Tag: Canada

פעילות עניפה באתר פייסבוק

קבוצת הישראלים הגרים בטורונטו באתר פייסבוק פעילה נושאים שונים. הקבוצה כוללת קרוב לשלושת אלפים חברים שגרים בטורונטו והסביבה והיא נוסדה לפני כארבע שנים. לקבוצה יש שישה מנהלים ועורכים והם: אמיר אשל עמית לוי, ליאור פפו, טל מנע, ליאור ברק ודוד מק. להלן מקבץ של נושאים ובקשות שהתפרסמו לאחרונה בקרב קבוצת הישראלים בטורונטו: ברכות לחג ראש השנה הקרוב מטעם הנהלת האתר, לורה מציעה שירותים של משלוח פרחים עד הבית, בנימין מציע למכירה דירה בת שלושה חדרים דווקא בתל אביב, אלבינה מציעה שירותי מניקור, פדיקור ועוד, בוריס מציע להשכרה דירה בפלורידה בתקופה החורף הקר הכוללת שני חדרי שינה ומתאימה לארבעה אורחים, אליס מציעה שירותי ניקוי יסודי לבתים ודירות, אלירן מציע למכירה בריצ’מונד היל קוטג’ בן שלושה חדרים במחיר של כמיליון ושש מאות אלף דולר, ג’ו מציע ערבי קריוקי למי שמעוניינים, אור מחפש משפחה שתארח אותו לארוחת חג ראש השנה, אנתוני מחפש מנעולן לעבודה שישה ימים בשבוע תמורת כאלפיים וחמש מאות דולר לשבוע, יונתן מחפש בדחיפות חדר להשכרה, שושנה מברכת את הכל בחג שמח ומאושר, אלדר מציע שירותי ניקוי לבתים ודירות, יערה מציעה לאפות חלות ועוגות לקראת החג, שיילה מציעה למכירה ענתיקות, ריהוט, צעצועים ועוד, חביבי מציע לנקות גינות של גני ילדים, תמר שהגיע בימים אלה לטורונטו מחפשת מניקוריסטית, ולדיסלב מחפש מידע על משלוחי חבילות מקנדה לישראל, יגאל מציע למכירה מגרשים ובתים בסביון ובנימין מציע למכירה והשכרה של דירות בתל אביב

 ***

קבוצת ישראלים בוונקובר לעסקים בפייסבוק כוללת כשלוש מאות חברים. היא נוסדה גם כן לפני ארבע שנים. את הקבוצה מנהלים ועורכים שניים: דן גולב ויואב די

להלן מקבץ של נושאים שפורסמו לאחרונה בדף של הקבוצה מוונקובר: סרגי מציע שירותי תיקון לגלגלים של מכוניות, נתנאל מפרסם שיעורים בחסידות והכנות לראש השנה, עופר מציע שירותים וייעוץ למי שעשו רילוקיישן מישראל לקנדה או כאלה שחזרו לישראל מרילוקיישן בקנדה, איריס מציעה השכרה של דירות סאבלט, יוני מציע שירותים לבניית דקים לבתים, אמנון ויובל מציעים שירותי שיווק וקידום לפרסומות בגוגל, אלון מחפש וטכנאים ושיפוצניקים לעבודה באזור ונקובר ומייק מציע שירותי תיווך לדירות ובתים באזור

***

קבוצת הישראלים בקנדה בפייסבוק פועלת מזה שש שנים וכוללת לא פחות משמונת אלפים חברים. את הקבוצה מנהלים ועורכים שניים: אריאל פרץ ואביבה יהודה

להלן מקבץ של נושאים ושירותים שמפורסמים בקבוצה של הישראלים בקנדה: נופר שואלת איך מתחילים בהליך הגירה לקנדה ואיך משיגים במהירות ויזת עבודה, קובי שוקל לעבור עם אשתו לקנדה לתקופת ניסיון והוא שואל האם האזרחות האמריקנית שלו והאזרחות הבריטית של אשתו יכולים לעזור, אור מציע לבנות אתרים לעסקים כולל התאמה לסלולר, לי מחפשת מקלדת עם אותיות בעברית למחשב הנייד שלה, אביגיל שמעוניינת להגר לקנדה שואלת האם הניסיון הגדול שלה כאחות בחדר ניתוח יעזור לה להשיג עבודה, מאירנה שואלת האם מישהו מצא את המחשב הנייד שלה שנשכח בקלגרי, ישראלי אנונימי המעוניין להגר לקנדה שואל האם להנדסאי בישראל יכול לעבוד הנדסאי בקנדה, ערן מציע שירותי ניקיון לעסקים ודירות, תמר מציעה למכירה ספה יוקרתית בשמונה מאות דולר, טל מציעה שירותי ניקוי אחרי ראש השנה, לירן הוא חזן בסגנון ספרדי/עדות המזרח מחפש עבודה לראש השנה ויום כיפור, רחל מציעה מתכונים מיוחדים ובריאים לראש השנה ולחג הסוכות, זוג עם שלושה ילדים מבקשים עצות להגירה לקנדה

לקנדה יש תוכנית נוודים דיגיטליים חדשה

קנדה מחזרת אחר עובדים שעובדים מרחוק במגזר הטכנולוגי ומציעה תכנית נוודים המאפשרת למבקרים לשהות במדינה עד שישה חודשים. זאת ללא צורך באישור עבודה, ובכך פותחת את הדלת למה שיכול להפוך למדיניות

קבועה. זהו מידע חשוב למי שמעוניינים לעשות רילוקיישן לקנדה. היוזמה החדשה מגיעה בתקופה בה קנדה מתמודדת עם מחסור בכוח אדם טכנולוגי. אסטרטגיית הכישרונות הטכנולוגיים החדשים של המדינה שואפת ליצור מאגר של עובדים שישארו בקנדה גם בטווח הרחוק. קיימת עדיפות למועמדים בתחומי המדע, טכנולוגיה, הנדסה, מתמטיקה, כולל מדעני נתונים, מפתחי תוכנה ומתכנתים, מתמטיקאים, סטטיסטיקאים, מהנדסי חשמל ואלקטרוניקה

