Skip to content

Where different views on Israel and Judaism are welcome.

  • Home
  • Subscribe / donate
  • Events calendar
  • News
    • Local
    • National
    • Israel
    • World
    • עניין בחדשות
      A roundup of news in Canada and further afield, in Hebrew.
  • Opinion
    • From the JI
    • Op-Ed
  • Arts & Culture
    • Performing Arts
    • Music
    • Books
    • Visual Arts
    • TV & Film
  • Life
    • Celebrating the Holidays
    • Travel
    • The Daily Snooze
      Cartoons by Jacob Samuel
    • Mystery Photo
      Help the JI and JMABC fill in the gaps in our archives.
  • Community Links
    • Organizations, Etc.
    • Other News Sources & Blogs
    • Business Directory
  • FAQ
  • JI Chai Celebration
  • [email protected]! video

Search

Archives

Recent Posts

  • Celebrating 25 years
  • “Never again” still resonates?
  • Every person has a voice
  • The kill fee – and its fallout
  • Investing in the climate
  • Shalhevet honours Vivian Claman
  • Health workers’ courage
  • A grandfather’s story – available online to May 7
  • SFU students vote BDS
  • With a Song returns to forum
  • StandWithUs Canada course
  • Chance to meet local artists
  • Mixing global music, dance
  • Our relationship to objects
  • Orcas inspire creative music
  • A full life post-career
  • Mausoleum work to resume
  • רכישות צבאיות על ידי ממשלת קנדה
  • Helping Ukrainian refugees
  • The scarcity of water
  • Celebrate Israel with joy
  • Happy 74th birthday, Israel!
  • Fundraiser for Ukraine
  • A celebration of dance
  • 25 years since deadly crash
  • Art Vancouver fair returns
  • Presenting Mixed Repertoire
  • Fostering literacy, education
  • BGU tackles climate change
  • Revitalizing community
  • Angels still giving
  • Community milestones … Federation campaign success & Hebrew U donation
  • Immigration challenges
  • A religious pilgrimage

Recent Tweets

Tweets by @JewishIndie

Tag: ישראל

רכישות צבאיות על ידי ממשלת קנדה

רכישות צבאיות על ידי ממשלת קנדה

רכישה ראשונה: קנדה החליטה לרכוש את המטוס המפציץ החמקן אף שלושים וחמש

לאור פלישת רוסיה לאוקראינה הבינו בקנדה שיש להיערך ברצינות לאיומים שבדרך. ממשלת קנדה הליברלית בראשות ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, החליטה סוף סוף לרכוש מטוסי קרב אמריקנים חדישים. מדובר על המטוסים המפציצים החמקנים מסוג אף שלושים וחמש, מתוצרת לוקהיד מרטין. כך אישרה בהודעתה לעיתונות שרת ההגנה הקנדית, אניטה אנאנד. ממשלת קנדה העדיפה איפוא את המטוסים האמריקנים על פני מטוסי גריפן של חברת סאאב השבדית. המטוסים החדישים האמריקנים יחליפו את המטוסים הישנים של חיל האוויר הקנדי מסוג סי.אף שמונה עשרה. בעבר ממשלת קנדה השמרנית בראשות ראש הממשלה דאז, סטיבן הרפר, החליטה לרכוש את מטוסי הקרב האמריקנים המפציצים החמקנים החדישים. אך לאחריה ממשלת טרודו הורידה את הנושא מסדר היום שלה לפני למעלה משש שנים, כאמור עד ימים אלה. אין ספק שהמשבר החמור הנוכחי באוקראינה השפיע על ממשלת טרודו, שהודיעה כאמור על פתיחת המשא ומתן רציני עם היצרנית לוקהיד מרטין, לרכישת המטוסים היקרים

ממשלת טרודו תרכוש בסך הכל שמונים ושמונה מטוסים בסכום אדיר של כחמישה עשר מילארד דולר (אמריקני), עבור חיל האוויר הקנדי. בחודשים הקרובים צפויה להיחתם עסקת הענק בין הצדדים. בשלב ראשון יסופקו לקנדה שלושים וחמישה מטוסים מסוג האף שלושים וחמש, וזאת בתוך שלוש השנים הבאות

יצויין שבמקרה חירום צבאות ארצות הברית וקנדה יגנו במשותף על המרחב האוויר של שתי המדינות המקיימות יחסי שכנות ידידותיים הדוקים מאוד. ובמקרה כזה שתי המדינות יוגדרו כמדינה אחת

עם תחילת העבודה של יצור מטוסי המפציצים החמקנים אף שלושים וחמש, שהושקעו בו למעלה מארבע מאות מילארד דולר (אמריקני), גייסו האמריקנים שבע מדינות נוספות, שיתתפו בפרוייקט היוקרתי והיקר. מדובר במדינות הבאות: קנדה, בריטניה, איטליה, הולנד נורווגיה, דנמרק ואוסטרליה. תשע מדינות נוספות הבטיחו לאמריקנים לרכוש אף הן את המטוסים אף שלושים וחמש היקרים. מדובר במדינות הבאות: ישראל, בלגיה, פינלנד, גרמניה, יפן, פולין, סינגפור, דרום קוריאה ושווייץ

רכישה שנייה: אלביט מערכות תספק מערכת אווירית לצבא קנדה בסכום של כתשעה מיליון דולר אמריקני

חברת אלביט מערכות הישראלית אמורה לספק מערכת שליטה ובקרה לצבאי הקנדי, בסכום של כתשעה מיליון דולר (אמריקני). המערכת אמורה להציג תמונה אווירית מלאה ולאפשר תיאום יעיל ובקרה של כלי הטיס במרחב הקנדי. וכן תקשור ליישומים ולמערכות שליטה ובקרה קיימות של צבא קנדה. המערכת החדישה של אלביט מערכות שתסופק לצבאי של קנדה, תתמוך במשימות אוויריות ובפעולות צבאיות משותפות של פיקוד היבשה, פקיוד האוויר והפיקוד המשותף. המערכת האווירית מבוססת על מערכת צבא “יבשה” דיגיטלית שאלביט מערכות פיתחה לפני מספר שנים, ונמצאת בשימוש פעיל על ידי צה”ל

ממשלת קנדה בראשות ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, החליטה לרכוש את המערכת של אלביט מערכות הישראלית, במסגרת פרויקט שדרוג מערך התיאום האווירי של הכוחות הטקטיים. הצבא הקנדי יש לציין, רוצה כבר זמן רב מערכת דיגיטלית שתאפשר התמצאות מצבית במרחב האווירי, תוך תיאום אווירי משופר וניהול המערך שלו על ידי מטה הפיקוד הצבאי

יצוין כי אלביט מערכות זכתה לאחרונה במכרז ענקי של חיל האוויר של איחוד האמירויות, לאספקת מערכות הגנה מבוססות לייזר אינפרה אדום, ומערכות לוחמה אלקטרוניות – בסכום של חמישים ושלושה מיליון דולר (אמריקני)

במקביל אלביט מערכות זכתה לאחרונה במכרז נוסף גדול של חיל האוויר של בריטניה, לאספקת מערכות אלקטרוניות להגברת יכולות הלוחמה – בסכום של כמאה מיליון דולר (אמריקני)

Format ImagePosted on May 4, 2022May 4, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Canada, Canadian Air Force, Elbit Systems, fighter jets, Israel, Justin Trudeau, Lockheed Martin, military, United States, אלביט מערכות, ארצות הברית, ג'סטין טרודו, חיל האוויר הקנדי, ישראל, לוקהיד מרטין, מטוסי קרב, צבאי, קנדה

קוביד, ההורים נפטרו, מזג אוויר משוגע ומלחמה באוקראינה

בשנתיים האחרונות חוויתי אירועים קשים שכמעטו ולא היו כדוגמתם לאורך כשנות חיי, בישראלועתה בקנדה. כשאני חושב על מה שעבר עלי מאז חודש מרץ לפני שנתיים בדיוק, זה נראה לי הזוי- ממש מדע בדיוני

