Byline: Roni Rachmani

(מוזיאון העם היהודי L.11730)

כמחצית מהיהודים שחיים בוונקובר ובאזור אינם שייכים לשום קהילה דתית. הקהילה של ונקובר גדלה במהירות רבה, החיים היהודיים התוססים מנוהלים על ידי הפדרציה היהודית של ונקובר רבתי. יש מערכת חינוך יהודית ענפה הכוללת עשרה גנים, שלושה בתי ספר ונקובר היברו אקדמי, תלמוד תורה יסודי ותלמוד תורה תיכון, וכמה בתי ספר ערב ובתי ספר של יום ראשון: בית ישראל, אור שלום, בית הספר של בית הכנסת שלום, בית מדרש תורת חיים במערב ונקובר, בית תקווה, ביתה ספר היהודי ריצ’מונד ועץ חיים. שלושת האחרונים בעיר ריצ’מונד הסמוכה לוונקובר. הכולל הקהילתי של ונקובר רבתי, שנמצא בבית הכנסת עץ חיים, מקיים הרצאות וסמינרים ביהדות בכל אזורי ונקובר. קורסים בעברית לומדים במיני אולפן קיץ. ארגוני נוער וסטודנטים כוללים בני ברית והילל, קרן עבור סטודנטים יהודיים באוניברסיטת קולומביה הבריטית ואוניברסיטת סיימון פרייזר, שתיהן בוונקובר, וכן מכללות אחרות באזור. יש עוד ארגוני נוער: הבונים דרור, תנועה ציונית, קדימה, מועצת הנוער היהודי, הועידה הלאומית לנוער תנועת הנוער של בית הכנסת שלום ותנועת הנוער של בני ברית.

בתי הכנסת בוונקובר משקפים מגוון רחב של תנועות וזרמים יהודיים: בית המדרש בני יעקב (אורתודוכסי), בית הכנסת הספרדי היחידי במערב קנדה, חנך מבנה חדש בחודש יוני אלפיים וארבע. בית ישראל (קונסרבטיבי), הראל (שוויוני-קונסרבטיבי) במערב ונקובר, ברוח התנועה הקונסרבטיבית. לובביץ’ של מחוז קולומביה הבריטית (חסידי). אור שלום (רקונסטרוציוניסטי), שייך לתנועה לתחייה יהודית; שוחרי צדק (אורתודוכסי), שייך לקהילה האורתודוכסית הגדולה בוונקובר, מקיים תפילות יומיות, ונוכחות רבה מאד בתפילות יום השבת; בית לואיס ברייר (אורתודוכסי); שלום (רפורמי), נחנך בשנת אלף תשמע מאות שבעים ושש, בית הכנסת הרפורמי הראשון במערב קנדה. וכן שערי תפילה (מסורתי).

בוונקובר פועלים ארגונים יהודיים רבים. נזכיר אחדים: הקונגרס היהודי הקנדי אזור האוקיינוס השקט, ועדה לענייני ישראל קולומביה הבריטית, המרכז לענייני ישראל והיהודים בקנדה. הקשרים בין הקהילה היהודית בוונקובר לבין ישראל נשמרים בין היתר הודות לסניפים מקומיים של אגודות הידידים הקנדים של אוניברסיטאות ישראליות ומוסדות מחקר והשכלה גבוהה וגם מוסדות רפואה, תרבות והומניטריים.

שירותי הקהילה כוללים סוכנות לשירותי משפחה, אגודת עזרה, ומרכז שלום של מחוז קולומביה הבריטית למידע, הפנייה ומתנדבים. הקהילה פיתחה תכנית סיוע לנזקקים, יד ביד מועצה לטיפול בעוני, אגודת דיור ללא מטרת רווח, ומפעילה תכניות לאזרחים קשישים: מועצה לקשישים ואנשים עם מוגבלויות, וגם ארגונים, מועדונים, ואגודות לחברי הקהילה הקשישים: מרכז יום לקשיש לחיים, קשישי בית הכנסת שלום, קשישי הר-אל מערב ונקובר, קשישי שלום עליכם של מוסד פרץ ונקובר ועוד. מועדון טיולי טבע, מועדון פנויים ופנויות וקהילה עבור הפנויים והפנויות. שירותי סיוע למהגרים יהודים ולימודי אנגלית למהגרים למען שילובם של מהגרים יהודים בקנדה. יש גם כמה ארגוני נשים: נעמ”ת קנדה, מועצת הדסה-ויצ”ו ונקובר, נשות אמונה קנדה, מועצה לאומית לנשים יהודיות, ארגון נשים לסיוע של בית לואיס ברייר, וג’ואיש וומן אינטרנשיונל.