בסופו של דבר, התהליך מיועד ומותאם בצורה הטובה ביותר לצרכיהם של עובדי הייטק  מיומנים, שמטבע העבודה שלהם, הם יכולים לעבוד מרחוק. כך מסבירה דוברת מחלקת ההגירה, פליטים ואזרחות של קנדה, ג’ולי לאפורטון. התוכנית בשילוב עם אמצעים נוספים שנקבעו כדי למשוך כישרונות טכנולוגיים, תבטיח שקנדה תישאר תחרותית במרוץ העולמי, היא מוסיפה

שר ההגירה הקנדי, שון פרייזר, אומר כי תוכנית הנוודים הדיגיטלית תאפשר לעובדים עם מעסיק זר לחיות בקנדה לתקופה של עד שישה חודשים. ואז העובדים יכלו לחיות כאן ולהניע את הכלכלה המקומית בתוך הקהילות השונות. אם עובדים אלה יקבלו הצעות עבודה בזמן שהם בקנדה, נוכל לאפשר להם להישאר כאן באופן קבוע

ההכרזה הזו בהחלט קיצצה הרבה מההגבלות הקיימות בהגירה קנדית רגילה, כך אומרת מנהלת בכירה לשירותים בינלאומיים בחברה האמריקנית בי.אם.או פרטנרס, ניקול סיסליקי. לפי מחקר שבוצע אשתקד על ידי בי.אם.או פרטרנס, בתקופת מגיפת הקוביד מיליוני עובדים עובדים האמריקאים אימצו את הרעיון של נוודות דיגיטלית. ומאז שנת אלפיים ותשעה עשרה מספרם גדל פי שלושה

לדברי סיסליקי בזמן שמספר ענקיות בולטות בתחום הטכנולוגיה בארצות הברית כמו אפל, גוגל, מטא ואמזון מחזירות עובדים למשרד למשך מספר ימים בשבוע, חברות אמריקניות רבות עדיין מאמצות עבודה מוחלטת מרחוק. חברות בכל הגדלים ובכל הענפים מנסות למצוא דרך לאיזון, היא אומרת. כיצד אנו מספקים את הצורך של העובדים לעבוד מרחוק לפחות חלק מהזמן, אבל גם נהנים משיתוף הפעולה שמתרחש כאשר אנשים מתכנסים באופן טבעי במשרד

לפני שמחליטים אם לבלות שישה חודשים, שנה או יותר במדינה זרה, נווד דיגיטלי צריך לשקול מספר גורמים, אומרת סיסליקי. החל מהאם למעסיק הנוכחי יש מדיניות נוודים דיגיטלית רשמית. חלק מהחברות משרטטות קווים כללים לגבי כמה זמן הן יאפשרו לעובדים לעבוד מרחוק, היא אומרת. חלקן מאמצות שלושים יום יום, שישים יום, המאה ועשרים יום וחלקן מאפשרות עד שישה חודשים, היא מוסיפה

שנית, מכיוון שאזרחים אמריקאים נדרשים לשלם מס הכנסה בארה”ב גם כאשר הם חיים מחוץ למדינת הולדתם, נוודים דיגיטליים צריכים להבין את חוקי המס בין ארה”ב למדינת היעד שלהם

במהלך ששת החודשים הראשונים בהם חיים בקנדה, אמריקנים שעובדים עבור חברות אמריקאיות יהיו כפופים למסים בארה”ב בלבד, הודות למה שמכונה חוק מאה שמונים ושלושה הימים הימים הקנדי, המאפשר לזרים העובדים עבור מעסיקים זרים לשהות שישה חודשים מתוך שנה נתונה במדינה, ללא תשלום מסים קנדיים. לאחר מאה שמונים ושלושה הימים הראשונים הללו, אם העובדים הזרים יתקבלו לעבודה על ידי מעסיקים קנדיים, הם יהיו כפופים למסים קנדיים בנוסף למסים בארה”ב

השטן נמצא בפרטים הקטנים, אומרת סיסליקי. אדם שהכין את עצמו ושכר את יועץ ההגירה והמיסים הנכון יקבל את ההחלטות הנכונות בנוגע לאן לעבור ולכמה זמן

מדיניות ההגירה של קנדה – חלק שני

האם יכולה קנדה לשלוח את המגרים לאזורים רחוקים ולא לא מאוכלסים?

אנחנו מדינה חופשית. אנחנו לא יכולים לכוון את ההגירה ולומר למהגרים שהם צריכים לעבור למקומות מרוחקים, אומר בוב דילון, מייסד ומנכ”ל חברת הנדל”ן מיינסטריט אקוויטי מהעיר קלגרי, בעצמו מהגר. אנחנו יכולים לעודד מהגרים חדשים ולתת להם תמריצים כדי להתיישב באזורים שונים של קנדה במקום בערים הגדולות.

העיר שלו ממחישה את הבעיה. גם אחרי העלאות הריבית בשנה שעברה, מחירי הבתים חברת בוצ’י דיוולופמנט, קבלנית של דירות להשכרה בקלגרי, עברה מלהציע חודש של שכירות בחינם לפני שנתיים לרשימת המתנה ליחידות שלה, משום שהיא לא מצליחה לעמוד בביקוש, אף שהגדילה את יעד הבנייה. זינוקים מפתיעים כאלה מחייבים אותנו לחשב מסלול מחדש, אמר מייק בוצ’י, סגן נשיא בחברה. אני רוצה ודאות משעממת

טלטלות כאלה בשוק הנדל”ן מורידות את התמיכה בהגירה בקרב הקנדים, לדברי דיוויד גרין, פרופסור בבית הספר לכלכלה של אוניברסיטת ונקובר בבריטיש קולומביה. אנחנו פותחים את הדלת לבעיות מהסוג שאנחנו רואים במדינות אחרות, הוא אומר. הימין הקיצוני ינצלו את זה, ולפחות חלק ממה שהם יאמרו על שוק הדיור יהיה נכון. זה ייתן אמינות לשאר הנראטיב שלהם. זה משחק מסוכן מאוד. הוא אומר שהממשלה מנסה להתמודד עם הבעיות בעזרת צעדים כמו הפיכת תוכניות הקליטה לאזוריות, כך שמהגרים יופנו לאזורים שיש להם יכולת קליטה גבוהה יותר. בנוסף, לממשלה יש תוכנית להביא יותר אנשים בעלי כישורים במקצועות שיש להם ביקוש גדול, כמו רפואה ובנייה תמיכה הציבורית בהגירה ברוב האזורים בקנדה היא עדיין גבוהה.

