Skip to content

Where different views on Israel and Judaism are welcome.

  • Home
  • Subscribe / donate
  • Events calendar
  • News
    • Local
    • National
    • Israel
    • World
    • עניין בחדשות
      A roundup of news in Canada and further afield, in Hebrew.
  • Opinion
    • From the JI
    • Op-Ed
  • Arts & Culture
    • Performing Arts
    • Music
    • Books
    • Visual Arts
    • TV & Film
  • Life
    • Celebrating the Holidays
    • Travel
    • The Daily Snooze
      Cartoons by Jacob Samuel
    • Mystery Photo
      Help the JI and JMABC fill in the gaps in our archives.
  • Community Links
    • Organizations, Etc.
    • Other News Sources & Blogs
    • Business Directory
  • FAQ
  • JI Chai Celebration
  • [email protected]! video

Search

Archives

"The Basketball Game" is a graphic novel adaptation of the award-winning National Film Board of Canada animated short of the same name – intended for audiences aged 12 years and up. It's a poignant tale of the power of community as a means to rise above hatred and bigotry. In the end, as is recognized by the kids playing the basketball game, we're all in this together.

Recent Posts

  • New housing partnership
  • Complexities of Berlin
  • Obligation to criticize
  • Negev Dinner returns
  • Women deserve to be seen
  • Peace is breaking out
  • Summit covers tough issues
  • Jews in trench coats
  • Lives shaped by war
  • The Moaning Yoni returns
  • Caring in times of need
  • Students are learning to cook
  • Many first-time experiences
  • Community milestones … Gordon, Segal, Roadburg foundations & West
  • מקטאר לוונקובר
  • Reading expands experience
  • Controversy welcome
  • Democracy in danger
  • Resilience amid disruptions
  • Local heads CAPE crusaders
  • Engaging in guided autobiography
  • Recollecting Auschwitz
  • Local Houdini connection
  • National library opens soon
  • Regards from Israel …
  • Reluctant kids loved camp
  • An open letter to Camp BB
  • Strong connection to Israel
  • Why we need summer camp
  • Campers share their thoughts
  • Community tree of life
  • Building bridges to inclusion
  • A first step to solutions?
  • Sacre premières here
  • Opening gates of kabbalah
  • Ukraine’s complex past

Recent Tweets

Tweets by @JewishIndie

Tag: ישראל

ההגירה מישראל לקנדה צפויה לגדול

ההגירה מישראל לקנדה צפויה לגדול

(IDF Spokesperson’s Unit / CC BY-SA 3.0: צילום)

לאור תוצאות הבחירות הכלליות האחרונות שנערכו בישראל בראשית חודש נובמבר, צפוי שההגירה אל קנדה תגדל. יש ישראלים שיתייאשו מהמצב החדש בישראל, כאשר ממשלת ימין קמה בהשתתפות המפלגה הימנית קיצונית הציונות הדתית, והם מבקשים לעזוב את ישראל. כך ישראלים מתבטאים בפייסבוק

בשנים האחרונות ההגירה מישראל לקנדה נמצאת במגמת עלייה ועתה צפוי שיותר ישראלים יעברו אליה. לפי פייסבוק תומכי בנימין נתניהו, שקראו למתנגדיו “שמאלנים בוגדים” קוראים להם עכשיו “שמאלנים למטוסים”. ואכן יש סברה ישראלים לא מעטים יעזבו לחו”ל. אחד אנשי הימין כתב בפייסבוק: “לאור תוצאות הבחירות אנשי השמאל עוזבים את הארץ ולכן משבר הדיור מגיע לקיצו”. אחר מאלה שרוצים לעזוב שואל באמצעות פייסבוק: “איך עוזבים את ישראל ומהר?” התגובות: “מבקשים מקלט מדיני, משיגים דרכון פורטוגלי, זה הרבה יותר קל ממה שחושבים”. משפחה ישראלית שעברה להליפקס לפני חמש שנים כותבת בפייסבוק לאחר קיום הבחירות: “למדנו לאהוב את החיים כאן בקנדה. את השלווה, את הנופים, את האדיבות ואת השקט. אז נכון שלא הכל מושלם. ולא הכל קל. ולא הכל מרגישים שייכים. אבל בשורה התחתונה, מרגיש שכנראה עשינו את הדבר הנכון. ישראל עומדת היום בצומת דרכים, ואים להסתמך על הבחירות האחרונות, כנראה שאנחנו כבר אחרי הפניה”. תומך נתניהו שואל בפייסבוק היכן הם אלה שטענו כי אם ביבי חוזר הם יעזבו את הארץ?”

כאשר היאוש גבר ולא רואים אופטימיות בטווח הקצר או אפילו הרחוק יותר, וכאשר ערכי הדמוקרטיה של ישראל הולכים ונמסים ולעומתם ערכים ימניים קיצוניים שתופסים מקום מרכזי במדינה, יש כאלה החושבים שהגיע הזמן לעזוב. כאמור קנדה היא אחד היעדים החמים בעולם כיום עבור ישראלים, שלא רוצים לעבור לאירופה או לארצות הברית

חברת דיווידשילד המתמחה במתן שירותי ביטוח עבור ישראלים הגרים בחו”ל, מסבירה מי זו קנדה: מדובר במדינה הצפונית ביותר בצפון אמריקה, המעוררת אצל רבים אסוציאציות של קור ושלג, אבל במציאות מדובר באחת המדינות הנחשקות בעולם להגירה ולרילוקיישן עם אוכלוסייה רב תרבותית, כלכלה יציבה, טבע מרהיב, נופים עוצרי נשימה ואיכות חיים גבוהה. קנדה נחשבת לאחת ממדינות ההגירה הפופולריות ביותר בקרב ישראלים, אם זה בזכות הכלכלה החזקה שלה, אפשרויות התעסוקה הרבות, קשרי המסחר הטובים ואיכות החיים הגבוהה. קנדה נחשבה למדינה ליברלית בעלת חוקי הגירה נוחים מאוד, שמטרתם למשוך אליה כוח עבודה משכיל ומקצועי. במהלך השנים עברה מדיניות ההגירה הקנדית שינויים רבים וכיום היא מתבססת בעיקר על קריטריונים כמו השכלה, גיל, ניסיון מקצועי ושליטה בשפות. המקצועות המבוקשים בקנדה, שעבורם הסיכוי הגדול ביותר לקבל אישור עבודה, הם בתחומים הבאים: רפואה וסיעוד, מחשבים, הנדסה, חינוך לגיל הרך, מרצים באקדמיה, תרגום, פסיכולוגיה וניהול בכיר

קנדה היא מדינה ענקית, השנייה בגודלה בעולם, עם צפיפות אוכלוסייה קטנה יחסית לשטחה הגדול – מה שמהווה אטרקטיביות רבה עבור ישראלים המעוניינים ברילוקיישן. כלכלתה של קנדה נחשבת ליציבה מאוד, שוק העבודה מגוון ושכר העבודה נחשב גבוה ביחס לשעות העבודה

אפשרויות התעסוקה בקנדה עבור מהגרים ישראלים נעות בין עבודות של צעירים, כמו: עבודה בעגלות ובמכירות, עבודת שיפוצים, טיפול בילדים והדרכות נוער בקהילות היהודיות; ועד משרות בחברות ההייטק הגדולות, בתחומים כמו הנדסת תוכנה; כמו כן, משרות בתחומי הסיעוד והרפואה בבתי החולים המתקדמים ביותר בקנדה

ישראלים המעוניינים ברילוקיישן לקנדה צריכים קודם כל למצוא מעסיק חוקי שידאג עבורם לויזת עבודה. החברה המעסיקה צריכה להיות בעלת משרדים הנמצאים בקנדה ועליה לקבל היתר ממשרד העבודה הקנדי להעסקת עובד שאינו קנדי

