Skip to content
  • Home
  • Subscribe / donate
  • Events calendar
  • Business Directory
  • FAQ
  • News
    • Local
    • National
    • Israel
    • World
    • עניין בחדשות
      A roundup of news in Canada and further afield, in Hebrew.
  • Opinion
    • From the JI
    • Op-Ed
  • Arts & Culture
    • Performing Arts
    • Music
    • Books
    • Visual Arts
    • TV & Film
  • Life
    • Celebrating the Holidays
    • Travel
    • The Daily Snooze
      Cartoons by Jacob Samuel
    • Mystery Photo
      Help the JI and JMABC fill in the gaps in our archives.
  • Community Links
    • Organizations, Etc.
    • Other News Sources & Blogs
  • JI Chai Celebration
  • JI@88! video

Recent Posts

  • Or Shalom reopens its doors
  • JFS from past to future
  • Need holistic approach
  • Sharing stories, advice
  • Journalist shares fears
  • Skills to live together
  • Road to independence
  • Cutting grass with scissors
  • Zionism as a solution
  • Deceit, desire & the divine
  • Reclaiming sacredness
  • Creative project ideas
  • Summer squares and cobbler
  • Thou shalt … summer commandments
  • Legal help for students
  • Revisiting myth of Lilith
  • Wrong person rebuked
  • Canada’s mixed messages
  • Questions for museum
  • Symposium on antizionism
  • Making soccer political
  • CJPAC lauds Pulver’s impact
  • City recognizes Vrba’s legacy  
  • Organ donation saves lives
  • Theodore’s March premiere
  • A healing Shabbaton
  • Supplying healthy food
  • A chime of metal tags
  • Yellowknife seder a first
  • Ishai energizes, unifies
  • A Lag b’Omer to remember
  • Expanding the healing
  • Hannah Senesh – a unique hero
  • Community milestones … May 2026
  • Sharing her testimony
  • Fall fight takes leap forward

Archives

Follow @JewishIndie
image - The CJN - Visit Us Banner - 300x600 - 101625
photo - It is hard to believe that Edith and Michael Simms, the owners of the legendary cafe Chizkiek, have passed away

קשה להאמין חלק ראשון

0 Flares 0 Flares ×

קשה להאמין שאדית ומייקל סימס בעלי הקפה המיתולגי צ’יזקייק הלכו לעולמם. (צילום: רוני רחמני)

בתאריך ה-17פברואר 2005 עזבתי את תל אביב ועברתי לגור בוונקובר. לפני שעזבתי מסר לי אבי טלפון של זוג מבוגרים מוונקובר שהוא ואימי הכירו באמצעות חברים. הוא אמר לי שקוראים להם אדית ומייקל סימס, שיש להם קפה שנקרא צ’יזקייק אצטרה. וכן שמייקל מנגן בקפה בפסנתר והוא ואדית שרים יחדיו. נשמע לי מוזר.

ממש בימים הראשונים לשהותי בעיר כשעוד שכרתי חדר במלון ליד אינגליש ביי בשכונת הווסט אנד השקטה, ולא היה לי הרבה מה לעשות, החלטתי לבקר את הזוג סימס. הרמתי טלפון והצגתי את עצמי וקבענו להיפגש בקפה שלהם. הם היו בעצם האנשים הראשונים שפגשתי בוונקובר, בנוסף לחבר אחד שעוד הכרתי מישראל (קובי אשכנזי).

אני זוכר היטב את ההליכה בלילה הקר והרטוב מהמלון אל הקפה של אדית ומייקל. אז עוד לא הייתי מורגל בהליכות ארוכות והדרך נראתה לי ארוכה ולא נגמרת. כשהגעתי לקפה הופתעתי לדעת שאכן קוראים לו צ’יזקייק אצטרה. ואכן מייקל ישב על יד הפסנתר מנגן ושר, ובחלק מהשירים אדית הצטרפה אליו בשירה. כל מה שאבי אמר היה נכון.

מייד נוצר קשר חם ביננו והוא נשמר לאורך כמעט שלוש עשרה שנים ברציפות. רק מותם הפתאומי של אדית ומייקל שהחליטו ללכת יחדיו מעולמנו לעולמם של המתים (אדית בת 77 ומייקל בן 79), ביום שני ה-27 בנובמבר, קטע אותו. בחיים כמו במותם השניים תמיד היו ביחד. אני זוכר כי תמיד כשראיתי אחד, ידעתי שכעבור דקות בודדות גם השני יופיע. הם גרו ביחד, עבדו ביחד, טיילו ביחד, נפשו ביחד, נפגשו עם חברים ביחד, שהו עם המשפחה ביחד, הופיעו כמעט לכל אירוע ביחד, החזיקו במחשב אחד, באימייל אחד ובמכשיר סלולר אחד.

הידיעה על מותם של אדית ומייקל הדהים אותי. ישבתי בביתי צפון בתוך עצמי והרגשתי ממש בהלם. עצור, עצוב ומרגיש כאחד שהתייתם מזוג כל כך נעים הליכות, צנוע ושמח. מי יכול להגיד משהו רע עליהם? לא ימצא אחד כזה. פשוט לא. ולראייה עשרות הגיבו באינטרנט לאור פרסום הידיעה על מותם של אדית ומייקל. כולם כאחד אמרו רק דברים טובים והביעו צער עמוק על הפרידה הקשה מהזוג.

צ’יזקייק הזכיר לי בית קפה בצרפת בשל האווירה הרומנטית, האורות הנמוכים, התמונות בשחור לבן מסביב, הקירות הצבועים באדום והנעימות ששררה במקום. זאת ממש כמו עידית ומייקל שהצליחו להעביר למקום אווירה מיוחדת, משהו מעצמם, אולי בעצם הרבה מעצמם. מייקל כל פעם שהגעתי לצ’יזקייק ניגן נפלא ואהבתי בעיקר את הקטעים כשהוא מאלתר ג’אז, בסגנון ניו יורקי. ואילו אדית הייתה בעלת קול זהב ועדין שהזכיר לי מאוד את קולה של הזמרת הצרפתית אדית פיאף.

השניים היו יהודים: אדית ילידת סקוטלנד שגדלה בטורונטו ואילו מייקל היה אמריקני יליד בוסטון. הם הכירו דווקא בישראל בשנת 1961 (עת הייתי בן שנתיים). מייקל שימש באותה עת נגן קלידים של הזמר שמעון ישראלי, בתוכניתו המיתולוגית ‘סתם יום של חול’. אדית ומייקל שמבט ראשון התאהבו אחד בשני, החליטו שלא להישאר בישראל ועברו לבוסטון. לאחר שנה (1962) התחתנו. אחרי שנולד בנם יחידם דן, הוצאות המחייה האמירו ובעיקר הטפולים הרפואיים בילד היו יקרים מאוד, בזמן שלזוג סימס לא היה כלל כסף. לכן הם החליטו לחצות את הגבול לקנדה ולעבור לוונקובר. הם התאהבו מייד בעיר היפה הזו שהפכה לביתם במשך כארבעים השנים האחרונות.

Print/Email
0 Flares Twitter 0 Facebook 0 Google+ 0 0 Flares ×
Format ImagePosted on December 13, 2017Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Cheesecake Etc., Edith Sims, Mike Sims, אדית סימס, מייקל סימס, צ'יזקייק

Post navigation

Previous Previous post: Storeys is now officially open
Next Next post: Mystery photo … Dec. 15/17
Proudly powered by WordPress