החששות בנוגע לשינויים הדמוגרפיים בולטים במיוחד בקוויבק, המחוז השני מאוכלס ביותר בקנדה. המחוז, שבו שפת האם של רוב התושבים היא צרפתית, התנגד להעלאת יעד התושבים הקבועים שלו, והשאיר אותו ברמה שנמוכה במחצית מהיעד הממשלתי. הפרמייר של קוויבק, פרנסואה לגו, אמר שהמחוז לא יסכים לקבל עלייה במספר המהגרים בשיעור חד כמו בקנדה כולה, מחשש שזה יוביל לירידה במעמדה של השפה הצרפתית, גם אם משמעות הדבר היא לאבד את המשקל הדמוגרפי של המחוז בתוך המדינה כולה

בה בעת, ארגוני תעשיינים קוראים שוב ושוב להגביר את ההגירה ולהוסיף יותר עובדים קבועים לכלכלה. חברות בקוויבק נאלצות לגייס עובדים זמניים כדי לאייש משרות, ומספר העובדים הזרים הזמניים שבהן זינק בשישים וחמישה אחוז בשלוש השנים האחרונות. בקנדה כולה תהליכי הסמכה של עובדים מקצועיים זרים לא עומדים בקצב ההגירה. בשל כך, עובדים מקצועיים רבים שהיגרו למדינה נאלצים לעבוד בדרגים נמוכים או לחכות שיכירו בכישורים שלהם.

תר ממחצית מהמהגרים שהגיעו לאחרונה התקבלו תחת הקטגוריה הכלכלית, כלומר עובדים מקצועיים ויזמים שנבחרים על בסיס היכולת שלהם להתבסס כלכלית בקנדה. אף שהעובדים האלה הם קהל היעד העיקרי של מדיניות ההגירה לצד יישוב מחדש של פליטים מספר העובדים הזמניים זינק בשנים האחרונות, מה שגרר ביקורת על כך שהם עלולים לפגוע בצמיחה בשכר ולהגדיל את האי־שוויון בהכנסות.

עם זאת, קנדה זקוקה גם למשרות שדורשות בעלי כישורים מקצועיים גבוהים וגם למשרות לבעלי כישורים נמוכים. רובם הגדול של המהגרים תורם לכלכלה, לדברי קווין מקניקול, מנכ”ל משאבי אנוש שפעולת באלבטרה ושעוזרת למקומיים ולתושבים חדשים להשיג עבודה. זה לא משחק סכום אפס הוא אומר. הם לא לוקחים שום דבר מאף אחד. הם מוסיפים, והכלכלה שלנו צומחת למען כולם, מה שאומר שיש יותר עבודה, יותר משרות ויותר כסף.

מדיניות ההגירה של קנדה – חלק ראשון

בתקופה שבה מדינות מתועשות בכל העולם מתמודדות עם ירידה בילודה והזדקנות כוח העבודה, קנדה מהמרת על כך שהגירה תצליח למנוע הידרדרות של הכלכלה. לאוכלוסיית קנדה, אחת המדינות הדלילות ביותר בתושבים בעולם ביחס לשטחה, נוסף מדי שנה מספר תושבים השווה לתושבי סן פרנסיסקו. באחרונה היא עברה לראשונה את רף הארבעים מיליון תושבים, והצמיחה צפויה להימשך בקצב מהיר ככל שיגיעו למדינה עוד ועוד מהגרים, פליטים וסטודנטים

עבור ממשלתו של ג’סטין טרודו, ניסוי ההגירה המסיבי הזה הוא גם דרך להרחיב את שוק העבודה, בזמן שהתחרות על עובדים מקצועיים נהיית קשה יותר. הניסוי הזה גם משקף את השאיפה של קנדה לטווח הארוך להרחיב את הנוכחות הבינלאומית שלה ולצאת מהצל הכבד של שכנתה ארה”ב, שבה חיים פי שמונה יותר אנשים, והתמ”ג שלה גדול כמעט פי שתיים עשרה

עכשיו, כשאנשים נכנסים לקנדה בקצב חסר תקדים, היא מתמודדת עם אתגר מיידי: כיצד לעודד את הצמיחה באזורים הכפריים שזקוקים נואשות לדם חדש, תוך מזעור הפגיעה במרכזי הערים העמוסים באנשים

לכאורה, היתרונות הכלכליים ברורים מאליהם. הגידול באוכלוסייה הגביר את גיוסי העובדים והצריכה, ועזר לכלכלה לעמוד איתנה בפני שורה של העלאות ריבית שביצע הבנק המרכזי של קנדה, עד כדי כך שהחודש נאלץ הבנק המרכזי לחזור להדק את המדיניות המוניטרית לאחר הפסקה. ואולם בקנדה, ששוק הנדל”ן שלה היה במשך תקופה אחד הלוהטים בעולם, התוכנית של הממשלה גררה ביקורת על כך שהעלאת יעדי ההגירה רק מגדילה את התמ”ג, בלי להעלות את רמת חייהם של התושבים

