That’s what I’ve been doing with the Wandering Chew. I think the cookbook is the next step. I’m in the process of writing the proposal, so hopefully in the next few years it will come out.”

For now, Romanow plans to delve deeper into local Jewish food history, as she balances running Fletchers, the Wandering Chew dinners and walking tours of the local Jewish food scene, which are called Beyond the Bagel.

Through Beyond the Bagel, Romanow said, “We go to places like Schwartz’s and we eat bagels. But, I did all kinds of archival research and oral history interviews … and so you get to go deeper into the history of these places.

“At our space (at the museum), we also have a boutique where we sell things related to Jewish history and Montreal – books, locally made products. And we use it as an event space … concerts, lectures and many more.

“Right now, we have Yiddish classes there, too, and photo exhibits that change throughout the year related to Jewish culture. We’re not a traditional museum, one that you go into and look at objects. You can come to the space, grab a bite, browse the boutique and also go on one of the walking tours or onto the website.”

For more information, visit imjm.ca.

Rebeca Kuropatwa is a Winnipeg freelance writer.

אובמה דיבר במונטריאול

שלום חבר: אלפים באו לשמוע את ברק אובמה כדי להיזכר בימים טובים יותר של הבית הלבן. (צילום: twitter.com/@chambremontreal)

ברק אובמה, נשיא ארה”ב לשעבר, בפני קהל אלפים אוהד במונטריאול בשבוע שעבר, העביר את המסרים המרכזיים שלו על כל דבר, החל משינויי האקלים ועד למצב הדמוקרטיה. זאת באירוע שאורגן על ידי מועצת המסחר של מטרופולין מונטריאול. כל ששת אלפים הכרטיסים לאירוע החם נמכרו בתוך חמש עשרה דקות. כרטיסים בקדמת האולם עלו 300 דולר ליחיד וגם הם נחטפו במהירות.

אובמה אמר לקהל שהעולם עומד בפני אתגרים קשים כמו נטל הטרור, אי-שוויון גדול יותר מול גלובליזציה ותגובת פופוליסטית גוברת. הסיכוי הטוב ביותר לשגשוג בעתיד הוא עדיין הסדר הבינלאומי שהיה במקום מאז מלחמת העולם השנייה. לדבריו זה כולל סחר חופשי, כלכלת שוק ומדינת הרווחה החברתית שעניקה לאנשים הזדמנות שווה, יחד עם שלטון החוק, ההגירה וכמובן שיתוף הפעולה הבינלאומי. “ארה”ב וכן קנדה עזרו להוביל את המאמץ הזה, שיתפו פעולה יחדיו כדי להפוך את העולם למקום בטוח יותר, צודק ומשגשג”, אמר והוסיף: “ההיסטוריה שלנו, המאמצים המשותפים שלנו, מדברים על מערכת ערכים משותפת שנמשכת שנים על גבי שנים”.

באירוע אובמה לא הזכיר ולו פעם אחת במישרין את את נשיא ארה”ב הנוכחי, דונלד טראמפ, אבל המילים שלו שנבחרו בקפידה בכל זאת כללו ביקורת על הכיוון שאליו נקלע יורשו בחודשים ספורים מאז הוא בתפקיד. אובמה: “אנחנו נמצאים בסביבה שבה אנו מקבלים מידע רק על סמך מהן דעותינו, במקום לבסס את דעותנו על מידע של עובדות שאנו מקבלים, סיבות והגיון”.

אובמה הביע דאגה כי ארה”ב זנחה עכשיו את הסכם האקלים בפריז שהוא עזר רבות להשיגו, ולחתום עליו ביחד עם מדינות משמעותיות ברמת הזיהום שלהן, בהן סין והודו. “ברור שאני מאוכזב”, אמר אובמה. הוא ציין כי חלק גדול מהיסוד שהוטל בהבאת העסקה ההיסטורית הזו בפריז, יבטיח את קיומה. מדינות אחרות ומנהיגי התעשייה תופסים עתה את הלפיד וממשיכים בדרך. הוא אמר כי ההשקעות המשמעותיות שהממשל שלו עשה בתחום החשוב הזה, גורמות לכך שהאנרגיות הירוקות הן בחירות כלכליות נבונות ומתחדשות, שמבוססות על שימוש בשמש והרוח. “אנו פשוט נצטרך לפעול בדחיפות רבה יותר”, אמר אובמה בנוגע לשינוי האקלים. “אני מצפה שארה”ב תהיה המנהיגה ותלך קדימה ולא תעמוד מהצד”.

