Trump – Jewish Independent

Trump’s empty gesture

When U.S. President Donald Trump tweeted last week that Israeli control over the Golan Heights should be recognized as legitimate sovereignty, it was like sending a box of cherry cordials to his friend Binyamin Netanyahu. In other words, the gesture was sweet, cheap and filled with empty calories.

Israel handing the Golan back to Syria is not on anyone’s agenda. A strategic position at the confluence of Syria, Lebanon, Jordan and Israel, the area was taken by Israel from Syria in the 1967 war and remains, ostensibly, a disputed territory, like the West Bank. But it’s different. For one thing, Israel effectively absorbed the Golan into Israel proper in 1981, though for critics that makes no difference. More importantly, the Golan has strategic significance in ways that differ from the strategic significance of the West Bank. Notably, most of the Syrian population that had lived there fled during the war and both the Jewish and non-Jewish populations of the Golan have remained comparatively small since. So, while still a matter of international dispute, the Golan does not evoke the same issues as the population-dense West Bank in terms of a large non-citizen population living under military rule.

More to the point, who, in their right mind, would think that handing any land, anywhere, over to Syria at this point in history would be a reasonable idea? That country has been catastrophically ripped apart by civil war. If anyone sincerely thinks that Syria deserves the Golan back, they couldn’t possibly think this would be an appropriate time to make such a move.

But up pops the U.S. president to kick a sleeping dog, declaring American recognition of the Golan as part of Israel. It was a typical Trump triumph: it cost him nothing, it rewarded his pal Netanyahu as the Israeli leader arrived in Washington and it set Trump’s enemies into a raging fury, which seems to be one of the few coherent identifiable objectives of most of the president’s actions.

As the BBC reported: “Syria said Mr. Trump’s decision was ‘a blatant attack on its sovereignty.’” If the tragedy of Syria were not so sorrowful, this response would be laughable. “We interrupt this civil war, which has cost hundreds of thousands of lives and displaced 12 million people to haughtily contest the recognition of what has been, for all intents, the status quo for half a century.” Suffice to say, the Golan is the least of Syria’s worries right now.

Yet the gambit was just another trinket Trump has offered to Netanyahu as the latter enters the final days of a tight reelection campaign. The U.S. president makes no pretense about his support for Netanyahu’s continued leadership of Israel. As we discussed in this space two weeks ago, the politicizing of the American-Israeli relationship has potential benefits only for cynical American politicos. Israel (and Jewish Americans) will not win when Jewish people’s identity and connections to the Jewish state are exploited for partisan ends.

But neither is this a case where Jewish people are standing by, uninvolved and without agency. The Israeli government – the prime minister in particular – has encouraged this sort of partisanship overtly at least since he snubbed then-president Barack Obama by accepting a Republican invitation to address Congress. More egregiously, Jewish Americans, including some leading individuals and agencies, have exacerbated the political divisions. Some have created the “Jexodus” movement, inviting the roughly 75% of Jewish Americans who usually vote Democratic to move over to the Republicans. Such a campaign probably has more legs on social media than it does in the real world, but more worrying examples abound.

It is true that AIPAC, the American Israel Public Affairs Committee, was among those groups to speak out against Netanyahu’s courtship of a far-right Israeli extremist party recently. But, that aside, its conference earlier this week in many ways cast aside the group’s traditional bipartisanship. Vice-president Mike Pence and other elected officials delivered overtly partisan speeches. Many leading Democrats, including several who are vying for their party’s 2020 presidential nomination, stayed away from the gathering. A better response would have been to attend and speak frankly about the genuine divisions that exist among Israelis, Diaspora Jews, Americans and the various constituencies, including disaffected young Jews and upstart alternatives to the perceived rightward drift of AIPAC, such as J Street. By ceding the platform, Democrats fed a narrative that reinforces the unhelpful partisan divide.

Regardless of who wins next month’s Israeli election or next year’s American election, Jews and Zionists in the United States, Canada, Israel and everywhere will need to either heal this divide or play into the charade that one side of the political spectrum is friend and the other foe. We need to reject partisanship and return to a time when standing with Israel is a logical extension of Western democratic, pluralist values. The alternative is to accept a new world where standing with Israel, and potentially with Jews, is weaponized by one set of partisans to hammer another.

?תחנת חלל חדש

התחנה תאפשר לאסטרונאוטים לאסוף סלעים מהירח, כמו הדוגמיות שהובאו בתכנית “אפולו”, ולמיין ולנתח אותן בתחנה, לפני החזרתן לכדור הארץ – נאס”א

תחנת החלל הבינלאומית המקיפה את כדור הארץ מאז 1998 ומאוישת דרך קבע מאז שנת 2000, מתקרבת לימי קיצה. שתי השותפות העיקריות בתחנה, סוכנות החלל האמריקנית נאס”א וסוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס, מתכננות להפסיק לתקצב את המבנה היקר ביותר בהיסטוריה – שבנייתו נמשכת כל הזמן עד ל-2024.

מה תוכנן להמשך הדרך בחלל? נאס”א מעוניינת לבנות את תחנת החלל הבינלאומית הבאה סמוך ירח. התחנה תשמש את המדינות החברות בה כפלטפורמה למשימות מאוישות לירח, וכן גם עבור המשימה המאוישת הראשונה המתוכננת למאדים. לאחרונה החליטה ממשלת קנדה להצטרף רשמית למאמצים, עם התחייבות של ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, להשקיע מיליארד וחצי דולר בבניית זרוע רובוטית חכמה, שתשמש לתיקונים ולתחזוקת התחנה, בדומה לזרוע שיוצרה על ידי קנדה וממשמשת כיום את תחנת החלל הבינלאומית.

קנדה מבטיחה עוד לבנות זרוע רובוטית קטנה ורגישה יותר, בדומה לרובוט הפועל בתחנת החלל הבינלאומית הנוכחית. הזרוע הרובוטית החכמה המיועדת לתחנת החלל החדשה, שלא כמו זו של התחנה הקיימת, תהיה אוטונומית לחלוטין. למה כוונה בעצם? לפי התכניות תחנת החלל שתמוקם לייד הירח, תהיה מבצעית בכל מצב וגם כשלא יהיו אסטרונאוטים על סיפונה.