על הפעילות התרבותית מופקדים כמה ארגונים, ביניהם מרכז פרץ לתרבות יהודית חילונית, החברה ההיסטורית היהודית של קולומביה הבריטית וארכיבי הקהילה, שמוציאים את כתב העת של החברה ההיסטורית היהודית של קולומביה הבריטית, המוסד הגניאלוגי היהודית ופסטיבל הסרטים היהודי ונקובר, שנוסד בשנת אלף תשע מאות שמונים ותשע. יש שני ארגונים המוקדשים לזכר קורבנות השואה: מרכז השואה לחינוך וזיכרון ובו ארכיון אור קולי של עדויות , מקיים פעילות חינוכית , והארגון המערבי של ניצולי השואה משפחות וידידים. קמפוס הקהילה היהודי ע”ש הארי וג’נט וייברג בו שוכן המרכז הקהילתי של ונקובר רבתי וגם הספרייה הציבורית ע”ש יצחק וולדמן. תקשורת יהודית: יחד, פדרציה יהודית למגזין של ונקובר רבתי, ג’ואיש ווסטרן בולטין הנקרא כיום הגו’איש אידיפנדט, ומדריך לחיים היהודיים בקולומביה הבריטית.

המרכז יהודי במשנות הששים
(מוזיאון העם היהודי L.11532)

 סניף הדסה ונקובר התחיל לפעול באלף תשע מאות ועשרים. מרפאת טיפת חלב ללא תשלום נוסדה על ידי מועצת הנשים היהודיות שבע שנים לאחר מכן. באלף שתא מעות ארבעים ושש נפתח בית האבות הראשון היהודי, בסיוע תרומתו של הקומיקאי אדי קנטור. באלף שתע מאות שישים ושמונה הורחב בית האבות ושינה שמו לבית אבות ובית חולים ע”ש לואיס ברייר, יליד רומניה, מן המתיישבים הראשונים והמצליחים. ארגונים אלה סייעו רבות למהגרים יהודים חדשים בכסף, בגדים, במזון ובמגורים, ועזרו להם להשתלב בחיי הקהילה ובחברה הקנדית. בית עלמין יהודי חדש נפתח באלף תשע מאות עשרים ותשע. סניף קולומביה הבריטית של הקונגרס היהודי הקנדי התחיל לפעול בוונקובר בשנת אלף שתע מאות ארבעים ואחת.

בין שתי מלחמות העולם האוכלוסייה היהודית בוונקובר גדלה פי שלושה, בעיקר בשל הגירה. היהודים שיפרו את מצבם החברתי והכלכלי, רבים נהיו עצמאיים, סוחרים מצליחים. רבים יכלו לעזוב את אזור סטראטקונה ולעבור לשכונות חדשות יותר, של מעמד בינוני.

היהודים בוונקובר הצטרפו לתנועה הציונית בין הראשונים, וכבר בתחילת המאה העשרים נוסד שם ארגון ציוני. בשנות השלושים עמד בראש התנועה הציונית רבי י.ל.זלוטניק, יליד פולין. עוד בפולין היה פעיל בולט בתנועת המזרחי, היגר לקנדה ונהיה לראש המזרחי בקנדה. זלוטניק כיהן כרב של הקהילה האורתודוכסית בוונקובר במשך ארבע שנים החל מאלף תשע מאות שלושים ארבע, ואחר עלה לישראל.

בשנות מלחמת העולם השנייה השתתפה הקהילה היהודית במאמץ המלחמתי של קנדה. יהודים רבים התגייסו לצבא הקנדי, וכמו כן הקהילה פעלה למען יהודי אירופה. ייסודה של מדינת ישראל התקבל בברכה ובשמחה. לא זו בלבד שתמכו במדינה הצעירה תמיכה כלכלית ומורלית, עשרים ושבעהבחורים אף התנדבו לשרת בצבא במלחמת השחרור. אחד מהם, ראלף מוסטר, טייס ששירת בחיל האוויר המלכותי הקנדי, נהרג במלחמה.

