Byline: Roni Rachmani

אוכל על חשבון המתים

(צילום: Brandon Godfrey)

לדין שיינדלר תושב אזור ונקובר מסתבר שיש מנהג מוזר ביותר שאינו זוכה כלל להערכה. במשך עשר השנים האחרונות הוא נוהג להופיע בעשרות טקסי אשכבה שונים (בעיקר אלה שנערכים במועדוני גולף מהודרים), ולהינות בחינם מהאוכל והשתייה שמוגשים בהם – לקרובים של הנפטרים. שיינדלר שיהיה ברור לא מוזמן כלל לאירועים אלה והוא פשוט מופיע אליהם כאילו הוא אחד ממקורבי הנפטרים. הוא אינו מדבר עם אחד וללא בושה ניגש לאחד השולחנות העמוסים אוכל מתיישב ומתחיל לאכול. לאחר סיום הארוחה המכובדת כאשר מילא את כרסו, הוא מכבד את עצמו בשתיית מספר כוסות של בירה או יין ואז נעלם. מספר קרובים של נפטרים מציינים כי הם ראו את שיינדלר אף לוקח אוכל הבייתה. וחוזר חלילה. איך הוא לא מתבייש?

במשך השנים הצטברו עדויות רבות בגין התנהגותו השערוריית והביזארית של שיינדלר שהוא איש מבוגר המרכיב משקפיים עם שיער שיבה לראשו, שכנראה נחשב לאיש בודד מאד בעולמנו וחי לבד. לא מעט תושבים מקומיים ראו אותו שוב ושוב בטקסי האשכבה שונים. אז גם החלו להגיע תלונות כנגדו לתחנות הרדיו והטלוויזיה המקומיות שהולכות ונערמות.

במספר מקרים ניגשו לשיינדלר קרובי משפחה שלא הכירו אותו ושאלו אותו ישירות איך וכיצד הוא קשור לנפטר. לפי תשובתו המתחמקת הם הבינו מייד שהוא לא מכיר את הנפטר כלל. באחד המקרים אומרת אישה שאימא נפטרה, כי שיינדלר סיפר לה שכביכול שאימא ואימו היו חברות טובות. ואימא נהגה להסיע את אימו אף למקומות שונים כולל לקניות. נו באמת? “אך מה לעשות” אומרת האישה “לאמי לא היה רשיון נהיגה ואף לא רכב”. לאחר השיחות הלא נעימות הללו שיינדלר היה קם ומסתלק מהמקום בשקט ומהירות רבה.

לתשובת כתבת תחנת הטלוויזיה ‘גלובלניוז’ שתפסה אותו ליד ביתו, אמר שיינדלר שלא הרגיש בנוח עם הראיון (הוא לא הפסיק להתגרד, להוריד ולהרכיב את משקפיו), כי הוא אכן מבקר בטקסי ההשכבה, אך זה נובע לטענתו לאור כביכול תחקיר שהוא עושה במסגרת ספר שהוא כותב. הספר שהולך להיות פרוייקט מאוד ארוך יעסוק בסיפור מפחיד מאוד הוא מוסיף. הוא דחה את הטענה כי הוא מגיע לאירועים בגלל האוכל והשתייה בחינם. שיינדלר הודה כי הוא נהג לבקר בשלושה עד ארבעה טקסי הלוויות מדי חודש לאורך שנים רבות. את המידע בדבר האירועים לכיבוד המתים הוא פשוט מצא במודעות אבל בעיתונות של משפחות הנפטרים. להגנתו אמר עוד כי הוא כן נהג לשוחח מעת לעת עם האורחים באירועים, אך הוא לא יכול לספר להם מדוע הוא נוכח במקום. לאור התלונות הרבות נגדו הבטיח שיינדלר להפסיק ולבקר בטקסי הלוויות שאליהם לא הוזמן. הוא גם התנצל. לא ברור עדיין האם יש אמת בדבריו כי הוא אכן כותב ספר. שיספר זאת למתים.

אחד מהגושלים באינטרנט שקרא על מעלליו הרבים של שיינדלר הגיב באופן הבא: “כשיבוא היום ונקווה לא בזמן הקרוב כולנו נגיע להלוויתו שלו”. גולש אחר הגיב בחריפות גדולה יותר: “מדוע שלא נעמוד על הכבר שלו ובתור נשתין עליו?”. גם אחת הגולשות הגיבה בחריפות רבה על התנהגותו של שיינדלר: “אין שום תרוץ למעשיו. האיש הזה הוא כדור רפש שמנצל צער של אנשים אחרים כדי להשיג רווח פרטי. זה מעורר רחמים”. ולסיום גולשת אחרת ענתה בתחכום: “יש כאלה שהולכים לסרטים ויש אחרים שהולכים להלוויות”.

האופציה הקנדית

בעידן טראמפ: האופציה הקנדית תופסת תאוצה אצל ישראלים ואמריקנים כאחד. (צילום: Cynthia Ramsay)

בעידן הנשיא האמריקני השערורייתי ביותר בתולדות המדינה, דונלד טראמפ, האופציה לעבור לקנדה תופסת תאוצה אצל אמריקנים וגם אצל ישראלים. כך מסתבר.

עיתונאית הארץ, נעמי דרום, שגרה עם משפחתה בקיימברידג’ מסצ’וסטס בשנתיים האחרונות, כותבת על האופציה הקנדית. הטור שלה שכותרתו “מתי קנדה נהיתה מגניבה בהרבה מאמריקה?” פורסם לאחרונה. דרום כותבת בכותרת המשנה כי “כמו הרבה ישראלים ולא מעט אמריקאים, גם אנחנו רואים בקנדה חוף מבטחים שאליו נוכל להיסחף כשהאפשרויות האחרות יאזלו. אבל איך קרה שאמריקה התחילה נושאת עיניים לחברה הצפונית אחרי שנים של זלזול?”

דרום אומרת כי עבור ישראלים רבים שגרים ביבשת, קנדה נמצאת שם כאופציה, פוטנציאל רומנטי בלתי ממומש. נראה שהכל שם הרבה יותר קל ושפוי: זכויות סוציאליות שזכאים אליהן כבר לאחר חודשים מועטים, ויזה קלת יחסית להשגה, קהילה יהודית נחמדה ועוזרת (היא מתכוונת לקהילה בטורונטו), הקנדים מדברים אנגלית, לא אוהבים רובים ולא אוחזים בטירוף באולטרה קפיטליזם של הדוד סם.