התמ”ג הריאלי לנפש בקנדה כמעט שלא השתנה בעשור האחרון, וצפוי ליפול מהשיא שרשם אשתקד, על פי תחזית הבנק המרכזי של קנדה. הצמיחה בפריון לא זזה, וההכנסה הפנויה לא עומדת בקצב עליית מחירי הבתים. אפילו כלכלנים בולטים שתומכים בהגירה אומרים עכשיו שקנדה הרחיקה לכת

לא הגיוני להגדיל מהר כל כך את האוכלוסייה בפרק זמן קצר כל כך, אומר דיוויד דודג’, לשעבר בכיר בבנק המרכזי של קנדה, שעבד לפני כמה עשורים במערכת שממנה התפתחה תוכנית ההגירה הנוכחית. המהירות של השינוי הזה מגדילה את העלויות ומפחיתה את הפריון שנוסף משום שאין מספיק זמן לאנשים להסתגל

ממשלתו של טרודו הציבה יעד של הוספת חצי מיליון תושבי קבע מדי שנה. עם זאת, בשנה שעברה, סטודנטים זרים, עובדים זמניים ופליטים היו קבוצה גדולה אף יותר ממהגרי הקבע, מה שהביא את סך הכניסות של מהגרים לשיא של מיליון. קנדה רשמה גידול שנתי של כשלושה אחוזים באוכלוסייה, המהיר ביותר בקרב הכלכלות המפותחות, וכזה שנרשם דווקא במדינות מתפתחות

בקנדה התושבים מסבירי פנים כלפי מהגרים יותר מבמדינות אחרות, הודות למסגור ההגירה כמדיניות כלכלית ובזכות הגיאוגרפיה המבודדת יחסית, שמגבילה הגירה לא חוקית. מאז אלף תשע מאות שישי ושבע, קנדה נשענת על מערכת שבה מהגרים מקבלים ניקוד על פי גיל, השכלה, הזדמנויות תעסוקה בקנדה וידע באנגלית ובצרפתית, מה שמאפשר לה לנצל עובדים בעלי כישורים מקצועיים

אבל עד כה, ההגירה הייתה בעיקר לערים המאוכלסות ביותר של קנדה שבהן צמחו קהילות אתניות גדולות, שמושכות אליהן מהגרים חדשים שמחפשים לשמר תחושת שייכות במדינה החדשה. זה חיזק עוד יותר את הביקוש לנדל”ן בערים שכבר סבלו קודם לכן ממחסור בבתים, העלה את החסמים בפני בעלות על בתים ודחק מיליונים מהשוק, מה שפגע הן במהגרים והן בתושבים מקומיים במיוחד הצעירים שבהם

Walk for empowerment – Aug. 13

In Canada, one woman is killed in a violent act every 48 hours. The spike in domestic violence that began during the pandemic is not diminishing and instead continues to increase. It has increased in Canada by 27% since 2019.

In Israel, the situation is just as critical. In the first year of the COVID-19 pandemic, 20,140 domestic violence complaints were lodged with police, an increase of 12% from the previous year, and, in 2022, the rate of femicide in Israel increased by 50%. In the first five months of this year, 16 women have been murdered.

Join CHW (Canadian Hadassah-WIZO) Vancouver Centre for the CHW Vancouver Walk on Sunday, Aug. 13, from 10 a.m. to noon at Jericho Beach. This annual event raises funds in support of CHW’s SOS – Starting Over Safely – summer campaign to empower victims of domestic violence.

The CHW Vancouver Walk is an opportunity for the community to come together and make a difference. By participating in this event, you will not only support essential programs that empower women to break the cycle of violence, but also raise awareness about the issue of domestic abuse.

The programs supported by this cause are WIZO services for domestic abuse survivors, Michal Sela Forum in Israel and Franny’s Fund in Canada. These programs will:

  • provide help for parents and families in need of an urgent response,
  • provide women and their children with specially trained protections dogs,
  • provide women and their children with the basic essentials to start over safely,
  • provide awareness materials to help women recognize the signs of abuse,
  • fund respite summer camp experiences for at-risk youth,
  • provide access to critical resources, including legal counsel and therapeutic counseling services, and
  • assist with social and personal support to help break the cycle of violence.

CHW encourages everyone to come to Jericho Beach, where the event will kick off promptly at 10 a.m.  To donate and to register to walk, jog or run, go to chw.ca/vancouver-walk (free for kids under 18). Strollers and dogs are welcome. No matter how you choose to participate, your presence and support will make a meaningful impact. Together, we can create a safer and more secure environment for those affected by domestic abuse.

Also, save the date: on Aug. 22, CHW will launch a 27-hour online crowdfunding campaign. Funds raised that day will be matched three more times by a loyal community of donors, the Matching Heroes, so please visit chwsos.ca sometime during those 27 hours and donate.

– Courtesy CHW

אירופה וקנדה מתחממות עד להפחיד

חזרתי מביקור של שבועיים באירופה במהלך חודש יוני והופתעתי לרעה עד כמה היה חם ביבשת זו. הביקור כלל את הערים ציריך שוויץ ואמסטרדם הולנד. לא חשבתי כלל שכבר בחודש יוני החום בערים אלה יהיה גבוה מאוד וממש בלתי נסבל

דווקא באמסטרדם אותה אני מכיר היטב ובעבר הרביתי לטייל בה החום הפעם העיק בצורה קשה והגביל את תנועתי. במקום לצאת מהמלון בשעות הבוקר ולחזור בחשיכה נאלצנו בתי זוגתי ואנוכי לחזור מדי צהריים למלון, כדי לנוח מהחום הקשה, להתקלח וליהנות קצת מהמזגן, עד היציאה בערב. ובקיצור שעות לא מעטות בוזבזו על החדר במלון, במקום על הליכה בעיר

אל החום הכבד הצטרפה עם לחות גבוהה כך שהטמפרטות באמסטרדם עברו בקלות את רף השלושים מעלות. וזה לא נעים. בדרך כלל במדינות אירופה במרכז ובצפון שרר באביב מזג אוויר נוח, אך לא הפעם

