בדרך כלל אני זוכר היטב את היום בו נחתי בקנדה לאחר שעזבתי את ישראל, אך השנה לאור מות אמי, התאריך הזה לא בדיוק עבר בראשי. אני נחתתי בוונקובר בחמישה עשר בפברואר אלפיים וחמש ומאז אני כאן. מדובר כבר בלמעלה משבע עשרה שנים
כאמור לא “חגגתי” השנה בשבעה עשר בפברואר את יום השנה של בואי לונקובר, כיוון שאמי נפטרה בשישה בפברואר. הגעתי בטיסת חירום לישראל כדי להיות עימה בבית החולים, ולמחרת הגעתי היא נפטרה. כאילו חיכתה רק לבואי
לאחר השבעה בה הגיעו עשרות חברים, מכרים של אחי אמיר ושלי, וכמובן בני משפחה וכן חברות רבות של אמא ושכנות שלה, נזקקתי ליום מנוחה לעקל את כל מה שעבר עלי. ואז בשבוע השני והאחרון שלי בתל אביב, התחלתי לארגן את דירת אמי לקראת הפינוי. עברתי על אין סוף מסמכים, ספרים, חפצי אמנות ובגדים, כדי לבדוק מה חשוב ומה לא. מה להמשיך ולשמור ומה לתרום. לפיכך לא היה לי זמן ומקום לחשוב על השבעה עשר בפברואר – שכאמור הוא “יום השנה” שלי כאן בוונקובר
השנתיים וחצי האחרונות בוונקובר ובכלל היום קשות מנשוא ומאוד מאוד מסובכות. הקוביד שיבש לנו את החיים והפכנו כמעט לאסירים בבתים ובאזור. בראשית שנה שעברה איבדתי את אבי שמת בגיל תעשים וארבעה חודשים, מסובכים של קוביד. אבא היה חולה מאוד וידענו שהסוף מגיע. לא יכולתי להגיע להלוויתו בגלל מגבלות הקוביד, ולפיכך ראיתי אותה באמצעות זום
אחי ואני חשבנו אמא תוכל לחיות עמנו עוד שנים רבות לאור כך שמצב בריאותה היה מצויין, לאשה בגיל תעשים ושתיים. היא הצליחה להתאושש ממותו של אבא וזה דבר לא פשוט לאחר שבעים ואחת שנות נישואים. אמא חזרה לשגרת החיים שלה שכללה מפגשים עם הרבה מחברותיה, עם בני המשפחה, ספורט כמעט כל יום וקריאת ספרים
באחד הימים (בשני לפברואר) היא ירדה מדירתה לאכול סלט, נחנקה בפתאומיות מתפוח שהיה בו והסיפור שלה נגמר מהר מאוד. היא הועברה לבית החולים איכילוב ולאחר ארבעה ימים נקבע מותה
ועתה כשאני משחזר את מה שעבר עלי בשנים האחרונות ובעיקר בשנה האחרונה, בה נפרדתי תחילה מאבא ולאחר מכן מאמא, קשה לי לחזור לשגרת החיים הרגילה, ולחשוב על שבעה עשרה השנים שלי כאן – בונקובר
כל צורת החיים שלי השתנה עת עברתי מתל אביב לוונקובר. קודם כל בישראל עבדתי במשרה מלאה כעיתונאי בתחום התקשורת, וכיום כאן זה תחביב בלבד. בשמונה השנים האחרונות אני עובד בחברה שמספקת הלוואות למי שלא יכול לקבל אותן מהבנק, ותפקידי הוא המבקר
בארץ הייתי מוקף בני משפחה חברים וכמובן היו לי בנות זוג לתקופות ארוכות בחיי. השהגעתי לוונקובר היכרתי כאן רק חבר אחד שעזב את תל אביב מספר שנים לפני. לאט לאט הצלחתי להכיר אנשים וכיום יש לי גם כן (כמו בתל אביב) מספר חברים טובים, בהם ישראלים, יהודים קנדים ומקומיים
ומהיבט האישי: מזה ארבע שנים ושמונה חודשים, יש לי בת זוג קבועה שהגיעה לוונקובר מסין. וואנווי גרה כאן כשמונה שנים ובשנתיים האחרונות היא עובדת בממשלה הפדרלית. יש לנו חיי אהבה ושותפות טובה, קירבה גדולה והרבה עניין משותף – בעיקר בתחומי האמנות והתרבות. החיים שלנו ביחד טובים מאוד ואנו רק מצפים להמשך של עוד ועוד
לסיכום: אין לי על מה להתלונן בשבע עשרה השנים שאני גר בבית בוונקובר
רכישה ראשונה: קנדה החליטה לרכוש את המטוס המפציץ החמקן אף שלושים וחמש
לאור פלישת רוסיה לאוקראינה הבינו בקנדה שיש להיערך ברצינות לאיומים שבדרך. ממשלת קנדה הליברלית בראשות ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, החליטה סוף סוף לרכוש מטוסי קרב אמריקנים חדישים. מדובר על המטוסים המפציצים החמקנים מסוג אף שלושים וחמש, מתוצרת לוקהיד מרטין. כך אישרה בהודעתה לעיתונות שרת ההגנה הקנדית, אניטה אנאנד. ממשלת קנדה העדיפה איפוא את המטוסים האמריקנים על פני מטוסי גריפן של חברת סאאב השבדית. המטוסים החדישים האמריקנים יחליפו את המטוסים הישנים של חיל האוויר הקנדי מסוג סי.אף שמונה עשרה. בעבר ממשלת קנדה השמרנית בראשות ראש הממשלה דאז, סטיבן הרפר, החליטה לרכוש את מטוסי הקרב האמריקנים המפציצים החמקנים החדישים. אך לאחריה ממשלת טרודו הורידה את הנושא מסדר היום שלה לפני למעלה משש שנים, כאמור עד ימים אלה. אין ספק שהמשבר החמור הנוכחי באוקראינה השפיע על ממשלת טרודו, שהודיעה כאמור על פתיחת המשא ומתן רציני עם היצרנית לוקהיד מרטין, לרכישת המטוסים היקרים
ממשלת טרודו תרכוש בסך הכל שמונים ושמונה מטוסים בסכום אדיר של כחמישה עשר מילארד דולר (אמריקני), עבור חיל האוויר הקנדי. בחודשים הקרובים צפויה להיחתם עסקת הענק בין הצדדים. בשלב ראשון יסופקו לקנדה שלושים וחמישה מטוסים מסוג האף שלושים וחמש, וזאת בתוך שלוש השנים הבאות
יצויין שבמקרה חירום צבאות ארצות הברית וקנדה יגנו במשותף על המרחב האוויר של שתי המדינות המקיימות יחסי שכנות ידידותיים הדוקים מאוד. ובמקרה כזה שתי המדינות יוגדרו כמדינה אחת
עם תחילת העבודה של יצור מטוסי המפציצים החמקנים אף שלושים וחמש, שהושקעו בו למעלה מארבע מאות מילארד דולר (אמריקני), גייסו האמריקנים שבע מדינות נוספות, שיתתפו בפרוייקט היוקרתי והיקר. מדובר במדינות הבאות: קנדה, בריטניה, איטליה, הולנד נורווגיה, דנמרק ואוסטרליה. תשע מדינות נוספות הבטיחו לאמריקנים לרכוש אף הן את המטוסים אף שלושים וחמש היקרים. מדובר במדינות הבאות: ישראל, בלגיה, פינלנד, גרמניה, יפן, פולין, סינגפור, דרום קוריאה ושווייץ
רכישה שנייה:אלביט מערכות תספק מערכת אווירית לצבא קנדה בסכום של כתשעה מיליון דולר אמריקני
חברת אלביט מערכות הישראלית אמורה לספק מערכת שליטה ובקרה לצבאי הקנדי, בסכום של כתשעה מיליון דולר (אמריקני). המערכת אמורה להציג תמונה אווירית מלאה ולאפשר תיאום יעיל ובקרה של כלי הטיס במרחב הקנדי. וכן תקשור ליישומים ולמערכות שליטה ובקרה קיימות של צבא קנדה. המערכת החדישה של אלביט מערכות שתסופק לצבאי של קנדה, תתמוך במשימות אוויריות ובפעולות צבאיות משותפות של פיקוד היבשה, פקיוד האוויר והפיקוד המשותף. המערכת האווירית מבוססת על מערכת צבא “יבשה” דיגיטלית שאלביט מערכות פיתחה לפני מספר שנים, ונמצאת בשימוש פעיל על ידי צה”ל
ממשלת קנדה בראשות ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, החליטה לרכוש את המערכת של אלביט מערכות הישראלית, במסגרת פרויקט שדרוג מערך התיאום האווירי של הכוחות הטקטיים. הצבא הקנדי יש לציין, רוצה כבר זמן רב מערכת דיגיטלית שתאפשר התמצאות מצבית במרחב האווירי, תוך תיאום אווירי משופר וניהול המערך שלו על ידי מטה הפיקוד הצבאי
יצוין כי אלביט מערכות זכתה לאחרונה במכרז ענקי של חיל האוויר של איחוד האמירויות, לאספקת מערכות הגנה מבוססות לייזר אינפרה אדום, ומערכות לוחמה אלקטרוניות – בסכום של חמישים ושלושה מיליון דולר (אמריקני)
במקביל אלביט מערכות זכתה לאחרונה במכרז נוסף גדול של חיל האוויר של בריטניה, לאספקת מערכות אלקטרוניות להגברת יכולות הלוחמה – בסכום של כמאה מיליון דולר (אמריקני)
קשה להאמין אבל זו עובדה מוגמרת: נבחרת קנדה בכדורגל הצליחה להעפיל למשחקי הגביע העולמי הלא הוא המונדיאל. זאת, לא מעט בזכותו של מאמן הנבחרת הבריטי, ג’ון הרמן. יש לזכור שקנדה לא השתתפה בשום מונדיאל מאז אלף תשע מאות שמונים ושש – עת נערכו המשחקים במקסיקו.
