Skip to content
  • Home
  • Subscribe / donate
  • Events calendar
  • News
    • Local
    • National
    • Israel
    • World
    • עניין בחדשות
      A roundup of news in Canada and further afield, in Hebrew.
  • Opinion
    • From the JI
    • Op-Ed
  • Arts & Culture
    • Performing Arts
    • Music
    • Books
    • Visual Arts
    • TV & Film
  • Life
    • Celebrating the Holidays
    • Travel
    • The Daily Snooze
      Cartoons by Jacob Samuel
    • Mystery Photo
      Help the JI and JMABC fill in the gaps in our archives.
  • Community Links
    • Organizations, Etc.
    • Other News Sources & Blogs
    • Business Directory
  • FAQ
  • JI Chai Celebration
  • JI@88! video

Recent Posts

  • האלימות בישראל מורגשת בהרבה מגזרים
  • טראמפ עוזר דווקא לנושא הפלסטיני
  • New rabbi settles into post
  • A light for the nations
  • Killed for being Jewish 
  • The complexities of identity
  • Jews in time of trauma
  • What should governments do?
  • Annie will warm your heart
  • Best of the film fest online
  • Guitar Night at Massey
  • Partners in the telling of stories
  • Four Peretz pillars honoured
  • History as a foundation
  • Music can comfort us
  • New chapter for JFS
  • The value(s) of Jewish camp
  • Chance led to great decision
  • From the JI archives … camp
  • עשרים ואחת שנים להגעתי לונקובר
  • Eby touts government record
  • Keep lighting candles
  • Facing a complex situation
  • Unique interview show a hit
  • See Annie at Gateway
  • Explorations of light
  • Help with the legal aspects
  • Stories create impact
  • Different faiths gather
  • Advocating for girls’ rights
  • An oral song tradition
  • Genealogy tools and tips
  • Jew-hatred is centuries old
  • Aiding medical research
  • Connecting Jews to Judaism
  • Beacon of light in heart of city

Archives

Follow @JewishIndie
image - The CJN - Visit Us Banner - 300x600 - 101625

Tag: עבודה

עשרים ואחת שנים להגעתי לונקובר

בראשית השנה החדשה ימלאו עשרים ואחת שנים להגעתי לונקובר ואין ספק שהזמן רץ כל כך מהר. לו יכולתי להחזיר את שעון הזמן אחורה הייתי עוזב את ישראל שנים קודם לכן. כבר בראשית שנות השמונים (לאחר השחרור מהשירות הצבאי) היה לי חלום שלא הרפה ממני והוא לעבור לגור בחו”ל. לאורך המשך שנות חיי הצטרפו סיבות נוספות (לחלום) מדוע רציתי לעזוב את ישראל ולבסוף עשיתי זאת רק בראשית שנת אלפיים וחמש.השנים הראשונות היו קשות במיוחד על רקע העבודה שנאלצתי להתמודד עם המציאות הלא פשוטה שבונקובר לא אוכל לעבוד עוד בתחום המדיה, כפי שעשיתי שנים בישראל. אמנם כתבתי כפרילאנס במשך שנים מכאן לישראל עבור ידיעות אחרונות ווינט, אך אין מקום להשוואה לעבודה הקבועה בארץ. במקביל התחלתי להבין שהמנטליות הקנדית שונה לחלוטין מזו שבישראל וזה לוקח זמן די רב להתאים את עצמך לכך

מכל מקום אחרי שעבדתי במשך כשבע שנים כמחפש מידע עבור חברה פיננסית מקומית, לאור הרקע העיתונאי שלי, הצטרפתי לחברת פרוגרסה שבה אני עובד עד היום – במשך אחת עשרה וחצי שנים. מדובר בחברה פיננסית שמספקת הלוואות ללקוחות שלא יכולים לקבל הלוואה מהבנק (בשל קרדיט גרוע). בשנתיים הראשונות שימשתי מנהל קשרי לקוחות ומזה קרוב לתשע וחצי שנים אני הוא מבקר החברה. זו עבודה אחראית ומאתגרת ואני אוהב לעשותה. אני לא חושב בשלב זה כלל על נושא הפרישה למרות שבקנדה הגיל הרשמי לצאת לפנסיה הוא 65. מבחינתי הכל פתוח לגבי השאלה עד מתי אמשיך לעבוד בחברה