דרום מציינת כי מאז שטראמפ נבחר כמועמד המפלגה הרפובליקנית קנדה זוהרת כיהלום צפוני. מושב הסובלנות וביטוח הבריאות האוניברסלי, המקום שבו אוהבים מהגרים, מקבלים אותם, מאמצים פליטים סורים ומצטלמים איתם. עד הבחירות האחרונות משל בקנדה סטיב הרפר, פוליטיקאי שמרן, לא פופולרי ושנוי במחלוקת, בעוד ארצות הברית התגאתה בנשיא ליברלי, רהוט ורחום. אבל מאז התהפכו היוצרות וקנדה מתהדרת בטרודו הליברל, הפמיניסט והסובלני. האמריקנים לעומת זאת, נלכדו במערכת בחירות מכוערת

שהסתיימה בבחירתו של האיש שעוד לא פגש ניאו-נאצי שהוא לא מחבב. לאימתם גילו האמריקנים שהם פתאם פחות שווים מהשכנה המנומנמת שבה התרגלו לזלזל.

בתקופת הפריימריז לבחירות בארה”ב כותבת דרום, עיתונאי קנדי נסע לסקר את אספת הבחירות של ברני סנדרס, שהוא ותומכיו נחשבו לשמאלנים קיצוניים בין השאר בשל תמיכתם בביטוח הבריאות הציבורי. “אנחנו בסך הכל רוצים מה שיש לכם”, אמרו תומכי סנדרס לעיתונאי הקנדי, “מה כל כך קיצוני בזה?”.

אם פרסום התוצאות לבחירות בארה”ב יותר ויותר אנשים הכניסו לגוגל את המשפט “איך מהגרים לקנדה”, יותר מאשר אי פעם מאז נוסד מנוע החיפוש. בחדש שעבר פורסם כי מספר שיא של מהגרים בעיקר מהאיטי, התייאשו מארצות הברית ועברו את הגבול לקנדה.

הניו יורקר פרסם כתבה לפני מספר חודשים תחת הכותרת “הייינו יכולים להיות קנדה”. הכותב אדם גופניק, שגדל בשתי המדינות כתב בין היתר כי אמריקה תייחל, תרצה להיות קנדה, תקנא בקנדה, תכה על חטא ועוד על המהפכה האמריקנית, ערש הדמוקרטיה המודרנית?

דרום מסבירה כי גם היא ומשפחתה שקלו בשלבים מסויימים לוותר על סיבוכי הוויזה האמריקאיים ולהגר צפונה. היתרונות ידועים. אך מה אנו יודעים על קנדה? מה יש לנו בקנדה שלא גדלנו עליה, לא ראינו בטלוויזיה סדרות שלה, לא צרכנו סרטים קנדיים. מה אנו יודעים על הפוליטיקה שם? בעוד שאמריקה זורמת בעורקינו, קנדה היא טריטוריה זרה ומושלגת.

על הביקור בטורונטו היא אומרת: האנשים מנומסים אבל לא באופן מוגזם. טורונטו נראית נחמדה והחברים שלנו שגרים בה מרוצים מהחיים בה.

בין תגובות הקוראים של הרשימה: “קנדה נעימה מארה”ב, שלווה מארה”ב, אינה מושחתת כמו ארה”ב ויקרה ממנה. זו מדינה ענקית ומגוונת וכן יותר אירופאית, פחות רודפת בצע, מסודרת יותר. מס הכנסה גבוה יותר אך ביטוח הבריאות זול בהרבה. בקנדה האווירה רגועה יותר, פחות חומרנית. ארה”ב היא מדינה לעשירים ועם טראמפ הפער בין עשירים לעניים ילך ויגדל”.

שישה סרטים ישראלים בפסטיבל של טורונטו

“מונטנה” סרט הביכורים של הבימאית והתסריטאית לימור שמילה (שהייתה עד כה מלהקת מוכרת של סרטים). (צילום: tiff.net/tiff/montana)

ישראל נמצאת במקום מכובד בעולם מבחינת היצירה הקולנועית. זאת לאור העובדה שלא פחות משישה סרטים ישראלים ישתתפו השנה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו, שחשב לשני בחשיבותו בעולם הקולנוע אחרי פסטיבל קאן. כידוע מדי שנה כוכבים ויוצרים רבים בתחום הקולנוע מגיעים לאירועי פסטיבל הסרטים של טורונטו.

להלן מידע בדבר שלושה מבין הסרטים הישראלים שיוקרנו בפסטיבל היוקרתי. במסגרת דיסקברי המשבצת המוקדשת ליוצרי העתיד של הקולנוע העולמי, שמומלץ לעקוב אחרי עבודתם, יוקרנו שני סרטים ישראלים. הראשון “מונטנה” סרט הביכורים של הבימאית והתסריטאית לימור שמילה (שהייתה עד כה מלהקת מוכרת של סרטים), שעוקבת אחרי צעירה החוזרת לבית ילדותה בעכו ממנו ברחה לאחר היעדרות ארוכה, לאור מות סבה. הצעירה מתאהבת במורה שהיא גם אמא, אותה היא פוגשת בזמן תקופת האבל ומתנהל קשר רומנטי אינטימי בין השתיים. כך גם מתגלה הסוד הקשה שגרם לצעירה לעזוב את עכו. “מונטנה” הוקרן כבר בפסטיבל הסרטים של חיפה. בסרט משתתפים בין היתר: נעה בירון, נטע שפיגלמן, חוה אורטמן ואבי מלכה. השני הוא “פיגומים” (קופרודוקציה ישראלית-פולנית) סרט הביכורים של הבימאי והתסריטאי מתן יאיר, שעוסק בקשר בין אב קשה ודומיננטי לבנו, תוך שהוא מצפה שהבן יחליף אותו בעבודתו על הפיגומים. הנער רואה חיים אחרים וטובים יותר לאחר שמגיע לבית הספר בו הוא לומד (בכיתה של תלמידים בעייתיים), מורה לספרות רגיש במיוחד לתלמידיו. “פיגומים” הוקרן כבר בהצלחה במסגרת הלא רשמית של פסטיבל קאן, וכן זכה בפרס התחרות הישראלית של פסטיבל הסרטים של ירושלים. בסרט משתתפים בין היתר: עמי סמולרצ’יק ואשר לקס.