משחקי המונדיאל אלפיים עשרים ושתיים יערכו השנה בקטר. זאת, לקראת סוף השנה: החל מהעשרים ואחד בנובמבר ועד השמונה עשר בדצמבר. מדובר בטורניר הראשון מעולם שנערך במדינה ערבית, והשני בעולם שנערך ביבשת אסיה. יש לזכור שזו גם הפעם הראשונה שהמדינה המארחת – קטר – לא השתתפה מעולם בשום אליפות עולם בכדורגל. גם הפעם ישתתפו בטורניר שלושים ושתיים נבחרות. ולעומת זאת בשמחקי גביע העולם הבא שיערך בשלוש מדינות יחדיו – ארצות הברית, מקסיקו וקנדה – מספר המשתתפות יגדל לראשונה לארבעים ושמונה נבחרות. בגלל החום הכבד השורר בקטר משחקי המונדיאל יערכו לראשונה לקראת סוף השנה (כאמור בחודשים נובמבר-דצמבר), ולאו בחודשי באמצע השנה (בחודשים מאי-יוני-יולי). מאותה סיבה אורכו של הטורניר קוצר הפעם לעשרים ושמונה יום בלבד. המשחקים יערכו בשמונה אצטדיונים ששפוצו באופן רציני בחמש ערים שונות בקטר. היום לא מעט שמועות שבחירתה של קטר לארח את גביע העולם בכדורגל, לוותה במעשים לא כשרים וקנוניות. ואחרת: קטר לא היתה זוכה בכבוד הגדול הזה שליות מארחת של המונדיאל.
עשרים ותשע מדינות הבטיחו כבר את השתתפותן באליפות העולם בקטר, ומעמדן של שלוש הנבחרות האחרונות יקבע רק במהלך חודש יוני. להלן רשימת הנבחרות של המדינות המדינות שישתתפו במונדיאל הקרוב: דרג מספר אחד: המארחת קטר, בלגיה, צרפת, ארגנטינה, אנגליה, ספרד ופורטוגל. דרג מספר שתיים: דנמרק, הולנד, ארצות הברית, מקסיקו, גרמניה, שווייץ, קרואטיה ואורוגוואי. דרג מספר שלוש: איראן, יפן, סרביה, דרום קוריאה, קנדה, סנגל, פולין ומרוקו. ואילו דרג מספר ארבע: סעודיה, אקוודור, גאנה, טוניסיה וקמרון. שלוש נבחרות ממדינות אלה יצטרפו לדרג מספר ארבע כאמור במהלך המשחקים שיערכו ביוני הקרוב. המשחקים הראשונים יערכו בין נבחרות אוסטרליה ואיחוד האמירויות, כאשר המנצחת מבין שתיהן תאלץ להתמודד מול נבחרת פרו. המשחקים השניים יערכו בין נבחרות ניו זילנד וקוסטה ריקה. המשחקים השלישיים יערכו בין נבחרות אוקראינה וסקוטלנד, כאשר המנצחת מבין שתיהן תאצץ להתמודד מול נבחרת וויילס.
הסנסציה הגדולה ביותר במשחקים המוקדמים שקבעו את זהות הנבחרות שיגיעו למונדיאל של קטר, קרתה כאשר איטליה הגדולה הפסידה למקדוניה הקטנה (ממש כמו דוד מול גוליית). אלופת אירופה האיטלקית זו הפעם השנייה ברציפות תיעדר מאליפות העולם בכדורגל. פשוט מביש.
יש שטוענים שטורניר הגביע העולמי במקסיקו היה טוב ביותר אי פעם. זו גם הייתה הפעם היחידה שנבחרת ישראל השתתפה במונדיאל. כשהקנדים הגיעו למקסיקו הם שיחקו מאוד הגנתי ומפוחד ולא כבשו אפילו שער אחד. מאז עברו עשורים של דכדוך בתחתית הכדורגל העולמי, גם של קנדה וגם של ישראל. נראה כאילו נגזר על שתי נבחרות אלה להיעדר מטורניר הגביע העולמי בכדורגל לתמיד, אך בקנדה כנראה חשבו אחרת. ועובדה היא שהקנדים ישתתפו במונדיאל הקרוב. ולעומת זאת שחקני נבחרת ישראל ימשיכו להמציא תירוצים על כשלונותיהם הרבים מאוד, לאורך כל אותן עשרות שנים. אגב נבחרת ישראל מודרגת כיום על ידי פיפ”א במקום השבעים ושש בעולם, ובמרחק רב מנבחרת קדנה של היום.
באותן שנים קנדה לא רק שלא ניצחה מעולם את ארה”ב ומקסיקו, אלא בקושי השיגה נקודות גם מול קוסטה ריקה, פנמה, ג’מייקה והונדורס. הנבחרת הקנדית הגיעה לשפל בשנת אלפיים ושתיים עשרה עת הפסידה להונדורס בנשחק שקבע מי יקבל כרטיס למונדיאל שמונה: אחת.
מאז ראשי התאחדות הכדורגל הקנדית שינוי לחלוטין את מצבה של הנבחרת הלאומית לגברים. הושקעו משאבים כספיים רבים, טופחו משמעותית אצטדיונים ומתקני אימון ברחבי קנדה הגדולה והגיעו צוותי אימון מחוץ למדינה. בנוסף קנדה אירחה טורנירים בינלאומיים ואף הוקמה הליגה המקצוענית כאן לפני כשנתיים. הליגה המקומית לכדורגל לא קשורה לליגות האמריקאיות. סקאוטרים מגיעים לביקורים תכופים ולאט לאט ההשקעה החלה להשתלם. קנדה של היום היא שונה לגמרי מזו שהשתתפה במשחקי גביע העולם במקסיקו (באלף תשע מאות שמונים ושש). מדובר בנבחרת שהגיעה למונדיאל בזכות ולא בחסד. היא סיימה לפני ארה”ב ומקסיקו ובעוד ארבע שנים כאמור תארח ביחד איתן את המונדיאל הבא – של שנת אלפים עשרים ושש.
נבחרת הנשים הקנדית בכדורגל הזכתה במדליית זהב בטוקיו, ואילו רק עתה סוף סוף גם נבחרת הגברים הלאומית המקומית מצליחה לזכות בהישגים של ממש.
למאמן הרדמן (בן הארבעים ושש) יש הצלחה לא מבוטלת בעברו. הוא יליד קובנטרי שבאנגליה, מעולם לא היה כדורגלן מקצוען, אלה היה שחקן ששיחק קצת בליגות החצי מקצועניות. הוא קיבל תפקיד זוטר של אנליסט, שהפך למשרת עוזר מאמן בסנדרלנד, אבל ההתקדמות הגדולה שלו התחילה דווקא כשעבר לניו זילנד הרחוקה. שם הוא התחיל לעבוד בהתאחדות הכדורגל המקומית, עד שהגיע למשרת מאמן נבחרת הנשים. דווקא בתפקיד זה הרדמן בלט. תחתיו ניו זילנד הצנועה הגיעה לשלושה טורנירים גדולים (שתי מונדיאלים ואולימפיאדה), כשהיא הופכת לאחת מנבחרות הנשים הטובות בעולם. לאור הצלחתו ראשי ההתאחדות לכדורגל הקנדית, הביאו אותו לכאן. תחילה מינו אותו (בשנת אלפיים ואחד עשרה) לתפקיד מאמן נבחרת הנשים הקנדית. נבחרת הנשים המקומית מעולם לא הגיעה להישגים מיוחדים עד הגעתו של הרדמן. אך עימו הנבחרת הלאומית לנשים בכדורגל, זכתה בשתי מדליות ארד (אחת בלונדון והשנייה בריו דה ז’ניירו).
נבחרת הגברים של קנדה דשדשה וחיפשה את עצמה באותה תקופה ארוכה. הכישרונות הצעירים החלו לדפוק על הדלתות. ואילו ההצלחה של הרדמן שכנעה את קברניטי ההתאחדות לתת הזדמנות למישהו מתוך המערכת, שיודע איך להצליח בכדורגל נבחרות. מאמני נשים לא ממש מקבלים הזדמנויות בקבוצות גברים ולכן הסיפור של הרדמן הוא כל כך יוצא דופן.