הנאום של הנשיא לשעבר במונטריאול היה אחד הנאומים הבינלאומיים הראשונים שלו, מאז עזב את המשרד בינואר. העיתוי של האירוע במונטריאול העלה את העניין לגבי מה שהוא אמר, בעקבות החלטת טראמפ לפרוש מהסכם האקלים.

שעות ספורות לפני שאובמה דיבר במונטריאול, יצאה שרת החוץ הקנדית, כריסטיה פרילנד, ואמרה כי קנדה אינה יכולה להסתמך עוד על ארה”ב להגנתה, ולכן עליה להשקיע בצבא שלה. דבריה היווו שינוי משמעותי במדיניות החוץ הקנדית.

לדברי אובמה אמנם יש חוק לא כתוב כי פוליטיקאים לשעבר לא מגיבים על עניינים הנוכחיים, אך הוא הצהיר כי לאחר שיעזוב הבית הלבן, ידבר אם זה יהיה הכרחי. “חשבתי שזה הולך להיות יותר שקט בשבילי במהלך השנה הראשונה”, הוא אמר.

אובמה הוסיף עוד כי זה מסוכן לפקפק בקמוקרטיה, למרות שיש לה פגמים. “אלה שמאמינים בערכים אלה ומאמינים בדמוקרטיה, צריכים לדבר עם שכנוע עמוק. זו הבחירה היחידה שלנו וזה מה שמביא אותנו עד כה”.

האירוע במקור היה אמור להיות סגור לתקשורת, אך שבוע לפני שנערך, קיבלו המארגנים בקשה מאובמה לפתוח אותו למדיה. ולפיכך הנאום הועבר בשידור ישיר ברשת הסי.אן. אן וברשתות השידור הקנדיות.

חקירה מואצת

שדה התעופה אוטווה וב הבינלאומי. (צילום: P199 via Wikimedia)

המשטרה הפדרלית הקנדית (האר.סי.אם.פי) ושירות המודיעין הביטחוני הקנדי (סי.אס.איי.אס) פתחו בחקירה מואצת לגלות את זהות הגורם שריגל ועקב אחרי מכשירי טלפון ניידים, בבירה אוטווה ובשדה התעופה הבינלאומי ‘טרודו’ של מונטריאול. כך הודיע בשבוע שעבר השר לבטחון הציבור, רלף גודל. זאת, לאור תחקיר ראשון מסוגו בקנדה שנעשה על ידי רשת השידור הציבורית הקנדית – הסי.בי.סי, לפיו התנהלו מעקבים באמצעות מכשירי איי.אם.אס.איי קאטצ’ס אחרי טלפונים ניידים בדאון טאון של אוטווה, באזור בו ממוקמים משרדו של ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, בית הפרלמנט הקנדי, המפקדה לביטחון לאומי, שגרירות ארצות הברית, שגרירות ישראל ואולפני הסי.בי.סי. בנוסף לפי הסי.בי.סי התנהלו מעקבים גם בשדה התעופה של מונטריאול.

צוות של ה.סי.בי.סי החזיק בידו מכשירים מיוחדים שבדקו במשך החודשים דצמבר וינואר שאכן נעשה שימוש במכשיר האיי.אם.אס.איי במשך למעלה מחודש, כדי לעקוב אחרי מכשירי סלולר ניידים, בהתאם למידע מוקדם שהרשת הציבורית קיבלה. כן התברר לצוות כאמור שהתנהל מעקב אחרי טלפונים ניידים באוטווה ובמונטריאול. גודל אמר בצורה חד-משמעית כי שום סוכנות ביטחון קנדית בהן האר.סי.אם.פי והסי.אס.איי.אס, לא ריגלה ועקבה אחרי מכשירים ניידים באוטווה. לדבריו בימים אלה מתנהלת חקירה לגלות מי אכן כן עשה זאת.