קודם כל החלה אז במרץ אלפיים ועשרים מגפת הקורונה לצבור תאוצה בכל העולם. תחילה שמענועל כך בסין ולא חשבנו כי המגפה יכולה להתפשט גם למערב ובעצם לכל העולם. אני זוכר היטב אתהנסיעה שלי לישראל לבקר את הורי בתל אביב, בסוף מרץ לפני שנתיים. מצד אחד הם רצו לראותאותי מצד שני חששו שמה אדביק אותם בקוביד, כיוון שטסתי מונקובר, עצרתי למספר ימים בברליןוהמשכתי משם לתל אביב

מאוד שמחתי שהצלחתי לראות את ההורים וכרגיל לשון אצלם בבית. לא שיערתי אז שזו שתהיהבעצם, הפעם האחרונה שאראה אותם פיזית. אבי כבר דעך מכל הבחינות, התקשה ללכת ואףהזיכרון שלו כבר לא היה טוב. לאחר זמן מה הבנו שהוא לקה בדמנציה

באותו שבוע קצר בתל אביב נפגשתי עם מספר חברים טובים עמם אני שומר על קשר שנים רבות, למרות שאני גר בוונקובר כבר שנים רבות. כן הספקתי באותם ימים בתל אביב אף להצביע בבחירותהכלליות בישראל, תוך תקווה להחליף את ראש הממשלה הנצחי של ישראל, בנימין נתניהו. זה לאקרה אז אלא רק לאחר כשנה

הביקור בישראל ישאר בזכרוני לזמן ארוך כי כאמור זו הפעם האחרונה שבה ראיתי את הורי

אני חזרתי לוונקובר בדיוק שבוע לפני שהשמיים נסגרו והופסקו הטיסות למספר חודשים. המגפההחריפה והחיים שלנו השתנו מקצה אל קצה. מי היה מאמין שתופעה מוזרה ולא מוכרת זו תימשךשנתיים תמימות. כל שגרת החיים השתנתה, הפסקנו לצאת למקומות ולצרוך תרבות, נצמדנולטלוויזיה, רכשנו מסכות, חומרי חיטוי לידיים ועוד מוצרים התקפים לעיתות של מגפות

עסקים רבים נפגעו קשות מהמגפה בהם מקום העבודה שלי – חברה המספקת הלוואות למי שלאיכול להשיג אותן באחד הבנקים המסחריים, בשל קרדיט גרוע. בזמן החופשי שנותר בידי והוא היהבשפע התחלתי לצעוד מדי יום שעות ארוכות ברחבי העיר ונקובר והסביבה. מכוני הכושר היוסגורים ולכן החלטתי שאני חייב להיות פעיל כדי לשמור על כושר סביר, וההליכות עשו את שלהן

בתחילה ראיתי איך ונקובר הפכה לעיר מתה, ולאט לאט לקראת הקיץ היא החלה קצת להתעורר, אם כי לא באופן שאני רגילים לו. למזלנו מחוץ בריטיש קולומביה נפגע פחות מהמגפה לעומתאזורים אחרים בקנדה, כך שהצלחנו לשמור על חיים שפויים פחות או יותר

בגלל המצב הקשה של החברה באני אני עובד נאלצנו לפנות לבית המשפט לקראת סוף שנתאלפיים, ולבקש הגנה מפני נושים. אני נרתמתי לעזור להנהלת החברה ושוחחתי ארוכות עם בעליאגרות החוב שלנו, כדי לעודד אותם לחתום על הסכם חדש, שיאפשר את המשך קיום החברה. אכןזה קרה ויצאנו לדרך חדשה, באישור בית המשפט, חברה רזה יותר, עם הרחבה פחות חובותועובדים, ועתיד שנראה טוב יותר

במקביל לקראת סוף אלפיים ועשרים מצבו הבריאותי של אבי הידרדר מיום ליום וחששנו ממהשעתיד לקרות. הוא נפל כל הזמן, הפסיק לקחת כדורים, זכרונו בגד בו, ומצבו החמיר. במהלךחודש בפרואר אלפיים עשרים ואחד הוא נאלץ להתאשפז בבית החולים איכילוב הסמך לביתו. שדםלצערנו נדבק גם בקוביד וידענו שהסיום מתקרב. הוא החזיק מעמד כשבועיים עד שנכנע למגפההקשה הזו. בגיל תשעים וארבעה חודשים הוא נפטר

אני לא הצלחתי להגיע להלוויה בגלל מגבלות הקוביד וראיתי את האירוע הקשה הזה באמצעות זום. לא היה זה פשוט לראות איך קוברים את אבא שלי כל כך מרחוק, באמצעות מסך המחשב

הורי היו נשואים שבעים ואחת שנים והיה מאוד קשה לאמא להתרגל לכך שאבא כבר לא איתנו. למרות החשש הכבד של אחי ושלי, אמא לאט לאט חזרה לעצמה ופיתחה לעצמה שגרת חייםחדשה ללא אבא. כנראה שהרצון האדיר שלה לחיות הוא שהוביל אותה. אמא למרות שמלאו להתשעים ושתיים המשיכה להיות מאוד פעילה מבחינה ספורטיבית, חברתית ותרבותית. האופיהאופטימי שלה עזר לה רבות, להמשיך ולחיות לבד. היא הצליחה לקבל עובדת זרה פיליפיניתשתעזור לה בעבודות הבית, וכדי שלא תרגיש בודדת בלילות. ניהלתי לא מעט שיחות טלפון עםאמא ושמחתי שהיא חוזרת לעצמה, צוחקת, נפגשת עם החברות שלה ועם בני המשפחה השונים. היא בחרה בחיים והחיים והכל נראה מתנהל כשורה

כאן בוונקובר עברנו אשתקד את הקיץ החם ביותר בתולדות בריטיש קולומביה ובעצם בקנדה. החוםהיה בלתי נסבל ולצערנו מאות קשישים וחולים נפטרו. אני לשמחתי יש לי מזגן בבית כך שיכולתילהמשיך בשגרת החיים הרגילה ולעבוד כרגיל. רק בערבים הייתי מוציא את האף החוצה

במהלך חודש נובמבר אשתקד חטפנו כאן מכה נוספת ממזג האוויר: כמות אדירה של שטפונותשגרמו נזק אדיר למחוז, הנאמד בכארבעה מיליארד דולר. כבישים, גשרים, בתים ותשתיות רבותנעקרו ממקום כמו אבנים של דומינו שנופלות אחת אחרי השנייה

אני נערכתי לנסיעה לישראל לבקר את אמי בסוף חודש נובמבר. בגלל תקנות הקוביד הקשות בכלמדינה, הכנתי מסמכים רבים, הצלחתי לקבל את החיסון השלישי של פייזר לפני הזמן ונרשמתילבצע בדיקות קוביד בוונקובר ובתל אביב. שבוע לפני הנסיעה נדהמתי לדעת שווריאנט חדש שלהקוביד – אומיקרון משתלט על העולם. אמי התקשרה אלי בבהלה והציעה לי לבטל את הנסיעה. ואכן זה מה עשיתי כי ידעתי שאחרת אאלץ לשהות בבידוד בחלק גדול של הנסיעה. זה היה מאודמעציב שאינני יכול לטוס ולבקר את אמא שהתאלמנה כתשעה חודשים קודם לכן

בינתיים החורף הגיע גם הגיע לוונקובר ולשם שינוי גם הוא היה קשה ביותר. לא זכור לי כבר הרבהשנים קור נוראי כזה ושלג ללא הפסקה

ואז נחתה עלי מכה נוראית נוספת: בראשית חודש פברואר אחי התקשר אלי בדחיפות והודיע לי כיאמא אושפזה בבית החולים ומצבה חמור ביותר. היא נחנקה מחתיחת תפוח בסלט שאותו היאאכלה. במשך עשרים דקות שהתהה ללא חמצן, כך שהבנו שנגרם למוחה נזק אדיר שאין לא תקנה

יצאתי בטיסת חירום לישראל והספקתי לראות את אמא מחוברת לכל הצינורות שבעולם באיכילוב. למחרת הגעתי לבית החולים מוקדם בבוקר ונתבשר לי שהיא נפטרה. אני זה שנאלצי לבשר לאחילשאר בני המשפחה על מותה של אמא. היה קשה להשתתף בהלוויה ולאחר מכן לשבת שבעהולקבל ניחומים, מבני משפחה, חברים וידידים רבים

