computers

מפגש בוונקובר

שגרירת קנדה בישראל, דברה לאיונס. (צילום: Twitter)

שגרירת קנדה בישראל, דברה לאיונס, נפגשה לאחרונה עם ראשי הפדרציה היהודית של ונקובר, נציגים של ארגונים יהודים ואנשי עסקים בוונקובר. השגרירה לאיונס כתבה בעקבות הביקור מכתב לפדרציה ובו אמרה בין היתר: “קנדה מאמינה בפתרון שתי המדינות והיא תמשיך לעבוד לקראת מטרה זו, כדי להשכין שלום בין בין ישראל לפלסטינים. לדברי שרת החוץ הקנדית לאור הכזרתו של נשיא ארה”ב” דונלד טראמפ, “מעמדה של ירושלים יבוא לידי פתרון רק במשא ומתן בין הצדדים. אנו ממשיכים במחויבות שלנו להשגת שלום במזרח התיכון, הכולל הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל”. אני עובדת מקרוב עם שגריר ארה”ב בישראל, דיוויד פדרמן, כדי שלקנדה יהיה תפקיד יעיל לתמוך בישראל ובפלסטינים, לצד הקולגות האמריקניים.

קדימה אחורה-אחורה קדימה: בית קפה בוונקובר אוסר להכניס מחשבים בסופי השבוע

בבית קפה בדאון טאון ונקובר החליטו לחזור אחורה ולעצור את הטכנולוגיה בסופי שבוע, כדי לאפשר לקהל הלקוחות כמו בעבר לנהל שיחות עם אחרים, במקום להמשיך ולהסתתר מאחורי הלפטופים שלהם.

הבעלים של קפה מוסאט ברחוב בורארד פינת רחוב הארווד, החליט בשבועיים האחרונים לשנות את המדיניות של המקום ולהנהיג טרנד ישן. מעתה נאסר על הלקוחות לבוא עם מחשבים ניידים בשבת ובראשון. במקביל חלות מגבלות על השימוש בווי פיי לחצי שעה בלבד. וזאת רק למי מהלקוחות שרכשו מוצרים בקופה. השימוש בווי פיי מעבר לכך אינו בחינם עוד בסופי שבוע. שלט על החלון בכניסה לקפה מזכיר ללקוחות להשאיר את הלפטופים בבית בשבת ובראשון.

מעבר לכוונה לאפשר ללקוחות לדבר אחד עם השני כמו פעם יש גם היבט עיסקי מאחורי המדיניות החדשה: לאפשר תחלופה גדולה יותר של לקוחות. לפני השינוי במדיניות רבים מהלקוחות שבאו עם מחשבים ניידים בשבת ובראשון העמוסים יותר, ישבו סביב השולחנות שעות רבות והתמקדו במסכים. המתבונן מהצד ראה “ים” של מסכים אלקטרוניים כאשר המשתמשים בלפטופים שלהם, פשוט הפכו את המקום למשרדם הפרטי, בזמן שאף אחד לא מדבר עם רעהו והמקום היה שקט להחריד. מעתה מאמין המנהל של בית הקפה, קולטר ג’ונס, כי התחלופה של הלקוחות תגבר ואף אחד לא יתפוס מקום לזמן רב מדי.

קפה מוסאט הפך כבר מזמן למוקד מפגש קבוע של רוכבי אופניים חובבים ומקצועים מרחבי העיר. ג’ונס חושב שהאיסור על שימוש במחשבים ניידים בסופי השבוע, יאפשר לקהל הלקוחות לנהל מפגשים של שיחות והתקשרות של אחד עם השני, בצורה נעימה יותר. הוא מציין כי הלקוחות אוהבים את השינוי המרענן ורבים יותר פוקדים את הקפה. רק מעטים כועסים והודיעו כי יחפשו לעצמם בתי קפה אחרים. והם אלה שבוודאי מסוגלים בעזרת המחשבים שלהם לכתוב ביקורת שלילית, על המדיניות החדשה של מוסאט, שלא מתאימה לאורח החיים “האלקטרוניים” שלהם.

בתי קפה נוספים בוונקובר בודקים מקרוב מה נעשה במוסאט, וגם הם שוקלים להנהיג את המדיניות החדשה-ישנה ולאסור על השימוש במכשירים האלקטרוניים בסופי שבוע. חלק מהם פנו למוסאט וביקשו לבדוק לפרטים את המדיניות החדשה שלהם.

בבתי קפה בערים אחרות בקנדה כמו טורונטו, מונטריאול והליפקס כבר נוקטים במדיניות דומה, ומגבילים את שעות השימוש במחשבים הניידים בסופי השבוע וכן בחגים, ואפילו גם בשעות אחר הצהרים העמוסות בימי השבוע הרגילים. חלק מבתי הקפה בערים אלה אף מונעים מהלקחות להטעין את הסלולות של הטלפונים הניידים שלהם. כך נעשה גם במדינות שונות באירופה בהן בריטניה ודנמרק, כאשר הטרנד הישן צובר תאוצה והלקחות מסתבר אוהבים זאת.