עם איכות חיים גבוהה, שירותי בריאות טובים, חינוך איכותי, כלכלה יציבה, חברה מקבלת, קהילה יהודית ענפה, שיעור פשיעה נמוך יחסית וטבע מרהיב – החיים בקנדה נחשבים בהחלט לנוחים ומלאי הזדמנויות

מערכת הבריאות בקנדה נחשבת לאחת מהטובות בעולם ומורכבת בעיקרה ממערכת ציבורית, הממומנת על ידי הציבור (בקנדה אין כמעט בכלל רפואה פרטית, כולל בתי החולים). כל אזרח קנדי, מהגר או תושב קבע זכאי לכיסוי רפואי מלא, כלומר כל ביקור רפואי, אשפוז בבית חולים וביצוע בדיקות רפואיות ניתן בחינם ובאופן שוויוני (למעט תרופות וטיפולי שיניים). העובדה כי כל השירותים הרפואיים ניתנים בחינם, אינה גורעת מאיכותם – ההפך: תקציב הבריאות בקנדה הוא גבוה מאוד, מה שמבטיח שירותים רפואיים איכותיים ויחס אישי

הדבר הראשון שעליכם לחשוב עליו כאשר אתם מתכננים מעבר מגורים לקנדה הוא כמובן עניין המגורים. אם אתם נשלחים לרילוקיישן, סביר להניח שהחברה המעסיקה תדאג עבורכם למגורים מסובסדים על חשבונה באזור העבודה. אם אתם עצמאיים או שעליכם למצוא מקום מגורים בכוחות עצמכם, זכרו כי גובה שכר הדירה משתנה בהתאם לאזור המגורים, הביקוש וסוג הדירה. פעמים רבות משתלם יותר לבחור במקום מגורים מעט רחוק מהמרכז ולהשתמש בתחבורה הציבורית היעילה

עניין נוסף שיש לדאוג לגביו כאשר עוברים עם ילדים לקנדה הוא החינוך. קנדה נחשבת למדינה שמשקיעה רבות בחינוך ומערכת החינוך שלה נחשבת לאחת הטובות בעולם. בקנדה יש מבחר גדול של בתי ספר ציבוריים ולצדם בתי ספר פרטיים, חלקם הגדול הוא בתי ספר יהודיים. ההרשמה לבתי הספר נעשית ישירות דרך מוסד הלימודים

הבחירה בין חינוך ציבורי ופרטי תלוי בשיקולים אישיים וכלכליים, אך שתי האופציות יבטיחו לילדכם חינוך איכותי. הלימודים במערכת הציבורית הם ליברלים יותר ויחשפו את ילדיכם למפגשים עם תלמידים ממגוונים אתניים שונים. הלימודים במערכת החינוך היהודית הפרטית אינם זולים וכוללים לצד הלימודים במקצועות הכלליים גם לימודי עברית ויהדות. חשוב לדעת, כי כל תלמיד חדש הנכנס למערכת החינוך הקנדית צריך לעבור מבחן באנגלית ובמתמטיקה כדי לקבוע את רמתו. מומלץ לקבוע מועד לראיון עוד בטרם הגעתכם לקנדה

אם חשובה לכם הקהילתיות, השמירה על הצביון היהודי והקרבה לישראלים נוספים, בקנדה אתם בהחלט תרגישו בבית. יהדות קנדה היא הרביעית בגודלה בעולם (אחרי ארה”ב, צרפת וישראל) וכיום חיים בקנדה למעלה מארבע מאות אלף יהודים. הקהילות היהודיות במדינה נחשבות מפותחות מאוד, בעלות קשרי קהילה חזקים והן מעניקות תמיכה רבה וסיוע למהגרים חדשים. המוקד המרכזי של ישראלים בקנדה היא העיר טורנטו, העיר הגדולה בקנדה ובירת מחוז אונטריו, בה מתגוררת הקהילה היהודית כוללת כמאתיים אלף אלף יהודים. יעד נוסף מרכזי עבור מהגרים ישראלים היא העיר מונטריאול הנמצאת במחוז קוויבק, המחוז הגדול בקנדה. במונטריאול נמצאת הקהילה היהודית השניה בגודלה בקנדה שמונה קרוב לכמאה אלף איש. בערים נוספות שבהן תמצאו קהילות יהודיות הן: ונקובר, ויניפג, אוטווה וקלגרי

מעבר מגורים עם כל המשפחה הוא לא קל אף פעם, אבל כשמדובר במדינה כמו קנדה סביר כי לצד קשיי המעבר, תחוו קליטה נעימה בזכות החברה הקנדית המקבלת והקהילה היהודית והישראלית המחבקת. עם זאת, יש לקחת בחשבון את כל ההשלכות והאתגרים העומדים בפניכם בעת מעבר למדינה רחוקה וקרה כמו קנדה

קושי נוסף עמו אתם צפויים להתמודד הוא מזג האוויר. קנדה היא מדינה קרה מאוד, עם חורף סוער וטמפרטורות שצונחות אל מתחת לאפס, לישראלים המגיעים ממדינה חמה לוקח זמן להתרגל לקור הקנדי. היתרון כאן הוא שכל שנה תזכו לראות שלג, הילדים יוכלו לבנות בובות שלג וללמוד לגלוש

Format ImagePosted on December 14, 2022December 13, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Binyamin Netanyahu, Canada, economy, education, elections, Facebook, healthcare system, immigration, Israel, Jewish identity, peace, weather, בחירות, בנימין נתניהו, הגירה, הצביון היהודי, חינוך, ישראל, כלכלה, מזג האוויר, מערכת הבריאות, פייסבוק, קנדה, שלום

הבירוקרטיה מנצחת – פרק נוסף

הבירוקרטיה ממשיכה לנהל את החיים שלנו. הזכרתי בטורים הקודמים כי לאחר מותי אמי בחודש פברואר השנה , אחי בישראל ואני כאן בוונקובר, נדרשנו לטפל בצוואת ההורים, אך לאור הבירוקרטיה התהליך הפך למסובך ביותר

בנק הפועלים עיכב את שחרור הכסף מהחשבון של ההורים  “רק” בחודשיים. לאחר מאבקים ממושכים הם העבירו לנו את הכסף כך שהצליחו לסיים את המשימה הראשונה

עתה אנו מנהלים מאבק קשה עם בנק לאומי בנוגע לחשבון נאמנות בו הופקדו הכספים ממכירת הדירה של ההורים. עורכי הדין של המשפחה לא עזרו מספיק והבנק החזיק ומחזיק בכספים ללא שום סיבה. הרוכש העביר כבר את מלוא הכספים עבור רכישת הדירה ואף קיבל את המפתחות לידיו. אנו לעומת זאת קיבלנו עד לרגע זה רק תשלום אחד מהחשבון, המוחזק בנאמנות על ידי משרד עורכי הדין שלנו ומשרד עורכי הדין של הרוכש. לאחר חודש של מאבק ממושך קיבלנו סוף סוף את התשלום הראשון. הורדו ממנו סכומים נכבדים ובהם הוצאות המיסוי שעבורי הן היו גבוהות מאוד, כיוון שאיני תושב ישראל. כן הורדו דמי התשלום עבור משרד עורכי הדין והעמלות עבור המתווכים

במהלך השבועיים האחרונים אנו מנהלים מאבק קשה בעורכי הדין שלנו כדי שיפעילו לחץ על הבנק לשחרר לנו את התשלום השני. בפועל הם הלקוחות של הבנק ולא אנו, כיוון שהם מחזיקים בו את חשבון הנאמנות. לאחר שמפתחות הדירה הועברו כבר אל הרוכש, אין שום סיבה בעולם עבור בנק לאומי להחזיק בכספים שלנו. להערכתי כל הסחבת הזאת מצד הבנקים השונים מאפשרת להם לעשות רווחים מהכספים שלנו שמוחזקים בחשבונותיהם. אחרת אי אפשר להסביר את הסיבה לעיכובים הארוכים שלהם