אמא ואבא נקברו באותו יום בדיוק הפרש של שנה. בקיצור: איבדתי את הורי בתוך שנה תמימהאחד

לא הספקתי להתאושש ממותה של אמא ואז נחתה על כולנו מכה קשה חדשה: ולדימיר פוטיןהחליט שהוא רוצה לעצמו את אוקראינה ופתח במלחמה נוראית ומיותרת

אני מקווה שאחרי שנתיים הזויות אלה אוכל קצת לזכות בשקט ובשלווה וללא שום אירועים חריגים. זה כבר הספיק לי

Posted on March 16, 2022March 14, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags business, COVID, death, environment, health, Israel, parents, Ukraine, war, אוקראינה, בריאות, הורים, ישראל, מוות, מלחמה, סביבה, עסק, קוביד

נסיעה מקנדה לישראל בתקופת הקוביד

בימים אלה חזרתי לקנדה מנסיעה לישראל עייף ומותש. הוראות הקוביד במדינות השונות הפכו את הנסיעה לדבר מסובך, מורכב ובעיקר מעייף. כמובן שזה גם הרבה יותר יקר לטוס בימים אלה. יש לקוות שתקנות הקוביד יבוטלו ונחזור לשגרת חיים רגילה. לדעתי הגיע הזמן להתייחס לקוביד כמו אל כל זן חדש של שפעת. אי אפשר להמשיך במגבלות השונות שנה שלישית ברציפות. 

הצטרכתי לטוס מוונקובר לתל אביב בשל אשפוזה של אמי בבית החולים. לאחר מספר ימים שם היא נפטרה ואז נשארתי למסע הלוויה ופרק הניחומים. 

רכשתי כרטיס טיסה בקיי.אל.אם מהרגע להרגע והתענוג עלה לי לא פחות מאלפיים ארבע מאות דולר. יצאתי מיד לבצע בדיקת קוביד לפי דרישות מדינת ישראל והתשלום הוא גבוה במיוחד: מאתיים דולר. נדמה לי שקנדה היא המדינה היקרה ביותר במערב בכל הנוגע לבדיקות קוביד עבור אלה שטסים. כיוון שהתוצאות של הבדיקה הובטחו לי בתוך עשרים וארבע שעות לא יכולתי לצאת לכיוון ישראל בעשות הבוקר ולכן נשארה לי רק האופציה של החברה התעופה ההולנדית. 

בגלל הביקור החפוז החלטתי שלא לעשות צ’ק אין למזוודה ולקחתי עמי תיק מסמכים ומזוודה קטנה למטוס. למרות זאת נאלצתי לעבור בדלפק של קיי.אל.אם בשדה התעופה שלוונקובר, כדי שיאשרו את כל מסמכי הקוביד: תוצאה שלילית של הבדיקה, הטפסים עבור הכניסה לישראל ואישור שחוסנתי בקנדה כבר שלוש פעמים. 

לאחר הטיסה הארוכה שנמשכה למעלה מתשע שעות נחתנו באמסטרדם לעצירת ביניים. בדרך כלל אני יוצא מהשדה אל העיר לאור כך שיש לי כעשר שעות של המתנה עד לטיסה שיוצאת לתל אביב, אך הפעם החלטתי שלא לנהוג כך, כדי שלא אאלץ שוב לאשר את מסמכי הקוביד. 

הסתובבתי שעות בשדה, אכלתי לא מעט, שתיתי יין, התקלחתי ואף שכרתי חדר במלון שבטרמינל למספר שעות. למרות זאת נשארתי מאוד עייף, נמנמתי קלות בטיסה לתל אביב שיצאה בסביבות תשע בלילה. 

נחתנו בתל אביב בסביבות שתיים לפנות בוקר ולשמחתי שדה התעופה היה כמעט ריק בלילה שבין שישי לשבת. רצתי מייד לבצע בדיקת קוביד שנייה עבור ישראל, שעברה מהר יחסית והייתה הרבה יותר זולה מזו שעשיתי בוונקובר. 

יומיים לפני הטיסה בחזרה לוונקובר ביצעתי בתל אביב בדיקת קוביד נוספת, הפעם עבור הממשלה הקנדית. גם היא הייתה הרבה יותר זולה מאשר זו שעשיתי כאן. מילאתי את כל הטפסים הדרושים בעידן הקוביד: טופס יציאה מישראל וטופס כניסה לקנדה. עדכנתי גם את האתר של קיי.אל.אם בכל המסמכים הדרושים ובכן בתוצאת הבדיקה. 

עם זאת כשהגעתי לשדה התעופה בתל אביב נדרשתי שוב לאשרר את כל המסמכים. קיוויתי שזה הסוף לטירטורים בעידן הקוביד אך טעיתי בגדול. 

עם הנחיתה באמסטרדם נאלצתי שוב לאשרר את כל מסמכי הקוביד עבור קנדה. המתנתי בתור ארוך והפקיד רשם משהו על כרטיס עליה למטוס שלי. כשהגעתי לשער העלייה למטוס התברר שהפקיד לא הוסיף מדבקה המאשרת את המסמכים וצוות הקרקע סירב לאפשר לי להיכנס למטוס. נאלצתי שוב לחפש את אותו פקיד כאשר תור גדול של אנשים עמד לפניו. למזלי אשת צוות קרקע עזרה לי והעבירה לו מיד את כרטיס עלייה למטוס והוא הוסיף את המדבקה המיוחלת. רציתי במהירות לשער העלייה למטוס כי פחדתי שהטיסה תצא אל הדרך. 

עם הנחיתה בוונקובר נחתה עלי מכה נוספת: נתבקשתי באופן אקראי לעשות בדיקת קוביד נוספת, רביעית במספר בטיול זה. חוקי הקוביד עייפו אותי עד מאוד בנסיעת חירום זו. 

Posted on March 2, 2022March 10, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags COVID, family, flights, Israel, travel, vaccine, חיסון, טיסות, ישראל, לִנְסוֹעַ, משפחה, קוביד

פרידה מאמא

לפני שנה נפרדתי מאבא (בן התשעים ואחת) שהיה חולה מאוד ונדבק בבית החולים בקורונה ונפטר לאחר מספר ימים. לא האמנתי זה יכול לקרות שוב בתוך שנה אאבד הפעם את אמא. היא הייתה בת תשעים ושתיים ובחודש הבא היינו אמורים לחגוג את יום ההולדת התשעים ושלושה שלה. 

בראשית החודש (רביעי) אחי הודיע לי כי אמא נחנקה מאוכל והובהלה לבית החולים איכילוב שליד ביתה בתל אביב. התקשיתי להאמין לדבריו כיוון שאמא בת התשעים ושתיים הייתה בריאה וללא שום מחלות רקע. מספר ימים לפני שטילפן אלי דיברתי עמה והיא הייתה במצב רוח טוב. אני זוכר היטב כי בערב ראש השנה האזרחית היא הזמינה את השכנים לשתות שמפנייה כיאה לה.

רכשתי מייד כרטיס טיסה לישראל והודעתי לסמנכ”ל הכספים בחברה, שהוא המנהל האישי שלי, כי אני יוצא בטיסה דחופה לישראל, לאור מצבה הקשה של אמא. ביצעתי בדחיפות באותו יום את בדיקת הקוביד שעולה כאן מאתיים דולר, ולמחרת (חמישי) יצאתי בטיסה לישראל. לאחר עצירת ביניים ארוכה באמסטרדם, נחתי בתל אביב ביום שבת לפנות בוקר. אחריה מצאת מונית שהביאה אותי לבית אמי. אני מחזיק במפתחות ביתה מזה שנים רבות אך הפעם לא הצלחתי לפתוח את הדלת. הסתבר לי לאחר מכן שהיא החליפה את המנעול בדלת ושכחה לעדכן אותי. לא נותרה לי ברירה ובשעה ארבע לפנות בוקר חיפשתי מלון סמוך לביתה. במלון ויטל היה חדר ויצאתי בכיוונו מהר לאור השעה המאוחרת. המלון נמצא בצמוד לבית החולים איכילוב כך שאני אמצא קרוב לאמא, אמרתי לעצמי.

