Paris

חסן דיאב שוחרר

(צילום: justiceforhassandiab.org)

חסן דיאב שנחשד כי ביצע את הפיגוע בבית הכנסת בפריז בשנת 1980, שוחרר ממעצר בסוף השבוע. כך החליטו שני שופטים חוקרים של בית המשפט העליון בצרפת, שדחו את האשמות נגדו. דיאב חזר לקנדה והתייחד מחדש עם אשתו וילדיו. הוא ציין כי לא יתבע את ממשלת קנדה וכי הוא מבקש לחזור לימיו הקודמים.

דיאב נחשד באחריות לפיגוע בבית הכנסת הרפורמי (ברחוב קופרניק) ברובע ה-16 של פריז, בשמחת תורה (ב-3 באוקטובר 1980), בו נהרגו עורכת הסרטים בטלוויזיה הישראלית עליזה שגריר וכן שלושה אזרחים צרפתים. בנוסף ארבעים ואחד איש נפצעו. הפיגוע שנחשב אז לגדול ביותר נגד מטרה יהודית מאז מלחמת העולם השנייה, בוצע באמצעות מטען חבלה במשקל 10 ק”ג שהונח בתוך תיק, שהוצמד לאופנוע שחנה בסמוך לבית הכנסת. המטען הופעל זמן קצר לפני תום התפילה. ב-2007 בסיוע של המודיעין הגרמני והישראלי, אותר החשוד בפיגוע חסן דיאב בקנדה (לאחר שקודם לכן התגורר במשך שנים בארה”ב). דיאב הגיע לקנדה ב-1993 לאחר שקיבל אזרחות מקומית.

שני השופטים קבעו שהראיות נגד דיאב חלשות ולכן אין מקום להעמידו למשפט. התביעה הצרפתית הגישה מייד ערעור לבית המשפט נגד ההחלטה, וצפוי שגם נציגים משפטים של קורבנות האירוע ילכו בעיקבותיה ויבקשו לקיים לדיאב משפט.

דיאב (64) הוא אזרח קנדי יליד לבנון (בירות). בקנדה הוא שימש פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת אוטווה. דיאב נאבק במשך שנים בממשלה הקנדית שעצרה אותו ב-2008 בשל החשדות החמורים נגדו. לטענת הצרפתים הוא היה חבר פעיל בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין. מאז היה נתון לפיקוח ע”י השלטונות הקנדים (צמיד אלקטרוני הוצמד לרגלו) עד שהוסגר לצרפת לפני כשלוש שנים (באוקטובר 2014). מאז שהגיע לצרפת הוא שהה בכלא שמור בפאתי פריס.

לטענת התביעה הצרפתית דרכונו של דיאב נמצא בידי חברי החזית העממית לשחרור פלסטין ששהו באיטליה, שלושה ימים אחרי הפיגוע. ממצא זה הביא למעצרו. דיאב טען להגנתו כל הזמן כי הוא חף מפשע וכי בעת הפיגוע הוא היה סטודנט באוניברסיטת בירות. הוא ציין כל העת כי שלטונות צרפת בילבלו בינו ובין מישהו אחר.

ארגון הגג של יהודי צרפת כינה את החלטת השופטים לשחררו “שערורייתית וחסרת אחריות, וכן עלבון לקורבנות הפיגוע ונבי משפחותיהם”. לדברי ראשי הארגן שחרורו של דיאב יתפרש על ידי רבים ככניעה למעשי הטרור.

לטענת ערוץ 7 דיאב אמור היה להישאר בצרפת כיוון ששוחר למעצר בית בלבד על ידי בית המשפט. דרכונו היה שמור בבית המשפט בפריז אך הוא הצליח להוציא דרכון זמני משגרירות קנדה והמריא מייד לאוטווה.