בסך הכל אנו אמורים לקבל עוד שני תשלומים מכספי הדירה המוחזקים בחשבון הנאמנות ואז סוף סוף הסתיים התהליך הארוך והבלתי הגיוני. אנו נמצאים כבר כשמונה חודשים לאחר מות אימי ואני מעריך כי נזדקק לעוד חודש נוסף לסיים את ענייני צוואה

אפשר לסכם את השנתיים האחרונות קשות מאוד עבור משפחתי ועבורי. לפני כשנתיים מצבו הבריאותי של אבי הידרדר לתהומות קשות עד שבראשית שנה שעברה לא הייתה ברירה, אלה לאשפז אותו בבית החולים איכילוב. שם הוא נדבק בקוביד וזה מה שהביא בסופו של דבר למותו. אבא נקבר בשבעה בפברואר אשתקד עת היה בגיל תשעים ואחד וארבעה חודשים. לאור מגפת הקוביד לא יכולתי לטוס לישראל ולהגיע להלוויה ונאלצתי לראות את הטקס הקשה הזה באמצעות זום. הוא נקבר בבית הקברות האזרחי של קיבוץ מעלה החמישה סמוך לירושלים

לאחר שבעים ואחת שנות נישואים אמא הפכה לאלמנה. היא התאוששה ממותו של אבי ונדמה היה שיש לה חיים טובים באופן יחסי. אמא התאמנה כמעט כל יום, קראה הרבה והיו לה לא מעט חברות. מצב בריאותה היתה טוב וחשבנו שהיא תוכל לחיות עוד מספר שנים טובות. אך זה לא קרה: בראשית חודש פברואר השנה היא נחנקה מחתיכת תפוח שהיה בסלט. היא איבדה מייד את ההכרה וכעשרים דקות לא הגיע חמצן למוחה. אמא הועברה במצב קשה ביותר לבית החולים איכילוב ולאחר ארבעה ימים נקבע מותה. כמו אבא היא נקברה בשבעה בפברואר בהפרש של שנה, גם כן בקיבוץ מעלה החמישה. אמא הייתה בת תשעים ושתיים על סף תשעים ושלוש. הפעם הצלחתי להגיע להלוויה, שקודם לכן הספקתי עוד לבקר אותה בבית החולים, עת הייתה מונשמת. אני גם הראשון שראה אותה כבר לא בחיים

Posted on October 19, 2022October 14, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags banks, bureaucracy, consulate, death, Israel, בירוקרטיה, בנקים, ישראל, מוות, קונסוליה

הבירוקרטיה מנצחת

הבירוקרטיה ממשיכה לנהל את החיים שלנו. חשבתי שסיימנו את הבעיות הביורוקרטיות אך הן ממשיכות לצוץ ולמרר את חיינו. הזכרתי בטור הקודם כי לאחר מותי אמי, אחי ואני נדרשנו לטפל בצוואת ההורים, אך לאור הבירוקרטיה הכל הפך למסובך

הזכרתי עוד כי לאור דרישות בלתי הגיוניות של בנק הפועלים בישראל שמחזיק בחשבון הבנק של הורי, נאלצתי בסוף חודש אוגוסט לטוס לסן פרנסיסקו, כדי להשיג אישור של הקונסוליה הישראלית שם של חתימתי. הפגישה בקונסוליה הממוקמת בבניין משרדים במרכז העסקים של סן פרנסיסקו, נקבעה ליום שלישי (23 באוגוסט) לפני הצהריים. נאמר לי מראש כי אסור לי להביא תיק, מחשב או טלפון, ולכן לקחתי את המסמכים במעטפה. אחרי שעברתי תשאול בטחוני ארוך המתנתי לתורי במשרד. כעבור מספר דקות סימנה לי הפקידה לגשת לדלפק שילדה. הצגתי בפניה חמישה מסמכים משפטיים (בהם זה שעבור הבנק). כל שעליה היה לעשות הוא לאשר שאני חתמתי עליהם. תכננתי לגשת לסניף של פדקס שנמצא בסמוך לקונסוליה לשלוח את המסמכים מהאושרים לאחי בישראל. לתדהמתי הפקידה בקונסוליה הודיעה לי כי הם יבדקו את המסמכים במשך חמישה ימי עבודה, ורק לאחר מכן אוכל לקבל. טענותי כי אני צריך את המסמכים בדחיפות ועל הקונסוליה מוטל רק לאשר את חתימתי, לא הועילו. המתנתי לבואה של סגנית הקונסול שבדקה שאני הוא אני (מול הדרכון הישראלי שלי ותעודת הזהות), ואישרה את חתימתי. שאלתי גם אותה מדוע אינני יכול לקבל את המסמכים המאושרים לידי, והיא הסבירה כי על הקונסוליה לבדוק אותם לעומק. לא עזרו כל תחנוני ונאלצתי לקבל את רוע הגזרה. לאור כך שילמתי לקונסוליה עבור בדיקת המסמכים ועבור המשלוח שלהם מסן פרנסיסקו לביתי בוונקובר. כך שהתנהלות הקונסוליה גרמה לי עיכוב בשליחת המסמכים החתומים לישראל והדבר היה כרוך גם בהוצאות כספיות נוספות

חזרתי לוונקובר ב-28 באוגוסט ושוחחתי עם בנו של אחי שגר בניו ג’רסי. גם הוא נאלץ לאשר את חתימתו מול הקונסוליה הישראלית. הוא בחר לעשות זאת בקונסוליה בניו יורק. לתדהמתי לאחר שחתימתו אושרה הוא קיבל את המסמכים בחזרה לידיו, ובניגוד לקונסוליה בסן פרנסיסקו, הקונסוליה בניו יורק לא החזיקה במסמכים במשך חמישה ימים. זה רק חיזק את הרגשתי שהקונסוליה הישראלית בסן פרנסיסקו פעלה שלא כשורה, ואסור היה לה לבדוק את המסמכים, אלה רק לאשר את חתימתי ולהחזירם אלי מייד

למחרת הגעתי בחזרה לוונקובר, קיבלתי את המעטפה מהקונסוליה הישראלית, בהם חמשת המסמכים החתומים על ידי, שאושרו על ידיה. הלכתי מדי לסניף של פקדס הקרוב לביתי ושלחתי את המסמכים בדואר אקספרס לאחי בישראל. נאמר לי כי בתוך ארבעה ימים (עד ה-31 בחודש) אחי יקבל את המעטפה במשרדו בירושלים. שילמתי על השירות “המיוחד” של פקדס מאה שבעים וחמישה דולר. במשך הימים הבאים בדקתי באתר של פדקס את התנהלות משלוח המעטפה מוונקובר לירושלים. נדהמתי לראות שפקדס עבודת בחוסר יעילות, שגרם לעיכוב במשלוח הדחוף של המעטפה אחי למעלה מחמישה ימים תמימים. המעטפה נשלחה על ידי פקדס משדה התעופה של ונקובר למרכז של פדקס בממפיס טנסי. משם הועברה המעטפה למרכז של פקדס באינדיאנפוליס אינדיאנה. לאחר מכן המעטפה נשלחה לאירופה והגיעה מרכז פקדס בשדה התעופה שארל דה גול פריז. משם היא הועברה למרכז פקדס בקלן שבגרמניה. רק בשבת בערב המעטפה נחתה סוף סוף בנמל התעופה בן גוריון והוחזקה במתקן פקדס עד יום שני בבוקר, עד שהועברה לאחי. כאמור הבירוקרטיה מנצחת ובגדול

Posted on September 21, 2022September 22, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags banks, bureaucracy, consulate, death, Israel, San Francisco, בירוקרטיה, בנקים, ישראל, מוות, סן פרנסיסקו, קונסוליה

ביורוקרטיה קשה נוסח ישראל

במדינת ישראל הבירוקרטיה חוגגת ומקשה על החיים. לאחר מותי אמי, אחי ואני נדרשנו לטפל בצוואתה ובצוואה של אבא, ולוודא שהיא בוצעה כהלכה. אחי וחמשת ילדיו ואני יורשים את דירת ההורים בתל אביב, ואילו הכסף שהיה מונח בחשבון הבנק של ההורים יחולק בין אחי וביני. כביכול צוואה פשוטה אך לאור הבירוקרטיה הישראלית הכל הפך למסובך