אחרי שינה חטופה של מספר שעות יצאתי לביקור ראשון בבית החולים בשבת אחר הצהריים. מצאתי את אמא מורדמת, מונשמת ומחוברת להרבה צינורות. מראה לא קל. הרופא התורן (בשם ניר) סיפר לי על מצבה הקשה ועל כך שחמצן לא הגיע לראשה במשך כעשרים דקות, ולכן הנזק שנגרם לה הוא אדיר ובעצם בלתי הפיך. הרופא העריך שמערכות גופה יתמוטטו והיא לא תחזור לחיים. לדבריו כל אפשרות אחרת תהיה גרועה הרבה יותר. וכך אכן קרה למחרת. ביום ראשון בשעה שבע וחצי בבוקר התייצבתי שוב בבית החולים. נכנסתי לחדר של אמא וכשאמרתי לאחות כי אני הבן שלה, פניה החווירו והסגירו הכול. אמא נפטרה כחצי שעה לפני שהגעתי לבקרה. נכנסתי כמעט להלם והתקשיתי להאמין לדברי האחות. אך כשראיתי שכל הווילונות סביבה סגורים הבנתי שזו המציאות. ביקשתי מהאחות לראות את פניה של אמא בפעם האחרונה. היא ביקשה מכל הנוכחים לעזוב את החדר למספר דקות. לאחר מכן הזיזה את הווילונות, ופתחה את השק בו אמא נמצאה. היה זה מחזה קשה ביותר שילווה אותי לאורך כל שארית חיי. ראיתי את פניה של אמא שלווים ורגועים ממש כמו מלאכית קטנה. אחרי מספר דקות עזבתי את מיטתה ויצאתי החוצה להתקשר לאחי ולבשר לו את בשורת האיוב: אמא שלנו נפטרה. הספקתי עוד לעדכן את בני המשפחה האחרים וביקשתי לעצמי מספר דקות של מנוחה.

ביום שני בצהרים נערכה הלוויה בבית הקברות האזרחי בקיבוץ מעלה החמישה. בני משפחה וחברים קרובים הגיעו וכיבדו את אמא שנקברה בסמוך לאבא. טקס הלוויה בניהולו של אחי לא היה קל ולכולנו עלו הזיכרונות מהאישה היפה ואלגנטית הזו, שרצתה כל אך להמשיך ולחיות, להנות מכל רגע, להמשיך לפגוש בני משפחה וחברים, לעשות ספורט, לצאת לארוחות, לקרוא ספר טוב. אמא הלכה עזבה אותנו בפתאומיות ולפחות כמעט ולא סבלה.

Posted on February 23, 2022February 25, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags death, family, Israel, ישראל, מוות, משפחה
נסיעה לישראל בעידן הקוביד חלק ב

נסיעה לישראל בעידן הקוביד חלק ב

הכנסות לנסיעות בימים אלה הרבה יותר מסובכות בגלל תקנות הקוביד, השונות בין מדינה למדינה. אני טסתי ברחבי העולם פעמים רבות אך הפעם הטיסה לישראל ובחזרה עם עצירת ביניים באירופה מורכבת מאוד.

נדרשתי להקדיש מספר לא מבוטל של ימים ללמוד את הנושא, ובעיקר להתייעץ עם אחרים שכבר טסו לישראל, בעיקר מקנדה. ניסיונם חשוב לי מאוד כיוון שלא לא היה מושג בנושא, עד שפתחתי בהכנות לנסיעה בדצמבר. אני מתחיל עם ישראל לבקר את אמי ומשם ממשיך לגרמניה והולנד, כאשר מספר הנדבקים בשתי מדינות אלה גדל בימים האחרונים.

מזה חודשים ארוכים אני מתכנן את הנסיעה לישראל ונאלצתי לדחותה בגלל המגבלות השונות. הפעם אני מקווה התכנון יצא אל הפועל ואנחת בישראל בראשית דצמבר. הפעם בניגוד לביקורים קודמים שלי בתל אביב, אני מתכנן להקצות את מרבית זמני להיום עם אמי.

בשלב ראשון הבנתי שעלי לעבור ארבע בדיקות קוביד בנסיעה זו. הראשונה כאן בוונקובר עד שבעים ושתיים שעות לפני ההמראה, השנייה מיד עם הנחיתה בנמל התעופה בן גוריון, השלישית בתל אביב עד שבעים ושתיים שעות לפני ההמראה לאירופה, והרביעית באמסטרדם שבעים ושתיים שעות לפני ההמראה בחזרה לוונקובר. למרבית הפלא בדיקות קוביד בקנדה עבור הטסים נחשבות משום מה ליקרות בעולם. הבדיקה כאן עולה לי כמאתיים דולר. להערכתי עלות שלוש הבדיקות הנוספות (בישראל ובאירופה) יעלו לי גם כן ביחד כמאתיים דולר. כך שעלויות הנסיעה מתייקרות משמעותית.

לשמחתי הצלחתי לקבל חיסון שלישי של פייזר לקראת הנסיעה וזה אמור להקל עלי לעבור בין המדינות, וכמובן לשמור על בריאותי. יש לי כבר את פספורט החיסונים של הממשלה הפדרלית הקנדית שרק הוא טוב לנסיעות בעולם, בניגוד לפספורט החיסונים של ממשלת בריטיש קולומביה.

ומה קורה בנושא הטפסים: בעשרים וארבע השעות האחרונות לפני הנחיתה בישראל עלי למלא טופס מיוחד בנושא הקוביד מטעם מדינת ישראל. בעשרים וארבע השעות האחרונות לפני עזיבת ישראל עלי למלא שוב טופס מיוחד בנושא הקוביד מטעם מדינת ישראל. עם הנחיתה באמסטרדם עלי למלא טופס מיוחד בנושא הקוביד מטעם מדינת הולנד. ועם הנחיתה בברלין עלי למלא טופס מיוחד בנושא הקוביד מטעם מדינת גרמניה. עדיין לא ברור לי האם בשעת החזרה לאמסטרדם עלי למלא שוב טופס מיוחד בנושא הקוביד מטעם מדינת הולנד. לפני הנחיתה בקנדה עלי למלא את אפליקציית ארייבקאן בנושא הקוביד מטעם ממשלת קנדה. בקיצור לא חסרה לי עבודה בנושא הטפסים השונים.

אני מעריך שצפויים לי עדיין מספר נעלמים הקשורים בתקנות הקוביד של כל שלוש המדינות בהן אבקר, וכן של קנדה, שאינני יכול לחזות מראש. אני מאמין שהיערכותי הרצינית מראש וכן העובדה שקיבלתי כבר חיסון שלישי, יעזרו לי לעבור את כל המכשולים הבירוקרטים הצפויים לי בנסיעה מורכבת זו.

מספר מילים על השינויים בטיסות שגרמו לי להפסיד יום אחד מהביקור בתל אביב. כיוון שחברות התעופה מנסות להתייעל ולאחד טיסות כדי למלא אותן בנוסעים, הכרטיס שלי שונה כבר חמש פעמים. אני מניח שלא יהיו עוד שינויים כי אחרת אאלץ לבטל את כל הנסיעה. במקור הייתי אמור לטוס מוונקובר לפריז ביום שלישי אחר הצהרים, לנחות למחרת (רביעי) בבוקר. ולאחר המתנה של כשעה וחצי לצאת בטיסה לתל אביב ולנחות שם אחר הצהרים. כאמור הטיסה הזאת בוטלה ולאחריה בוטלו עוד שלוש טיסות שלי, ולבסוף מתברר שאגיע לתל אביב רק ביום חמישי לפנות בוקר.

