Tag: מלחמת העולם השנייה

בלקברי עושה עלייה מובטחת

בפועל בלקברי רכשה את חברת הסטארט-אפ הישראלית וואצ’דוג. (צילום: Kārlis Dambrāns via wikimedia.org)

בלקברי עושה עלייה מובטחת: תיפתח לראשונה מרכז פיתוח בישראל

חברת הסמרטפונס הקנדית בלקברי (שהמטה שלה נמצא בווטרלו אונטריו) תיפתח לראשונה מרכז פיתוח בישראל. המרכז בפתח תקווה ויועסקו בו כמאה עובדים. זאת במסגרת הרחבת פעילותה ונסיונותיה לשפר את הטכנולוגיה ואבטחת המידע שלה, ולהגדיל את נתח השוק במגזר העסקי שבשוק הסמרטפונס.

בפועל בלקברי רכשה את חברת הסטארט-אפ הישראלית וואצ’דוג, לפיתוח טכנולוגיה לאבטחת מסמכים וקבצים. הגוף שמשתמש בטכנולוגיה שלה יכול לשלוט טוב יותר במידע ובקבצים שלו. הוא יכול לדעת היכן נמצאים הקבצים שלו בכל רגע נתון, ולהשמיד אותם מרחוק במקרה הצורך. בלקברי תצטרף את הטכנולוגיה של וואצ’דוג לשירותי הפורטפוליו שלה, למיגון מערכות ההפעלה.

עלות רכישת וואצ’דוג על ידי החברה הקנדית מוערכת בין מאה למאה וחמישים מיליון דולר. וואצ’דוג הוקמה ב-2008 ולצורך פעילותה גוייסו השקעות בסדר גודל של כ-30 מיליון דולר.

יו”ר ומנכ”ל בלקבריי, ג’ון צ’ן, הצליח לעצור את הידרדות החברה שכמעט והביאה לסגירתה. הוא פיטר עובדים, שיפר מערכות והתייעלות, והתמקד בתחום התוכנה הארגונית. תחת ניהולו יוצאים מכשירים שמעניינים את השוק לשם שינוי, בהם ‘פספורט’. 200 אלף מכשירי ‘פספורט’ נמכרו ביום אחד, עת הדגם יצא לשוק בספטמבר אשתקד. והמלאי הראשוני שלו אזל בתוך עשר שעות בלבד. בעיון בדוחו”ת הרבעוניים של בלקברי שפורסמו בסוף מרץ עולה כי החברה הצליחה לבלום את את הצניחה בהפסדיה, ורשמה לראשונה לאחר שנים רווח נקי (של 28 מיליון דולר).

בהודעה להוציא לעיתונות הסביר צ’ן מדוע בלקברי רכשה את וואצ’דוג: “בלקברי ממשיכה כל העת להגדיל את מעטפת אבטחת המידע, כך שהיא תוכל לאפשר שיתוף מידע יותר מאשר הגבלתו. רכישה זו היא צעד נוסף קדימה בהפיכתה של בלקברי לפלטפורמה המובילה לתקשורת סלולרית, תוכנה וישומים מאובטחים, התומכת בכל מכשיר ובכל מערכת. הודות לרכישת סקוסמרט אשתקד, השותפות שלנו עם סמסונג, מאמצעי הפיתוח שלנו והרכישה הזו של וואצ’דוג, אנו יכולים כעת לספק תקשורת מאובטחת מקצה לקצה הכוללת שיחות קוליות, הודעות טקסט, תקשורת נתונים וכעת גם שיתוף קבצים מסוכרן”.

ועוד חדשות בנוגע לבלקברי: הסכסוך עם טי-מובייל האמריקנית הסתיים לאחר כשנה, והאחרונה תחזור למכור מכשירים של בלקברי.

קסדה עם שני ראשים: חייל שאיבד אותה לפני 70 שנה ציווה להחזירה למי שמצא אותה

ג’ורדן צ’יאסון (21) מהעיר מונקטון שמזרח המדינה הוא אספן של ציוד צבאי ישן. לפני כשנה הוא רכש בחנות מקומית לציוד צבאי ישן קסדה ב-30 דולר. לאחר שבדק את הקסדה מקרוב מצא שחרוט עליה השם גו’רג’ ג’ונסטון ומספרו האישי. הוא חיפש מידע על ג’ונסטון ומצא שהוא עדיין חי ואפילו גר באותה עיר. צ’יאסון החליט להביא את הקסדה לג’ונסטון בן ה-93, והמפגש עימו ועם אשתו אנני היה מרגש ביותר. הזקן לא האמין שיתאחד מחדש עם הקסדה שלא ראה במשך עשרות שנים.

ג’ונסטון הצעיר לחם עם הכוחות הקנדיים במלחמת העולם השנייה בבלגיה, הולנד, צרפת ובריטניה. הוא השתמש בקסדה במשך שש שנים, לדבריו היא הצילה אותו לא פעם. עם סיום המלחמה ופתיחת החגיגות הגדולות הקסדה אבדה. ג’ונסטון חזר הביתה למונקטון ושכח ממנה.

ג’ונסטון נפטר לפני מספר שבועות בגיל 94 ולפני מותו ציווה להחזיר את הקסדה לצ’יאסון. אלמנתו מסבירה מדוע: “בשנת חייו האחרונה בעלי וצ’יאסון הפכו לחברים קרובים. בעלי חשב שרק צ’יאסון יוכל לשמור על הקסדה היקרה הזו”. צ’יאסון מוסיף: “עם סיום הלוויה משפחת ג’ונסטון ניגשה אליה ומסרה לי את הקסדה למשמרת. אני בכיתי וכולם בכו”.

