Iran

טיסת שבע חמש שתיים – חלק ב’

רוג’ה אומידבקאש, שניספתה באסון המטוס באיראן

רוג’ה אומידבקאש (בת עשרים ושלוש) היא אחת ממאה שבעים ושישה הנוסעים, בהם חמישים ושבעה מקנדה, שנספו בהתרסקות המטוס הנוסעים של חברת התעופה הבינלאומית האוקראינית, לאחר שהמריא משדה התעופה בטהרן.

אומידבקאש הגיעה מטהרן ללמוד בקנדה בחודש ספטמבר. היא החליטה ללמוד מסחר אלקטרוני באוניברסיטת ויקטוריה. לפני מספר שבועות היא ניצלה את חופשת חג המולד, וטסה למספר שבועות לטהרן לשהות עם בני משפחתה. לאחר מכן אומידבקאש עזבה את איראן במטוס שכאמור התרסק, ולחברתה הטובה מובינה רפיפור יש רק זכרונות טובים ממנה.

האם את כועסת על הממשלה בטהרן כמו המפגינים ברחוב וחלק מחברי משפחה של נספים אחרים מקנדה?

“אני לא מוכנה כרגע להיכנס לעניין של לחפש אשמים. זה מוקדם מדי עבורי. אני מעדיפה בשלב זה לעסוק ברוג’ה ולא במי שאחראי למחדל הקשה הזה. אני יודעת היטב שבאיראן יש כעס רב, כמו גם כאן בקנדה בקרב משפחות של איראנים נוספים שנהרגו. אני עדיין לא יודעת את כל העובדות והאניפורמציה, ומבקשת שלא להיכנס לשאלות החקירה והאשמה. אני לא מחפשת לשפוט אף אחד ולא מחפשת אשמים. בכל מקרה זה לא יביא לחזרתה של רוג’ה אלינו. אני מקווה שאתה מבין אותי. בתחילה לא הסכמתי להתראיין על חברתי המנוחה, אך שיניתי את דעתי כדי להשאיר את הזכרונות ממנה בחיים”.

מה הביא את אומידבקאש לכאן (לקנדה)?

“רוג’ה כמונו הגיע ללימוד בקנדה כדי להשיג חינוך טוב יותר. הרי זה ידוע לכולם שהחינוך בקנדה נחשב לאחד מהטובים בעולם. לכן רצינו גם אנו להינות ממנו”.

הייתן הרבה מבלות ביחד?

“בוודאי. היינו יוצאות מהקמפוס למרכז של העיר וקיטוריה לבלות. עשינו קניות וסתובבנו בקומות שונים. כל פעם שאחת מאיתנו הייתה מזהה איראני אחר ברחוב, היא הייתה אומרת את הסיסמה ‘קולומבוס’ ואז היינו עוברות מייד לדבר באנגלית”.

אומידבקאש היא הנספה היחידה מהמטוס שלמדה באוניברסיטת וקיטוריה. הנהלת המוסד קיימה אירוע מיוחד לזיכרה לפני יותר משבועיים, במרכז אגודת הסטודנטים הבוגרים. השתתפו בו עשרות סטודנטים ומרצים, וכן חברי הקהילה האיראנית שגרים בוויקטוריה. רבים בכו תוך שהם סופדים לסטודנטית היפה שקיפחה את חייה בגיל כה צעיר. זרי פרחים רבים הנוחו לצידי תמונתה. דווקא חברותיה הטובות רפיפור והדדי לא היו מסוגלות להשתתף באירוע והעדיפו להסתגר בדירתן ולבכות ארוכות.

המרצה של אומידבקאש, פרופ’ מארק קולגקיט, אמר עליה באירוע: “רוג’ה הייתה מאוד חיובית וחייכנית והראתה עניין רב בשיווק. היא היתה במסלול להשיג תואר ראשון במסחר אלקטרוני ונראתה יותר בוגרת מסטודנטים אחרים. נשבר ליבנו לאור מה שקרה ואנו שולחים את תנחומינו למשפחתה ולחבריה לספסל הלימודים. זו ממש טרגדיה לאבד סטודנטית כה צעירה שרק למדה מספר חודשים בשנתה הראשונה באוניברסיטה. אנחנו מנסים להבין את השלכות המקרה הקשה הזה על הסטודנטים האחרים שישבו ליד רוג’ה”.

נשיא האונירסיטה, פרופ’ גימי קסלס, אמר בין היתר בהודעה לעיתונות: “לבנו ומחשבותינו עם המשפחה של רוג’ה ועם אלה שאהבו אותה. אנו מצטרפים לאבל הכבד על האובדן שלה”.

ואילו שריל שמשמשת מרצה בבית הספר לכלכה ועסקים באוניברסיטת ויקטוריה, אמרה לאור האבדות הרבות בקרב הקהילה האיראנית בקנדה: “הסנקציות הכלכליות של נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, הפכו את חייהם של איראנים רבים לבלתי נסבלים. זו גם הסיבה לכך שסטודנטים צריכים לטוס במסלולים ארוכים יותר כמו דרך אוקראינה או רוסיה – כדי להגיע לקנדה”.