Format ImagePosted on December 15, 2021December 1, 2021Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags COVID, family, flights, Israel, travel, vaccine, חיסון, טיסות, ישראל, לִנְסוֹעַ, משפחה, קוביד
נסיעה לישראל בעידן הקוביד

נסיעה לישראל בעידן הקוביד

אבי, משה רחמני, נפטר בראשית פברואר השנה מסיבוכים רפואיים לאחר שנדבק בקוביד, בבית החולים בתל אביב. בן תשעים ואחת היה במותו וזה לא היה פשוט עבורי לצפות בטקס הלווייתו באמצעות ‘זום’ מוונקובר. כמה עשרות בני משפחה וחברים הורשו להגיע לבית הקברות האזרחי של קיבוץ מעלה החמישה. ואני שלא יכולתי לטוס אז לישראל – עמדתי כל זמן הטקס (שנערך בשעתיים לפנות בוקר לפי שעון ונקובר) וצפיתי בו באמצעות מסך המחשב – כמעט בחוסר אונים מוחלט.

מאז אני מנסה לתכנן נסיעה לישראל ולבקר את אימי, לוצי רחמני, בת התשעים ושתיים, כדי לשהות במחיצתה לאחר חודשים ארוכים וקשים כל כך לה ולכולנו. כל פעם אני מתכנן את הנסיעה ואז נאלץ לדחותה בגלל המגבלות השונות. הפעם אני מקווה שהתכנון יצא אל הפועל ואנחת בישראל בראשית דצמבר. כך אוכל סוף סוף להיות עם אמא, לדאוג לה, לדבר עימה ולחזק את ידה, לאחר אולי השנה הקשה ביותר בחיים הארוכים שלה.

הפעם בניגוד לביקורים קודמים שלי בתל אביב, אני מתכנן להקצות את מרבית זמני להיום עם אמא. בעיקר בשעות אחר הצהרים והערב, כדי שלא תרגיש שהיא לבד, שהבדידות מקננת בה. רוצה אני קצת לשמח אותה, קצת להקל עליה וקצת לשמוע אותה.

הביקורים שלי בישראל בדרך כלל נערכים אחת לשנה או שנתיים, מאז הגרתי לוונקובר לפני כשבעה עשרה שנים. טיסה מוונקובר לתל אביב היא משימה לא פשוטה כלל ועיקר ועוד בעידן הקוביד, הקשיים רבים הרבה יותר.

אין טיסות ישרות מכאן לשם ועומדות בפני מספר אפשרויות: לטוס ללוס אנג’לס ומשם ישירות לתל אביב. לטוס לטורונטו ומשם ישירות לתל אביב. או לטוס לאירופה (למדינות כמו הולנד, בריטניה, צרפת או גרמניה) ומשם להמשיך לתל אביב. אני בדרך כלל מעדיף לטוס דרך אירופה ולעשות חניית ביניים אחרי הביקור בישראל, כך שאוכל באמת לנוח למספר ימים ולהנות ממה שאירופה המקסימה עבורי יכולה להציע, ובעיקר בנושאי תרבות.

לכן כמו כל נסיעה בשנים האחרונות החלטתי לטוס תחילה לתל אביב, תוך החלפת מטוס באמסטרדם. ובחזרה להתעכב למספר ימים באמסטרדם ואף לקפוץ לביקור קצר להמבורג, כדי לפגוש את חברי הוותיק, נתן יריב, בן התשעים ושלוש. אנו הכרנו לפני כעשרים וחמש שנים עת גר עם אשתו באמסטרדם. יריב היה בעברו מפיק של סרטים תיעודיים וכך הכרנו. הוא עשה סרט בישראל על יהודים שרצחו יהודים, בעקבות רצח רבין. שני עיתונאים בישראל שידעו על כך הכירו בינו וביני. מאז אנו חברים ולכן אני מתכנן לבקר אותו ואת אשתו שוב בהמבורג לאחר הביקור בתל אביב.

לסיום הנסיעה הנוכחית אשהה מספר ימים באמסטרדם כדי לנוח מכל מה שמתוכנן לי בנסיעה מסובכת זו, ולפני שאני חוזר לעבודה במלוא המרץ לקראת סיום השנה. אני משמש מבקר בחברה פיננסית ולא חסרה לי עבודה בעיקר לקראות סוף השנה.

את הכרטיס לטיול הנוכחי רכשתי כבר בחודש יולי כיוון שהמחירים לא מפסיקים לעלות. מצאתי אז שהמחירים הזולים ביותר לטיסות שהן בראשית דצמבר ועוד לפני חג המולד, המשמש אחד מהחגים העמוסים ביותר בתחום התיירות העולמית.

ידעתי אז שמצפים לי קשיים רבים בהכנות לנסיעה בגלל מגבלות ותקנות הקוביד, שהן שונות ממדינה למדינה. בקיצור לא פשוט לטוס בימים אלה. אין ספק שאם לא היה מדובר באמי לא הייתי נוסע. הצעתי לכל מי שמעונין לשמוע שלא לטוס בימים אלה אם הוא לא חייב.

Format ImagePosted on December 8, 2021December 1, 2021Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags COVID, family, flights, Israel, travel, טיסות, ישראל, לִנְסוֹעַ, משפחה, קוביד
הסייף הישראלי שאול גורדון ישתתף באולימפיאדת מטעם קנדה

הסייף הישראלי שאול גורדון ישתתף באולימפיאדת מטעם קנדה

הסייף הישראלי שאול גורדון, ייצג את קנדה בתחרויות הסיף באולימפיאדת טוקיו שתתקיים בחודש הבא (יולי), ביחד עם 11 סייפים קנדים נוספים.

בניגוד לשאול, אחיו הצעירים מתי גורדון שמשחק רוגבי שביעיות ותמר גורדון שמתחרה אף היא בסיף, משתייכים דווקא לנבחרות ישראל. משפחת גורדון כולה גרה כאן בקנדה: האב אליהו גורדון עובד בממשלה הפדרלית בוונקובר, האם מוניקה גורדון מלמדת באוניברסיטת יו.בי.סי שבעיר, שאול לומד במונטריאול שקוויבק, מתי לומד בקינגסטון שבאונטריו ואילו תמר גרה עדיין עם ההורים בוונקובר.

שאול גורדון יליד תל אביב בן ה-26, גר בוונקובר מאז בגיל עשר. הוא סיים תואר ראשון

בשפה וספרות צרפתית באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה ב-2016. אחרי מכן עבר למונטריאול ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת מקגיל. השנה סיים לימודי תואר מתקדם במשפטים והוא מתמחה בחוקי חלל ותעופה.

גורדון עזב את ישראל בגיל ארבע ועבר עם משפחתו לטורינו שבאיטליה. בגיל שבע החל להתאמן בסיף בסגנון חרב. כשהיה בן 10 עברה המשפחה לקנדה. הוא משתייך לנבחרת קנדה מאז 2011. נבחרת הקנדית הגיעה עימו למקום השני במשחקי פאן אמריקה טורונטו ב-2015. גורדון הגיע למקום השני באליפות האמריקות בהוואנה ב-2018. הוא זכה באליפות ישראל וכן במקום השלישי במשחקי פאן אמריקה בלימה ב-2019. ואילו נבחרת קנדה הגיעה עמו באותם משחקים למקום השני. גורדון זכה במקום השמיני באליפות העולם בבודפשט ב-2019 וזה בעצם ההישג הגדול ביותר בקריירה שלו. כיום הוא מדורג במקום ה-22 בדירוג העולמי.

– איך ההרגשה להגיע אולימפיאדה?

“אני מרגיש טוב מאוד וזו הפעם הראשונה שלי באולימפיאדה. אך המטרה שלי למשחקים השתנתה לאחר הדחייה בשנה. אשתקד רציתי רק להגיע למשחקים. עתה היה לי זמן לחשוב על ציפיות גבוהות יותר. מה אני רוצה לעשות בטוקיו? האם רק להשתתף למשך חמש דקות במשחק אחד? או להשיג אחת מהמדליות שזו בעצם המטרה שלי עכשיו”.

– מה היו ההכנות בעידן המגפה?

“האימונים בראשית השנה התקיימו רק בקנדה בגלל המגבלות. החל ממארס אחרי כשנה ללא תחרויות, התחלתי להשתתף סוף סוף בתחרות בינלאומיות. בקנדה יש מערכת טובה לאימונים אך חסרים מתחרים. אני עושה הרבה אימונים טכניים ופיזיים. מתאמן פיזית ארבעה פעמים בשבוע ועובד על הטכניקה שש פעמים בשבוע. האימונים שלי נערכים במכון הלאומי לספורט במונטריאול”.
– איך אתה מרגיש כאשר אתה מייצג את קנדה ולא את ישראל?