בהיבט האישי יש לי זוגיות קרובה במשך למעלה משמונה שנים וזה מעניק יציבות לחיי שנינו. בת הזוג שלי הגיעה מסין והפכה את ונקובר כמוני, לבית הקבוע שלה. למרות הרקע השונה יש לנו עניין משותף בלא מעט תחומים בהם אמנות, מוסיקה ועיצוב. שנינו מאוד אוהבים את אירופה והקלאסיות שבה. מאוד נהנינו לבקר בשנים האחרונות בציריך, ברצלונה, מדריד, לונדון, דבלין ואמסטרדם – שהיא עדיין העיר האהובה עלי. אנו מתכננים בשנים הקרובות להמשיך ולטייל בערים המרכזיות של אירופה

אני אוהב לחלק את בני האדם לשתי קבוצות מרכזיות: עכברי עיר ועכבר שדה. אנו עכברי עיר שאוהבים את מה שהערים יכולות להציע, ובעיקר בתחום התרבות. בנוסף הנוף העירוני מושך אותנו בעיקר כשמדובר במבנים עם היסטוריה ארוכה

בשעות הפנאי ביוזמתי אנו לוקחים חלק באירועי מוזיקה המתרחשים בונקובר בהם: קונצרטים של התזמורת הסימפונית המקומית ואופרות של בית האופרה המקומי. בנוסף אנו הולכים בקביעות למועדון הג’אז המקומי שמארח אמנים מארה”ב ומקומיים כאחד. בתחום מוסיקת הפופ הלכנו למספר הופעות באצטדיון הגדול (שנמצא סמוך לביתנו) ובהן של: פול מקרטני, אלטון ג’ון, פיטר גבריאל, להקת קולדפליי וטיילור סוויפט.

יש לי כאן גם מספר חברים ורובם לא ישראלים וזה טוב כי חיפשתי להשתלב בחברה המקומית ולא להישאר זר לנצח . גיוון החברים שלא שייכים לקבוצה אחת ואף לא מכירים אחד את השני, הופכים את המפגשים עימם למעניינים ופוריים. מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהב מפגשים חברתיים בקבוצות גדולות, אלה מפגשים של אחד עם אחד או זוג עם זוג נוסף

ונקובר נחשבת לאחת הערים היפות בעולם עם טבע מדהים גם ממש בעיר עצמה. לא צריך להרחיק לכת כדי להגיע לפינות טבע שקטות, כיוון שהעיר מוקפת במים ובתוכה נמצאים מספר פרקים בהם סטנלי פארק שהוא גדול מהסנטרל פארק של ניו יורק. בהחלט עיר שמומלץ לבקר בה

Posted on December 17, 2025December 10, 2025Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Israel, reflections, travel, Vancouver, work, ונקובר, ישראל, לטייל, עבודה

חמש שנים לעבודה מהבית

לפני חמש שנים קיבלתי אישור מהמנהלים הבכירים במקום העבודה שלי לעבור לעבוד מהבית. ארזתי את מעט החפצים שלי שהיו במשרד בדאון טאון ונקובר והעברתי אותם לביתי. חברת הובלה העבירה את הכל השאר, כולל: מחשב, שולחן למחשב עם שני מוניטורים, כיסא משרדי, מגירות על גלגלים ועוד.

לראשונה בחיי עבדתי מהבית בקביעות וזה מאוד מאוד מתאים לי. כמבקר החברה אני צריך שקט בסביבה, בזמן שאני עובד ובודק האם הכל נעשה בחברה כשורה. מכל מקום בגלל אופיי אני מעדיף תדיר לעבוד לבד, לא בקבוצות, לא בצוותים ולא עם אחרים. סוף סוף הגשמתי את רצוני ואני עובד מהבית וזאת עוד הרבה לפני מגפת הקוביד.