כמי שהתחיל בעצם מלמטה (ללא קריירת משחק מקצוענית ברמה גבוהה), הרדמן קיבל בינואר אלפיים ושמונה עשרה את משרת מאמן נבחרת הגברים בכדורגל. הוא הביא לנבחרת הגברים הקנדית את האמונה, הנחישות, העבודה הקשה והגיבוש החשוב. כשהגיע, נבחרת הגברים של קנדה דורגה על ידי פיפ”א במקום התעשים ושמונה בעולם. ואילו כיום הנבחרת ממוקמת במקום השלושים ושלושה בעולם – שיא של כל הזמנים מבחינתה.
הרדמן אומר: “כשהגעתי הצבנו לעצמנו מטרות ברורות. רצינו להיות חלוצים. להפוך את קנדה למדינת כדורגל. ידענו שהעפלה לגביע העולמי היא נדבך חשוב בדרך”. הוא הסביר לשחקנים שלא יוכלו להצליח בלי לעבוד ביחד. בלי שלכל אחד מהשחקנים יהיה הגב של החבר שלו. לדבריו השחקנים הבינו את המסר, והכוונה היא בעיקר לאלה שמהווים את השלד המנהיגותי בנבחרת. משם זה התחיל לחלחל. הרדמן אומר על הצלחת הנבחרת שלו: “אני פשוט לא מאמין. יש לנו שחקנים שזכו בליגת האלופות. יש לנו שחקנים בכל אירופה ועכשיו יש לנו גם שחקנים שהולכים לחוות את הגביע עולמי. אנחנו מדינת כדורגל. זה כל מה שרצינו. אנחנו מגיעים ואנחנו רק בתחילת הדרך”.
סוף טוב לסגת מעצר הבית בוונקובר של סמנכ”ל הכספים של ענקית התקשורת הסינית “וואווי”, מנג וואנזו, ולהחזקתם בכלא הסיני של שני אזרחים קנדים: מייקל קובריג ומייקל ספבור. זאת משך כשלוש שנים שכללו דיונים משפטיים, ניסיונות דיפלומטים וסיקור רב בתקשורת העולמית.
וואזנו עזבה את ונקובר ביום שישי העשרים וארבעה בספטמבר ונחתה למחרת בבוקר בשנג’ן סין. היא זכתה לטקס כיאה לגיבורה לאומית. באותה עת ממש שני המייקלים (קובריג וספבור) נחתו בקלגרי בליווי שגריר קנדה בסין. את שני הקנדים קיבל בחום ראש הממשלה ג’סטין טרודו.
לאחר הסתלקותו של דונלד טראמפ מהבית הלבן בראשית השנה, נכנסו המגעים הדיפלומטים בין ארה”ב לסין להילוך גבוה, לפתרון סוגיית וואנזו, תוך שקנדה מפעילה לחץ על ארה”ב לעזור לה מול סין. הדיפלומטיה ניצחה וביום ששי (העשרים וארבעה בספטמבר) התביעה בארה”ב ביטלה את כתב האישום נגד וואנזו ו”וואווי”, בו נטען שהם הפרו את האמברגו נגד איראן. מייד לאחר מכן התביעה בקנדה ביקשה מביהמ”ש העליון של מחוז בריטיש קולומביה, לבטל את ההליך המשפטי להסגרת וואנזו לארה”ב. וכאמור מקביל סין שיחררה את קובריג וספבור שנאשמו בריגול נגדה.
בניגוד לתחזיות: טרודו ניצח שוב בבחירות בקנדה אך לא הצליח להשיג רוב בפרלמנט
ראש ממשלת קנדה מטעם המפלגה הליברלית, ג’סטין טרודו, ניצח שוב בבחירות הכלליות שנערכו ביום שני העשרים בספטמבר. זאת בניגוד לתחזיות הקודמות של המשאלים שינבאו מאבק צמוד עם מפלגת השמרנים. טרודו משמש ראש ממשלה מזה זה שנים. בארבע השנים הראשונות הוא עמד בראש ממשלת רוב. אך גם הפעם כמו בבחירות הקודמות, הוא לא הצליח להשיג רוב בפרלמנט ונכשל במטרה שלשמה הכריז על הבחירות המוקדמות. בעצם כל המפלגות שמרו על כוחן פחות או יותר ערב הבחירות. לפיכך הופנתה ביקורת קשה נגד טרודו על החלטתו ללכת לבחירות אחרי שנתיים של ממשלת מיעוט ברשותו, ועוד בתקופת המגפה, שעלתה למשלם המיסים כשש מאות ועשרה מיליון דולר. חיצי הביקורת מופנים גם לראש המפלגה השמרנית, ארין אוטול, שלא הצליח להביס את טרודו, והוא ימשיך להישאר בתפקיד ראש האופוזיציה.
בפרלמנט הקנדי יש שלוש מאות שלושים ושמונה מושבים וזו חלוקתם אחרי הבחירות האחרונות: המפלגה הליברלית – מאה חמישים ושמונה מושבים (עליה של מושב אחד לעומת הבחירות הקודמות), מפלגת השמרנים – מאה ותשעה עשר מושבים (ירידה של שני מושבים לעומת הבחירות הקודמות), מפלגת בלוק קוובקואה – שלושים וארבעה מושבים (עליה של שני מושבים לעומת הבחירות הקודמות), המפלגה הדמוקרטית החדשה – עשרים וחמישה מושבים (עליה של מושב אחד לעומת הבחירות הקודמות) ומפלגת הירוקים – שני מושבים (ירידה של מושב אחד לעומת הבחירות הקודמות). יצוין כי נציגה עצמאית לא התמודדה הפעם בבחירות.
בפני טרודו עומדות שתי אפשרויות: להקים ממשלת מיעוט הנשענת על קולות הליברלים (כמו הממשלה היוצאת), או לנסות ולהביא מפלגה נוספת או מספר מפלגות לממשלה. בנאום הניצחון שלו הודה טרודו לבוחרים על המנדט המחודש שהוא קיבל. הוא ציין מספר פעמים כי “שמע היטב” מה שהבוחרים רוצים, וזאת להמשיך בתוכנית המתקדמת להיטיב עימם בתקופת המגפה ולעבור אותה בהקדם. טרודו קרא לעבודה משותפת ולאחדות, ויש שראו בכך רמז למפלגות האופוזיציה להצטרף אל ממשלתו. בנאומו הזכיר טרודו חמישה נושאים שממשלתו החדשה עומדת לטפל בהם: סיום המגפה, שינויי האקלים, תמיכה כספית לילדים מיעוטי יכולת, עזרה למעמד הביניים לרכוש דיור ופיוס ועזרה לילידים (האינדיאנים).
המכר של מדרום אמריקה מנסה להסביר לי מדוע עדיף לגור ביבשת שלו ולא במערב. מה הוא אומר: “החיים במערב לחוצים פי כמה מאשר במדינות הלטיניות, זה ברור. אני מדבר על הכלל. אדם צריך לעבוד קשה כדי להתפרנס, מה שלא צריך פה עבור אדם כמוני שבא עם סכום כסף מסוים ולא צריך להיות מודאג כלכלית. אגב, גם אתה כמובן צריך לעבוד לא מעט או קשה, תלוי בהגדרה. כל אחד עושה מה שמתאים לו. אני עצמי לא הייתי עובר לחיות במדינה מערבית ועובד שם קשה. זה לא בשבילי. אני מבהיר מראש שאני לא אומר את זה בנימת ביקורת עליך. זה פשוט לא מתאים לי. אני לא אהגר למדינה אחרת כדי לעבוד קשה יותר מכפי שעבדתי בישראל. היגרתי כדי לשנות לחלוטין את אורח חיי, לחיות בקלות ובנינוחות ובלי לחץ ולהגשים כמה מטרות וחלומות שהיו לי, ואני עושה את זה גם בימי מגפה”. אם כן ידידי הלטיני שכח את מה שהוא מספר לי כל הזמן על המדינות הלטיניות שלו: מדובר במדינות עניות שברובן הדיקטטורות שולטות, בלגן ושחיתות אינסופיים. במדינתו אפילו את התרופות גונבים ואחר כך מוכרים אותן בשוק שחור. הוא לא מפסיק להתלונן על השכנים המרעישים, על רעש קבוע מהרחובות ובקיצור אין דין ואין דיין.
