הוויכוחים על חבישת מסכות בחוץ

כאן אצלנו רבים מהאזרחים שומרים על החוק ולא מתלוננים נגד ההחלטה על הטלת הסגר, שפוגעת קשות בחיי היום יום שלנו, אך מצילה חיים של רבים מאיתנו.
(רוני רחמני)

עוד שבוע עבר בצל משבר הקורונה וכמעט שום דבר לא השתנה. נשארנו לכודים בתוך הבתים, שמענו את אותן חדשות ישנות מכל מקום בעולם, חיפשנו תקוות והתרגלנו כמעט לשמוע חדשות לא טובות. בקיצור שעמום רבתי.

מדי יום מתרבים הוויכוחים על הצורך בשימוש במסכות למיגון הפנים בעת שיוצאים החוצה ובעיקר כאשר עושים קניות בחנויות האוכל. רבים מהמומחים טוענים שמסכות רגילות (שאינן אן תשעים וחמש) לא יגנו עלינו מהווירוס הנורא, אם כי הן יכולות למנוע מאיתנו אולי מלהפיץ אותו לאחרים, כאשר אנו כבר חולים. אך הלחץ והפניקה של הציבור עושים את שלהם. יותר ויותר מנהיגים בעולם מבקשים מהאזרחים שיחבשו מסכות בעת הם יוצאים החוצה. לדעת רופאים בכירים השימוש במסכות יכול להיות מסוכן כיוון שרבים לא יודעים כיצד להתשמש בהן ובעיקר כיצד להוריד אותן מהפנים. וכן יש לא מעט שחושבים שעם המסכות הם מוגנים ואינם זקוקים עוד להמשיך ולבצע את הפעולות הבאמת חיוניות יותר להגן על עצמם, בהן רחיצת ידיים ושמירת מרחק.

ובהקשר זה: שר התחבורה הקנדי, מארק גרנו, הודיע כי כל הטסים אל קנדה וממנה מחויבים לכבוש מסכות החל מראשית השבוע הנוכחי. זאת כיוון שבביקורת הגבולות לא ניתן תמיד לשמור על מרחק פיזי בן שני מטרים, בין נוסע אחד למשנהו. ההחלטה נוגעת גם למי שמגיעים לקנדה בטיסות קונקשן. מי שלא יחבוש מסכה לא יוכל להעלות לטיסות ההמשך. השר גרנו אמר במסיבת העיתונאים לאמצעי התקשורת : “על אזרחי קנדה להמשיך ולעקוב אחרי ההנחיות בנושא בריאות הציבור ולהישאר בבתים במידת האפשר. אך אם בכל זאת צריכים לטוס, כיסוי הפנים במסכות הוא אמצעי נוסף להגן על נוסעים אחרים שנמצאים מסביב, במיוחד במצבים בהם לא ניתן לשמור על הנחיות של הריחוק הפיזי”.

בעיתות משבר ניתן ללמוד רבות על התנהגות בני האדם ואלו שאמורים להנהיג אותנו. במשבר כה קשה כמו הנוכחי – מגיפת הקורונהת שאנו סובלים ממנו כל יום, דבר נכון שבעתיים. אנו יכולים לראות בבירור את ההבדלים למשל בין אזרחי קנדה לארצות הברית, ובין מנהיגי שתי המדינות. כאן אצלנו רבים מהאזרחים שומרים על החוק ולא מתלוננים נגד ההחלטה על הטלת הסגר, שפוגעת קשות בחיי היום יום שלנו, אך מצילה חיים של רבים מאיתנו. לעומת זאת אצל השכנה מדרום המצב שונה. יש לא מעט אמריקנים שמצפצפים על השלטונות וממשיכים לבלות בחוץ ובעיקר במסיבות חוף. רבים יוצאים בימים האחרונים להפגין נגד המנהיגים המקומיים שמבקשים להמשיך ולשמור על הסגר. אצלנו ראש הממשלה ג’סטין טרודו, זוכה להערכה וכמנהיג רציני הוא ממשיך יום יום לעדכן אותנו במה שקורה ובמה שנדרש מאיתנו. אין לו כמעט אופוזיציה בימים אלה. לעומתו נשיא ארה”ב, דונלנד טראמפ, ממשיך בהתנהגות החסרת אחריות שלו – מה שמאפיין אותו מדי יום בתקופת שלטונו. טראמפ מעודד בימים אלה את המפגינים שיוצאים נגד ההחלטה להמשיך ולשמור על הסגר, ובעצם יוצר דה-לגיטמיצה למנהיגים של אותן מדינות. זהו אותו טראמפ שטען בתחילת המשבר שארצו שולטת במצב והחיידק יחלוף תוך שבועות בודדים. טראמפ כרגיל מאשים את המפלגה הדמוקרטית בכל ובעיקר את קודמו בתפקיד, ברק אובמה.

בהקשר יחסי קנדה וארה”ב יש לציין שטרודו וטראמפ החליטו יחדיו להאריך את מצב סגירת הגבול היבשתי בין שתי המדינות לחודש נוסף, עד העשרים ואחד במאי. זאת למעט מי שצריך לעבור בין שתי המדינות בהם משאיות עם ציוד ואוכל.