אחרי מלחמת העולם השנייה גדלה האוכלוסייה היהודית בוונקובר. פליטים ומהגרים יהודים הגיעו מכל העולם. השתלבותם המוצלחת תרמה להתגבשותה של קהילה מגוונת ורב-תרבותית. מועצת הנשים מילאה תפקיד חשוב בקליטת גלי הפליטים. באלף תשע מאות ארבעים ושמונה הגיעו קבוצות ראשונות של ניצולי שואה, כולל ארבעים ושבעהיתומים. היו גם פליטים מעירק שהגיעו בתחילת שנות החמישים, יהודים מהונגריה, שנמלטו מהפרעות שאחרי המהפכה ההונגרית של אלף תשע מאות חמישים ושש, אחר כך יהודים מצ’כוסלובקיה שתיי שערה שנה לאחר מכן. ולאחרונה, בשנות התשעים – יהודים מהבלקן שנמלטו מאימי המלחמה ביוגוסלביה לשעבר. ונקובר משכה אליה הרבה יהודים מאזורי מזרח קנדה, מגמה זו התחזקה בעשורים האחרונים של המאה העשרים, וגם מהגרים מארצות הברית, ברית המועצות לשעבר, דרום אפריקה, ישראל ודרום אמריקה.

המעבר לשכונות מגורים חדשות ולפרברים הביא עמו שינוי במרכזי הפעילות היהודית בעיר. מרכז יהודי התפתח משנות הששים ברחוב אוק. באזור שלושה בתי כנסת, מרכז קהילתי, בית ספר, בית אבות ובית חולים, והרבה חנויות מזון וספרים יהודיות. אולם, רוב היהודים מפוזרים בכל רחבי העיר. אירועים אנטישמיים נדירים מאד בוונקובר. במלחמת העולם הראשונה, וגם בשנייה, יהודים בעלי שמות עם צליל גרמני עוררו לעתים התנגדות. בשנות השמונים של המאה העשרים, ובתחילת שנות התשעים, היו מעשים ספורדיים של ונדליזם כלפי מוסדות קהילתיים, הגרוע ביניהם היה שריפת בית הכנסת שלום. בתחילת שנות האלפיים דווחו מעשים נוספים נגד יהודים, מצד האוכלוסייה המוסלמית ההולכת וגדלה בעיר.

תחילת שנות האלפיים היו בוונקובר רבתי חמש-עשרה קהילות יהודיות, מקשת מאד רחבה של תנועות וזרמים. הקהילות הקונסרבטיביות הן הגדולות ביותר, אחריהן באות קהילות רפורמיות, ואילו החרדים וחב”ד הם מיעוט מסור.

אלמוני מחוץ לאחת מחנויות החייטות של גברת אן סניידר, בערך 1915.

(מוזיאוןהעםהיהודי L.21938)

המזכיר הראשון של קהילת עמנואל היה אדוארד גולד. שנים רבות עמד בראשה שמואל גינצבורגר, יליד שוויץ, אשר הגיע לוונקובר באלף שמונה מאות שמונים ושבע. הוא עסק בנדל”ן, עסקים וביטוח, ועוד בנעוריו סחר עם תושבים של קנדה בחוף השקט. גינצבורגר היה חבר מועצת העיר מערב ונקובר, וגם קונסול בשוויץ. אולם רק בשנת אלף תשע מאות שישים וחמש נוסדה בוונקובר קהילה רפורמית של ממש. עוד אישיות ראויה לציון היה השופט העליון שמואל דייויס שולץ, בן למשפחת חלוצים מוויקטוריה, קולומביה הבריטית. באלף תשע מאות וארבע עשרה נתמנה לשופט היהודי הראשון בקנדה, בבית המשפט המחוזי ונקובר.

בתחילת המאה העשרים האוכלוסייה היהודית בוונקובר הלכה וגדלה, בעיקר בשל הגירה מאירופה. כבר באותה שנה היו בוונקובר כמה משפחות יהודיות אמידות, אך רוב היהודים התפרנסו ממלאכות. כרבע מהם היו בתחום הביגוד: חייטים, מגהצים, מפעילי מכונות תפירה, ועוד. היו גם שענים, צורפים, בעלי חנויות, רוכלים. צמח גם מעמד צווארון לבן, בעיקר מנהלי חשבונות, ופקידים. הנשים היוו חלק חשוב מכוח העבודה. הן תרמו להכנסת המשפחה, הן בעבודה בעסקי בעליהן, הן כעובדות שכירות מחוץ לבית