לדעת מומחים בתחום שלושה גורמים מסוגלים להחזיק בידיהם מכשירי איי.אם.אסי.איי ולעקוב אחרי מכשירים ניידים: גורמי ביטחון וריגול קנדיים, גורמי ביון זרים כמו של הרוסים, הסינים או הישראלים, או ארגוני פשע גדולים. לפי הנתונים שאסף הסי.בי.סי ושנמסרו למומחים כנראה שגורמי ביון זרים הם אלה שעקבו אחר פעילות של הטלפונים הניידים באוטווה. לדבריהם ידוע כי הרוסים כבר עשו שימוש בעבר במכשירי האיי.אם.אס.איי לרגל ולעקוב אחרי מכשירים ניידים בקנדה. יצויין כי השגרירויות באוטווה של סין, רוסיה, ארה”ב וישראל סירבו לחלוטין להגיב בפרשה.

מנושא לנושא ובאותו נושא: משטרת האר.סי.אם.פי הודתה בשבוע שעבר לראשונה כי במקרים מסויימים היא משתמשת בטכנולוגיה של מכשירי האיי.אם.אסי.איי, לעקוב אחר מכשירי טלפון ניידים וזאת בחקירות בנושאים פליליים ובטחוניים. השימוש במכשירים נעשה לזהות חשודים. לאר.סי.אם.פי יש כיום עשרה מכשירים מיוחדים לעקוב אחרי טלפונים ניידים, והם עשו שימוש בהם בארבעים ושלוש חקירות בשנתיים האחרונות (2014-2015). במשטרה הפדרלית הוסיפו עוד כי מכשירי האיי.אם.אס.איי שלהם מאפשרים לקלוט רק את מספרי טלפונים של המכשירים ניידים ולא את תוכנם. המומחים מציינים כי מכשירי מעקב איי.אם.אס.איי משוכללים יותר יכולים לכלול גם מידע על שיחות הטלפון, הודעות טקסט וכל תוכן אחר שמועבר באמצעות המכשירים הניידים. יש להוסיף עוד כי סוכנויות משטרה נוספות בקנדה מחזיקות גם הן במכשירי איי.אם.אס.איי לצורך מעקבים אחרי טלפונים ניידים בחקירות שונות.

ועוד בנושא ביטחון: הממשלה הפדרלית הקנדית מחפשת דרכים לשכנע את המגזר הפרטי להשקיע משאבים בשיפור הביטחון ברשת והגנה בפני מתקפות סייבר, שכל כך נפוצות לאחרונה. לאור זאת הממשלה הקנדית משתפת פעולה עם ממשלת ישראל בנושא. בחודשים האחרונים נערכו פגישות בין גורמים בכירים ביותר מקנדה ומישראל בסוגיה, תוך כוונה לקבל עזרה ישראלית בשיפור מערכי הבטחון ברשת. בממשלה הקנדית מודעים לעובדה שעל קנדה לעשות עוד כברת דרך ארוכה כדי לשפר את אמצעי הבטחון להגנה בפני מתפקות הסייבר, ויודעים היטב שישראל נחשבת למובילה עולמית בתחום. החודש פורסם דו”ח קנדי בנושא עם המלצות למגזר הפרטי כיצד לשפר את מערכי הבטחון ברשת. עם זאת בתקציב השנתי החדש של ממשלת הליברלים של טרודו לא הוזכר כלל תקצוב נושא הביטחון ברשת.

מונטריאול לתל אביב

אייר–טראנסאט תפעיל לראשונה טיסה ישירה ממונטריאול לתל אביב בחודשי הקיץ. (צילום: Patrick Cardinal via Wikimedia Commons)

לראשונה תופעל טיסה ישירה ממונטריאול לתל אביב, באמצעות חברת הצ’רטרים הקנדית אייר-טראנסאט. זאת במלאת 150 שנה להיווסדותה של קנדה ו-375 שנה להיווסדותה של מונטריאול.

עד היום הופעלו טיסות ישירות בין קנדה לישראל רק מטורנטו, באמצעות חברת התעופה הקנדית אייר קנדה וחברת התעופה הישראלית אל על. זו הפעם הראשונה שאייר-טראנסאט (שהיא חברת התעופה השלישית בגדולה בקנדה) טסה ליעד במזרח התיכון.

אייר-טראנסאט נותנת אפוא מענה לביקוש הגדל לטיסות בין שתי המדינות. היא תפעיל את הקו החדש משדה התעופה טרודו במונטריאול לשדה התעופה נתב”ג בתל אביב, בחודשי הקיץ, בין ה-18 ביוני ועד סוף אוקטובר. הטיסות יבוצעו באמצעות מטוס איירבוס (מסוג אי330-300) שמכיל 345 מקומות ישיבה.