כחלק מההתחייבות בת העשרים וארבע השנים, קנדה מתכוונת להקצות משאבים גם לעידוד עסקים קנדיים קטנים ובינוניים לפיתוח טכנולוגיות למשימות מאוישות לירח. זאת בדומה למכרזים שפרסמה לאחרונה נאס”א לפיתוח מערכת נחיתה מאוישת לירח.

בשנת 2017 חתם נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, על צו נשיאותי המורה לנאס”א לחזור ולנחות על הירח. לכן ייתכן שכבר בשנים הקרובות נראה אסטרונאוטים אמריקניים על הירח, עוד לפני השלמת התחנה הסמוכה לו. קנדה היא המדינה הראשונה שמצטרפת לארה”ב בהתחייבות כספית לבניית תחנת החלל החדשה.

לפי התכנית החלק הראשון של התחנה שיכלול את מערכות ההנעה והחשמל, ישוגר בשנת 2022. מעבורת החלל המאוישת הראשונה שתהיה אמריקנית, תצטרף אליו כבר בשנת 2024. התחנה תקיף את הירח במסלול אליפטי מאוד סביב נקודת לגראנז’ 2, נקודה יציבה יחסית בין מסות הארץ והירח (כשהוא נע במשך שישה ימים במרחק של בין 70,000 ק”מ ל-1,500 ק”מ מפני השטח של הירח). משימות מאוישות ובלתי-מאוישות יעגנו בדרכן לירח, למאדים וליעדים רחוקים יותר, כאשר בשנות ה-30 של המאה ה-21 צפויה המשימה המאוישת הראשונה למאדים להשתגר מהתחנה. לתחנת החלל סמוך לירח יכולים להיות יתרונות גדולים ומשמעותיים על פני שיגורים ישירים מהארץ לירח או מהארץ למאדים. כך למשל התחנה תאפשר לאסטרונאוטים לאסוף סלעים מהירח, כמו הדוגמיות שהובאו בתכנית “אפולו”, ולמיין ולנתח אותן בתחנה, לפני החזרתן לכדור הארץ. בנוסף כפי שיודע כל מי שצפה בסרט האימה המדע הבדיוני “לייף”, את הדוגמיות הראשונות ממאדים רצוי לנתח בתחנת חלל לפני שמנחיתים אותן על כדור הארץ. זאת בשל החשש לזיהום ביולוגי כאן.

אבל אולי היתרון הגדול ביותר של התכנית, לדעת התומכים הרבים שלה, נעוץ באפשרות לבנות מחדש ובביטחה יחסית את יכולות האסטרונאוטים וסוכנויות החלל בחלל העמוק. יש לזכור שמאז סיום תוכנית מעבורת החלל בשנת 2011, הנוכחות האנושית בחלל הוגבלה לשיגורים של חלליות רוסיות מסוג “סויוז” לתחנת החלל הבינלאומית, שמקיפה את כדור הארץ במסלול לווייני נמוך מאוד של כ-400 ק”מ מפני הים. התחנה תאפשר לבדוק את הכלים החדשים, כמו מעבורת החלל “אוריו” בחלל העמוק, ומבלי לסכן את אנשי הצוות במשימה ישירה לירח. בוודאי גם לא לסכנם במשימה בת שנה ויותר למאדים.

Disagreeing respectfully

Left to right: Nico Slobinsky (CIJA Pacific Region), Rabbi Adam Stein (Beth Israel), Rabbi Andrew Rosenblatt (Schara Tzedeck), speakers J.J. Goldberg and Jonathan S. Tobin, Cynthia Ramsay (Jewish Independent), Rabbi Hannah Dresner (Or Shalom and RAV) and Rabbi Dan Moskovitz (Temple Sholom). (photo by Glen Bullard)

“We have lost the ability to listen to each other. We have lost the ability to credit each other with good intentions when we disagree…. What we must do is somehow regain a sense of community.”

In his response to the last audience question at Left vs. Right: The Battle for Israel’s Soul, Jonathan S. Tobin, editor-in-chief of JNS.org and a contributing writer for National Review, among other publications, went on to say what he hoped the audience would take away from his 90-minute debate with J.J. Goldberg, editor-at-large and senior commentator at the Jewish Daily Forward.

“You have to open yourself up to both sides,” said Tobin. “You have to relearn the ability to listen, to be open. If you agreed with J.J., maybe you should read some of the things that I write… If you agreed with me, read J.J. at the Forward and his column…. It’s not what we’re used to anymore because we live in these social media silos…. It’s what we have to model for our kids. It’s what we have to model for ourselves because, when we listen, when we open ourselves up to ideas that are different from our own, that don’t just confirm what we already thought, we are reminded of something that is always true but we often forget…. That which unites us is still stronger than that which divides us.”

Ten community organizations united to host the Oct. 23 event in the Wosk Auditorium at the Jewish Community Centre of Greater Vancouver: the Jewish Federation of Greater Vancouver, the Centre for Israel and Jewish Affairs, the JCCGV, the Jewish Independent, Ameinu, Or Shalom, Congregation Schara Tzedeck, Congregation Beth Israel, Temple Sholom and the Rabbinical Association of Vancouver (RAV).

In his response to the last question of the night – on how young people could have similar respectful dialogues on Israel, which the speakers broadened to include all community members – Goldberg stressed the importance of having self-doubt. “If you believe the other side is saying something that could bring about the end of the world, the death of the Jewish people, you’re not going to be tolerant. And, as Jonathan says, if you listen, look for the grain of truth, because then you can allow yourself not to shout and scream when you hear something you don’t like, because it’s not the end of the world.”

Rabbi Hannah Dresner, spiritual leader of Or Shalom and head of the RAV, welcomed the approximately 100 people who came to hear Goldberg and Tobin engage in a formal debate on four prepared questions, and then on a handful of questions from the audience. “Our guests hold differing points of view and speak to one another with respect and we would like all to follow their examples,” she said. While there was some audible discomfort from listeners in a couple of instances, it was a model event, made easier by the fact that it featured two journalists who may disagree on the details, but who both agree that Israel has a right to exist and that Israel has a right to defend itself. As well, neither speaker is an ardent supporter of U.S. President Donald Trump – although Tobin gave the president credit for moving the U.S. embassy to Jerusalem and reinstating sanctions against Iran to delay its attainment of nuclear weapons, he criticized Trump’s relationship with Russia. One has to separate Trump the man and his Twitter account from the policies the administration has implemented, said Tobin. “It’s clear,” he said, “that Israel can count on the United States, certainly it can count on this administration to have its back.”