A technical love affair

I knew the printer wasn’t working when no typed pages flew out of its up-front opening where typed pages are supposed to fly out. Great! I spend a week feeding it $18 cartridges of yellow, magenta and black, and now that its appetite had been sated, no output. And, by the way, what marketing genius conceived of the scam where the color “black” demands yellow and magenta. It makes as much sense as filling your car with gas but the car won’t go unless you also buy a six pack of beer and two bags of potato chips.

Clearly, I needed a new printer. This clever machine announced its death in a dialect that even I understood. After some 10 years of service, it had gone to that junkyard in the sky where you could print black without magenta or yellow.

I needed a new printer. Even worse, I would have to properly introduce the printer to the computer. I’m a scribbler not an engineer. But then relief, as I thought of my great-grandchild in kindergarten. He was already 6 – he knew all about ’puters, as he called them. No, not a good idea – better my third-grade grandchild – much more experienced.

That thought cost me a quart of strawberry ripple ice cream, and alarm at his mature and loud vocabulary as failure followed failure. Then inspiration lightened the room as I thought of an engineering friend who loved key lime pie. My wife, who didn’t know a printer from a nuclear reactor either, had just made a key lime pie! What followed was the shortest marketing phone conversation on record.

“Henry, come on over and help me share a key lime pie.”

He came. Ate three pounds of key lime pie. We finished. The pie was as dead as the printer. Henry, though, full of pie, was – as I planned – in a jovial mood. I showed him around our house. And, somehow, we ended in the computer room.

“Hey Ted, the wire between the computer and printer isn’t connected.” (My third grader never noticed that! Public schools today are atrocious.) At this point, I hung my head and confessed the whole key lime pie inducement scheme. Nonetheless, my friend – what a friend! – jumped in the driver’s seat. He pushed buttons, tied wires, cursed, sweated. He condemned every printer you could imagine, as my chaste computer wouldn’t mate with the printer.

I didn’t get the whole picture but it had something to with it being a new printer and the ’puter having an old operating system. Such snobbery. It was age discrimination. That lousy printer should end up in court for rejecting the advances of my senior computer.

Not to worry, however. As in most fairytales – though this story is the absolute truth – we somehow found a happy ending. My friend, his forehead wet with frustration, mentioned that he saw another printer in my bedroom.

“Yeah, it’s an old one,” I said. “Somebody gave it to me.”

The word “old” rang in the room like a bell. His eyes lit up like he’d just drained a fifth of champagne.

“Go get it!” he screamed.

Sure enough, the old printer loved that old operating system. The two devices mated in front of our eyes. In fact, together they made this love story.

Ted Roberts is a freelance writer and humorist living in Huntsville, Ala. His website is wonderwordworks.com.

K-12 teachers learn coding

On Oct. 22, 200 teachers from across British Columbia and Ontario participated in Code Class, a one-day coding and computational thinking crash course.

The inaugural class was hosted by coding education experts Lighthouse Labs, which partnered with Kids Code Jeunesse, a nonprofit dedicated to empowering kids and teachers through code, and Computer Using Educators of British Columbia (CUEBC).

Code Class is a free, full-day workshop designed specifically for K-12 educators that aims to introduce educators to computational thinking and inspire them to bring code into the classroom. It supports teachers by removing barriers and fostering an understanding of computational thinking, technology and basic code.

Computational thinking is problem solving; it’s understanding larger structures with both human and technological systems. It could be as simple as following a recipe, or as advanced as coding a website. Computational thinking is to computers as astronomy is to telescopes; it’s about how people conceptualize information, and how they put those concepts into practise.

With the introduction of code into the new ADST (Applied Design, Skills and Technologies) curriculum across British Columbia, Code Class organizers believe that it is more important than ever to invest in teachers and to give them the tools and resources needed to bring code into the classroom.

“Lighthouse Labs is proud to support teachers across Canada,” said Jewish community member Jeremy Shaki, co-founder of Lighthouse Labs. “We believe that great education starts with great teachers and grows from there. The best solution for incorporating technology into the classroom is to provide teachers with the tools and resources they need to inspire their students.”

“By educating children with the tools needed to create and communicate within the 21st century, we are providing them with the skills needed to build their own future success,” said Kate Arthur, founder and co-director of Kids Code Jeunesse, which is based on the belief that coding is a basic literacy as important as reading, writing or math.

K-12 teachers of all subjects who attended the 2016 CUEBC conference could participate in the free-of-charge one-day workshop held at School District 43’s École Riverside Secondary School in Port Coquitlam. More than two dozen software developers from local technology companies mentored participants during the workshop, and no previous coding experience was required to attend.

Computational thinking already exists within some key aspects of teachers’ classrooms, said Jon Hamlin, president of CUEBC, an organization of volunteer teachers in the province dedicated to promoting the educational uses of technology in schools. “We hope to reframe their understanding of the subject, see how it connects in cross-curricular ways, and see computers and coding from a new perspective. Together with Lighthouse Labs, we aim to support all K-12 teachers in their adoption of the new ADST provincial curriculum.”

For more information about Lighthouse Labs, its approach to teaching web and mobile software development, and the courses it offers, visit lighthouselabs.ca.