במסגרת תצוגה מיוחדת יוקרן הסרט המדובר “פוקסטרוט” (קופרודוקציה ישראלית-גרמנית) של הבימאי והתסריטאי שמואל מעוז. הסרט עוסק בסיפורה של משפחה שנמצאת בקשר רחוק עם בנם החייל. האב בטעות גרם למותו של בנו למרות שלא התכוון לכך. הסרט יתחרה בפרס אריה הזהב של פסטיבל הקולנוע של ונציה. משתתפים בו בין היתר: ליאור אשכנזי, שרה אדלר ויונתן שיראי. מטבעה שרת החינוך, התרבות והספורט של ישראל, מירי רגב, ניצלה את ההזדמנות לבקר את הסרט במקום לתמוך ביוצריו, דבר המתבקש מתפקידה. רגב אמרה בין היתר את הדברים הבאים: “זוהי בושה וחרפה שהסרט “פוקסטרוט” של שמוליק מעוז ישתתף בפסטיבלי קולנוע נחשבים כפסטיבל טורונטו ופסטיבל ונציה. הדעת אינה סובלת, שסרטים המבאישים את שמו הטוב של צה”ל, הם אלו שנתמכים על ידי קרן הקולנוע הישראלי, הנתמכת על ידי המדינה, והם אלה שנבחרים להיות חלון הראווה של הקולנוע הישראלי בחו”ל”. בהקשר זה טענה רגב כי הסרט פוגע בשמו הטוב של צה”ל, בין היתר בשל סצנה הכלולה בו, כאשר קבוצת חיילים הנמצאת במחסום מפגינה אלימות קשה כלפי פלסטינים.

פסטיבל הסרטים של טורונטו נערך מדי שנה מאז 1976, במהלך חודש ספטמבר והוא נחשב לגדול בעולם. האירוע נמשך עשרה ימים ובמהלכו מוקרנים קרוב לארבע מאות סרטים. השנה יפתח הפסטיבל הארבעים ושתיים במספר ביום חמישי השבוע (השבעה בחודש) ויימשך עד ה-17 בחודש. על נותני החסות של האירוע נמנים: ויזה, רויאל בנק אוף קנדה, אייר פראנס, סינפלקס, סאן לייף פננשיאל, חברת התעופה דלתא, נשיונל בנק, פיצ’ה נובה, היץ’.אס.בי.סי, בריקס, אקורה רכב, מק קפה ובל. אירועי הפסטיבל בטורונטו מביאים להכנסה של כמאה ותשעים מיליון דולר לעסקים שונים בעיר ובקנדה בכלל. בין אורחי האירוע השנה: הלן מירן, אנג’לינה ג’ולי, גאל גרסיה ברנאל וחאווייר ברדם.

לישראלים בקנדה

כשמכניסים את המושג “ישראלים בקנדה” למנוע החיפוש של גוגל מקבלים מגוון רחב ומפורט, על אודות הישראלים כאן, מעשיהם והקשר בינם ולבין ישראל, קנדה ויהדות.

להלן חלק מתוצאות החיפוש בגוגל של המושג “ישראלים בקנדה” לפי הסדר שנקבע על ידי מנוע החיפוש:

(פורסם ב-19 באוגוסט 2017) “ביל ניגש, חשבנו שאנו מתים”: הישראלים שפגשו את הקלינטונים. בני הזוג גלעד מרמת גן ציינו 25 שנות נישואים בקנדה, ומצאו את עצמם באותו מלון עם ביל, הילרי והבת צ’לסי קלינטון.

(פורסם ב-15 באוגוסט 2017) “חוקרים ישראלים פיתחו אי.אל שמסוגלת להציע פתרונות יצרתיים”: המחקר, שבוצע בשת”פ של האוניברסיטה העברית עם קרנגי מלון מפנסילבניה, נערך בידי ד”ר דפנה שחף. היא מספרת שיכולת זיהוי הקשרים מקדמת את האנושות לעבר בינה מלאכותית בעלת דמיון ויכולת אלתור. החוקרים הציגו את הפיתוח שלהם בכנס קי.די.די 2017, הכנס החשוב ביותר בתחום שנערך בקנדה (הליפקס) לפני כשבועיים.

(פורסם ב-16 באוגוסט 2017): “בתו של השגריר עשתה עליה. גאים בבת שלנו”: טליה פרידמן, בתו של שגריר ארה”ב בישראל, דיוויד פרידמן, הייתה בן 233 העולים החדשים מצפון אמריקה שהגיעו לישראל אתמול במטוס שכולו עולים, ע”י ארגון ‘נפש בנפש’. העולים החדשים הגיעו מ-19 מדינות בארה”ב, ומשני מחוזות שונים בקנדה.

(פורסם ב-30 ביולי 2017): “טוב ליהודים. חוק הלאום החדש נכון ונחוץ, אך הקישור שלו לדמוקרטיה שגוי”. החוק חשוב לא כדי להודיע לעולם שהמדינה שהזו שלנו, אלא דווקא כדי לקבוע שהיא איננה רק של היהודים בישראל, אלא של העם היהודי כולו ברחבי העולם. של אלה שחיים כאן, ושל אלה שחיים בארגנטינה, בארבייג’אן, בקנדה ובכל מקום גלות אחר.

(פורסם ב-19 באוגוסט 2017): “אני חייבת להסביר את הסכנה שבאסלאם, כי חייתי שם”. סנדרה סולומון נולדה ברמאללה למשפחה של פעילי טרור, ספגה שנאה לישראל ולמדה להעריץ מחבלים. היום, בחזית ההסברה היא לא מצליחה להבין איך מדינת ישראל מוותרת על כבודה וזכויותיה. בעלה קיבל עבודה בקנדה, והגיש בקשה להתאזרח שם.

(פורסם ב-11 בדצמבר 2015): “לקרוא ולקנא? ישראלים מצליחים בקנדה”. שלומית שטייר עברה עם משפחתה לקנדה במסגרת רילוקיישן שהיה אמור להמשך כשנתיים – אך בינתיים עברו כבר תשע שנים. דן גולוב נסע לפני כשש שנים לוונקובר כדי לעבוד קצת בעגלות, וכיום הוא הבעלים של חנות גדולה בוונקובר. אין נראים החיים של ישראלים שעברו לעבוד ולחיות במדינה השנייה בגודלה בעולם.