יש אפשרות לטוס עם אייר-טראנסאט מטורונטו למונטריאול ומשם לטוס ישירות לישראל. בסך הכל יתקיימו שתי טיסות שבועיות בין מונטריאול לתל אביב, בימים רביעי וראשון (הטיסה צפויה להימשך כתשע וחצי שעות), וכן שתי טיסות מתל אביב למונטריאול בימים שני וחמישי (הטיסה צפויה להימשך כעשר וחצי שעות). לפי ימי הטיסה שאינם כוללים את שבת, ניתן להבין שהחברה מאותתת שהיא תפנה בין היתר לקהל היעד בקרב יהודים דתיים והחרדים, שגרים במונטריאול ויש להם בני משפחה בישראל והפוך.

בחודשי הקיץ אייר-טראנסאט טסה בעיקר לעשרים ושמונה יעדים טרנסאטלנטים מרכזיים באירופה (בהם: צרפת, אנגליה, סקוטלנד, איטליה, יוון, ספרד, פורטוגל, הולנד, שוויצריה בלגיה, צ’כיה, אירלנד וקרואטיה). ואילו בחודשי החורף החברה טסה בעיקר ליעדים חמים במדינות הלטיניות ודרום אמריקה (בהם: מקסיקו, קולומביה, קוסטה ריקה, הרפובליקה הדומניקנית, אל סלוודור, האיטי, הונדורס, ג’מייקה, ניקרגואה, מרטיניק, פנמה, גוואדלופ, סנט לושה וסנט מרטין).

אייר-טראנסאט שמשווקת בתוספת לכרטיסי טיסה גם חבילות נופש ותיור רבות, תציע שירותים אלה גם לאלה שטסים לישראל. חבילות הנופש יכללו בתי מלון בתל אביב וכן בירושלים, ובנוסף סיורים מודרכים לאתרים תירותיים רבים באזור.

בסיסה של אייר-טראנסאט נמצא במונטריאול והחברה מפעילה שישים ושלושה קווים (מהם כארבעים ברחבי הקיץ) לעשרים ושש מדינות במהלך כל השנה, ממונטריאול וכן משדה התעופה פירסון בטורונטו. כמות הנוסעים של חברת התעופה עומדת על כשלושה מיליון איש בשנה. בהנהלת אייר-טראנסאט מאמינים כי השנה תפוסת המטוסים שלה תגדל בכעשרים אחוז לעומת אשתקד. החברה שמעסיקה כאלפיים וחמש מאות עובדים תחגוג השנה שלושים שנה להיווסדה.

השם טראמפ יוסר ממלון הדירות טראמפ אינטרנשיונל בטורונטו

מלון הדירות טראמפ אינטרנשיונל בטורונטו הוצע למכירה תמורת 298 מיליון דולר. הבניין בגובה 65 קומות שנפתח ב-2012 כולל 211 חדרי מלון, 74 דירות ושטחים מסחריים (כולל מסעדה בקומה ה-31). הליך המכירה מתנהל בפיקוח בית המשפט ויש כבר מתעניינים ברכישת הבניין, שנמצא ברחוב ביי בדאון טאון. הפרוייקט נושא את שם הנשיא החדש של ארה”ב דונלד טראמפ, ועם המכירה השם טראמפ יוסר ממנו לרווחת רבים מהתושבים. הבניין נפתח באיחור לאור בעיות שנתגלו בבנייתו. בנוסף זכוכית נפלה מהקומה ה-34, לאחר מכן התברר שהאנטנה שעל הגג אינה יציבה, ונתגלע סדק באחד החלונות.

בעלת הבניין חברת טאלון אינטרנשיונל בשליטת המיליארדר היהודי-רוסי, אלכס שניידר, צברה חוב של כ-300 מיליון דולר. טאלון וחברת הניהול של המלון בבעלות טראמפ, הגישו תביעות הדדיות על הפרת הסכמים. ואילו 23 תביעות הוגשו לבית המשפט על ידי בעלי דירות נגד החברות טאלון וטראמפ בטענות לניהול כושל, ואי עמידה בהבטחות להשכרת נכסיהם. עד היום מרבית הסוויטות לא נמכרו ותפוסת המלון עומדת על 55%-75% בלבד.