Tobin made these comments in response to the first question of the night, which was about Trump and whether Israel could rely on an “unstable United States as a shield in an unstable Middle East.” Goldberg was more concerned than Tobin, saying that character counts. “Having a president who is lacking in elementary characteristics of personal ethics and grace is a problem,” he said. “It is a problem that this is a president who has no respect or loyalty for America’s allies; and says he’s in love with the dictator in North Korea, who, by the way, does have nuclear bombs; and who can’t say a bad word about the dictator of Russia…. If Canada can’t rely on the United States, and France and Germany and Sweden can’t rely on the United States, how long can Israel rely on the United States?”

Goldberg and Tobin also had opposing views as to the continued relevance of a two-state Israeli-Palestinian peace agreement and whether the construction of settlements is an obstacle to peace.

Goldberg pointed to the 2002 Arab League declaration, which outlined the terms under which they would recognize Israel and normalize relations with it; the declaration has been renewed since then and, last year, “Iran voted yes.” He said we believed the Arab countries when, in the 1970s, they were talking about “driving Israel into the sea,” and we should believe them now when they say they would accept Israel. He argued that peace negotiations have not failed but been continually interrupted, giving several examples, including the assassination of Yitzhak Rabin and Ehud Olmert’s having to step down as prime minister when he was indicted on corruption charges.

While a two-state solution is the most rational, said Tobin, he argued that Israelis have made several attempts at peace and have shown their willingness to trade land for peace, but they are rightfully not willing to trade land for terror, which is what Israel got after the withdrawal from Gaza.

On the question of how much world opinion should matter to Israel, both Tobin and Goldberg said it does. Tobin gave examples – such as diplomatic trips to Africa by Prime Minister Binyamin Netanyahu – of how Israel is not isolated, despite an increase in the world of antisemitism disguised as anti-Israel sentiment. The boycott, divestment and sanction (BDS) movement, he said, won’t hurt Israel, but us. “Their target is us – Jews, Jews here,” he said. “We are their target. That’s why resistance against BDS, fighting back against it is, I think, the issue that should unite us, if anything could. It’s not a liberal issue, it’s not a conservative issue, it’s a Jewish issue.”

Goldberg said Israel “pretty much controls events on the ground” – noting that cooperation between Israeli and Palestinian security forces has decreased the number of deaths caused by terrorism significantly – but that the Palestinians “have the advantage in international opinion: they’re the underdogs, they’re the Third World, they’re the people of colour” and they use this advantage “as a way of fighting back against Israel.”

That said, Goldberg contended that Islam aspires to rule the world and there are Muslims who believe that to the extent that they will use violence. However, he added, no matter how right Israel is to defend itself, the optics of a tank shooting at a kid throwing rocks can never “look good on television” and “antisemitism increases, in part, because people are mad at Israel.” Since Diaspora Jews are one with Israel, then they become a target: “An Arab who’s willing to blow up a bus full of children in Haifa, who had nothing to do with this, is certainly willing to blow up a Federation building in Seattle.” World opinion is a problem “because there’s a war going on and it hasn’t ended yet,” he said. “If and when Israel enters into negotiations with the Arab League … one of the things Israel can and must demand is that Saudi Arabia stop teaching the hatred of Jews that it teaches in schools and mosques around the world.”

In response to the question about how Jews should position themselves in “this polarized and hyper-partisan political culture,” Goldberg said, “If we are attached to Israel at a time when our traditional allies on the left, in the liberal world, are souring on Israel, we don’t have to accept that. If the right is becoming more extreme … there are reasons we have our social values and we don’t need to give them up to be friends with the pro-Israel forces on the right.”

Goldberg noted that we often consider antisemitism, but overlook the respect the world holds towards Jews – as evidenced by the number of Nobel Prize winners, and three Jews out of nine justices on the U.S. Supreme Court. He said we must use this respect “not only to advance our own particular interests in defending our brothers and sisters in Israel, but in also defending the things that we believe in and the things that we believe make a better world.”

Tobin, on the other hand, said, “As Jews, we have an issue that should unite us – the survival of the Jewish people, the survival of the Jewish state. That should be a priority. We are probably more divided on it than we are on abortion, as my friend [J.J.] likes to say, but that is still our first obligation. And when we put that aside and instead favour partisanship, our partisan loyalties over that, I think we’re doing a disservice to our community….”

By the end of the night, Goldberg and Tobin fielded nine questions, responding to audience members’ concerns about such issues as the health of Israel’s democracy – Tobin thinks it is not declining, while Goldberg observed that the way in which governments are elected means that a democratically elected government does not always reflect the will of the majority population. They also responded to questions about the lack of leadership on the Israeli left, the impact of the ultra-Orthodox on Israeli society in the long-term, Trump’s popularity in Israel and how we can enable young people to have such discussions as took place that night.

Many good things happened

Prime Minister Binyamin Netanyahu presents the nuclear secrets of Iran at a special press briefing in Jerusalem on April 30, 2018. (photo from IGPO courtesy Ashernet)

It has been a year of diplomatic success for Israel, as more countries upgraded their relations with the Jewish state. This took, in general, two forms: heads of government making an official visit to Israel or Prime Minister Binyamin Netanyahu visiting other countries; and the establishment of the embassies of the United States, Guatemala and Panama in Jerusalem, Israel’s capital.

photo - The newly discovered Lod mosaic. — The newly discovered Lod mosaic. *(photo from IGPO courtesy Ashernet)*

In April, at a special press conference hosted by Netanyahu, the world learned of the secret storage facilities in Iran that housed Iran’s nuclear ambitions. It is not known exactly how Israel managed to find out the location of the files, or how they were copied and brought back to Israel, but the revelations served Israel well, and the files were instrumental in making the United States renege on the nuclear agreement that President Barack Obama had made with the Iranian regime.