אונר”א: קנדה תמשיך לתמוך בסוכנות בניגוד לארה”ב

קנדה מתכוונת להמשיך ולתמוך כספית באונר”א (סוכנות הסעד והעבודה לפליטי פלסטין), בניגוד לארה”ב. זאת לאור החלטת הנשיא דונלד טראמפ. ארה”ב ציינה כי תקטין במחצית את התמיכה הכספית בסוכנות. בשלב ראשון ארה”ב תכננה השנה להקציב לארגון כמאה עשרים וחמישה מיליון דולר, אך בפועל יועברו רק כשישים מיליון דולר. עד כה ארה”ב נחשבה לתורמת הגדולה ביותר של אונר”א (מימנה כ-30 אחוז מהתקציב הכולל), והיא הייתה מעבירה לה מדי שנה כשלוש מאות מיליון דולר. ואילו קנדה העבירה לארגון כחמישים מיליון דולר בשנתיים האחרונות, וכאמור היא תמשיך לעשות זאת גם בעתיד.

אונר”א פתחה במבצע לגיוס לא פחות מחמש מאות מיליון דולר לשם הבטחת השירותים שהיא מספקת לפלסטינים בשטחים, בעזה, ירדן, לבנון וסוריה.

Bright lights to end year

Canadians have been in an uncharacteristically self-congratulatory mood lately over our national response to the Syrian refugee crisis. The federal government has come through on behalf of thousands of people fleeing the catastrophic violence in Syria, with the prime minister and what appeared to be most of his cabinet showing up personally to greet the first arrivals. Perhaps more impressive still has been the mobilization of ordinary Canadians to sponsor and aid refugees, with synagogues, churches, community groups, neighborhoods and individuals stepping up to help. In contrast with the response from many in the world, including the Gulf states and divisive figures like Donald Trump, Canadians should be rightly proud of our collective response.

Certainly there are concerns among some Canadians about the newcomers. The idea that “radicalized” individuals could slip in under the guise of humanitarian status is frequently mooted. More likely is the potential that some refugees may carry with them ideas about women, Jewish people, gay people or others that are not consistent with this country’s norms. This is not something to gloss over. We should be aware of it and ensure that, along with our clearly demonstrated willingness to offer a heart-felt welcome to the refugees, we also model for them other Canadian ideals, including respect for difference. The fact that the groups sponsoring refugees are themselves representative of Canadian diversity should be a good head start in this regard.

The joyous welcome we have witnessed is an uplifting way to draw 2015 to a close. This has not been a year filled with happy news, yet the last few weeks have brought us several encouraging lights in the midst of the winter’s darkness.

In Paris last weekend, 195 countries made an historic step toward reining in the carbon emissions that are causing climate change. These two issues – refugees and the climate – are not unrelated. Scientists and other warn that if something significant does not change quickly, the world will be awash in populations struggling against each other for arable land, potable water and habitable space. It is a daunting prospect, put mildly, and events in Paris suggest the world may finally be taking the danger seriously. Of course, we have made false promises before. Again, we may have reached a moment of truth where the arc of history is bending toward repairing the damage we have done to the world.

There has been another very significant development in recent days. The rapprochement between the Jewish people and the Catholic Church that began five decades ago took a very major and substantive leap forward with remarks by Pope Francis and the release of a landmark statement by the Vatican.

Catholics, the document states, are obligated to demonstrate their faith in Jesus to all people, including Jews, but the Catholic Church “neither conducts nor supports” missionary initiatives aimed toward Jews. From the perspective of 2,000 years of Christian doctrine that situates the Catholic Church and Christianity as the preemptive successor religion to Judaism, this is a revolution. It is the antithesis of the sort of language and ideas that have caused incalculable strife for Jews in Europe and other primarily Christian lands. It suggests that the leadership of the church, once deemed infallible and all-knowing, admits that some things are unknowable. The Christian dictum that eternal life requires belief in and dedication to Jesus as the messiah is neither negated nor affirmed by this new statement, deeming it “an unfathomable divine mystery” that salvation can come only through Jesus while the church also affirms the biblical covenant between God and the Jewish people, the Vatican says.