להלן מספר דוגמאות שיבהירו את הבעיות שבדרך

בנק הפועלים ששם להורי יש את החשבון קיבל את כל החתימות של הילדים של אחי, של אחי ושלי. כיוון שאני גר מחוץ לישראל, עדיין לא ידוע לנו האם אם בנק הפועלים יבקש ממני גם אישור מהקונסוליה הישראלית, בנוסף לזה שהבאתי עורך דין ונוטריון בוונקובר. כיוון הליך הבדיקה של הבנק עלול להימשך שבועות ארוכים, החלטתי לטוס לסן פרנסיסקו כדי להשיג אישור של הקונסוליה הישראלית שם של חתימתי. אם הבנק אכן יבקש אישור זה בעוד מספר שבועות המסמכים יהיו כבר אז בידי אחי (לאחר שאשלח אותם אליו בדואר אקספרס)

חשבון נאמנות עורכי הדין של שני הצדדים בנוגע למכירת הדירה בתל אביב, אמור להיפתח בבנק לאומי. אחי קיבל מידע כי גם בנק לאומי יעלה דרישות כמו בנק הפועלים בנוגע לחתימות שלי. בנק לאומי בשלב מוקדם זה עדיין לא ביקש דבר ואחי לא מעוניין לעורר את המתים. צריך לקוות שעד מועד נסיעתי בתוך מספר ימים, נדע היכן אנו עומדים מול בנק זה. אם גם הם יבקשו אישור על חתימתי אוכל להביא אותו מהקונסוליה בסן פרנסיסקו, בדומה לאישור המיועד לבנק הפועלים. אם בנק לאומי לא יעדכן אותנו עד יום נסיעתי תהיה לנו בעייה קשה

עורכי הדין של רוכשי הדירה דורשים כמו שני הבנקים, שכל שבעת היורשים ימלאו טפסים ויחתמו עליהם במסגרת העברת מסמכים לטאבו. אני אמור לקבל מסמך כזה מאחי עד ערב הנסיעה, ואז אקח גם אותו לקונסוליה הישראלית בסן פרנסיסקו לקבל את האישור שלהם

עבור אלה שגרים בקנדה, השגת חתימות על מסמכים משפטיים שיוכרו במדינות אחרות מאוד מסובכת. זאת כיוון שקנדה לא חתומה על אמנת האג משנת אלף תשע מאות שישים ואחת. לכן בידי עומדות שתי אפשרויות. הראשונה – להחתים עורך דין ונוטריון מקומי על הטפסים. לאחר מכן לשלוח את הטפסים שלו לאישור ממשלת בריטיש קולומביה שנמצאי בעיר ויקטוריה. ולאחר מכן עלי לקבל גם את האישור של הקונסוליה הישראלית בטורונטו

לחילופין אני יכול לגשת ישירות לקונסוליה הישראלית בקנדה. תחילה חשבתי שעדיף לי לטוס שוב לישראל, להגיע לבנקים ומשרדי עורכי הדין השונים,  לחתום על כל המסמכים הנדרשים ולגמור הכל מול הפקידים הקטנים, בתוך חמש דקות. אך כיוון שזה יקר בטירוף ואין לי יותר כוח לטוס כל כך הרבה שעות, מדובר בפעם השלישית השנה, חשבתי תחילה לטוס לקונסוליה הישראלית בטורונטו. בגלל מגפת הקוביד, הקונסוליה בטורונטו לא מספקת בימים אלה שירותים לישראלים בונקובר. בסוף מצאתי רעיון טוב וזול יותר – הקונסוליה הישראלית בסן פרנסיסקו. הקונסוליה בסן פרנסיסקו, גם היא בגלל מגפתי הקוביד, לא מספקת בימים אלה שירותים לישראלים בסיאטל הסמוכה לוונקובר. לכן אני טס לסן פרנסיסקו. קבעתי כבר פגישה בקונסוליה הישראלית שם, ויש לי גם הזדמנות הזדמנות ראשונה לבקר לראשונה בעיר היפה הזו. מי היה מאמין שצוואה כה פשוטה אשר כוללת דירה אחת וחשבון בנק אחד תהפוך למסע בירוקרטי בלתי סביר, בלתי הגיוני ואף לא אנושי. חבל שבישראל זה קורה

Posted on September 14, 2022August 24, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags bureaucracy, death, family, Israel, ביורוקרטיה, ישראל, מות, משפחה

חמש שנים לעבודה מהבית

לפני חמש שנים קיבלתי אישור מהמנהלים הבכירים במקום העבודה שלי לעבור לעבוד מהבית. ארזתי את מעט החפצים שלי שהיו במשרד בדאון טאון ונקובר והעברתי אותם לביתי. חברת הובלה העבירה את הכל השאר, כולל: מחשב, שולחן למחשב עם שני מוניטורים, כיסא משרדי, מגירות על גלגלים ועוד.

לראשונה בחיי עבדתי מהבית בקביעות וזה מאוד מאוד מתאים לי. כמבקר החברה אני צריך שקט בסביבה, בזמן שאני עובד ובודק האם הכל נעשה בחברה כשורה. מכל מקום בגלל אופיי אני מעדיף תדיר לעבוד לבד, לא בקבוצות, לא בצוותים ולא עם אחרים. סוף סוף הגשמתי את רצוני ואני עובד מהבית וזאת עוד הרבה לפני מגפת הקוביד.

המשרד של החברה נמצא במרחק של פחות מחמש עשרה דקות הליכה מביתי, כך שאם אני צריך להגיע לפגישה או לדיון כלשהו, זה נמצא ממש קרוב אלי. ובעצם אני יכול ליהנות משני העולמות: לבצע את העבודה יומיומית שלי מהבית ולהגיע למשרד כשצריך.

אחרי הצבא עת גרתי בישראל: התחלתי לעבוד בדרך כלל במקומות עבודה שיותר קרובים לביתי בזמן שגרתי אז בירושלים. הדבר נמשך עת עברתי לתל אביב. גרתי במרכז העיר ומקום עבודתי תמיד היה במרחק הליכה קצר.

כשעברתי לוונקובר לפני שבעה עשרה וחצי שנים, במרבית הזמן אותו נוהג שלי נשמר. אני גר במרכז ומקום העבודה קרוב. במשך עשר השנים הראשונות כאן שכרתי דירה קטנה ברחוב בארקלי בווסט אנד בסמוך לסנטלי פארק. אחרי שבעה חודשים של חיפושים אחרי עבודה התחלתי לעבוד במחסן של חברה לאספקת תכשיטים. כל יום צעדתי למחסן במשך כ-45 דקות. את אותה דרך עשיתי בהליכה בחזרה לבית. לאחר מספר חודשים עברתי לחברה העוסקת בגבייה ותפקידי היה לחפש מידע ובעיקר מספרי טלפון של חייבים. (זאת, עקב התמחותי בחיפוש מידע ולאור העובדה ששימשתי עיתונאי בישראל במשך שנים רבות). כמובן שמיקומה של החברה היה בדאון טאון של ונקובר, ובמרחק של כעשרים דקות מביתי לכל היותר. עבדתי בחברת הגבייה למעלה משבע שנים ורק בשנה האחרונה שלי שם קרה שינוי מהותי. בגלל שינוי בבעלות בקרב בעלי המניות והעליה המהותית בשכר הדירה, החברה עזבה את הדאון טאון ועברה לעיר ברנבי הסמוכה לונקובר. המשרדים החדשים מוקמו בצפון ברנבי בסמוך לברנדווד מול. כיוון שאני לא מחזיק ברכב מאז שעברתי לוונקובר, נאלצתי כל יום לבזבז קרוב לשעה כדי להגיע לעבודה. הייתי נוהג ללכת ברגל עד תחנת הרכבת הקלה של סקייטריין, ברחוב בווררד. ומשם הייתי מגיע לתחנת הרכבת של ברנדווד מול בברנבי, והולך ברגל עוד מספר דקות עד למשרד.

