Skip to content

Where different views on Israel and Judaism are welcome.

  • Home
  • Subscribe / donate
  • Events calendar
  • News
    • Local
    • National
    • Israel
    • World
    • עניין בחדשות
      A roundup of news in Canada and further afield, in Hebrew.
  • Opinion
    • From the JI
    • Op-Ed
  • Arts & Culture
    • Performing Arts
    • Music
    • Books
    • Visual Arts
    • TV & Film
  • Life
    • Celebrating the Holidays
    • Travel
    • The Daily Snooze
      Cartoons by Jacob Samuel
    • Mystery Photo
      Help the JI and JMABC fill in the gaps in our archives.
  • Community Links
    • Organizations, Etc.
    • Other News Sources & Blogs
    • Business Directory
  • FAQ
  • JI Chai Celebration
  • [email protected]! video

Search

Archives

"The Basketball Game" is a graphic novel adaptation of the award-winning National Film Board of Canada animated short of the same name – intended for audiences aged 12 years and up. It's a poignant tale of the power of community as a means to rise above hatred and bigotry. In the end, as is recognized by the kids playing the basketball game, we're all in this together.

Recent Posts

  • תוכנית הנשיא הרצוג
  • Who decides what culture is?
  • Time of change at the Peretz
  • Gallup poll concerning
  • What survey box to check?
  • The gift of sobriety
  • Systemic change possible?
  • Survivor breaks his silence
  • Burying sacred books
  • On being an Upstander
  • Community milestones … Louis Brier Jewish Aged Foundation, Chabad Richmond
  • Giving for the future
  • New season of standup
  • Thinker on hate at 100
  • Beauty amid turbulent times
  • Jewish life in colonial Sumatra
  • About this year’s Passover cover art
  • The modern seder plate
  • Customs from around world
  • Leftovers made yummy
  • A Passover chuckle …
  • המשבר החמור בישראל
  • Not your parents’ Netanyahu
  • Finding community in art
  • Standing by our family
  • Local heads new office
  • Hillel BC marks its 75th
  • Give to increase housing
  • Alegría a gratifying movie
  • Depictions of turbulent times
  • Moscovitch play about life in Canada pre-legalized birth control
  • Helping people stay at home
  • B’nai mitzvah tutoring
  • Avoid being scammed
  • Canadians Jews doing well
  • Join rally to support Israeli democracy

Recent Tweets

Tweets by @JewishIndie

Tag: עלייה

פרידה מחבר יקר

פרידה מחבר יקר

.שכונת הווסט אנד בוונקובר (Francisco Anzola)

ביום רביעי בבוקר אחרי ארוחת הבוקר ישבתי למספר דקות על הספה בסלון הגדול שלי בוונקובר, כדי לתכנן בקפידות את יום העבודה שלי. צריך להכניס תיקונים בסיפור על דני וילדותו מירושלים, להמשיך בהכנות ליריד הספרים הקרב וממשמש וכמובן בעיקר – לכתוב סוף סוף את הסיפור הזוי על ישראלי שהכיר לטינית בת”א, שכעובדת זרה טיפלה בקשישים. השניים התאהבו, עקרו ליבשת הצפון אמריקנית ומאז הם חיים באושר ואושר.

הסתכלתי על כתמי הרטיבות בסלוני כתוצאה מהדליפות הבלתי פוסקות. כידוע יורד הרבה גם בוונקובר וזה המחיר של החיים הרטובים כאן. אני עוד אתן בראש לבעל הבית שעד לרגע זה לא תיקן את הדרוש. מתי אוכל להינות מדירתי החדשה ללא מפריע שאלתי את עצמי ביאוש מה? לא רוצה ביורוקרטיות, לא רוצה רעש מהשכנים, לא רוצה מים בסלון. לא רוצה ולא רוצה.

בעודי מסיים את פרק המחשבות המייאש על צרותי, נכנסת פתאם לסלון במהירות של פרארי חדישה בת זוגתי שתחייה. בוודאי תבקש משהו ממני לשם שינוי מילמתי לעצמי. “רונימו יקירי”, אמרה בקול החיבתי שלה. “האם תוכל ללת לי כסף לרכישת פירות בשוק? אתה הרי כל כך אוהב לאכול את הפירות העסיסיים כאן. זה עושה לך כל כך טוב בבטן החמודה והרגישה שלך. ואני כל כך אוהבת לראות אותך מאושר כל כך יקירי אהובי”. הבנתי שלא אוכל להימלט שוב מהדרישה לתת לה כסף. זהו! הפעם שום תירוץ לא יעבוד כאשר מדובר בפירות שאני אוכל כל היום, כל יום. היא נגעה בנקודה מאוד רגישה בחיי – פירות חיי. הכנסתי את ידי לכיס שזו הפעולה הכי שנואה עלי בחיים. חשבתי לא פעם לתפור את הכיס ולסגור אותו לתמיד, כך שארנקי שהוא קודש הקודשים שלי, ינוח לו לעולמים ללא מטרד. הוצאתי את הארנק המקופל שהרהרתי שעתה הגיע הזמן להכניס בו קיפולים נוספים. שלפתי ממנו באיטיות ובעצבות שטר של חמישה דולר כחולים חדשים. הסתכלתי בצער רב על הפרידה הבלתי נמענת מחברי היקר והרגשתי שכל עולמי קורס בבת אחת. הפרידות האלה גומרות אותי והורסות את בריאותי. ביקשתי עוד דקה להחזיק בשטרי היקר וקירבתי אותו לליבי שפעם כתחנת כוח שעומדת לקרוס מהעומס. מהלב שלי החלש משהו העברתי את השטר לפי כדי שאוכל להעניק לו נשיקת פרידה אחרונה. פתאם אני שומע את בת זוגתי צווחת ליד הדלת הפתוחה: “יקירי! אינני יכולה להמתין כל היום בשביל הפירות שלך. בניגוד אליך יש לי גם עסק לנהל. מדוע שלא תקנה את הפירות בעצמך?” הבנתי שהפרידה זו היא סופית ומוחלטת והעברתי לה בצער רב את שטר חמשת הדולרים המסכן שלי. זו ממש התעללות חסרת רחמים בי ובו. עם סיום טקס העברת השטר מיד ליד שדאגתי שיהיה איטי ככל הניתן, אמרתי לה בתקיפות מהולה בכעס ותסכול: “אני מצפה לקבל בחזרה עודף והרבה. את קולטת?!” בעוד היא סוגרת את הדלת ואני שומע את צעדיה המהירים במדרגות התלולות מטה, מילמתי לעצמי “שעדיף שתחזיר לי מספר מטבעות מצלצלים זכר לשטר האבוד שלי”.

הרמתי ידיים: אאלץ להתמודד עם הרטיבות כיאה לוונקובר ועם אובדן חמשת הדולרים שלי, כיאה לדן פזרן. התיישבתי מול המחשב וניסיתי להירגע ולארגן את מחשבותי מחדש. כיצד אתחיל את הסיפור על העובדת הזרה שהכירה בישראל גבר והשניים במסגרת אהבתם עקרו לוונקובר הקרה והרחוקה? אולי אתחיל דווקא בדירה עם הסלון הגדול שהם שכרו בשכונת הווסט אנד?

Format ImagePosted on November 27, 2019November 26, 2019Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags immigration, lifestyle, relationships, Vancouver, ונקובר, מערכות יחסים, סגנון חיים, עלייה
Proudly powered by WordPress