It was a long, hot summer in more ways than one. The latest form of terrorist aggravation was for Gazans to assemble in the thousands along the Gaza-Israel border and launch kites and balloons to which were attached flaming torches that set fire to forests and agricultural fields in Israel, causing uncountable damage and destruction. A variation of this procedure was for terrorists to attach flaming torches to lines attached to the legs of kestrels who managed to survive long enough to set trees alight in Israeli forests near the border.

photo - In November last year, the three millionth tourist of 2017 arrived in Israel. He and his partner were shown around Jerusalem’s Tower of David Museum by Prime Minister Binyamin Netanyahu — In November last year, the three millionth tourist of 2017 arrived in Israel. He and his partner were shown around Jerusalem’s Tower of David Museum by Prime Minister Binyamin Netanyahu. *(photo from IGPO courtesy Ashernet)*

In better news, this year Israel became the focus of the world’s cycling fraternity. Due to the generosity of Israeli-Canadian billionaire Sylvan Adams, one of the three most important annual cycling races in the world, the Giro d’Italia, started in Jerusalem with a time trial and then took the cyclists from Haifa to Tel Aviv, with a third stage from Be’er Sheva to Eilat. All this was made possible by an $80 million donation to the federation organizing the event. It was one of the biggest sporting events ever staged in Israel and was seen by tens of thousands on television around the world.

The Jewish year opened with the announcement that one of the most outstanding mosaics ever found in Israel, from the Roman era, was going to be incorporated in a new museum in the city of Lod, where it had been found during preparations for building works. This beautiful mosaic was one of many important archeological finds in Israel in the past 12 months.

photo - Prime Minister Binyamin Netanyahu is welcomed by Indian Prime Minister Narendra Modi in New Delhi in January 2018. — Prime Minister Binyamin Netanyahu is welcomed by Indian Prime Minister Narendra Modi in New Delhi in January 2018. *(photo from IGPO courtesy Ashernet)*

Also at the start of the Jewish year, tourism in Israel hit a new high, with the three millionth tourist of 2017 arriving at Ben-Gurion International Airport in November. And, this summer, Prince William made an official visit to Israel, where he was received by President Reuven Rivlin and Netanyahu. Members of the British Royal family have been to Israel before, but never on an official visit.

As always, Israeli technology, universities and medical prowess was remarkable over the year. And, when natural disasters occurred around the world, such as earthquakes and floods, Israel was among the first to send aid.

Not all the news was good for Netanyahu, who, for a major part of the year, was being investigated and questioned by Israel Police for allegedly obtaining inappropriate large-scale benefits from businessmen – charges Netanyahu strenuously denied. Ari Harrow, Netanyahu’s former chief of staff, signed a deal to become a state witness to testify against the prime minister.

photo - Plastic waste accumulates in an inlet along Eilat’s Red Sea coast. A worldwide problem, much is being done in Israel to manage the correct disposal of plastic, paper and glass — Plastic waste accumulates in an inlet along Eilat’s Red Sea coast. A worldwide problem, much is being done in Israel to manage the correct disposal of plastic, paper and glass. *(photo from IGPO courtesy Ashernet)*

The Jewish year also saw Netanyahu’s wife Sara receiving a lot of negative press. In the previous year, the Jerusalem Labour Court awarded an employee of Sara Netanyahu’s the sum of $46,000 as he claimed that she had been abusive towards him and withheld wages at times. While she appealed the ruling, it was turned down. She is now being investigated for allegedly ordering expensive meals at the prime minister’s official Jerusalem residence at government expense, despite the fact that the prime minister’s official residence employed a cook. She refutes the accusations.

Despite these problems, Binyamin Netanyahu maintains a high international profile – he has the ear of presidents Donald Trump and Vladimir Putin, for example.

photo - U.S. President Donald Trump and Prime Minister Binyamin Netanyahu at the White House in January 2018 — U.S. President Donald Trump and Prime Minister Binyamin Netanyahu at the White House in January 2018. *(photo from IGPO courtesy Ashernet)*

As 5778 closes, Israel has the pleasurable problem of deciding how best to market the huge natural gas finds that are presently churning about below the waves of the Mediterranean Sea, well within Israel’s exclusive continental shelf.

photo - Left to right: Prime Minister Binyamin Netanyahu, Sara Netanyahu, Ivanka Trump and Jared Kushner at the opening of the U.S. embassy in Jerusalem — Left to right: Prime Minister Binyamin Netanyahu, Sara Netanyahu, Ivanka Trump and Jared Kushner at the opening of the U.S. embassy in Jerusalem. *(photo from IGPO courtesy Ashernet)*

photo - The Guatemalan flag is projected on Jerusalem’s Old City walls in anticipation of Guatemala moving its embassy from Tel Aviv to Jerusalem — The Guatemalan flag is projected on Jerusalem’s Old City walls in anticipation of Guatemala moving its embassy from Tel Aviv to Jerusalem. *(photo from IGPO courtesy Ashernet)*

photo - Violence along the Gaza border — Violence along the Gaza border. *(photo from IGPO courtesy Ashernet)*

photo - Prime Minister Binyamin Netanyahu and Russian President Vladimir Putin in Moscow — Prime Minister Binyamin Netanyahu and Russian President Vladimir Putin in Moscow. *(photo from IGPO courtesy Ashernet)*

photo - The Giro d’Italia time trials in Jerusalem — The Giro d’Italia time trials in Jerusalem. *(photo from IGPO courtesy Ashernet)*

photo - Prince William and President Reuven Rivlin in Jerusalem — Prince William and President Reuven Rivlin in Jerusalem. *(photo from IGPO courtesy Ashernet)*

יש לעצור את טראמפ

עכשיו זה כבר ברור לרבים: נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, גורם נזק ממשי לכלכלת העולם. טראמפ שמתהלך ומתנהג כבריון שכונתי מאיים על כולם, מביא לפרוד רציני בין ארה”ב לאירופה וקנדה ושאר הידידות המסורתיות שלה, דבר שרק מעלה חיוכים אצל הרוסים והסינים. טראמפ שהוא בסך הכל סוחר ממולח וכוחני עד להחריד עם מונטין רע מאוד (כאשר מי שעשה עימו עסקים בעבר לא יעיז בכלל להתקרב אליו עוד), חושב שזו הדרך לנהל יחסים דיפלומטים עם המדינות החשובות בעולם. אך הוא לא מבין בתחום זה כמו בתחומים רבים אחרים (מלבד בלעשות כסף), הוא לא מכיר את ההיסטוריה ולא מכבד את מי שיש לו דעה אחרת, ובדרך כלל מדובר בליבראלים ובאנשים משכילים ממנו, שמחפשים לשתף פעולה אחד עם השני – בניגוד הגמור אליו.