“אני מרגיש ישראלי אך גם קנדי באותו זמן. אני מרגיש מחויבות לייצג את קנדה

במשחקים. המאמנים שלי קנדיים, המאמנים האחראים להכנות הפיזיות קנדיים, חברי משלחת, האדמיניסטרציה, הפסיכולוגים הספורטיביים והמומחים לתזונה – כולם מכאן. אני רוצה להמשיך ולייצג אותם ולהפוך אותם גאים בהישגים שלי. מזה תשע שנים שאני בנבחרת קנדה: בשנתיים הראשונות ייצגתי את הנוער ומאז 2013 אני בבוגרים”.

– תמר אחותך לעומתך מייצגת את נבחרת ישראל בסיף

photo - Shaul Gordon
שאול גורדון

“זו הייתה החלטה חכמה ומתאימה לה. היא למדה בצרפת במשך שנה ב-2019 והיה לה קשה לייצג את קנדה משם. לעומת זאת בתור סייפת ישראלית היא יכלה להשתתף ביותר תחרויות באירופה. וכן לקבל תמיכה כספית שזה מאוד חשוב בסיף. תמר מתחרה בסגנון חרב כמוני והיא פשוט יותר מוכשרת ממני ואף נמצאת בדרגה גבוהה ממני. אנו מתאמנים יחד כאשר אני מגיע לוונקובר. תמר כיום בת 17 והיא נחשבת לספורטאית מאוד חזקה. היא מתחרה עם בנים כי אין בנות ברמתה”.

תמר גורדון, כשהייתה בת 15, כמו אחיה הגדול שאול, זכתה גם כן באותה אליפות ישראל (2019) בתחרות לבוגרות למרות גילה הצעיר. היא אמורה לסיים את לימודי התיכון בעוד כשנה וחצי ולאחר מכן תלמד כנראה באחת האוניברסיטאות בארה”ב. בין ההישגים הבולטים ביותר שלה: מקום ראשון באליפות צרפת לקדטים (על גיל 17) ב-2019 וכן מקום השלישי באליפות אירופה לקדטים בקרואטיה אשתקד.

תמר על התתשפותה בנבחרת ישראל: “עם נבחרת ישראל יש לי יותר אפשרויות להשתתף בתחרויות סיף אירופאיות. מאוד חשוב לי להתחרות ברמה הגבוהה ביותר כאשר חלק מהסייפות הטובות בעולם נמצאות באירופה. אני מרגישה גם גאה לייצג מדינה כמו ישראל בקנה מדינה בינלאומי”.

– יש לך אח נוסף שגם הוא ספורטאי

“מתי בן ה-23 משחק רוגבי שביעיות. הוא היה הקפטן של נבחרת אוניברסיטת טורונטו כאשר למד בחוג ללימודים אירופיים. כיום הוא בנבחרת אוניברסיטת קווינס קינגסטון, ששם הוא לומד שנה שנייה במשפטים. השנה אין להם עונה בגלל המגפה. והכי חשוב הוא שמתי נמנה על נבחרת ישראל ברוגבי שביעיות”.

מתי על השתתפות בנבירת ישראל: “זה נותן לי היכולת להשתתף ביותר משחקים בינלאומיים וברמה הגבוהה ביותר האפשרית. וכן להכיר כמה שיותר ישראלים ולמצוא חברים. כך אני יכול לנסוע בכל העולם ולייצג את הנבחרת של המדינה בה נולדתי”.

– חברתך יאנה בוטביניק משתייכת לנבחרת ישראל בסיף. איך בכלל הכרתם?

“הכרנו באליפות העולם שנערכה בוושי סין ב-2018. מאמן נבחרת הדקר של קנדה, ויקטור גנצביץ, אותו אני מכיר מצוין, הציג אותי בפניה. גנצביץ הוא הבעלים והמאמן הראשי של מועדון הסיף בוונקובר ‘דינמו פנסינג’, בו התאמנתי במשך 15 שנים. יאנה רצתה ללמוד בארה”ב וביקשה לקבל אינפורמציה ממני. מאז אנו ביחד.

– אתם מתחרים בסגנונות שונים

“כן. אני מתחרה בחרב והיא מתחרה בדקר. החוקים שונים והשימוש בנשק שונה. בחרב מותר לפגוע רק מאזור החגורה למעלה כשאפשר להשתמש בכל חלקי הלהב לדקור ולהצליף. ואילו בדקר אפשר לפגוע בכל הגוף אך רק באמצעות דקירה אחת. אני בחרתי בחרב כי זה סגנון מהיר ואגרסיבי יותר. דקר לעומת זאת יותר מחושב, המתחרים יותר זהירים. משחק יכול להגיע עד ל-20-25 דקות בזמן שבחרב משחק נמשך בממוצע כחמש דקות. בסגנון השלישי,רומח, אפשר לפגוע בחזה, בבטן ובכל החלק האחורי של הגוף, כאשר כמו בדקר צריך לדקור את המתחרה. המשחק יותר ארוך מחרב ויותר קצר מדקר”.

בוטביניק (22) לומדת בימים בחוג למתמטיקה ומחשבים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. היא עלתה מרוסיה לישראל ב-2010 ובגיל 17 זכתה לראשונה בתואר אלופת ישראל לנוער. מאז 2019 היא נחשבת לבוגרת וסיימה במקום העשירי באליפות אירופה. כיום מדורגת בוטביניק במקום ה-68 בדירוג העולמי.

– איך זה יהיה להתחרות בטוקיו ללא קהל לאור המגפה?

“אכן הפעם לא יהיה קהל כך שתהיה זו אולימפיאדה שונה בתכלית. קהל חשוב מאוד בתחרות בסדר גודל כזה כמו אולימפיאדה. יחסר לי במיוחד שחברי משפחתי לא יכלו להגיע אך זה לא בשליטתי.

– מה קורה עם הלימודים שלך במונטריאול?

“השגתי כבר תואר במשפטים ואני יכול כבר לעבוד בתחום אך אסור לי לייצג לקוחות, לפני שאני אעבור את בחינת לשכת עורכי הדין. אחרי האולימפיאדה אנסה להשיג עבודה בניו יורק כך שאוכל להיות עם יאנה. זה גם טוב לסיף. ניו יורק כמובן יותר מעניינת מוונקובר והיא גם מצוינת לעבודה. התחלתי לבדוק הצעות עבודה עם מספר גדול של משרדי עורכי דין בניו יורק. המטרה שלי לעבור בסתיו לניו יורק וגם יאנה אמורה לחזור לשם באותה עת”.

Format ImagePosted on July 21, 2021July 21, 2021Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Canada, COVID-19, fencing, Israel, Japan, Matthew Gordon, pandemic, Richmond, rugby, Shaul Gordon, Tamar Gordon, Tokyo Olympics, Yana Botvinnik, אולימפיאדת טוקיו, יאנה בוטביניק, יפן, ישראל, מגפה, מתי גורדון, קנדה, רוגבי, ריצ'מונד, שאול גורדון, תמר גורדון
הסכסוך במזרח התיכון הגיע גם לקנדה

הסכסוך במזרח התיכון הגיע גם לקנדה

המפגינים צועדים ברחוב רובסון מלווים בכוחות המשטרה שסגרה את הכבישים הסמוכים בדאון טאון ונקובר
(רוני רחמני)

הסכסוך הקשה במזרח התיכון בו מעורבת ישראל בימים אלה כולל ארגון הטרור החמאס, ישראלים יהודים וערבים בישראל ופלסטינים וכוחות הביטחון בשטחים – הגיע כצפוי גם לקנדה. הפגנות רבות משתתפים נערכו בימים האחרונים מצד תומכי הפלסטינים ומצד תומכי ישראל, בערים המרכזיות של קנדה. במרבית הפגנות נשמר השקט והסדר בצורה מכובדת, אך במספר אירועים בעיקר באלה שבטורונטו ומונטריאול, הותקפו אזרחים יהודים תומכי ישראל על ידי אזרחים מוסלמים שתומכים בצד הפלסטיני. המשטרה ביצעה כבר מספר מעצרים והיא מנהלת חקירה מואצת לעצור חשודים נוספים באלימות הקשה שהופנתה נגד אלו שתומכים בישראל.

