Skip to content
  • Home
  • Subscribe / donate
  • Events calendar
  • News
    • Local
    • National
    • Israel
    • World
    • עניין בחדשות
      A roundup of news in Canada and further afield, in Hebrew.
  • Opinion
    • From the JI
    • Op-Ed
  • Arts & Culture
    • Performing Arts
    • Music
    • Books
    • Visual Arts
    • TV & Film
  • Life
    • Celebrating the Holidays
    • Travel
    • The Daily Snooze
      Cartoons by Jacob Samuel
    • Mystery Photo
      Help the JI and JMABC fill in the gaps in our archives.
  • Community Links
    • Organizations, Etc.
    • Other News Sources & Blogs
    • Business Directory
  • FAQ
  • JI Chai Celebration
  • JI@88! video

Recent Posts

  • עשרים ואחת שנים בוונקובר
  • Supporting the Iranian people
  • The power of photography
  • A good place to start
  • When boundaries have shifted
  • Guitar virtuosos play
  • Different concepts of home
  • Broadway’s Jewish storylines
  • Sesame’s breadth and depth
  • Dylan Akira Adler part of JFL festival
  • Mortality learning series
  • A new strategy to brighten up BC
  • Sharing latkes and light
  • Johnson awarded for human rights work
  • Cherished tradition ensured … Silber Family Agam Menorah
  • Nothing as lovely as a tree
  • Camp welcomes new director
  • Popular family camp expands
  • A life-changing experience
  • Benefits of being a counselor
  • Camper to counselor
  • האלימות בישראל מורגשת בהרבה מגזרים
  • טראמפ עוזר דווקא לנושא הפלסטיני
  • New rabbi settles into post
  • A light for the nations
  • Killed for being Jewish 
  • The complexities of identity
  • Jews in time of trauma
  • What should governments do?
  • Annie will warm your heart
  • Best of the film fest online
  • Guitar Night at Massey
  • Partners in the telling of stories
  • Four Peretz pillars honoured
  • History as a foundation
  • Music can comfort us

Archives

Follow @JewishIndie
image - The CJN - Visit Us Banner - 300x600 - 101625

Tag: וונקוב

עשרים ואחת שנים בוונקובר

בחודש פברואר ימלאו עשרים ואחת שנים לחיי בוונקובר. במקביל, המרחק שלי מישראל רק הולך וגדל

הזמן אץ לו רץ לו והשנים בהן אני נמצא כאן בוונקובר עברו כל כך מהר. אני זוכר את ההתחלה הקשה כאשר לא הייתה לי עבודה במשך שבעת החודשים הראשונים. באותה עת התחלתי ללכת ברחבי העיר ולהכיר מקרוב את הבית החדש שלי. בוונקובר ויתרתי על נהיגה כיוון שאני גר באזור הדאון טאון ואפשר להסתדר טוב ללא רכב

בהתחלה עבדתי בעבודה מזדמנת אצל חבר ולאחר מכן עבדתי בחברת גביה גדולה בתפקיד מחפש מידע לאור הרקע שלי בעיתונות. אחרי כשבע שנים ויותר עברתי לחברה פיננסית המספקת הלוואות ללקוחות שלא יכולים לקבל הלוואות מהבנק. עד היום אני עובד באותה חברה – למעלה מאחת עשרה שנים וחצי, ומשמש מבקר החברה בדרגת מנהל

בתחילת חיי כאן בוודאי שהרגשתי זר בוונקובר אך לשמחתי מהר מאוד מצאתי את מקומי, בתחום המקצועי והחברתי ובכלל. השתלבתי לא רע בחיי העיר, הכרתי מקומיים ולא רק ישראלים ולא חיפשתי להתחבר אל חיי הקהילה היהודית כאן. אני לא דתי ואינני שומר מסורת ואינני אף מרגיש את הצורך להדגיש את יהדותי או היותי ישראלי לשעבר. כל אלה עזרו לי בהשתלבות בחיים המקומיים. מרבית שנותי בוונקובר לא הרגשתי זר והחיים בקנדה בכלל הרבה יותר מתאימים לי מאשר בישראל