“While affirming salvation through an explicit or even implicit faith in Christ,” the Vatican document says, “the church does not question the continued love of God for the chosen people of Israel.”

The Pope has repeatedly made friendly gestures to the Jewish people, rejecting millennia of hostility and continuing a trajectory of reconciliation begun in the 1960s with the Second Vatican Council.

These three developments – the welcoming of refugees to Canada, the recognition that we must care for our planet for its and our survival, and an historic reappraisal of the relationship between Christianity and Judaism – seem like pleasant things to reflect on as we close out a year in which bright lights are a welcome respite.

We stand …. together

There has been an outpouring of grief and solidarity since the terror attacks in Paris a week ago. At some point, though, people began to ask why there was not a parallel response to the terror attack the previous day in Beirut, or the sadly frequent but remarkably similar incidents in various flashpoints in Asia and Africa recently. And what about the ongoing knifings and vehicular attacks against Israelis? Are some victims more important than others? Are some acts of violence more justifiable?

For comfortable people in Western societies, the Paris attacks remind us that violence can come to where we live – even though we don’t live in a place normally associated with such mass killings. Yet losing a loved one is no less painful because you live in a war zone. We should not allow ourselves to become numb to murder simply because of where the victims live, the color of their skin, their religion or nationality.

But current events have become far more fraught because of the perpetrators in Paris. Early reports suggest at least one of the murderers entered Europe amid the throngs of legitimate refugees streaming in recently. This will have damning consequences for the millions of persons displaced by war in Syria, Iraq and elsewhere in the region.

And the violence has reverberated to Canada. A mosque in Peterborough, Ont., was set ablaze, almost certainly an act motivated by a disordered response to events in Paris.

We should stand with victims of violence everywhere, whether in Peterborough, Paris, Lebanon or Jerusalem.

הזדהו עם הקורבנות פיגועי הטרור שפקדו את פריז

אזרחים של ונקובר הגיעו לבניין בו ממוקמת הקונסוליה הצרפתית ברחוב פנדר בדאון טאון, עמדו דקת דומיה בכניסה, הניחו זרים ותמונות של פריז, והדליקו נרות נשמה. (צילום: Roni Rachmani)

קנדיים מזדהים עם קורבנות פיגועי הטרור הקשים שתקפו את פריז

אזרחים רבים של קנדה הביעו זעם וכעס והזדהו עם הקורבנות פיגועי הטרור הקשים שפקדו את פריז, ביום שישי האחרון. יש שהגיבו באמצעי המדיה השונים ואילו אחרים שפקדו מוסדות צרפתיים או כאלה שמזוהים עם צרפת, ועמדו דקת דומיה לידם לזכר הקורבנות שניספו בפיגועים.

אזרחים של ונקובר הגיעו לבניין בו ממוקמת הקונסוליה הצרפתית ברחוב פנדר בדאון טאון, עמדו דקת דומיה בכניסה, הניחו זרים ותמונות של פריז, והדליקו נרות נשמה. פעילויות דומות התקיימו בכל רחבי קנדה. מבני ציבור רבים הדליקו נורות בצבעי הדגל הצרפתי ודגלי קנדה הורדו לחצי התורן.

רמת הכוננות הבטחונית בקנדה הוגברה והמשטרה הפדרלית (האר.סי.אם.פי) פועלת בשיתוף עם סוכנויות הביון והריגול הקנדיות, וסוכנויות משטרה אחרות, למניעת אפשרות של פיגועי טרור מקומיים. עם זאת בשלב זה לא התקבל שום מידע ממשי על אפשרות של פיגועי טרור בקנדה.