פגשנו באמסטרדם לא מעט מקומיים שהתלוננו אף הם על החום הקשה שהם לא רגילים בו. במקרה אחת מלצרית בבית קפה עשתה טעות בחשבון שהוגש אלינו. להגנתה היא טענה שהחום אשם בכך

בביקור בציריך גם כן החום היה גבוה במיוחד ולצערנו במלון שם לא היה מזגן ולכן נאלצנו לפתוח את החלונות כמעט לכל אורך חמשת הימים שהיינו בו

אם החזרה לוונקובר פגשנו מזג אוויר נוח יותר שאפשר לנו חזרה קלה יותר לחיי היום יום והעבודה

אך לא שכחנו את המראות בחדשות באירופה על שריפות ענק בקנדה לאורכה ולרוחבה, שגרמו לאובך קשה מאוד גם בארצות הברית השכנה

השריפות שפשטו בקנדה במהלך יוני שרפו יחד כמעט אחד עשר מיליון דונם,  שזה פי חמש עשרה מהשטח הממוצע הנשרף בתקופה הזו של השנה. בקוויבק לבדה כבר עלו באש יותר משני מיליון דונם. עונת השריפות הנוכחית היא חסרת תקדים בקנדה, לא רק בשל היקף השטח; היא החלה מוקדם במיוחד השנה, מספר מוקדי השריפה השונים הוא חסר תקדים, וגם מיקומן. בעוד שריפות יער במדינה בוערות בדרך כלל באזורים מרוחקים ודלים מאוכלוסייה, מאות מהן השנה בוערות גם סמוך לאוכלוסייה עירונית

בקנדה לא הצליחו לשלוט לבד בגובה הלהבות, ונאלצו להזעיק עזרה בינלאומית. כארבע מאות כבאים מצרפת, ארה”ב וספרד הגיעו לקוויבק. עשרות אלפים נאלצו להתפנות מבתיהם, ומעבר לגבול, ערים ובהן ניו יורק, וושינגטון די.סי ופילדלפיה חוו גם כמה מאיכות האוויר הגרועה ביותר שלהן זה שנים

בסך הכל ברחבי קנדה בערו כארבע מאות וחמישים שריפוץ. רוחות בדרך כלל נושאות עשן משריפות באזור קוויבק מזרחה והחוצה לים, אך אזור לחץ נמוך הוביל את העשן דרומה לארצות הברית. תחזית ממשלת קנדה מציבה את המדינה כולה בסיכון גבוה מהממוצע לשריפות בחודשי הקיץ, מאלברטה במערב ועד נובה סקוטיה על קו החוף האטלנטי

השריפות המשמעותיות בקנדה אינן אירוע בודד, וייתכן כי בעתיד אירועים אלו ילכו ויתגברו, וכך גם הנזק ההיקפי אותו הם גורמים. שינויי האקלים שנגרמו על ידי האדם מעלים את הסבירות לאירועי שריפות משמעותיים, שכן הם מתדלקים את תנאי מזג האוויר המניעים שריפות עוצמתיות. החום הגובר והבצורות המתמשכות הופכים סביבה רגישה יותר לשריפה, שכן טמפרטורות חמות יותר מתנדפות יותר לחות מהאדמה והצמחייה, מייבשות עצים, שיחים ועשבים והופכות נשורת עלים וענפים שהתייבשו על הקרקע לחומר בעירה. מדענים מזהירים שאירועים דוגמת השריפות בקנדה עתידים להמשיך לשבש את חיי היומיום ככל שכדור הארץ מתחמם וליצור את הסביבה האידאלית לשריפות קשות ותכופות יותר

איך משיגים ויזה להגר לקנדה – חלק ב

כידוע ישראלים רבים מבקשים לנסוע לקנדה עבור לימודים או כדי למצוא עבודה. אשרותהכניסה לקנדה משתנות לפי המטרה שלשמה אתם מעוניינים להיכנס למדינה

עבור כל מבקש ויזה הדבר החשוב ביותר לרשות ההגירה המקומית הוא להבין שהוא לא מעוניין להישאר בקנדה מעבר לזמן המוגדר שאותו הוא ביקש. בין אם מדובר בלימודים, עבודה או טיול, חשוב להציג הוכחות שמראות שיש סיבות מספיק טובות מדוע המבקש מעוניין לחזור בחזרה לישראל. ככל שהמבקש יציג הוכחות טובות יותר לכך שהוא אכן מתכננים לחזור לישראל, כך יגבר הסיכוי שרשות ההגירה תעניק לו את האשרה הרצויה. לאור זאת, הצגה של מסמכים המציגים מקום עבודה בארץ, מוסד להשכלה גבוהה שבו המבקש מתכנן ללמוד וכיוצא בזה, מגבירים את הסיכוי לקבלת האישור המיוחל

מי שמעוניין להישאר בקנדה מעבר לחצי שנה – מוטל עליו להציג מסמכים רפואיים . המבקש נדרש להציג מסמכים שבהם המצב הבריאותי שלו מפורט. הממשלה הקנדית לא מעוניינת בכניסה של אנשים חולים אליה, בין אם מדובר בחולים שיכולים לפגוע באחרים ובין אם בחולים שעלולים ליפול לנטל על בתי החולים המקומיים ומערכת הבריאות. בנוסף ממשלת קנדה מעוניינת לוודא שיש למבקש יכולת להתקיים כלכלית במשך כל תקופת השהייה שלו במדינה. יהיה עליו להציג הוכחות ליכולת הזו, לרבות כלכלה של כל המשפחה שעימה הוא מגיע לקנדה. עבר פלילי עשוי להוות בעיה לקבלת ויזה ואפילו לקבלת אישור ראשוני. על כן, במידה והמבקש הוא בעל עבר פלילי, מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום כדי לוודא שזה לא מהווה מכשול בתהליך