למען האמת התחלתי להרגיש כשגרתי בארץ כיוון שראיתי שהמדינה צועדת לכיוונים שאינם מתאימים לי ולהשקפת חיי. זה מאוד עצוב להרגיש כך במדינה בה נולדת כאשר את מרבית חייך עשיתה בה. ישראל הייתה מקום נפלא הצעירותי והחל משנות השמונים המאוחרות התחלתי להרגיש בשינוי לרעה. בסוף אלף תשע מאות שמונים ושמונה עברתי לתל אביב ובשנים הראשונות הרגשתי טוב ומחובר יותר. אך לאחר מספר שנים הרגשתי שוב שאני הופך יותר ויותר לזר ולא מסוגל להתחבר לתפיסת העולם הישראלית הבסיסית, להתנהגות של הישראלי הממוצע, לתזוזה ימינה ואל הדת ועוד. הנסיעות הרבות שלי לחוץ לארץ ובעיקר לאירופה רק החריפו את הפער ביני לבין ישראל

למרות שהייתה לי עבודה מעולה בתחום המדיה הבנתי שעלי לעזוב ולחפש עתיד טוב יותר מחוץ לישראל. לצערי רק בראשית אלפיים וחמש עזבתי את ישראל למרות שכבר שנים רבות קודם לכן רציתי לעשות זאת. המעבר רק היטיב עם חיי והפכתי להיות יותר מאושר ושלו. כואב לי מאוד על מה שקורה בישראל והמציאות הרבה יותר גרועה ממה שחזיתי. הקשר היחידי שלי עם ישראל נובע מהעובדה שיש לי משפחה וחברים שם. חלקם מיואשים והחלק האחר מתעלם מהמציאות הקשה ומנהל את חייו כאילו הכל בסדר. אני מבין את כולם ומאחל למציאות טובה יותר בישראל, אם כי אינני חושב שזה מה שהולך לקרות

באופן אישי היום אני מודאג מאוד ממה שקורה מעבר לגבול מדרום לאור השליט המטורף שמנהל את ארצות הברית, דונלד טראמפ. הוא גורם נזק גדול למדינתו, לקנדה ולמערב כולו. טראמפ מעולם לא חשב על תוצאות מעשיו והתנהגותו החמורה, גם בעת היה איש עסקים וכמובן מאז נכנס לבית לבן. קנדה התרגלה להיות תלויה בארה”ב ולסמוך עליה, עת שתי המדינות האלה היו קרובות מאוד בכל. כיום המציאות שונה לחלוטין בעידן טראמפ, והקנדים מתחילים להבין שקנדה צריכה להיות עצמאית ולהעמיק את הקשרים עם אירופה. במקביל יש להזיז את החסמים בין הפרובינציות ולאפשר חופש מסחר מקסימלי ביניהן

Posted on January 28, 2026January 14, 2026Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags career, Israel, life in Canada, moving, politics, shift to right, trade barriers, Trump era, Vancouver, work, החיים בקנדה, וונקוב, ישראל, לתזוזה ימינה, מחסומי סחר, מעבר, עבודה, עידן טראמפ, פוליטיקה, קריירה

?מדוע אינני חוזר לגור בישראל

אני גר בוונקובר כבר למעלה מתשעה עשרה וחצי שנים ואין לי שום תוכניות לחזור לישראל. הסיבות לכך רבות וברורות מבחינתי. ובעיקר: אינני מוכן לחזור אחורה למציאות כה מורכבת וקשה שכפי שליוותה אותי במרבית חיי בישראל

במלחמת ששת הימים הייתי בן שמונה ואני זוכר כיצד אימי הגיעה לבית הספר כדי לקחת   אותי למקלט של סבא הסמוך לביתנו במרכז ירושלים

מייד לאחר המלחמה הסביר הפרופסור ישעיהו ליבוביץ’ כי כיבוש השטחים בעקבות המלחמה יהיה אסון מבחינת ישראל, ישחית את המדינה ואף יסכן את עתידה. אז עדיין לא הבנתי על מה הוא מדבר. אך כשאשר התבגרתי קלטתי עד כמה דבריו של פרופסור ליבוביץ’ היו ונשארו נכונים עד עצם היום הזה