טיסת שבע חמש שתיים – חלק א’

רוג’ה אומידבקאש, שניספתה באסון המטוס באיראן

רוג’ה אומידבקאש (בת עשרים ושלוש) היא אחת ממאה שבעים ושישה הנוסעים, בהם חמישים ושבעה מקנדה, שנספו בהתרסקות המטוס הנוסעים של חברת התעופה הבינלאומית האוקראינית, שלוש דקות לאחר שהמריא משדה התעופה בטהרן בדרכו לקייב, לפני יותר משבועיים. זאת על ידי מערכת ההגנה האווירית של משמרות המהפכה האיראניים. לממשלה האיראנית לקח מספר ימים להודות באחריות למעשה שטיל צבאי הוריד את המטוס האזרחי – דבר שהביא להפגנות של אלפים בטהרן ובערים אחרות נגד ראשי המשטר ובראשם המנהיג העליון, עלי חמינאי.

אומידבקאש הגיעה מטהרן ללמוד בקנדה בחודש ספטמבר האחרון. היא החליטה ללמוד מסחר אלקטרוני בבית הספר לכלכלה ועסקים ‘גוסטבסון’ של אוניברסיטת ויקטוריה (עיר הבירה של מחוז בריטיש קולומביה). כיוון שכמו סטודנטים זרים אחרים התגעגעה הביתה, לפני מספר שבועות היא ניצלה את חופשת הסימסטר (לקראת חג המולד), וטסה למספר שבועות לטהרן לשהות עם בני משפחתה. לאחר מכן אומידבקאש עזבה את איראן במטוס שכאמור התרסק, ולחברתה הטובה מובינה רפיפור (בת שמונה עשרה) יש רק זכרונות טובים ממנה.

“רוג’ה הגיעה לכאן ללא משפחה וחברים וגרה עימנו באותו חדר במגורי אוניברסיטת ויקטוריה. אנחנו היינו בעצם המשפחה שלה או יותר נכון להגיד האחיות הטובות שלה” אומרת לידיעות אחרונות רפיפור שלומדת ביולוגיה. החברה הצעירה השנייה של רוג’ה היא נאסים הדדי (אף היא בת שמונה עשרה) שלומדת בפקולטה למדע.

אומידבקאש ורפיפור הגיעו מטהרן ישירות לוויקטוריה אך לא הכירו אחת את השנייה. הן שנפגשו במקרה אצל אותו משרד עורכי דין לענייני הגירה, שעזר להן להשיג את אשרת הלימודים בקנדה. בקמפוס של אוניברסיטת ויקטוריה הן הכירו את הדדי שגם היא ילידת טהרן, אך גרה קודם לכן למשך שנתיים בטורונטו.

מה היו התוכניות לעתיד של אומידבקאש?

“לצעירים כמונו קשה לחשוב בשלב זה על התוכניות שלנו לעתיד אך הבנתי מרוג’ה שהיא רוצה עם סיום הלימודים לחזור לטהרן ולהצטרף לעסק של אביה שעוסק ביבוא ויצוא. נדמה לי שיש לו גם משרדים בדובאי”.

איזה טיפוס היא הייתה?

קודם כל אני חייבת לציין שכולם אהבו את רוג’ה. היא יצרה לה כבר חברים חדשים כאן ובמקביל לחברים הרבים שהיו לה באיראן, עימם היא שמרה על קשר מאז ימי בית הספר היסודי. היא באמת הייתה חברה טובה. כמובן שהיא הייתה גם בקשרים עמוקים וחמים עם בני משפחתה. רוג’ה הייתה חכמה, קולית ומאוד נחמדה וכן עזרה לכולם בעת הצורך. תמיד חיממה את הלב של כולנו. אני יכולה להוסיף שאם היו עוד אנשים בעולם כמו רוג’ה העולם היה מקום טוב יותר לחיות בו”.

מיד עם הפרסום הידיעה על הפלת המטוס לאחר שקיבלה את החדשות הרעות שגם רוג’ה אומידבקאש חברתה נהרגה, התקשרה רפיפור למשפחתה בטהרן והם אלה שיצרו קשר עם משפחתה של רוג’ה. לרפיפור עוד לא יצא לדבר עם ההורים של רוג’ה, מריאם ואומיד אומידבקאש, אך היא יודעת מהוריה שהם ממש בשוק ומאוד קשה להם להתמודד עם האסון הכבד. לרוג’ה יש אחות צעירה בשם רוז’ינה (בת תשע). לדברי רפיפור זה מאוד מאוד קשה להסביר לה שאחותה הגדולה והאהובה לא תחזור עוד לעולם.

כיצד את מתמודדת עם מותה של חברתך הטובה?

“אני משתדלת להיזכר בזכרונות הטובים שהיו לי והיו לנו עם רוג’ה. אני חושבת כל הזמן מה היה קורה אם היא הייתה כאן עימי בוויקטוריה.