בכל פעם שאחד ממנהיגי המדינות החשובות בעולם נאלץ להיפגש עם טראמפ, רואים בברור שהוא לא רווה נחת והיה מעדיף להיות רחוק מהנשיא האמריקני עד כמה שאפשר. בין היתר מדובר בראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, שהבין מהר מאוד שגם הוא לא חסין וטראמפ יתקיף גם אותו. לא נראה שטראמפ יודע לנהוג אחרת. עד עידן טראמפ ארה”ב וקנדה נחשבו לידידות קרובות ביותר ובעלות ברית בלתי ניתנת לערעור. השכנות ביניהן הפכה אותן לא פעם כמעט למדינה אחת. אך טראמפ הרס את הקשר המיוחד הזה של שתי המדינות, כמו שהוא הורס כל דבר אחר בו הוא נוגע.

לפי עיתון הפייננשל טיימס הבריטי מלחמת הסחר בה פתח טראמפ בתרחיש הגרוע שלה, יכולה להתנפח אף לטריליון דולר. היקף המכסים שארה”ב הטילה ובתגובה קנדה, מקסיקו, האיחוד האירופי וסין הטילו מכסים מצדן, יכול להשתוות בהיקף כולל לכרבע המסחר של ארה”ב עם העולם, או לחילופין ישתווה לשישה אחוזים מהיקף המסחר העולמי בסחורות (במונחים של אשתקד).

להלן שלוש הסיבות העיקריות לכך שמלחמת הסחר יכולה להגיע להיקף של כטריליון דולר:

1. ארה”ב הטילה מכסים על סחורות סיניות בהם דודי שמש ומחרטות לרובטים תעשייתים ורכבים חשמלים. בתגובה סין הטילה מכסים על סחורות אמריקניות בהם פולי סויה, מאכלי ים ונפט גולמי. טראמפ הרגזן הודיע כי יטיל מכסים על מוצרים סינים נוספים וסין מצידה איימה שוב בתגובה הולמת. לכן ניתן להעריך כי בתוך מספר חודשים רוב או כל הסחר בין ארה”ב לסין שמגיע לכ-640 מיליארד דולר – ימוסה. סין תגיב מצידה בצעדים לכיסוי הפער.

2. טראמפ מאיים בהטלת מכסים בגובה של כ-20 אחוז על כלי רכב וחלקים לכלי הרכב, בטענה המגוחחת שזה פוגע בביטחון הלאומי של ארה”ב. אשתקד ארה”ב ייבאה כלי רכב בשווי כ-192 מיליארד דולר וחלקים לכלי הרכב בשווי כ-143 מיליארד דולר. האיחוד האירופאי, יפאן וקנדה מאיימות בהטלת מיסים משלהן באותו היקף. כך שימוסו סחורות עולמיות בשווי כ-650 מיליארד דולר.

3. טראמפ ממשיך לאיים על שתי השכנות של ארה”ב קנדה מצפון ומקסיקו מדרום, כי יבטל את הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה נפט”א. דרישותיו בהן הסכם חדש כל חמש שנים נדחו על ידי קנדה ומקסיקו. ארה”ב הטילה בשלב זה מיסים על פלדה ואלומיניום מקנדה ומקסיקו, ועתה היא מאיימת במיסים על כלי הרכב וחלקים לכלי הרכב המיוצרים אצלן. אשתקד ארה”ב ייבאה כלי רכב וחלקים לכלי הרכב מקנדה ומקסיקו בשווי של כ-158 מיליארד דולר (במסגרת הסכם נפט”א).

קנדה מעוניית לרכוש מל”טים

איתן, מטוס ללא טייס על בסיס הרון טיפי, חיל האוויר הישראל, יום העצמאות 2017. (צילום: MathKnight and Zachi Evenor)

התעשייה האווירית (תע”א) של ישראל משתתפת במכרז חדש של הצבא הקנדי שיפורסם במהלך החודשים הקרובים, לאספקת מטוסים ללא טייס (מל”טים) שהיקפו נאמד בלמעלה ממיליארד דולר. בתע”א החליטו לחבור לצורך ההשתתפות במרכז עם חברה הקנדית אל.3 מאס (שמושבה בקוויבק) לאספקת טכנולוגיות, תקשורת, אינטגרציה של מערכות והשבחת מטוסים. החברה הקנדית היא זו שתוביל את הההצעה המשותפת למכרז.

המכרז של הצבא הקנדי נועד לאפשר רכישת מל”טים גדולים כולל המערכות הנלוות, במהלך ארבע השנים הקרובות. המל”טים הגדולים מתאימים לקנדה בשל שטחה הגדול ומזג האוויר הקר השורר בה במרבית עונות השנה. הצבא הקנדי מעוניין ברכישת כלי טיס מסוג זה בעיקר לטיפול בהברחות מעבר לקנדה (בדרך כלל מדובר בסמים ובכלי נשק), וכן להגן על נתיב אזור השיט הצפוני (המחבר בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס הפאסיפי). המל”טים יוכלו לשמש את הצבא הקנדי גם במשימות אזוריות ורחוקות בהשתתפות צבאות נוספים.

מול ההצעה של קבוצת תע”א ואל.3 מאס צפוייה להתמודד הצעה אמריקנית של ג’נרל אטומיקס, הנחשבת למתחרה קשה של התעשייה האווירית הישראלית. עם זאת, יתכן ולאור התקררות ביחסים בין קנדה לארה”ב, בשל התנהלותו של הנשיא דונלד טראמפ, לא מן הנמנה שהצבא הקנדי יעדיף הצעה משותפת קנדית-ישראלית על זו האמריקנית.

יצויין כי הצבא הקנדי שכר בעבר מל”טים קטנים (במשקל 1.2 טון) מתע”א. מל”טים אלה פעלו בשטחי אפגניסטן ולאחר מכן הוחזרו לתע”א.