במלחמת יום כיפור עת הייתי בן ארבע עשרה ההורים היו כרגיל בנסיעה בחו”ל. אחי ואני נשארנו בבית כאשר נשמענו להוראות להפעיל האפלה בשעות הערב. לאחר מספר ימים ההורים הצליחו למצוא טיסה ולחזור מארה”ב לישראל

במלחמת לבנון הראשונה נקראתי לצאת למילואים בלבנון. הייתי בסך הכל פקיד בפלוגת הנדסה, איך כיוון שהם נאלצו לצאת לשטח בלבנון גם אני הצטרפתי אליהם. אנו שרתנו באזור ציר מזבושה תחת אחריותו של המגד בני ברבש. אחרי כחודש מילואים השתחררתי הביתה

לאחר המלחמה נסעתי לטיול מהנה באירופה ומאז ננטע אצלי לראשונה הרצון לעבור ולגור בחו”ל. פשוט לממש חלום ולגור באחת ממדינות המערב

בין לבין חיינו בישראל פיגועים רבים שלצערי הפכו לשגרת חיים. מי שחי בישראל מכיר מלחמות, פיגועים והרבה הרבה ימים לא שקטים. כך היה וכך יהיה

בראשית שנות השמונים התחלתי להבין סוף סוף שאחזקת השטחים הכבושים לא מאפשרת לפלסטינים להקים מדינה עצמאית משלהם. ובמקביל מסכנת את ביטחונה של ישראל. כבר אז ראיתי שישראל מחולקת לשני מחנות ברורים: תומכי השלום והחזרת השטחים ותומכי החלום של ארץ ישראל השלמה שהאמינו שזה דווקא יגביר את הביטחון במדינה. אני כאמור נימנתי על מחנה השלום שלאורך השנים הלך והתכווץ לצערי. לעומתו מחנה של המתנחלים ותומכיהם הלך וגדל. אז התחלתי להרגיש פחות ופחות שייך לישראל

במלחמת המפרץ הראשונה כבר גרתי בתל אביב. לא אשכח לעולם את הלילה הנורא ההוא ביום חמישי בסביבות שתיים לפנות בוקר. צפיתי אז בחדשות בטלוויזיה שתיארו את מהלכי ארה”ב בעיראק ואז נשמעה הסיסמה “נחש צפע” ולאחריה הופעלה אזעקה. אז הופיעה השקופית “בשל התקפת טילים על ישראל הופעלה אזעקת אמת”. ואכן נפל טיל מעיראק בשכונת התקווה, שבקו אווירי קרובה הייתה לביתי במרכז תל אביב. שמעתי היטב את הדי הפיצוץ ונכנסתי ממש לחרדה נוראית. אז אמרתי לעצמי כי הכתובת היא על הקיר ויום אחד יגיעו הטילים האמיתיים מאיראן שהכוונה לטילים אטומיים. הבנתי אז שעלי לעזוב את ישראל ולצערי רק לאחר ארבעה עשרה שנים עשיתי זאת

תוך מספר דקות יצאת את ביתי ונסעתי בטירוף לביתו של חבר כדי שלא להיות לבד. למחרת החבר עזב את תל אביב ונסע למשפחו באילת. ואז החלטתי לנסוע לבית הורי בירושלים, ששם שההיתי בכל תקופת המלחמה. בכל פעם שנשמעה “האזעקה” ממש נכנסתי לחרדה בחרדה ושהייתי עם הורי בחדר האטום

לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין באמצע שנות התשעים הרגשתי עוד יותר כמה אני לא יכול להשתייך עוד לישראל. אז גם החל לככב בנימין נתניהו האחראי לגל ההסתה נגד רבין. הפכתי לזר בה ועדיף להיות זר בחו”ל. לאחר עשר שנים עזבתי לוונקובר

Posted on November 13, 2024October 22, 2024Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Israel, Land of Israel, occupied territories, peace, Vancouver, war, Yeshayahu Leibowitz, ארץ ישראל, וונקוב, ישעיהו ליבוביץ, ישראל, כיבוש השטחים, מלחמה, שלום
Proudly powered by WordPress