(פורסם ב-30 בינואר 2017): “מכללה בקנדה לסטודנט ישראלי, לא מקבלים ישראלים”. מחרימים: מכללה קנדית בשם בית הספר איילנד לאמנויות הבנייה שנמצא באי גבריולה השוכן בבריטש קולומביה, דחתה את בקשתו של סטודנט ישראלי ללמוד במוסד בגלל הסכסוך הישראלי-פלסתיני ובגלל ההתנחלויות הבלתי חוקיות.

(פורסם ב-12 באוגוסט 2017): “חוקרים ישראלים גילו כיצד בויתה החיטה הקדמונית”. המחקר גילה את המוטציות שאחראיות לתכונה החשובה בשינוי, והיא היכולת למנוע את התפזרות הזרעים ברוח, ובכך לשמור על היבול. המחקר בוצע עם חברה ישראלית אן.אר.גן מנס ציונה, ועם מעבדות מובילות בגרמניה, באיטליה, בקנדה, בישראל ובארה”ב.

(פורסם ב-24 באוקטובר 2016): “ישראלים נתקעו בקנדה. טרטרו אותנו, הפסדנו את החג בבית”. שדה התעופה בטורונטו שותק חלקית בשל רוחות עזות ונוסעים שלא הספיקו להגיע בזמן ממונטריאול בטיסה ארצה נתקעו במשך מספר כמה ימים. הם מותחים ביקורת על היחס של חברת התעופה (אייר קנדה) כאשר אף אחד לא נתן להם תשובות. הם נאלצו להגיע כל יום לשדה ולא נמצא פתרון.

נגד השנאה והגזענות

למזל בודדים השתתפו בהפגנת ארגוני הימין הקיצוני נגד ההגירה לקנדה, ביום שבת מול בית עיריית ונקובר. מולם עמדו כארבעת אלפים אזרחים שהגיעו למחות נגדם. (צילום: Cynthia Ramsay)

ראשי הקהילה היהודית בקנדה פרסמו בימים האחרונים הודעות פומביות המגנות נחרצות את השנאה והגזענות בקנדה, ארה”ב וספרד. זאת לאור האירועים האחרונים שהתרחשו בצפון אמריקה ובאירופה.

יו”ר מועצת המנהלים של הפדרציה היהודית של אזור מטרו ונקובר, קרן ג’יימס אמרה בהודעתה: “אנו מקפידים להביע גינוי נגד כל הביטויים של אפליה, שנאה, גזענות, שנאת זרים, הומופוביה ואנטישמיות בחברה שלנו. הם מאיימים על החברה הרב-תרבותית שלנו שהיא מסבירת פנים, אוהבת ומגוונת. ובמיוחד הם מתנגדים למחויבות שלנו לקבל ולהכליל שהם הערכים שהקהילה היהודית תמיד דוגלת בהם. אנו מביעים דאגה עמוקה ביותר מהאירועים שאורגנו על ידי הארגונים התומכים בעליונות הגזע הלבן והמתנגדים להגירה, בונקובר. צריך שיהיה ברור שאנו מגנים בצורה חד משמעית את העצרת הגזענית הזו. הקהילה שלנו יודעת היטב, כי כל ביטויי השינאה המכוונים למיעוטים בסופו של דבר מאיימים על החברה כולה. צריך לגלות אפס סובלנות לכל הביטויים הגזעניים בחברה שלנו. עלינו לזכור שקנדה אינה חסינה מאתגרים של אפליה, שנאה, גזענות, שנאת זרים, הומופוביה ואנטשימיות. בואו נעבוד ביחד כדי להבטיח שכולם ירגישו רצויים בעיר שלנו”.

מנכ”ל הפדרציה היהודית של אזור מטרו ונקובר, עזרא שנקן, אמר בהודעתו: “אני חייב קודם כל לנצל הזדמנות זו כדי לגנות את אירועי האלימות בשרלוטסוויל ובספרד בשבוע שעבר. אני בטוח שאתם מזדעזעים כמוני על השנאה והגזענות, הרצח חסר הטעם של הת”ר הייר בשרלוטסוויל ושל שלושה עשר האנשים בספרד, כאשר עשרות נוספים נפצעו. אפשר להרגיש זאת בקלות גם בקנדה, בזמן שאנו מתגאים כל כך במרקם הרב תרבותי של ארצנו, ואנחנו גם מתחלחלים מעצרות שנאה כמו זו שהייתה בשרלוטסוויל. למרבה הצער אנו לא חסינים לגמרי וכפי שאתם יודעים התקיימה עצרת של הימין הקיצוני ביום שבת האחרון מול בניין עיריית ונקובר. הפדרציה שלנו בשותפות עם המרכז לענייני היהודים וישראל בקנדה פרסמנו הודעה המגנה את עצרת הימין הקיצוני. אנו תמיד נשמיע את קולנו במחאה כאשר אנחנו רואים גזענות ושנאה, ואנו גם שמחים לראות שגם ראש העיר של ונקובר, גרג רוברטסון, היה קולני בהתנגדותו ואמר כי לשנאה ולגזענות אין מקום בעיר הזו”.

למזל בודדים השתתפו בהפגנת ארגוני הימין הקיצוני נגד ההגירה לקנדה, ביום שבת מול בית עיריית ונקובר. מולם עמדו כארבעת אלפים אזרחים שהגיעו למחות נגדם. כוחות מתוגברים של המשטרה נכחו במקום והם תארו את האירועים “כידידותיים”. בסך הכל רק חמישה מפגינים נעצרו על ידי המשטרה ושניים נוספים הובלו אל מחוץ לאזור ההפגנה.