קמפיין להחרמת מוצרים מארה“ב לאור התבטאויותיו של טראמפ נגד קנדה

אזרחים קנדים התחילו להתעורר סוף סוף ולהשיב מלחמה כנגד ההתבטאויות החמורות של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, כנגד בקנדה, שהתגברו מאוד בשבועות האחרונים.

הקנדים החליטו לראשונה לנהל קמפיין להחרמת מוצרים מארה”ב הנמכרים בחנויות השונות בהן ברשתות השיווק, בחנויות למכירת אלכוהול. כן מדובר על החרמת רשתות אמריקניות הפועלות בקנדה כמו מקדונלד’ס, וולמרט וסטארבקס. במקביל יציאה לחופשות בארה”ב תוחלף בחופשות מקומיות בקנדה, או במקומות אחרים בעולם. הקמפיין זוכה לגיבוי נרחב ברשתות החברתיות. אזרח מקומי בשם סקוט צ’מברלין, רכש מוצרים בסופרמרקט כאשר אף אחד מהם לא מיוצר בארה”ב. הוא העלה לרשת תמונה של סל המוצרים וכינה את את מה שקנה “סל ללא טראמפ”.

ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, הגיב במהלך הדיונים בפרלמנט על הקמפיין החדש נגד ארה”ב. טרודו אמר בין היתר: “בימים האחרונים יש אווירה פטריוטית בקנדה”. כל שנותר הוא לקוות שקנדים רבים יצטרפו אל הקמפיין החשוב ויחרימו מוצרים אמריקנים בעידן טראמפ.

הבנק הקנדי סקוטיה בנק פרסם תחזית כלכלית קודרת לאור מלחמת הסחר – עליה הכריז טראמפ. לפי התחזית טראמפ במעשיו יגרום להשפעה שלילית על הכלכלות של ארה”ב, קנדה ומקסיקו. בינתיים נרשמות ירידות בבורסות של צפון אמריקה שאינן אוהבות בלשון של המעטה את מה שטרמפ עושה, ומה שהוא עושה זה בעצם לערער את הציבות הכלכלית בכל העולם.

בממשלה הקנדית לא מבינים כיצד יוטלו המכסים החדשים של טראמפ על יצור מכוניות בקנדה. הרי בהליך יצור והרכבת המכוניות הן עוברות בין ארה”ב לקנדה, בן שש לשבע פעמים. גורם בממשלה הקנדית שאל האם המכס יוטל על המכוניות בפעם הראשונה, השנייה, השלישית, הרביעית, החמישית או השישית?

טראמפ מתברר מתחיל לגרום נזק גם לחברות טכנולוגיות אמריקניות, לאור החלטתו לאכוף מכסים חדשים בין היתר על סין. המניה של אינטל למשל נפגעה קשות מהתנהלותו של טראמפ, כיוון שהכנסותיה בסין הסתכמו אשתקד בלא פחות מ-14.8 מיליארד דולר.

Horror at the border

While American elected officials posted pious family-friendly Father’s Day messages on social media Sunday, about 2,300 children remained incarcerated by the U.S. government’s Immigration and Customs Enforcement branch, stolen from their parents at the southern border with Mexico.

The families are migrants from throughout Central America and the idea of tearing children from their parents is dubbed the “nuclear option” for discouraging illegal migration into the United States. Once the families are divided, children and adults begin separate legal journeys. Some parents are being deported while their children remain behind. One infant was snatched from its mother while breastfeeding.

The boys are being held in a repurposed Walmart. No one outside government knows where the girls are.

President Donald Trump, whose administration implemented the inhumane policy, blames Democratic lawmakers for the situation, in keeping with his pathological dishonesty.

Inevitably, social media is making rampant comparisons with the Holocaust. In an age when the Nazi era is invoked just about every time a disagreement arises, this parallel remains troubling. As distasteful as the analogy is though, it does reflect a laudable desire to scream injustice in the loudest way.

“We are better than this,” critics say, or “This is not America,” both of which defy the evidence. As awareness increases about this horror, if Americans are not rallying on the streets in every city and town, we will know whether this is America or whether they are better than this.

טראמפ ממשיך להשתולל

פסגת הג’-7 שהתקיימה בשרלבוקס קוויבק שבקנדה. (צילום: Shealah Craighead)

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, ממשיך להתנהג כבריון שכונתי, מאיים ומלכלך על המדינות הקרובות ובעיקר על השכנה ומי שנחשבה עד היום לידידה הקרובה ביותר – קנדה. כל בוקר מתעורר העולם וצופה בתדהמה כיצד נשיא ארה”ב מנהל את ענייניו ומגיב על כל עניין ועניין, באמצעות חשבון הטוויטר הרועש שלו. אין תקדים בעולם להתנהלות כה שערורייתית וחסרת אחריות, על מי שאמור לעמוד בראש העולם המערבי הדמוקרטי והנאור. בהתנהגותו הביזרית מצליח טראמפ לפצל את העולם המערבי ובעצם לבודד את ארה”ב, מול המחנה השני השפוי שכולל את קנדה ומדינות אירופה. מנהיגי רוסי וסין בוודאי נהנים לראות מה עושה טראמפ למערב. בחלומותיהם הוורודים ביותר הם לא היו מאמינים שנשיא אמריקני, יהיה זה שיצור אנרכיה ובלגן כה גדול בארה”ב ומחוצה לה, שתוך שהוא מבטל הסכמים מהסכמים שונים, ומראה שאין עוד תוקף לחתימתו.

פסגת הג’-7 שהתקיימה בשרלבוקס קוויבק שבקנדה, לא רק שלא הביאה להפגת המתח בין טראמפ לראשי מדינות אירופה, קנדה ויפאן, אלא אף הגבירה אותו לאור התנהלותו של נשיא ארה”ב. טראמפ הגיע באיחור לפסגת המדינות המתועשות וכיאה לו עזב לפני שהדיונים הסתיימו. תחילה הוא חתם על המסמך המסכם את הפסגה לפיו המדינות יילחמו בפרוטקציוניזם (מדיניות של הטלת מכסים על מוצרי יבוא לשם העצמת ייצור עצמי), אך לאחר מכן בדרכו לסינגפור (לפגישה עם שליט צפון קוריאה, קים ג’ונג און), הוא חזר בו ממה שהוסכם ובעצם פוצץ את פסגת הג’-7. במקביל טראמפ לא חדל להתקיף את ראש ממשלה קנדה, ג’סטין טרודו. הוא ציין שטרודו חלש, לא נאמן ובעצם תקע לו סכין בגב. על מה ולמה? אף אחד לא מבין.