בחלק מהפגנות התמיכה בפלסטינים החזיקו המפגינים כרזות עם דברי נאצה ושנאה מבישים נגד ישראל והיהודים בכלל, בהם: צלבי קרס, “ישראל פעלת נכון, היטלר יהיה גאה בך”, ישראל=נאצים”, “מוות לישראל”, “מה ההבדל בין ישראלי לנאצים” ועוד.

ההפגנה הגדולה ביותר התקיימה על ידי תומכי הפלסטינים בטורונטו ונכחו בה למעלה מחמשת אלפים משתתפים. באותה הפגנה נעצרו כבר על ידי המשטרה המקומית שלושה אזרחים מוסלמים, שתקפו קומץ של מפגינים יהודים שעמדו מולם, וכאמור מעצרים נוספים צפויים בימים הקרובים. המפגינים היהודים ספגו אבנים ובקבוקים, ואחד מהם אף הוכה במקלות, הוא נפגע בראשו ונזקק לטיפול רפואי דחוף. ואילו בהפגנה של תומכי ישראל במונטריאול נאלצה המשטרה המקומית להפעיל גז מדמיע לפזר בכוח אזרחים מוסלמים, שביקשו לפגוע באזרחים יהודים שהפגינו בעת שנערכה הפגנה בעד הפלסטינים.

ההפגנות של שני הצדדים בעד ונגד ישראל נערכו בין היתר בערים הבאות בקנדה: טורונטו, מונטריאול, ונקובר, קלגרי, אדמונטון, אוטווה, ויניפג, הליפקס וסנט ג’ונס.

המפגינים פונים מרחוב ג’ורג’יה לרחוב טרלו בדרכם למשרדים של הקונסוליה האמריקאית בדאון טאון ונקובר
(רוני רחמני)

אני עקבתי מקרוב אחרי הפגנה של תומכי הצד הפלסטיני שנערכה בוונקובר ביום שבת האחרון. כחמש מאות מפגינים בהם אזרחים מוסלמים, ילידי קנדה, אינדיאנים, תומכי המרקסיזם ואפילו קבוצה של ארגון שמאל יהודי קיצוני “הקול היהודי העצמאי” – השתתפו בה. תחילה התכנסו מאות מפגינים בכיכר שממול האולפנים של רשת השידור הציבורית הקנדית הסי.בי.סי, ברחוב המילטון בדאון טאון. לאחר סדרה של נאומים וקריאות נגד ישראל שנמשכה למעלה מחצי שעה, החלו המפגינים לצעוד באישור המשטרה כמובן, אל עבר הקונסוליה האמריקנית בעיר, שנמצאת ברחוב פנדר בדאון טאון. רחבות שלמים נסגרו על ידי השוטרים הרבים שנכחו במקום, והצועדים ללא התפרעויות עשו את המסלול מאולפני הסי.בי.סי, אל רחוב רובסון, משם לרחוב ג’ורג’יה ומשם המשיכו בהמוניהם עד לבניין בו שוכנת הקונסוליה האמריקנית.

בין סיסמאות הרבות של המפגינים בעד הפלסטינים, לאור פעולת צה”ל בעזה, שנאמרו בהפגנה או שהופיעו על שלטים בהם החזיקו הצועדים: “אין צדק אין שלום”, “לשחר את פלסטין”, “פלסטין תקום בין הנהר לים”, “הפסיקו את שפיכות הדם”, “הפסיקו את ההפצצות”, “הפלסטינים הם מפלסטין”, “יש לעצור את המלחמה”, “יש להציל את שייח’ ג’ראח'”, “רציחת ילדים איננה נחשבת להגנה עצמית”, “הגידו במפורש את השם פלסטין”, “שתיקה היא אלימות”, “יש לחקור את פשעי המלחמה שמבצעת ישראל”, “יש לתת הגדרה עצמית לפלסטינים”, “יש להחרים את ישראל”. על הדלת הכניסה לקונסוליה האמריקנית שהייתה סגורה בעת ההפגנה, נכתבה הסיסמה באדום: “יש לשחרר את פלסטין, יש להפסיק את רצח העם וכן יש להפסיק את הכיבוש”.

בתגובה לתקיפת המפגינים היהודים בטורונטו, ציינו בארגון המרכז לענייני ישראל והיהודים בקנדה: “אנו מגנים בחריפות את ההתקפה והשנאה שהופנתה נגד יהודים. אין הצדקה לאלימות פוליטית ואלה ששונאים את ישראל שונאים גם את קנדה”.

Format ImagePosted on May 19, 2021May 19, 2021Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags attack and hatred directed against Jews, Canada, demonstrations, Israel, Middle East, Palestinians, Toronto, Vancouver, violence, אלימות, הפגנות, התקפה והשנאה שהופנתה נגד יהודים, וונקובר, טורונטו, ישראל, מזרח התיכון, פלסטינים, קנדה
שאול גורדון בתחרויות הסיף באולימפיאדת טוקיו

שאול גורדון בתחרויות הסיף באולימפיאדת טוקיו

שאול גורדון

הסייף הישראלי שאול גורדון ייצג את קנדה בתחרויות הסיף באולימפיאדת טוקיו שתתקיים בחודש יולי הקרוב. אחד עשר סייפים נוספים ייצגו את קנדה באולימפיאדה ביפן.

גורדון יליד תל אביב בן ה-26, גר בעיר ריצ’מונד שליד ונקובר בריטיש קולומביה מאז היותו בגיל עשר. הוא סיים תואר ראשון בשפה וספרות צרפתית באוניברסיטת פנסילבניה, שבפילדלפיה ארה”ב בשנת 2016. לאחר מכן עבר גורדון למונטריאול כדי ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת מגיל. השנה הוא סיים לימודי תואר מתקדם שני במשפטים (על חוקי אבטחת החלל).

גורדון עזב את ישראל בגיל ארבע ועבר עם משפחתו לגור בעיר טורינו שבאיטליה. כבר בגיל שבע התחיל להתאמן בסייף בסגנון חרב. בגיל עשר (שש שנים לאחר מכן) עברה המשפחה לריצ’מונד. ומאז זה ביתו הקבוע למעט תקופות הלימודים הארוכות בארה”ב וקנדה.

בשנת 2019 זכה גורדון במקום השמיני באליפות העולם בבודפשט הונגריה שזה ההישג הגדול ביותר בקריירה שלו. באותה שנה הוא זכה גם במקום השלישי במשחקי פאן אמריקה שנערכו בלימה פרו. ואילו נבחרת קנדה שבה הוא משתתף הגיעה באותם משחקים למקום השני. הנבחרת הקנדית הגיעה עימו עוד פעם למקום השני במשחקי פאן אמריקה שנערכו בטורונטו בשנת 2015. גורדון זכה עם הנבחרת הקנדית גם במקום הראשון במשחקי גביע צפון אמריקה שהתקיימו בשנת 2011 בדאלאס טקסס. גורדון (המחזיק גם בדרכון ישראלי) זכה באוקטובר 2019 באליפות ישראל לבוגרים. כיום הוא מדורג במקום ה-22 בדירוג העולמי לסיף.

אחותו הצעירה של שאול, תמר גורדון, כשהייתה בת 15 זכתה גם כן באותה אליפות ישראל בסיף בתחרות לבוגרות (למרות גילה הצעיר). תמר גורדון (כיום היא בת 17) גם כן מתחרה בסגנון חרב, נמנית על נבחרת ישראל. היא אמורה לסיים את לימודי התיכון בריצ’מונד בעוד כשנה וחצי. לאחר מכן תלמד קרוב לוודאי באחת האוניברסיטאות בארה”ב. בשנה שעברה זכתה תמר גורדון מקום שלישי באליפות אירופה לקדטים (עד גיל 17) שהתקיימה בקרואטיה. היא זכתה במקום ראשון באליפות צרפת בשנת 2019. וכן הגיעה מקום שלישי בתחרות לקאדטים שנערכה בצרפת אשתקד.