מנכ”ל המרכז לענייני היהודים וישראל בקנדה, שמעון פוגל, אמר בהודעתו בין היתר את הדברים הבאים: “אנו מזועזעים מן הדימויים העולים משרלוטסוויל. תצוגה של נאצים והתומכים בעליונות של הגזע הלבן מזעזעת ומגעילה, את כל בני הרצון הטוב. עבור הקהילה שלנו, ובמיוחד עבור ניצולי השואה זה במיוחד צורם ומזכיר לנו את הרגעים האפלים ביותר בהיסטוריה שלנו. עבור אלה שמחוץ לקהילה היהודית, שרלוטסוויל צריכה לשמש תזכורת נחרצת לכך שהאינטישמיות היא אמיתית, הרסנית וקשורה קשר הדוק עם צורות אחרות של גזענות ושנאה. הקהילה היהודית מכירה היטב את השפעת השנאה הזאת. גם במדינה פלורליסטית כמו קנדה, היהודים נותרו הקהילה הדתית הממוקדת ביותר לפשעי השאה. ברור שאנו לא חסינים, אבל אנחנו לא לבד. קנדה היא בין המקומות הטובים ביותר בעולם להיות בו יהודים. יש לזכור שהמצב הביטחוני שלנו בקנדה לא השתנה גם היום”.

פורום הישראלים בקנדה של תפוז

פורום הישראלים בקנדה של אתר תפוז מכיל כבר ארבעה עשר אלף עוקבים. בהודעה של הנהלת הפורום נאמר בין היתר כי: פרום לקהילת הישראלים בקנדה הוא בית לישראלים הגרים במדינה השנייה בגודלה בעולם, למי שמעוניין לדעת על החיים כאן, ולאלו שבדרך. זה המקום ליצירת קשרים ומתן מידע לישראלים הרבים החיים ברחבי קנדה, עבודה, מגורים מסעדות ושאר הבילויים. הבמה פתוחה לכל נושא שמעניין את הישראלים.

לתפוז פורום נוסף בנושא ישראלים וקנדה והוא מתמקד באלה שעוברים לקנדה. לפורום זה יש כבר עשרת אלפים עוקבים. הוא משמש למתן סיוע הדדי ומקצועי, לאלו שמתחילים או נמצאים בהליך המעבר לקנדה. ובמקביל של אלה שכבר גרים כאן “ויש להם סבלנות”, רצון או אינטרס לעזור למי שמעוניין לעבור לקנדה. מטבע הדברים נושאי פורום זה מתמקדים בעיקר בהגירה, עבודה, לימודים, ניהול עסקים וגידול משפחה.

להערכת הפורומים של תפוז כמאה אלף ישראלים גרים כיום בקנדה. מרביתם כצפוי גרים באזור מטרו טורנטו וברחבי הפרובינציה הגדולה והעשירה של קנדה – אונטריו. אחריה בפרובינציה השנייה בגדולה בקנדה – מונטריאול. לפי הערכת ארגון הגג של הפדרציות היהודיות של קנדה, במדינה חיים כיום למעלה מארבע מאות אלף יהודים. מדובר אפוא בריכוז היהודים השלישי או רביעי בגודלו בעולם (מחוץ לישראל כמובן) אחרי ארה”ב, רוסיה וצרפת. יתכן שכיום מספר היהודים בקנדה אף משתווה לאלה של רוסיה וצרפת.

בחזרה לפורומים של הישראלים בקנדה. הנושאים המרכזיים העולים לדיון בפורום הישראלים בקנדה, במהלך בחודשים האחרונים הם: מערכת החינוך הציבורית הנחשבת למהטובות בעולם, חיפוש עבודה, האם ישראל יותר מושחתת מקנדה, שאלות בנוגע למיסוי לעצמאים, המלצות באיזה בנק לפתוח חשבון, מהן הדרכים להעברת כסף מישראל לקנדה, המיסים על רכישת בית או דירה בפעם הראשונה, ויזות עבודה, המלצות על חברות הובלה, רשיונות נהיגה, תחום האוכל, מבחן האזרחות בדרך לקבל אזרחות, השקעות בישראל של ישראלים שגרים בקנדה, רופאים ישראלים שעובדים בקנדה, מציאת יועצי מס, שיתוף פעולה בינלאומי של רשויות המיסים בקנדה וישראל, יועצי הגירה, טיסות מוזלות, היכן רוכשים ספרים משומשים בעברית, כמה זמן לוקח לקבל את הדרכון הקנדי המיוחל, שינויים בנושא הזכאות להגר לקנדה, האם אזרח קנדי שחיי תקופה ארוכה בקנדה מחויב להפוך לתושב, האם להשאיר את קרן הפנסיה בישראל ועוד.

הנושאים המרכזיים שעולים לדיון בפורום של תפוז שמיועד לישראלים שעוברים לקנדה הם: ויזות לזכאים, זכויות לתושבים כשעוברים ממחוז למחוז, ויזות לסטודנטים, שאלות למהגרים ותיקים, רכישת בית מיד עם המעבר, איזה תארים אקדמיים תקפים בקנדה, הגירה לעובדים עצמאים, כיצד אפשר לבדוק מראש מהי רשימת הניקוד לצורכי הגירה, העברת כספים בין ישראל וקנדה, המלצות על עורכי דין להגירה, תשלומי פנסיה בישראל למי שגרים בקנדה, יוקר המחייה כאן, זמן הטפול בבקשה להתקבל ללימודים, משפחה בקנדה, פעוטונים בקנדה, שאלות בנוגע לסיכויי ההגירה, אישורי בדיקות רפואיות ואישור משטרה לספונסרשיפ, האם ניתן להחזיק ביותר משתי אזרחויות בקנדה, מה דרוש במעבר לקנדה, האם אפשר לבקש כרטיס פי.אר אם יש כבר אישורי עבודה וכמה זמן ההליך לוקח, מערכת הבריאות בקנדה, ויזת סטודנט, חיי הייטק בקנדה, לימודים בקולג’ או אוניברסיטה בקנדה, ביטוח בריאות לסטודנטים בקנדה, לימודים לתואר שני בקנדה, תרגום מסמכים לאנגלית באישור נוטריון, המרת שקלים ודולרים אמריקנים לדולר קנדי, מורה ללימוד אנגלית לבחינה בהליך ההגירה, כיצד שולחים מטענים לקנדה, מה עדיף קנדה או ארה”ב, מסלול מזורז לאישור עבודה ועוד.

להזדקנות צי מטוסים

אייר קנדה השנייה בעולם בעולם באחזקת צי מטוסים ישן ואילו אל על במקום החמישי. (צילום: BriYYZ)

לחברת התעופה הלאומית של קנדה מסתבר יש צי מטוסים ישן והיא שנייה בעולם בטבלה לא מכובדת זו, לאחר חברת התעופה האמריקנית דלתא. ואילו חברת התעופה הלאומית של ישראל אל על נמצאת במקום החמישי בטבלת החברות “המובילות” בעולם בצי המטוסים הישן שלהן.