גם שני יועציו הקרובים של טראמפ נקראו לעמוד לצידו והתקיפו את טרודו באופן חמור ביותר. היועץ הכלכלי של הנשיא, לארי קודלו, טען כי טרודו תקע

לנשיא סכין בגב. ואילו היועץ לענייני מסחר של הנשיא, פיטר נבארו, אמר מצידו כי יש מקום מיוחד בגיהנום לכל מנהיג שעוסק בחוסר תום לב בדיפולמטיה, כפי שטרודו עשה. לאחר מכן נבארו שכנראה נבהל מהביקורת הקשה שהוטחה בו לאור דבריו החמורים, חזר בו והתנצל על מה שאמר.

המונדיאל של 2026 יערך בקנדה-מקסיקו וארה”ב

הפעם נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ לא הצליח להפריע ולמנוע את אחדות המדינות צפון אמריקה. שלוש המדינות של היבשת הצפונית, קנדה, מקסיקו וארה”ב נבחרו על ידי קוגנרס פיפ”א לקיים את אליפות העולם בכדורגל – המונדיאל, בעוד שמונה שנים (2026). מול הצעה משותפת של שלוש המדינות שקיבלה 134 קולות, התחרתה מרוקו שקיבלה רק 65 קולות ולא היה לה סיכוי.

המונדיאל של צפון אמריקה יהיה גדול מקודמותיו וישתתפו בו ארבעים ושמונה נבחרות. שמונים המשחקיה של האליפות יתפרשו על פני שלושים וארבעה ימים. מרבית המשחקים שישים במספר יערכו מטבע הדברים בארה”ב, עשרה מהם יערכו במקסיקו ועשרה נוספים יערכו בקנדה (ומדובר רק בשלבים המוקדמים). המשחקים כאן יתקיימו באיצטדיוני הכדורגל של הערים טורונטו (אצטדיון בי.אם.או שמכיל 30,000 מקומות והוא כנראה יורחב ל-45,000), מונטריאול (האצטדיון האולימפי שמכיל 72,000 אלף מקומות) ואדמונטון (אצטדיון הקומונוולס שמכיל 56,418 מוקומות). שלושת האצטדיונים ידרשו לעבור מקצה שיפורים כדי לעמוד בסטנדרטים הגבוהים של פיפ”א.

המונדיאל התקיים במקסיקו ב-1970 (עם השתתפות ראשונה ואחרונה של נבחרת ישראל) וב-1986, וכן במארה”ב ב-1994. קנדה לעומת זאת אירחה את אליפות העולם בכדורגל לנשים ב-2015.

טרודו מצטער על החלטת טראמפ

ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, והמתוקשרת של נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, 2017. (צילום: @WhiteHouse)

ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, הביע צער על החלטתו המתוקשרת של נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, לבטל את הסכם הגרעין עם איראן שהושג ב-2015.

טרודו הודיע כי קנדה תמשיך לתמוך בהסכם הקיים, בו תומכות גם מדינות אירופה, גרמניה, בריטניה, צרפת, סין ורוסיה. טרודו אמר עוד שההסכם עם איראן אינו מושלם, אך הוא מונע ממדינה זו לפתח נשק אטומי. לדבריו קנדה תמשיך לתמוך בהסכם כמו גם מדינות נאט”ו האחרות. טרודו הוסיף עוד: “אנו מכבדים החלטות של מדינות אחרות לגבי מדיניות החוץ שלהן. אבל לגבי המטרות של קנדה, אנו נקבל החלטות לגבי מדיניות חוץ שלנו כאן באוטווה, ולא בוושינגטון או בכל מקום אחר”.

טרודו ציין עוד כי הוא בטוח שנושא ההסכם עם איראן יעמוד בראש הדיונים של מדינות הג’י-7 שיתכנסו לפגישה השנתית שלהן, בחודש הבא בקנדה.

אפסילור זכתה במכרז הצבא הקנדי שהיקפו כארבעה מיליון דולר

חברת אפסילור מישראל זכתה במכרז של משרד הביטחון הקנדי, עבור אספקת פתרונות לטעינת סוללות וניהול אנרגיה. זאת עבור פרויקט “החייל הדיגיטלי” של צבאה קנדה. אפסילור תפתח ותספק מטען חדשני, שיוכל לטעון במקביל שתיים עשרה סוללות עתירות אנרגיה של מערכת “החייל הדיגיטלי”.

בשלב ראשון תספק אפסילור ארבע מאות מטענים רב ערוציים, שירותים וחלקי חילוף, בהיקף של כשלושה מיליון דולר ארה”ב (כארבעה מיליון דולר קנדי). בחוזה יש גם אופציה להכפלת מספר מטענים במהלך ארבע השנים הקרובות.

ועדת המכרזים של הצבא הקנדי בחרה באפסילור שהצעתה זכתה לניקוד טכני גבוה ומחיר תחרותי. וכן לאור הניסיון המוכח של אפסילור בפיתוח

מטענים צבאיים מתקדמים עבור צה”ל וצבאות נוספים במדינות המערב.

צבא קנדה נחשב לאחד הצבאות הפעילים ביותר מקרב קבוצת המדינות החברות בברית נאט”ו. במשך שנים רבות הצבא הקנדי נטל חלק משמעותי בפעילות, כמעט בכל אזורי העימות אשר בהם פעלה הברית הצפון אטלנטית. אזורי העימות כללו בין היתר את: יוגוסלביה, עיראק ואפגניסטן. במקביל הצבא הקנדי השתתף גם במשימות שונות של כוחות שמירת השלום של האו”ם.

במסגרת ההסכם בין אפסילור לצבא הקנדי יצויידו אלפי חיילים לוחמים קנדיים, במערכות לבישה של “החייל דיגיטלי”, כולל אמצעים מתוחכמים של אמצעי שליטה ובקרה, מערכת לניהול קרב, אמצעי תצפיות, הרכשת מטרות, תקשורת וכו’.