כדי לקבל את הויזה בשלב הראשוני,  יש להגיש את בקשה בטופס מקוון באתר של שגרירות קנדה בישראל. השגרירות נמצאת בתל אביב אולם אין צורך להגיע אליה. אם המבקש מתקשה בשפה האנגלית, מספר אתרים יכולים לעשות עבורו את השירות של הגשת הבקשה תמורת סכום צנוע. בעת הגשת הבקשה יש להצטייד בדרכון בעל תוקף וכרטיס אשראי בינלאומי לטובת תשלום אגרה בגובה שבעה  דולרים

הגשת הבקשה תיקח מספר דקות ספורות. מהירות התגובה מצד המערכת לבקשות מקוונות היא גבוהה, ולעיתים תוך מספר דקות האישור כבר יופיע אצל המבקש במייל. גם במקרים שבהם הדבר אורך זמן רב יותר, הוא לא לוקח יותר ממספר ימים

חיסכון הגשת בקשה באופן מקוון חוסכת מהמבקש את הצורך לשלם על שירותי דואר ומאפשרת לו להסתפק בתשלום האגרה בלבד

ההליך של קבלת האישור אינו מורכב במיוחד, ולא אמורה להיות בעיה להשיג אותו גם בלי איש מקצוע. עם זאת, אם יש למבקש חריגות באחד הנתונים האמורים לעיל ,כגון מצב בריאותי חריג או עבר פלילי מסוים שימוש באיש מקצוע יוכל לעזור לו לגשר על הפערים הללו ולהגביר את הסיכוי שיוכל לקבל את האישור ללא קושי מיוחד

בכל מקרה, גם אם קיבל המבקש אישור וגם אם הוא בעיצומו של התהליך, אין להסתיר אף מידע שיכול לעניין את רשויות ההגירה המקומיות. מוטב שלא לקבל את האישור מאשר להתעמת עם רשויות ההגירה של מדינה זרה

קבלת ויזה לקנדה היא תהליך פשוט באופן יחסי. יהיה על המבקש להוכיח בעיקר את העובדה שהוא לא מתכננים לשהות בקנדה מעבר לזמן של המטרה שעליו הוא מצהיר. אם ברצונו לשהות לזמן שנמוך משישה חודשים הוא לא זקוק כלל להוצאת ויזה ויוכל להסתפק באישור כניסה למדינה בלבד. מעבר לזמן זה הוא יאלץ לקבל ויזה

An unwelcome precedent

An Israeli cabinet minister visited Canada recently and, with due respect, some of our journalistic colleagues buried the lede.

In journo parlance, the “lede” is the most important and, therefore, first item mentioned in a conventional news story. To “bury the lede” is to (intentionally or unintentionally) downplay the most important thing that happened by talking about other things first.

This was the case when Amichai Chikli, Israel’s new minister for Diaspora affairs and combating antisemitism, visited Canada recently. Some of our colleagues reported on Chikli’s condemnations of Canada’s government for not following some other countries in moving our embassy to Jerusalem from Tel Aviv and commended the Conservative party for “unwavering support for Israel and Jerusalem.” The minister’s abandonment of international diplomatic protocols appeared lower in the coverage.

It seems to us that there is a bigger story than an Israeli pol backslapping overseas allies and criticizing the government in power – although that is not unrelated from the bigger problem here. The main thing – the lede, as it were – is that an Israeli government minister came to Canada, sidestepped conventional protocols around meeting with commensurate-level officials, hung out instead with an ad hoc group of mostly opposition members of Parliament, spoke to an evangelical Christian audience and then scooted back to the Middle East.

Canada and Israel have deep, historic bilateral bonds. The Jewish community in Canada is tied to Israel emotionally, spiritually and familially. There have been diplomatic disagreements between our governments – and, indeed, there are some very basic divergences right now between Canadian Jews and what is happening in the Jewish state – but there are ways that things are done. And there are ways that things are just not done.

For four years, what many people view as the highest political office in the world was held by a man who betrayed every diplomatic nicety and convention imaginable. It may be that, among the countless ways the former U.S. president’s smashing of standards has lowered the collective bar, an Israeli politician sees it as acceptable to barge into Canada and behave as though he is a free agent rather than an official representative of the Israeli people. Canadians should not see it as acceptable. Canadian Jews should be particularly concerned.

An elected official who is not a member of a cabinet is free to travel to foreign lands and meet with ideological cohorts. A member of the government is expected to represent his (or her) country, not their own narrow interests.

The Canadian group that hosted Chikli – a new entity called the Israel Allies Caucus – is also to blame. Apparently operating outside the more formalized parameters of the longstanding official Canada Israel Interparliamentary Group, the new body appears to be made up of evangelical Christians and political conservatives, and it is abandoning protocols in favour of its own agenda. This should be particularly concerning to Canadian Jews who care about our country’s relations with Israel, as well as being overshadowed by groups that may not represent our interests.

Presumably, the new group views Canada’s official approach to Israel as not the right kind of support – but the specifics of government policy are not the biggest issue here.

Let us not forget that there are activists in Canada who recently tried to prevent former Israeli prime minister Naftali Bennett from entering Canada, accusing him of being a “war criminal.” Other voices, critical of policies of the current government, want to ban representatives of that government based on political disagreements.

Diplomatic protocols exist to create a space where representatives of countries can keep lines of communication open even when we have grievous disagreements, as we do, for example, with the worst human rights violators in the world. Indeed, Canada has carved out a role in the world as a “soft power” that uses words, rather than weapons, to bring sparring parties closer together.

If we diverge from diplomatic protocols and allow activists on any side to subvert these carefully constructed channels of communication, we risk further politicizing issues that should be above politics. More to the point, making Canada’s relations with Israel a political football is to risk long-term gain for someone’s perception of short-term gain. It may have made partisan ideological activists feel good to shmooze with an Israeli cabinet minister. It will feel less good for all concerned when policies that strengthen the Canadian-Israeli bond become viewed through a prism of which Canadian political parties benefit from their adoption.