נתניהו לא אוהב את זה

התאגיד הקנדי בומברדייה שמספק מזה למעלה מעשר שנים קטרים וקרונות לרכבת ישראל, החל לבדוק את האפשרות למכור מטוסי נוסעים לאיראן. (צילום: bombardier.com)

נתניהו לא אוהב את זה: קנדה החליטה להסיר הסנקציות נגד איראן בשלבים

קנדה שנחשבה עד לאחרונה ידידה קרובה ביותר של ישראל מצטרפת למחנה של מדינות המערב (בהן ארה”ב, האיחוד באירופאי ואוסטרליה), שהחליטו להסיר את הסנקציות הכלכליות נגד איראן. זאת לבקשת האו”ם לאור חתימת הסכם הפיקוח על תוכנית הגרעין של איראן. שר החוץ הקנדי, סטפן דיון, הודיע בפרלמנט לפני מספר ימים כי ממשלת הליברלים בראשות ראש הממשלה ג’סטין טרודו, תסיר את הסנקציות נגד איראן במספר שלבים. בין הסקנציות שיוסרו יכללו בהמשך גם נורמליזציה ביחסים בין קנדה ואיראן, ופתיחתה מחדש של שגרירות קנדה בטהרן. הממשלה הקודמת בראשות ידידה הקרוב של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ומי שעמד בראשה, סטפן הרפר, סגרה את השגרירות בטהרן בספטמבר 2012 בטענה שאיראן היא איום על השלום והביטחון בעולם, במסגרת ניתוק היחסים הדיפלומטים בין שתי המדינות.

התאגיד הקנדי בומברדייה שמספק מזה למעלה מעשר שנים קטרים וקרונות לרכבת ישראל, החל לבדוק את האפשרות למכור מטוסי נוסעים לאיראן. בהקשר זה אמר דיון: “אם איירבוס מסוגלת לעשות את זה (התאגיד הצרפתי חתם על עיסקה עם איראן למכירת מאה ושמונה עשר מטוסים ר.ר) למה בומברדייה לא יהיה מסוגל לעשות זאת. באיזה דרך זה עוזר לקנדה, לאזרחי איראן או לישראל באם קנדה פוגעת בתעשייה שלה?”

בומברדייה סובל בשנים האחרונות מהפסדים כספיים גדולים שנאמדים בתשעה מיליון דולר אמריקאי, ופתיחת שוק חדש כמו איראן, יכולה לתרום מאוד לקופת התאגיד. איראן כידוע משוועת למטוסי נוסעים חדשים כיוון שצי המטוסים שלה ישן ביותר, והיא הצהירה כבר כי ברצונה לרכוש מאה ושישים מטוסים חדשים. חברות קנדיות נוספות מעוניינות לנהל מגעים עם האיראנים למכירת מרכולתם לאחר הסרת הסקנציות, והן רואות בשוק האיראני פוטנציאל גבוה, במיוחד לאור מצב הכלכלה בעולם. מומחה למסחר בינלאומי מטורונטו אומר כי חברות קנדיות רבות רואות באיראן הזדמנות גדולה לעסקים. יש לזכור ששמונים מיליון איש גרים באיראן, היא נחשבת למדינה עם חינוך ברמה גבוהה והיקף כלכלתה נאמד בארבע מאות מיליארד דולר. החברות שמגלות עניין באיראן שייכות בעיקר לתחומי ענפי הנפט, הגז, והטכנולוגיה, יצרניות מוצרי מזון ובעיקר חלב ובקר.

בינתיים ממשלת קנדה החדשה כבר כועסת על ישראל. הממשלה העבירה מסר חריף לישראל בשבוע שעבר, והביעה את דאגתה מהאלימות הגוברת בין הפלסטינים לישראלים, ומהמשך הבנייה בהתנחלויות. לדברי דיון: “קנדה כבעלת ברית איתנה וידידה של ישראל, קוראת לעשות את כל המאמצים על מנת להפחית את האלימות וההסתה ולסייע ביצירת תנאים לחזרה לשולחן המשא ומתן”.