במקביל הוגבר הלחץ על ראש הממשלה החדש מטעם הליברלים, ג’סטין טרודו, לחזור בו מהחלטתו להפסיק ולהפציץ מטרות של דאע”ש בסוריה ועיראק. כידוע טרודו הודיע חד משמעית בקמפיין הבחירות שלו שאם יבחר לראשות הממשלה, הוא יחזיר את מטוסי חיל האוויר הקנדי הביתה, והצבא יתמקד רק באימון כוחות צבאיים מקומיים שנלחמים בדאע”ש. טרודו עוד הודיע שהממשלה תגביר את העזרה ההומנטרית למדינות ואזרחים שסובלים מהלוחמה במזרח התיכון.

אליפות העולם בכדורגל לנשים שהתקיימה בקנדה: הנבחרת נכשלה אך הקופה התעשרה

נבחרת הנשים הלאומית של קנדה בכדורגל נחלה כשלון צורב באליפות העולם המונדיאל, שנערכה בחודשים יוני ויולי בקיץ. עתה מברר כי מהבחינה הכספית המונדיאל הכניס לקופתה של קנדה סכום שיא של 493.6 מיליון דולר. הסכום כולל גם את המונדיאל לנשים על גיל 20 שנערך בחודש אוגטס אשתקד באדמונטון, טורונטו מונטריאול ומונקטון. ההכנסות משני הטורנירים היו גבוהות בשיעור של 46 אחוז המתחזיות המוקדמות שפורסמו בחודש פברואר אשתקד. הנתונים מתפרסמים על ידי ההתחדות לכדורגל של קנדה שנעזרה בחברת המחקר ‘סטים פרו’.

משחקי המונדיאל לנשים שהתקיימו בשש ערים: ונקובר, אדמונטון, ויניפג, אוטווה, מונטריאול ומונקטון. מספר הצופים בששת האצטדיונים הגיע לשיא מבחינת אליפות הנשים ועמד על 1,353,506. הצלחתה של נבחרת ארצות הברית בטורניר שבו היא זכתה, הביאה כמאה אלף אוהדים אמריקנים שחצו את הגבול לקנדה, לצפות במשחקים. אין ספק האמריקנים היוו את אחד הגורמים המשמעותיים בהכנסות הגבוהות של המונדיאל. גם אחוזי הצפייה במחשקים בטלוויזיה והשימוש במדיה החברתית בעת הטורניר שברו שיאים.

אורבנקורפ מטורונטו פרסמה טיוטת תשקיף להנפקת אג“ח בתקופה הקרובה

חברת אורבנקורפ (בבעלות אלן ססקין) הפעילה בתחום הנדל”ן בטורונטו פרסמה בימים אלה טיוטת תשקיף להנפקה ראשונה לציבור של אגרות חוב. ההנפקה תתקיים בתקופה בשבועות הקרובים והחברה מקווה לקבל דירוג מקומי.

ססקין פועל בתחום הנדל”ן במשך יותר משלושים וחמש שנים וחברתו אורבנקורפ פעולת בתחום הנדל”ן בטורנטו יותר מעשרים וארבע שנים. החברה נחשבת לאחת הבולטות בעיר, היא פועלת בעיקר במרכז טורונטו ועוסקת בפיתוח, שיווק פרוייקטים למגורים, בהשכרה של נכסים מניבים וכן בייזום והפעלה של מערכות גיאותרמיות בפרוייקטים שהיא בנתה. אורבנקורפ בנתה עד היום לפחות חמשת אלפים וחמש מאות דירות מגורים, והיא פעילה כיום בשנים עשר פרוייקטים שונים. בין השנים 2012 ו-2014 הרווח הנקי המצרפי של החברה עמד על כשלושים וארבעה מיליון דולר. אורבנקורפ צופה כי בין השנים 2016 ו-2018 יגיעו הכנסותיה לכשלוש מאות ותשעים מליון דולר, והרווח המצרפי הגולמי צפוי להגיע לכשבעים מיליון דולר.