זו הייתה השנה האחרונה שלי בחברת הגבייה. משם עברתי לעבוד בחברה המספקת הלוואות בסב-פריים למי שאינו יכול לקבל הלוואות מהבנק, בשל קרדיט גרוע. בחברה זאת אני עובד במשך למעלה משמונה השנים האחרונות ממש עד היום.

בחצי השנה הראשונה שלי: משרדי החברה היו ממוקמים במערב העיר (במקריות בקרוב למחסן התכשיטים בו עבדתי בעבר). לאחר מכן עברנו לשמחתי לדאון טאון, כך שהייתי צועד כיום יום כחמש עשרה דקות למשרד. לפני כשבע שנים עברתי לדירה משלי בצד השני של רחוב בארקלי, בסמוך לרחוב בווררד. שוב מדובר היה במרחק הליכה קצר של כחמש עשרה דקות מהבית למשרד. ולפיכך העיקרון שלי לעבוד קרוב לבית נמשך כמעט כל חיי בישראל וכן בקנדה.

כאמור לפני חמש שנים ממש שברתי את העיקרון של עצמי והתחלתי לעבוד מהבית. אני מקווה שזה ימשך לעד.

Posted on August 5, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags home, Israel, Vancouver, work, בית, ונקובר, ישראל, עבודה

נסיעה שנייה לישראל

חזרתי מנסיעה שנייה לישראל בסוף חודש מאי. בראשית חודש פברואר טסתי בדחיפות לישראל כיוון שאמי היתה מאושפזת במצב קריטי בבית החולים איכילוב שליד ביתה, לאחר שנחנקה מחתיכת תפוח שהיתה בסלט שאכלה. היא נפטרה לאחר מספר ימים ונקברה בדיוק באותו יום בו אבי נקבר, שנה קודם לכן. הנסיעה השנייה לישראל במאי בוצעה על ידי כדי לעזור לאחי להמשיך ולפנות דברים מדירת הורי, במקביל לחתימה על מסמכים שונים בפני עורך הדין של המשפחה. זו בעצם הפעם הראשונה מאז שעזבתי את ישראל לפני למעלה משבע עשרה שנים (בראשית שנת אלפיים וחמש), שאני מגיע לשני ביקורים בשנה. מודה אני שזה יותר מדי בשבילי. הטיסות הארוכות, השינויים בזמנים וכן באופי של שתי המדינות (ישראל וקנדה) מעייפים מאוד

הביקור הנוכחי בישראל היה קצר ונועד כאמור לטיפול בעניינים משפחתיים ולא מפגשים חברתיים. לכן לראשונה מאז עזבתי את ישראל, לא הודעתי מראש לאף אחד מחברי שאני מגיע. למעט אחי ואשתו, באותה סיבה לא פגשתי את שאר חברי המשפחה. כיוון שהספקתי לעמוד בכל המחויבויות ניצלתי את מספר הימים המועט שנשאר לי לפגוש מספר קטן של חברים קרובים. למרות ההיכרות הארוכה, אותה שפה (עברית) בה אנו מדברים, הרגשתי הפעם יותר מתמיד כמה אנו רחוקים זה מזה. אין ספק שהמגורים מחוץ לישראל, הפכו אותי לרחוק וזר מול מה שקורה במדינה, ובעיקר אצל אלה שגרים בה. אינני בטוח שהייתי היום יכול לגור בישראל. זו מדינה שהולכת ומשתנה תדיר ולצערי לכיוון הלא נכון

לפני שטסתי בחזרה לוונקובר הצלחתי להסתובב קצת ברחובותיה העמוסים לעייפה של תל אביב. ומה מצאתי: רעש קשה שחלקו נובע מבניית רכבת תחתית, פקקים אינסופיים ובעיקר ישראלים שלא אכפת להם מכלום. הם מדברים בטלפונים בכל מקום, מעשנים בכל פינה, צופרים נון-סטופ בעת הנהיגה הפרועה שלהם ועוד ועוד. בכל ביקור אני שם לב שגם בתל אביב כמות חובשי הכיפות הולך וגדל. הזכרתי זאת לבעלת בית קפה בכיכר מסריק והיא הגיבה במשפט אחד: “כמות הדתיים והבורים הולך וגדל”. כנראה שהיא צודקת

לאחרונה שמענו שהממשלה החילופית בראשות בנט ולפיד לראש הממשלה הנצחי – נתניהו, לא הצליחה במשימתה להחזיק קדנציה שלמה, ובחירות חדשות יערכו במהלך חודש אוקטובר. לפיכך יש סיכוי גדול שנתניהו שעומד למשפט על מעלליו הלא חוקיים, יחזור שוב לכס השלטון, לאחר שישב כבר על כיסא ראש הממשלה במשך כחמש עשרה שנים. זה הדבר האחרון שישראל צריכה כיום, וזה הדבר העיקרי שימשיך להזיק למדינה ולאזרחיה. נתניהו הוא מלך מלכי הפילוגים. בתקופת שלטונו ההסתה נגד גורמי אכיפת החוק ובית המשפט גדלה באופן משמעותי, כמו גם השסע בין האזרחים: דתיים מול חילוניים, ימנים מול שמאליים, ספרדים מול אשכנזים ויהודים מול ערבים

כשאני מסתובב כיום בישראל אני מרגיש זר לחלוטין. אינני מתחבר למה קורה במדינה, אינני אוהב את התנהגות הישראלים וסדר העדיפות שלהם. גם מבחינה תרבותית אני מרגיש כיום רחוק וזר. זה לא מתאים לי יותר. הישראלים הופכים יותר ויותר ללאומניים, ימנים ודתיים. במקום דו שיח יש יותר שנאה ואלימות מילולית (ולפעמים גם פיזית), במקום סדר יום חדש ובריא יותר למדינה ולאזרחיה: ישראל חוזרת לאחור והדת תופסת מקום מרכזי בחיים

כשעזבתי את תל אביב בטיסה בחזרה לוונקובר, נשמתי עמוקות וניסיתי לארגן את מחשבותי. למסקנה אחת ברורה הגעתי: בשנים הקרובות אינני מתכוון לחזור ולבקר בישראל

Posted on July 13, 2022July 7, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Canada, Israel, lifestyle, politics, travel, טיולים, ישראל, סגנון חיים, פוליטיקה, קנדה

שבע עשרה שנים בוונקובר בצל מותה של אמי

בדרך כלל אני זוכר היטב את היום בו נחתי בקנדה לאחר שעזבתי את ישראל, אך השנה לאור מות אמי, התאריך הזה לא בדיוק עבר בראשי. אני נחתתי בוונקובר בחמישה עשר בפברואר אלפיים וחמש ומאז אני כאן. מדובר כבר בלמעלה משבע עשרה שנים

כאמור לא “חגגתי” השנה בשבעה עשר בפברואר את יום השנה של בואי לונקובר, כיוון שאמי נפטרה בשישה בפברואר. הגעתי בטיסת חירום לישראל כדי להיות עימה בבית החולים, ולמחרת הגעתי היא נפטרה. כאילו חיכתה רק לבואי

לאחר השבעה בה הגיעו עשרות חברים, מכרים של אחי אמיר ושלי, וכמובן בני משפחה וכן חברות רבות של אמא ושכנות שלה, נזקקתי ליום מנוחה לעקל את כל מה שעבר עלי. ואז בשבוע השני והאחרון שלי בתל אביב, התחלתי לארגן את דירת אמי לקראת הפינוי. עברתי על אין סוף מסמכים, ספרים, חפצי אמנות ובגדים, כדי לבדוק מה חשוב ומה לא. מה להמשיך ולשמור ומה לתרום. לפיכך לא היה לי זמן ומקום לחשוב על השבעה עשר בפברואר – שכאמור הוא “יום השנה” שלי כאן בוונקובר