אולימפיאדת טוקיו הייתה אמורה להתקיים במקור בקיץ אשתקד אך המשחקים הבינלאומיים נדחו לקיץ זה בגלל מגפת הקורונה. האולימפיאדה תיפתח ב-23 יולי ותימשך עד השמונה באוגוסט. לטוקיו אמורים להגיע למעלה מאחד עשר אלף ספורטאים (מ-207 מדינות), בהם לא פחות מ-85 ספורטאים מישראל. אם כן תהיה זו המשלחת הישראלית הגדולה ביותר אי פעם השתתפה במשחקים האולימפיים כלשהם. האולימפיאדה אמורה אגב להתקיים ללא קהל לאור המגפה חשש להידבקות עולמית.

שאול גורדון פגש את יאנה בוטביניק (בת ה-22) – שהיא סייפת הדקר הבכירה בישראל – בשנת 2018 באליפות העולם בוושי סין, ומאז הם ביחד. בוטביניק נמנית על נבחרת ישראל לומדת בימים אלה בחוג למתמטיקה ומחשבים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק בארה”ב. היא עלתה מרוסיה לישראל בשנת 2010, ומגיל 14 החלה להתאמן בסייף. בגיל 17 היא זכתה לראשונה בתואר אלופת ישראל (לגילאים אלו). משנת 2019 בוטביניק נחשבת לבוגרת והיא סיימה במקום עשר באליפות אירופה, וזכתה במדליית ארד בברטיסלבה סלובקיה. כיום היא מדורגת במקום ה-68 בדירוג העולמי לסיף.

האח האמצעי של שאול, מתי גורדון (23), משחק דווקא רוגבי והוא נמנה על נבחרת ישראל ברוגבי שבע. מתי גורדון למד במשך ארבע שנים בחוג ללימודים אירופיים באוניברסיטת טורונטו. עתה הוא נמצא בשנה השנייה של לימודי לתואר במשפטים אוניברסיטת קווינס קינגסטון אונטריו.

Format ImagePosted on March 17, 2021March 16, 2021Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Canada, fencing, Israel, Japan, Matthew Gordon, Richmond, rugby, Shaul Gordon, Tamar Gordon, Tokyo Olympics, Yana Botvinnik, אולימפיאדת טוקיו, יאנה בוטביניק, יפן, ישראל, מתי גורדון, קנדה, רוגבי, ריצ'מונד, שאול גורדון, תמר גורדון
בעידן המגפה הקשה

בעידן המגפה הקשה

את הלוויות של אבי ראיתי עם עוד מספר בני משפחה וחברים באמצעות “הזום” בשעה שתיים לפנות בוקר לפי שעון ונקובר.

הפעם הרגשתי מקרוב את הנזקים האיומים שמגיפת הקורונה עושה לנו, לחיינו, לקרובים כמו גם לרחוקים. אבי, משה רחמני, בן התשעים ואחד נדבק בנגיף בבית החולים איכילוב שבתל אביב, ולאחר פחות משבועיים נפטר מסיבוכים קשים. אני לצערי לא הצלחתי לעזוב את ונקובר והגיע להלוויתו שהתקיימה ביום ראשון האחרון, בבית הקברות האזרחי של קריית ענבים, בגלל שקשה מאוד לטוס מכאן בעת הזו. לפחות שתיים-שלוש עצירות בדרך ואני הייתי צריך לקבל בנוסף אישור מיוחד ממשלת ישראל להגיע להלוויה. לאחר מכן היה עלי להיכנס לסגר באיזה שהיא מלונית בישראל למשך כשבועיים ימים. ובחזרה לקנדה הייתי צריך לעבור הליך סיוטי דומה. החלטנו לכן במשפחתי שלא אטוס. זו היתה החלטה קשה אך מתבקשת בימים אלה.

את הלוויות של אבי ראיתי עם עוד מספר בני משפחה וחברים באמצעות “הזום” בשעה שתיים לפנות בוקר לפי שעון ונקובר. בקריית ענבים השעה הייתה שתיים עשרה בצהרים, וכארבעים איש הורשו להגיע לבית הקברות, בראשות אמי, לוצי רחמני שגם היא בת תשעים ואחת, ואחי, אמיר רחמני, שניהל את הטקס הקשה הזה. זה לא פשוט לראות איך קוברים את אבא שלך כל כך מרחוק – באמצעות הטכנולוגיה המתקדמת, במקום פשוט להשתתף בטקס צנוע עם חברי משפחה וחברים קרובים. זה מאוד מוזר ויוצר הרגשה של ניכור ומרחק המאוד אופיינית לעידן מגיפת הקורונה, ששינתה את חיינו לחלוטין.

photo - My father, Moshe Rahmani, ninety-one years old, contracted the virus at Ichilov Hospital in Tel Aviv, and after less than two weeks died of serious complications
אבי, משה רחמני, בן התשעים ואחד נדבק בנגיף בבית החולים איכילוב שבתל אביב, ולאחר פחות משבועיים נפטר מסיבוכים קשים

אני נפגשתי עם אבי לאחרונה רק לפני קרוב לשנה. היה זה בחודש מארס אשתקד, שבוע לפני שקנדה הכריזה על סגר לאור המגפה שהחלה לתפוס תאוצה בכל רחבי העולם. הגעתי לישראל למספר ימים כדי לפגוש את הורי בביתם בתל אביב. הם חששו קצת מהחלטתי לטוס כי אולי אני אדבק ואז גם אסכן אותם. הביקור עבר בשלום ובשלווה. הספקתי לשבת עם הורי ערב ערב ולשוחח שעות על שלל נושאים. אחרי שבוע טסתי בחזרה לוונקובר ולא ידעתי אז (כמובן) שאלו יהיו הפגישות האחרונות שלי עם אבי.

אבי נולד בירושלים. הוא גדל בבית דתי אך כבר כתלמיד תיכון החליט לבחור בדרך אחרת – חילונית. אמי ילידת אוסטריה הגיעה עם משפחתה לישראל עת הייתה בת שמונה. תחילה לנהלל ולאחר מכן המשפחה התיישבה בירושלים. הורי הכירו איפוא בירושלים ולאחר שלוש שנות חברות התחתנו ונשארו ביחד למשך שבעים שנה עד למועד פטירתו של אבי. הם הספיקו לגדל את אחי ואותי בביתם ברחוב המלך ג’ורג’ שבמרכז העיר. לאחר שעזבנו את הבית, הורי עברו לשכונת בית הכרם. לבסוף הם מאסו בירושלים ולפני כשבע עשרה שנה עזרו אומץ ועברו לתל אביב ופתחו בחיים חדשים.

אבי עבד כל חייו בתחום הביטוח בתקופת מגוריו בירושלים. הוא יצא לפנסיה עם המעבר לתל אביב. בעת שגר בירושלים נחשב לאוהד שרוף של קבוצת הכדורגל בית”ר ירושלים, וצפה במשחקים רבים מהיציעים במגרשי הכדורגל ברחבי הארץ. בשנות השמונים המיר את המגרשים בטלוויזיה ועד לאחרונה צפה במרבית המשחקים של בית”ר.

אבא נחלש בתקופה האחרונה ולפני שלושה שבועות הוא אושפז לטיפול מאסיבי בבית החולים איכילוב. שם לתדהמת כולנו נדבק בקורונה ומטבע הדברים מצבו החמיר מיום ליום. אמי, אחי ושתיים מהנכדות הספיקו לבקר אותו יום לפני מותו. התמונה הייתה קשה מנשוא. עכשיו הוא לא סובל יותר.

היום אני יכול להביו היטב את המשפחות שאיבדו את יקיריהם שנדבקו בקורונה.

Format ImagePosted on February 17, 2021February 17, 2021Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Canada, coronavirus, COVID-19, death, Israel, mourn, parents, הורים, ישראל, להתאבל, מוות, קורונה, קנדה

Posts navigation

Page 1 Page 2 … Page 8 Next page
Proudly powered by WordPress