Further, if we accept, from apparently “pro-Israel” activist MPs, a flouting of protocol, we will be hard pressed to complain when MPs host other overseas visitors we might view as troubling. If an opposition MP invites an Israeli, Palestinian or other speaker that many or most Canadian Jews view as deeply problematic and rolls out the red carpet on Parliament Hill as the Israel Allies Caucus did for Chikli, we will have no moral pedestal from which to complain.

Chikli should have known better. Higher-ups in his government should dress him down for his breach of protocol. But it was the leader of his government – the prime minister of Israel – who first and most egregiously breached such protocols, accepting an invitation several years ago from the U.S. Congress, rather than the U.S. president. (Of course, it was the Congress that broke the protocol first by extending the invitation, so we are addressing a larger pattern of inappropriate behaviour.) But Canadian Jews, even – perhaps especially – those who most enthusiastically welcomed Chikli, his undiplomatic behaviour and his impolitic remarks (whether we agreed with them or not!), should be aware of the unwelcome precedent they may have set.

Quick look at Canadian Jews

As of last Friday, June 16, the population of Canada surpassed 40 million people. According to data from the 2021 Canadian census released last year, 335,295 Canadians consider themselves to be Jewish by religion, up from 329,500 in 2011.

The 2021 census also asked about ethnic or cultural origin. In this instance, the number of people choosing Jewish as their ethnic or cultural origin (or one of several) decreased from 2011 to 2021, from 309,650 to 282,015, though the number increased in British Columbia, from 31,865 in 2011 to 34,395 a decade later. This article focuses on Jews by religion.

More than half of Canadian Jews live in Ontario, home to 196,100 Jews, while an additional quarter (84,530) live in Quebec. British Columbia’s 26,845 Jews are 8% of the national Jewish population. Other provinces with significant Jewish populations are Alberta, with 11,565 Jews, and Manitoba, with 11,390. Smaller Jewish communities exist in Nova Scotia, with 2,195 Jews, Saskatchewan, with 1,105 Jews, and New Brunswick, where 1,000 people listed their religion as Jewish.

In Canada, approximately 12,000 Jews (3.6%) identify as a visible minority, including 2,615 Black Jews, 1,505 Latin American Jews, 1,270 South Asian Jews and 1,155 Chinese Jews. Those numbers in British Columbia are 1,425 overall, including 235 Latin American Jews, 200 Black Jews, 170 Chinese Jews and 150 South Asian Jews.

British Columbia is home to the fastest-growing Jewish population in Canada, adding 3,715 Jewish residents since 2011, representing 16% growth. By comparison, Canada added 5,795 Jews to the national population, growing 1.8%. Ontario’s Jewish population only grew 0.3%, while Quebec’s Jewish population declined by 0.7%, making it the only province whose Jewish population decreased over the 10-year period. Western provinces recorded more robust growth: 6% in Alberta, 2.5% in Manitoba and 17.5% in Saskatchewan.

Home to a combined three-quarters of Canada’s Jews, the metropolitan areas of Toronto and Montreal both saw a decline in their Jewish population over the past decade. Meanwhile, Metro Vancouver’s Jewish population grew from 18,730 in 2011 to 20,125 in 2021, an additional 1,395 Jews. Elsewhere in Canada, Greater Ottawa’s Jewish community expanded, as did the metropolitan areas of Winnipeg, Calgary and Edmonton.

Even though their metropolitan Jewish populations decreased over the last decade, the municipal Jewish populations of Toronto and Montreal both grew slightly, suggesting a Jewish movement away from the suburbs and towards the city. Vancouver’s municipal Jewish population also grew during the same period, from 10,350 to 11,675, allowing it to surpass both Winnipeg and Ottawa to become the third-largest Jewish municipal population in Canada. While the City of Vancouver’s share of the B.C. Jewish population decreased slightly over the past decade, from 44.7% in 2011 to 43.5% in 2021, its percentage of Greater Vancouver’s Jewish population grew from 55% to 58%. Greater Vancouver is home to 75% of British Columbia’s Jews, down from its share of 81% in 2011.

Other B.C. cities with sizable Jewish populations include Richmond, whose 2,515 Jews make it the second-largest Jewish municipality in the province, and Surrey, where 900 people reported their religion as Jewish – although both cities’ Jewish populations declined since 2011. The District of North Vancouver had 845 people reporting Jewish as their religion in 2021 and Burnaby 620, both increases from 2011; and West Vancouver had 555, which was a decrease from 665 in 2011. Beyond the Lower Mainland, Victoria’s Jewish population grew from 550 to 960, Saanich’s Jewish community increased from 555 to 750, and the Jewish population of Kelowna more than doubled, going from 215 in 2011 to 530 in 2021.

In addition to provincial, metropolitan and municipal data, the 2021 census also provided information about electoral ridings. Vancouver Granville was the electoral riding with the largest Jewish population in Vancouver (3,275), while Vancouver Quadra was a close second (3,125), although the Jewish population of both ridings decreased since 2011.

Vancouver Granville remains home to 27.5% of Vancouver’s Jews, while Vancouver Quadra is home to 26% of the city’s Jewish population. The Jewish population of four other electoral ridings – Vancouver Centre, Vancouver East, Vancouver Kingsway and Vancouver South – all increased significantly, suggesting a population shift from Vancouver’s West Side to Downtown and East Vancouver. Using these electoral ridings as an approximate guide, 54% of Vancouver’s Jews live in the West Side, 27% live in East Vancouver and 19% live in Downtown Vancouver. By comparison, 64% of Vancouver’s Jews lived in the West Side in 2011, 20% lived in East Vancouver and 16% lived Downtown.

Along with religion, the Canadian census also gave information about language. Canadians who can speak Hebrew increased from 70,695 in 2011 to 83,205 in 2021, while Canadians who can speak Yiddish decreased from 23,750 to 20,155 over the same period. More than half of Hebrew-speaking Canadians, 47,380, live in Ontario, while more than half of Yiddish-speaking Canadians, 12,825, live in Quebec. Hebrew speakers in British Columbia increased from 4,505 in 2011 to 6,995 in 2021, while Yiddish speakers in the province declined from 540 in 2011 to 480 in 2021.