השנתיים וחצי האחרונות בוונקובר ובכלל היום קשות מנשוא ומאוד מאוד מסובכות. הקוביד שיבש לנו את החיים והפכנו כמעט לאסירים בבתים ובאזור. בראשית שנה שעברה איבדתי את אבי שמת בגיל תעשים וארבעה חודשים, מסובכים של קוביד. אבא היה חולה מאוד וידענו שהסוף מגיע. לא יכולתי להגיע להלוויתו בגלל מגבלות הקוביד, ולפיכך ראיתי אותה באמצעות זום

אחי ואני חשבנו אמא תוכל לחיות עמנו עוד שנים רבות לאור כך שמצב בריאותה היה מצויין, לאשה בגיל תעשים ושתיים. היא הצליחה להתאושש ממותו של אבא וזה דבר לא פשוט לאחר שבעים ואחת שנות נישואים. אמא חזרה לשגרת החיים שלה שכללה מפגשים עם הרבה מחברותיה, עם בני המשפחה, ספורט כמעט כל יום וקריאת ספרים

באחד הימים (בשני לפברואר) היא ירדה מדירתה לאכול סלט, נחנקה בפתאומיות מתפוח שהיה בו והסיפור שלה נגמר מהר מאוד. היא הועברה לבית החולים איכילוב ולאחר ארבעה ימים נקבע מותה

ועתה כשאני משחזר את מה שעבר עלי בשנים האחרונות ובעיקר בשנה האחרונה, בה נפרדתי תחילה מאבא ולאחר מכן מאמא, קשה לי לחזור לשגרת החיים הרגילה, ולחשוב על שבעה עשרה השנים שלי כאן – בונקובר

כל צורת החיים שלי השתנה עת עברתי מתל אביב לוונקובר. קודם כל בישראל עבדתי במשרה מלאה כעיתונאי בתחום התקשורת, וכיום כאן זה תחביב בלבד. בשמונה השנים האחרונות אני עובד בחברה שמספקת הלוואות למי שלא יכול לקבל אותן מהבנק, ותפקידי הוא המבקר

בארץ הייתי מוקף בני משפחה חברים וכמובן היו לי בנות זוג לתקופות ארוכות בחיי. השהגעתי לוונקובר היכרתי כאן רק חבר אחד שעזב את תל אביב מספר שנים לפני. לאט לאט הצלחתי להכיר אנשים וכיום יש לי גם כן (כמו בתל אביב) מספר חברים טובים, בהם ישראלים, יהודים קנדים ומקומיים

ומהיבט האישי: מזה ארבע שנים ושמונה חודשים, יש לי בת זוג קבועה שהגיעה לוונקובר מסין. וואנווי גרה כאן כשמונה שנים ובשנתיים האחרונות היא עובדת בממשלה הפדרלית. יש לנו חיי אהבה ושותפות טובה, קירבה גדולה והרבה עניין משותף – בעיקר בתחומי האמנות והתרבות. החיים שלנו ביחד טובים מאוד ואנו רק מצפים להמשך של עוד ועוד

לסיכום: אין לי על מה להתלונן בשבע עשרה השנים שאני גר בבית בוונקובר

Posted on May 18, 2022May 4, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Canada, COVID, death, family, immigration, Israel, הגירה, ישראל, מוות, משפחה, קוביד, קנדה
רכישות צבאיות על ידי ממשלת קנדה

רכישות צבאיות על ידי ממשלת קנדה

רכישה ראשונה: קנדה החליטה לרכוש את המטוס המפציץ החמקן אף שלושים וחמש

לאור פלישת רוסיה לאוקראינה הבינו בקנדה שיש להיערך ברצינות לאיומים שבדרך. ממשלת קנדה הליברלית בראשות ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, החליטה סוף סוף לרכוש מטוסי קרב אמריקנים חדישים. מדובר על המטוסים המפציצים החמקנים מסוג אף שלושים וחמש, מתוצרת לוקהיד מרטין. כך אישרה בהודעתה לעיתונות שרת ההגנה הקנדית, אניטה אנאנד. ממשלת קנדה העדיפה איפוא את המטוסים האמריקנים על פני מטוסי גריפן של חברת סאאב השבדית. המטוסים החדישים האמריקנים יחליפו את המטוסים הישנים של חיל האוויר הקנדי מסוג סי.אף שמונה עשרה. בעבר ממשלת קנדה השמרנית בראשות ראש הממשלה דאז, סטיבן הרפר, החליטה לרכוש את מטוסי הקרב האמריקנים המפציצים החמקנים החדישים. אך לאחריה ממשלת טרודו הורידה את הנושא מסדר היום שלה לפני למעלה משש שנים, כאמור עד ימים אלה. אין ספק שהמשבר החמור הנוכחי באוקראינה השפיע על ממשלת טרודו, שהודיעה כאמור על פתיחת המשא ומתן רציני עם היצרנית לוקהיד מרטין, לרכישת המטוסים היקרים

ממשלת טרודו תרכוש בסך הכל שמונים ושמונה מטוסים בסכום אדיר של כחמישה עשר מילארד דולר (אמריקני), עבור חיל האוויר הקנדי. בחודשים הקרובים צפויה להיחתם עסקת הענק בין הצדדים. בשלב ראשון יסופקו לקנדה שלושים וחמישה מטוסים מסוג האף שלושים וחמש, וזאת בתוך שלוש השנים הבאות

יצויין שבמקרה חירום צבאות ארצות הברית וקנדה יגנו במשותף על המרחב האוויר של שתי המדינות המקיימות יחסי שכנות ידידותיים הדוקים מאוד. ובמקרה כזה שתי המדינות יוגדרו כמדינה אחת

עם תחילת העבודה של יצור מטוסי המפציצים החמקנים אף שלושים וחמש, שהושקעו בו למעלה מארבע מאות מילארד דולר (אמריקני), גייסו האמריקנים שבע מדינות נוספות, שיתתפו בפרוייקט היוקרתי והיקר. מדובר במדינות הבאות: קנדה, בריטניה, איטליה, הולנד נורווגיה, דנמרק ואוסטרליה. תשע מדינות נוספות הבטיחו לאמריקנים לרכוש אף הן את המטוסים אף שלושים וחמש היקרים. מדובר במדינות הבאות: ישראל, בלגיה, פינלנד, גרמניה, יפן, פולין, סינגפור, דרום קוריאה ושווייץ

רכישה שנייה: אלביט מערכות תספק מערכת אווירית לצבא קנדה בסכום של כתשעה מיליון דולר אמריקני

חברת אלביט מערכות הישראלית אמורה לספק מערכת שליטה ובקרה לצבאי הקנדי, בסכום של כתשעה מיליון דולר (אמריקני). המערכת אמורה להציג תמונה אווירית מלאה ולאפשר תיאום יעיל ובקרה של כלי הטיס במרחב הקנדי. וכן תקשור ליישומים ולמערכות שליטה ובקרה קיימות של צבא קנדה. המערכת החדישה של אלביט מערכות שתסופק לצבאי של קנדה, תתמוך במשימות אוויריות ובפעולות צבאיות משותפות של פיקוד היבשה, פקיוד האוויר והפיקוד המשותף. המערכת האווירית מבוססת על מערכת צבא “יבשה” דיגיטלית שאלביט מערכות פיתחה לפני מספר שנים, ונמצאת בשימוש פעיל על ידי צה”ל

ממשלת קנדה בראשות ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, החליטה לרכוש את המערכת של אלביט מערכות הישראלית, במסגרת פרויקט שדרוג מערך התיאום האווירי של הכוחות הטקטיים. הצבא הקנדי יש לציין, רוצה כבר זמן רב מערכת דיגיטלית שתאפשר התמצאות מצבית במרחב האווירי, תוך תיאום אווירי משופר וניהול המערך שלו על ידי מטה הפיקוד הצבאי