המשרד של החברה נמצא במרחק של פחות מחמש עשרה דקות הליכה מביתי, כך שאם אני צריך להגיע לפגישה או לדיון כלשהו, זה נמצא ממש קרוב אלי. ובעצם אני יכול ליהנות משני העולמות: לבצע את העבודה יומיומית שלי מהבית ולהגיע למשרד כשצריך.

אחרי הצבא עת גרתי בישראל: התחלתי לעבוד בדרך כלל במקומות עבודה שיותר קרובים לביתי בזמן שגרתי אז בירושלים. הדבר נמשך עת עברתי לתל אביב. גרתי במרכז העיר ומקום עבודתי תמיד היה במרחק הליכה קצר.

כשעברתי לוונקובר לפני שבעה עשרה וחצי שנים, במרבית הזמן אותו נוהג שלי נשמר. אני גר במרכז ומקום העבודה קרוב. במשך עשר השנים הראשונות כאן שכרתי דירה קטנה ברחוב בארקלי בווסט אנד בסמוך לסנטלי פארק. אחרי שבעה חודשים של חיפושים אחרי עבודה התחלתי לעבוד במחסן של חברה לאספקת תכשיטים. כל יום צעדתי למחסן במשך כ-45 דקות. את אותה דרך עשיתי בהליכה בחזרה לבית. לאחר מספר חודשים עברתי לחברה העוסקת בגבייה ותפקידי היה לחפש מידע ובעיקר מספרי טלפון של חייבים. (זאת, עקב התמחותי בחיפוש מידע ולאור העובדה ששימשתי עיתונאי בישראל במשך שנים רבות). כמובן שמיקומה של החברה היה בדאון טאון של ונקובר, ובמרחק של כעשרים דקות מביתי לכל היותר. עבדתי בחברת הגבייה למעלה משבע שנים ורק בשנה האחרונה שלי שם קרה שינוי מהותי. בגלל שינוי בבעלות בקרב בעלי המניות והעליה המהותית בשכר הדירה, החברה עזבה את הדאון טאון ועברה לעיר ברנבי הסמוכה לונקובר. המשרדים החדשים מוקמו בצפון ברנבי בסמוך לברנדווד מול. כיוון שאני לא מחזיק ברכב מאז שעברתי לוונקובר, נאלצתי כל יום לבזבז קרוב לשעה כדי להגיע לעבודה. הייתי נוהג ללכת ברגל עד תחנת הרכבת הקלה של סקייטריין, ברחוב בווררד. ומשם הייתי מגיע לתחנת הרכבת של ברנדווד מול בברנבי, והולך ברגל עוד מספר דקות עד למשרד.

זו הייתה השנה האחרונה שלי בחברת הגבייה. משם עברתי לעבוד בחברה המספקת הלוואות בסב-פריים למי שאינו יכול לקבל הלוואות מהבנק, בשל קרדיט גרוע. בחברה זאת אני עובד במשך למעלה משמונה השנים האחרונות ממש עד היום.

בחצי השנה הראשונה שלי: משרדי החברה היו ממוקמים במערב העיר (במקריות בקרוב למחסן התכשיטים בו עבדתי בעבר). לאחר מכן עברנו לשמחתי לדאון טאון, כך שהייתי צועד כיום יום כחמש עשרה דקות למשרד. לפני כשבע שנים עברתי לדירה משלי בצד השני של רחוב בארקלי, בסמוך לרחוב בווררד. שוב מדובר היה במרחק הליכה קצר של כחמש עשרה דקות מהבית למשרד. ולפיכך העיקרון שלי לעבוד קרוב לבית נמשך כמעט כל חיי בישראל וכן בקנדה.

כאמור לפני חמש שנים ממש שברתי את העיקרון של עצמי והתחלתי לעבוד מהבית. אני מקווה שזה ימשך לעד.

Posted on August 5, 2022Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags home, Israel, Vancouver, work, בית, ונקובר, ישראל, עבודה
Proudly powered by WordPress