שנת אלף תשע מאות ושבע נוסדה הקהילה האורתודוכסית הראשונה בוונקובר, בני יהודה. בית הכנסת בני יהודה (הראשון בעיר), נוסד ארבע שנים לאחר מכן בשכונת סטראטקונה. נשיא הקהילה הראשון היה זבולון פרנקס. הקהילה מנתה בעיקר מהגרים ממזרח אירופה. בית הכנסת הראשון היה מבנה עץ צנוע, ובשנת באלף תשע מאות עשרים ואחת הוחלף בבית כנסת שוחרי צדק, שהיה מבנה גדול יותר, לקהילה הצומחת. בהמשך נהפך לתאגיד בשם שוחרי צדק/חברה קדישא/בני ברית, אגודה לעזרה והגירה. ראש בית הכנסת שוחרי צדק במשך שלושים שנים היה רבי נתן מאיר פסטינסקי.

הקהילה הרפורמית, שחבריה גרו בעיקר באזור המערבי האמיד יותר של ונקובר, זנחו את הרעיון להקים בית כנסת נפרד, על מנת לשמור על אחדות הקהילה.”בית ישראל, הקהילה הקונסרבטיבית, נוסדה באלף תשע מאוןת שלושים ושתיים, ובית מדרש, של הקהילה החרדית ספרדית, נוסד אחד עשר שנים לאחר מכן.

תחילתו של החינוך היהודי הייתה צנועה, בית-ספר-ערב על יד בית הכנסת בני יהודה. באלף תשע מאות ושמונה עשרה התפתח לבית הספר היהודי של ונקובר, על יד בית הכנסת שוחרי צדק. באותה תקופה נוסד במערב ונקובר בית הספר של קהילת עמנואל. בית-הספר-ערב שלום עליכם, מוסד חילוני לקידום לשון היידיש ותרבותה, נפתח עשר שנים לאחר מכן, אך בסוף שנות השלושים נסגר, למרות מאמציה של האגודה היידית הסוציאליסטית מוטער פריין. את מקומו תפס בשנת אלף תשע מאות ארבעים וחמש בית הספר פרץ, שהוקדש לקידום אידיאלים הומניסטים וסוציאליסטים. ואילו בית הספר תלמוד תורה נפתח שלוש שנים לאחר מכן.

בשנות העשרים החלו לפעול בוונקובר ארגונים יהודיים חדשים, ביניהם מועצת נשים (החל מאלף תשע מאות עשרים ושש) ומרכז קהילתי במחוז פיירוויו (שנתיים לאחר מכן). השבועון ג’ואיש ווסטרן בולטין – שכיום נקרא הג’ואיש אינדפנדט התפרסם משנת אלף תשמע מאות ושלושים. למין ייסודה, דאגה הקהילה החדשה לייסד ארגוני סעד, צדקה ועזרה הדדית. האגודה להלוואה חפשית (אלף תשע מאות וחמש עשרה) ומשרד הקהילה היהודית ונקובר (תשע שנים לאחר מכן) היו ארגוני הצדקה הראשונים, לרווחתם הכלכלית והחברתית של המהגרים החדשים. אחרי אלף תשע מאות שלושים ושתיים, הועד המנהל הוא שתיאם את פעולות כל הגופים האלה, והיה אחראי גם על המרכז הקהילתי.

רוב המהגרים דוברי היידיש התיישב באזור הפועלים סטראטקונה, והמשיכו באורח חייהם המסורתי.

(מוזיאוןהעםהיהודי L.22046)

ונקובר, עיר בקולומביה הבריטית, העיר השלישית בגודל אוכלוסייתה בקנדה, ומקום משכנה של הקהילה היהודית השלישית בגודלה. כשבעה אחוזים מיהודי קנדה חיים בוונקובר ובסביבתה.