יצוין כי אלביט מערכות זכתה לאחרונה במכרז ענקי של חיל האוויר של איחוד האמירויות, לאספקת מערכות הגנה מבוססות לייזר אינפרה אדום, ומערכות לוחמה אלקטרוניות – בסכום של חמישים ושלושה מיליון דולר (אמריקני)

במקביל אלביט מערכות זכתה לאחרונה במכרז נוסף גדול של חיל האוויר של בריטניה, לאספקת מערכות אלקטרוניות להגברת יכולות הלוחמה – בסכום של כמאה מיליון דולר (אמריקני)

Format ImagePosted on May 4, 2022May 4, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Canada, Canadian Air Force, Elbit Systems, fighter jets, Israel, Justin Trudeau, Lockheed Martin, military, United States, אלביט מערכות, ארצות הברית, ג'סטין טרודו, חיל האוויר הקנדי, ישראל, לוקהיד מרטין, מטוסי קרב, צבאי, קנדה

קוביד, ההורים נפטרו, מזג אוויר משוגע ומלחמה באוקראינה

בשנתיים האחרונות חוויתי אירועים קשים שכמעטו ולא היו כדוגמתם לאורך כשנות חיי, בישראלועתה בקנדה. כשאני חושב על מה שעבר עלי מאז חודש מרץ לפני שנתיים בדיוק, זה נראה לי הזוי- ממש מדע בדיוני

קודם כל החלה אז במרץ אלפיים ועשרים מגפת הקורונה לצבור תאוצה בכל העולם. תחילה שמענועל כך בסין ולא חשבנו כי המגפה יכולה להתפשט גם למערב ובעצם לכל העולם. אני זוכר היטב אתהנסיעה שלי לישראל לבקר את הורי בתל אביב, בסוף מרץ לפני שנתיים. מצד אחד הם רצו לראותאותי מצד שני חששו שמה אדביק אותם בקוביד, כיוון שטסתי מונקובר, עצרתי למספר ימים בברליןוהמשכתי משם לתל אביב

מאוד שמחתי שהצלחתי לראות את ההורים וכרגיל לשון אצלם בבית. לא שיערתי אז שזו שתהיהבעצם, הפעם האחרונה שאראה אותם פיזית. אבי כבר דעך מכל הבחינות, התקשה ללכת ואףהזיכרון שלו כבר לא היה טוב. לאחר זמן מה הבנו שהוא לקה בדמנציה

באותו שבוע קצר בתל אביב נפגשתי עם מספר חברים טובים עמם אני שומר על קשר שנים רבות, למרות שאני גר בוונקובר כבר שנים רבות. כן הספקתי באותם ימים בתל אביב אף להצביע בבחירותהכלליות בישראל, תוך תקווה להחליף את ראש הממשלה הנצחי של ישראל, בנימין נתניהו. זה לאקרה אז אלא רק לאחר כשנה

הביקור בישראל ישאר בזכרוני לזמן ארוך כי כאמור זו הפעם האחרונה שבה ראיתי את הורי

אני חזרתי לוונקובר בדיוק שבוע לפני שהשמיים נסגרו והופסקו הטיסות למספר חודשים. המגפההחריפה והחיים שלנו השתנו מקצה אל קצה. מי היה מאמין שתופעה מוזרה ולא מוכרת זו תימשךשנתיים תמימות. כל שגרת החיים השתנתה, הפסקנו לצאת למקומות ולצרוך תרבות, נצמדנולטלוויזיה, רכשנו מסכות, חומרי חיטוי לידיים ועוד מוצרים התקפים לעיתות של מגפות

עסקים רבים נפגעו קשות מהמגפה בהם מקום העבודה שלי – חברה המספקת הלוואות למי שלאיכול להשיג אותן באחד הבנקים המסחריים, בשל קרדיט גרוע. בזמן החופשי שנותר בידי והוא היהבשפע התחלתי לצעוד מדי יום שעות ארוכות ברחבי העיר ונקובר והסביבה. מכוני הכושר היוסגורים ולכן החלטתי שאני חייב להיות פעיל כדי לשמור על כושר סביר, וההליכות עשו את שלהן

בתחילה ראיתי איך ונקובר הפכה לעיר מתה, ולאט לאט לקראת הקיץ היא החלה קצת להתעורר, אם כי לא באופן שאני רגילים לו. למזלנו מחוץ בריטיש קולומביה נפגע פחות מהמגפה לעומתאזורים אחרים בקנדה, כך שהצלחנו לשמור על חיים שפויים פחות או יותר

בגלל המצב הקשה של החברה באני אני עובד נאלצנו לפנות לבית המשפט לקראת סוף שנתאלפיים, ולבקש הגנה מפני נושים. אני נרתמתי לעזור להנהלת החברה ושוחחתי ארוכות עם בעליאגרות החוב שלנו, כדי לעודד אותם לחתום על הסכם חדש, שיאפשר את המשך קיום החברה. אכןזה קרה ויצאנו לדרך חדשה, באישור בית המשפט, חברה רזה יותר, עם הרחבה פחות חובותועובדים, ועתיד שנראה טוב יותר

במקביל לקראת סוף אלפיים ועשרים מצבו הבריאותי של אבי הידרדר מיום ליום וחששנו ממהשעתיד לקרות. הוא נפל כל הזמן, הפסיק לקחת כדורים, זכרונו בגד בו, ומצבו החמיר. במהלךחודש בפרואר אלפיים עשרים ואחד הוא נאלץ להתאשפז בבית החולים איכילוב הסמך לביתו. שדםלצערנו נדבק גם בקוביד וידענו שהסיום מתקרב. הוא החזיק מעמד כשבועיים עד שנכנע למגפההקשה הזו. בגיל תשעים וארבעה חודשים הוא נפטר

אני לא הצלחתי להגיע להלוויה בגלל מגבלות הקוביד וראיתי את האירוע הקשה הזה באמצעות זום. לא היה זה פשוט לראות איך קוברים את אבא שלי כל כך מרחוק, באמצעות מסך המחשב

הורי היו נשואים שבעים ואחת שנים והיה מאוד קשה לאמא להתרגל לכך שאבא כבר לא איתנו. למרות החשש הכבד של אחי ושלי, אמא לאט לאט חזרה לעצמה ופיתחה לעצמה שגרת חייםחדשה ללא אבא. כנראה שהרצון האדיר שלה לחיות הוא שהוביל אותה. אמא למרות שמלאו להתשעים ושתיים המשיכה להיות מאוד פעילה מבחינה ספורטיבית, חברתית ותרבותית. האופיהאופטימי שלה עזר לה רבות, להמשיך ולחיות לבד. היא הצליחה לקבל עובדת זרה פיליפיניתשתעזור לה בעבודות הבית, וכדי שלא תרגיש בודדת בלילות. ניהלתי לא מעט שיחות טלפון עםאמא ושמחתי שהיא חוזרת לעצמה, צוחקת, נפגשת עם החברות שלה ועם בני המשפחה השונים. היא בחרה בחיים והחיים והכל נראה מתנהל כשורה

כאן בוונקובר עברנו אשתקד את הקיץ החם ביותר בתולדות בריטיש קולומביה ובעצם בקנדה. החוםהיה בלתי נסבל ולצערנו מאות קשישים וחולים נפטרו. אני לשמחתי יש לי מזגן בבית כך שיכולתילהמשיך בשגרת החיים הרגילה ולעבוד כרגיל. רק בערבים הייתי מוציא את האף החוצה

במהלך חודש נובמבר אשתקד חטפנו כאן מכה נוספת ממזג האוויר: כמות אדירה של שטפונותשגרמו נזק אדיר למחוז, הנאמד בכארבעה מיליארד דולר. כבישים, גשרים, בתים ותשתיות רבותנעקרו ממקום כמו אבנים של דומינו שנופלות אחת אחרי השנייה

