אבי, משה רחמני, נפטר בראשית פברואר השנה מסיבוכים רפואיים לאחר שנדבק בקוביד, בבית החולים בתל אביב. בן תשעים ואחת היה במותו וזה לא היה פשוט עבורי לצפות בטקס הלווייתו באמצעות ‘זום’ מוונקובר. כמה עשרות בני משפחה וחברים הורשו להגיע לבית הקברות האזרחי של קיבוץ מעלה החמישה. ואני שלא יכולתי לטוס אז לישראל – עמדתי כל זמן הטקס (שנערך בשעתיים לפנות בוקר לפי שעון ונקובר) וצפיתי בו באמצעות מסך המחשב – כמעט בחוסר אונים מוחלט.
מאז אני מנסה לתכנן נסיעה לישראל ולבקר את אימי, לוצי רחמני, בת התשעים ושתיים, כדי לשהות במחיצתה לאחר חודשים ארוכים וקשים כל כך לה ולכולנו. כל פעם אני מתכנן את הנסיעה ואז נאלץ לדחותה בגלל המגבלות השונות. הפעם אני מקווה שהתכנון יצא אל הפועל ואנחת בישראל בראשית דצמבר. כך אוכל סוף סוף להיות עם אמא, לדאוג לה, לדבר עימה ולחזק את ידה, לאחר אולי השנה הקשה ביותר בחיים הארוכים שלה.
הפעם בניגוד לביקורים קודמים שלי בתל אביב, אני מתכנן להקצות את מרבית זמני להיום עם אמא. בעיקר בשעות אחר הצהרים והערב, כדי שלא תרגיש שהיא לבד, שהבדידות מקננת בה. רוצה אני קצת לשמח אותה, קצת להקל עליה וקצת לשמוע אותה.
הביקורים שלי בישראל בדרך כלל נערכים אחת לשנה או שנתיים, מאז הגרתי לוונקובר לפני כשבעה עשרה שנים. טיסה מוונקובר לתל אביב היא משימה לא פשוטה כלל ועיקר ועוד בעידן הקוביד, הקשיים רבים הרבה יותר.
אין טיסות ישרות מכאן לשם ועומדות בפני מספר אפשרויות: לטוס ללוס אנג’לס ומשם ישירות לתל אביב. לטוס לטורונטו ומשם ישירות לתל אביב. או לטוס לאירופה (למדינות כמו הולנד, בריטניה, צרפת או גרמניה) ומשם להמשיך לתל אביב. אני בדרך כלל מעדיף לטוס דרך אירופה ולעשות חניית ביניים אחרי הביקור בישראל, כך שאוכל באמת לנוח למספר ימים ולהנות ממה שאירופה המקסימה עבורי יכולה להציע, ובעיקר בנושאי תרבות.
לכן כמו כל נסיעה בשנים האחרונות החלטתי לטוס תחילה לתל אביב, תוך החלפת מטוס באמסטרדם. ובחזרה להתעכב למספר ימים באמסטרדם ואף לקפוץ לביקור קצר להמבורג, כדי לפגוש את חברי הוותיק, נתן יריב, בן התשעים ושלוש. אנו הכרנו לפני כעשרים וחמש שנים עת גר עם אשתו באמסטרדם. יריב היה בעברו מפיק של סרטים תיעודיים וכך הכרנו. הוא עשה סרט בישראל על יהודים שרצחו יהודים, בעקבות רצח רבין. שני עיתונאים בישראל שידעו על כך הכירו בינו וביני. מאז אנו חברים ולכן אני מתכנן לבקר אותו ואת אשתו שוב בהמבורג לאחר הביקור בתל אביב.
לסיום הנסיעה הנוכחית אשהה מספר ימים באמסטרדם כדי לנוח מכל מה שמתוכנן לי בנסיעה מסובכת זו, ולפני שאני חוזר לעבודה במלוא המרץ לקראת סיום השנה. אני משמש מבקר בחברה פיננסית ולא חסרה לי עבודה בעיקר לקראות סוף השנה.
את הכרטיס לטיול הנוכחי רכשתי כבר בחודש יולי כיוון שהמחירים לא מפסיקים לעלות. מצאתי אז שהמחירים הזולים ביותר לטיסות שהן בראשית דצמבר ועוד לפני חג המולד, המשמש אחד מהחגים העמוסים ביותר בתחום התיירות העולמית.
ידעתי אז שמצפים לי קשיים רבים בהכנות לנסיעה בגלל מגבלות ותקנות הקוביד, שהן שונות ממדינה למדינה. בקיצור לא פשוט לטוס בימים אלה. אין ספק שאם לא היה מדובר באמי לא הייתי נוסע. הצעתי לכל מי שמעונין לשמוע שלא לטוס בימים אלה אם הוא לא חייב.