האיש הלטיני מספר לי כי הוא גר במקום יפה עם הרבה טבע נהדר ולי זה נשמע ממש כמו וונקובר. הוא מזכיר סוף סוף גם את המגרעות: “התיירות מביאה איתה דינאמיות אך יותר רעש. התיירות מביאה גם בעיות, כידוע. החיים כאן לא לחוצים בכלל. מאיפה קיבלת את הרושם הזה? הוא חוזר ואומר: בעיר תיירותית יש יתרונות וחסרונות. החסרונות באים לידי ביטוי בימי מגפה, הרבה פחות בימים כתיקונם. מצד שני, אילו הייתי נביא וידעתי שתפרוץ מגפה ספק אם הייתי עובר לכאן, כי התיירות מביאה יותר נדבקים כידוע לכול. באוקטובר 2019 כשאמרת לי בלחץ: תצא מהמדינה לא הבנתי בכלל מה אתה רוצה וממה אתה לחוץ. הייתי יחד עם עוד ידיד איטלקי היחידים בבריכה ושחיתי בכיף. בריכות לא חסרות כאן, מפלים, נחלים. לא היה שום סיכון. ידעתי שזה יימשך שבוע או מקסימום שבועיים, וכך קרה. את דרום אמריקה ויתרונותיה אינך מכיר מספיק. על חסרונותיה בימים אלה דיברנו מספיק. הייתי רוצה להבהיר כשדברתי על “חיים לחוצים” בחייו של המכר מדרום אמריקה, התכוונתי לכך שמפגינים חסמו את כל הכבישים הראשיים ואי אפשר היה לזוז לשום מקום. אלימות קשה. בתקופת הקוביד כל אחד עושה כרצונו, אנשים מסתובבים ברחובות ללא מסכות, כמות הנדבקים עצומה ורוב מוחלט של החיסונים מגיע מסין ומרוסיה וכידוע איכותם נמוכה ביותר. האיש שכח להזכיר שבמשך חודשים ארוכים הוא כמעט ולא יוצא מהבית בגלל המגפה הקשה.
כדי להצדיק מדוע הוא בחר דווקא לגור באחת מהמדינות העניות ביותר ביבשת הדרומית, הוא אומר: “את העולם המערבי אני מכיר היטב. ביקרתי בארצות מערביות לא מעטות. עזבתי את המערב מרצוני וידעתי למה. אם המגפה הזו תימשך אולי אחזור אליו, אבל לא מאהבת מרדכי. המציאות בעולם משתנה כל הזמן ולא לטובה. מה שהתאים לאתמול, לא בהכרח מתאים להיום, ומה שמתאים להיום, לא בהכרח יתאים למחר”. שוב שכח האיש את העובדה שבעולם המערבי יש יציבות בחיים ובמשטרים, לעומת חוסר יציבות קשה מאוד במרבית מדינות הדרום, שזקוקות לעזרה מהמערב כל הזמן.
גבי בעולם הלטיני אומר האיש יש ספרות, תרבות, מחול ומוסיקה ותיאטרון משובח. יצירות לטיניות ומכל העולם, כולל אופרה וכל דבר. אם לא הייתה בו תרבות, הוא לא הייתי נשאר לגור שם. אגב, רמת הספרות במדינות הלטיניות גבוהה מאוד ואתה יכול לפגוש כאן אינטלקטואלים וסופרים מהשורה הראשונה. בדרום אמריקה יש ירידי ספרות יותר מאשר בישראל ובמדינות רבות אחרות. בטוחני שהוא מדייק הפעם לשם שינוי בנושא התרבות, אך אי אפשר לטעון שבעולם המערבי אין יותר תרבות מאשר בדרומי. למשל בוונקובר עד לפריצת המגפה, באופן קבוע הלכתי עם בת זוגתי לקונצרטים, אופרות, הופעות מוסיקליות, סרטים ותערוכות. בתקופת הקוביד אנו ממשיכים מדי מספר שבועות להגיע למועדון הג’אז ‘פרנקי’, והאווירה בו ממש מצוינת ומזכירה מועדונים דומים בארה”ב ואירופה.
המכר חוזר לדבר שוב הפעם על המגפה שממאנת להסתיים והוא אומר: “אתה צודק שחובה להתחסן אבל השאלה מה הלאה. המגפה רחוקה מלהיגמר, אחוזי ההגנה נמוכים יותר מטענת דוברי פייזר, הדלתא גרם לנזק קשה הרבה יותר, כמות הנדבקים גדולה ולא רק בין אנשים שלא התחסנו. שים לב שבישראל היו הרבה מאוד נדבקים. מדינות רבות חוזרות לתקנות חירום, הגבלות ואף סגר כולל ארה”ב. ולגבי חיסון שלישי? ככל הנראה יהיה, וכל זאת בגלל שילוב של התנהלות שלומיאלית של הממשלות, התנהגות שערורייתית של הציבור וכמובן התפשטות וריאנטים. זכותך כמובן לחשוב אחרת אבל המציאות ברורה. טוב לשמוע שבוונקובר המצב טוב. אבל המגפה רחוקה מלהיגמר. גם בישראל המצב היה טוב עד שהדלתא הגיעה לשם. העולם רצה כפר גלובאלי כפי שכתבתי לך פעם וקיבל אותו ישר לפרצוף”. אני אגב מסכים עם המכר שהמגפה רחוקה להסתיים אך לדעתי, שמגובה בעמדת הרופאים הבכירים בעולם, זאת כיוון שאחוז סרבני החיסונים גבוה מאוד. טענתי לפני חודשים ואני טוען גם כיום ביתר שאת כי כולם מחויבים להתחסן, למעט אלה שאסור להם להתחסן מסיבות רפואיות. ומי שלא מוכן להתחסן – יש את הצורך להגבילו. טוב לדעת שמספר הולך וגדל של מדינות מתחילות לנקוט בעמדה תקיפה נגד מתנגדי החיסונים.
האיש הלטיני טען שאני מזלזל במסכות אך הזכרתי לו שרכשתי מאות מסכות כאשר המגפה החלה. הוא ממשיך: “במחוזות רבים בעולם לצערנו המסכות הן חיוניות, לפני מתן החיסונים ולצערנו גם לאחר קבלתם. עד כמה הן עוזרות כפי שאתה כותב, זו שאלה באמת טובה. במשהו הן מן הסתם עוזרות. אבל בוא נגיד לסיכום: להשתמש רק במסכה זה עלול להיות לא להספיק, לסמוך רק על החיסון בלי המסכה, גם זה לא בטוח שיספיק בגלל הבהמות, ואתה יודע יפה שהאנושות היא כרגע הגורם המרכזי של הפצת המגפה”. אני מסכים לחלוטין עם האמירה שבגלל התנהגות רשלנית של תושבי העולם המגפה עדיין חייה וקיימת. אם זאת אחזור ואציין שוב הפעם כי החיסונים הם הפתרון היחידי והקבוע למגפה. אנו נאלצים כיום להתחיל ולקבל חיסון שלישי, כיוון שרבים מסרבים להתחסן. אם מספר המחוסנים לא יעלה משמעותית נאלץ לקבל גם חיסון רביעי וחמישי ויתכן וזה יהפוך לנוהג קבוע – חיסון שנתי לקוביד במקביל לחיסון השנתי להשפעת.
שמח אני לגור בוונקובר ובמחוז בריטיש קולומביה שבו מספר המחוסנים כיום הוא הגבוה בעולם. לא הייתי רוצה היום ובכלל אף פעם לגור באחת ממדינות
דרום אמריקה. הבעיות שם הן כה גדולות, חוסר המשמעת של התושבים, העוני, האלימות והפשע ועוד צרות ללא הפסק. עדיף לגור בבריטיש קולומביה היפה שלנו.
בחודשים האחרונים בזמן שמגפת הקורונה ממשיכה לטלטל את חיינו התכתבתי מספר פעמים עם מכר שגר בדרום אמריקה. הוא בחר לגור באחד מהאזורים הבעייתיים בעולם, והקוביד מראה בברור מה ההבדל ביננו החיים בקנדה המסודרת, לבינם החיים בג’ונגל אין סופי של בעיות. שלא נדע.
אומר לי המכר הדרום אמריקני: “כאשר אתה רואה כיצד בני העשרים משתוללים כאן בדרום אמריקה כאילו אכול ושתוה אז מה נגיד על כך?”
בנושא החיסונים הראה לי מכרי שדעתו שונה מדעתי והוא שאב מידע ממש לא נכון. אצלנו כאן במערב החיסונים הם הפתרון הקבוע, הברור ובעצם היחידי להילחם במגפה. ואלו אצלו הכול הפוך משום מה. “החיסון של פייזר נניח עובד לטווח הקצר. בעולם המערבי אפשר להיות יותר אופטימי, אבל הייתי מציג אופטימיות זהירה. כל פעם מתגלות מוטציות חדשות שהמומחים בעיני עצמם טוענים שלא בטוח שהחיסון מכסה אותם. אני לא מתנגד לחיסונים אך הם הרע במיעוטו. סיפרתי לך שכמה ממקורביי סבלו מתופעות לוואי חמורות אחרי שקיבלו את החיסון. אני אוהב להקשיב למגוון דעות. זה לא אומר שאני מתנגד. החיסונים אינם נותנים מענה של מאה אחוז לקוביד והתאמתם טובה לרוב האוכלוסייה, אך לא לכולה”.
אכן יש לחיסונים תופעות לוואי אמרתי לו אך הן בטלות בשישים לעומת היתרונות הגדולים בהגנה שהם מייצרים. אך הוא בשלו חי בעולם לא מציאותי.
ההחמרה כיום במגפת הקוביד נובעת מסיבה אחת עיקרית: רבים בעולם כולל בארה”ב, קנדה וישראל – עדיין לא חוסנו. זה שורש הבעיה ועלינו מוטל להסביר לכל מתנגדי החיסונים עד כמה חשוב שגם הם יחוסנו, עבורם ועבור כולנו. לצערי המכר מדרום אמריקה חושב אחרת לגמרי: “אני עצמי נמנע מכל תעמולה בעד או נגד של החיסונים וברור שאין כיום פתרון טוב יותר לעתיד העולם. אני לא מיסיונר של חיסונים אך גם לא נוהג כמו המטורפים שטוענים שאין בכלל קוביד”.