אתר איירפליטס.נט מנסה לנהל מעקב אחרי ציי מטוסים ישנים של חברות התעופה הבולטות בעולם. הנתונים של האתר אינם מדויקים אחד לאחד אלה מדובר בהערכות של האתר, כיוון שלא כל חברות התעופה משתפות פעולה במסירת מידע על גילאי המטוסים שברשותן.

האתר פרסם נתונים על חברות התעופה הבולטות הנחשבות למובילות בעולם מבחינת מספר הנוסעים שלהן. הנתונים נכונים לסוף חודש מרץ שנה זו, ולא נראה שחלו בחמשת החודשים האחרונים שינויים של ממש בתחום זה.

להלן עשרת חברות התעופה שדווקא בולטות בתחום אחזקת צי מטוסים ישן ומזדקן. במקום הראשון – דלתא (כאשר הגיל הממוצע של מטוסיה עומד על שבעה עשרה שנים), במקום השני אייר קנדה (כאשר הגיל הממוצע של מטוסיה עומד על 14.2 שנים), במקום השלישי יונייטד האמריקנית (כאשר הגיל הממוצע של מטוסיה עומד על ארבעה עשרה שנים), במקום הרביעי בריטיש איירווייז הבריטית (כאשר הגיל הממוצע של מטוסיה עומד על 13.2 שנים), במקום החמישי אל על (כאשר הגיל הממוצע של מטוסיה עומד על 12.8 שנים), במקום השישי אייר פראנס הצרפתית שנמצאת בבעלות משותפת עם קלמ ההולנדית (כאשר הגיל הממוצע של מטוסיה עומד על 12.6 שנים), במקום השביעי לופטהנזה הגרמנית (כאשר הגיל ממוצע של מטוסיה עומד על 11.5 שנים), במקום השמיני סאות’ווסט האמריקנית (כאשר הגיל הממוצע של מטוסיה עומד גם כן על 11.5 שנים), במקום התשיעי קלמ שנמצאת בבעלות משותפת עם אייר פראנס (כאשר הגיל הממוצע של מטוסיה עומד על 10.7 שנים) ובמקום העשירי אמריקן איירליינס האמריקנית (כאשר הגיל הממוצע של מטוסיה עומד על 10.3 שנים). ווסט ג’ט הקנדית לשמחתה נמצאת מאחור כאשר הגיל הממוצע של מטוסיה עומד על 8.3 שנים. לעומתה חברת הצ’ארטר הקנדי אייר טרנסאט שזוכה לאחרונה לכותרות שליליות מבחינת היחס הגרוע לנוסעים, מחזיקה בצי מטוסים ישן ביותר, כאשר הגיל הממוצע שלהם עומד על 18.4 שנים.

יצוין כי להזדקנות צי מטוסים יש משמעות כלכלית משמעותית כיוון שהם הופכים בהדרגה להיות פחות ופחות רווחיים. זאת לעומת מטוסים חדשים המצטרפים לצי של חברות התעופה השונות, שנחשבים לחסכוניים יותר בצריכת דלק. וכידוע עלויות הדלק קובעות משמעותית את רווחיות או הפסדי חברות התעופה. מטוסים חדשים נחשבים גם לשקטים יותר לעומת עמיתהם הזקנים. הם גם נוחים יותר לנוסעים וכוללים מפרטים טכניים יותר איכותיים.

אתר לנושא איסוף ועיבוד נתונים בזמן אמת בענף התעופה – פלייטסאטץ פרסם לאחרונה דוח על ארבעים ואחת חברות התעופה הגלובליות, המדייקות והמאחרות בטיסותיהן. מהדוח למחצית השנה הנוכחית עולה, כי חברת אייר קנדה נמצאת במקום השלושים ושישה בעולם מבחינת עמידת בלוחות הזמנים של הטיסות שלה. חברת אל על שלושה מקומות לפניה והיא נמצאת במקום השלושים ושלושה.

חברת התעופה הספרדית איבריה נמצאת במקום הראשון מבחינת עמידת בלוחות הזמנים, במקומות השני והשלישי נמצאות חברות התעופה היפניות ג’י.איי.אל ואיי.אן.איי, במקום הרביעי נמצאת חברת התעופה של אבו דאבי  אתיחאד, במקום החמישי נמצאת חברת התעופה של סרי לנקה סרילנקן. ולעומתן חברת התעופה ההודית אייר אינדיה נמצאת במקום הארבעים ואחד שהוא גם האחרון.

העורב שמשגע את ונקובר

קנאק זוכה לחשיפה גדולה לאור קירבתו לבני האדם. (צילום: facebook.com/thecrowandI)

העורב שזכה לכינוי קנאק זוכה לחשיפה גדולה בתקשורת וברשתות חברתיות לאור קירבתו לאזרחי העיר, והמעשים היוצאי דופן שמאפיינים אותו. לפני כשנתיים (במהלך חודש מאי 2015) בהיותו גוזל קנאק נפל מקן ונמצא על ידי ילד במזרח ונקובר, שגידל אותו בביתו ודאג לו מדי יום. כשהגיע הזמן לשחרר את העורב בחזרה לטבע התרחש דבר יוצא דופן. צעיר בשם שון ברגמן שהוא דייר ששוכר דירה מאביו של הילד הלך ‘ביום השחרור’ לצפות כיצד העורב הצעיר משתלב בחייו החדשים, בפארק הייסטינג שליד ביתו. משהבחין בו העורב הוא עף הישר אליו והתיישב על כתפו. מאז ברגמן והעורב הם חברים קרובים בלב ובנפש ומבלים שעות רבות יחדיו מדי יום.

ברגמן העניק לחברו העורב את השם קנאק והתקין טבעת פלסתיק אדומה על רגלו השמאלית, כך שניתן יהיה לזהות אותו בקלות, למרות שהוא משתייך לקהילת העורבים הגדולה של אזור ונקובר. ברגמן העלה אף דף בפייסבוק לציפור שנקרא “קנאק ואני”, בו הוא מתעד את מעשיו של העורב הכי מדובר בוונקובר. למעלה משמונים אלף גולשים עוקבים מקרוב אחרי מעשיו של קנאק שמתועדים בתמונות ובסרטי וידאו קצרים. במקביל אמצעי החדשות המקומיים מסקרים כל הזמן את מעשיו של העורב, שזכה אף במספר מקרים חשיפה עולמית.