While the 2011 census only provided information about languages spoken, the 2021 census also gave information about Canadians’ mother tongues. In 2021, 19,595 Canadians spoke Hebrew as their first language. Meanwhile, 12,060 Canadians spoke Yiddish as a first language. In British Columbia, 2,260 people spoke Hebrew as a mother tongue in 2021, while 215 listed Yiddish as their first language.

To find out more of the census results, including immigration and other statistics, visit www12.statcan.gc.ca/census-recensement/index-eng.cfm and click on census datasets (1981-2021).

Michael Rom is Social Sciences and Humanities Research Council postdoctoral research fellow at the University of British Columbia. He received a PhD in history from Yale University, and has also held research fellowships at the Centre for Jewish History in New York City, the University of Cape Town and the University of São Paulo. His research examines Brazilian Jewish politics during the Cold War.

איך משיגים ויזה להגר לקנדה – חלק א

קנדה הפכה לא מכבר ליעד תיירות פופולרי. בנוסף, ישראלים רבים מבקשים לנסוע לקנדה עבור לימודים או כדי למצוא עבודה. אשרות כניסה לקנדה משתנות לפי המטרה שלשמה מעוניינים להיכנס למדינה. עבור כל מטרה המבקשים ידרשו להליך שונה כדי שרשויות ההגירה המקומיות יאפשרו למעוניינים להיכנס למדינה ולשהות בה את הזמן שהם רוצים בו

כמו מדינות רבות בעולם, גם קנדה עברה שינוי במדיניות הכניסה וההגירה אליה. המהגרים הרבים שביקשו להיכנס למדינה גרמו לרשויות ההגירה להחמיר את תנאי הסף הכניסה למדינה כדי למנוע את ההצפה של במהגרים. אם זה נשמע קצת מפחיד, אפשר להיות רגוע. זאת כיוון שבתור ישראלים המצב טוב יחסית לעומת מהגרים ממקומות אחרים בעולם

ממשלת קנדה לא דורשת מאזרחים ישראלים המעוניינים לבקר במדינה לתקופה של עד חצי שנה עבור טיול למשל, להוציא ויזה. כל אזרח ישראלי יכול להגיש בקשה באינטרנט ולקבל תוך כמה ימים אישור שמאפשר לו להיכנס לקנדה ולשהות שם עד חצי שנה. מעבר לזמן הוא יידרש להנפיק ויזה באמצעות קצין הגירה המקומי. הנה מספר דברים שחשוב

לדעת על הויזה הזו וכיצד ניתן לזרז את תהליך הקבלה שלה. כאמור, אזרחים ישראלים לא נדרשים להוציא ויזה כדי להיכנס לקנדה. האישור האמור לעיל מאפשר לשהות בקנדה חצי שנה ולא אמורה להיות בעיה להנפיק אותו. במקרים הבאים ידרשו הבאים להנפיק ויזה מוגדרת ואישור שהייה בלבד לא מספיק: ויזת תייר היא ויזה ניתנת למי שמבקש

ויזת תייר  להגיע למדינה לצורך טיול. בדרך כלל אורכה של הויזה יהיה עד שישה חודשים. מי שמבקש ויזת תייר יצטרך גם להוכיח שזו אכן מטרתו האמיתית. וזאת, כדי למנוע מקרים שבהם מהגרים יגיעו למדינה בכיסוי של תיירים. לויזה הזו יזדקקו המעוניינים להישאר בקנדה לתקופה שעולה על חצי שנה. יש לזכור שבעת הגשת הבקשה יתבקשו המעויינים לשכנע את קצין ההגירה שהמטרה שאותה הם מציגים היא המטרה שלשמה הם מעוניינים להאריך את שהותם בקנדה. כידוע חשוב מאוד לא לנסות להסתיר פרטים מקצין ההגירה כדי לא לגרום לדחיית הבקשה לקבלת הויזה. ויזת עבודה מיועדת לאזרח ישראלי שמעוניין להיכנס לקנדה כדי לעבוד בה נדרש להנפיק לעצמו ויזת עבודה. את הויזה ניתן להנפיק בשגרירות קנדה בישראל, ובמקרים רבים הויזה תהיה ספציפית, והיא תהיה מוגבלת למקום עבודה מסוים, סוג עבודה והתקופה שבה המעוניינים רשאים לעבוד במדינה. עבור כל שינוי הם יאלצו לגשת לרשויות ההגירה המקומיות להאריך את משך האשרה

למותר לציין שאין לנסות להפר את הכללים, וחובה על המבקשים לעשות שימוש בויזה בדיוק לפי המטרות שמוגדרות בה. הפרה של אחד מהכללים עלולה לגרום לביטול האשרה ולאלץ את המבקשים לצאת מקנדה עוד לפני המועד המתוכנן

כדי לקבל ויזת לימודים שמאפשרת למבקש ללמוד במוסד להשכלה גבוהה בקנדה, יש להציג מכתב שבו המוסד מקבל אותו ללימודים. כמובן שהמוסד צריך להיות מוכר על ידי ממשלת קנדה. מלבד אישור הקבלה מהמוסד, יצטרך המבקש להוכיח שהוא מסוגלים לקיים את עצמו ואת המשפחה שלו מבחינה כלכלית. יש לזכור שעל המבקשים לעזוב את קנדה מיד עם סיום הלימודים שלהם

ויזה דיפלומטית היא ויזה מונפקת עבור דיפלומטים של המדינה הזרה והיא מאפשרת להם לשהות במדינת היעד שלהם במשך כל זמן השליחות הדיפלומטית שלהם. אם ישראלי ישלח לשליחות דיפלומטית בקנדה, סביר להניח שמדינת ישראל כבר תדאג לו כך שאפשר להיות רגועים בנושא זה