זה נכון שתחילה עת שפורסם המידע הראשונה על הטכנולוגיה החדישה, בהן משתמשות יצרניות החיסונים חברת ביונטק הגרמנית שמשתפת פעולה עם חברת פייזר האמריקנית וחברת מודרנה האמריקנית, היה חשש שיש סכנה בדבר. אך לאחר שבוצעו הניסויים התברר שין מקום לחשש. החיסונים החדישים עובדים ואינם מסכנים את בריאותנו, למעט תופעות לוואי אצל מעטים. האיש מדרום אמריקה לא מעודכן ומסביר לי דברים שכבר שכחנו: “השפעת החיסונים תיקבע לא רק בטווח הקצר אלא בטווח הארוך. חברות התרופות משתמשות בשיטות חדישות שיוצרות מצב שיכול לגרום לשינוי בדי. אן. איי. את זה אומרים מומחים גדולים ממני וממך. צריך להקשיב לטעמי גם לטענות הללו של המומחים. אני עצמי לא עסוק בנושא יומם ולילה. אני עסוק בדברים שמעסיקים אותי וגורמים לי להנאה גדולה יותר”.
אנו במערב יודעים שהחיסונים עובדים ויתכן ונזקק לחיסון שלישי לקראת סוף השנה. אולי נקבל חיסון נגד הקוביד מדי שנה כך שהדבר יהפוך לנורמה, כמו החיסונים לשפעת. אצל המכר מדרום אמריקה הכול זמני ממש כמו כל החיים ביבשת הזו: “אין בכלל ויכוח שהחיסונים ללא יוצא מן הכלל הם לא לכל החיים. לכך אני מתכוון שאני כותב שהם זמניים. זה ברור כשמש. ברור כבר אחרי שנה יצטרכו לתת חיסון שלישי. מה יהיה אחרי החיסון השלישי זו שאלה שאין תשובה עליה כרגע. ברור לגמרי שהמדענים ידאגו שהחיסונים האלה ילכו וישתפרו עם הזמן בתקווה שיהפכו לחיסון אחד ויחיד ולכל החיים”.
הדרום אמריקני מסביר לי על הבעיות ביבשת שלו. כבר אמרתי לו בעבר שעליו לצאת משם אך הוא מסרב מסיבותיו שלו. יכולתי בעבר אולי לעזור לו להגר לוונקובר אך הוא לא מעוניין. לכן לא מפתיע מה שהוא אומר על האזור בו הוא חי: “המרחק בין קנדה לדרום אמריקה הוא כמו המרחק בינה לבין גלקסיה אחרת. אתה כותב מוונקובר, שם הכול נראה סביר יותר. תראה קצת חדשות מארצות דרום אמריקה ותבין כמה חמורה המגפה כאן. המנהיגים בדרום אמריקה בוחרים בחיסון הסיני כי זה הפתרון הכי קל ואת דעתי עליהם אתה יודע. זה גם הכי זול והם מקבלים גם חלק בחינם. החברות המערביות כמו פייזר שולחות כמויות סמליות והם לא רוצים או יכולים לחכות. המנהיגים כאן מנסים להציג לעמים שלהם מצג שווא כאילו הם נאבקים בהצלחה במגפה. הנה, השגנו חיסונים. אבל תראה מה קורה בצ’ילה. זה לא יאומן. זה אומר הכול, אבל איפה הפרשנים? צ’ילה שהיא המדינה שהתחסנה בהיקף הכי גדול בדרום אמריקה והכי מהר, אלא מה. חיסונים סיניים. ומה לדעתך קורה שם? גל מגפה גדול שוטף שוב את המדינה. נדמה לי שצריך לעשות אחד ועוד אחד, אבל אני לא שומע את הפרשנים משמיעים את הפרשנות הנכונה ומתריעים. סין מוכרת חיסונים סוג ז’, ככה שמי מהמעצמות שיתרום או ימכור הראשון הוא שישיג את ההשפעה שהוא מחפש. הצרה היא שהסינים מספקים הכי מהר את הסחורה וההמונים ישלמו את המחיר כמו בצ’ילה. כנראה שהרשויות כאן פוחדות מסין ולא רוצות לצאת נגדה. הציבור מטומטם והציבור ישלם. אבל גם המנהיגים. זה עניין פוליטי מורכב. נשיא ארה”ב ג’ו ביידן, כדאי שיחלק 500 מיליון חיסונים בין מאה ארצות בצורה שווה. זה הדבר הנכון לעשות. בדרום אמריקה המגפה משתוללת הרבה יותר מאשר באפריקה”.
כדי לנחם את המכר מדרום אמריקה המסביר כל הזמן כמה המצב קשה באזורו, שלחתי לו ידיעה אינפורמטיבית מרויטרס על חיסונים שנרכשו עבור מדינתו. משום מה הוא התבלבל (כנראה בהשפעת הסגר הקשה ועוד צרות של קוביד) וטען ששלחתי לו פיק ניוז, על כך שכביכול מדינתו תקבל מיליוני מנות של פייזר. זה פשוט לא נכון כי רויטרס דיברו על מספר כולל של חיסונים שיגיע למדינתו, כולל הרוסיים ופייזר. אז מה הוא אומר לי: “אני סבור שלא צריך לעסוק יותר מדי בדיון על החיסונים, כי המציאות כאן שונה וכדי להבין אותה צריך ללמוד את הנושא. שלחת לי מאמר באנגלית. האם אתה מאמין שאכן מנהיגים לטינים יעמדו במילתם? מתי בדיוק זה קרה? אם טראמפ היה פיק ניוז, אז מה נגיד על דרום אמריקה? המצב כאן בעייתי ואף חמור. נתנו לקשישים בני שמונים ותשעים להמתין תחת השמש או הגשם שעות רבות, כדי לקבל חיסונים. ומי אתה חושב היא המדינה הראשונה ששולחת חיסונים? יפה, ניחשת. סין. היא שלחה מיליוני חיסונים לעומת כמאה אלף של פייזר. מן הנתונים האלה אתה יכול להבין את התמונה המדויקת. יגיעו גם חיסוני ספוטניק. כדי לקבל פייזר צריך ממש פרוטקציה. אז אל תכתוב לי בבקשה יותר שאני מתנגד לפייזר בגלל שיש זריקה שלישית או כל סיבה אחרת. אני מתנגד לחיסון סיני”. המכר שוב התבלבל כי מעולם לא כתבתי שהוא מתנגד לחיסון שלישי ולא הזכרתי במילה את החיסונים הסיניים שאינני מחשיבם בכלל. המגפה בלבלה אותו עוד יותר.
לשמחתנו כאן בקנדה המצב הרבה יותר טוב מדרום אמריקה. תמיד טענתי שבעת משברים רואים את ההבדלים הגדולים בין צפון אמריקה לדרומה. אך מי שבחר מרצון לחיות ביבשת הדרומית צריך להבין שהוא לקח על עצמו סכנות אין ספור. המכר הדרומי מתעצבן על הדיון במגפה וכותב לי בקצור רוח: “כשכתבתי לך שלא מעניין אותי לעסוק בחיסונים זה מן הטעם הפשוט: המצב כאן ברור עבורי, ואין סיבה לדוש בזה יותר מאשר בשיחה קצרה ותמציתית ואין צורך בהתכתבות ארוכה שמייצרת אי הבנות. כשאתה כותב לי על המצב בישראל או אצלך, אני שמח לשמוע, אבל לצערנו זה לא המצב בדרום אמריקה. די נמאס לי לעסוק בזה. אני קורא מהר ומבין מהר. לא מעוניין לעסוק בנושא החיסונים כל הזמן. אלה הן אנרגיות שליליות שגוזלות לא רק זמן רב אלא גם אנרגיות חיוביות שעוזרות לי להיות פרודוקטיבי בענייני. זו הגישה שלי כרגע והיא הנכונה למצב. היא מביאה לתוצאות”.
אנו בקנדה ובמערב בכלל מאמינים בחיסונים והם נותנים את המענה הנכון, למגפה שפקדה אותנו מזה כשנה וחצי. אך האיש מהדרום ספקן ביותר: “ברור שדעתי על החיסונים חיובית אבל אני אדם ספקן, תמיד הייתי ותמיד אישאר לשמחתי. במצב הנוכחי של העולם, החיסונים הם הפתרון הכי טוב לסיטואציה. אבל כשאני מדבר על הרע במיעוטו אני מתכוון למשהו אחר. כשאני מדבר על חיסון זמני אני מתכוון לחיסון לשנה. זה מה שאומרים המומחים ומנהלי חברות המייצרות את החיסונים. הפעם כנראה שזה לא פיק ניוז. אני רק מצטט אותם”.