קנאק שוהה בלילה בטבע בחברת חבריו. בכל בוקר בסביבות שבע הוא ממתין לחברו ברגמן ליד דלת ביתו ומלווה אותו בדרכו לתחנת האוטובוס הסמוכה, בדרך למקום עבודתו. ברגמן מנצל כל רגע פנוי שלו לשהות במחיצת חברו העורב ואכן הם מבלים שעות רבות יחדיו כמעט כל יום. הם משחקים יחדיו, הולכים יחדיו לכל מקום והעורב לא פעם שוהה בביתו של ברגמן. השכנים מתעניינים בקנאק ובאים כל הזמן לצפות בעשיו המצחיקים. כיוון שגדל כגוזל בביתו של הילד קנאק רגיל לחברת בני האדם, הוא אינו פוחד מהם והם יכולים אף ללטף אותו ולגעת בו כמו כל חיית מחמד אחרת.

קנאק זכה לחשיפה תקשורתית ראשונה בעת שהתיישב על צווארו של צעיר שרכב על אופניים בקרבת ביתו של ברגמן. האירוע צולם ע”י ברגמן והועלה בפייסבוק. תחילה הכל חשבו שהעורב מתקיף את הצעיר ותגובות נזעמות פורסמו בתגובה לסרטון. ברגמן הסביר (למי שהתבונן מקרוב) שקנאק לא פגע בצעיר, אלא פשוט היה סקרן לדעת מה יש בתיקו. אז הוא החליט לתעד את מעשיו של קנאק בקביעות באמצעות דף בפייסבוק, כדי ליצור מודעות שהעורב שגר בשכונה ידידותי לאנשים ולא מתקיף אותם. במקביל לסרטונים שברגמן צלם, הציבור הרחב שפוגש את קנאק במקומות שונים ומשונים ברחבי העיר מצלם אותו, ומעלה את הסרטונים ביוטוב. קנאק צולם כשהו גונב מפתחות, גונב כרטיסים של הגרלה בפארק שעשועים, נוסע ברכבת הקלה, מבקר במסעדת מקדונלדס ועוד.

קנאק הגדיל לעשות כאשר גנב סכין מגואלת בדם מזירת פשע במזרח ונקובר. התמונה של עורב עף כאשר הסכין עם הדם נעוצה בפיו זכתה לסיקור חדשותי ברחבי העולם. מה שהפך את קנאק לווי.איי.פי של ממש. לאור מעשה זה מספר הגולשים שעוקבים אחריו קפץ בן לילה בכחמישים אלף.

ברגמן אומר שבזכותו של קנאק הוא הפך למוכר ורבים עוצרים ושואלים אותו שאלות על העורב חברו הטוב. ברגמן מציין כי למזלו הוא מצא לו כחבר כה קרוב והעורב הפך את חייו לשמחים ומאושרים. הוא אומר: “בזכותו העולם הפך להיות נפלא כל כך. אני חייב לו הרבה”.

טרנד חדש

טרנד חדש: גידול משמעותי במספר המהגרים מישראל לקנדה. (צילום: DrRandomFactor)

מספר מבקשי המקלט יוצאי אפריקה שעזבו את ישראל ועברו לקנדה עלה משמעותית מתחילת שנה זו (2017), לעומת שנת 2016. זאת לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה של ישראל. כך מפרסם עיתון הארץ.

בהתאם לנתוני הרשות בחלק הראשון של שנת 2017 היגרו לקנדה מישראל קרוב לאלף אפריקאים. רובם המוחלט (כתשעים אחוז) הם יוצאי אריתראה והשאר מסודן (כשישה אחוזים) וממדינות נוספות (גם כן כשישה אחוזים). זאת לעומת כתשע מאות יוצאי שתי המדינות שעזבו את ישראל ועברו לקנדה בכל שנת 2016.

המהגרים מישראל לקנדה מקבלים כאן מעמד חוקי במסגרת התוכניות לקליטת פליטים. ממשלת קנדה מעניקה להם תושבות קבע מיד עם נחיתתם באחד משדות התעופה הבינלאומיים המקומיים, כולל זכויות סוציאליות מלאות וכן גם ביטוח בריאות (מדובר ביתרון משמעותי על פני מי שמהגר לארה”ב). לאחר שלוש שנים מלאות של מגורים בקנדה מהגרים אלה יכולים להתחיל בהליך לקבל בקשה לקבלת אזרחות מקומית קבועה.

כיום קנדה היא יעד מספר אחד של מבקשי מקלט שמבקשים להגר מישראל לאחת ממדינות המערב. אחריה במרחק רב נמצאות: הולנד, שוודיה, ארה”ב ונורבגיה. בסך הכל במחצית השנה הראשונה של 2017 כאלף שלוש מאות יוצאי אפריקה עברו מישראל לאחת ממדינות המערב. לעומת זאת יש ירידה במספר יוצאי אפריקה שחוזרים לגור בארצות המוצא שלהם.

קנדה הפכה ליעד מספר אחד למהגרים האפריקאים בשל מדיניותה הנוחה לאפשר להם להגיע לכאן, להיקלט ולקבל עזרה ואף להשתקע במדינה באופן קבוע. בין התנאים לקבלת המהגרים שמציבה ממשלת קנדה כיום: 1. מתברר שהמהגר לא יכול לחזור יותר לארצו 2. המהגר עובר בדיקות רפואיות מלאות 3. המהגר מפקיד עשרים וחמישה אלף שקל ערבות שיבטיחו כי הוא יוכל להתקיים בקנדה בשנה הראשונה (גם אם לא ימצא עבודה). 4. הגוף שמסייע להמהגר להיקלט מחוייב לדאוג לצרכים הבסיסיים שלו בשנה הראשונה.

לעומת קנדה מספר מבקשי המקלט בישראל ירד משמעותית בחמש השנים האחרונות, מאז 2012 – שהיתה שנת שיא במספר המהגרים האפריקאיים שהגיעו לארץ (מספרם נאמד אז בלמעלה מחמישים ושישה אלף איש). כיום חיים בישראל לפי הערכה באופן מורשה כשלושים ושמונה אלף מהגרים אפריקאים. ממשלת ישראל לוחצת בשנים האחרונות על המהגרים אלה לעזוב את המדינה ולחזור לארצם. מי שעוזב מקבל מענק מיוחד מהמדינה בגובה שלושת וחמש מאות דולר. ישראל כידוע מקשיחה את החוקים והתקנות נגד אזרחי היבשת השחורה בשנים האחרונות.