משנות החמישים של המאה התשע עשרה החלו מהגרים רבים להגיע אל האזור הדרומי-מערבי של מחוז קולומביה הבריטית דהיום. רבים נמשכו לאזור בשל הבהלה לזהב, אחרים בשל הזדמנויות עסקיות מגוונות, וביניהם גם יהודים ממחוזות קנדה האמריקניים במערב, במזרח ובמרכז, ומאירופה. ייסודה של הקהילה היהודית בוונקובר היה פרי מאמציהם של מספר אישים, אשר זיקתם ומסירותם ליהדות ולמתיישבים בני דתם אפשרה את גיבושם של החיים היהודים בחוף המערבי של קנדה. אחד המתיישבים היהודים הראשונים באזור היה לואיס גולד, יליד פולין, שנודע בכינוי לואיס המדלג. הוא הגיע לאזור ונקובר עם משפחתו בתחילת שנות השבעים של המאה התשע עשרה, והקים חנות כלבו וסופרמרקט ברחוב ווטר. בהמשך הרחיבה משפחת גולד את עסקיה, ורכשה אדמות. בנו של לואיס, אדוארד עשה חיל. כבר באלף שמונה מאות תשעים ושתיים היה בעליו של בנק הלוואות וביטחונות, ובשנת אלף תשע מאות וארבעה עשרה נבחר לחבר מועצת דרום ונקובר.

לרוב מזוהה ראשית תולדות היהודים בוונקובר עם פעילותם של האחים מאיר, גודפרי, יצחק, צ’לרס ודייויד אופנהיימר, שנולדו בבוואריה, גרמניה. הם באו למחוז במערב קנדה בשנת אלף שמונה מאות חמישים ושמונה, בעקבות הבהלה לזהב. האחים אופנהיימר התיישבו במחוז ונקובר באלף שמונה מאות שמונים וחמש, שנה לפני ייסודה של העיר. שנתיים לאחר מכן היו דייויד ויצחק חברי מועצת העיר ושנה אחרי כן נבחר דייויד לראשות העיר, וכיהן כראש העיר השני, במשך ארבע שנים. האחים אופנהיימר בע”מ שהוא העסק הוותיק ביותר בוונקובר, הקימו את חנות הכלבו הראשונה, במבנה הלבנים הראשון בעיר, שעדיין עומד ברובע גסטאון. בסוף המאה התשע עשרה. הם גם רכשו שטחי אדמה גדולים, והיו בעלי הקרקעות השלישיים בגודלם בוונקובר.

בשנת אלף שמונה מאות תשעים ואחת חיו בוונקובר שמונים וחמישה יהודים. בסוף המאה התשע עשרה החלו לזרום לאזור מהגרים יהודים ממזרח אירופה. רוב המהגרים דוברי היידיש התיישב באזור הפועלים סטראטקונה, והמשיכו באורח חייהם המסורתי. רובם היו בעלי חנויות או בעלי מלאכה, ועסקו במקצועות שהביאו עמם ממזרח אירופה, חייטים, סנדלרים ורוכלים.

מנהיגם הדתי הראשון של יהודי ונקובר היה זבולון פרנקס, יליד אוקראינה אשר התיישב בוונקובר בשנת אלף שמונה מאות שמונים ושבע. בחנותו התקיימו התפילות הראשונות של הקהילה האורתודוכסית בראשיתה. חברת הציוד”י. פרנקס בע”מ היא יורשתו של העסק המקורי שייסד פרנקס. אברהם דייויד גולדשטיין, יליד פולין, עסק בפיתוח ובבנייה. הפרוייקט הנודע ביותר שלו הוא”סילביה קורט, בית הדירות הגבוה הראשון בעיר. הבניין, שנקרא על שם בתו בת השתים עשרה, הוא עדיין אחד מתווי ההיכר של מערב העיר. בימי השפל הכלכלי הגדול, בשנות השלושים של המאה העשרים, הוסב לבית-מלון, ומאז אלף תשע מאות שבעים ושש הוכרז בניין לשימור.

באלף שמונה מאות שמונים ושבע הוקצתה בבית העלמין מאונטיין וויו, שנוסד זמן קצר קודם לכן, חלקה נפרדת לקבורה יהודית. אגודת אחים הייתה הקהילה הראשונה שנוסדה בוונקובר. התפילות הציבוריות הראשונות שקיימה היו בחגים הגדולים, באוקטובר אלף שמונה מאות תשעים ואחת, באולם אבירי פיתיאס שברחוב קורדובה (כיום חלק מחנות הצבא והצי). שלוש שנים לאחר מכן הגיע מוויקטוריה בקולומביה הבריטית הרב שלמה פילו, יליד גרמניה, ועם בואו נוסדה הקהילה הליברלית. בית הכנסת של הקהילה, עמנואל, נוסד שנה אחר כך.