המכר מדרום אמריקה מנסה להסביר לי עתה את מה שקורה בישראל. כאילו לא ידעתי. הוא אומר: “לגבי נתוני פייזר ובכן ישראל אכן הייתה מעבדה ניסיונית שלהם. הם אמרו בהתחלה שההגנה היא של תשעים וחמישה אחוז. אבל אחרי הניסוי בישראל הם אמרו שההגנה היא רק של תעשים ואחד אחוזי הצלחה למניעת המחלה בכלל ותשעים וחמישה אחוז של מניעת מחלה קשה. כשכתבתי לך על הנתון הזה ברור שלא מובן מזה שאני מצפה להגנה של מאה אחוז. מה פתאום? אין מאה אחוז ושלמות בשום דבר. הם הגיעו לאחוז הזה בתוך תקופה כה קצרה זה בהחלט עבודה חשובה של המדענים. אם אתה שואל אותי גם חיסון של שמונים או שמונים וחמישה אחוז הוא ראוי. אני מזכיר לך שאני אדם שיודע לתחקר ואם אני כותב לך מידע, זה מבוסס. בזמן האחרון אני קורא פחות כי זה די משעמם”.
שוב הוא נזכר להסביר לי בפעם המאה עד כמה המצב קשה בדרום אמריקה. אגב אם אני אזכיר לו את הבעיות הקשות ביבשת שלו שעולות ממה שהוא אומר לי מזה חודשים ארוכים, יטען האיש כי אני “מעצים” את הדברים, בזמן שבעצם הוא מדחיק אותם. “אני חי במציאות אחרת ממך ובמציאות שלי יש מגפה, יש סיכונים גדולים, מכפי שאתה מכיר, ואין חיסונים לפי שעה שנותנים מענה אמיתי למגפה. חיסון סיני להערכתי לא נותן מענה מספיק. כמות הנדבקים כאן ממשיכה להיות גדולה כמו בכל רחבי דרום אמריקה. שים לב, אין כאן תרופות שנותנות מענה אמיתי לקוביד. בתי החולים מפוצצים, בימים האחרונים רופאים מפגינים נגד האנומליה שאין תרופות. בעבר המצב כאן היה חמור אף יותר. חוקי המשחק כאן שונים לגמרי מכפי שאתה מכיר. כמות הנדבקים גדולה עשרות מונים יותר ממה שמדווחים, כמות המתים גדולה כאן בהרבה ממה שמדווחים, ואף אחד כאן לא אומר את האמת”.
כמה טוב לי שאני חי בוונקובר ובמערב ורחוק עד כמה שאפשר מהדרום הבעייתי.
הסייף הישראלי שאול גורדון, ייצג את קנדה בתחרויות הסיף באולימפיאדת טוקיו שתתקיים בחודש הבא (יולי), ביחד עם 11 סייפים קנדים נוספים.
בניגוד לשאול, אחיו הצעירים מתי גורדון שמשחק רוגבי שביעיות ותמר גורדון שמתחרה אף היא בסיף, משתייכים דווקא לנבחרות ישראל. משפחת גורדון כולה גרה כאן בקנדה: האב אליהו גורדון עובד בממשלה הפדרלית בוונקובר, האם מוניקה גורדון מלמדת באוניברסיטת יו.בי.סי שבעיר, שאול לומד במונטריאול שקוויבק, מתי לומד בקינגסטון שבאונטריו ואילו תמר גרה עדיין עם ההורים בוונקובר.
שאול גורדון יליד תל אביב בן ה-26, גר בוונקובר מאז בגיל עשר. הוא סיים תואר ראשון
בשפה וספרות צרפתית באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה ב-2016. אחרי מכן עבר למונטריאול ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת מקגיל. השנה סיים לימודי תואר מתקדם במשפטים והוא מתמחה בחוקי חלל ותעופה.
גורדון עזב את ישראל בגיל ארבע ועבר עם משפחתו לטורינו שבאיטליה. בגיל שבע החל להתאמן בסיף בסגנון חרב. כשהיה בן 10 עברה המשפחה לקנדה. הוא משתייך לנבחרת קנדה מאז 2011. נבחרת הקנדית הגיעה עימו למקום השני במשחקי פאן אמריקה טורונטו ב-2015. גורדון הגיע למקום השני באליפות האמריקות בהוואנה ב-2018. הוא זכה באליפות ישראל וכן במקום השלישי במשחקי פאן אמריקה בלימה ב-2019. ואילו נבחרת קנדה הגיעה עמו באותם משחקים למקום השני. גורדון זכה במקום השמיני באליפות העולם בבודפשט ב-2019 וזה בעצם ההישג הגדול ביותר בקריירה שלו. כיום הוא מדורג במקום ה-22 בדירוג העולמי.
– איך ההרגשה להגיע אולימפיאדה?
“אני מרגיש טוב מאוד וזו הפעם הראשונה שלי באולימפיאדה. אך המטרה שלי למשחקים השתנתה לאחר הדחייה בשנה. אשתקד רציתי רק להגיע למשחקים. עתה היה לי זמן לחשוב על ציפיות גבוהות יותר. מה אני רוצה לעשות בטוקיו? האם רק להשתתף למשך חמש דקות במשחק אחד? או להשיג אחת מהמדליות שזו בעצם המטרה שלי עכשיו”.
– מה היו ההכנות בעידן המגפה?
“האימונים בראשית השנה התקיימו רק בקנדה בגלל המגבלות. החל ממארס אחרי כשנה ללא תחרויות, התחלתי להשתתף סוף סוף בתחרות בינלאומיות. בקנדה יש מערכת טובה לאימונים אך חסרים מתחרים. אני עושה הרבה אימונים טכניים ופיזיים. מתאמן פיזית ארבעה פעמים בשבוע ועובד על הטכניקה שש פעמים בשבוע. האימונים שלי נערכים במכון הלאומי לספורט במונטריאול”.
– איך אתה מרגיש כאשר אתה מייצג את קנדה ולא את ישראל?
“אני מרגיש ישראלי אך גם קנדי באותו זמן. אני מרגיש מחויבות לייצג את קנדה
במשחקים. המאמנים שלי קנדיים, המאמנים האחראים להכנות הפיזיות קנדיים, חברי משלחת, האדמיניסטרציה, הפסיכולוגים הספורטיביים והמומחים לתזונה – כולם מכאן. אני רוצה להמשיך ולייצג אותם ולהפוך אותם גאים בהישגים שלי. מזה תשע שנים שאני בנבחרת קנדה: בשנתיים הראשונות ייצגתי את הנוער ומאז 2013 אני בבוגרים”.
– תמר אחותך לעומתך מייצגת את נבחרת ישראל בסיף
שאול גורדון
“זו הייתה החלטה חכמה ומתאימה לה. היא למדה בצרפת במשך שנה ב-2019 והיה לה קשה לייצג את קנדה משם. לעומת זאת בתור סייפת ישראלית היא יכלה להשתתף ביותר תחרויות באירופה. וכן לקבל תמיכה כספית שזה מאוד חשוב בסיף. תמר מתחרה בסגנון חרב כמוני והיא פשוט יותר מוכשרת ממני ואף נמצאת בדרגה גבוהה ממני. אנו מתאמנים יחד כאשר אני מגיע לוונקובר. תמר כיום בת 17 והיא נחשבת לספורטאית מאוד חזקה. היא מתחרה עם בנים כי אין בנות ברמתה”.
תמר גורדון, כשהייתה בת 15, כמו אחיה הגדול שאול, זכתה גם כן באותה אליפות ישראל (2019) בתחרות לבוגרות למרות גילה הצעיר. היא אמורה לסיים את לימודי התיכון בעוד כשנה וחצי ולאחר מכן תלמד כנראה באחת האוניברסיטאות בארה”ב. בין ההישגים הבולטים ביותר שלה: מקום ראשון באליפות צרפת לקדטים (על גיל 17) ב-2019 וכן מקום השלישי באליפות אירופה לקדטים בקרואטיה אשתקד.
תמר על התתשפותה בנבחרת ישראל: “עם נבחרת ישראל יש לי יותר אפשרויות להשתתף בתחרויות סיף אירופאיות. מאוד חשוב לי להתחרות ברמה הגבוהה ביותר כאשר חלק מהסייפות הטובות בעולם נמצאות באירופה. אני מרגישה גם גאה לייצג מדינה כמו ישראל בקנה מדינה בינלאומי”.
– יש לך אח נוסף שגם הוא ספורטאי
“מתי בן ה-23 משחק רוגבי שביעיות. הוא היה הקפטן של נבחרת אוניברסיטת טורונטו כאשר למד בחוג ללימודים אירופיים. כיום הוא בנבחרת אוניברסיטת קווינס קינגסטון, ששם הוא לומד שנה שנייה במשפטים. השנה אין להם עונה בגלל המגפה. והכי חשוב הוא שמתי נמנה על נבחרת ישראל ברוגבי שביעיות”.
מתי על השתתפות בנבירת ישראל: “זה נותן לי היכולת להשתתף ביותר משחקים בינלאומיים וברמה הגבוהה ביותר האפשרית. וכן להכיר כמה שיותר ישראלים ולמצוא חברים. כך אני יכול לנסוע בכל העולם ולייצג את הנבחרת של המדינה בה נולדתי”.
– חברתך יאנה בוטביניק משתייכת לנבחרת ישראל בסיף. איך בכלל הכרתם?
