ז’רמן מן
הסיפור הזה כאילו נלקח מאחת האגדות או מסרט בדיוני, ולא מן הנמנע שבקרוב יעשו עליו סרט אמיתי. אם קנדית מברמטון שבמחוז אונטריו שלא ראתה את בנה במשך שלושים ואחת שנים, זכתה סוף סוף לקבל את ההודעה המיוחלת: הוא חי וקיים וגר בקונטיקט שבארצות הברית. את המידע היא קיבלה מהאגודה הקנדית של ילדים שאבדו בראשות אמנדה פיק.
לינת מן-לואיס נפרדה בקנדה מבעלה אלן מן ג’וניור (יליד גינאה שעבר לקנדה) בשנת 1986. שנה לאחר מכן ביוני 1987 עת הבעל לשעבר קיבל אישור מבית המשפט לבקר את בנו בטורונטו, הוא ניצל את ההזדמנות וחטף את התינוק של השניים ז’רמן (שהיה אז רק בן עשרים ואחד חודשים), ועבר עימו לארה”ב ללא אישור כניסה. הוא בחר לגור בקונטיקט וסידר לו ולבנו מסמכים מזוייפים, תוך שהוא מגדל אותו לבד. האב קרא לעצמו היילי אנדולף דזוה, ולאורך השנים כשז’רמן שאל על אמו הוא אמר לו שהיא נפטרה כשהיה עוד תינוק.
רשויות החוק בארה”ב חשדו בשנים האחרונות שהמסמכים של האב והבן מזוייפים, ולאחר חקירה מאומצת בשותפות עם משטרת טורונטו שכללה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לזיהוי פנים, הם הגיעו למסקנה כבר לפני כשנתיים שיש אמת בדבר. האב (בן השישים ושש) נעצר סוף סוף במהלך אוקטובר ובקרוב יעמוד לדין בארה”ב. הפרקליטות המקומית תגיש נגדו כתב אישום שיכלול מספר אישומים פליליים. לאחר מכן לא מן הנמנע שקנדה תבקש את הסגרתו לכאן כדי להעמידו גם כן לדין. מאחורי החקירה לאורך לא פחות מעשרים שנים עמד שוטר לשעבר של משטרת קלגרי, טד דיוויס, שמשמש חוקר באגודה הקנדית של ילדים שאבדו, במשך עשרים ושלוש שנים. דייויס הקדיש זמן רב, אנרגיה וכל מה שאפשר לחקירה המסובכת הזו, והבטיח למן-לואיס ומשפחתה כי יעשה הכל ובכל כוחו למצוא את בנה האבוד ז’רמן. לדברי פיק כידוע זה מה שהוא באמת עשה.
לאחר שהתעשתה והבינה שלא מדובר במתיחה עשתה מן-לואיס את דרכה במהירות בטיסה לקונטיקט לראות לראשונה את בנה, מזה כשלושה עשורים תמימים. היא לא ישנה אפילו דקה אחת בלילה שלפני הטיסה. ז’רמן שהיום הוא כמעט בן שלושים ושלוש היה נרגש ביותר. גם הוא לא האמין כי יזכה לראות את אמו. מן-לואיס אמרה לעיתונאים לאחר הפגישה עם בנה שהתקיימה בדיסקרטיות לבקשתו: “אין מילים לתאר את מה שהרגשתי. המילים שבנך חי, מצאנו אותו – פשוט עצרו את נישמתי”. האם הוסיפה: “רציתי לראות שהוא אמיתי. אמרתי בקול הוא אלוהים זהו התינוק שלי”. לדבריה בנה אמר: “אמאלה. יש לך את העיניים שלי”. השניים בילו שעות ביחד ולא הפסיקו לשאול שאלות אחד את השני. בזמן שהאם הכינה ארוחה שכללה עוף לבנה, היא הבינה שהוא בכלל צמחוני. בשלב זה לא ברור האם ז’רמן יעדיף להישאר בארה”ב או לעבור לקנדה ולגור קרוב לאמו.
לשאלת עיתונאים מה היא היתה אומרת לבעלה לשעבר שחטף את בנה, אמרה האם: “אף פעם אך תקח ילד מההורה שלו בשום מקרה ולא משנה למה”.
למן-לואיס יש מסר ברור וחשוב לאימהות והורים שאיבדו את ילדיהם שנעלמו. היא מעודדת אותם ואומרת להם ישירות: “במפורש אל תאבדו את התיקווה לעולם, אף פעם”. היא הוסיפה: “הסיפור שלי הוא ההוכחה שגם אחרי שלושים ואחת שנים ארוכות של סבל אסור לאדם לוותר. הוא חייב להיות סבלני וחזק ולהאמין שהכל אפשרי בעולמנו”.