אני נערכתי לנסיעה לישראל לבקר את אמי בסוף חודש נובמבר. בגלל תקנות הקוביד הקשות בכלמדינה, הכנתי מסמכים רבים, הצלחתי לקבל את החיסון השלישי של פייזר לפני הזמן ונרשמתילבצע בדיקות קוביד בוונקובר ובתל אביב. שבוע לפני הנסיעה נדהמתי לדעת שווריאנט חדש שלהקוביד – אומיקרון משתלט על העולם. אמי התקשרה אלי בבהלה והציעה לי לבטל את הנסיעה. ואכן זה מה עשיתי כי ידעתי שאחרת אאלץ לשהות בבידוד בחלק גדול של הנסיעה. זה היה מאודמעציב שאינני יכול לטוס ולבקר את אמא שהתאלמנה כתשעה חודשים קודם לכן

בינתיים החורף הגיע גם הגיע לוונקובר ולשם שינוי גם הוא היה קשה ביותר. לא זכור לי כבר הרבהשנים קור נוראי כזה ושלג ללא הפסקה

ואז נחתה עלי מכה נוראית נוספת: בראשית חודש פברואר אחי התקשר אלי בדחיפות והודיע לי כיאמא אושפזה בבית החולים ומצבה חמור ביותר. היא נחנקה מחתיחת תפוח בסלט שאותו היאאכלה. במשך עשרים דקות שהתהה ללא חמצן, כך שהבנו שנגרם למוחה נזק אדיר שאין לא תקנה

יצאתי בטיסת חירום לישראל והספקתי לראות את אמא מחוברת לכל הצינורות שבעולם באיכילוב. למחרת הגעתי לבית החולים מוקדם בבוקר ונתבשר לי שהיא נפטרה. אני זה שנאלצי לבשר לאחילשאר בני המשפחה על מותה של אמא. היה קשה להשתתף בהלוויה ולאחר מכן לשבת שבעהולקבל ניחומים, מבני משפחה, חברים וידידים רבים

אמא ואבא נקברו באותו יום בדיוק הפרש של שנה. בקיצור: איבדתי את הורי בתוך שנה תמימהאחד

לא הספקתי להתאושש ממותה של אמא ואז נחתה על כולנו מכה קשה חדשה: ולדימיר פוטיןהחליט שהוא רוצה לעצמו את אוקראינה ופתח במלחמה נוראית ומיותרת

אני מקווה שאחרי שנתיים הזויות אלה אוכל קצת לזכות בשקט ובשלווה וללא שום אירועים חריגים. זה כבר הספיק לי

Posted on March 16, 2022March 14, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags business, COVID, death, environment, health, Israel, parents, Ukraine, war, אוקראינה, בריאות, הורים, ישראל, מוות, מלחמה, סביבה, עסק, קוביד

נסיעה מקנדה לישראל בתקופת הקוביד

בימים אלה חזרתי לקנדה מנסיעה לישראל עייף ומותש. הוראות הקוביד במדינות השונות הפכו את הנסיעה לדבר מסובך, מורכב ובעיקר מעייף. כמובן שזה גם הרבה יותר יקר לטוס בימים אלה. יש לקוות שתקנות הקוביד יבוטלו ונחזור לשגרת חיים רגילה. לדעתי הגיע הזמן להתייחס לקוביד כמו אל כל זן חדש של שפעת. אי אפשר להמשיך במגבלות השונות שנה שלישית ברציפות. 

הצטרכתי לטוס מוונקובר לתל אביב בשל אשפוזה של אמי בבית החולים. לאחר מספר ימים שם היא נפטרה ואז נשארתי למסע הלוויה ופרק הניחומים. 

רכשתי כרטיס טיסה בקיי.אל.אם מהרגע להרגע והתענוג עלה לי לא פחות מאלפיים ארבע מאות דולר. יצאתי מיד לבצע בדיקת קוביד לפי דרישות מדינת ישראל והתשלום הוא גבוה במיוחד: מאתיים דולר. נדמה לי שקנדה היא המדינה היקרה ביותר במערב בכל הנוגע לבדיקות קוביד עבור אלה שטסים. כיוון שהתוצאות של הבדיקה הובטחו לי בתוך עשרים וארבע שעות לא יכולתי לצאת לכיוון ישראל בעשות הבוקר ולכן נשארה לי רק האופציה של החברה התעופה ההולנדית. 

בגלל הביקור החפוז החלטתי שלא לעשות צ’ק אין למזוודה ולקחתי עמי תיק מסמכים ומזוודה קטנה למטוס. למרות זאת נאלצתי לעבור בדלפק של קיי.אל.אם בשדה התעופה שלוונקובר, כדי שיאשרו את כל מסמכי הקוביד: תוצאה שלילית של הבדיקה, הטפסים עבור הכניסה לישראל ואישור שחוסנתי בקנדה כבר שלוש פעמים. 

לאחר הטיסה הארוכה שנמשכה למעלה מתשע שעות נחתנו באמסטרדם לעצירת ביניים. בדרך כלל אני יוצא מהשדה אל העיר לאור כך שיש לי כעשר שעות של המתנה עד לטיסה שיוצאת לתל אביב, אך הפעם החלטתי שלא לנהוג כך, כדי שלא אאלץ שוב לאשר את מסמכי הקוביד. 

הסתובבתי שעות בשדה, אכלתי לא מעט, שתיתי יין, התקלחתי ואף שכרתי חדר במלון שבטרמינל למספר שעות. למרות זאת נשארתי מאוד עייף, נמנמתי קלות בטיסה לתל אביב שיצאה בסביבות תשע בלילה. 

נחתנו בתל אביב בסביבות שתיים לפנות בוקר ולשמחתי שדה התעופה היה כמעט ריק בלילה שבין שישי לשבת. רצתי מייד לבצע בדיקת קוביד שנייה עבור ישראל, שעברה מהר יחסית והייתה הרבה יותר זולה מזו שעשיתי בוונקובר. 

יומיים לפני הטיסה בחזרה לוונקובר ביצעתי בתל אביב בדיקת קוביד נוספת, הפעם עבור הממשלה הקנדית. גם היא הייתה הרבה יותר זולה מאשר זו שעשיתי כאן. מילאתי את כל הטפסים הדרושים בעידן הקוביד: טופס יציאה מישראל וטופס כניסה לקנדה. עדכנתי גם את האתר של קיי.אל.אם בכל המסמכים הדרושים ובכן בתוצאת הבדיקה. 

עם זאת כשהגעתי לשדה התעופה בתל אביב נדרשתי שוב לאשרר את כל המסמכים. קיוויתי שזה הסוף לטירטורים בעידן הקוביד אך טעיתי בגדול. 

עם הנחיתה באמסטרדם נאלצתי שוב לאשרר את כל מסמכי הקוביד עבור קנדה. המתנתי בתור ארוך והפקיד רשם משהו על כרטיס עליה למטוס שלי. כשהגעתי לשער העלייה למטוס התברר שהפקיד לא הוסיף מדבקה המאשרת את המסמכים וצוות הקרקע סירב לאפשר לי להיכנס למטוס. נאלצתי שוב לחפש את אותו פקיד כאשר תור גדול של אנשים עמד לפניו. למזלי אשת צוות קרקע עזרה לי והעבירה לו מיד את כרטיס עלייה למטוס והוא הוסיף את המדבקה המיוחלת. רציתי במהירות לשער העלייה למטוס כי פחדתי שהטיסה תצא אל הדרך. 

עם הנחיתה בוונקובר נחתה עלי מכה נוספת: נתבקשתי באופן אקראי לעשות בדיקת קוביד נוספת, רביעית במספר בטיול זה. חוקי הקוביד עייפו אותי עד מאוד בנסיעת חירום זו. 

Posted on March 2, 2022March 10, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags COVID, family, flights, Israel, travel, vaccine, חיסון, טיסות, ישראל, לִנְסוֹעַ, משפחה, קוביד

Posts navigation

Page 1 Page 2 … Page 8 Next page
Proudly powered by WordPress