“הכרנו באליפות העולם שנערכה בוושי סין ב-2018. מאמן נבחרת הדקר של קנדה, ויקטור גנצביץ, אותו אני מכיר מצוין, הציג אותי בפניה. גנצביץ הוא הבעלים והמאמן הראשי של מועדון הסיף בוונקובר ‘דינמו פנסינג’, בו התאמנתי במשך 15 שנים. יאנה רצתה ללמוד בארה”ב וביקשה לקבל אינפורמציה ממני. מאז אנו ביחד.
– אתם מתחרים בסגנונות שונים
“כן. אני מתחרה בחרב והיא מתחרה בדקר. החוקים שונים והשימוש בנשק שונה. בחרב מותר לפגוע רק מאזור החגורה למעלה כשאפשר להשתמש בכל חלקי הלהב לדקור ולהצליף. ואילו בדקר אפשר לפגוע בכל הגוף אך רק באמצעות דקירה אחת. אני בחרתי בחרב כי זה סגנון מהיר ואגרסיבי יותר. דקר לעומת זאת יותר מחושב, המתחרים יותר זהירים. משחק יכול להגיע עד ל-20-25 דקות בזמן שבחרב משחק נמשך בממוצע כחמש דקות. בסגנון השלישי,רומח, אפשר לפגוע בחזה, בבטן ובכל החלק האחורי של הגוף, כאשר כמו בדקר צריך לדקור את המתחרה. המשחק יותר ארוך מחרב ויותר קצר מדקר”.
בוטביניק (22) לומדת בימים בחוג למתמטיקה ומחשבים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. היא עלתה מרוסיה לישראל ב-2010 ובגיל 17 זכתה לראשונה בתואר אלופת ישראל לנוער. מאז 2019 היא נחשבת לבוגרת וסיימה במקום העשירי באליפות אירופה. כיום מדורגת בוטביניק במקום ה-68 בדירוג העולמי.
– איך זה יהיה להתחרות בטוקיו ללא קהל לאור המגפה?
“אכן הפעם לא יהיה קהל כך שתהיה זו אולימפיאדה שונה בתכלית. קהל חשוב מאוד בתחרות בסדר גודל כזה כמו אולימפיאדה. יחסר לי במיוחד שחברי משפחתי לא יכלו להגיע אך זה לא בשליטתי.
– מה קורה עם הלימודים שלך במונטריאול?
“השגתי כבר תואר במשפטים ואני יכול כבר לעבוד בתחום אך אסור לי לייצג לקוחות, לפני שאני אעבור את בחינת לשכת עורכי הדין. אחרי האולימפיאדה אנסה להשיג עבודה בניו יורק כך שאוכל להיות עם יאנה. זה גם טוב לסיף. ניו יורק כמובן יותר מעניינת מוונקובר והיא גם מצוינת לעבודה. התחלתי לבדוק הצעות עבודה עם מספר גדול של משרדי עורכי דין בניו יורק. המטרה שלי לעבור בסתיו לניו יורק וגם יאנה אמורה לחזור לשם באותה עת”.
המפגינים צועדים ברחוב רובסון מלווים בכוחות המשטרה שסגרה את הכבישים הסמוכים בדאון טאון ונקובר (רוני רחמני)
הסכסוך הקשה במזרח התיכון בו מעורבת ישראל בימים אלה כולל ארגון הטרור החמאס, ישראלים יהודים וערבים בישראל ופלסטינים וכוחות הביטחון בשטחים – הגיע כצפוי גם לקנדה. הפגנות רבות משתתפים נערכו בימים האחרונים מצד תומכי הפלסטינים ומצד תומכי ישראל, בערים המרכזיות של קנדה. במרבית הפגנות נשמר השקט והסדר בצורה מכובדת, אך במספר אירועים בעיקר באלה שבטורונטו ומונטריאול, הותקפו אזרחים יהודים תומכי ישראל על ידי אזרחים מוסלמים שתומכים בצד הפלסטיני. המשטרה ביצעה כבר מספר מעצרים והיא מנהלת חקירה מואצת לעצור חשודים נוספים באלימות הקשה שהופנתה נגד אלו שתומכים בישראל.
בחלק מהפגנות התמיכה בפלסטינים החזיקו המפגינים כרזות עם דברי נאצה ושנאה מבישים נגד ישראל והיהודים בכלל, בהם: צלבי קרס, “ישראל פעלת נכון, היטלר יהיה גאה בך”, ישראל=נאצים”, “מוות לישראל”, “מה ההבדל בין ישראלי לנאצים” ועוד.
ההפגנה הגדולה ביותר התקיימה על ידי תומכי הפלסטינים בטורונטו ונכחו בה למעלה מחמשת אלפים משתתפים. באותה הפגנה נעצרו כבר על ידי המשטרה המקומית שלושה אזרחים מוסלמים, שתקפו קומץ של מפגינים יהודים שעמדו מולם, וכאמור מעצרים נוספים צפויים בימים הקרובים. המפגינים היהודים ספגו אבנים ובקבוקים, ואחד מהם אף הוכה במקלות, הוא נפגע בראשו ונזקק לטיפול רפואי דחוף. ואילו בהפגנה של תומכי ישראל במונטריאול נאלצה המשטרה המקומית להפעיל גז מדמיע לפזר בכוח אזרחים מוסלמים, שביקשו לפגוע באזרחים יהודים שהפגינו בעת שנערכה הפגנה בעד הפלסטינים.
ההפגנות של שני הצדדים בעד ונגד ישראל נערכו בין היתר בערים הבאות בקנדה: טורונטו, מונטריאול, ונקובר, קלגרי, אדמונטון, אוטווה, ויניפג, הליפקס וסנט ג’ונס.
המפגינים פונים מרחוב ג’ורג’יה לרחוב טרלו בדרכם למשרדים של הקונסוליה האמריקאית בדאון טאון ונקובר (רוני רחמני)
אני עקבתי מקרוב אחרי הפגנה של תומכי הצד הפלסטיני שנערכה בוונקובר ביום שבת האחרון. כחמש מאות מפגינים בהם אזרחים מוסלמים, ילידי קנדה, אינדיאנים, תומכי המרקסיזם ואפילו קבוצה של ארגון שמאל יהודי קיצוני “הקול היהודי העצמאי” – השתתפו בה. תחילה התכנסו מאות מפגינים בכיכר שממול האולפנים של רשת השידור הציבורית הקנדית הסי.בי.סי, ברחוב המילטון בדאון טאון. לאחר סדרה של נאומים וקריאות נגד ישראל שנמשכה למעלה מחצי שעה, החלו המפגינים לצעוד באישור המשטרה כמובן, אל עבר הקונסוליה האמריקנית בעיר, שנמצאת ברחוב פנדר בדאון טאון. רחבות שלמים נסגרו על ידי השוטרים הרבים שנכחו במקום, והצועדים ללא התפרעויות עשו את המסלול מאולפני הסי.בי.סי, אל רחוב רובסון, משם לרחוב ג’ורג’יה ומשם המשיכו בהמוניהם עד לבניין בו שוכנת הקונסוליה האמריקנית.
בין סיסמאות הרבות של המפגינים בעד הפלסטינים, לאור פעולת צה”ל בעזה, שנאמרו בהפגנה או שהופיעו על שלטים בהם החזיקו הצועדים: “אין צדק אין שלום”, “לשחר את פלסטין”, “פלסטין תקום בין הנהר לים”, “הפסיקו את שפיכות הדם”, “הפסיקו את ההפצצות”, “הפלסטינים הם מפלסטין”, “יש לעצור את המלחמה”, “יש להציל את שייח’ ג’ראח'”, “רציחת ילדים איננה נחשבת להגנה עצמית”, “הגידו במפורש את השם פלסטין”, “שתיקה היא אלימות”, “יש לחקור את פשעי המלחמה שמבצעת ישראל”, “יש לתת הגדרה עצמית לפלסטינים”, “יש להחרים את ישראל”. על הדלת הכניסה לקונסוליה האמריקנית שהייתה סגורה בעת ההפגנה, נכתבה הסיסמה באדום: “יש לשחרר את פלסטין, יש להפסיק את רצח העם וכן יש להפסיק את הכיבוש”.
בתגובה לתקיפת המפגינים היהודים בטורונטו, ציינו בארגון המרכז לענייני ישראל והיהודים בקנדה: “אנו מגנים בחריפות את ההתקפה והשנאה שהופנתה נגד יהודים. אין הצדקה לאלימות פוליטית ואלה ששונאים את ישראל שונאים גם את קנדה”.
הסייף הישראלי שאול גורדון ייצג את קנדה בתחרויות הסיף באולימפיאדת טוקיו שתתקיים בחודש יולי הקרוב. אחד עשר סייפים נוספים ייצגו את קנדה באולימפיאדה ביפן.
גורדון יליד תל אביב בן ה-26, גר בעיר ריצ’מונד שליד ונקובר בריטיש קולומביה מאז היותו בגיל עשר. הוא סיים תואר ראשון בשפה וספרות צרפתית באוניברסיטת פנסילבניה, שבפילדלפיה ארה”ב בשנת 2016. לאחר מכן עבר גורדון למונטריאול כדי ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת מגיל. השנה הוא סיים לימודי תואר מתקדם שני במשפטים (על חוקי אבטחת החלל).