מאחר ורכיבי האנרגיה במערכת נדרשים לתמוך בכל הציוד האלקטרוני הלביש במשימות ממושכות של החיילים, זוהה נושא טעינת הסוללות כקריטי. לכן צבא קנדה פרסם את המכרז המיוחד לפיתוח ולייצור מטען ייעודי, שיעמוד במפרט גבוה במיוחד של דרישות טכניות ומבצעיות. כך למשל המטען נדרש לטעון מספר רב של סוללות במהירות, לפעול בשטח וכן תוך כדי נסיעה ברכב. וגם להתחבר להזנה ממקורות אנרגיה מגוונים, כדוגמת רשתות חשמל בכל רחבי העולם, כלי רכב שונים, ואפילו סוללות חד פעמיות. המטען החדש יהיה אטום לחלוטין למים ואבק, ויפעל באזורי אקלים שונים בעולם. המטען החדש,

שפיתחה אפסילור תומך בסוללות לבישות, שנמצאות בשימוש בצבאי הקנדי, וכן גם בצבאות נוספים של מדינות החברות בנאט”ו.

מנכ”ל אפסילור, אלכס סטפנסקי, אומר בתגובה לזכייה במכרז: “אנו גאים שהחברה שלנו נבחרה על ידי צבא קנדי, להיות חלק מהתוכניות היוקרתית של “החייל הדיגיטלי””. הוא הוסיף: “הזכייה במרכז של צבא קנדה ממחישה את התחרותיות ואת איכות פיתוח והמוצרים שלנו. אנו רואים בפרוייקט זה מקדם חשוב, שיסייע לנו להתמודד על מכרזים נוספים בקנדה, וכן בצבאות אחרים בנאט”ו ורחבי העולם”.

When will it be enough?

For a people who make up a fraction of one percent of the world’s population, Jews sure do gather a lot of attention and get credit for an extraordinary amount of bad doings on the planet.

Last week, Russian President Vladimir Putin, who evidence suggests directly meddled in American politics and is partly (if not entirely) responsible for Donald Trump’s election, said maybe it was “Jews” who meddled in the election.

Why wouldn’t he? It’s a strategy that has worked in Europe for centuries. In trouble? Look around. Find a Jew. Blame them.

About the same time, Trump was giving a farewell address to Gary Cohn, his erstwhile chief economic adviser, who resigned last week because of disagreements over tariff policy.

In his toast to Cohn, Trump said: “He may be a globalist but I still like him.” An untrained ear could hear the president’s remarks and assume Cohn is a free trade proponent in an administration filled with economic protectionists. But anyone familiar with alt-right radio broadcasts and white supremacist dialectics knows exactly what it means: Jew.

Jonathan Greenblatt, national director of the Anti-Defamation League, says the term was adopted in extremist and white supremacist circles as a euphemism for a stereotype of someone engaged in a global conspiracy. And the president of the United States feels confident he can use it with impunity.

Also at the same time – because fighting antisemitism these days is rather like the carnival game Whack-a-Mole – the leader of the United Kingdom’s Labour Party, Jeremy Corbyn, was found to have been an active participant on a hidden Facebook page called Palestine Live, where overt antisemitism, Holocaust denial and white supremacism were rampant. He even hosted an event at Westminster for the leaders of the secret group. Now, confronted with his past association with it, Corbyn’s response is, essentially, “What? I didn’t see any antisemitism. I don’t spend all day reading social media.” This comes as Corbyn’s supporters are being investigated for and purged from his party by the head office over seemingly incessant expressions of Jew-hatred and repetition of classical antisemitism. A glance at the evidence being presented online by anti-hate wings of the Labour party include every imaginable accusation against Jews – and plenty more that are beyond the imaginings of a healthy mind.

Then there is Louis Farrakhan. The head of the American-based Nation of Islam held his annual Saviour’s Day event in late February. There, Farrakhan declared Jews his enemy, “the mother and father of apartheid,” claimed that Jews have chemically induced homosexuality in black men through marijuana and are “responsible for all of this filth and degenerate behaviour that Hollywood is putting out, turning men into women and women into men.” He added: “When you want something in this world, the Jew holds the door.” Most chilling, and self-aggrandizingly, he declared: “Farrakhan … has pulled the cover off the eyes of that Satanic Jew, and I’m here to say your time is up, your world is through.”

Oddly, rather than holding Farrakhan to account for his words, perhaps because that is deemed a futile endeavour, most of the fallout has been around the association leaders of the Women’s March have with Farrakhan. Individuals like Linda Sarsour and Tamika Mallory have attended Saviour’s Day events and refused to condemn Farrakhan’s latest broadside on Jews. The march organization issued a statement, saying that his words were “not aligned with the Women’s March Unity Principles.” (By contrast, organizers of the Women’s March in Canada issued an unequivocal repudiation of Farrakhan and his remarks.)

Yet another notable incident happened recently. Residents of the Montreal borough of Outremont attended a public meeting to complain about a network of buses used by their Chassidic neighbours. Some of their complaints seemed justified. It appears the buses cause congestion on neighbourhood streets. But some of the residents appeared at the meeting wearing strips of yellow tape on their clothing. The allusion was obvious to anyone. This was meant to invoke the Nazi “Jude” star.

Some residents defended their choice, saying, effectively, “What? No! The yellow tape represents the buses that are disturbing our neighbourhood.” But one forgot to follow the script. “[The Jews] always bring up their painful past,” Ginette Chartre said. “They do it to muzzle us.”

In this month’s issue of The Atlantic, Armando Iannucci, an acute political observer who created the satirical TV program Veep and the recent film The Death of Stalin, noted: “Things are being said now that you wouldn’t have tolerated 10 year ago.”

As we approach Passover, we reflect on our history and celebrate our freedom. It is simplistic and insufficient to say that history and freedom have seen their ups and downs. But this time of year does invite us to put today’s events in a broader context. As much as the situation has worsened for us, we are not the only targeted minority, and oppressors to rival Pharaoh still abound. When we toast to next year in Jerusalem, we might also add wishes for the strength and wisdom to help bring about a tipping point at which people of goodwill say “Enough!” – and work even harder to ensure that our better natures win out.