יהודיה נדקרה באופן קשה במונטריאול אך לא על רקע אנטישמי

אישה יהודיה (בת 27) שמחזיקה בדרכון ישראלי וגרה במונטריאול, נפצעה ביום רביעי בשבוע שעבר על ידי גבר שדקר אותה. אירוע התקיפה החמור אירע בשדרות מונקלנד שבשכונת נוטרדאם-דה-גארס, בזמן שהאישה הלכה לבדה ברחוב שעות המאוחרות של הלילה. האישה שנפגעה בפלג גופה העליון הועברה במהירות לבית החולים הכללי של מונטריאול ומצבה הוגדר כקשה. היא לומדת באוניברסיטה לתואר שני ולא לבשה שום ביגוד עם סממן יהודי. לבקשת בעלה שמה לא הותר לפרסום

משטרת מונטריאול פתחה בחקירה מואצת של הפרשה והמניע לפגיעה באישה. השוטרים הצליחו לעצור את החשוד בדקירה (בן 25) שנמלט מהאזור. לדברי המשטרה לא מדובר באירוע על רקע אנטישמי. לחשוד ששמו הותר לפרסום (מתיו רוברז’) עבר פלילי והוא שוחרר בעבר על תנאי ונמצא בתקופת מבחן. רוברז’ כנראה היה נתון להשפעת סמים בעת שדקר את היהודיה.

Montreal can be the model

Montreal Mayor Denis Coderre at the Jan. 11, 2015, rally in Montreal in support of the victims of the Charlie Hebdo shooting. (photo by Gerry Lauzon via commons.wikimedia.org)

A hate crimes department within the city’s police force might be a good idea, Montreal Mayor Denis Coderre said following a meeting with Jewish community leaders from Quebec and France at Montreal’s city hall on June 25.

Coderre and members of his executive committee held a two-hour closed-door session to discuss what role cities can play in combating antisemitism in Montreal and globally. He underlined the frequent link between antisemitism and radicalization and its violent expression.

Unlike forces in many North American cities, the Service de Police de Montréal (SPVM) does not have a unit dedicated to investigating crimes suspected to be motivated by hatred of identifiable groups. Coderre said he will meet the SPVM to pursue the possibility.

“We have good people [in the police] who are doing a good job now, but we have to look into whether we can do things a better way and learn from best practices [elsewhere],” he said.

That was the most concrete suggestion coming out of the meeting.

The mayor’s main message after the meeting was that “we have to call a spade a spade.… Antisemitism exists, here and around the world. We have to denounce it, we have to talk about it, we have to understand that clearly something is going on and we must be there to fight it.”

The meeting was the fulfilment of a promise that Coderre had made to leaders of the French Jewish community when he visited Paris in February, shortly after the murderous terrorist attacks at the Charlie Hebdo magazine office and Hyper-Cacher kosher grocery store.

Present at the meeting, from France, were Serge Dahan, president of B’nai B’rith France, and Yonathan Arfi, vice-president of the Conseil Représentatif des Institutions Juives de France, as well as leaders of Federation CJA, the Centre for Israel and Jewish Affairs (CIJA), the Communauté Sépharade Unifiée du Québec and B’nai Brith Canada.

Julien Bauer, a Université du Québec à Montréal political science professor, and Mount Royal MP and human rights activist Irwin Cotler participated as experts on antisemitism.

Coderre hopes that Montreal and Paris can cooperate especially closely on strategies to combat antisemitism and make their cities safer.

Coderre called antisemitism “the oldest and most persistent” form of racism and warned against a tendency to “trivialize” it. He also recognized that anti-Zionism often cloaks contemporary antisemitism.

The meeting was also a followup to the June 10-11 Montreal Summit on Living Together, a gathering of 23 mayors from around the world convened by Coderre to examine how municipalities can prevent radicalism and ensure security, starting by promoting respect for diversity and harmony among the different cultural groups in their citizenry.

The City of Montreal, also in the wake of the Paris attacks, announced plans for a new centre aimed at preventing violent radicalism. So far, it consists of a telephone hotline to report information on suspected radical activity. Coderre said that the centre can play a role in preventing antisemitism. He wants to form partnerships with the schools, civil society and others in this endeavor.

Coderre said he plans to make the discussion on antisemitism an annual event, and believes that Montreal can serve as a model of how to combat racism and radicalism, while achieving “a balance between openness and vigilance.”

“The more we talk about it, the more it will have a positive effect,” he said.

CIJA Quebec vice-president Luciano Del Negro applauded Coderre’s commitment in taking on the “challenge” of combating antisemitism.

He especially appreciated that the mayor recognizes the distinctiveness of antisemitism among forms of racism, and that antisemitism is not only a phenomenon of the extreme right, but also the far left.

Similarly, Cotler applauded Coderre’s “exemplary leadership” and recognition that “municipalities not only have a role, but a responsibility, to combat antisemitism.”

– For more national Jewish news, visit cjnews.com.