גורדון עזב את ישראל בגיל ארבע ועבר עם משפחתו לגור בעיר טורינו שבאיטליה. כבר בגיל שבע התחיל להתאמן בסייף בסגנון חרב. בגיל עשר (שש שנים לאחר מכן) עברה המשפחה לריצ’מונד. ומאז זה ביתו הקבוע למעט תקופות הלימודים הארוכות בארה”ב וקנדה.
בשנת 2019 זכה גורדון במקום השמיני באליפות העולם בבודפשט הונגריה שזה ההישג הגדול ביותר בקריירה שלו. באותה שנה הוא זכה גם במקום השלישי במשחקי פאן אמריקה שנערכו בלימה פרו. ואילו נבחרת קנדה שבה הוא משתתף הגיעה באותם משחקים למקום השני. הנבחרת הקנדית הגיעה עימו עוד פעם למקום השני במשחקי פאן אמריקה שנערכו בטורונטו בשנת 2015. גורדון זכה עם הנבחרת הקנדית גם במקום הראשון במשחקי גביע צפון אמריקה שהתקיימו בשנת 2011 בדאלאס טקסס. גורדון (המחזיק גם בדרכון ישראלי) זכה באוקטובר 2019 באליפות ישראל לבוגרים. כיום הוא מדורג במקום ה-22 בדירוג העולמי לסיף.
אחותו הצעירה של שאול, תמר גורדון, כשהייתה בת 15 זכתה גם כן באותה אליפות ישראל בסיף בתחרות לבוגרות (למרות גילה הצעיר). תמר גורדון (כיום היא בת 17) גם כן מתחרה בסגנון חרב, נמנית על נבחרת ישראל. היא אמורה לסיים את לימודי התיכון בריצ’מונד בעוד כשנה וחצי. לאחר מכן תלמד קרוב לוודאי באחת האוניברסיטאות בארה”ב. בשנה שעברה זכתה תמר גורדון מקום שלישי באליפות אירופה לקדטים (עד גיל 17) שהתקיימה בקרואטיה. היא זכתה במקום ראשון באליפות צרפת בשנת 2019. וכן הגיעה מקום שלישי בתחרות לקאדטים שנערכה בצרפת אשתקד.
אולימפיאדת טוקיו הייתה אמורה להתקיים במקור בקיץ אשתקד אך המשחקים הבינלאומיים נדחו לקיץ זה בגלל מגפת הקורונה. האולימפיאדה תיפתח ב-23 יולי ותימשך עד השמונה באוגוסט. לטוקיו אמורים להגיע למעלה מאחד עשר אלף ספורטאים (מ-207 מדינות), בהם לא פחות מ-85 ספורטאים מישראל. אם כן תהיה זו המשלחת הישראלית הגדולה ביותר אי פעם השתתפה במשחקים האולימפיים כלשהם. האולימפיאדה אמורה אגב להתקיים ללא קהל לאור המגפה חשש להידבקות עולמית.
שאול גורדון פגש את יאנה בוטביניק (בת ה-22) – שהיא סייפת הדקר הבכירה בישראל – בשנת 2018 באליפות העולם בוושי סין, ומאז הם ביחד. בוטביניק נמנית על נבחרת ישראל לומדת בימים אלה בחוג למתמטיקה ומחשבים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק בארה”ב. היא עלתה מרוסיה לישראל בשנת 2010, ומגיל 14 החלה להתאמן בסייף. בגיל 17 היא זכתה לראשונה בתואר אלופת ישראל (לגילאים אלו). משנת 2019 בוטביניק נחשבת לבוגרת והיא סיימה במקום עשר באליפות אירופה, וזכתה במדליית ארד בברטיסלבה סלובקיה. כיום היא מדורגת במקום ה-68 בדירוג העולמי לסיף.
האח האמצעי של שאול, מתי גורדון (23), משחק דווקא רוגבי והוא נמנה על נבחרת ישראל ברוגבי שבע. מתי גורדון למד במשך ארבע שנים בחוג ללימודים אירופיים באוניברסיטת טורונטו. עתה הוא נמצא בשנה השנייה של לימודי לתואר במשפטים אוניברסיטת קווינס קינגסטון אונטריו.
כמעט שנה מאז התפרצה הקורונה, נראה כי ארה”ב וחלקים מאירופה מתחילים לצאת מהחשכה ומטפסים במעלה הדירוג החדש של בלומברג, שמבקש לבחון את האופן שבו מתמודדות 53 מדינות עם הנגיף.
למרות שבראש הכותרות בחלק ממדינות אלה, הופיעו בחודש האחרון בעיקר המאמצים שלהן בנושא החיסונים, ההתקדמות של חלק מהן במעלה הדירוג הושגה במידה רבה בזכות מאמצים משמעותיים יותר שננקטו על ידן בנושא חבישת מסיכת והותרת אזרחים בבתיהם. ארה”ב, מתכוננת להתאוששות כלכלית מהירה מהצפוי, ובדירוג פברואר של בלומברג זינקה המדינה שמונה מקומות לעבר המקום ה-27 ברשימה.
מי שממשיכה להוביל את הדירוג של בלומברג זה החודש הרביעי ברציפות היא ניו זילנד עם ציון של 77.6. בין היתר, הצליחה המדינה לשמור על הדירוג הגבוה היות ששמרה על הגבולות שלה סגורים במהלך פברואר, ביצעה ארבע עסקאות להשגת חיסונים והצליחה כמעט לחסל כליל את התפשטות הנגיף בקרבה.
במקום השני צועדת אוסטרליה, שעלתה מקום אחד בדירוג, וסינגפור במקום השלישי שירדה מקום אחד, ופינלנד במקום הרביעי שעלתה שלוש מקומות מהמקום השביעי. עוד בצמרת המדינות שמתמודדות בצורה הטובה ביותר עם הקורונה בעולם: נורווגיה במקום החמישי שעלתה מהמקום השישי, סין במקום השישי שירדה מקום אחד מהמקום השביעי, וטיוואן במקום השביעי שירדה שלושה מקומות מהמקום הרביעי. סוגרות את העשירייה הראשונה: דרום קוריאה במקום השמיני שעלתה ארבע מקומות, יפן במקום התשיעי שירדה בדירוג מקום אחד, ותאילנד במקום העשירי שעלתה ארבע מקומות. במקום האחד עשרה דנמרק, במקום התשיים עשרה קנדה, במקום השלוש עשרה הונג קונג ובמקום הארבעה עשרה ישראל עם ציון כולל של 59.6 והתקדמה מקום אחד מהמקום ה-15 – כמעט אך ורק בזכות מספר המתחסנים הגבוה. בפרמטר אחר שנבחן על ידי בלומברג – מספר מקרי הקורונה החודשי – ישראל צועדת בתחתית הרשימה עם 1,874 נדבקים בקורונה ל-100 אלף איש שנמדדו בחודש האחרון. רק פורטוגל (1,598 מקרים ל-100 אלף איש) וצ’כיה (2,156 מקרים ל-100 אלף איש) יותר גרועות ממנה. אחריה איחוד האמירויות במקום החמישה עשר, הודו במקום השישי עשרה ווערב הסעודית במקום השבעה עשר.
עורכי הדירוג כותבים כי “ישראל – המובילה העולמית בתחום החיסונים – מספקת הוכחה בעולם האמיתי לכך שחיסוני ה- mRNA הניסיוניים פועלים לא רק למניעת מקרי מוות אלא גם מאטים את קצב העברת הנגיף”. בבלומברג מציינים כי ישראל עלתה שלב אחד בדירוג למקום ה-14 “עם השקת החיסונים המהירה”, אף שזו עדיין לא השכיחה את גל המוטציה הבריטית שפוקד את המדינה ומדגים את הסכנה שהמוטציות ממשיכות להוות.
הדירוג מבוסס על פרמטרים שונים, ובכלל זה את מספר הנדבקים בקורונה בחודש האחרון ל-100 אלף איש, מספר המתים מקורונה בחודש האחרון ל-100 אלף איש, מספר המתים מהנגיף למיליון איש מתחילת המגפה, שיעור המאומתים העדכני בבדיקות קורונה, נגישות לחיסונים (שיעור האזרחים ששוריינו עבורם חיסונים), ומספר המתחסנים בפועל ל-100 תושבים.
עורכי הדירוג מציינים, בין היתר, כי כלכלות עשירות שהיו בעבר בתחתית הרשימה, כמו צרפת, בלגיה ואיטליה, טיפסו במעלה הדירוג מאז החלה לפרסם אותו בלומברג בנובמבר ודחקו מטה מדינות כמו דרום אפריקה ואינדונזיה. כעת השליש התחתון של הדירוג מורכב ממדינות מתפתחות באמריקה הלטינית ובאפריקה.
השליטה של מדינות עשירות באספקת החיסונים העולמית – שמנכ”ל ארגון הבריאות העולמי כינה כ”כישלון מוסרי קטסטרופלי – ככל הנראה תמנע ממדינות עניות להתקדם במעלה הדירוג בחודשים הקרובים. כך לדוגמה מקסיקו נותרה בתחתית הדירוג במקום ה-53, האחרונה בין כל המדינות שנבדקו.