הקלות בוצעו בהסכמי היצוא והיבוא בין ישראל וקנדה

ישראל וקנדה חתמו לאחרונה על הסכם חדש להכרה הדדית בין התוכנית “גורם כלכלי מאושר” שמפעיל המכס בישראל, לבין תוכנית מקבילה שמפעילה רשות המכס הקנדית ונקראת “שותפים בהגנה”. על פי ההסכם החדש גורמים מאושרים ישראלים, מדובר מלמעלה ממאה גופים שעומדים בקריטריונים פיננסיים, בקריטריונים ביטחוניים ובתנאי החוק (בהם יצואנים, יבואנים, סוכני מכס, שמלחים בינלאומיים, נמלים ימיים, מסופים לוגיסטיים ועוד), שיזכו להקלות בהליכי כניסת טובין ושחרור הסחורות שלהם בקנדה. בנוסף מטעניהם יזכו לסיכון נמוך ובידוק דבר שיגרום לחסכון משמעותי הן בזמן והן בכסף. במקביל גורמים מאושרים קנדיים יזכו אף להקלות דומות בדומה לגורמים הישראליים.

יצוין כי זה ההסכם הרביעי שמדינת ישראל חותמת מאז שנת 2011 בתחום הקלות ביצוא וביבוא. לישראל יש כבר הסכמים דומים עם שלוש המדינות הבאות: ארה”ב, דרום קוריאה וטייוואן. מנהל המכס הישראלי נמצא בימים אלה בהליכים מתקדמים לחתום על הסכמים דומים עם מדינות נוספות בהן סין.

הקרב על השבת

(צילום: Dickelbers)

בית המשפט לזכויות האדם במחוז קוויבק קבע בפסק דין תקדימי, כי מעצב שיער יהודי ממונטריאול ששמו ריצ’רד זילברג, יכול לעבוד גם בשבתות כבקשתו. בית המשפט אף קבע לזילברג (בן החמישים וארבע) פיצויים בהיקף של 12,500 דולר.

זילברג שימש ספר שכיר במספרה סלון אורזן של איריס גריסי, שאף היא יהודייה, החל מחודש מאוקטובר 2011. זילברג עבד במספרה שישה ימים בשבוע כולל בשבת, שמתברר שהוא היום העמוס ביותר בשבוע.

במהלך חודש יולי 2012 גריסי הורתה לזילברג להפסיק לעבוד בשבתות, במסגרת מדיניות חדשה שלה שלא לאפשר לעובדיה היהודיים לעבוד ביום זה. גריסי אמרה לזילברג שלא לספר ללקוחות מדוע הוא הפסיק לעבוד בשבתות. זילברג חשב אחרת והוא כן סיפר ללקוחות שלו מדוע הוא אינו עובד עוד בשבתות, וזאת בשל היותו יהודי. גריסי שמעה על כך כחודש לאחר מכן מלקוח קבוע שהתלונן בפניה על כך מעצב השיער שלו לא עובד יותר בשבתות. הלקוח אף כעס עליה והתחיל לריב עימה. בשל כך גיריסי פיטרה מייד את זילברג והיא טענה אז כי הוא הפר את הסכם הסודיות שהיה לו עימה.

בצר לו פנה מעצב השיער היהודי תחילה לנציבות לזכויות האדם במונטריאול, שלאחר מכן פנתה בשמו לבית המשפט. זילברג אמר אז: “אני בן לעם היהודי ואני אוהב את האמונה שלי. אבל אני יכול לבחור איך אני רוצה לחיות את חיי”. גיריסי טענה מצידה בתגובה לטענותיו: “אני פשוט אינני יכולה להיות גזענית נגד זילברג כיוון שגם אני יהודייה. הסיבה לפיטורין שלו לא קשורה לטענתו כי אסרתי עליו לעבוד בשבתות, כי זה אינו נכון. אני פיטרתי אותו כי הוא לא היה אחראי והוא אף רב עם עובד אחר, בזמן שהם עבדו ביחד בשבתות. יש לזכור גם אני לפעמים עובדת בשבתות. אני לא מתכוונת לשלם לזילברג פיצויים, כיוון שאני מואשמת במשהו בטעות. אני לא אוותר ואלחם על כך גם בבית המשפט”. על טענותיה של הבוסית שלו לשעבר אמר זילברג בהחלטיות: “אולי איחרתי פעמיים לעבודה במשך עשרה חודשים, אך הרקע לפיטורים שלי ממש לא נעוץ בכך”. כיוון שגיריסי לא נענתה לדרישותיו של זילברג עד חודש אוקטובר 2015, התיק המשפטי הועבר לדיון בפני בית המשפט לזכויות האדם.

שופט בית המשפט, איוון נולן, קיבל את טענותיו של זילברג שבאיסור עליו לעבוד בשבתות גריסי פוגעת בזכויות החופש, המצפון והדת, כמו גם שמירה על כבודו וכן גם על הזיקה לכבד את חייו הפרטיים. מדובר גם על אפלייה על רקע דתי לעומת העובדים האחרים שאינם יהודים. כאמור השופט אף פסק פיצויים למעצב השיער בגובה של 12,500 דולר. חלוקת הפיצויים היא כדלקמן: 6,000 דולר עבור הנזק החומרני, 4,000 דולר עבור נזקים מוסריים ו-2,500 דולר עבור נזקי עונשים שנגרמו לו. יצויין שנציבות זכויות האדם שהגישה את התביעה מטעמו של זילברג, דרשה במקור פיצויים בהיקף של 20 אלף דולר. זילברג היה מאוכזב שסכום התביעה במלואו לא התקבל על ידי בית המשפט. אך מצד שני הוא ציין כי ההמתנה הארוכה בת החמש השנים להחלטתו של בית המשפט הייתה שווה. לדבריו בית המשפט קיבל את טענתו שאין לפגוע במה שהוא מאמין בו. הוא הוסיף: “בפילוסופיה היהודית אין מקום לאפלייה אפילו לעצמנו, אפילו בין יהודי ליהודי”. גריסי לא הגיבה עד כה לפסק הדין נגדה.