אוליב ביילי מדברת על משחק החיקוי

“‘משחק החיקוי’ הוא סרט טוב אך לא מתאר בדיוק את המציאות”, אומרת אוליב ביילי, שנמתה על היחידה שפיצחה את הקוד הנאצי

“‘משחק החיקוי’ הוא סרט טוב אך אינו מתאר בדיוק את מה שהתרחש אז במציאות, של מלחמת העולם השנייה”, אומרת אוליב ביילי, שנמנתה על היחידה הסודית של הבריטים, שניסתה לפצח את הקוד הנאצי. ביילי בת ה-94 היא אולי מהבודדים שנמנו על היחידה שהוקמה על ידי המודיעין הבריטי, ושעדיין נמצאים בחיים. ב-1951 היא ובעלה ד”ר נורמן ביילי עזבו את בריטניה ועברו להתגורר בקנדה. הם גרים כיום בעיר ויקטוריה שבמערב המדינה.

“משחק החיקוי” (בבימוי של מורטן טילדום) מועמד לזכייה בשמונה קטגוריות בטקס פרסי האוסקר, שיערך ביום ראשון הקרוב (ה-22 בחודש). הסרט עוסק בסיפורו של אלן טיורינג (בגילום השחקן בנדיקט קמברבאץ’), מתמטיקאי גאון שגוייס על ידי המודיעין הבריטי בתקופת המלחמה, והצליח לפצח את הקוד של “האניגמה” – מכונת ההצפנה של הנאצים, להעברת מסרים בין הכוחות השונים בשטח.

ביילי: “‘משחק החיקוי’ לא מתאר בדיוק את מה שהתרחש אז במציאות והסיפור במקור קצת שונה”. בעלה נורמן מוסיף: “הסיפור נכתב בצורה כזו עם הגזמות, כדי שימשוך את הצופים לקולנוע ואנחנו מבינים את זה”. ביילי אומרת עוד כי בסיכומו של דבר מדובר בסרט טוב, אך הוא לא הציג במדויק את טיורינג אותו היא הכירה מקרוב, שאישיותו הייתה מורכבת. “היה לו חוש הומור מאוד מפותח, הוא דיבר בצרורות, נראה מוזר בעיני רבים ולא כולם יכלו להבין אותו. אגב משחקו של קמברבאץ’ היה טוב מאוד”.

ביילי ספרת כי אז במלחמה כל מי שמלאו לו 15 גויוס לעזור לצבא או בתחומים אחרים של הממלכה. “ב-1940 הייתי בת 19 וגרתי בלונדון. סיימתי ללמוד באוניברסיטה ועבדתי במפעל ליצור פצצות, ועזרתי לחשוף מרגל. לכן גוייסתי ליחידה הסודית ע”י המודיעין. התפקיד שלי היה להעביר את הצופנים שהופענחו ע”י המחשב שטיורינג בנה, ולהעבירם למומחים שהבינו מה צריך לעשות עם המידע”.

במשך עשרות שנים ביילי שמרה לעצמה את חוויותיה מתקופת המלחמה, ונאסר עליה לדבר על מה שראתה. בחודשים האחרונים היא הרגישה שהגיע הזמן לפרסם את מה שהיא יודעת. ולכן החליטה להוציא לאור ספר בעזרת בעלה, שעוסק בתקופה וכולל מסמכים סודיים ששמרה ורשימות שהיא כתבה לעצמה, בזמן שעבדה ביחידה הסודית. לשאלתי מתי הספר יצא לאור, היא השיבה: “בשלב זה עדיין לא ברור לי. חזרתי עכשיו מחופשה ועד כמה שאני יודעת כבר כשני שלישים מהספר מוכנים”.

עקרב עם מזל: עקרב התחבא במזוודה והגיע בטיסה מאפריקה לקנדה

קנדית שחזרה לאחרונה מטיול בדרום אפריקה נדהמה לראות בפינת חדר האמבטיה שלה, עקרב קטן ושחור שהולך לו לאיטו. תחילה חשבה שמדובר במתיחה, כיוון שאיך יתכן שעקרב יגיע בכלל לביתה, שנמצא בסמוך לויניפג. לאחר שחשבה מספר דקות היא קלטה שהעקרב הוא בעצם נוסע סמוי, שהתחבא במזדווה שלה שהגיעה במטוס מדרום אפריקה לקנדה.

מומחה מגן החיות של ויניפג בדק את העקרב וקבע כי הוא אכן מדרום אפריקה. הוא ציין שהעקרב איננו מסוכן, אם כי נשיכה שלו יכולה לגרום לכאב קל ואדמומיות בעור.

הקנדית החליטה לקרוא לעקרב ‘הרולד’ על שם ‘הרולד ביי’, אזור בדרום אפריקה בו ביקרה, והיא שוקלת לאמצו. לדבריה אם הייתה רואה עקרב בדרום אפריקה, היא לא הייתה מהססת להרגו. אך לאחר שעשה דרך כה ארוכה ומייגעת והגיע לקנדה, שהיא ארץ של שלום ואפשרויות, היא תיתן ‘להרולד’ הזדמנות נאותה לחיות.