אלמוני מחוץ לאחת מחנויות החייטות של גברת אן סניידר, בערך 1915.
המזכיר הראשון של קהילת עמנואל היה אדוארד גולד. שנים רבות עמד בראשה שמואל גינצבורגר, יליד שוויץ, אשר הגיע לוונקובר באלף שמונה מאות שמונים ושבע. הוא עסק בנדל”ן, עסקים וביטוח, ועוד בנעוריו סחר עם תושבים של קנדה בחוף השקט. גינצבורגר היה חבר מועצת העיר מערב ונקובר, וגם קונסול בשוויץ. אולם רק בשנת אלף תשע מאות שישים וחמש נוסדה בוונקובר קהילה רפורמית של ממש. עוד אישיות ראויה לציון היה השופט העליון שמואל דייויס שולץ, בן למשפחת חלוצים מוויקטוריה, קולומביה הבריטית. באלף תשע מאות וארבע עשרה נתמנה לשופט היהודי הראשון בקנדה, בבית המשפט המחוזי ונקובר.
בתחילת המאה העשרים האוכלוסייה היהודית בוונקובר הלכה וגדלה, בעיקר בשל הגירה מאירופה. כבר באותה שנה היו בוונקובר כמה משפחות יהודיות אמידות, אך רוב היהודים התפרנסו ממלאכות. כרבע מהם היו בתחום הביגוד: חייטים, מגהצים, מפעילי מכונות תפירה, ועוד. היו גם שענים, צורפים, בעלי חנויות, רוכלים. צמח גם מעמד צווארון לבן, בעיקר מנהלי חשבונות, ופקידים. הנשים היוו חלק חשוב מכוח העבודה. הן תרמו להכנסת המשפחה, הן בעבודה בעסקי בעליהן, הן כעובדות שכירות מחוץ לבית
שנת אלף תשע מאות ושבע נוסדה הקהילה האורתודוכסית הראשונה בוונקובר, בני יהודה. בית הכנסת בני יהודה (הראשון בעיר), נוסד ארבע שנים לאחר מכן בשכונת סטראטקונה. נשיא הקהילה הראשון היה זבולון פרנקס. הקהילה מנתה בעיקר מהגרים ממזרח אירופה. בית הכנסת הראשון היה מבנה עץ צנוע, ובשנת באלף תשע מאות עשרים ואחת הוחלף בבית כנסת שוחרי צדק, שהיה מבנה גדול יותר, לקהילה הצומחת. בהמשך נהפך לתאגיד בשם שוחרי צדק/חברה קדישא/בני ברית, אגודה לעזרה והגירה. ראש בית הכנסת שוחרי צדק במשך שלושים שנים היה רבי נתן מאיר פסטינסקי.
הקהילה הרפורמית, שחבריה גרו בעיקר באזור המערבי האמיד יותר של ונקובר, זנחו את הרעיון להקים בית כנסת נפרד, על מנת לשמור על אחדות הקהילה.”בית ישראל, הקהילה הקונסרבטיבית, נוסדה באלף תשע מאוןת שלושים ושתיים, ובית מדרש, של הקהילה החרדית ספרדית, נוסד אחד עשר שנים לאחר מכן.
תחילתו של החינוך היהודי הייתה צנועה, בית-ספר-ערב על יד בית הכנסת בני יהודה. באלף תשע מאות ושמונה עשרה התפתח לבית הספר היהודי של ונקובר, על יד בית הכנסת שוחרי צדק. באותה תקופה נוסד במערב ונקובר בית הספר של קהילת עמנואל. בית-הספר-ערב שלום עליכם, מוסד חילוני לקידום לשון היידיש ותרבותה, נפתח עשר שנים לאחר מכן, אך בסוף שנות השלושים נסגר, למרות מאמציה של האגודה היידית הסוציאליסטית מוטער פריין. את מקומו תפס בשנת אלף תשע מאות ארבעים וחמש בית הספר פרץ, שהוקדש לקידום אידיאלים הומניסטים וסוציאליסטים. ואילו בית הספר תלמוד תורה נפתח שלוש שנים לאחר מכן.
בשנות העשרים החלו לפעול בוונקובר ארגונים יהודיים חדשים, ביניהם מועצת נשים (החל מאלף תשע מאות עשרים ושש) ומרכז קהילתי במחוז פיירוויו (שנתיים לאחר מכן). השבועון ג’ואיש ווסטרן בולטין – שכיום נקרא הג’ואיש אינדפנדט התפרסם משנת אלף תשמע מאות ושלושים. למין ייסודה, דאגה הקהילה החדשה לייסד ארגוני סעד, צדקה ועזרה הדדית. האגודה להלוואה חפשית (אלף תשע מאות וחמש עשרה) ומשרד הקהילה היהודית ונקובר (תשע שנים לאחר מכן) היו ארגוני הצדקה הראשונים, לרווחתם הכלכלית והחברתית של המהגרים החדשים. אחרי אלף תשע מאות שלושים ושתיים, הועד המנהל הוא שתיאם את פעולות כל הגופים האלה, והיה אחראי גם על המרכז הקהילתי.