אזהרת מסע

באזהרה נאמר כי יש להימנע לחלוטין מלהגיע לרצועת עזה. (David Berkowitz)

הממשלה הקנדית פירסמה אזהרת מסע לישראל, עזה והשטחים – לאור הגברת המתיחות במזרח התיכון, והפעילות של האמריקנים מול האיראנים והפוך. אזהרת המסע שפורסמה בראשית החודש עדיין תקפה.

לגבי ביקור בישראל נאמר באזהרת המסע שיש לנקוט באמצעי זהירות מירביים. עוד נאמר כי מצב הביטחון בישראל עשוי להשתנות בצורה משמעותית ולכן יש לעקוב מקרוב אחר הנעשה.

באזהרה נאמר עוד כי יש להימנע לחלוטין מלהגיע לרצועת עזה, בזמן שהסיכון גבוה לפעילות טרור ופעילות צבאית עויינת באזור. לגבי השטחים נאמר שיש להימנע מלהגיע אליהם אם אין צורך בכך, לאור הסכנה הביטחונית הרבה. זאת למעט רמאללה, יריחו ובית להם שנחשבות לערים בטוחות יחסית. עוד נמסר כי אם אין צורך בכך יש להימנע מלהגיע לגבול של ישראל ורצועת עזה, לאור הסכנה של משלוח טילים מעזה לישראל.

באזהרת המסע נאמר שיש להימנע לחלוטין מהלגיע לרמת הגולן בגבול של ישראל וסוריה, בעיקר לאור הגברת הפעילות הצבאית של ישראל באזור. זאת למעט הכפרים הדרוזים באזור.

כן יש להימנע לחלוטין למהגיע לגבול של ישראל ומצרים, עד למרחק של חמישה קילומטר ממנו. זאת למעט העיר אילת.

עוד נאמר כי יש להימנע לחלוטין מלהגיע מלהגיע לגבול של ישראל ולבנון, עד למרחק של חצי קילומטר ממנו. זאת לאור פעילות צבאית באזור.

לא בדיוני: בית המשפט העליון בקנדה העניק אזרחות לבנים להורים מרגלים רוסים

בית המשפט העליון של קנדה החליט לפני מספר שבועות להעניק אזרחות קנדית לשני בנים של הורים שהיו מרגלים רוסים.

אלכנסדר וויבילוב (כיום: בן עשרים וחמש) נולד בקנדה למרגלים רוסים שחיו בסתר, בקנדה ובארה”ב. המשטרה הפדרלית האמרוקנית (האף.בי.איי) חשפה את שני ההורים שהשתייכו לרשת ריגול גדולה בשנת אלפיים ועשר. במסגרת חילופי מרגלים בין ארה”ב ורוסיה ההורים ושני ילדיהם חזרו בחזרה לרוסיה.

סיפור החיים של ההורים היווה בסיס לסדרת הטלוויזיה האמריקנית הבדיונית “האמריקנים”. לאחר שהוריו נעצרו החליטו במשרד הפנים הקנדי להפקיע את האזרחות של אלכסנדר וויבילוב, בטענה שהוא לא זכאי להיות קנדי. נשמעו אף טענות שהוא היה מודע לפעילות הריגול של הוריו למען רוסיה. עתה כאמור בית המשפט העליון הפך את ההחלטה ודחה את כל הטענות נגד הבן. גם אחיו הגדול של אלכנסדר ווילוב – טימופיי וויבילוב (כיום: בן עשרים ותשע) “יהנה” אף הוא מהחלטת בית המשפט ויקבל אזרחות קנדית קבועה. תשעת שופטי בית המשפט העליון ציינו בפסק הדין כי במשרד הפנים הבינו את חוק האזרחות הקנדי בצורה לא נכונה, ומנעו שלא בצדק את האזרחות הקנדית של אזרח קנדי.

זוג ההורים המרגלים הגיעו לטורונו בשנות השמונים וקראו לעצמם דולנד הית’פילד וטרייסי אן פולי. כאן נולדו שני בניהם טימוטי ואלכנסדר. לאחר מכן ההורים עברו לאירופה ובסופו של דבר הגיעו לקמבריג’ בארה”ב (בשנת אלף תשע מאות תשעים ותשע). כאמור ההורים נעצרו על ידי השלטונות האמריקניים לפני כתשע שנים לאחר שהתרברר שהם מרגלים רוסים. אלכסנדר וויבילוב אמר לתקשורת במספר הזדמנויות כי הוא לא ידע שהוריו היו מרגלים ונדהם לכן ממעצרם. לדבריו אם הוריו החליטו להיות מרגלים אולי הם לא היו צריכים להביא בכלל ילדים לעולם. וויבילוב שהגיע בחודש דצמבר לביקור בטורונטו לאחר (שפורסמה החלטת בית המשפט העליון להעניק לו בחזרה את האזרחות), לא יודע עדיין היכן יתגורר באופן קבוע מעתה ואילך. גם עתידו של אחיו טיפופיי וויבילוב לא ברור בשלב זה.